נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן נג
על דין המצא כתוב שהביא הב"י בסי' נ"ז
דהא דר"י אוסר ספק דרוסה שנתערבה באחרים משום דהוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות היינו דוקא בנודע הספק הראשון תחלה וכבר אסרנו אותו אבל בלא נודע הספק הראשון קודם שנתערב מותר מטעם ס"ס והש"ך בקיצור כללי ס"ס סומך ע"ז בהפ"מ וצורך סעודות מצוה והט"ז בסי' ק"י ס"ק י"ד ובסי' שט"ז ס"ק ה' כתב חילוק אחר דכל היכא דאפשר להודע בין ב' הספיקות אז לא מקרי ס"ס אף שלא נודע הספק הראשון קודם האחרון ולא החלטנו אותו לאיסור מ"מ היה אפשר להודע בין ב' הספיקות וכשנולד הספק הראשון היה אפשר להודע ואילו היה נודע היה הספק הזה אסור שוב לא חשיב ס"ס אבל כשאי אפשר להודע בין ב' הספיקות שנולדו שניהם ביחד שפיר הוי ס"ס ומה שכתב הט"ז בסי' שט"ז ס"ק ה' היכא דנולד זכר ונקיבה ולא נודע איזה נולד תחלה וגם הוי ספק אם ילדה תחלה דהוי ס"ס ואינו דומה לספק אחד בגוף ספק אחד בתערובו' דלא מהני דהתם לא מהני משום דאפשר להיות נודע בין הספיקות ולכאורה גם שם בנולדו זכר ונקבה וא"י איזהו נולד תחלה אפשר ג"כ להיות נודע בין הספיקות דהיה אפשר להודע אם ילדה האם תחלה או לא קודם שנולדו אלו אך נראה פירוש דבריו דעל הולד שהוא ספק בכור עליו לא היה אפשר להודע שום ספק מתחלה ובשעה שנולד היה ב' הספיקות ביחד ומתחלה לא היה בעולם ותיכף כשבא לעולם נולדו ב' הספיקות ביחד ועליו לא היה אפשר להודע בין ב' הספיקות:
אך הנה נ"ל להביא ראיה מהתוס' דלא כהמצא כתוב שהביא הב"י אך דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות אסור אף אם לא נודע בין ב' הספיקות ואף היכא שאי אפשר להודע בין ב' הספיקות ונולדו ב' הספיקות ביחד ג"כ אסור דלא כהט"ז:
ממאי דאיתא בעירובין בד' נ' אמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ומקשה בגמרא ממאי דאמר רבה יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה ואמאי נימא כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו והקשו בתוס' וז"ל וא"ת דלמא התם היינו טעמא משום דאי אפשר לצמצם והאחד יצא תחלה ואפילו בלא קריאת שם הוא הקדוש כדאמר בפרק בתרא דבכורות עשירי מאלי' הוא קדוש ודחקו שם מאוד ביושב קושיא זו:
ותמוה מדוע לא הביא כאן תירץ הרבינו שמעון שהביאו בתוס' עירובין בד' ה' ע"ב בד"ה ספק דבריהם שהקשו למ"ד דפרוץ כעומד מותר והא אי אפשר לצמצם ותירץ דהוי כעין ספק ספיקא למ"ד דעומד כפרוץ מותר דאם עומד מרובה מותר ואם שוין כי הדדי ג"כ מותר ואינו אסור רק בפרוץ יותר והוי שני ספיקות להתיר וכן כתבו התוס' בחולין בד' כ"ח ע"ב בד"ה לפי שאי אפשר לצמצם דהקשו במאי פליגי בשחט מחצה אם מחצה על מחצה הוי כרוב הא אי אפשר לצמצם ותירצו דמאן דאמר מחצה על מחצה כרוב איכא שני ספיקות להתיר דאם שחט רובא כשר ובשוין ג"כ כשר רק במיעוט אסור והוי שני ספיקות להתיר ולמ"ד מחצה על מחצה אינו כרוב איכא שני ספיקות לאיסור:
וא"כ גם כאן שפיר מקשה בגמרא דכיון דנימא כל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו אמאי ביצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה הא כל שאינו בזה אחר זה אף בב"א אינו ואי משום דא"א לצמצם ושמא יצא א' תחלה שוב על כ"א הוי שני ספיקו' להתיר דאם יצא אח"כ אינו קדוש ואם יצאו שניהם בב"א ג"כ אינו קדוש רק אם יצא תחלה הוא קדוש והוי שני ספיקות להתיר אך דיהיה ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות דהספק שמא יצאו שניהם כאחת ושניהם אינם קדוש הוי ספק בגוף אבל הספק השני שמא יצא הוא אח"כ והוא אינו קדוש רק השני הוי ספק בתערובות ולא הוי ס"ס אבל אם נימא כשיטת המצא כתוב שהביא הב"י דהיכא דלא נודע מהספק הראשון תחלה שפיר הוי ס"ס או לשיטת הט"ז דהיכא דאי אפשר להודע בין הספיקות הוי ס"ס שפיר גם כאן הוי ס"ס וע"כ דהתוס' ס"ל דזה לא הוי ספק ספיקא:
אך לשיטת המצא כתוב שהביא הב"י וגם לשיטת הט"ז שפיר אפשר ליישב קושית התוס' כנ"ל דאף דאי אפשר לצמצם מ"מ שפיר מקשה בגמרא דכיון דאמרינן דכל שאינו בזה אחר זה אף בב"א אינו כל אחד אינו קדוש דהוי שני ספיקו' להתיר כנ"ל ואי אפשר להודע בין ב' הספיקו' וגם שנולדו שני הספיקות ביחד ובאמת על הספיקות מרבינו שמעון אפשר לדון דהוי הכל ספק אחד כמו שם אונס חד הוא דמה לי מחצה מה לי רוב כיון דמחצה הוי ג"כ רוב אבל בנ"ד שפיר הוי ס"ס גמור כאשר כתב הש"ך בדיני ס"ס אות י"א דכל שספק אחד מתיר יותר מחבירו הוי ס"ס כמו שם בפרה חולבת שילדה שני זכרים דהוי ס"ס דשמא ילדה מתחלה והוי שניהם פשוטים ואם עתה ילדה רק דזה יצא אחרון עכ"פ השני בכור וגם בנ"ד הוא כן הספק אחד מתיר יותר מהשני דאם יצאו שניהם כאחד שניהם אינם קדושים ואם הוא יצא אחרון השני קדוש עכ"פ ושפיר הוי ס"ס גמור אם נימא דכל שאינו בזה אחר זה אף בב"א אינו הוי שני ספיקות להתיר:
אבל מאי דמתרץ שאני הכא הואיל ואיתא בטעות איתא בב"א ואם יצאו בב"א ממש שפיר הוי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה איכא שני ספיקות לחומרא:
ובזה יתיישב לנו מה שהביאו התוס' בד"ה עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה וז"ל הגיה רש"י בפירוש כתב ידו דשניהם ירעו לפי שאין מתן דמיהם שוה שהשלמים טעונין ד' מתנות ומעשר מתנה אחת וכו' וברש"י שלפנינו איתא דשפיר יקרבו וקשה מאי נעשה במתן דמים:
ולפי הנ"ל ניחא דא"צ ליתן רק מתן דם אחת כמו מעשר דעל מתן דם אחת איכא כמה ספיקות דאם יצא הוא תחלה הוא מעשר ואם יצאו שניהם כאחת מעשר ושלמים מעורבים (דעשירי ואחד עשר מעורבים והעשירי הוא מעשר ואחד עשר הוא שלמים דהוי הדין כמו בקרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי ולאחד עשר עשירי דהדין דעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים כדאיתא שם ברש"י) ואם יצא אח"כ הוא חולין גמורים וא"כ על מתן א' איכא שני ספיקות שמא יצא ראשון והוא מעשר ואף אם יצאו שניהם כאחד והוי מעשר ושלמים מעורבין שמא זה הוא מעשר ועל שלמים ליכא רק ספק אחד שמא יצאו שניהם כאחד וזה הוא שלמים אבל אם יצא אח"כ הוי חולין ושפיר אינו נותן רק מתן א':
והנה רש"י פירש שם דהוי ספק מעשר ספק שלמים ושלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ולבי אומר לי דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא להוי ברכה לבטלה עכ"ד והנה לשיטת הפוסקים דבספק אם בירך ברכות ק"ש אינו חוזר ומברך דהוי ספק דרבנן אבל בספק אם קרא ק"ש וברכותיו כיון דמחיו לקרות ק"ש מחיוב ג"כ לברך ה"ה כאן בסמיכה ותנופה כיון דחייב בסמיכה ותנופה חייב ג"כ בברכה אך לפי הנ"ל כיון דהוי ספיקות יותר שהוא מעשר אינו חייב כלל בסמיכה ותנופה ואף אם בא להחמיר פטור מברכה ולפי דברי הגמרא בחגיגה בד' י"ו דלמ"ד דסמיכה בכל כוחו אם אינו מחויב בסמיכה הוי עבודה בקדשים כיון דאיכא ספיקות יותר שאינו חייב בסמיכה אסור לסמוך: