אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן נ

סימן מט

במה שפלפלתי בילדותי עם גדולי הדור הגאונים בעלי מפרשי הים והרב הגאון מהור"ר שלמה קלוני זי"ע

במעשה שאירע בילדותי בעת שהייתי אב"ד דק"ק טארניגראד בשנת תר"ה והייתי אז בן כ"ג שנה:

באחד שדר בכפר ונולדו לו בכל שנה בכורים בעדרו ולא היה יודע למוכרם קודם לעכו"ם ולא כל דיני בכור ואח"כ למד בנו אצל מלמד פרשת כל הבכור וכאן שאל הבן מה נשתנה לאביו מדוע הוא לא נהג כן ובא לפני לשאול וכעת נמצא בעדרו שני ספק בכורים דהיינו שכבש אחד שלא בכרה ילדה בשנה זו זכר ונקבה כאחת ואינו יודע איזה נולד קודם ועוד היה בעדרו כבש אחד שלא בכרה וילדה בשנה זו ואינו יודע מה ילדה זכר או נקבה ובעדרו יש ששה כבשים שנולדו בשנה זו וביניהם יש שני ספק בכורים הנ"ל ואינו ניכר והנה קודם שנודע לו מאיסור בכורים מכר כל הכבשים לעכו"ם לסרסם כמשפטן בכל שנה וכבר נעשו בעלי מומין עכ"ד השאלה:

והנה זה פשוט דזה מקרי הטלת מום בשוגג לפי שלא ידע כלל שיש כאן איסור בכורים ועדיף מאומר מותר דהיינו שיודע שיש כאן איסור אך שאינו יודע אם אסור לבטלו דכתב הט"ז בסימן צ"ט בס"ק ט' דמקרי שוגג מכ"ש כאן שלא נודע לו מאיסור כלל פשוט דמום זה מתירם ובפרט דלא הוי רק ספק בכור והבית לחם יהודה בסי' שי"ג סק"א הביא בשם שכ"ג דספק בכור אף שנראה שצוה הישראל לעכו"ם לעשות בו מום מותר וכבר פלפלו בזה בתשובת כתר כהונה ובב"א בסימן ע"ה:

אך אשר נצרך לדון בזה דמה נעשה אם נשחט הכבשים וימצא מהם טריפה אם יהיה מותר בהנאה לפי הדין וכמבואר ביו"ד בסימן ש"ז דבכור בעל מום שנשחט ונמצא טריפה אסור בהנאה וצריך קבורה כמבואר בסוגיא דזבחים בד' ק"ד והרמ"א שם הביא דטוב למוכרם לעכו"ם והש"ך הביא דעת האומרים דאסו' אף למוכרם לעכו"ם משום דאנן לא אמרינן רוב בהמות כשרות וחיישינן שמא ימצא טריפה וא"כ הכא יהיה כל התערובות הדין כן דבע"ח אינם בטלים אם נתערבו אף דהוי רק ספק בכור מ"מ ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות ג"כ אסור:

אך למוכרם לעכו"ם מותר דהוי עוד ספק שמא לא ימצא טריפה ובשלשה ספיקות לד"ה מותר אך אם ישחוט בעצמו הכבשים וימצא טריפה נראה דאסור בהנאה דהוי ספק אחד בגוף ספק אחד בתערובו':

אך עכ"ז היה נראה לפענ"ד להתיר לפי מאי דמבואר ביו"ד בסימן ק"א ס"ג דאם נתערב חתיכה הראוי להתכבד בשאר חתיכו' ונתתכה חתיכה אח' דלא הוי ראוי להתכבד אותה החתיכה מותרת כיון דלא הוית עוד ראוי להתכבד והיינו היכא דנחתכה בשוגג ובסי' ק"י סעי' ב' איתא דאף דבע"ח חשיבי ולא בטלי מ"מ בשחטן בשוגג בטל חשיבותייהו וא"כ הכי נמי לענין הכבשים אם ישחוט אח' מהם ותמצא טריפה תהיה מותרת בהנאה דכיון שנשחטה בטל חשיבתה וראוי להתכבד לא הוי למ"ד דכבש בעורה או כבש שלם לא הוי ראוי להתכבד ואף דצריך לשחוט דוקא בשוגג ולא במזיד הכא מותר לשחוט לכתחלה והוי כשוגג דהרי מותר לשחוט לכתחילה דאם תמצא כשירה תהי' מותרת ואם כן השחיטה מותרת לכתחילה ואח"כ כשתמצא טריפה כבר היה נתבטלה ואינה ראוי להתכבד והוי כנתבטלה בעודה היתר.

ובזה פרשתי בחידושי שם בפ' כל הזבחים בד' ע' ע"ב דאיתא שם דכל הזבחים שנתערב בהם פסול אף אח' ברבוא כולן פסולין ומקשה בגמרא ולבטלו ברובא ומתרץ רב אשי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ומקשה דנכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומתרץ גזירה שמא יביאו עשרה בב"א ויקרבו (פירוש והדרא לקביעו') ומקשה אטו מגיסא אסורה (פירוש מגיס הוא כלי שלוקחין בו להקריב ומקשה אטו אחר שיקבלם במגיס יחזור ויאסור) ומכאן הביא הרא"ש ראיה בס"פ ג"ה דדבר שהותר פעם אחת ונתבטל אינו חוזר ונאסר שנתבטל ברוב ואם בישלו אח"כ דנעשה לח בלח דצריך ששים מ"מ כיון שכבר נתבטל אינו חוזר ונאסר כמו דמקשה הכא אטו מגיסא אסורה והפרי חדש הביא מכאן ראיה דהיכא דכבשן וניידי אף שחזרו לקביעתן מותר אך מה נעשה לשיטת הרשב"א החולק על הרא"ש בזה ולדעת האומרים דביבש ביבש בישלו אח"כ אסור וכן איכא דעות דבפירשו היכא שחזרו לקביעתן אסור:

ולפענ"ד דאין ראיה כלל מדברי הגמ' ממאי דקאמר אטו מגיסא אסורה. דהגמ' אזיל שם לתרץ דרב אשי דבע"ח חשיבי ולא בטלי וא"כ היכא ששחטם כבר נתבטל חשיבותייהו ואף שהוא שחטן במזיד מ"מ בשעה ששחטו הוי פריש ולא היו אסורין ועתה דהדרו לקביעתן אחר שחיטה כבר נתבטלו מחשיבתן ונראה שלזה כיון רש"י דפירש אטו מגיסא אסורה כלומר וכי מאחר שמשכו ולקחו כל אחד בחזקת שהוא כשר חוזרין ומצטרפין השחוטין להיות רוב להאסר ע"כ נראה כוונתו דכיון שנשחטו כבר אינם יכולים לחזור ולהאסר כנ"ל וכדאיתא בש"ך בסימן ק"י ס"ק י"א דאם נשחטו קודם שנתערבו אף שנשחטו במזיד מותר וכאן נמי בשעה שנשחטו היו כולם מותרים:

וכאן נמי בנ"ד בשעה שנשחטו היו כולם בחזקת היתר והיה מותר לשחטם ואח"כ כשנמצא אח' מהם טריפה הרי כבר בטל חשיבותייהו ואין זה מבטל איסור דמתחילה היה צריך לשחוט אותם להתיר באכילה:

אך כל זאת אם נאמר דכבש בעודו או כבש שלם לא הוי ראוי להתכבד ניחא דברינו הנ"ל אבל לשיטת האומרים דכבש בעורו וכבש שלם הוי ראוי להתכבד א"כ אף לאחר שנשחט ולא הוי עוד בעלי חיים מכל מקום אינו בטל משום דהוי ראוי להתכבד:

אך עכ"ז לפענ"ד בנ"ד בטיל שפיר דהנה נסתפקתי בעצמי באיסו' הנאה שנתערב באיסו' אכילה והוי ראוי להתכבד אם הוא בטל והיה נראה לפענ"ד דבטל שפיר לפי מה שכתבו התו' ביבמו' דהטעם דראוי להתכבד אינו בטל. אף דהוי איסו' ואינו ראוי להתכבד. מ"מ כשיתבטל יהיה ראוי להתכבד ומש"ה חתיכ' חטא' טמאה בחתיכ' חטא' טהורה אינו בטל דאף כשיתבטל לא יהיה מותר רק לכהנים וכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה דכתי' ולכל בני אהרן תהיה איש כאחיו:

וא"כ ה"ה איסו' הנאה שנתערב באיסו' אכילה לא הוי רא"ל דאף כשיתבטל לא יהיה רא"ל דעדיין תהיה אסורה באכילה ובשביל שמותר לעכו"ם לא הוי רא"ל וראיתי אח"כ שהפרי תואר כתב כן להלכה יעו"ש:

וא"כ בנ"ד זה הכבש שנמצא טריפה שפיר הוי כנחתכה ואינה רא"ל עוד דחשיבו' דבעלי חיים אזיל מיני' דכבר נשחטה וגם רא"ל לא הוי דהרי טריפה היא ואסורה באכילה ולא הוי הספק רק על הנאה והוי ג"כ כמו איסו' אכילה שנתערב באיסורי הנאה כיון דאין הספק רק הנאה ובאכילה אסורה ושפיר בטלה

ובחידושי ישבתי בזה קושית התו' בזבחים הנ"ל על מאי דמקשה הגמרא ולבטלו ברובא והקשו בתוספות דהא בלאו הכי אינה בטלה דשור הוי ראוי להתכבד ולפי הנ"ל ניחא דהנה שם בזבחים דף ע"א ע"ב בד"ה ויביא בדמי היפה הביאו שיטת רש"י דבסיפא דמתני' ברובע ונרבע בכלאים ובטריפה לא מיירי דומיא דרישא דנתערב פסול אחד בהרבה זבחים אך איפכא שנתערב זבח אחד בהרבה פסולין ושם בסיפא דמתני' שנתערב ברובע ונרבע בכלאים וטריפה וא"כ שפיר יקשה היכא דנתערב זבח אחד בהרבה טריפות שפיר יתבטל דלא הוי רא"ל דהוי כמו נתערב איסו' הנאה באיסו' אכילה וגם התו' כתבו שם דהקושיא לא הוי רק על דבר אחד על חטאו' המתו' דהוא עוף יעו"ש:

והנה יש להעיר על ההיתר הנ"ל לפי דברי הט"ז בסימן ק"י סק"ה דלפי מה שכ' שם הט"ז נראה לכאורה דהא דאמרינן דנחתכה חתיכה אחת הוא מותרת ממ"נ דאם הוא האיסור כולם מותרו' ואם הוא היתר הוא מותרת היא דוקא בנתערבה רק חתיכת איסור אח' דאם היא נחתכה אין כאן איסו' עוד בתערובות אבל היכא שנתערבו שני חתיכו' איסו' לא שייך זה דעדיין נשאר בתערובות האיסו' השני ולזה נוטה דברי הפ"מ בסימן ק"א בס"ק י"ד במ"ז שם ובסי' ק"י ס"ק ה' במ"ז אך דבריו קשים להולמם ולא עת האסף פה ואי"ה בקונטרס הוראה שם אבאר ונראה דבודאי אין חילוק דאפילו אם נתערבו ב' חתיכו' איסו' אם נחתכה חתיכה א' היא מותר' וגם בנ"ד אף שנתערבו שני איסורים בנשחט אח' היא מותרת:

אך לפי היתר זה דנשחט בטל חשיבותייהו ב' האחרונים יהיו אסורים כמבואר בפ"מ במ"ז בסי' ק"א סקי"ד דאם ישארו שנים שוב לא יהיה שייך מרובא פריש יעו"ש:

והנה אחר העיון עדיין לא הועלנו בהיתר זה דהרי בכור הוא בריה דנולד באיסורו ולא בטל מטעם ברי' וא"כ אף שישחט ויתבטל החשיבות דבעלי חיים עדיין אינו בטל משום ברי' דהוי נוצר באיסורו והוי בריה. אך עדיין אני מסופק אם מקרי בריה ניהו דהבכור נוצר באיסורו מ"מ עתה שנעשה בעל מום אם לא היה טריפה היה מותר באכילה דכיון שנעשה בעל מום מותר באכילה אך כיון דהוי טריפה שוב אסור בהנאה כדאיתא בזבחים בדף ק"ד דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אך היכא שהוא מותר לאכילה לישראל מותר אף לעכו"ם כדאיתא בתוס' וזה האיסו' טריפה לא נוצר באיסורו רק שבא אחר כך שנטרפה ואם כן אפשר לומר דלא הוי נוצר באיסורו או אפשר לומר כיון דגוף האיסו' בכור נולד באיסורו אך שהמום מתירו וזה הוא היכא שהוא כשר אבל כשהוא טריפה איסו' הראשון עליו ושפיר הוי נוצר באיסורו ולזה הדעת נוטה דהוי בריה וא"כ אף שנשחט ובטל חשיבותו עדיין אינו בטל משום ברי' אך לפי מה שכתב הראש יוסף בחולין בדף צ"ו בתו' בד"ה ור"י אכילה כתיב כתב בסוף דבריו דלר' יהודה דגיד הנשה אינו נוהג בשליל לא הוי אסור מתחלת בריתו דבמעי אמו היה מותר באכילה וא"כ גבי בכור דרק מרחם קדוש לא הוי ברי':

עוד נראה לענ"ד היתר אחר בנ"ד אף אם הבכור הוא מדברים שאינם מתבטלים מ"מ מותר בנ"ד משום ס"ס כפי מאי דאיתא בט"ז בסימן שט"ז ס"ק ה' בעז חולבת דהוי ספק אם ילדה או לא וילדה שני זכרים ואינו ידוע מי יצא ראשון לא הוי ספק ספיקא דשמא ילדה העז כבר ושמא זה יצא אחרון דהוי ספק אחד בגוף ספק אחד בתערובות אבל בילדה זכר ונקבה וא"י מי יצא ראשון שפיר הוי ס"ס גמור דאיכא כאן שני ספיקות דאין כאן איסור כלל שמא העז ילדה כבר ושמא עתה הנקבה יצאה ראשונה וג"כ אין כאן בכור כלל דעל נקבה ליכא קדושת בכור יעו"ש:

וא"כ גם בנ"ד אפשר לומר דהוי ס"ס שמא אין כאן בכור כלל דלא נתערבו כאן רק ספק בכורים ושמא אין כאן בכור כלל אף אם נימא דנתערב כאן בכור שמא זה שהוא טריפה אינו בכור אך הבכור הוא בהשאר שהמה עדיין בחזקת כשרו' וג"כ אין עליו איסור כלל דבכור שנעשה בעל מום אינו עליו איסור כלל אם הוא כשר ושפיר הוי ס"ס שמא אין כאן בכור כלל או שמא הכשר הוא הבכור וג"כ כשר הכל והוי שני ספיקו' אם יש כאן איסו' כלל. דאם הכשר הוא הבכור הוי ג"כ הכל מותר:

אך עדיין אני מסופק כיון דגם בבכור כשר הדין דאין מרגילין בבכור ואינו נמכר באטלז א"כ שפיר הוי הנ"מ אף על הכשר אם הוא בכור והוי ספק אחד בגוף ספק אחד בתערובות או דנוכל לומר עכ"פ לענין היתר הנאה למכור כולו לעכו"ם ע"ז הוי שני ספיקו' שאין כאן בתערובות הזה שום איסו' כלל שיהיה אסו' בהנאה דשמא אין כאן בכור כלל ושמא הבכור הוא הכשר מותר גם כן בהנאה דבכור כשר מותר למכרו לעכו"ם או דלמא כיון דהוי נ"מ לענין למוכרו באיטלז יהי' נ"מ אף לענין הכשר שפיר הוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובו':

עוד נסתפקתי אף למ"ד דספק אחד בגוף ספק אחד בתערובו' מותר והוא במצא כתוב שהביא הב"י בסי' נ"ז דבלא נודע הספק הראשון קודם מותר ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות והש"ך בקיצור כללי ספק ספיקא ס"א מתיר כן בהפ"מ וצורך סעודו' מצוה מה יהיה היכא שיתערב בתערובו' שני חתיכו' שכל אחד ספק איסור וכל אחד לבדו יוכל לאסור דהוי רא"ל אם מותר בזה משום ס"ס ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובו' או דנימא דגם לענין האיסו' איכא ס"ס דשמא הספק איסו' האחד הוא אסו' ואת"ל הוא אינו אסור שמא השני הוא איסו' וכל אחד לבדו אוסר ואינו בטל:

ובחידושי תי' בספק כעין זה בטו"ט קושי' התו' בבבא מציעא בד' ז' מאי דאיתא התם אמר ר' נחמן אמר ר' אבוה ישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמורי' בתוך ביתו מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו והקשו בתו' בד"ה מפריש עליהן עשרה שיין תימא דבפ' קמא דבכורות אמרינן דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ומה צריך עשרה שוים ותו כיון דאמר מעשרן מאי צריך להשמיענו דהן שלו פשיטא כיון דמעשרן דהן שלו דאילו הי' של כהן לא היה מעשרן דהוי לי' כלקוח:

ואמרתי בטו"ט לפי שיטת המהר"י בן לב דבס"ס יוכל להוציא ממון א"כ אולי היה פודה העשרה ספק פטרי חמורים בשה אחד היה הכהן מוציאו מטעם ס"ס דשמא הספק פטר חמור אחד הוא פטר חמור ואם הוא אינו פטר חמור שמא השני הוא פטר חמור וכן השלישי דכל שיש רק פטר חמור א' בתוכם שוב השה הוא שלו אבל כיון שהפריש עליהם עשרה שיין על כל ספק פטר חמור שה אחד ואין כל אחד רק ספק אחד שפיר הוי שלו ומיושב כל קושית התו' ודו"ק:

וה"נ בנידון דידן בנתערבו שני ספיקי איסו' איכא ס"ס לאיסור שמא האחד איסו' ושמא השני אך הדבר יהיה תלוי בשני שיטות התו' בסוגיא דפתח פתוח בכתובות ובנדה בד' י"ח בד"ה שליא בבית דלשיטת התו' בנדה נראה דבס"ס א"צ להיות שני הספיקו' שקולים ואפי' אם ספק אחד הוי רק מיעוט אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא ובכתובו' בסוגיא דפ"פ לא ס"ל כן יעו"ש ובסוגיא דפ"פ בכתובו' בד' ט' בד"ה ואי בעית אימא מבואר דצריך להיות שני הספיקות שקולים ואם ספק דמוכת עץ לא שכיח לא הוי ס"ס יעו"ש:

ובנ"ד כיון דנתערבו שני ספיקו' איסו' זה הספק דשמא אין כאן איסו' לא הוי ספק השקול כיון דאיכא בספק זה ס"ס לאיסור דשמא האחד הוא איסור ושמא השני הוא איסור אבל הספק השני שמא זה הוא היתר דהוא ספק בתערובות זה הוי ספק השקול ואדרבא יש יותר היתר מאיסור שהיו ארבעה כשרים ותלוי בספק הנ"ל דאם ספק אחד אינו שקול אם מקרי ס"ס:

עוד אפשר לומר דבנ"ד ד"ה מודים דהוי ס"ס דרק אם היה התערובו' חד בחד כגון שני ספיקו' איסור בשנים דהיתר שפיר היה מקום לומר דלא הוי ס"ס דזה הספק שמא אין כאן איסו' הוי מיעוט אבל בנתערבו ברוב כגון בנ"ד שנתערבו שני ספיקו' איסור בארבעה דהתירא דהספק השני לומר על כל אחד שמא היתר הוא הוי האיסור רק מיעוט וההיתר רוב שפיר מצטרף הספק הזה שהוא רובא להתירא עם הספק השני שהוא רובא לאיסורא והוי כמו שני ספיקו' שקולים ובלא"ה שיטת התו' בנדה דא"צ להיות שני הספיקות שקולים דאם רק ספק אחד שקול והשני מיעוט אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא:

אך בתערובו' דבר חשוב לא שייך זה דבתערובו' דבר חשוב אפילו דהוי היתר רוב לא נחשב רק מחצה דחכמים נתנו על דברים החשובים דין קבוע דכמחצה על מחצה דמי והוי הספק דתערובו' אפילו דהוי רובא דהתירא רק מחצה והיכא דהספק השני הוא רק מיעוטא תליא בשני שיטו' התו' אם בס"ס א"צ שיהיה שני הספיקו' שקולין ואמרינן סמוך מיעוטא לפלגא:

ולפי אשר אמרתי לעיל דכאן כיון דמותר לכתחילה לשחוט ואחר השחיטה לא הוי דבר חשוב בטיל ברוב אם נימא דלא הוי ברי' אך נסתפקתי לעיל דלא מהני כפי מאי דאיתא בפ"מ נתתכה החתיכה הראוי להתכבד רק בנתערבה חתיכה אח' דאז הוא ממ"נ אם הוא האיסור כולם מותרים אבל בנתערבו שני חתיכות איסור לא מהני דאפילו דנחתכה אח' עדיין נשאר השני' האוסרת אך לפי זה שוב יהיה מותר משום ס"ס דכיון דחתיכה אח' נתבטלה ולא הוית עוד ראוי להתכבד ולא נשארה רק אחת שוב הוי ספק ספיקא כנ"ל ודו"ק:

אך בלאו הכי אמרתי לעיל דאפילו בנתערבו שני חתיכו' ואחת נתבטלה מהחשיבות גם כן מותרת ולדינא מכל הנהו התירים דלעיל הוריתי להתיר אפילו אם ימצא אחד מהם טריפה למכור לעכו"ם והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה