נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מו
שאלה בענין ביטול ברוב אם יש כאן שני חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר אם חתיכת ההיתר גדולה אם שייך בזה ביטול ברוב דאין כאן רק שני חתיכות ובמספר החתיכות אין כאן רוב רק חד בחד רק בכמות ההיתר יותר שחתיכת ההיתר גדולה אם שייך בזה ביטול ברוב כיון שחתיכת היתר גדולה ולכאורה אין נפקא מינה דכיון שהחתיכת ההיתר גדולה הרי ניכרת היא אך יהיה נפקא מינה כאשר יתבאר:
וכן להיפך היכא דבמספר החתיכות יש רוב היתר שיש כאן שני חתיכות היתר ורק חתיכה אחת איסור אך שיוכל להיות שחתיכת האיסור גדולה כמו שני החתיכות של היתר כגון שיש כאן שני חתיכות היתר ואחת של איסור וחתיכה אחת גדולה כמו השנים ואנו מסופקין שמא היא של איסור צ"ע אם שייך בזה ביטול ברוב כיון דבמספר החתיכו' איכא רוב היתר או דלא הוי כאן ביטול דשמא חתיכת הגדולה היא האיסור והיא גדולה בכמות כמו בשנים של היתר ולבאר כל אלה:
הנה הפרי מגדים בפתיחה לתערובות הביא דברי הרשב"א בסי' רע"ב ורע"ג הביא שהחכם השואל חקר באשם תלוי איך מביא אשם תלוי כיון דיבש בטל ברובו אם לא היכא ששני החתיכות שוין והרשב"א הרבה להקשות עליו דאף דאחת גדולה ואחת קטנה כל שאכל אחת מהם גדולה או קטנה חייב אשם תלוי דלא נודע שמא האיסור היא הגדולה ולא נתבטל וכתב דלא משכחת ביטול ברוב אם לא בשלשה חתיכות דאי ב' בגדולה וקטנה שמא גדולה דאיסורא:
ופירוש הפרי מגדים דברי השואל שחכם גדול היה והרשב"א בעצמו קלסו דכך היה כוונתו דהא אשם תלוי אינו חייב רק באקבע איסורא היינו שיש בודאי כאן איסור ג"כ כדאיתא בכריתות בד' י"ח והא אי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ושני החתיכות אינם שוות והוי ספק שמא הגדולה היתר והוי כולו היתר אפילו הקטנה דבטלה ברוב אך דאיכא ספק להיפך שמא הגדולה איסור ואיכא רוב איסור מ"מ שוב אין כאן קביעות איסור דהוי ספק שמא הוי כולו היתר וגם מ"ש הרשב"א דכיון שאוכל הגדולה או הקטנה מביא אשם תלוי יש לתמוה כשאכל הקטנה ממ"נ פטור אי של היתר פטור ואם היא של איסור והגדולה של היתר הרי בטלה ברוב והוי כולו היתר כיון דלאו חד בתרי ממש בעינן (וכוונת הפ"מ כמו דאיתא בסי' ק"א בס"ק ז' לענין חתיכה הראוי להתכבד אם נחתכה חתיכה אחת אותה החתיכה מותרת ממ"נ אם היא של איסור אפי' כולם מותרים ואם היא של היתר הרי היא מותרת) וכו' ולא מצא מענה רק לשיטת האומר דרוב בעינן כפל שפיר משכחת אשם תלוי דאף דאי אפשר לצמצם ושמא חתיכת ההיתר גדולה מ"מ כפל לא הוי ואינה בטלה ברוב יעו"ש:
והנה קושיתו דאי אפשר לצמצם ושמא אחת גדולה והוא ההיתר זה אפשר ליישב אף לפי שיטתו לפי מה שכתבו התוס' בחולין בד' כ"ח ע"ב בד"ה לפי שאי אפשר לצמצם דהקשה למ"ד דשחט מחצה הסימן כשר והא אי אפשר לצמצם ושמא לא הוי רק מיעוט ותירצו בשם רבינו שמעון דלמ"ד מחצה כשר היכא דנראה לנו שהיא מחצה כשר אף דאי אפשר לצמצם ושמא הוי רק מיעוט הא ע"ז איכא ספק נמי שמא הוי רוב ואיכא שני ספיקות להתיר אבל למ"ד דמחצה טריפה בשנראה לנו ששחט מחצה איכא שני ספיקות לאיסור דמחצה אסור ומיעוט אסור ורק רוב כשר יעו"ש:
וא"כ ה"ה לענין אשם תלוי דהיכא דנראה שני החתיכות שוות חייב אף דאי אפשר לצמצם ושמא חתיכת היתר גדולה והוי כולו היתר הא לעומת זה איכא ספק שמא חתיכת האיסור גדולה ושמא הוי שוין ואיכא שני ספיקות לחייב אשם תלוי:
אך עדיין יש מקום לספק לדברי האומר דכמו דאיסור בטל בהיתר כן היתר בטל באיסור והיכא דאיסור הוי רוב הוי כולו איסור וחייב חטאת וא"כ ליכא שני ספיקות לחייב אשם תלוי דאם חתיכת האיסור גדולה חייב חטאת ולא אשם תלוי אך מסקנות הפוסקים אינו כן דאין היתר בטל באיסור שיהיה כולו איסור וכן הביא שם הפרי מגדים בפתיחה בשם המנחת כהן. וגם בל"ה אפשר דכיון דאיכא שני ספיקות או שיתחייב אשם תלוי או חטאת וחטאת אינו יכול להביא דע"ז איכא שני ספיקות להיפך דאינו חייב חטאת אך ע"ז איכא רוב דאיכא כאן איסור וחשיב אקבע איסורא ומביא אשם תלוי:
אך אף אם נימא דמשכחת אשם תלוי שפיר בשוין או לשיטת האומר דבידי אדם אפשר לצמצם או מטעם שני ספיקות כנ"ל:
עדיין יוקשה עלינו הסוגיא דכריתות בד' י"ז ע"ב דקאמר שם בתחלה הטעם דבעינן חתיכה משני חתיכות משום דיש אם למקרא וקרינן מצוות היינו שיהיו לפנינו שני מצוות היינו שני חתיכות שיהיו שניהם אסורים ואח"כ קאמר הגמרא הטעם משום דבעינן דיהיה אפשר לברר איסורו ובשני חתיכות כיון דעדיין נשארה אחת עדיין אפשר לברר איסורו וקאמר מאי נ"מ בין טעם דמצוות ובין טעם שיהיה אפשר לברר וקאמר איכא בנייהו כזית ומחצה והיינו למ"ד מצוות בעינן שיתחייב על שתי החתיכות אשם תלוי ועל פחות מכזית אינו חייב ולמ"ד דבעינן שיהיה אפשר לברר איסורו שפיר יהיה חייב ואח"כ קאמר בגמרא מאי איכא בין הך טעמא דבעינן אקבע איסורא ובין הך טעמא דיהיה אפשר לברר איסורו וקאמר שם נ"מ:
והנה ע"כ מאי דלא קאמר ג"כ הנ"מ הראשונה בכזית ומחצה דלא הוי אקבע איסורא ואפשר לברר הוי ע"כ צ"ל דגם בכזית ומחצה הוי אקבע איסורא דרק מצוות לא הוי דעל חצי כזית אינו חייב אשם תלוי אבל אקבע איסורא הוי דגם חצי שיעור אסור מן התורה:
אבל לפי הנ"ל קשה כיון דהוי כזית ומחצה אינו חייב אשם תלוי דשמא הכזית הוא ההיתר והחצי זית הוא איסור ושוב בטל ברוב והוי כולו היתר ואף למ"ד דברוב בעינן כפל דוקא כדברי הפרי מגדים הנ"ל מ"מ כאן שפיר הוי כפל דההיתר הוי כזית והאיסור רק חצי זית:
והנה התוס' בד' ט' ע"ב בד"ה מדסיפא בשני חתיכות המה גורסים שם דשפיר קאמר בגמרא כאן איכא בנייהו כזית ומחצה דלמ"ד אקבע איסורא ליכא יעו"ש ובאמת קשה דהרי חצי שיעור אסור מן התורה ואפשר כיון דאינו חייב קרבן לא הוי אקבע איסורא אך לפי הנ"ל ממילא ניחא כיון דחתיכה אחת גדולה מחברתה בכפל בודאי לא הוי אקבע איסורא אך לגרסא דידן קשה וגם לגרסת התוס' קשה דלא היה צריך לומר דנ"מ כזית ומחצה אך שני זתים וזית ובכל אופן שחתיכה אחת גדולה מחברתה בכפל ולא היה צריך לומר הטעם משום דהוי חצי זית:
עוד קשה על דברי התוס' בנדה בד' ט"ו ע"א בד"ה לא שהתה דהקשו לרבי דס"ל בפ"ק דסנהדרין יש אם למקרא וא"כ בעינן חתיכה משני חתיכות דקרינן מצוות ורבי גופא ס"ל דהיכא דאכל את הראשונה במזיד והשני' בשוגג דחייב אשם תלוי על השני' והא בשעה שאכל השני' לא הוי מצוות וכן הקשו לר' עקיבא דס"ל יש אם למקרא וסובר דהיכא דאחד אכל ראשונה ושני השני' שניהם חייבים והא בשעה שאכל השני השני' לא הוי מצוות ותירצו וי"ל דאיירי דהראשון לא אכל כל החתיכה אלא חצי וכשאכל השני עדיין היה שני חתיכות לפניו וכעין זה איתא בירושלמי בהאשה (והוא ט"ס וצ"ל בהחולץ):
וקשה לפי שיטת הפרי מגדים הנ"ל דהיכא דהוי שני חתיכות אחת גדולה ואחת קטנה והוא אכל הקטנה אינו חייב אשם תלוי ממ"נ דאם היא היתר מותרת ואם היא האיסור הרי כולן מותרים דבטל ברוב א"כ למ"ד דבעינן מצוות היכא שתהיה אחת גדולה ואחת קטנה אף שהוא יאכל הגדולה אינו חייב דלא הוי מצוות דעל הקטנה לא יתחייב כמו דקאמר שם הגמרא הנ"מ לענין כזית ומחצה דלמ"ד מצוות אינו חייב אף על הכזית כיון שעל חצי הזית לא יתחייב:
וא"כ מאי תירצו שם התוס' דהא דלר' עקיבא דסובר מצוות כשאכל אחד את הראשונה והשני את השני' שניהם חייבים דמיירי דהאחד לא אכל רק חצי וכשאכל השני עדיין הוי שני חתיכות וקשה ממ"נ במאי מיירי אם מתחלה כשאכל הראשון את הראשונה לא היו שני החתיכות שוין לא היה הראשון חייב דלא היה אז המצוות וע"כ כיון שהראשון חייב אשם תלוי מיירי שהיה אז חתיכות שוין א"כ אחר שאכל הראשון חצי חתיכה שוב אין השני חייב דכיון שאכל הראשון חצי החתיכה שוב אח"כ לא היו החתיכות שוין ושוב בשעה שאכל השני לא היה מצוות ולמ"ד דרוב בעינן כפל דוקא הי' אפשר לומר דלא הוי כפל אבל באמת קיי"ל דלא בעינן כפל דוקא:
והנה התוס' הביא דהירושלמי תירץ כן בפרק האשה ט"ס דבהחולץ איתא כן בירושלמי אמנם הירושלמי תירץ כן דלמ"ד אפשר לברר בעינן וזה ניחא אבל התוס' כתבו למ"ד מצוות זה קשה כנ"ל. שוב הראה לי אחד מהתלמידים בספר אחד שהערה בכל הנ"ל:
אך כל זאת אמרתי לשיטת הפ"מ אך לא כן אנכי עמדי דמה שהניח הפ"מ ליסוד דהיכא דחתיכה אחת גדולה ואחת קטנה אם ההיתר גדול בטל ברוב והוי כולו היתר:
לבבי לא כן ידמה דכל עיקר ביטול ברוב הוא מאחרי רבים להטות כדאיתא ברש"י בחולין בד' צ"ח ע"ב בד"ה דמדאורייתא ובתוס' בע"ז בד' ס"ז ע"א בד"ה ואידך וברא"ש גיד הנשה בזרוע בשלה וכיון דהוי הטעם מאחרי רבים להטות היינו כשיש שני חתיכות היתר ואחת איסור על כל חתיכה אנו אומרים שהוא היתר מאחר שיש צדדים יותר לומר שהוא היתר משנימא שהיא איסור כיון שיש כאן חתיכות יותר היתר ואזלינן בתר רוב על כל חתיכה שהו' היתר אבל היכא דאין כאן רק שני חתיכות אחת איסור ואחת היתר דעל כל חתיכה הוי ספק השקול שמא הוא איסור או היתר מאי מהני מה שחתיכה אחת גדולה והשני קטנה מ"מ על כל אחת הוי ספק השקול שמא הוא איסור ולא מסתבר יותר על כל חתיכה שהוא היתר בשביל שחתיכת היתר גדולה:
וכי אפשר לאשכוחי לומר דהיכא דההיתר גדול הוי רוב היינו היכא דהיתה חתיכה א' גדולה וחתיכה א' קטנה היינו האיסו' ונחתך הכל לחתיכו' קטנות ולא נודע עתה מאין המה החתיכות קטנות שפיר מהני מה שחתיכת ההיתר היתה גדולה דכיון שחתיכת היתר היתה גדולה היו בה יותר חלקים קטנים מאשר היה בחתיכת איסור ושפיר על כל חתיכה וחתיכה אנו אומרים שהוא היתר כיון שיש כאן חלקים יותר של היתר משל איסור:
ומש"ה בלח בלח היכא שהגדיל ההיתר מידתו משל איסור בטל ברוב דכיון שנתערב ההיתר והאיסור ביחד לחלקים קטנים כמו לח בלח שפיר כיון שהגדיל מידת ההיתר יש בו חלקים יותר מהיתר משל איסור ועל כל חלק וחלק ממנו מסתבר יותר שהוא היתר:
ויעו"ש במשנה למלך בפרק א' מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה י"ד שכתב באמצע דבריו וז"ל דדוקא גבי אכילה משום דכל משהו ומשהו שיורד לבית הבליעה אמרינן דהתירא נחית ועי"ש (ולמ"ד יש בילה ובכל חלק מעורב איסור והיתר ביחד בארנו במקום אחר דצ"ל כשיטת הר"י קורקס בפרק א' מהלכות אות דהוי כנאבד האיסור לגמרי יעו"ש) ומש"ה כשנראה באיזה פוסק ראשון או אחרון דתלוי באם הגדיל מידת ההיתר משל איסור בטל ברוב היינו כה"ג דנעשה מהכל חלקים קטנים וכיון שהגדיל מידת ההיתר הוי יותר חלקים להתיר מלאיסר:
אבל היכא שכל חתיכה וחתיכה עומדת בפני עצמה אחת איסור ואחת היתר אף שהאחת גדולה ואחת קטנה לא שייך כאן ביטול ברוב דעל כל אחת הוי ספק השקול וע"ז שפיר כתב הרשב"א דלא משכחת ביטול ברוב רק בשלשה חתיכות:
והיכא דהוי שלשה חתיכות שנים של היתר ואחת של איסור אף שיש כאן חתיכה אחת גדולה כשנים ואין אנו יודעים איזה חתיכה הוא האסורה אם הקטנה או הגדולה שפיר בטלה ברוב דמ"מ איכא כאן שני חתיכות של היתר ואחת של איסור כגון שידענו שלקחנו שלשה חתיכות משלשה בהמות ששנים היו כשרים ואחת טריפה אף דאחת גדולה כשנים מ"מ על כל חתיכה איכא כאן רוב שהוא מהיתר כיון ששנים היתר ואחת איסור:
והנה הש"ך בסי' ק"ט ס"ק ו' כתב וז"ל בתרי בטל כלומר ברוב כדכתיב אחרי רבים להטות ואפילו ליכא רוב אלא בהנהו תרי שהן קטנים האיסור וכגון שלא נודע איזה מהם אסור בטל ע"כ:
ופירש דבריו הפרי מגדים דכוונתו דחד בתרי בטל לאו דוקא אך אף דלא הוי כפל ממש והיינו ששני חתיכות קטנות והאחת גדולה ואנו מסופקין שמא הגדולה האיסור וא"כ לא הוי חד בתרי ממש מ"מ כיון דאיכא באלו השנים הקטנים רוב דהיינו שהם יותר עכ"פ מהגדולה בטל:
ולפי דברינו הנ"ל אפי' היכא שאחת גדולה כמו השתים ואנו מסופקין שהגדולה של איסור וא"כ ליכא רוב כלל מ"מ מותר כיון דעכ"פ אנו יודעין שיש כאן שני חתיכות של היתר ואחת של איסור ואין אנו יודעין איזו שפיר בטל ברוב דעל כל חתיכה איכא רוב שהוא היתר:
וראיתי במנחת כהן בספר התערובות חלק שני פרק א' שכתב וז"ל ודע שזה שאמרנו שחתיכה אחת של איסור שנתערבה בשני חתיכות של היתר שבטל האיסור חד בתרי אפילו מד"ס שפשוט הוא שצריך שלא תהיה אחת מהג' חתיכות גדולות ביותר עד שיהיה בה כשיעור שתי חתיכות דא"כ אסור הכל מספק דשמא החתיכה הגדולה היא האסורה ואין שיעור בשתי החתיכות קטנות לבטל ברוב וכל חתיכה אסורה מספיקא דאורייתא עכ"ד ולפענ"ד נראה כמו שכתבתי כיון דכל עיקר ביטול ברוב משום אחרי רבים להטות גם בזה שייך אחרי רבים להטות כיון דעכ"פ ידעינן שיש כאן שתי חתיכות היתר ואחת איסור א"כ על כל חתיכה איכא רוב שהוא של היתר וכיון דאזלינן בתר רובא אמרינן על כל חתיכה שהיא מהרוב והוא מהיתר כיון דאיכא כאן שני חתיכות של היתר ואחת של איסור:
וגם בדין הראשון היכא דהוי שני חתיכות ושל היתר גדולה דעת המנחת כהן כשיטת הפרי מגדים דבטל ברוב וכתב ג"כ דנ"מ לענין אשם תלוי דבלא זה אין נפקא מיני' דע"כ אין אנו יודעים מי היא הגדולה האיסור או ההיתר יעו"ש. וכבר כתבתי שגם בזה אינו נראה כן דכיון דאין כאן רק שני חתיכות לא הוי רק ספק השקול אם הוא איסור או היתר ולא שייך כאן ביטול ברוב:
ועוד דאם נימא דבכה"ג שייך ביטול ברוב יוקשה אמאי איסור דרבנן שנתערב חד בחד אינו בטל דהוי חזקת איסור ויקשה אם חתיכה אחת גדולה שוב הוי ספק שמא ההיתר גדול ובטל ברוב וה"ה בשוין שוב אי אפשר לצמצם ובאיסור דרבנן בספק אם בטל או לא מותר כמבואר בסי' צ"ח לענין לח בלח דבעינן ס' באיסור דרבנן היכא דהוי ספק אם יש כאן ששים מותר כאשר מביא שם הש"ך בסי' צ"ח בס"ק ז' דאין חילוק בין שיעור דרבנן כגון במין במינו דמדאורייתא בטל ברוב רק מדרבנן צריך ששים אם הוי ספק אם יש ששים מותר כן באיסור דרבנן ובשיעור דאורייתא כגון במין באינו מינו ג"כ בספק אם יש ששים מותר דהוי ספק דרבנן וא"כ בודאי אין חילוק ביבש ביבש דבטל ברוב באיסור דרבנן אם הוי ספק אם יש רוב ג"כ מותר מטעם ספק דרבנן דמה לי בלח בלח במין באינו מינו בספק אם יש ששים או ביבש ביבש בספק אם יש רוב במין במינו ג"כ הוי ספק דרבנן והוא מותר וא"כ בחתיכה אחת גדולה הוי ספק שמא חתיכת ההיתר גדולה ובטל ברוב ואף בשוין כיון דאי אפשר לצמצם ואנן לא קיי"ל דלא בעינן כפל ושוב הוי ספק שמא ההיתר גדולה ובטל ברוב ואנן קיי"ל דבאיסור דרבנן בחד בחד אינו בטל כדאיתא בש"ך בככלי ס"ס מסי' כ"א עד סי' כ"ה:
ולפי שאמרתי לעיל כפי סברת הרבינו שמעון דאיכא שני ספיקות להחמיר גם כאן ניחא דאיכא ס"ס להחמיר שמא האיסור גדול ובשוין ג"כ אסור רק היכא דהיתר גדול והוי שני ספיקות להחמיר אך לפי שיטת הפרי מגדים קשה:
וגם עכ"פ באיסור דרבנן שנתערב חד בחד וחתיכה אחת תהיה גדולה מחברתה יהיה מותר באיסור דרבנן דכאן ליכא רק ספק אחד שמא הגדולה הוא ההיתר ובטילה וגם זאת לא מצינו:
לכן נראה לענ"ד דבזה אסור משום דזה לא הוי ביטול כלל כיון שכל חתיכה עומדת בפני עצמה ואין כאן רק שני חתיכות ועל כל חתיכה הוי ספק השקול לא שייך ביטול ברוב:
אך מ"מ לענין דין השני היכא דאיכא כאן שלשה חתיכות שתים היתר ואחת איסור ואחת גדולה כשנים אף דמסתברא גם בזה להתיר דמ"מ איכא רוב על כל חתיכה שהוא היתר מ"מ לדינא צ"ע כיון דדעת הפוסקים לא נראה כן:
ואפשר ליישב מה שהקשינו לעיל לשיטת המנחת כהן והפ"מ דהיכא דאיכא כאן שתי חתיכות וחתיכת היתר גדולה בטילה ברוב א"כ אמאי באיסור דרבנן אינו בטל חד בחד הא הוי ספק שמא ההיתר גדולה ובאיסור דרבנן מהני ספק ביטול:
ואפשר לומר דבאמת קשה אמאי מהני באיסור דרבנן בספק ביטול במין באינו מינו וספק אם איכא ששים הא הוי אתחזיק איסורא דאיכא כאן איסור ודאי וספק אם נתבטל ואפשר לומר בסברא דכיון דבוודאי איכא רוב וספק אם איכא ששים ליכא חזקת איסור דהרי ממשות האיסור בודאי נתבטל חד בתרי אך איכא ספק אם נתן טעם באחרות וע"ז ליכא חזקת איסור רק חזקת היתר אבל היכא דאיכא ספק אם נתבטל ברוב שפיר הוי חזקת איסור ואמרינן דלא נתבטל ממשות האיסור ואף בספק דרבנן אסור ומצאתי אח"כ דברים אלו בישועות יעקב בסי' צ"ח ס"ק ג' והנאני שכוונתי לדעתו:
וא"כ שפיר ניחא מה דלא בטל איסור דרבנן בחד בחד לשיטת המנחת כהן והפרי מגדים אף דהוי ספק שמא ההיתר גדול ובטל ברוב מ"מ אסור משום חזקת איסור ולקמן יבואר עוד תירץ על הקושיא הנ"ל דשוי חזקת איסור בספק ביטול: