אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן מג

סימן מב

קשה לי על הדין המבואר בסי' פ"ד סעי' י"ד והוא מתרומת הדשן סי' קע"א חטים מתולעים מותר לטחנן והוא שירקד הקמת לאור היום והביא שם הט"ז בס"ק ך' דהטעם דמותר דהוי ס"ס ספק אין שם תולע שיברחו בשעת הטחינה ואת"ל שישאר שם תולע ספק נימת בשעת האפי' ואין כאן מבטל איסור לכתחלה שאין כוונתינו רק לאפות הפת ולא לבטל התולעת והש"ך בסק"מ שם הביא דברי התה"ד שממנו מקור דין זה שכתב שאפילו אם יטחנו התולעים בטלים בששים בתוך הקמת ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון דספק הוא אם יתערב שם איסור כלל שהתולעים יברחו בשעת הטחינה וגם אינו מכוין לבטל ע"כ:

והי' קשה לי מילדותי על מאי דמתרץ הגמ' בזבחים בפ' התערובות על מאי דמקשה דאמאי כל הזבחים שנתערבו בהם מחטאות המתות ומשור הנסקל ימותו כולם ולבטלו ברובא ומתרץ דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וקשה דהא בעלי חיים שנשחטו בטל חשיבותייהו ובלאו הכי צריך לשחטן לא לבטל איסור וא"כ קשה דשפיר יהי' מותר לשחטן כשוחט כל בעלי חיים כמו שם בחטים שצרך לטחון החטים לאכילה וממילא יתבטלו ברובא ואחר שנשחטו לא יהי' חשובים משום ראוי' להתכבד לשיטת האומר דכבש שלם לא הוי ראוי להתכבד וגם כבש בעורו לא הוי ראוי להתכבד ויעו"ש בתוס' ובשחיטה אינו מכוין לבטל דבלאו הכי צריך לשחטן וסבור הייתי לומר דתרומת הדשן לא סמך ע"ז לבד דאינו מכוין לבטל רק איכא עוד תירץ דספק הוא אם יתערב שמה איסור כלל והראו לי אח"כ דבתשובת הגאון מו"ה עקיבא איגר בסי' ע"ז הקשה כן ותירץ כן וחזר והקשה דאם נימא דרק בצירוף ספק אחר אנו מקילין עדיין יוקשה אמאי בספק דרוסה ג"כ אינו בטל ברוב כמבואר שם הא כיון דאיכא ג"כ לצרף דהוי ספק איסור שוב יהי' מותר לשחטם מטעם דלא הוי כוונתו לבטל איסור יעו"ש ובלאו הכי הסברא דחוקה לומר דרק בצירוף ספק הוא מחיר משום שאינו מתכוין לבטל:

ונראה לפענ"ד דהנה יש לספק בכוונות התה"ד מאי דכתב כיון דאינו מתכוין לבטל מותר אם בכה"ג לא הוי איסור כלל. ואינו אסור לבטל איסור אך היכא שכונתו לבטל אבל היכא שאין כוונתו לבטל אין כאן איסור כלל וע"ז לא גזרו או כיון דאין כוונתו לבטל הוי כמו שאר איסור היכא דלא מכוין שרי ולזה נוטה יותר הסברא ובפרט למ"ד דמדאורייתא אסור לבטל בוודאי אין חילוק רק דהוי כמו שאר איסור היכא דאינו מכוין שרי וכדאיתא בתוס' בכתובות בדף ו' ע"ב בתוס' בד"ה את"ל הלכה כר' יהודא דכתב דאינו מתכוין לא בשבת לבד מפטר רק ה"ה בכל איסורים כמו בכלאים דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו יעו"ש והראו לי בחידושי מהרי"מ בפסחים בדף כתב ג"כ דהוא רק כמו בכל האיסורין דאינו מתכוין אינו איסו' יעו"ש:

וא"כ שפיר ניחא דברי התה"ד דבכל האיסורין ובשבת אפילו דהוי אינו מתכוין היכא דהוי פסיק רישא אסור ומש"ה לא התיר התה"ד רק בצירוף אלו שנים יחד דאפשר שלא יתבטל כלל התולע דיברח מקול הטחינה ועוד דהוי אינו מתכוין כאשר כתב דספק הוא אם נתערב שם איסו' כלל ועוד דאינו מתכוין לבטל דכיון דהוי ספק אם יתערב שם איסו' כלל שפיר מותר מטעם שאינו מתכוין לבטל דלא הוי פסיק רישא דהוי ספק אם יתערב שם איסו' ולא מטעם צירוף שני התירים מתיר רק כיון דהוי ספק אם נתערב שם איסו' מהאי טעמא שפיר מותר משום דאינו מתכוין אבל התם בספק דרוסה ניהו דהדרוסה הוי ספק איסו' עכ"פ בודאי יבטל ספק איסו' וגם ספק איסו' אסו' לבטל ולא מהני מה דהוי אינו מתכוין דהוי פסיק רישא דיבטל עכ"פ ספק איסור ודו"ק:

אך עדיין קשה ממאי מוכח האי דינא דב"ח שנתערבו אינם בטלים מטעם חשיבות דבעלי חיים כאשר מתרץ רב אשי בזבחים דב"ח חשיבי ולא בטלי דלמא בשאר איסורי' לא שייך כן כיון דבלא"ה מחויב לשחוט ואז יתבטל חשובותייהו אבל בקדשים גוף השחיטה אסורה מספק דשמא פסולים המה ואסור לשחטם בעזרה וביותר לפי מה שכתבו התוספו' בזבחים בדף ע"ב בד"ה ולבטלו ברובא וז"ל דמטעם בריה אין לומר דלא בטל אע"ג דאבר מן החי חשיב בריה איסו' תערובות דהכא לאו משום אבר מן החי אלא שלא ישחוט ויאכל משום חטאת המתה ושור הנסקל וכי שחיט לה אזיל לי' איסו' אבר מן החי ואיסו' חטאת המתה ושור הנסקל לא חשיב בריה עכ"ד:

וא"כ ה"ה בב"ח שנתערבו ואינם בטלים מטעם חשיבות בעלי חיים נוכל לומר ג"כ דכ"ז שלא נשחטו בלא"ה כולם אסורים והאיסור הוא רק שלא ישחוט ויאכל וכשישחוט בטיל חשיבות דבעלי חיים כמו דבטיל חשיבות ברי' דהוא משום איסו' אבר מן החי ומאי דרב אשי מתרץ שם בזבחים דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי שם בנתערב בקדשים ניחא דשם בהפסולים גוף השחיטה אסור בהו דהוי כשוחט חולין בעזרה כדאיתא שם דאפי' ספק טריפה אסור בכל שהוא אף דלאחר שחיטה יהיה אפשר לבדוק מי היא הטריפה ומי היא הכשירה מ"מ אסור בכל שהוא דאסו' לשחוט הפסול בעזרה ושפיר מתרץ רב אשי ב"ח חשיבי ולא בטלי אפילו דלאחר שישחוט יתבטל חשיבותייהו מ"מ גוף השחיטה אסור דכל זמן שהן חיים לא נתבטלו ואסור לשחוט משום הפסול ואף דשם בע"ז תני דבשל הדיוט גם כן אוסר בכל שהוא שור הנסקל ושם שוב לא יתרץ משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי כנ"ל דכל זמן שהוא חי כולם אסורים אך האיסו' הוא שלא ישחט ויאכל וכשישחוט בטל חשיבותייהו מכל מקום בלא"ה כתבו התוס' דשור הוי ראוי להתכבד אך קושיית הגמרא הוא מחטאות המתות דהוא עוף ואינו ראוי להתכבד וזה תני רק בקדשים וע"ז שפיר מתרץ רב אשי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי דשפיר לא בטל לענין גוף השחיטה שאסו' לשחטן בעזרה דכל זמן שהמה חיים אינם בטלים אבל לעולה נוכל לומר דלהדיוט שפיר בעלי חיים בטלים דהאיסו' לא הוי רק שלא לשחוט ולאכול וכל זמן שהמה חיים בלאו הכי אסורים וכשישחוט בטיל חשיבותייהו למ"ד דכבש בעורו או שלם או תרנגולת בנוצתה לא הוי ראויה להתכבד.

אך אפשר לומר לשיטת החוות יאיר בס"י דכתב על הדין דהיכא דנתערב לענין איסו' אותו ואת בנו דג"כ אין בטלים משום דחשיבי ולא בטלי הוא מבה"ג והוא אזיל לשיטתו דהיכא דשחט אותו ואת בנו גוף הבהמה אסורה וכיון שגוף הדבר אסור בזה שייך דהוי דבר חשוב ואינו בטל דאיסור חשוב אינו בטל אבל למ"ד דאותו ואת בנו גוף הדבר אינו אסו' רק השחיטה אסורה לענין מעשה השחיטה באיסו' לענין זה לא שייך דדבר חשוב אינו בטל רק לענין דבר שאסו' אמרינן דחשיב ולא בטל יעו"ש:

וא"כ אפשר לומר דלא נוכל לומר להתירן דרב אשי דבע"ח חשיבי ולא בטלי דמש"ה אסו' לעשו' מעשה השחיטה דהא כיון דגוף הדבר יתבטל שפיר לאחר שחיטה אך דגוף מעשה השחיטה אסור לענין זה לא שייך דדבר חשוב אינו בטל דהוי כמו שם באיסור שחיטה אותו ואת בנו דלענין זה לא אמרינן דבר חשוב אינו בטיל:

והנה הכו"פ תירץ שם קושית התוס' דהקשו על מאי דמקשה בגמרא ולבטלו ברובא הא הוי ראוי להתכבד ואינו בטל ותירץ דהאימורין לא הוי ראוי להתכבד ושפיר יוכל לזרוק את הדם ע"מ להקטיר האימורין ויהיה תלוי הדבר בשיטת הגאונים דבהמה אחת שחצי' ראויה להתכבד וחצי' אינה ראוי' אם כולה אסו' או כולה מותר והביא מזה ראיה דכולה אסורה דאם לא כן לא היו מקשים התוס' מידי אך מסקנות הפרי חדש דחצי' אסורה וחציה מותרת ושפיר האימורין יוכל להקריב כיון דלא הוי ראוים להתכבד ושפיר זורק את הדם על מנת להקטיר אימורים:

אך עכ"ז עדיין קשה קושית התוס' דעכ"פ גוף השחיטה אסורה דקודם השחיטה הוי ראויה להתכבד וא"כ גוף השחיטה אסורה אך לשיטת החוות יאיר שפיר אפשר ליישב קושית התוס' כדברי הכו"פ משום דיוכל לזרוק את הדם ע"מ להקטיר אימורין ולא יהיה הקרבן פסול ומשום איסו' השחיטה אין חשש דלא שייך לומר דאינו בטל רק היכא שגוף הדבר אסו' כנ"ל אך לדברי החוות יאיר יוקשה שוב אמאי בספק טרפה שנתערב לא יוכל לשחוט כיון דלאחר שחיטה יהיה אפשר לבדוק ולענין גוף השחיטה לא אמרינן דאינו בטל וע"כ דיהיה מזה ראיה דלא כהחוות יאיר או שנחלק איזה חילוק ושוב לא יתורץ קושייתינו הנ"ל גם כן אך נלע"ד לומר כיון דנימא דלאחר השחיטה יתבטל ויהיה הקרבן כשר משום דלא יהיה חשוב עוד או כדברי הכרו"פ דעכ"פ יוכל להקטיר האימורין ויוכל לזרוק את הדם ע"מ להקטיר אימורין שפיר השחיטה ג"כ אינה אסורה שהרי מה שאסור לשחוט אלו הפסולין הוא משום דהוי חולין בעזרה כדתניא השוחט את הטריפה וכן השוחט ונמצאת טריפה אלו ואלו חולין בעזרה דכל שאינו ראוי לפנים אסור לשחטן בעזרה מפסוק וכי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב היינו בבית המקדש דבר שלא יהיה להקרבה וא"כ כל אלו כיון שלאחר השחיטה לא יהיו דבר חשוב ויתבטלו ויהיו ראוים להקרבה או משום דיהיה באפשרי להקטיר האימורים שהמה בטלים דלא הוי ראוים להתכבד ויוכל לזרוק את הדם על מנת להקטיר אימורין שוב אפילו גוף השחיטה אינה אסורה דהשחיטה אינה אסורה רק בדבר שלא יהיה ראוי לפנים אבל זה שפיר יהיה ראוי לפנים אבל בספק טריפה שנתערב אף דבהקרבה לא יעשה איסור שלאחר שחיטה יהיה באפשרי לבדוק הטריפות מ"מ אסור גוף השחיטה דהרי זה שיתברר אח"כ שהוא טריפה ופסול למזבח גם על השחיטה עבר משום חולין בעזרה אבל בנ"ד דלאחר שישחוט יתבטל ויהי' ראוי להקרבה שפיר אין איסור על השחיטה:

ולפי זה שפיר מוכח דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי אף להדיוט דאפילו לאחר שישחוט יתבטל החשיבות מכל מקום מתחילה אסור לשחוט דהוי כמבטל איסור אף דבלא"ה בלא שחיטה אסור כנ"ל דאין לומר דרק בקדשים אסור משום גוף השחיטה דהרי אם לאחר שחיטה יתבטל אף גוף השחיטה לא יהיה איסו' דלא הוי חולין בעזרה דשפיר יהיה ראוי להקריב אח"כ וע"כ דגוף השחיטה אסורה דהוי מבטל איסו' ואפילו בהדיוט אינו בטל:

וממילא אין מקום גם לקושית הכרו"פ על דברי התוס' דאפילו דאינו בטל משום דהוי ראוי להתכבד מכל מקום יוכל לזרוק את הדם ע"מ להקטיר את האימורים דהא עכ"פ השחיטה אסורה משום דהוי מבטל איסור כנ"ל:

ושיטת הכרתי ופלתי נעלמה ממני דלשיטתו דכיון דיוכל לזרוק את הדם על מנת להקטיר את האימורין שפיר יכול לשחוט ג"כ ושפיר בטיל לגמרי א"כ מאי מתרץ רב אשי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי גם כן קשה דלאחר שישחוט יהיה בטל החשיבות דבע"ח דהא לרב אשי ע"כ קיימינן דלא הוי ראוי להתכבד רק משום חשיבות דבע"ח וכיון שישחוט בטל חשיבותייהו ואעפ"כ לא בטלי וע"כ משום דאסו' לשחוט שעי"ז יתבטל איסו':

וא"כ ה"ה אפילו דלאחר שישחוט יהיה מותר להקריב אימורים מטעם שנתבטלו מ"מ אסו' לשחוט שע"י השחיטה יתבטל דמה לי בין תירוץ דרב אשי משום חשיבות דבע"ח דכשישחוט יתבטל הכל אי לטעם דראוי להתכבד ולכשישחוט לא יהיו האימורים ראוים להתכבד ויתבטלו:

ואפשר לחלק דבעלי חיים מתחילה היה חשוב ואחר השחיטה נסתלק החשיבות והוי מבטל איסו' אבל מטעם ראוי להתכבד האימורים מעולם לא היו ראוים להתכבד וצ"ע:

עוד נראה לפענ"ד דהתרומת הדשן לשיטתו ניחא ולא קשה מהך דבעלי חיים אינם בטלים:

דהנה לפי דברי התוספו' ביבמות בדף פ"א בד"ה ר' יוחנן אומר דכתבו וז"ל וא"ת והא קתני שור הנסקל ובפרק התערובות משמע דשור הנסקל וחטאות המתות לא חשיבי ואומר ר"י דדוקא מחטאות המתות הן כבשים קטנים פריך בהתערובות דלא חשיבי שבמנין לפי שרגילים למכור כל העדר יחד ואפילו אם יחשב כשהוא שחוט כחתיכה הראוי להתכבד כשהוא חי גרע טפי אבל שור הנסקל שהוא גדול חשוב הוא אפילו אליבא דרבנן ובירושלמי מוקי ההוא דפרק בתרא דע"ז בשור הנסקל שחוט דראוי להתכבד בו ע"כ יעו"ש:

וא"כ לפי דברי התו' והירושלמי שפיר מתרץ רב אשי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ואי משום דהרי כשישחטם יתבטלו שפיר דבטיל חשיבותייהו ולשחטם מותר דלא הוי לבטל איסו' כנ"ל דהרי כשישחטו שוב יהיו ראוים להתכבד והגמרא לא מקשה דלבטלו ברובא רק דכל זמן שהמה חיים לא הוי ראוי להתכבד אבל כשישחוט שוב הוי ראוי להתכבד ולעולם נוכל לומר דהיכא דהוי בע"ח קטנים כגון צפרים קטנים דכשישחוט יהיו בטלים ולא הוי ראוי להתכבד שפיר אפשר לומר דאפילו כשהן חיים בטלים דיוכל לשחטם דלא הוי הכוונה לבטל איסור כנ"ל וכשישחטם יהי' בטלים וכדאיתא בש"ע בסימן ק"י סק"ב ובט"ז שם ס"ק ב' דבע"ח שנשחטו בטיל חשיבותייהו היינו בצפרים קטנים שאינם ראוים להתכבד:

אך עדיין יוקשה כמו דאיתא כאן בתו' בד"ה אלא למ"ד את שדרכו למנות כיון דתני התם חטאות המתות ומשמע אפילו עוף בכלל בחטאת העוף ועוף לא הוי ראוי להתכבד כדאיתא ושוב יוקשה דאף דבע"ח חשיבי ולא בטלי מ"מ כשישחוט אותם יתבטלו שפיר כדאיתא כאן בתו' כנ"ל ושפיר מוכח דאפי' בצפרים קטנים כל שאינם ראוים להתכבד מ"מ כל זמן שהם חיים אינם בטלים משום דבעלי חיים חשיבי ולא בטלו ואינם בטלים:

אך על זה אפשר לומר בטוב טעם דהתרומות הדשן לשיטתו לא קשה כפי מאי דאיתא כאן בתו' בד"ה ולבטלו ברובא וז"ל דמטעם ברי' אין לומר דלא בטל אע"ג דאבר מן החי חשיב ברי' איסו' תערובות דהכא לאו משום אבר מן החי אלא שלא ישחוט ויאכל משום חטאות המתות ושור הנסקל וכי שחיט לה אזיל איסור אבר מן החי ואיסו' חטאת המתות ושור הנסקל לא חשיב בריה ע"כ:

והנה התרומות הדשן כתב בהגהות שערי דורא בסימן י"א וז"ל ואם נתנבלה מכח שחיטה אינה בטלה דהא לא באתה לכלל היתר מעולם דהא קודם שחיטה בחזקת אבר מן החי עד שנשחטה עכ"ד:

והנה בזבחים בדף ס"ח איתא כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה ואינו מטמא בבית הבליעה כו' זה הכלל כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית הבליעה לא הוי פסולו בקודש מטמא בבית הבליעה ע"כ:

והיינו דכל מליקה הוי נבילה אך בקדשים מצותן בכך אבל שלא בקדשים הוי נבילה אך כל שפסולו בקודש ונתקדש פעם אחת לא הוי נבילה ובזבחים בד' פ"ד בד"ה כל שפסולו בקודש פירש"י היינו שאירע לאחר שחיטה שנתקדש בכלי כדפרישית לעיל בפ' חטאת העוף בד' ס"ח אבל כל שפסולו היה שלא בקודש הוי נבילה וכדאיתא ביבמות בד' פ"ז ע"ב ובזבחים בד' פ"ה ע"ב גבי הנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר בעופות מטמאין בגדים בבית הבליעה משום שלא היה פסולו בקודש ונעשה נבילה על ידי המליקה:

א"כ בעופות שפיר ניחא דאינו בטל ולא אמרינן דלאחר שחיט' כנ"ל ולא יהי' בע"ח נתבטלו דהא לאחר שחיט' והוא המליקה חטאת המתות ושאר הפסולין דלא הוי פסולו בקודש שוב יהיה נבילה והוי בריה ולא בטל כדברי הגהות ש"ד הנ"ל והוא מתרמות הדשן ולא שייך כאן תירץ התו' דלא נוכל לומר דאינו בטל משום בריה דאבר מן החי דכשישחוט לא יהיה בריה כנ"ל דבעופות שפיר כשישחוט והיא המליקה שפיר יהיה בריה ולא קשה מהך דבעלי חיים ודו"ק:

אבל לדידן דקיימא לן דנתנבלה בשחיטה לא הוי ברי' שפיר קשה מהך דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי אף דצריך לשחוט שלא לבטל האיסו' וה"ה שם בחטים אפילו דצריך לטחנן:

ויש שהיו רוצים לומר דשם נצרך לטחנם עבור עכו"ם אבל עבור ישראל אסו' לטוחנן כיון דאסורים באכילה וא"כ יהיה דין חדש דלטחנם עבור ישראל שפיר אסור וגם בלא"ה לא מסתבר כן וצ"ע:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה