אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן נג

סימן נג

ב"ה י"ב אלול תרל"א לפ"ק קאליש.

אל כבוד ידידי הרב הגאון חריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מו"ה זאב וואלף נ"י איתן מושבו בק"ק ווארשא.

על דבר חידושי תורה בסי' קי"ז מאסור לעשות סחורה בדבר איסור אשר כתב כ"ת דבריו ישרים ונכוחים. והנני טרוד מאוד ולא אוכל לפלפל בדבריו היקרים וערבים.

אך על דבר הקושיא אשר הביא כ"ת בסוף דבריו על קושית התוי"ט בפ"ז דשביעית דלשיטת האומר דאסור לעשו' סחורה בדבר איסור מן התורה יוקשה ממאי דאיתא בפ"ק דבכורות בד' ו' חלב מנ"ל דשרי אלא מדכתיב ואת עשרה חריצי החלב תביא לשר האלף ומקשה בגמרא ודלמא לסחורה ואם נימא דאסור לעשות סחורה בדבר איסור מהתורה א"כ מאי מקשה בגמרא ודלמא לסחורה הא אם חלב אסור אף סחורה אסור וכתב כ"ת דלמ"ד דלמכרם שלא לצורך אכילה מותר ניחא דמיירי התם לסחורה שלא לצורך אכילה והביא כ"ת שגם בספר פ"ת כתב כן אבל אם נימא דכל שעומד לאכילה אף שמכרו שלא לצורך אכילה אסור יוקשה דלפי ההוי אמינא אף דחלב אסור מ"מ לסחורה מותר כמו חלב:

והנה בהשקפה ראשונה בעת קראי המכתב עלה ברעיוני דאין זה קושיא משם דדלמא נזדמן לו חלב בתוך ביתו כגון שיש לו פרות בתוך ביתו שעומדים לחלוב ובכה"ג מותר למכרם. שבתי ונחמתי דזה ניחא מה שישי שלחם אבל שר האלף לא יוכל לקבלם דאצלו לא הוי נזדמן ואף דהוי במתנה קשה לומר דהוי נזדמן דגם בצייד שנזדמן לו דבר טמא אינו מותר רק בשביל דאומנתו בכך וראיתי אח"כ שהמשנה למלך בפ"ח מהלכות מאכלות אסורות דין י"ח תירץ כן דמיירי בנזדמן לו והנו"ב בסי' כ"ב במהדו"ת הקשה דאיך קבלם שר האלף הא אצלו לא הי' נזדמן:

והנה הפ"ת הביא דע"כ מיירי התם דלא הי' הסחורה לאכילה דאל"כ בל"ה קשה איך היה אפשר לעשות סחורה למכר' לעכו"ם כיון דלפי ההוי אמינא אסור משום אבר מן החי ואסור ליתנו לעכו"ם משום לפני עור לא תתן מכשול כדאיתא בפסחים בפרק כל שעה מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבמ"ה לב"נ וכו' וע"כ דסחורה הוי למלאכה או למאכל בעל חי וכל שאינו למאכל אדם אינו אסור בסחורה:

והנה לפי מה שכתב הכסף משנה בפ"ט מהלכות מלכים הלכה י"א דלפי מאי דפליגי בגיד הנשה בד' ק"ב ר' יוחנן וריש לקיש דאמר ר"י בשר מן החי אינו חייב עליו משום אבר אלא משום בשר בשדה טריפה ולריש לקיש חייב עליו משום אבר מן החי והרמב"ם פסק בפרק ד' ופרק ה' מהלכות מאכלות אסורות דאינו חייב על בשר מן החי אלא משום טריפה ובן נח לא הוזהר על הטריפה וא"כ בן נח אינו מוזהר על בשר מן החי ועי"ש וא"כ חלב אף לפי הס"ד דאסור משום אבמ"ה עכ"פ לא עדיף מבשר מן החי דהרי אינו אבר וא"כ מותר לבן נח לפי דברי הכסף משנה וא"כ שפיר אף דמיירי לאכילה שפיר מותר ליתנו לנכרי:

אך הלחם משנה משיג שם על כסף המשנה דר' יוחנן לא קאמר אלא גבי ישראל דכתיב לא תאכל הנפש דקאי אכילה אנפש ופירוש רש"י ז"ל בפרק גיד הנשה בד' ק"ב ע"ב דאבר מן החי מקרי נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישיב עוד כנפש הנטילה וכיון שכן אין כתיב אכילה אלא אנפש דהוא אבר מן החי ועם הבשר רצה לומר בעוד החיות עם הבשר אבל בב"נ הוי אפכא דכתיב אכילה אבשר דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ורוצה לומר הבשר לא תאכלו בעוד שהנפש בו וכדפירוש רש"י בפרק ד' מיתות א"כ שפיר משתמע אזהרה אבשר מן החי:

והנה יש להקשות לשיטת הלחם משנה דבבשר מן החי בישראל עובר משום טריפה ולב"נ אסור משום אבר מן החי א"כ מאי זה מקשה בפסחים בד' כ"ב דלמ"ד לא תאכל הוי איסור הנאה והרי באמ"ה דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ תלמוד לומר לפני עור לא תתן מכשול והא בלא"ה אסור בהנאה וקשה דמשכחת לה בבשר מן החי דלישראל אסור משום טריפה ולב"נ משום אמ"ה דמשום איסור הנאה אין כאן דלישראל אינו אסור רק משום טריפה וטריפה אינו אסור בהנאה דעל נבלה גלתה התורה לכלב תשליכון אותו וכן בטריפה נאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו ואסור משום לפני עור לא תתן מכשול דלגבי העכו"ם שפיר הוי כאבר מן החי אך אפשר דמלשון דקאמר שלא יושיט אבמ"ה והיינו אבר שלם מקשה בגמרא:

ולפי דברי הנו"ב מהדו"ת בסי' ל"ו דכתב ח"ל ואף לפי ההוי אמינא דחלב אסור משום דליכא דאתי מן החי ושרי ואטו יהיה חייב מלקות על זה ואיזה אזהרת לאו יש על זה או משום מלקות דאבמ"ה הלא החלב הזה לא שייך בו לא תאכל הנפש עם הבשר שהיא אזהרת אמ"ה ולא שייך בו ובשר בשדה טריפה לא תאכלו שהוא אזהרת בשר מן החי כמבואר בחולין בד' ק"ב ע"ב שהחלב הזה אינו לא אבר ולא בשר אבל האיסור שהוא בחלב משום דלא אשכחן דאתי מהחי ויהיה מותר קודם זביחה דכתיב וזבחת ואכלת ויש בו איסור שאינו זבוח ועי"ש דבריו:

וא"כ לשיטתו דהאיסור הוא משום שאינו זבוח לעכו"ם בוודאי מותר דגבי עכו"ם ליכא איסור שאינו זבוח וא"כ לא קשה קושיא הנ"ל דאיך אפשר לעשות סחורה למכור לעכו"ם כיון דאסור אליו משום אבמ"ה ואיכא לפני עור ולפי הנ"ל ניחא:

וגם על קושיא הנ"ל דאסור לעשות סחורה בדבר איסור יש לומר לפי המבואר בחוות יאיר בסי' קי"ב דאף דאסור לעשו' סחור' בדבר איסור היינו דווקא בשקצים ורמשים אבל נבילה וטריפה מותר לעשות סחורה כיון שהיה לו שעת הכושר והנה לפי שיטת הרמב"ם דפסק כר' יוחנן דבשר מן החי אינו אסור רק משום טריפה ואף לפי שיטת הלחם משנה רק לעכו"ם אסור משום אמ"ה אבל לישראל אסור משום טרפה ובטריפה מותר לעשות סחורה:

ולפי מאי דרצה הגמ' שם לומר דיהי' אסור חלב משום דדם נעכר ונעשה חלב ואיסור דם לא היה לו שעת הכושר ע"ז יש לומר לפי דעת הפרי תואר דבדם מותר לעשות סחורה כיון דהוקש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים א"כ לטעם דדם נעכר ונעשה חלב בוודאי אף לפי הס"ד דחלב אסור היה מותר לעשות סחורה:

גם אפשר לומר על מאי דהקשה הנו"ב אף לפי ההוי אמינא אמאי יהיה חלב אסור הא אינו לא אבר ולא בשר אך הנה הרמב"ם כתב בפרק ג' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ו' דאע"ג דחלב בהמה טמאה אסור מ"מ אינו לוקה עליו דהלאו נאמר רק על הבשר מבשרם לא תאכלו אבל על החלב אינו לוקה והרי האוכל אותם כאוכל חצי שיעור עכ"ד ודעתו דחלב אינו בשר ממש והוי רק כמו חצי שיעור:

וא"כ ה"ה לפי הס"ד דחלב אסור משום אבר מן החי אף דחלב אינו בשר ולא אבר כקושית הנו"ב מ"מ כיון שהבשר אסור אף החלב אסור כמו חצי שיעור וניחא ג"כ מאי דאינו חייב מלקות כשיטת הנו"ב ולא מטעמיה דהוי איסו' שאינו זבוח ולא הוי רק עשה אך דהוי רק חצי שיעור כדברי הרמב"ם הנ"ל:

והנה החכם צבי כתב בסי' פ"ו דאף דחצי שיעור אסו' מן התורה מ"מ היינו דוקא במידי דאכילה דילפינן מכל חלב לא תאכלו והתם הוי מידי דאכילה אבל בשאר איסו' שאינו מאכילה חצי שיעור אינו אסור מהתורה יעו"ש:

וא"כ שפיר ניחא דברי הגמרא דמתרץ דעשרה חריצי חלב היינו לסחורה ולא לאכילה ואף דדבר איסו' אסו' לעשות סחורה ג"כ מ"מ חלב אף לפי הס"ד לאסור דאתי מן החי קשה דאינו לא אבר ולא בשר וצריך לומר דהוי חצי שיעו' כדברי הרמב"ם ושוב אינו אסו' רק באכילה ולא באיסו' אחר ושפיר סחורה מותר לעשו' וביותר לפי שיטת החכם צבי דחצי שיעו' אינו אסו' רק מכל חלב איסו' אכילה וכאן לעשו' סחורה בודאי לא ילפינן מחלב דחלב אע"ג דאסו' מותר לעשו' סחורה דגלי קרא ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה