נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן נה
ב"ה כ"ח תשרי תרכ"ד לפ"ק קאליש.
לכבוד הרב החריף וכו' מהו' אברהם הלוי מק"ק קויל יע"א.
יקרת מכתבו קבלתי והדברים אשר דיבר המה טובים ונכוחים והנני להשיב בקיצור
על דבר קושיתו על דברי הצ"צ בסימן ס"ט דביצת טריפה שנולדה ביו"ט דהוי דבר שיש לו מתירין משום מוקצה אף דעדיין נשאר עליה איסו' טריפה מכל מקום עד שתאכלנו בשני איסורים תאכלנו באיסו' אחד והקשה כבודו מתוספתא הובא בתו' יבמות פ' הערל דאיכא מ"ד דחתיכו' חטאת טהורות תעלו בחולין ומשמע דהוי לגמרא כחולין והא עדיין אסור לאכלן חוץ לעזרה דזר האוכל קדשים בחוץ יש בזה שני איסורים איסו' זרות ואיסו' חוץ לעזרה כמבואר ברמב"ם ויש לו מתירין שיוכל לאכלן בעזרה כמו בכורים ומ"ש דמקרי יש לו מתירין שיוכל לאכלן בירושלים ע"כ ראשית דבריו:
והנה קושיתו אפשר לתרץ דהרמב"ם בפ' י"א מהלכו' מעשה הקרבנו' הלכה ח' פסק דזר שאכל כזית מבשר קדשי קדשים בעזרה אחר זריקת דמים כו' אבל קדשים בחוץ לוקה משום אוכל בחוץ ולא משום זר שאכל קודש שהרי אינם ראוים שם לכהנים והרמב"ם למד זה מד' י"ח ע"ב אמר רב גידל אמר רב זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור מההוא טעמא דאינם ראוים לכהנים ואם כן אין שום חילוק אם יאכל בעזרה או חוץ לעזרה דלא יהיה רק איסו' אחד בעזרה איסור זרות ובחוץ איסו' אכילת חוץ:
אך לכהן קשה דהוי דבר שיל"מ דבעזרה מותר לאכול ובחוץ אסו' ויוקשה דברי הגמ' ביבמו' שם בד' פ"ב דקאמר שם רב אשי משום דהוי דבר שיל"מ וקאמר בגמרא הא דרב אשי בדותא הוא למאן אי לכהן משרי שרי אי לישראל לעולם אסו' וקשה דלכהן הוי דבר שיש לו מתירין לענין לאכלן חוץ לעזרה וכן הקשה כבודו דהוי דשיל"מ לענין לאכלו בימי טומאתו ותירץ בזה כבודו קושית המג"א בסי' שי"ח על מאי שמבואר ביו"ד דאם בישל בשבת דלדידי' אסו' לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת ואם נתערב אותו דבר באחרים בטל דלדידי' לא הוי דבר שיש לו מתירים אפילו דלאחרים הוי דשיל"מ דומיא דתרומה דלא הוי דשיל"מ לישראל משום דלכהן מותר אך כיון דלדידי' לא הוי דבר שיש לו מתירין בטל שפיר וכתב המג"א ע"ז דאינו דומה לראיה. דתרומה לא הוי אצל שום אדם דבר שיש לו מתירין דלכהן גם עתה מותר אבל בבישול בשבת דלאחרים הוי דשיל"מ דעתה בשבת אסו' ולמוצאי שבת מותר אף לדידיה לא בטל ותירץ כבודו עם הנ"ל דשפיר ראיה מתרומה שנתערב בחולין דלכהן הוי דשיל"מ לאוכלו בימי טומאתו דהא יש לו היתר בימי טהרתו ואעפ"כ מותר לישראל דאצלו לא הוי דבר שיל"מ ומש"ה אף לכהן מותר אפילו בימי טומאתו כיון דנשאר אסו' לעולם לישראל לא הוי דבר שיל"מ וה"ה במבשל בשבת כיון דלדידיה נשאר אסו' לא הוי דשיל"מ עכ"ד כ"ת:
וכבר נתעורר בזה הפרי מגדים בסימן ק"ב בש"ד בס"ק ט"ו אחר שהביא דברי המג"א כתב וז"ל ומכל מקום צ"ע דלא ידענא חילוק בין ההוא דערל דקאמר דרב אשי בדותא הוא אי לכהן משרי שרי ומ"ש מבכורים וכת' בכורים הוי דבר שיל"מ לכהן שצריך לאכול בטהרה ובירושלים דוקא ה"ה חטאת בחולין וכמו כן תרומה בחולין עולה נימא הואיל וחל דשיל"מ לכהנים דצריכים לאכול בטהרה וחטאת בעזרה דוקא שפיר הוי דשיל"מ ואסור אף לזרים כמו בכורים ע"כ ובאמת יש בזה מבוכה גדולה לכאורה:
אך מה שנראה לפענ"ד דבשלמא בכורים ומעשר שני שפיר הוי דשיל"מ ואסור כהן לאכלו חוץ לירושלים כיון דיכול לאכלו בירושלים וממילא כיון דהוי דשיל"מ לכהן אסו' אף לישראל דלא יהיה ישראל עדיף מכהן אבל בחטאת מותר גם לכהנים בכל מקום דבעזרה מותר וחוץ לעזרה ג"כ מותר דכשיהיה חוץ לעזרה שוב לא יהיה דבר שיל"מ דכיון שיצא פעם אח' חוץ לעזרה נפסל ביוצא ואין לו היתר עולמית אף כשיהיה בעזרה כמבואר בש"ס בחולין וברמב"ם וא"כ גם לכהן מותר בכל מקום בין בעזרה בין מחוץ לעזרה ואינו דומה לבכורים ומ"ש דאסורים לכהן מחוץ לירושלים כיון דיכול לאכלם בירושלים אבל חטאת אף לכהן מותר בכל מקום שיהיה החטאת ולא הוי דבר שיש לו מתירין משום דלא יוכל הכהן לכתחלה להוציאו מעזרה חדא דבשביל זה לא יהיה דבר שיל"מ כאשר יבואר לקמן וגם מותר להוציאו גם כן חוץ לעזרה דהרי יוכל להוציא חוץ שיאכל ישראל וכשיהיה חוץ לעזרה מותר הכהן ג"כ לאכול כאשר בארנו בחידושינו שם בחולין בפרק כל הבשר בד' קי"ב בתו' שם לענין כל יום נעשה גיעול לחבירו וכדאיתא בבית מאיר בסי' צ"ט בסק"ה דהיכא דלאחד מותר ולהשני אסו' יוכל לערב הדבר בשביל זה שהוא מותר דלדידיה לא הוי מבטל איסו' וממילא אחר כך מותר לכל ולא נשאר רק הקושיא דנימא דהוי דבר שיל"מ משום שהכהן אסו' לאכול בטומאתו:
ע"ז נראה לפענ"ד לפי דברי החוות יאיר בסי' קל"ג דכ' על דברי בה"ג דבהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות דאינה בטלה ברוב משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי או משום דהוי דבר שיש לו מתירין הבה"ג לטעמו אזיל דסבירא ליה לאסו' האחרון באכילה בו ביום ולכך סמכן הבה"ג שני דינים להדדי משא"כ לדעת הרמב"ם דבאכילה שרי אין מקום לומר בזה חשיבות בע"ח ודבר שיל"מ אחרי דאין כאן דבר האסו' כלל ולא נקרא שם איסו' על דבר שנתערב כלל שפיר בטל עכ"ל יעו"ש.
וא"כ ה"ה בנ"ד לענין לאכלו בימי טומאתו דבודאי לא הוי שם איסו' על דבר שנתערב דאדרבא החתיכה מותרת אך שהוא אסו' לאכלה בימי טומאתו לא שייך בזה דשיל"מ לא בטל ודו"ק:
וגם בלא"ה לא מסתבר לומר שיהיה אסו' אפילו לישראל משום שאסו' לכהן לאכלן בימי טומאתו דא"כ אם לא יהיה שום כהן טמא תהיה מותרת לישראל ואם יטמא הכהן תהיה אסורה לישראל אתמהה ואינו דומה לבכורים חוץ לירושלים דאסורה לכל כהן אבל תרומה וחטאת טהורה דאם אין כאן כהן טמא היא מותרת לכל וממילא מותרת לישראל ג"כ ולא שייך לאסרה לישראל משום שנטמא איזה כהן וממילא כיון שמותרת לישראל מותרת אף לכהן בימי טומאתו דלא מסתבר לומר שכהן יהי' גרע מישראל אבל בבכורים שאסורים לכהנים חוץ לירושלים שפיר אסורה אף לישראל דלא נוכל לומר דלישראל תהיה מותרת ולכהן תהיה אסורה:
ובע"ה נתיישבו הסתירות והמעקשים היו למישור.
וניחא שפיר דברי המג"א דבמבשל בשבת כיון דלאחרים אסו' בו ביום ומותר למוצאי שבת שפיר נוכל לומר דהוי דבר שיש לו מתירין ודו"ק:
והנה על גוף הדין דצמח צדק נסתפק הפרי מגדים מה יהיה מי שנדר שלא לאכול בשר והיא מנבילה וטריפה ונתערב מי אמרינן דלענין הנדר הוי דשיל"מ וירויח איסו' אחד כדברי הצמח צדק או דלמא דלא חל כלל האיסו' הב' דאין אחע"א אם לא היכא שנשבע על כולל ועל כ"ז מסופק פי מאי דאית' ביבמו' נ"מ לקברו בין רשעי' גמורי' דאף דאין אחע"א היינו ללקות אבל שני איסורים איכא עדיין הוי דבר שיל"מ וכתב עוד דאם נימא דהיכא דאאחע"א לא הוי דבר שיש לו מתירין גם על הדין דצ"צ יש להקשות דאין איסו' יו"ט חל על טריפה אף דהוי כולל (כמבואר בצ"צ) מ"מ הוי קל על חמור דיו"ט יש היתר לאיסורו יעו"ש. וכן הוא בתשובות הגאון מו"ה עקיבא איגר בסי' דשאל לי' השואל ע"ז היכא דנשבע אחד על נבלות וטריפות אם מהני ביטול וכתב דרק שם בדין הצ"צ חל איסו' יו"ט משום דהוי כולל אבל שבועה אינו חל על נבלה והוא לא ס"ל האי סברא דשני איסורים איכא:
ולדידי מספקא לי ספק חדש כאשר בארנו במקום אחר לפי מאי דאיתא ביבמו' בדף איסו' אחות אשה מתלי תלוי וקאי אי פקע איסו' אשת אח אחי איסו' אחות אשה וחייל דאף דאין איסו' חל על איסו' אי פקע איסו' הראשון חייל איסו' שני ואמרתי לפי זה היכא דיש על דבר אחד שני איסורים האיסור האחד הוא מדברים המתבטלים והשני מדברים שאינם מתבטלים אף דאין איסור השני חייל על איסור ראשון מכל מקום היכא שנתערב באחרים ומצד איסו' הראשון בטל שוב הוי נפקע איסו' ראשון וחייל איסו' שני ואינו בטל מצד איסור השני:
וא"כ ה"ה לענין היכא דאיסו' השני הוי דבר שיל"מ והראשון לא הוי דבר שיל"מ כיון שבטל מצד איסו' הראשון חייל איסו' השני ואינו בטל מצד איסו' השני ושפיר הי' מקום לחלק בין איסו' טריפה ויו"ט הוא דין הצ"צ ובין איסו' טריפה ושבועה כאשר בארנו במקום אחר וכן מצאתי באבני מלואים דבאיסו' שבועה לא אמרינן כי פקע איסו' ראשון חייל איסו' שבועה ועל מאי דאיתא בשבועו' דאף דאין שבועה חיילא על שבועה כי היכא דנשאל על הראשונה שני' חל עליו הביא הש"ך בשם מהר"ם מינטץ דהוא דוקא בשאלות חכם דעוקר הנדר מעיקרו אבל בבעל דמיפר מכאן ולהבא דמיגז גייז אינו חל שבועה שני ולא אמרינן כי פקע איסור ראשון חייל איסו' שני דשבועה כיון שלא היתה לחול תיכף בשעה שיצאה מפיו אינה יכולה לחול וגם מהלימוד דלהרע או להיטב מה הטבה רשות אף הרעה רשו' ועל דבר מצוה אינו חל כלל השבועה וכן מוכח מתו' בסוף נדרים גבי נטולה אני מהיהודים דיפר חלקו ותהי' משמשתו ותהיה נטולה מהיהודים והקשו בתו' דאיך חל איסו' קונם על איסו' אשת איש דהוי כולל משום בעלה וקשה דהא כיון דמת בעלה ופקע איסור ראשון חייל איסו' שני וע"כ דבנדר לא שייך זה:
וא"כ שפיר בשבועה שנשבע על נבלה שפיר בטלה ולא אמרינן דהוי דשיל"מ משום השבועה משום דאין איסו' שבועה חייל כלל ובזה לא אמרינן כי פקע איסו' ראשון חייל איסו' שני אבל בטריפה ואיסו' יו"ט שפיר נוכל לומר כיון דבטל איסו' טריפה שוב חייל איסו' מוקצה דאינו בטל משום דהוי דשיל"מ: