אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לו

סימן לה

ב"ה י"ט שבט תרי"ח לפ"ק האמער

לכבוד ידיד נפשי עוז הרב הגדול החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה ברוך הלוי ג"י איש הורוויטץ.

יקרת מכתבו הגיעני לנכון ועל דבר השאלה שאפו בתנור חלה ערך חמשה טעפ קמח ויותר ונשפך על הכירה חלב רותח וזב לתוך התנור ערך רביעי מרביעית תחת מקום מושב שורה הראשונה ותחת השורות האחרונות לא זב כלל והתנור היה מרוצף קרקעיתו מלבנים והחלות משורה הראשונה היה מונחים על שורה הראשונה מלבנים ושאר השורות מלבנים לא זב עליהם החלב כלל:

וע"ז כתב כ"ת כפי המבואר בסי' צ"ב דבפת מועט מותר לאכלו בחלב ולא גזרינן שיאכל עם בשר והחלות שאופין על שבת הוי דבר מועט וה"ה על יו"ט אך יען שהיה הפ"מ לאכלו בחלב ולא בבשר התיר אפי' לאכלו בבשר כיון דהוי ששים נגד החלב והפ"מ בט"ז בס"ק ד' הביא דביש ששים מותר ודלא כהחוות דעת שאוסר אפי' בששים אך דלפי זה היה צריך קליפה כמבואר בסי' ק"ה בט"ז בשם רש"ל בס"ק כ"ו וכאן די בקליפה כמבואר בש"ך בסי' ק"ה בס"ק כ"ג אך מעלתו הראה כוחא דהתירא להתיר אף בלא קליפה כפי דברי הש"ך בסי' צ"ז בס"ק ב' דהיכא דהוי ס"ס מותר ומש"ה מתיר שם בספק זב דשמא לא זב כלל ואת"ל דזב שמא בישול אינו מפעפע בכל הכלי אבל בודאי זב דלא הוי רק ספק אחד אסור וכתב מעלתו דגם בזה הוי ס"ס כיון דהוי נ"ט בר נ"ט כקושית הכרו"פ וע"כ צ"ל דעכ"פ לכתחלה אסור או דבצלי אסור אפי' בדיעבד כמבואר בש"ך בסי' צ"ה בס"ק ד' וזאת הוי פלוגתת הפוסקים אם נ"ט בר נ"ט אסור לכתחלה והמחבר פוסק דאף לכתחלה מותר וגם זאת נחשב לספק דבכל מקום שהרמ"א מיקל בהפסד מרובה נחשב לספק כמו שכתב בתורת חטאת וכאשר כתב הפרי מגדים בהקדמתו לתערובות ובכמה דוכתא מביא בשם התורת חטאת הנ"ל דבכל מקום שהרמ"א מיקל בהפסד מרובה היכא דאיכא עוד ספיקא מותר וכן כתב הפר"ח בכללי או"ה שלו בהקדמתו בפ"מ על ש"ע א"ח אות ו' דהיכא דהמחבר פוסק להתיר והרמ"א מביא יש אוסרין ולא כתב וכן עיקר רק והמנהג כן או וכן נוהגין הוי ספיקא דדינא ומצטרפין עוד ספק והוי ס"ס ועי"ש וגבי נ"ט בר נ"ט כתב הרמ"א ויש מחמירין בנ"ט בר נ"ט והמנהג להחמיר לכתחלה ובדיעבד מותר א"כ גם זאת הוי ספק והוי ס"ס שמא אין בישול מפעפע בכל הכלי כדברי הנ"ל ושמא נ"ט בר נ"ט מותר ומש"ה מותר אפי' בלא קליפה אלו דברי כ"ת ובודאי כוונתו להתיר שאר החלות שלא זב תחתיהן:

ועתה נבוא על דבריו אחת לאחת על ראשון ראשון מה שכתב כ"ת לענין לאכלם בחלב דעל שבת ועל יו"ט הוי רק דבר מועט בפ"מ בש"ך ס"ק א' הביא דיעות אם רק על אכילה בב"א הוי דבר מועט אך בת"ח כלל ס' דין ב' כתב כל ליומא הוי דבר מועט וכן משמע בלבוש דלא כהב"ח שכתב בשבת אוכלין בשר ומשמעות הת"ח דהוי דבר מועט כל שאוכל בו ביום ולא ישאר למחרתו ולא ישכח עכ"ל הפרי מגדים:

וא"כ היכא שאפה לשני ימים טובים שוב לא הוי דבר מועט אך אם נימא כאשר יבואר לקמן בנ"ד דשאר השורות שלא זב תחתיהן מותר ואינו אסור רק השורה הראשונה שוב לא הוי רק דבר מועט ומותר לאכלן בחלב עוד אני מסופק לפי אשר הערה כ"ת ולקמן יבואר בארוכה דיש לספק אפי' דאיכא ששים מ"מ קליפה בעי ג"כ כנ"ל והקליפה בודאי הוי דבר מועט א"כ היכא דקולף החלות בודאי הוי דבר מועט אך יהיה הפסד לקלוף יש לספק אם מותר לאכול החלות אפי' בלא קליפה בחלב אם נימא דכל זמן שהקליפה דבוקה בהחלות שהמה מרובים לא יאכלו בב"א ואיכא גזירה או אפשר דבכה"ג לא גזרו לקלוף כיון דהקליפה גופה תהיה מותרת לאכלה בחלב וה"ה שכל החלות מותרים לאכלן בחלב שהאיסור שבהם הוא רק הקליפה והקליפה הוא דבר מועט ומותר לאכלה בחלב:

עוד אני מסופק לפי שיתבאר לקמן דאף דאיכא ששים מ"מ איכא ספק בצלי דבעינן בכל חלה וחלה ששים ואין מצטרפין כולם לששים כמבואר בסי' ק"ה אפי' דבודאי לא נאסרו כולן דבכולן יש ששים אך דחיישינן שמא נאסר המועט מהם באופן דליכא ששים וא"י איזהו וכולן אסורות ג"כ אני מסופק דהמיעוט מהחלות לא יהיה רק ליום אחד והוי רק דבר מועט ואם היה ניכרים אלו החתיכות שהחלב נבלע בהם היה מותר לאכלן בחלב דלא הוי רק דבר מועט וה"ה שמותר לאכלם כולם בחלב דלא גרע התערובות מגוף איסור וכן יש לספק ספק זה בכל פת שנילושה בחלב ונתערבה באחרת דהפת גופה שנילושה בחלב לא הוי רק דבר מועט ועכשיו שנתערבו בתערובות ואינו ניכר איזה החתיכות שנבלע בהם החלב כל התערובות הוי דבר מרובה יש לספק אם נאסר התערובות כיון דהוי דבר מרובה ושייך בהם גזירה או דלא גרע מאילו היו ניכרות אלו החתיכות שנבלע בהם החלב ג"כ לא היו אסורות וכעין דאמרינן דאין הנאסר חמור מהאוסר ולא גזרו בכה"ג כיון דהחתיכות שיש עליהם החשש הוי דבר מועט:

והנה הכרו"פ כתב עצה בשם זקינו הגאון להתיר הפת לחלק אותם להרבה בעלי בתים שיהיה על כל אחד רק דבר מועט והפרי מגדים חלק עליו כיון דכבר נאסר פעם אחת אין להתירו דתנן כל הפת אסורה ולא היה תקנה לחלק להרבה בעלי בתים יעו"ש בש"ד בסי' צ"ז בס"ק ובנ"ד היכא דלא נאסרה רק הקליפה דהוא דבר מועט בודאי יש עצה לחלק להרבה בעלי בתים דלא שייך לומר דכבר נאסר דהא באמת לא נאסר דהקליפה הוא דבר מועט וכשיקלוף תהיה הקליפה מותרת שפיר יש עצה לחלק להרבה בעלי בתים בלא קליפה וכן בספק השני היכא דנתערבה החתיכה בין הרבה חתיכות והחתיכות גופה הוי דבר מועט רק התערובות הוי דבר מרובה ושייך גזירה נראה ג"כ דיכול עכ"פ לחלק להרבה בעני בתים כיון דבאמת האיסור הוא דבר מועט ודבר מועט לא אסרו חכמים אך כיון שאינו ניכר הוי דבר מרובה ושייך גזירה ושפיר יש עצה לחלק להרבה בעלי בתים שלא יהיה לכל אחד רק דבר מועט כאשר באמת האיסור הוא רק דבר מועט והנה בנ"ד אינו צריך לזה דבל"ה יש התירים אחרים אך יהיה נ"מ למקום אחר:

ועתה נבוא להיתר שכתב מעלתו דמותר לאכלו אף עם בשר מאחר שיש ששים נגד החלב. הנה הכרו"פ הביא דאף ששים לא מהני דגם ע"ז הוי הגזירה דלפעמים לא יהיה ששים ויבא לאכלו עם חלב והביא בשם מהרי"ט דמהני ביטול בששים כדאיתא שם בסי' י"ח והחוות דעת פוסק ג"כ דלא מהני ששים מטעם אחר דכיון דאיכא פילי בהעיסה לא ידעינן עד כמה נכנס ע"י הפילי ואינו די בקליפה או בנטילה דשמא ע"י הפילי נכנס יותר ועכ"ז אינו נכנס בכולו דיהני ששים והביא דברי מהרי"ט הנ"ל דמטעם זה גם הוא אוסר בתנור שטחו באלי' דלא מהני ס' ועי"ש ובסי' ל"ג בארתי בארוכה דדברי הגאונים הנ"ל סותר למשנה וגמרא בע"ז בד' ס"ה ע"ב יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרות ואם הם מבוקעות אסורות ועי"ש בגמרא ובסי' הנ"ל הארכתי לתרץ:

אך זה הוא היכא שזב תחת הפת ממש. אבל היכא דאינו זב תחת הפת ממש רק על התנור והחשש הוא דהתנור מבליע בפת אפי' במקום שאינו זב השומן שם משום דבישול במקצת כלי מפעפע בכל הכלי ענין כחל בודאי מהני ששים דלענין זה שהוא בעין שייך לומר דנכנס לתוך הפילי אבל אם אינו בעין רק שנחוש שנבלע מהתנור ע"י הרתיחה בזה אין חילוק בין אם אית בי פילי או לא לענין הטעם הנבלע ע"י הרתיחה וכן נראה שם בחוות דעת בסי' צ"א בס"ק י"ד דכתב דיש בו בקעים אינו מועיל ששים דאינו ידוע עד כמה הוא מתפשט מחמת הבקעים ולא דמי לרותח דמתפשט בכולו ע"כ וא"כ היכא דאין כאן איסור רק נבלע ע"י רתיחת התנור בודאי מתפשט בכולו וכן נראה ממהרי"ט שם דכתב וז"ל ומההוא דאין טחין את התנור באלי' אין ראיה דהתם האיסור עומד במקומו ולא נתבטל שהרי הוא במקום דביקת הפת לתנור לכך אסרו כל הפת ועי"ש:

ולכאורה אינו מובן מה שמחלק בין אם היכא שהאיסור הוא במקום דביקת הפת לתנור ולפי הנ"ל ניחא דהיכא שהוא במקום דביקת הפת לתנור נוכל לומר כיון דאית בי' פילי נכנס לתוכו וא"י עד כמה ולא מהני ששים אבל היכא שהאיסור אינו במקום הפת אך שנבלע ע"י רתיחת התנור ובמקום הפת ליכא בעין לא שייך לומר דנכנס להפילי ומהני ששים והגאון בשו"ת בית אפרים בסי' ל"ז ביור"ד כתב על דברי מהרי"ט אלו וז"ל ומה שכתב משום דבמקום דביקת התנור בפת הוא בעין לא הבינותי דמה בכך נתבטל בששים ולפי הנ"ל חילוק נכון יש בדבר אך שם בב"א בסוף התשובה נראה דדעתו ג"כ כן:

עוד נראה לענ"ד לחלק בין היכא שהוא בעין דלא מהני ששים והיכא שאינו בעין דמהני ששים ואף קליפה אינו צריך דהנה יש כאן מקום לומר להיפך דהיכא דאין האיסור בעין רק נבלע בהתנור לא מהני ששים בכל החלות יחד מטעם אחר וגרע טפי כשאין האיסור בעין רק נבלע בהתנור כאשר העיר בבית אפרים בסי' ל"ז הנ"ל ביור"ד בסוף התשובה דכתב וז"ל ולענין אם צריך ששים בכל עוגה בפני עצמה או מצטרף כל מה שבתנור באו"ה כלל ל"ט דין י"ח חוכך לומר דבעינן בכל אחת ששים ונראה דיש להקל כיון דבלא"ה נ"ט בר נ"ט הוא עכ"ד:

ודבריו הקדושים צריך עיון מה שנסתפק בזה דהרי אנן קי"ל כפסק הרמ"א בסימן ק"ה ס"ט דבמליחה מצטרפין כל החתיכות ביחד לבטל האיסור ועי"ש בפ"מ בש"ד בס"ק ל"ח דכתב שם בסוף הס"ק הנ"ל דאפי' בצלי כולן מצטרפות אף דאפשר לומר דרק במליחה מתיר הרמ"א דכולן מצטרפין משום דבלא"ה איכא דעות דבמליחה די בקליפה אפי' בשמן ובצלי לא שייך זה דבצלי שמן בוודאי אוסר כולו מ"מ בצלי מקילין מטעם אחר דבצלי סמכינן דמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב דכן הדין דבצלי שומן מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואפילו דבמליחה לא סמכינן ע"ז לבד לקולא בצלי סמכינן ע"ז אף לקולא ובזה אף המחבר מודה דבצלי כולן מצטרפין לבטל בששים ורק במליחה כתב המחבר הדין דאין כולם מצטרפין והט"ז הקשה מ"ש מליחה מצלי אך הפ"ח והמ"כ פירשו בהמחבר דבצלי פוסק כהרשב"א דבשמן מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב (ובכחוש אינו אוסר רק כדי נטילה) והוי הדין בצלי דכולן מצטרפין אעפ"כ יצטרך נטילה כמו במליחה קליפה) ובמליחה פוסק כמהר"ם דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וצריך בכל אחת ששים ועי"ש בפ"מ במ"ז ס"ק כ"ב והרמ"א מיקל אפי' במליחה דכולן מצטרפין מטעם דיש דיעות דבמליחה אפי' בשמן אינו אוסר רק כדי קליפה וקליפה בלא"ה צריך ולדידן בין במליחה ובין בצלי מצטרפין כולן לששים דבצלי אפילו המחבר מודה ובמליחה פסקינן כהרמ"א רק אף דאיכא ששים צריך בצלי נטילה ובמליחה קליפה כדאיתא בט"ז בס"ק כ"ו:

אך עכ"פ אין מקום לדברי הבית אפרים לספק להצטרך בכל חתיכה בפני עצמה ששים דכולם מצטרפים לששים וכן פסק החוות דעת בחידושים בסימן ק"ה ס"ק י"ט וכן מה דמסיק הב"א דכולם מצטרפים לששים כיון דבלא"ה הוי נ"ט בר נ"ט ג"כ אינו מובן מאי שייכות זה לזה דאם הוי נ"ט בר נ"ט בלא"ה מצד עצמו מותר וכוונתו דיש קולא ג"כ משום זה:

אך הבית אפרים מסיק שם דהכל מצטרף לששים כמו דמסיק הש"ע בסימן ק"ח גבי ריחא מילתא דהכל מצטרף והתם ג"כ כתבו הט"ז והש"ך דלא היה הכל מצטרף כמו מליחה וצלי אך משום דכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל כאשר בארנו שם בחידושינו וע"כ דע"י ריחא אינו מצטרף הכל כמו בצלי ומליחה וה"ה ע"י הטעם שיכנס להכלי ג"כ אינו מצטרף הכל ביחד:

ולפענ"ד בנידון דידן יש מקום לספק אם מצטרפים כל החתיכות דצריך בכל אחת ששים אפילו לפי פסק ההלכה ושפיר יש מקום לומר כשיטת הנ"ל כיון דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא שפיר מצטרף הכל:

דהנה מה שמבואר בש"ע גבי מליחה דאם אין בכל אחת מהם ששים לבטל החלב אסורות ואינו מצטרפות יחד לבטל דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אין הפירוש משום דאין איסו' מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב לא נכנס האיסו' רק בחתיכה אחת שנגעה בה ומחתיכה זו אינה מפעפעת לחתיכות אחרות כלל מש"ה צריך ששים בחתיכה זו לבדה דהרי כתב דאא אין בכל אחת מהם ששים לבטל החלב כולן אסורות ומיירי שנגע החלב בכל חתיכה וחתיכה דאל"ה לא הוי כולן אסורות וא"כ ניהו דאין מפעפע מחתיכה לחתיכה מכל מקום יש כאן איסו' בכל חתיכה שהרי האיסו' נגעה בכל אחת אף על פי כן כיון שאין האיסור מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב חיישינן שפלטה באחת יותר איסור והיא אסורה ואינו יודע איזהו ומש"ה כולם אסורות אך אם היה איסו' מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב היה שוב מתערב פליטות האיסו' בכולם כוון שמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל כיון שאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב חיישינן שנבלע באחת יותר איסו' מחברתה ולא נתערב אח"כ יחד:

ולבאר הדבר אעתיק השיטות בזה הנה יש בזה ג' שיטות כאשר ביאר הפרי חדש גם כן בסימן ק"ה בס"ק ל"ז:

א') דעת מהר"ם שהביא המרדכי בסוף גיד הנשה וז"ל על כרס שלא נקרוהו מן החלב ונמלח עם בשר והשיב אי איכא בכרס ששים נגד החלב הדבוק בו מותר אבל שאר החתיכות בשר שאצלו שנגעו בחלב שאין בכל אחת בפני עצמן ששים לבטל החלב שעל הכרס אסורין ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב כיון דאין החלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ע"כ:

ולדברי מהר"ם קולא וחומרא קולא שכל החתיכות שאינם נוגעת בחלב עצמו אע"פ שנוגעת בחתיכה שחלב דבוק בו אינה נאסרת כלל שאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב חומרא אף על פי שיש בכל החתיכות ששים לבטל החלב החתיכה שנוגעה בחלב אסורה אם אין בה לבד ששים ושאר החתיכות אינם מצטרפים מפני שאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וזה פשוט אך גדולה מזה השמיענו המהר"ם שאף על פי שכל החתיכות נגעו בחלב בבת אחת דבזה אחר זה כל אחת נעשה נבילה אפ"ה אין כולם מצטרפות ולכאורה לא שייך בזה הטעם דאין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב דהרי כולם נגעו בהאיסו' וקבלו טעם מהאיסו' גופא מ"מ דעת מהר"ם כיון שאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וטעם שנבלע בחתיכה אחת אינו חוזר ומתערב עוד עם האחרות ונשאר בחתיכה זו חיישינן שמא אחת קבלה חלק גדול יותר מהאיסו' ממה שקבלה השני' ואינו מתחלק עוד בהשאר ומש"ה אין מצטרפות כולם יחד:

וז"ל הפ"מ בש"ד דלשיטת מהר"ם קולא וחומרא החומרא אף שנגעו כולם בחלב אם אין בכל אחת ששים כולן אסורות שאין מפעפע מחתיכה לחתיכה כמעשה הרוטב שיחלק ושמא נשאר באחת יותר ע"כ:

שיטה ב') הוא שיטת רבינו נתנאל שנשאל לרבינו שמואל מאוירא על חתיכת בשר שלא ניקרה מחלבה ונמלחה עם שאר חתיכות ואין בחתיכת בשר ששים מחלבה אך עם שאר החתיכות יש ששים מהחלב ועתה אם חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כדברי הרבינו אפרים היתה מותרת דשאר חתיכות מצטרפות לבטל החלב ואם לאו היא אסורה ושאר חתיכות מותרות ואפילו אם אין בהם ששים מהחלב דלמה יאסר אחרי שאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה והשיב דהי' מחמיר ואוסר החתיכה שיש בה החלב אפילו יש בהשאר חתיכות ששים מהחלב שמא אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה אבל היכא שאין בה ובשאר החתיכות ששים מן החלב היא אוסרת כל החתיכות דשמא חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה ואין בהם ששים לבטלו אבל אם נגע החלב גם בחתיכות אחרות מצטרפת אותה חתיכה עצמה לבטלה דכי האי גוונא לא קרינן פעפוע מחתיכה לחתיכה כיון שנגע בה הוי כאילו דבוק בה ע"כ:

והנה הוא חולק על תשובת מהר"ם הנ"ל בשתים א' דמהר"ם פסק דבודאי אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה ורבינו נתנאל מסופק בדבר ואזיל הכי והכי לחומרא דאף שיש בכל החתיכות ששים החתיכה שנגעה בחלב אסורה ושאר החתיכות שנוגעות זו בזו אין מצטרפות דשמא אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואם אין ששים בכל החתיכות אז כולן אסורות דשמא מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב:

ועוד פליג על מהר"ם בדבר אחד דמהר"ם סובר כיון דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אפילו אם כל החתיכות נגעו בהחלב אין כולן מצטרפות יחד לבטל החלב משום דאינו מחלק לכולם בשוה ורבינו נתנאל סובר דאפילו דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מ"מ בנגע האיסו' בכולם ומבליע איסו' בכולם שפיר כולם מצטרפים דכיון שמבליע בכולם שפיר מחלק בשוה ומצטרפים יחד:

שיטה ג') היא שיטת הרשב"א דהוא סובר דחלב (דהוא דבר שמן) מפעפע מחתיכה לחתיכה בין להקל בין להחמיר:

והנה בש"ע המחבר פסק כהרשב"א בין לקולא בין לחומרא בצלי דאיסור בלוע בשמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וגם דכל החתיכות מצטרפים לששים כיון דאיסו' בלוע יוצא מחתיכה בלא רוטב מצטרפין יחד רק במליחה פוסק כמהר"ם דאינו יוצא בלא רוטב איסור בלוע ואין כולם מצטרפים כאשר פירשו הפ"ח והמ"כ:

אך לפי זה עדיין אני מסופק באיסו' בלוע בכלי ונגע הכלי בכמה חתיכות בבת אחת אם כולם מצטרפים לששים ברותח דצלי ומקום הספק הוא דשיטת המחבר דמש"ה כולם מצטרפים לששים דפוסק דבצלי מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב והוא כאשר הבאנו לעיל דכיון דמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אין חשש שנבלע בחתיכה אחת יותר איסו' דשוב נפלט אח"כ אל החתיכות האחרות ומערב הטעם בכולו:

ולפי מה שחידש לנו החוות דעת בסימן ק"ה בס"ק ט"ו בביאורים בראיות ברורות ובסברא ברורה דאין איסו' בלוע אוסר כלי אפילו אם הבלוע הוא שמן אמרינן בזה דאין איסור בלוע יוצא בלא רוטב אפילו דבאוכל שנבלע בו איסו' שמן יוצא איסור בלוע בלא רוטב ומאכל אחד אוסר חבירו אבל מאכל כלי אינו אוסר היכא דהוי איסו' בלוע בהמאכל אפילו דהבלוע הוי שמן דלא גרע משני כלים דאין אוסרים זה את זה אפילו דהבלוע הוא שמן כהדין דשני קדירות הנוגעים זו בזו והוי ק"ו עוד אם כלי שיש בו איסו' בלוע אינו אוסר כלי אחר מכ"ש מאכל שיש בו איסו' בלוע אינו אוסר כלי אחר דהרי בנקל יותר לפלוט הטעם מכלי ממש ממה שנפלט מאכל דהרי באוכל באיסו' כחוש אינו יוצא בלוע בלא רוטב ומכלי יוצא הטעם בלא רוטב אפילו באיסו' כחוש ואעפ"כ מכלי לכלי אינו יוצא אפילו באיסו' שמן מכ"ש דאינו יוצא מאוכל לכלי אפילו באיסו' שמן והביא ראיה לזה מדין דידן בש"ך בסי' צ"ז דדוקא בזב הפשטידא על התנור הוא דאוסר התנור אבל בלא זב הפשטידא תחת התנור לא אסר התנור אפילו דבפשטידא הבלוע הוא שמן וע"כ דמאוכל לכלי אינו יוצא איסו' בלוע אפילו שהוא שמן עי"ש:

וא"כ לפי זה היכא דכלי שבלוע בה איסו' נגעה בכמה חתיכות בצלי אפשר דיש לספק אם מצטרפים כולם לששים דלא שייך כאן הטעם משום דבצלי פסק המחבר כהרשב"א דאיסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב דאם היו החתיכות נוגעות זו זו שפיר היה שייך טעם זה דהבלוע שנבלע בחתיכה אחת נפלט לחברתה ומתערב בשוה כיון דאיסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל היכא שהחתיכות אינם נוגעים זו בזו רק שכולם נוגעים בהכלי ואינם יכולים לפלוט זו בזו רק דרך הכלי ומאוכל לכלי אינו יוצא איסו' בלוע והטעם שנבלע בחתיכה אחת אינה פולטת עוד ויצטרך בכל חתיכה ששים כמו בחתיכת איסו' שנגעה בהרבה חתיכות למ"ד דאין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב דצריך בכל אחת ששים כיון דאינו נפלט טעם מחתיכה זו לחברתה וכן כאן בכלי שבלוע בה איסו' שנוגעת להרבה חתיכות ואין החתיכות נוגעות זו בזו דלא שייך לומר בזה דמצטרפין כולם משום דאיסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ובחתיכת איסו' גופא שנוגעת לכמה חתיכות אפילו שהחתיכות אינם נוגעות זו בזו שפיר מצטרפים דמ"מ מתערב הפליטה דרך חתיכת איסו' גופא דהטעם שפולטת חתיכת איסו' בחתיכת היתר חוזרת ופולטת החתיכת היתר אל החתיכת איסו' עד שמתערב הכל יחד אבל בכלי לא שייך זה דדרך הכלי אינו מתערב יחד דבלוע באוכל אינו פולט בכלי:

אך לדעת הרבינו נתנאל אפילו בזה מצטרף הכל יחד לבטל דדעת הרבינו נתנאל דאפילו אם נימא דאין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מ"מ בנוגעת חתיכת איסו' בעצמה לכמה חתיכת היתר וכל החתיכות היתר נוגעים באיסו' מצטרפים כולם לבטל כיון דכולם נגעו בהאיסו' ונתן האיסו' טעם בהם מחלק האיסו' בשוה לכל החתיכות ולא אמרינן שנבלע באחד יותר ושנצטרך אח"כ להתיר משום שחוזר ונפלט מאחת לחברתה אך דאמרינן דלא נבלע באחת יותר מחברתה ותיכף נתחלק הכל בשוה ומש"ה אפילו דאין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מ"מ היכא שנגעו כולם בהאיסו' כולם מצטרפים:

ולשיטה זו אפילו בכלי שבלוע איסו' שנגעו בה כמה חתיכות היתר ג"כ כולם מצטרפים לששים אפילו דלא שייך התם הטעם דאיסו' בלוע יוצא מחתיכה לחברתה גם כן כולם מצטרפים לששים כיון שכולם נגעו בהכלי.

אך המחבר ע"כ לא ס"ל כשיטת הרבינו נתנאל דאם כן אפילו במליחה היה מצטרפים כולם לששים אפילו דהמחבר סובר דבמליחה אין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחברתה בלא רוטב מ"מ בנוגעים כל החתיכות באיסו' לשיטת רבינו נתנאל מצטרפים כולם כיון דמחלק לכולם בשוה וכבר בארנו דשיטת המחבר דבמליחה אפילו בנוגעים כולם בחתיכת איסו' ג"כ אין כולם מצטרפים לששים וע"כ דלא ס"ל כשיטת רבינו נתנאל בזה רק אם אין איסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אפילו בנוגעים כולם בהאיסו' אין מצטרפין לבטל דשמא אינו מחלק בשוה אך בצלי מצטרפים כולם משום דאיסו' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וחוזר ונפלט להאחרות וא"כ בכלי בלוע מאיסו' שנוגעת בהרבה חתיכות היתר אין מצטרפין ובמליחה אנו סוברים כרמ"א דמצטרפין כולם מטעם אחר משום דיש דיעות דאפילו בשמן די בקליפה ובצלי לא שייך זה כנ"ל אך בצלי שוב אנו מתירין דסומכין דאיסו' מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב בצלי ומחלק ג"כ בשוה והמחבר מודה שם כדאיתא בפ"מ בסימן ק"ה בש"ד בס"ק ל"ח ומה שכתב הפ"מ שם במ"ז בס"ק ט"ו דזה אין ספק כלל דמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אעפ"כ אינו מחלק בשוה כתב כן לשיטת הנקודת הכסף ולהלכה לא קיי"ל כן דאנן קיי"ל דכולן מצטרפין לששים וע"כ דמחלק גם כן בשוה ועיקר התירץ כאשר מבואר במ"ז בס"ק כ"ב לשיטת המחבר לחלק בין מליחה וצלי ובצלי פוסק כהרשב"א דמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ובאמת מצטרף ג"כ הכל לבטל דמחלק בשוה גם כן כאשר כתב בש"ך בס"ק ל"ח ובמליחה אינו מצטרף משום דאינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וזה ספק עצום אצלו וזה הספק ממש הוא נידון דידן דזב השמן על התנור ונבלע השומן בתנור ובתנור היו כמה חלות שכל אחת נגעה בהתנור שפיר יש לספק אם מצטרפין כולם לששים או יצטרך בכל אחת ששים אך ביבש ממש שנוגע בכלי מסופק הש"ך בסימן ק"ה ס"ק ז' בשמן אם די בקליפה או צריך ששים ובכחוש בודאי די בקליפה אך בדבר שיש בו רטיבות קצת שצריך נטילה בכחוש שוב בשמן אוסר עד ששים ועי"ש ובנ"ד הוי דבר שיש בו רטיבות קצח שפיר יש מקום לספק הב"א בנידון דידן דאינו מצטרף הכל לששים.

אךעכ"ז בנידן דידן דהוי דהתירא והוי נ"ט בר נ"ט דהתירא נראה דאין לספק להצריך בכל אחת ששים דבאמת תמוה מאי חשש יש שהחנור יבליע בהחלות הא הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ואפילו דאסרינן לכתחלה נ"ט בר נ"ט ובצלי אפילו דיעבד אסו' מ"מ בזה נכונים מאוד דברי מעכ"ת דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוי ספק ספיקא כיון דאיכא גם כן ספק אם בישול מפעפע בכל הכלי כנ"ל:

אך החוות דעת חידש לנו דכאן לא שייך נ"ט בר נ"ט כיון דהוי האיסו' בעין בשעה שנגעו החלות בתנור הי' השומן על התנור ג"כ לא שייך נ"ט בר נ"ט וז"ל שם בסימן צ"ז בס"ק ד' כבר כתבתי לעיל בסימן צ"ה דבשעת בישול לא שייך נ"ט בר נ"ט דכמו שיש חילוק בחתיכה שנפל עלי' איסו' קודם בישול הטעם נסרך בחתיכה ואסורה אפילו אם בישלה אח"כ דכבר נשאר הטעם בה וכשנפל עלי' איסו' בעודה ברוטב הבישול מחלק בשוה וכן הדין בכלי חרס ודעת הט"ז בסימן צ"ב בס"ק י"ט דבשעת בישול כשנפל כנגד הרוטב הקדירה מותרת דחשבינן הקדירה כחלק המאכל ומתפשט בשוה ואפילו שלא כנגד הרוטב היתה מותרת הקדירה אם היינו אומרים דבישול מפעפע בכל הכלי רק דחיישינן שמא אינו מפעפע בכל הכלי ואם כן מכ"ש לענין האיסו' שיש לומר דבשעת בישול כשנפל האיסו' על הקדירה עם המאכל דיש לחשוב הקדירה כחלק מן המאכל והאיסו' נתחלק בשוה ולא הוי נ"ט בר נ"ט דדוקא כשהבלוע נתבלע כבר בקדירה כשיפלוט אח"כ אינו יוצא כל הטעם והוי נ"ט בר נ"ט משא"כ בשעת בישול דנתחלק בשוה עכ"ד.

והנה לכאורה עדיין דבריו הקדושים צריכין עיון דודאי זה החילוק נכון וברור בין היכא שנפל מתחלה להכלי ואח"כ חוזר ופולט הכלי הוי נ"ט בר נ"ט אבל היכא שהאיסו' נתחלק תיכף בשוה בין הכל לא שייך נ"ט בר נ"ט אך מאי דמיון יש מבישול לצלי דבבישול בודאי מחלק בשוה אבל בצלי אפילו בשעת נפילת האיסו' אין מחלק בשוה לשיטת מהר"ם ומש"ה אפילו שנגעו החתיכות בהאיסו' אין כולם מצטרפות יחד משום דאינו מחלק בשוה אך באמת ניחא דרק להחמיר אמרינן דאינו מחלק בשוה דשמא בצלי אינו מחלק בשוה אבל להקל בודאי לא מהני הך סברא ובלא"ה דעת רבינו נתנאל הנ"ל דאפי' בצלי מחלק בשוה והיכא שנגעו כל החתיכות באיסו' מצטרפות כולן וא"כ להחמיר בודאי חיישינן דאפילו בצלי מחלק בשוה ולא הוי נ"ט בר נ"ט:

וא"כ היכא דהוי דהתירא ולא דאיסורא והיתר נבלע בכלי והכלי נגע בכמה חתיכות ובין כל החתיכות יש ששים בוודאי מצטרפים כולם ממ"נ דאם נימא דאפילו בצלי מחלק בשוה והיתר שנבלע בכלי מחלק בשוה בהכלי ובכל החתיכות מצטרפים כולם לששים ואם נימא דבצלי אינו מצטרף בשוה שוב אינו נאסר כלל דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא מתחילה הטעם בהכלי ומהכלי אל האוכל ודו"ק היטב:

ושפיר יש חילוק כדברי הגאון הנ"ל דהיכא דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא שפיר כולם מצטרפים לששים ואולי היה נבלע איסו' לא היו מצטרפים כולם לששים ואם כי הגאון הנ"ל לא נחית לכל זה הדברים נכונים מצד עצמם ומשום זה יש להתיר היכא דיש ששים אפילו בלא קליפה ג"כ דהנה בכל מקום בצלי צריך ששים וגם נטילה דשמא הוא שמן ומפעפע בכולו וצריך ששים ושמא הוא כחוש ואינו מפעפע בכולו וצריך נטילה אבל בנ"ד אינו צריך נטילה ודי בששים לחוד מטעם הנ"ל דממ"נ אם צלי הוי כבישול ממש ומחלק בשוה כיון דאיכא ששים בטל ואם נימא דלא אסר רק כדי קליפה ע"כ דאינו מחלק בשוה ולא הוי כבישול שוב הוי נ"ט בר נ"ט:

עוד נראה לפענ"ד ברור דבלא"ה אין צריך כאן קליפה וששים כמו שאנו מחמירין בצלי ששים ונטילה ובכלי יצטרך ששים וקליפה דבכלי באינו שמן די בקליפה בדבר יבש לגמרי ובדבר שיש בו רטיבות קצת נטילה כמבואר בש"ך בסימן ק"ה ס"ק כ"ג והש"ך שם נסתפק דבדבר יבש לגמרי אפילו בשמן די בקליפה כנ"ל מ"מ בנ"ד די בששים בלא קליפה ונטילה:

לפי מאי דאיתא במ"א בסי' תס"ד ס"ק ל"ו וז"ל אבל אם אינם נוגעות אין אוסרת ולא אמרינן דבליעה הולכת בכל הכלי כמו שכתב ביו"ד בסימן צ"ב דהתם מיירי בבישול ואם כן אם התרנגולת שמינה אפילו אינה נוגעת אוסרת הכל יעו"ש בחוות דעת בסימן ק"ה ס"ק ה' דפי' דבריו דהכלי הוי כמו המאכל וכמו דבצלי כחוש אינו אוסר המאכל יותר מכדי נטילה אפילו הכלי לא נאסרת יותר מכדי נטילה וכן מבואר בחוות דעת בסימן צ"ב בביאורים בס"ק ט"ז דהוי כ"ש דאם בחתיכה אינו מתפשט יותר מכדי נטילה מכ"ש בכלי והוא כדברי המ"א הנ"ל:

ומאי דאנו חוששין כאן לאסור החלות הוא כספק הש"ך דשמא בישול מפעפע בכל הכלי וא"כ ממ"נ די בששים לבד וא"צ קליפה דאם נימא להחמיר שמא צלי אינו אוסר עד ששים רק כדי קליפה ולא מהני ששים להתיר הקליפה א"כ שוב אפי' הכלי לא נאסר ג"כ רק כדי קליפה ולא הגיע הבלוע כלל אל המאכל וע"כ דאנו חוששין דנאסרה הכלי כולה ושוב אפילו המאכל נאסר כולו ומהני ששים ודו"ק:

ובזה יש לסלק ג"כ הספק הנ"ל ולומר כיון דאית ביה קפילא לא מהני ששים דשמא לא נבלע בכולו רק עד הבקעים ולפי הנ"ל כאן מותר ממ"נ דע"כ צ"ל דנבלע בכולו דאל"ה הוי נ"ט בר נ"ט כנ"ל:

והנה על הספק הנ"ל שנסתפקנו בכלי שבלע איסו' ונוגעת לכמה חתיכות היתר דצריך בכל חתיכה ששים כנ"ל בנ"ד בלאו הכי אינו ספק בזה כיון דיש יותר משני טעמים ששים דנשפך רביעית מרביעית קווארט תחת חמשה טעפ קמח ויש חמשה פעמים ששים כיון דהוי חלק ששר עשר מקווארט ובכל טאפ' ארבעה קווארט והיו כאן חמשה טעפ' קמח ממילא אין כאן חשש:

דהש"ך בסימן ק"ה ס"ק ט"ז הקשה דאמאי היכא דלא נגעה רק בחתיכה אחת ואינו יודע באיזה חתיכה בטלה ברוב ואם יש ספק אם נגעה בכולם צריך בכל אחת ששים והקשה הש"ך דעכ"פ לא אסר האיסו' רק חתיכה אחת או יותר ועכ"פ לא אסר רק עד ששים וא"כ כיון דיש הרבה חתיכות יותר משני פעמים ששים שוב איכא רוב היתר ויוכל להתבטל ברוב ותירץ הש"ך דחיישינן דהאיסו' פולט בהיתר וחוזר ובולע מההיתר ונעשה נבילה ההיתר הנבלע וחוזר ואוסר השאר.

וא"כ בנידון דידן דהוי הכל עדיין היתר שפיר אמרי' דאפי' דלא ידעינן באיזה חתיכה הוי הבלוע בטלה בהרוב בהשאר דלא שייך בזה נעשה נבילה וזה ודאי רחוק לומר כיון דחכמים אסרו לאכול בין עם בשר ובין עם חלב הוי כמו איסו' ונעשה נבילה דמ"מ לא הוי כאיסו' גמור ובלא"ה הביא הכו"פ עצה לחלק להרבה בע"ב אך הפ"מ חולק עליו בזה אך מ"מ לא שייך נעשה נבילה ועוד דבלא"ה גוף החתיכות שקבלו הטעם לא הוי רק דבר מועט כדי סעודה אחת ובדבר מועט לא נאסרו לגמרי אך כל התערובות יהיה הרבה כנ"ל ועכ"פ לא שייך נעשה נבילה דגוף החתיכות שקבלו טעם לא נאסרו לגמרי דאלו החתיכות הוי רק דבר מיעוט וצ"ע על הבית אפרים הנ"ל דמסופק שיצטרך בכל פת בפני עצמו ששים ולא הערה דדי עכ"פ בשני פעמים ומועט יותר משני פעמים ששים:

עוד יש כאן היתר דדי בפעם א' ששים בכל החתיכות ביחד דהנה הש"ך הביא שם בסימן ק"ה בס"ק ל' הנ"ל על דין המחבר דצריך בכל חתיכה ששים דלא אמרי' דכל מם שנכנס בספק מסייע לבטל כמו בסימן קי"א דכל היכא שהן של אדם אחד אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל והאו"ה כתב דלא קי"ל כן וכתב הש"ך דאין הפי' דלא קיימא לן כצל כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל אך הפירוש דמין באינו מינו לא קיימא לן הכי וכפי פי' הפרי מגדים עיקר החילוק דבאיסו' דאורייתא לא אמרינן דהכל מצטרף ואם כן כאן בנ"ד דלא הוי רק איסו' דרבנן ולקמן יבואר דעכ"פ לא גרע מאיסו' דרבנן שפיר הכל מצטרף אך בש"ך לקמן בסימן קי"א בס"ק ט"ז נראה דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן לענין שהכל מצטרף ואפילו באיסו' דאורייתא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל ונראה לשיטת הש"ך דהחילוק הוא בין מינו לשאינו מינו משום דבאינו מינו אפשר לברר על ידי קפילא לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל כמבואר בש"ך בסי' צ"ב בס"ק ח' אך לפי זה גם ביטול ברוב לא שייך ג"כ מההוא טעמא כיון דאפשר לברר האיסו' ובמין באינו מינו לדידן אפי' ששים לא יועיל ביבש ביבש כיון דאפשר לברר האיסור וצריך לומר כדברי הפרי מגדים דזה לא מקרי אפשר לברר האיסור ע"י קפילא לענין שלא יתבטל ברוב ורק לענין דלא נימא כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל לענין זה מקרי אפשר לברר האיסור אך צ"ע דמ"ש וכל הדברים יגעים:

וכשאני לעצמו היה נראה לפענ"ד ליישב קושיית הש"ך דאמאי לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל דלא אמרינן כל מה שנכנס לספק מסייע לבטל רק במה שעתיד להתערב יחד דרואין אותו כאילו כבר מעורב אבל בדבר שאין עתיד להתערב אינו מצטרף הכל לששים:

וא"כ זה ניחא בלח בלח דאמרינן שעתיד להתערב יחד וישוב הכל היתר ויצטרף הכל לששים או ביבש ביבש כגון חטים בחטים ג"כ שעתיד להתערב אבל בלח ביבש שנבלע איסו' לח בחתיכה ואינו יודע באיזה הוא בזה לא שייך שעתיד להתערב דאפילו אם יבשל כולם ביחד והרוטב מערב הטעם מ"מ אנן קי"ל דאפשר לסחטו אסור וכאשר פירשו הראשונים דזה אינו תלוי בחתיכה נ"ל דאפי' אם לא נימא חנ"נ מ"מ האיסור שנבלע אינו נסחט לגמרי ונשארה חתיכה זו אסורה אפילו אם לא נימא חנ"נ אם כן אינו עתיד להתערב דחתיכה שנאסרה תשאר באיסורה ולא יתערב האיסו' בכל ההית' שיתבטל ומשום הכי אינם מצטרפים כולם לבטל בסי' ק"ה היכא דהאיסו' נגע בחתיכות ואינו יודע באיזה מהם נגע היכא דליכא רוב לבטל או דנגע בכולם כולם אסורים משום דשמא נכנס באחת איסו' יותר ולא אמרינן כל מה שנכנס לספק מסייע לבטל וזה טעם ברור לפענ"ד:

וגם לפי טעם זה בנ"ד כיון דהוי היתר בהיתר עדיין שפיר אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל לפי מה שחידש לנו מהר"ם לובלין בתשובה ס' דהיכא דהתירא בלע לא אמרינן אפשר לסחטו אסור והטעם צריך לומר כאשר פירוש החוות דעת בסימן צ"ב בסק"א דכיון דנסחט האיסור ע"י בישול ניהו דנשאר עוד ואי אפשר לצאת לגמרי מ"מ לא הוי רק טעם קליש וטעם קליש דאיסורא אסו' ודהתירא מותר ומש"ה היכא דהתירא בלע לא אמרי' אפשר לסחטו אסור:

וא"כ שפיר אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל אפילו בלח ביבש דשפיר הוי עתיד להתערב אפילו לח ביבש דכשיתבשל יחד שפיר הוי תערובות יחד אפילו דהוי יבש בלח דבהתירא בלע לא אמרינן אפשר לסחטו אסור אך כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר.

אבל בנ"ד בתערובות החלות לא הוי עתיד להתערב כלל דהרי אין דרך לבשל אח"כ החלות ביחד שנימא שהבישול יערב הטעם בכולו ויתבטל האיסו' בכל ההיתר וכל דבר שאין דרך לערבם אינו בטל אך יהיה נ"מ בענין אחר כגון לביבות שעושין ומיני פרורין מקמח שמיבשים אותם בתנור ואח"כ מבשלין אותם אם נתיבשו בתנור או בכלי שהיה בו בלוע חלב או בשר ויש ששים בכולם נגד הבלוע והוי ספק אם כל החתיכות שנגעו בהכלי מצטרפים לששים כנ"ל מ"מ כיון דהתירא בלע אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל דשם הוי שפיר עתיד להתערב כנ"ל אפילו דהוי לח ביבש בהתירא בלע אפשר לסחטו מותר ושם שפיר הוי הדרך לבשל אותם ביחד וחילוק זה נראה לפענ"ד נכון וברור:

עוד יש למצוא היתר בנ"ד על כל הפת דהנה הש"ך כתב דהיכא דהוי ספק זב הוי ס"ס ספק זב ושמא בישול אינו מפעפע בכל הכלי אבל היכא דודאי זב דלא הוי אלא ספק אחד אסו' והקשה הכו"פ דאפילו בספק אחד לשתרי דהוי ספק דרבנן והפ"מ בס"ק ב' כתב דלא חשיב ספק דרבנן ונראה דעתו כיון דחיישינן שיאכל עם בשר הוי חשש דאורייתא והש"ך כתב כיון דרגילין לאכלו עם בשר לא הוי ספק כלל דבודאי יאכל עם בשר אך עדיין קשה דאפילו אם יאכל עם בשר לא הוי ג"כ רק איסו' דרבנן כיון דלא הוי דרך בישול וזה בודאי אין דרך לבשלן יחד עם בשר או להעלותן בכלי ראשון דאין דרך פת לבשלו או להעלותו בכלי ראשון ושוב הוי ספק דרבנן גם דהוי ס"ס ג"כ כדאיתא בש"ך בסי' ס"ו סק"ו לענין דגים מלוחים דהוי ספק אם נמלחו עם דגים טמאים דהוי ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים או לא נמלחו ואת"ל נמלחו שמא אין בהם שומן ואז צירן אינו אסו' רק מדרבנן ופי' הדברים כאשר בארנו במקום אחר דעל איסו' דאוריי' יש כאן ס"ס ובאיסו' דרבנן אפילו ספק אחד מותר וגם כאן מדאוריי' איכא ס"ס שמא אינו מפעפע בכל הכלי ושמא לא יאכל עם בשר בכלי ראשון ואפילו דנימא דהוי ודאי דיאכל עם בשר ובדרבנן דאסו' אפילו בלא בישול די בספק אחד דשמא אין בישול מפעפע בכל הכלי וספק דרבנן לקולא:

עוד יש להעיר בענין זה על תמיהת החוות דעת על הש"ך דאמאי היכא דלא זב מותר הא כיון דבישל מפעפע בכל הכלי מאי מהני מאי דלא זב מ"מ הפשטיד"א מבליע בתנור והתנור מבליע בפת אך כבר הבאנו קושית הכרתי ופלתי דהוי נ"ט בר נ"ט. אך הש"ך פוסק כהרש"ל דצלי אסור נ"ט בר נ"ט דהוי רק שני טעמים אבל באינו זב הוי שלשה טעמים מבשר להפשטידא ומהפשטידא לתנור ומהתנור לפת אך דבר זה יהיה תלוי בפלוגתת הפ"מ והחוות דעת דלשיטת הפ"מ נ"ט בר נ"ט לא הוי רק היכא דהטעם הראשון הוי בכלי אבל אם מתחלה לאוכל ואח"כ לכלי לא הוי נ"ט בר נ"ט וא"כ גם כאן הטעם הראשון דפשטידא אינו נחשב לטעם לענין נ"ט בר נ"ט אך לשיטת החוות דעת בעצמו דהא דאוסרין בצלי היינו דוקא היכא שהבשר שנבלע בקדירה הוי ג"כ ע"י צלי אבל היכא שמתחלה נבלע הבשר ע"י בישול הוי ג' נ"ט בצירוף המים הראשונים אם כן שפיר ניחא דהיכא דלא זב הוי ג' נ"ט ומותר ודו"ק:

ועל דבר אשר כתב כבודו כיון דהתנור אינו מדבר אחד רק מחובר מלבנים א"כ החלב שזב על שורה הראשונה אינו יכול לאסור האחרות דהוי כשני קדרות הנוגעת זו בזו וכתב כ"ת על זה דאף דבפר' ה' דכלים משנה י' מבואר דאם נתן חול בין חוליא לחוליא הוי חיבור לענין טומאה מ"מ אין מזה ראיה לענין איסור והביא ראיה ממהרי"א בסי' ק"ג דלא אמרינן ניצוק חיבור לענין איסו' אף דלענין טומאה אמרינן:

אך ניהו דאין ראיה לזה מ"מ מצד הסברא נראה כיון דמחובר יחד ע"י הסיד המחברן יוצא הטעם מזה לזה כמו כלי חרס דלא הוי ג"כ חיבור רק מה שנדבק הטיט יחדיו ועוד דעכ"פ גוף הסיד המחברן נחשב לאחד וממילא מה שזב על הסיד הטוח מלמעלה מבליע בכל הסיד שעל התנור או שמונח בלבנים ומבליע בחלות:

והנה בס' כתבתי דאני מסופק ספק עצום וגדולה הוא אלי אמאי היכא שיש בכלי גופה ששים כמו כאן שזב על התנור ואם הי' נבלע בכל התנור הי' בתנור גופא ששים נגד האיסו' אמאי אין הכלי מצטרף:

והנה הש"ך בסימן ק"ז ס"ק ד' כתב דאפילו דיש בכף ששים נגד האיסו' אסו' דאין משערין בכלים בששים כ"כ בת"ח שם (והוא בכלל נ"א דין ג') וכבר נתבא' לעיל בסימן צ"ב ס"ה עכ"ד והנה מדברי הש"ך אין ראיה דהוא מיירי שם דהוציא איסו' בכף ואח"כ החזירו לקדירה דאסו' ולא מהני מה שיש בהכלי ששים דבכלי לא מצטרף הכל לששים וחיישינן דהאיסו' נשאר במקום אחד בלוע וכשחזר ותחבו להקדירה אסורה הקדירה דהרוטב הוציא הטעם וזה הדין שפיר נלמד מסי' צ"ב ס"ה מהדין דנפלה הטיפה על דופן הקדירה דלא מהני אם יש בגוף הקדירה ששים וחיישי' שהרוטב הוציא הטעם להתבשל והיכא דנפלה הטפה למעלה מהרוטב חיישינן דאסרה כל סביבותי' ואח"כ כשעלה הרתיחה למעלה הרוטב הוציא הטעם וכ"כ הב"ח באו"ח בסי' תנ"א הובא דבריו במ"א שם בס"ק כ' ובס"ק נ"א דבכלי לא מבטלין איסורא והיינו ג"כ כדברי הש"ך הנ"ל ומכל זה אין ראיה כנ"ל:

אבל בנידון דידן דזב השומן על התנור ולא תחת הפת והפת הוא מרחוק אך דאסרינן משום דבישול מפעפע בכל הכלי שפיר יש לומר דגוף התנור מצטרף לששים לבטל השומן דהנה בסי' צ"ט מבואר דעצמות ההיתר מצטרפים עם ההיתר וגוף הקדירה אינו מצטרף לא לאיסו' ולא להיתר ודעת הפוסקים חלוקים בזה באשר הביא הפ"מ שם במ"ז בסק"א מקצת הפוסקים סוברים דעצמות יש בהן לחלוחית ומש"ה מצטרפין לבטל האיסו' כדאיתא בט"ז ס"ק א' שם דעצמות האיסו' מצטרפין לבטל האיסו' כי האיסו' מתפשט גם לתוכן ויש בהם גם כן לחלוחית לבלבל האיסו' שבולעין מן הבשר האיסו' ועי"ש ולשיטתם מאי דהלחלוחית אינו אוסר דלא אסרה תורה לחלוחית זה דלא עדיף מגיד הנשה דודאי יש בו לחלוחית ואעפ"כ אינו איסר פליטתו ולענין שיצטרפו העצמות לבטל האיסור מועיל הלחלוחות הזה:

ומקצת פוסקים סוברים דבעצמות ליכא שום לחלוחית ואפ"ה מצטרפים לבטל האיסו' דהרי האיסו' נכנס גם בהם וכי תימא דסוף סוף הדר פליט וליכא למימר דנתבטל בעצם דעצם עץ יבש הוא וכמונח בקפסא תירץ הפרי תואר אות א' דמתוס' חולין דף ק' ד"ה כשקדם מוכח דמשהו אין בו כח לצאת ועיין סימן צ"ב בט"ז אות ט"ו ובא"ח בסימן תס"ז אות י"ז פסק תרי משהו לא אמרי' וכתבנו שם דמשהו אין בו כח לצאת חוצה עכ"ל הפ"מ:

אך לפי שיטה זו קשה כיון דעצמות מצטרפין אף שאין בהם לחלוחית אמאי אין גוף הקדירה מצטרף תירץ הפרישה אות ב' דהקדירה שבע מלבלוע והפרי תואר תירץ דקדירה שבפנים יש רוטב ומבחוץ מגולה אינו מחלק בשוה ואה"נ שאם יש בקדירה בתוך הרוטב חרס אדמה מחרסי דמצטרף להתירא ואנכי קיימתי הדבר מסברא דנפשאי ובפ"מ מביא דבריהם ובפרי מגדים הכריע כשיטה הב' דעצם אף שאין בו לחלוחית כלל ג"כ מצטרפין והקשה על הט"ז דכתב הטעם דעצמות מצטרפין משום דיש בהם לחלוחית והרי בעצמו כתב בסימן פ"ו אות י"ב דקליפי בצים מצטרפים אי לאו משום גזירה אטו בלא קליפה וכן פסק' הש"ך בסימן צ"ט בס"ק א' דאפילו קליפי ביצים מצטרפים לששים אף דאין בהם לחלוחית כלל וע"כ צריכין אנחנו לומר הטעם דקדירה אינה מצטרפת כתירץ שני דכיון דהקדירה מגולה אינו מחלק בשוה או דהקדירה שבע מלבלוע:

והנה הט"ז בסימן צ"ב בס"ק י"ט כתב דבגוף הכלי בודאי אינה בטלה הטיפה רק בלחלוחית שבתוך הכלי יעו"ש והוא אזיל לשיטתו דבדבר שאין בו לחלוחית אינו מצטרף כלל לבטל אבל אנן קיי"ל דאפילו דבר שאין בו לחלוחית מצטרף לבטל ואפילו גוף החרס מצטרף לבטל אם היה בתוך הרוטב:

וא"כ יוקשה על מאי שכתב הש"ך בסימן הנ"ל דהיכא דזב תחת הפשטידא ולא הגיע לפת אסו' מספק דשמא בישול מפעפע בכל הכלי ומבליע בכל התנור אפילו במקום שלא זב ואוסר הפת כאן שפיר יוקשה דגוף התנור מצטרף לששים וכאן לא שייך שני תירוצים הנ"ל דאם נימא דשבע מלבלוע אינו בולע כלל התנור וכן תירץ הפרי תואר לא שייך כאן דבקדירה אפשר לומר כיון דהאיסו' מבפנים בתוך הרוטב נשאר יותר האיסו' בתוך הרוטב ממה שיבלע בתוך הכלי שמקצתה מגולה לחוץ אבל כאן מדוע יבלע יותר בהפת ממה שיבלע בתוך הכלי שהוא התנור ואדרבה מסתב' יותר שנשאר בתנור יותר בשביל שתחילת הבליעה היתה בתוך התנור וכאשר בארנו בס' דאפילו למ"ד דבצלי או במליחה אין מצטרפים כלל החתיכות לששים וחיישינן שנבלע באחד מהחתיכות יותר מחברתה מ"מ זאת אין חשש לומר שאם חתיכה אחת נגעה באיסו' וחתיכה אחרת נגעה בה לומר שנשאר בהאחרת יותר ממה שנשאר בהראשונה שנגעה באיסו' גופא כיון דהאחרונה לא קבלה טעם רק מראשונה ואם בשניהם איכא ששים עכ"פ האחרונה מותרת וגם כן בנידון דידן לא מסתבר לומר שיש יותר איסו' בהחתיכות ממה שנשאר בהתנור גופא כיון שגם התנור מצטרף לבטל כנ"ל אם הבליע נכנס בהתנור ואפי' למ"ד דאין הכלי מצטרף לבטל כנ"ל דברי הש"ך והמגן אברהם והב"ח שם הוא היכא שהאיסו' נבלע בכלי בלא רוטב כנ"ל אז אמרינן שפיר דהאיסו' לא נתפשט בכל הכלי ועומד במקום אחד ואח"כ כשמגיע שם רוטב חוזר ומוציא האיסו' לתבשיל אבל כשלא בא שם אח"כ רוטב לא מסתבר לומר שהאיסו' נכנס להמאכל דרך הכלי ובהכלי לא נתפשט

והנה בטיפה שנפלה על דופן הקדירה מבחוץ ג"כ יש לספק ספק זה דיצטרף גוף הקדירה ושם באמת איתא בפוסקים דאם נימא דמפעפע בכל הכלי הרי נתבטל בכלי (אך הט"ז לא ס"ל הכי כנ"ל). אך דהחשש דאינו מפעפע בכל הכלי וקשה דבאמת אמאי אינו מצטרף בכל הכלי דשם ג"כ לא שייך תירוצי הפרישה דשבע מלבלוע דאם כן לא היה נבלע בקדירה כלל וגם לא תירץ השני דגוף הטיפה נפלה ג"כ במקום מגולה ועיקר הבליעה במקום מגולה אך שם בנפלה נגד הריקן ניחא דכיון דאין שם רוטב חיישינן שלא פעפע בכל הכלי ואח"כ כשעלה הרוטב למעלה נפלט החתיכה רק למקום הרוטב ולא למעלה למקום הריקן אך נראה שם דגם במקום הרוטב ג"כ אינו מצטרף הקדירה שם אפשר לומר כיון דהרוטב מבפנים אף דהטיפה נפלה לחוץ פועל הרוטב שהפליטה מבחוץ יכנס לתוך הרוטב בפנים ולא יתפשט בכל הקדירה:

אבל בנ"ד בתנור בודאי לא מסתבר לומר שנכנס יותר בהפת שנגעה בהתנור ממה שנכנס בגוף התנור וא"כ גוף התנור מצטרף ג"כ לששים:

וגם בארתי שם בסימן הנ"ל דעכ"פ אפילו בודאי זב ולא הגיע הזיבה לפת איכא ג"כ ס"ס כמו בספק זב דמתיר הש"ך משום ס"ס ה"ה בודאי זב איכא ס"ס שמא לא פעפע בכל הכלי ואם תימצי לומר שמפעפע בכל הכלי שמא נתפשט בכולו ובטל בששים:

והנה לענין הספק שנסתפקנו אם כל התנור מקרי כלי אחת או כל לבנה ולבנה הוי חתיכה בפני עצמה ואם הוי כל לבנה ולבנה בפני עצמה הוי כשני קדירות הנוגעות זו בזו ואין מצטרפות יחד אך שוב לא נאסרו החלות כלל דאין בלוע הולך מלבנה ללבנה:

והנה על דבר זה אם לבנים מחוברים בטיט הוי כחתיכה אחת ראיתי אח"כ בח"ס בסי' ק"ל בא"ח לענין פסח יעו"ש דבריו ויש לדקדק שם בדבריו שהתיר מטעם שהטעם שהולך בטיט נפגם כל שאינו נשרף בכבשן והמ"א בסימן קנ"א סק"ד אוסר בלבינה שנתיבשה בחמה שיש לה דין כלי אדמה ולא אמרינן דפוגם:

גם הח"ס הנ"ל מחלק שם אם מניח טיט על ברזל הוי שני דברים וכן טיט על לבינים שרופים באש הוי גם כן שני דברים אבל הקעכלי"ן שמונח עליהם טיט אם משליך עליהם עוד טיט נעשה הכל גוף אחד ולא הוי כשני קדירות הנוגעים זה בזה גם בזה יש לעיין בדברי המ"א תנ"א בס"ק כ"ז דכלים ישנים שחיפן בבדיל כיון שהבדיל מפסיק הוי ליה ככלים חדשים ונימא ג"כ דבדיל עם שאר מתכות נעשה הכל גוף אחד ואפשר דבדיל עם ברזל הוי ג"כ שני מינים:

הדרן לדינא דהחלות שלא זב תחתיהן החלב ממש אך שנגעו בתנור בודאי מותרים אפילו לאכלם בבשר מכל הנהו טעמי דלעיל דכיון דיש ששים בכל החתיכות בודאי מותר ואפילו אם לא הי' ששים הי' נראה לפענ"ד להתיר מצד הס"ס דשמא אין בישול מפעפע בכל הכלי ושמא לא יאכלם עם בשר בכלי ראשון דאז הוי ספק דרבנן אך מצד ס"ס זה עכ"פ היה אסו' לאכלן עם בשר בכלי ראשון אך בלא"ה איכא ס"ס דאפי' דמפעפע בכל הכלי שמא נתבטל בכל הכלי דנתפשט בכולו וכנ"ל וכאשר בארתי בס' דיש לסמוך בזה על הכו"פ שהתיר מחמת שלשה טעמים א' דבסימן קכ"ב פסק הש"ך בעצמו לעיקר דאם בישל במקצת כלי מותר להשתמש בצד השני בלא הגעלה דאינו מפעפע בכל הכלי טעם ב' דהוי רק ספק דרבנן מאי דאסור לגמרי טעם ג' דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא וע"ש ומה שהארכתי בדין זה בהיתר דבטל בששים הוא להתלמד במקום אחר והפת שזב תחתיו החלב ממש ואין בו ששים בודאי אסור:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה