אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לז

סימן לו

על דברי הט"ז בסימן ק"ה.

דהקשה אמאי בכבוש בכלי מעל"ע אסור אימתי נעשה כבוש אחר מעל"ע ואז הוי נותן טעם לפגם והחוות יאיר כתב לתרץ בתשובה דכבוש מעל"ע לא בא הבליעה והפליטה סוף מעל"ע רק בהמשך מעל"ע פולט מעט מעט:

והחוות דעת בסימן ק"ה סק"א בביאורים חלק עליו דא"כ אם נימא דאפילו קודם מעת לעת פולט מעט מעט יוקשה במין במינו לרבי יהודה דאוסר במשהו וכן בכל איסורי משהו יאסר אפילו בצונן בפחות מעת לעת יעו"ש:

והנה באמת מצינו בחמץ בפסח דאיכא דיעות דמחמירין אפילו בצונן מההוא טעמא דעכ"פ משהו איכא:

ובזה היה אפשר ליישב קושיית הב"י בסי' ק"ה דמקשה לשיטת האומרים דכבוש לא הוי בפחות משלשה ימים כמו עירוי דהוי ג' ימים ממאי דקאמר בגמרא דבב"ח חידוש הוא דאי תרו ליה כולי' יומא בחלבא שרי בשיל ליה בישולי אסור ולשיטתם כולי' יומא לא הוי חידוש כלל דלא הוי עירוי בפחות מג' ימים ולפי הנ"ל ניחא דהנה התוספו' הקשו בנדה דבבשר בחלב לא יהי' מהני ביטול כלל כיון דהאי לחודיה שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור והוי כמו כלאים ותירץ הרא"ש דמש"ה מותר אם איכא ששים כיון דאינו נותן טעם לא הוי דרך בישול והש"ך בסי' רצ"ע ביו"ד הביא דבריהם:

וא"כ אם לא חדשה התורה דצריך להיות דרך בישול הי' אפי' משהו אסו' וממילא אף צונן אסו' ושפיר קאמר בגמרא דבשר בחלב הוי חידוש דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי ואי בשיל ליה בישולי אסו' אפי' דכוליה יומא עדיין לא הוי כבוש דאם לא היה חידוש והיה אסור אפילו שלא כדרך בישול שפיר היה אסו' אפילו בצונן אף שלא נכבש שיעור כבושה דבלא"ה קשה מאי דאמר כולא יומא דאפילו אם נימא דשיעור כבושה מעת לעת מ"מ ביום לחודי אינו נאסר ולפי הנ"ל ניחא ושם בגמרא מתחלה קאמר החידוש דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי וקאמר דלא הוי חידוש דהוי כמו כלאים וקאמר אח"כ החידוש דאי תרו ליה כולי' יומא בחלבא והיינו כנ"ל כיון דהוי דומיא דכלאים הוי חידוש מאי דאינו אסור בתרו ליה בחלבא כיון דמשהו אסו' והאי דקאמר כולא יומא אפילו דבשרי' מעט בצונן הוי ג"כ חידוש מ"מ קאמר רבותא יותר דאי תרו ליה כולא יומא:

והנה בלאו הכי קשה לי על דברי החוות יאיר הנ"ל דבכבושה באים הבליעה והפליטה מעט מעט בהמשך מעל"ע עד שבסוף מעל"ע נגמר הבליעה והפליטה וקודם מעל"ע מעט הוא ובטל יוקשה דא"כ היכא שנכבש פחות ממעל"ע כיון דעכ"פ בלע איסו' אך דהוי איסור מעט ונתבטל א"כ היכא שיתערב בתוכו איסור אחר שיש ששים נגד האיסו' יצטרף גם האיסו' הראשון שבא ע"י הכבושה פחות מעל"ע דאפילו שלא הוי מעל"ע מ"מ מעט איסור בלע ויצטרפו יחד וגם קשה דאנן קיי"ל דבעי כבושה שיעור מעל"ע ביחד בלי הפסק אבל אם היה הפסק בנתיים אינו מצטרפים שני כבושות למעל"ע כמבואר בפרי מגדים בפתיחה לתערובות בחלק ב' פרק ג' יוקשה ג"כ דבשלמא אם נימא דרק סוף המעל"ע גורם הבליעה שפיר נוכל לומר דכל שלא נכבש מעל"ע ביחד אינו גורם הבישול אבל אם נימא דפולט מעט מעט וא"כ מתחילה פלט החצי ואח"כ כשנכבש בפעם השני פולט חצי השני:

ומה שנראה לי בזה דהנה הרב הג' מוהר"מ אויערבאך בספרו אמרי בינה בס' הקשה לדברי החוות יאיר דפולט מעט מעט יוקשה דאמאי בכבוש מעל"ע אוסר נימא קמא קמא בטל:

ולפענ"ד דכיון שבא יחד בלי הפסק לא אמרינן דקמא קמא בטל וכאשר כתבו התוס' בחולין בדף ק' בד"ה שקדם וסלקו לענין חתיכה נעשה נבילה דהיכא דסופו להתפשט בכל החתיכה או בכל החתיכות לא אמרינן נעשה נבילה והוי כאילו נתערב האיסו' תיכף בכל ההיתר ואיכא ששים וה"ה להיפך לענין זה דנימא קמא קמא בטיל ואינו חוזר וניעור היכא דסוף האיסור להתפשט כולו בתוך ההיתר לא אמרינן דמקצת האיסור שנבלע תחלה בטל ואינו חוזר וניעור אך הוי כאילו נבלע כולו בבת אחת ומבואר סברא זו בר"ן בע"ז בד' ע"ג על מאי דמחלק שם בגמרא בין חביות לצרצור קטן דבחביות מצטרף הכל וכתב הטעם דבחביות שעירה לבור מצטרף תיכף הכל דכשעומד לפול ולהתערב חשיב לי' כמעורב כבר אך בצרצור קטן שאין דרך לערות בכלי זה לא חשיב כמעורב הכל ובשם הראב"ד הביא דבצרצור קטן מקטף קטופי ואינו הולך בב"א רק בהפסק ואח"כ סיים הר"ן וא"צ לומר באיסור המקלח בלא הפסק דלא אמרינן ראשון ראשון בטל דכנפל בב"א דמי:

וכן איתא בתוס' בבכורות בד' כ"ב ט"ב על מאי דפלפלו שם אם אמרינן קמא קמא בטל והביאו ראיה מפרק הנודר מהירק בדף נ"ז דר' יוחנן אית ליה דאפילו גידולי היתר מעלין את האיסור ולא אמרינן קמא קמא בטיל וכתבו ע"ז מיהו אין משם קושיא לפי מה שרגיל ר"ת לחלק בין היכא דגדל בלי הפסק להיכא דאיכא הפסק ומעמיד ההוא דע"ז במפסק פסוקי כדאשכחן בפרק ב' דנדה לגבי תבוסה דמחלק בין פסיק ללא פסיק ובפרק התערובות בדף ע"ז דאמרינן דם לתוך המים ראשון ראשון בטל התם איירי בפסיק יעו"ש:

מכל אלה נראה דהיכא דלא פסיק לא אמרינן קמא קמא בטל וא"כ ניחא שפיר מאי דכבוש אוסר אף דפולט מעט מעט לא אמרינן קמא קמא בטיל כיון דהולך בלי הפסק:

ומש"ה ניחא שפיר מאי דשני כבישות כל אחד בחצי מעל"ע אינו מצטרף אף דבהצטרפות הוי מעת לעת ונימא דכל כבושה פלט מחצה דהיכא דהוי הפסק בנתיים שפיר אמרינן קמא קמא בטיל וניחא ג"כ מאי דלא נצטרף הכבושה בפחות ממעל"ע עם איסו' אחר שנפל לתוכו ולומר דניהו דנגד הטעם שנפלט בכבוש בפחות מעת לעת איכא ששים מצטרף עם האיסור אחר דלענין זה שפיר אמרינן קמא קמא בטיל כיון דאינו הולך בלא הפסק:

ואף דהש"ך פסק בסימן צ"ט דבמין באינו מינו כיון דנרגש הטעם אמרינן חוזר וניעור ואף במין במינו כיון דהוי גזירה אטו אינו מינו אמרינן חוזר וניעור מכל מקום בפליטה משהו כזו שכל מעל"ע פולט וחוזר ופולט לא אמרינן חוזר וניעור אם לא היכא שעתיד לבלע בלי הפסק דאינו בטל כלל כנ"ל:

כפי מאי דאיתא בע"ז בד' ע"ג דהמערה יין נסך מצרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ודוקא צרצור קטן דלא נפיש עמודי אבל היכא דנפיש עמודי' לא יעו"ש וראינו שיש חילוק בין היכא דנופל מעט מעט אמרינן קמא קמא בטיל כיון שהקלוח הוא מעט ואף דבשאר איסורים לא מצינו חילוק זה מכל מקום במעט כזה שהולך דרך כבושה כל מעת לעת מעט מעט אפשר אף דבשאר איסורים אמרינן קמא קמא בטיל אם לא היכא דהולך בלי הפסק ואף דלפי שיטת הש"ך דבמין באינו מינו כיון דנרגש הטעם אמרינן חוזר וניעור כיון דהטעם נרגש א"כ לכאורה אין חילוק בין שהבלוע הוא מעט מעט כיון שעכ"פ נרגש הטעם הכנסת יחזקאל בסימן ל"א כתב דכל היכא דנבלע מעט מעט אינו נרגש הטעם אח"כ יעו"ש:

וא"כ שפיר אפשר לומר דבכבוש כיון דפולט רק מעט מעט ובמשהו כזה שנבלע מעט מעט והוא פחות מצרצור קטן שפיר נוכל לומר דאינו נרגש הטעם אח"כ ואפשר דמאן דסובר דכבוש אינו כמבושל הוא מההוא טעמא דבטל הטעם מעט מעט אך אנן קיימא לן דכבוש כמבושל ולא אמרינן בזה קמא קמא בטל כיון דהולך בלי הפסק אבל היכא דהוי הפסק בנתיים שהיה כבוש בשני פעמים חצי מעת לעת שוב אמרינן קמא קמא בטל ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה