נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מד
על גוף הכרו"פ הנ"ל דכתב דאף דבהמה ראוי להתכבד מ"מ יוכל להקריב האימורים והוי כמו נאבד או נשרף הבשר דזורק את הדם על מנת להקטיר אימורים:
הנה בירושלמי בפ"ז דפסחים הלכה ה' נראה דהיכא דאינו ראוי תיכף בשעת שחיטה הבשר לאכילה אינו זורק את הדם יעו"ש:
ועוד יש להעיר על דבריו דהאימורים וחלב שהוא מקטיר הוא מחלב הכסלים שהוא מחובר עם הדפנות וגוף הבשר הוי ראוי להתכבד והוי כל המחובר. לו ראוי להתכבד ואסור להפריד החלב מעל הבשר שלא יהיה ראוי להתכבד דהוי כמו לחתוך חתיכה קטנה מגדולה שיתבטל החשיבות:
אך אפשר כוונת הכרו"פ דאפשר להקריב החלב מהדרא דכנתא וקורקבן וכרכשתא וזה הוי כאילו אינו מחובר לבהמה כדאיתא בחולין בדף ל"ב ובד' ל"ג דהוי כמאן דמנחי בדיקולא:
ועוד אפשר לומר דמותר להפריד אף החלב מעל הדפנות ולא הוי כמבטל איסור שלא יהיה ראוי להתכבד דהרי בלא"ה צריך להסירו להקריבו אך שוב יהיה תלוי בדין הנ"ל כיון דאינו מתכוין לבעל אם מותר לבטל כיון דבלא"ה צריך להסיר החלב להקריב:
אך אפשר לומר דבלא"ה החלב אסור באכילה ואינו ראוי להתכבד אך כיון שראוי להקריב הוי ג"כ ראוי להתכבד אולי היה כמותה ראוי להתכבד כאשר יבואר אח"כ ולהקריב אינו ראוי רק אחד שיפרידו ואז שוב הוי חתיכה קטנה ואינה ראויה להתכבד:
והנה בלא"ה קשה על דברי התו' דהקשו דשור גדול הוי ראוי להתכבד הא התו' בעצמם כתבו אחר כך דחתיכת חטאת טמאה בטהור' בטלה ולא הוי ראוי להתכבד משום דאפילו לאחר שנתבטל יהיה אסור לזרים והכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה וא"כ קדשים פסולים שנתערבו בחטאות הכשרות יתבטלו שפיר וראיתי שכן הקשה הכו"פ בסי' ק"א ומה שתירץ שם דחלק הראוי למזבח והיא עולה על שלחנו של ממ"ה הקב"ה אינו בטל הוא סותר דברי עצמו בסימן ק"י הנ"ל דכתב להיפך דהאימורין בטלים ויעו"ש בפ"מ בש"ד בסי' ק"א ס"ק ז' דהקשה ג"כ קושית הכו"פ:
אך לפענ"ד נראה דאין כוונת התו' דלא יתבטל משום דהוי ראוי להתכבד רק מטעם דהוי דבר שבמנין דזה לשונם שם תימא מי גרע שור הגדול מאת שדרכו למנות הא אפילו חתיכה בעלמא חשיבא את שדרכו למנות משום דחשיב להתכבד בפני האורחים והיינו דכוונתם להקשות דהוי דבר שבמנין כמו חתיכה הראוי להתכבד דהוי דבר שבמנין משום זה שראוי להתכבד מכ"ש שור הגדול דהוי דבר שבמנין משום חשיבותו אף דאינו ראוי להתכבד דכשהוא חי אינו ראוי להתכבד כדברי התו' ביבמות הנ"ל בסימן הקדום וא"כ ה"ה לענין זה אף דלא הוי ראוי להתכבד שהי' אסור לזרים מ"מ דבר שבמנין הוי:
וא"כ שפיר אפשר לומר דאף החלב הדבוק לדופן אינו בטל כיון שדבוק להבשר הוי הכל ביחד דבר שבמנין אף דהחלב אסור באכילה ואינו ראוי להתכבד מ"מ דבר שבמנין הוי:
(אך על חלב הדבוק להדרא דכנתא אפשר לומר דלא הוי דבר שבמנין ג"כ דהוא כמאן דמנחי בדיקולא):
אך הנה בפ"מ נראה דגם דבר שבמנין צריך להיות ראוי להתכבד דקלה לתערובות בחלק ג' פרק ב' כתב שם בסוף העמוד וז"ל יש לראות חתיכה שאינה ראוי להתכבד מ"מ מנין מקרי ואף אם נאמר כל שאינו ראוי להתכבד לא מקרי מנין מכל מקום ראוי להתכבד תיפוק ליה מחמת מנין יעו"ש:
הרי דעתו דכל שאינו ראוי להתכבד לא מקרי מנין ג"כ ובסי' ק"א בס"ק ו' בש"ד הביא לענין תרנגולת בנוצתה או כבש בעורו דהמנחת יעקב כתב דלא הוי אף דבר שי"ק וכתב ע"ז דהכא הלכתא דבנוצה לא הוי מנין ולא ראוי להתכבד כיון דמאיס הוא אף מנין לא הוי דלא הוי מנין אלא דבר בינוני לא מאיס ולא ראוי להתכבד יעו"ש:
הרי דכאן תירץ הקושיא דלא נוכל לומר דלא הוי דבר שבמנין עד שיהיה ראוי להתכבד דא"כ בלא"ה אינו בטל משום ראוי להתכבד אך כתב דזה הוא שאינו ראוי להתכבד אבל מ"מ ראוי לאכילה אבל באינו ראוי לאכילה לגמרי כמו בתרנגולת בנוצתה לא הוי דבר שבמנין גם כן וא"כ נראה לשיטתו דה"ה דהיכא דאסורה באכילה לגמרי לא הוי דבר שבמנין:
אך אי אפשר לומר כן דא"כ יוקשה עלינו שיטת רש"י בע"ז בד' ע"ד דתני במשנה אלו אסורין ואוסרין בכ"ש ומקשה בגמ' ולתני חמץ בפסח ומתרץ האי תנא תרתי אית להו דבר שבמנין ואיסורי הנאה ופירוש רש"י אבל חמץ פרוסת פסח הואיל ואין דרכו למנות בטל ומשליך אחד מהם לנהר והשאר נותן לכלבו יעו"ש והובא שיטת רש"י בב"י בסימן תמ"ז דחמץ בטל ביבש ביבש רק היתר הנאה אבל לא לענין אכילה דלאכילה במשהו אסור:
וקשה לפי דברי הפרי תואר דהיכא דנתערב איסור אכילה באיסור הנאה בטל אף ראוי להתכבד דהנה התו' הקשו אמאי אינה בטל חתיכה הראוי להתכבד הא כיון דאסור באכילה לא יהיה ראוי להתכבד ותירצו דכיון שאנו אומרים שיתבטל יהיה ראוי להתכבד אבל איסו' הנאה שנתערב באיסור אכילה דאף לאחר שיתבטל יהיה ג"כ אסור באכילה בזה שפיר בטל:
וא"כ ה"ה לשיטת רש"י חתיכה הראוי להתכבד גבי חמץ שנתערבה שפיר בטלה לענין הנאה אף דהוי ראוי להתכבד דלא הוי ראוי להתכבד כיון דאסורה באכילה ולא שייך לומר כיון דאם תתבטל תהיה ראוי' להתכבד דהרי אף אם תתבטל לא תהיה ראוי להתכבד שהרי לא מהני הביטול רק לענין איסו' הנאה ולא לענין איסו' אכילה והוי ממש כמו היכא שנתערב איסור הנאה באיסו' אכילה דאף לאחר הביטול עדין יהיה אסור באכילה ולא הוי ראוי להתכבד:
וא"כ אם נימא דאף דבר שבמנין צריך ג"כ שיהי' מותר באכילה קשה מאי מקשה שם בגמ' דלתני חמץ ומתרץ דלא תני חמץ בפסח דלא הוי דבר שבמנין הא אף אם חמץ בפסח היה דבר שבמנין היה גם כן בטל כיון דלאחר הביטול עדיין אסור באכילה.
וע"כ מזה ראיה ברורה דדבר שבמנין אף שאסו' באכילה ג"כ בטל ודו"ק: