אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן נב

סימן נא

שאלה היכא שנודע ספק טריפה במקילין ונתערב חד בחד שאין כאן רק אחת ספק טריפה ואחת כשירה אם יש למצוא היתר שלא להכריז בבית הכנסת וברחוב שיבואו לשאול על הבשר אשר לקחו ולאסור הכלים שהוא הפ"מ גדול:

הנה הש"ך כתב בדיני ס"ס באות ד' על דברי או"ה דמתיר בביצה דהוי ספק אם נולד מספק טריפה או מכשרה דהוי ס"ס בגוף אחד דהוי הספק על הביצה אם נולדה מכשרה או מספק טרפה וכתב הש"ך דמיירי דהתרנגולת ספק טריפה ג"כ נתערבה בתרנגולת הכשרה אבל אם התרנגולת ספק טריפה עדיין היא בפני עצמה ואנו אוסרין אותה מספק לא נוכל להתיר הביצה מטעם ס"ס דשמא נולדה מכשירה ואת"ל מספק טריפה שמא כשרה היא דהרי אסרנו התרנגולת ספק טריפה בספק איסור תורה וצ"ל לשיטתו דאף דהיכא שנתערב התרנגולת ספק טריפה בתרנגולת כשירה ג"כ אסורה התרנגולת דהתרנגולות בוודאי אינם מותרים מטעם ס"ס ספק אחד בגוף ספק אחד בתערובות דרק לענין הביצה הוי שני הספיקות בה אם נולדה מכשירה או מספק טריפה אבל התרנגולים בוודאי אסורים אך צריכין אנחנו לפרש דמכאן ראי' כמו שבארנו בסי' קי"א בתשו' בס' דכל היכא דאיכא כאן תערובות איסור והיתר יחד לא נוכל לומר דהחלטנו הדבר לאסור דהרי בוודאי איסור והיתר מעורב כאן ויש כאן בוודאי איסור וגם היתר ומש"ה כל חתיכה עומדת בספק ולא שייך לומר דהחלטנו אותה לאיסור אבל היכא דהתרנגולת עומדת בפני עצמה והיא אסורה לא הוי ס"ס:

אך עכ"ז עדיין קשה דבכה"ג דנתערבו התרנגולת ספק טריפה בכשירה ואנו אסרנו שניהם דהוי ספק אחד בגוף וספק מחד בתערובות וכיון שאנחנו אסרנו שניהם איך נוכל להתיר הביצה הנולדת מהם כיון דשניהם אסורים וכן ראיתי אח"כ שתמה הפר"ח וגם הש"ך סותר דברי עצמו בסעיף יו"ד דשם כתב דאף ספק איסור שנתערב ברוב ופריש אחד מהתערובות ג"כ ומכ"ש היכא שנתערב ספק איסור חד בחד ופריש אחד מהתערובות דאסור כאשר תמה גם החוות דעת בזה:

ונראה דמיירי שנולדה הביצה קודם שנודע התערובות וקודם שנודע לנו אם נתערב כאן ספק טריפות ועדיין לא אסרנו התערובות ומש"ה שפיר הביצה הנולדת מותר מטעם ס"ס כיון דעדיין לא אסרנו התערובות עד אחר שנולדה הביצה ועל הביצה איכא ס"ס שפיר הביצה מותרת:

ואף שכתב הש"ך שם באות ו' דהאו"ה מתיר אף בנודע מתחלה הספק טריפות קודם מ"מ נ"ל הפי' דהספק טריפות נולדה בתרנגולת קודם שנתערבה בהכשירה מ"מ התערובות שנתערב הספק טריפה בכשירה לא נודע עד אחר שנולדה הביצה דבזה שפיר מתירין הביצה משום ס"ס דניהו דהתרנגולת היתה אסורה מספק מ"מ הביצה לא אסרנו מעולם וגם התערובות לא אסרנו מעולם היינו הספק טריפה עם הכשירה ביחד לא אסרנו מעולם ושפיר מותרת הביצה מטעם ס"ס:

וכן הדין השני שצייר שם הש"ך באות ק' בחתיכה ספק טריפה שנתערבה בכשירה ופריש מהם חתיכה שהחתיכה מותרת מטעם ס"ס אפילו היכא שנודע הספק איסור מקודם מיירי ג"כ בכה"ג שמתחלה נודע הספק איסור ואח"כ נתערבה בכשירה ונפרשה מאתם חתיכה אחת קודם שנודע מהתערובות דמותרת החתיכה מטעם ס"ס ומהני התערובות התרנגולים והבצים שאין אנו מחזיקין עתה התרנגולת והחתיכה שיש בהם ספק איסור לודאי איסור ובכה"ג אפשר נוכל לסמוך על הש"ך להקל בזה במקום הפ"מ:

ולכן נראה לפענ"ד היכא שהיו במקילין שני בהמות ונמכר מהם ואחר כך נודע שאחת מהם ספק טריפות שא"צ להודיע להמוכרים. והטעם דלפי דברי הש"ך היכא שנתערב חד בחד ספק טריפות ואח"כ פירשה חתיכה אחת מהם החתיכה מותרת משום ס"ס שמא היא מכשירה ואפילו אם היא מספק טריפה שמא הספק טריפה כשירה היא כנ"ל וכאשר אמרנו לעיל לא התיר רק היכא שנפרשה החתיכה קודם שנודע התערובות כנ"ל אך הש"ך לא התיר רק היכא שנפרשה חתיכה אחת מבהמה אחת וא"י אם היא מכשירה או מספק טריפה אבל כשנפרשו שני חתיכות משני הבהמות לא הוי ס"ס כיון דבתערובות זה בוודאי יש כאן טריפות והוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות ואם כן הכא כיון שלקחו מהמקילין משני הבהמות והשאלה על כל מה שלקחו הוי כבא לשאול ועל חבירו כדאיתא בכתובות בדף כ"ז גבי עיר שכבשוהו כרכום כיון דשרי להו לכולהו כבת אחת דמי והכי נמי אם נתיר כל מה שלקחו מתירין בב"א החתיכות משני הבהמות וזה הוי ספק אחד בגוף ספק אחד בתערובות:

אך לפי מה שפירוש רש"י בפסחים בדף יו"ד מאי דקאמר שם בזה אחר זה דברי הכל טהורין וז"ל ואע"פ שכל אחד אומר לפנינו כך הי' המעשה שלו ושל חבירו אבל אינו נשאל אלא על עצמו מה תהי' עלי ע"כ הרי דפירש בבא לשאול בזה אחר זה היינו ג"כ שכל אחד אומר שקרה גם לחבירו כן אך שאינו שואל רק על עצמו ומה שהכריחו לפרש כן נראה דאל"כ לא הוי רק רבותא מאי דבזה אחר זה דברי הכל טהורים הא בשעה שבא לשאול האחד עדיין לא ידעו הב"ד כלל אם הלך השני בשביל השני ועשה טהרות ובוודאי טהרו אותו ואפילו אחר כך שבא השני לשאול נודע להם שהלך השני בשני ועשה טהרות זה אין רבותא דלא יטמאו למפרע מה שכבר טהרו ואולי אפילו השני לא היה רבותא מה שטהור הוא דכיון דטהרו הראשון ואין להם עסק עם הראשון בוודאי אף השני טהור כאשר ע"כ פירוש רש"י דתיכף הראשון כשבא לשאול אומר שכך הי' המעשה שחבירו גם כן הלך בהשני אעפ"כ כיון שעתה אין נשאלין על השני מטהרין אותו וכן השני. וא"כ מבואר בפירוש בשיטת רש"י דאף שהב"ד יודעים המעשה משני אלו מ"מ כיון שאין באים לשאול על שניהם שפיר הב"ד מטהרין מי שבא לשאול ויוקשה מאי דקאמר שם הגמרא כיון דשרי לכולהו כב"א דמי ניהו דהב"ד יודעין מכל הכהנת מ"מ יוכלו להתיר כל כהנת שתבוא לשאול אף שהב"ד יודעים תיכף שכולם יהיו מותרות הא גם שם בשני שבילין ע"כ הב"ד יודעים שהלכו שנים בשני שבילין ושניהם יהיו מותרין ואעפ"כ כיון שלא באו שניהם ולא נשאל על שניהם מתירין האחד:

והנה שם בכתובות על מאי דקאמר שם בגמרא דאם יש שם מחבואה אחת אף שאינה מחזקת אלא אחת מצלת על כל הכהנת כולם ומקשה ומ"ש משני שבילים וכו' ר' יהודא אומר אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורות שניהם בב"א טמאות ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאות אמר רב ואיתימא ר' יוחנן בב"א דברי הכל טמאים בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא לשאול עליו ועל חבירו מר מדמה לה לב"א ומר מדמה לה לזה אחר זה והכי נמי כיון דשרי לכולהו כב"א דמי' ע"כ והנה פשטות לשון הגמ' הגמרא נראה דהוי כב"א ממש וטמא אף לר' יהודא וכן פירשו בתוס' אבל רש"י פירוש דהקושיא הוא רק מר' יוסי דהל' כר' יוסי ושיטתו דכאן כיון דשרי לכולהו הוי כבא לשאול עליו ועל חבירו:

וכתב הר"ן ע"ז וז"ל ומ"ש משני שבילין ובוודאי מדרבי יוסי פריך דכבא לשאול עליו ועל חבירו דמי ופירוש רש"י ז"ל דליכא למימר דבבת אחת דכולהו מודי בי' פריך דהיכא נימא כבת אחת דמי אטו משום דאנן ידעינן דינא דכולן טהורין הוי כבת אחת א"כ בב' שבילין נמי ידעינן דינא אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ואפ"ה לא הוי כבת אחת אלא ודאי מדרבי יוסי פריך משום דהכי אפילו לא באה אלא כל אחת ואחת בפני עצמה כבא לשאול עליו ועל חבירו דמי דבשלמא בשני שבילין כי נשאלו כל אחד בפני עצמו אפשר דחד לא ידע בדחברי' אלא כשבאו לשאול עליו ועל חבירו וכיון דאיהו ידע בדאידך ויודע דכי מטהר לי' לחברי' לא מטהרינן לי' סבר רבי יוסי דמחזי כשקרא והכי נמי בכרכום אי אתיא כל חדא בפני עצמה היא ידעה בגוונא דאידך וידעה שפיר דלכולהו לא מטהרינן ומש"ה מקשינן מיני' ע"כ:

ושיטתו דבזה אחר זה היינו גם כן שהב"ד יודעים משניהם כשיטת רש"י אך דדעתו הוא דאחד לא ידע בחבירו אבל כשאחד ידע בחבירו הוי כבא לשאול עליו ועל חבירו ומש"ה בעיר שכבשוה כרכום דאחת ידעה בחברתה הוי כבא לשאול עליו ועל חבירו:

ותמוה גדולה על הר"ן דהרי רש"י עצמו פי' בפסחים דבזה אחר זה היינו ג"כ שאחד אמר לפני הב"ד שכך הי' המעשה שלו ושל חבירו ואעפ"כ כיון שאינו נשאל רק עליו הוי בזה אחר זה וא"כ ה"ה התם בעיר שכבשוהו כרכום אף שאחת ידעה בחברתה כיון שלא תשאול רק על עצמה לא הוי כבא לשאול עליו ועל חבירו:

ולכן נראה לפענ"ד לשיטת רש"י דשאני הך דעיר שכבשוהו כרכום דשם הוי הדין בעיר שכבשוה כרכום כל כהנת שנמצאת בתוכו פסולות לבעליהן כדאיתא במשנה ואם כן תיכף שבאו נכרים להעיר נאסרו כולם אך אח"כ שנודע שיש מחבואה אחת בעיר מתירין כולם (אף שאינם טוענים שהיו במחבואה כדאיתא בר"ן וגם כולם לא היו בהמחבואה שאינה מחזקת אלא אחת רק כיון שהי' מחבואה אחת מתירין כולן) וא"כ הב"ד צריכין להתיר כל הכהנת כיון שנודע להם שהי' מחבואה אחת דבל"ה כל הכהנת בחזקת טמאות וע"כ הב"ד צריכין בפי' להתיר כל הכהנת והוי שפיר בב"א אך כיון שאין הכהנת באים לפנינו אך שהב"ד מתירין כולם הוי כבא לשאול עליו ועל חבירו ואינו דומה לשני שבילין דהתם כל זמן שאינו בא לפני הב"ד אין הב"ד דנין עליו כלל אבל כאן הב"ד מתירין בפירוש כל הכהנות שבעיר ומכריזים עליהם שהן טהורות כן היה נראה לי לשיטת רש"י:

וא"כ בנ"ד שלא נודע כלל מאלו אשר קנו בשר אם יש ספק טריפה במקילין וא"צ הב"ד להתיר לשום אחד אך שלא להודיע האיסור לא גרע מאלו כל אחד בא לפנינו שיכולין הב"ד להתיר לו לבד מכ"ש שאין צריכין להודיע לכל אחד:

ובשיטה מקובצת שם בכתובות כתב דברים אשר לא אוכל להבינם דכ' שם מתחלה בעיר שכבשוה כרכום דאע"ג דאינה באה לפנינו רק אחת מ"מ כולהו שרינן בהדדי ואינו מובן אמאי לא נשרי רק זאת הבאה לפנינו והי' אפשר לפרש דבריו כנ"ל דע"כ מוכרחים אנחנו להתיר כולם דאלא"ה בחזקת איסור עומדים ואח"כ כתב בסוף פירוש רש"י ז"ל כבא לשאול עליו ועל חבירו דמידע ידיע דכל נשי העיר בחזקה אחת ואינו צורך לכך דודאי כב"א דמי שאין אנו מצריכין כל או"א לבא לפני הב"ד אלא להדיא אנו מתירין כל הנשים בב"א. וי"ל דע"כ אנו צריכין לדברי הרב ז"ל דניהו דפשיטא לן שאין מתירין אותם כאחד אבל אכתי היכא פשיטא לן שלא נתיר האחת שתבוא לפנינו לב"ד לשאול על עצמה אלא ודאי טעמא דמלתא דמידע ידיע דדין כל נשי העיר כדין זו וכב"א דמי ע"כ:

הרי דהקשה קושיא זו אמאי אין מתירין זאת הבאה לשאול לבדה ותירץ דמידע ידיע דכולם יהיו מותרו' וקשה דגם שם בשני שבילין כפי שהביא רש"י מיירי ג"כ דהב"ד וגם השואל יודעים שהלך גם השני וג"כ מידע ידוע שאף השני יהי' מותר ואולי שם אינו כ"כ מידע ידיע דשמא יש איזה טעם לאסור השני יותר מזה הראשון ואולי לא יבוא לשאול כלל ולא יעשה בטהרה ויטמא בעצמו הטהרות ומכ"ש בנ"ד דא' א"י אם נמצא לחבירו עוד בשר מזה ואם לקח כלל בוודאי לא שייך מידע ידיע ולא הוי כבאו לשאול בב"א א"כ כ"א בפ"ע בשר שלו מותר אף אם הי' בא לשאול עליו לבדו ומכ"ש שאין אנו צריכין להודיע לכל או"א כיון שאף אם כ"א הי' בא לשאול על עצמו הי' מותר אך שם בכהנת מסתבר יותר כפי שאמרנו לעיל דשם כולם בחזקת טמיאות ואנו צריכין להתיר כולם בפירוש ובבשר לא שייך זה דהכל עומד בחזקת כשרות:

אך עכ"ז קשה לסמוך על דברי הש"ך הנ"ל להתיר היכא דנתערב ספק איסור חד בחד ופריש מאחד מהם מקצת כאשר השיגו עליו הפרי חדש החוות דעת אף שתירצו לעיל דבלא נודע מתערובות יש להתיר מ"מ קשה לסמוך ע"ז:

אך בהפסד מרובה אולי יש להתיר דבלא"ה דעת הש"ך בקיצור כללי ס"ס אות א' דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות מותר בהפ"מ וסעודת מצוה כדברי המצא כתוב שהביא הב"י בסי' נ"ז וכאשר הביא הט"ז אך עכ"ז נראה דהמצא כתוב שהביא הב"י לא התיר רק בספק דרוסה שנתערב ברוב היתר לא חד בחד דהוא כ' שם ב' טעמים משום דהוי ס"ס וגם מדאוריי' ברובא בטל ורק מדרבנן אסור בדבר חשוב והוי ספק דרבנן וא"כ אפשר דרק בהצטרף שני הטעמים יחד וגם אפשר דבחד בחד מודה דלא הוי ס"ס כלל דחד בחד חשיב כגופו של איסור כמבואר בכללי ס"ס בש"ך אות כ"ד דחד בחד כיון דהוי אתחזיק איסורא לא מקרי ספק כלל:

אך עכ"ז אפשר דהוי ס"ס גמור כאשר כ' הפרי מגדים בפתיחה לתערובו' דבחד בחד איכא ג"כ ספק גמור שמא ההיתר גדול יותר ומותר הכל ברוב אף שחלקנו עליו בסי' מ"ו דאף שאחד גדול יותר אין זה ענין לביטול ברוב דאין כאן יותר ספיקו' להתיר מלאסור וביטול ברוב לא הוי רק היכא שנחלקו החתיכו' לחלקים הרבה ומהגדול יש יותר חלקים ונמצא כאן בהתערובו' יותר חלקים להתיר מלאסור יעו"ש בסי' הנ"ל בארוכ' מש"ה בחד בחד שפיר לא הוי ס"ס לומר שמא חתיכת היתר גדולה דזה לא הוי ביטול ברוב אך מטעם זה יש להתיר בנ"ד שהטבח מכר שני הבהמו' לחלקים ויוכל להיו' שהיותר גדולה הי' היתר והי' מאתה יותר חלקים להיתר מלאיסור ושפיר הוי ספק גמור והוי ס"ס שמא אין כאן איסור ושמא האיסור נתבטל ברוב ואף אם הוי חתיכה הראוי להתכבד שוב מדאוריי' ברובא בטל ולא הוי רק ספק דרבנן וכדברי הש"ך גבי ציר דגים טמאים כאשר בארנו בכמה מקומו' דגם זה מקרי ס"ס מדאוריי' הוי ס"ס שמא אין כאן איסור ושמא נתבטל ברוב ומדרבנן די בספק אחד:

מכל אלה יש לצרף להתיר שלא להכריז לאסור כל הבשר וכל הכלים מעיר שהוא הפ"מ גדול היכא דהוי ספק איסור ונתערבו רק חד בחד ג"כ:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה