אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לה

סימן לד

נסתפקתי בכף שתחב בשני קדירות ובקדירה אחת איכא ס' נגד הכף ובשני ליכא ס' אם יש מקום להקל גם בקדירה שני באיסור דרבנן או במין במינו דמדאורייתא ברובא בטלי

דהנה בחולין בדף צ"ז אמר ר' נחמן גיד בששים ואין גיד מן המנין כחל בששים וכחל מן המנין אמר ר' יצחק ברי' דרב משרשיא וכחל עצמו אסור ואי נפל לקדירה אחרת אוסר אמר ר' אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעי לן כי משערינן בדידי' משערינן או במה דנפיק מיני' משערין פשיטא דבדידי' משערין דאי במה דנפיק מיני' מנא ידעינן אלא מעתה נפל לקדירה אחרת לא יאסר כיון דאמר ר' יצחק ברי' דרב משרשיא וכחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכת נבילה עכ"ד:

ודברי הגמרא הללו אינם מובנים ורש"י פי' וז"ל אלא מעתה הואיל ובדידי' משערינן הא איבטיל כולו שהלך כל עצמו בתבשיל דאי לאו הכי אמאי בעית ששים כמות כולו וכיון דכולי' בטלתי' נפל לקדירה אחרת אל יאסר עכ"ד ופירושו אינו מובן דא"כ אף איסור שנפל בקדירה נימא ג"כ כן כיון שצריך ששים נגד כולו הלך כל עצמו בתבשיל ונפל לקדירה אחרת אל יאסר ואמאי מקשה על כחל ולא על שאר איסורים המוזכרים שמה וגם מאי מתרץ כיון דאמר ר' יצחק וכחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכת נבילה עדיין לא יתורץ וניהו דהוי נבילה מ"מ קשה כיון דנתבטל כולו שהלך כל עצמו בתבשיל אל יאסר בקדירה אחרת:

והתוס' הקשו וא"ת דלמא הא דמשערין בכולה משום דמספקא לן אי נפיק כולי' ולכך נפל לקדירה אחרת אוסר משום דדלמא לא נפיק כולו ותירצו התוס' לחד תריצא דמספק לא הי' אוסר קדירה אחרת כיון דחלב שחוטה דרבנן:

והנה לכאורה דבריהם אינם מובנים דאם כן בכל איסור דרבנן שנפל לקדירה לא יצטרך לשער נגד כל האיסור דשמא לא פליט כדי כולו דמאי דאמרינן להצריך ששים נגד כולו הוא רק משום ספק שמא פליט כדי כולו וגם מאי מתרץ הגמרא כחתיכת נבילה שויוה רבנן עדיין קשה ניהו דהוי כחתיכת נבילה מ"מ הוי ספק שמא לא פלט רק מעט בקדירה אחרת דאיכא ששים כנגדו וע"כ צריכין אנחנו לבוא לדברי הט"ז בסי' צ"ח בס"ק ו' דהא דבאיסור דרבנן צריך ששים נגד כולו וכן בכחל מחמת ספק שמא פלט כדי כולו אף דספק דרבנן לקולא דספק דרבנן לא הוי לקולא רק היכא דהוי ספק אם הוא אסור או מותר אבל היכא דיש כאן שני שיעורין אם לשער במאי דנפיק מיני' או בכולו ואם נשער במאי דנפיק מיני' אף דאין ס' נגד כולו תמיד יהי' ספק שמא יש ששים במאי דנפיק מיני' ולא יאסר לעולם ויש כאן שיעור ברור לפנינו שיצא מידי ספק היינו לשער נגד כולו בזה אזלינן להחמיר לשער נגד כולו יעו"ש ובסי' פ"א:

ונלעד דזה לא שייך רק היכא דנפל איסור לקדירה ואנו מסופקין איך לשער אבל היכא דנפל איסור לשני קדירות בזה אחר זה דהדין דצריך בכל קדירה ששים נגד איסור כמבואר בסי' צ"ח ס"ד בזה יוקשה לפענ"ד באיסור דרבנן שאם יש רק בקדירה אחת ס' אף השני יהי' מותרת או במין במינו דמדאורייתא ברובא בטל די שיש בקדירה אחת ששים כמבואר בסי' קי"א ס"ה דבאיסו' דרבנן שנפל איסו' לאחת משני קדירות וא"י לאיזה מהם נפל ויש באחת מהם ששים תולין להקל דנפל למקום שיש ששים ונתבטל וגם כאן האיסור לא יוכל לפלוט כל טעמו בשני הקדירות ואנו מסופקין לאיזה קדירה פלט טעמו נתלה לקולא ולומר שפלט טעמו לקדירה שיש בה ששים ונתבטל דכמו דהיכא דיש ספק להיכן נפל האיסור תולין להקל מכ"ש היכא דהספק הוא לאיזה מקום פלט טעמו דהיכא דנתמעך גוף האיסור גרע טפי מפליטת טעמו ולא שייך כאן לומר שהחמירו לשער כדי כולו דהרי כאן שפיר אנו משערין כדי כולו ואמרינן שפלט כדי כולו ונפל למקום שיש בו ששים:

ויש לצרף לזה סברת הרב המגיד בפ"ב מהלכות חמץ הלכה י"ב דכתב בתשעה ציבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל מחמירין בספק אפי' דהוי ספק דרבנן מ"מ בדיקת חמץ נתקנה על ספק והחמירו בספיקו ומ"מ היכא דלפנינו שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ושני עכברים נטלו ונכנסו לאלו שני הבתים מקילין מטעם ספק דרבנן אפי' דחכמים החמירו בספק מ"מ כאן כיון דאיכא בודאי חד בית שלא נכנס בו חמץ לא החמירו חכמים בספיקו כיון דבאחד בודאי לא נכנס חמץ יעו"ש:

וא"כ גם בנ"ד נוכל לומר כן דהיכא דנפל איסור לקדירה אחת צריך לשער נגד כולה דחכמים החמירו בספק זה לשער נגד כולה אפי' באיסו' דרבנן דאל"כ אין שיעור לדבר והחמירו בספק זה מ"מ היכא דנפל לשני קדירות בזה אחר זה דלא נוכל לומר דנפלט כדי כולו בשני הקדירות דבודאי לא נפלט רק באחד מהם שפיר מקילין בספק זה עכ"פ היכא דאפשר לתלות באחת שיש בה ששים כיון דעכ"פ לא פלט בשניהם כנ"ל בב' בתים:

ומכל אלה היה מהראוי להתיר בנפל לשני קדירות דלא יצטרך ששים בשניהם ואם היה באחת ששים שניהם מותרות בספק דרבנן היינו באיסו' דרבנן:

אך בש"ע מבואר בסתם דצריך בכל קדירה ששים אפי' באיסור דרבנן או במין במינו דמדאורייתא ברובא בטל:

וצריכין אנחנו לומר דמש"ה צריך בשני הקדירות בכל אחת ששים דבאמת יוכל להיות דהאיסור אסר שני הקדירות כדי כולם כאשר כתב הש"ך בסי' ק"ה בס"ק ק"ל על מאי דמקשה שם על הדין המבואר שם בש"ע בנגע איסור לחתיכה אחת ואינו ידוע באיזה נגע בטלה ברוב בהשאר ואם א"י אם נגעה בכולם צריך ששים בכל חתיכה והקשה כיון דהאיסור לא אסר עכ"פ יותר מששים ואם לא היה בכחו לאסור רק על דרך משל רק חתיכה אחת באיכא שלשה שוב נתבטלה ברוב דע"כ שני חתיכות לא נאסרו ותירץ דחיישינן דאחר דפלט האיסור טעמו בחתיכה אחת חזר וקיבל טעם מההיתר ונעשה נבילה בתוכו וחוזר ואוסר חתיכה אחרת וכן כולם ועי"ש:

וא"כ גם באיסור שנפל לשני קדירות יוכל להיות דאוסר שניהם כדי כולו שפלט מתחלה טעמו בקדירה אחת וחזר וקיבל טעם מהקדירה ונעשה נבילה ואסר האחרת ומההוא טעמא איכא דיעות בסי' צ"ד דהיכא דתחב הכף בקדירה שני פעמים בלא נודע בנתים צריך שני פעמים ששים:

וא"כ לא שייך בזה הסברא הנ"ל לומר ניהו דחכמים החמירו בספק זה מ"מ באיסור שנפל לשני קדירות כיון דע"כ לא פלט בשניהם הספק מותר דהרי שפיר יוכל להיות שפלט בשניהם ואסר שניהם עד ששים כנ"ל וגם לא דמי להך דינא דסי' קי"א בשני קדירות דהיכא דהוי ספק להיכן נפל איסו' ובאחת יש ששים דתולין לומר דנפל לקדירה שיש בה ששים דהתם ע"כ לא נפל האיסו' רק לקדירה אחת אבל כאן יוכל להיות דאסר שניהם ושוב לא קשה ג"כ דהוי ספק דרבנן שמא לא פלט מתחלה בקדירה הראשונה ובלע היתר שיעשה נבילה דעל ספק הפליטה החמירו רבנן לשער בכל איסו' נגד כולו ואמרינן שפלט כדי כולו והקדירה הראשונה אסורה מספק דאמרינן שפלט בכולו וגם בקדירה השני אמרינן שפלטה בכולה שהיה בה איסור כ"כ לפלוט בכולו שלענין שיעור הפליטה החמירו חכמים לומר שפלטה בכולה אך אם לא היה באפשרי לפלוט בכולו בשני הקדרות וע"כ לא פלטה רק באחת שפיר הוי ספק דרבנן ולקולא ככל ספק דרבנן כיון דשניהם בוודאי לא אסר האיסור רק הספק למי אסר הוי ככל ספק דרבנן וכספק דשני קדירות אבל כיון שאפשר להאיסור לאסור שני הקדירות אך שהספק הוא אם היה כן אם אסר שני הקדירות כדי כולו וספק זה הוא על כל אחת מהקדירות אם פלט בהם כדי כולה כיון שהיה אפשר לפלוט בהם כדי כולה שפיר אסור מספק כיון דעל כל קדירה איכא ספק כמה פלט בה וכל מה שפלט בה הוי איסו' אפי' שכבר פלט בקדירה ראשונה אם עתה חזרה ופלטה אוסרת עוד הפעם דאף שהפליטה של עתה היתר הוא מה שבלע מקדירה הראשונה נעשה נבילה וכל הפליטה אוסרת והוי בכל קדירה ספק כמה פלט האיסו' בקדירה ספק זה לחומרא ואמרינן בכל קדירה שפלט כדי כולו:

ובזה יתיישב קושית החוות דעת דהקשה על מה שתירץ הש"ך הנ"ל בסי' ק"ה ס"ק ל' הנ"ל דמש"ה בנגע האיסו' בכולם צריך ששים בכל חתיכה ולא אמרינן כיון דעכ"פ לא נאסרה רק חתיכה אחת בטלה ברוב משום דחיישינן שאסר חתיכה אחת ופלט טעמו וחזר וקיבל טעם מהיתר ונעשה נבילה וחזר ואסר האחרות והקשה החוות דעת דהא כיון דחנ"נ בשאר איסורים הוי רק דרבנן ואמאי ניחוש לספק זה כיון דהוי ספק דרבנן ותירץ החוות דעת תמוה כאשר הארכנו בסי' כ"ז ולפי הנ"ל ניחא דכיון דבכל חתיכה איכא ספק כמה פלט בתוכו האיסו' לענין ספק זה מחמירין אפי' דהוי ספק דרבנן דבספק כמה פלט הוי ספיקו לחומרא ודו"ק:

הכלל היוצא מדברינו הנ"ל דהא דהיכא דנפל איסור לשני קדירות צריך בכל קדירה ששים הוא רק משום דיוכל לאסו' שניהם דכיון דפלט כל טעמו בקדירה הראשונה וחוזר ובולע מהיתר ונעשה נבילה שוב חוזר ואוסר הא אילו לא היה יכול לאסור שני הקדירות היה מותר באיסו' דרבנן כיון דע"כ לא פלט בשניהם אין מקום להחמיר בשניהם כסברת הרב המגיד הנ"ל וגם דמי לסי' קי"א דבשני קדירות ובספק לאיזה קדירה נפל תולין שנפל למקום שיש ששים כנ"ל:

ומעתה מיושב דברי הגמרא הנ"ל בטוב טעם דגבי כחל כיון דקאמר דכחל עצמו מן המנין לבטל בששים והוי ס"ד דהכחל גופה לא הוי איסו' ולא נעשה נבילה שפיר מקשה בגמרא לבתר דקאמרו דבדידי' משערינן ואמרינן דפלט כדי כולה שוב נפל לקדירה אחרת לא יאסר אף דהוי ספק שמא לא נפיק כולו בקדירה הראשונה מ"מ כיון דלאסור שניהם לא תוכל הכחל תולין לקולא דפלט למקום שיש ששים בקדירה הראשונה וכהדין דסי' קי"א דתולין לומר דהאיסור נפל למקום שיש ששים וכאן לא שייך לומר דתוכל לאסו' שני הקדירות משום שחזרה ובלעה מהקדירה הראשונה ונעשית נבילה דהרי הכחל גופה היתר הוא לגמרי ושפיר כתבו התוס' דהוי ספק דרבנן ולקולא אפי' דבכל מקום בספק כמה פלט מחמירין בספיקו כנ"ל מ"מ כאן בשני קדירות הספק לקולא כיון דודאי לא פלטה רק באחת וספק לאיזה מקום פלטה כיון דהכחל גופה מותר ולא נעשית נבילה כנ"ל:

ומתרץ בגמרא כיון דכחל עצמה אסור שויוה כחתיכת נבילה ושפיר יכולה לאסור שני הקדירות אף שפלטה כל טעמה בקדירה הראשונה חוזרת ואוסרת גם הקדירה שני במה שחזרה ובלעה מקדירה הראשונה ודו"ק:

ואחר הדברים והאמת האלו נלענ"ד היכא דתחב כף בשני קדירות באיסור דרבנן כגון כף של חלב בבשר עוף או אפכא ובאחת יש ששים ובאחת ליכא ששים דשניהם מותרים אפי' הקדירה שאין בה ששים:

לפי מאי דאיתא בסי' צ"ד דבתחב כף לקדירה אחת שני פעמים ולא נודע בנתיים איכא דעות אם צריך ב' פעמים בס' (דבנודע כבר נתבטלה הפליטה הראשונה) דחיישינן דפלט האיסו' בתחיבה הראשונה וחזר ובלע ההיתר ונעשה נבילה וחזר ואוסר ואנן קיי"ל דאינו צריך רק פעם אחת ששים וכן נוהגין וכתב הש"ך הטעם בס"ק ו' דהרבה פוסקים ס"ל דבדבר הבלוע לא אמרינן חנ"נ כדלקמן בסי' צ"ח ס"ה וכ"כ בת"ה בסי' קפ"ג דסמכינן אההוא טעמא ואע"ג דקיי"ל התם לחומרא מ"מ בכה"ג אין להחמיר כלל והטעם דבכאן איכא עוד טעמא להתירא דכל זמן שהכף בתבשיל לא נעשה נבילה כיון דאיכא ששים בתבשיל נגד הכף ובכלי אמרינן דמקושר הבלוע בכלי עם מה שבקדירה ולא נעשה נבילה דרק באוכל הוי מקושר כידוע ולא הוי החשש רק דלאחר שהוציא הכף מהתבשיל נעשה נבילה ובזה איכא דעות אם הכף לאחר שהוציאו מהתבשיל אם דינו ככלי ראשון או ככלי שני ואינו יכול לאסור עוד ולכן בצירוף אלו הטעמי' ביחד מקילין ולא חיישינן לומר שהפליטה בכף נעשה מנבילה כדאיתא שם בתה"ד ובפ"מ שם ועי"ש:

וא"כ מההוא טעמא נראה לפענ"ד דאף בתחב הכף בשני קדירות ג"כ אינו צריך בכל קדירה ששים ואם איכא בקדירה הראשונה ששים אפי השני מותרת באיסור דרבנן מטעם דתולין לומר נפלט כולו לקדירה הראשונה שיש ששים כמו בשני קדירות בסי' קי"א ובאחת יש ששים דתולין לומר דהאיסור נפלט שם כיון דשני הקדירות לא יוכל לאסור עד ששים והוי רק ספק באיזה קדירה נפלט האיסור וכאן לא שייך לומר כנ"ל דיוכל לאסור שניהם דחזר ובלע ההיתר ונעשה נבילה כנ"ל דהרי בזה סמכינן דבלוע בכלי לא נעשה נבילה משום הנהו טעמא דלעיל חדא דבבלוע לא נעשה נבילה שנית כיון דאיכא ששים והוי מקושר לא נעשה נבילה כנ"ל דרק באוכל לא הוי מקושר כנ"ל והיינו ממש כדברי הגמרא הנ"ל גבי כחל דלפי הס"ד דלא נעשה נבילה היכא דנפל לקדירה אחרת לא תאסר וכאשר בארנו בארוכה ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה