אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לב

סימן לא

הנה החוות דעת בסימן צ"ז סק"ו בביאורים הביא דהיכא דאית ביה בקעים לא מהני ששים ולא טעימה וכן הוא בתשובת מהרי"ט בסימן י"ח והביא ראיה מתנור שטשו באלי' דכל הפת אסורה ולא מהני טעימה וע"כ דבדבר שנכנס להיתר בהבקעים שבתוכו לא מהני ששים ולא טעימה דשמא נכנס במקום אחד ולא בהשני וע"י הבקעים נכנס במקום אחד ורק באיסו' שנכנס ע"י בישול אמרינן דמערב הטעם בכולו וכן כתב שם בסימן צ"א בסקי"ד:

ותמיה לי דסותר גמ' ערוכה בע"ז בד' ס"ה ע"ב דאיתא שם במשנה יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרות ואם היו מבוקעות אסורות ואיתא שם בדף ס"ו חמרא עתיקא בענבא דברי הכל בנותן טעם ופירש"י שטעמו ניכר בענבים חמרא חדתא בענבא אביי אמר במשהו רבא אמר בנותן טעם אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן אידי ואידי חדא טעמא נינהו דהוי לי' מין במינו במשהו ורבא אמר בנותן טעם בתר שמא אזלינן והאי שמא לחודי והאי שמא לחודי והוי ליה מין בשאינו מינו בנותן טעם תנן יין נסך שנפל על גבי ענבים ואם היו מבוקעות אסורות קס"ד חמרא חדתא בענבא מאי לאו בנו"ט לא במשהו מדקתני סיפא כל שהנאתו בנותן טעם אסו' כל שאין הנאתו בנו"ט מותר מכלל דבנותן טעם עסקינן ואביי מתניתין בחמרא עתיקא דהוי אינו מינו והוי בנו"ט:

ולדברי הגאונים הנ"ל תמוה לי דאפי' באינו מינו אסו' במשהו כיון דאין האיסו' משום רותח רק משום דאית בי' בקעים אסו' במשהו ולא מהני ששים ולא טעימה וכן מאי דאיתא שם במשנה נפל על גבי תאנים או תמרים אם יש בהם בנותן טעם אסו' והתם ג"כ במבוקעים איירי כדאיתא בתוס':

והנה לענין ענבים רצה אחד להשיב דענבים הוי כמו לח דמתערב בכולו ובאמת זה אינו דגם בענבים לא הוי לח ממש ובתאנים ותמרים בודאי לא הוי לח ממש רק כמו שאר דבר שיש בו בקוע ולא מהני ששים ולא טעימה כשיטת הגאונים הנ"ל והיא תמי' עצומה:

ואפשר לתרץ דהנה קיימא לן בסימן קי"א דאמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל ובנפל איסו' לאחד משתי קדירות ואינו ידוע לאיזהו נפל ואין באחת לבטל האיסו' ויש בשניהם לבטל היכא דהוי של אדם אחד שני' מצטרפות לבטל דכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל ובש"ך בסי' קי"א ס"ק י"ו נראה דאין חילוק בין איסו' דאורייתא לדרבנן דאפילו באיסו' דאורייתא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל ואם כן ה"ה ביש בקעים ואינו ידוע להיכן נכנס האיסור מ"מ אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל אך הש"ך כתב בסימן ק"ה ס"ק ל' דבאינו מינו לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל וע"כ צ"ל הטעם דבאינו מינו כיון דאפשר להכיר האיסור לא נכנס כולו בספק אפילו דלענין ביטול ברוב עדיין בטל כדאיתא שם בש"ע דאם נגע בחתיכה אחת ואינו יודע באיזה חתיכה נגעה דבטילה ברוב ולא הוי כהוכר האיסו' דאינו בטל משום דאפשר להכיר האיסו' בטעימה דלענין זה מהני הביטול ברוב שמותר לאכול ואם ירגיש האיסו' באיזה מקום לא יאכל וכדאיתא בש"ך בסי' ק"ט אות ח' דביבש ביבש שנתערב מין בשאינו מינו בטל ברוב כגון שנפרך לחתיכות קטנות ואינו ניכר אף שנרגש הטעם אך דמהני הביטול ברוב שמותר לאכול וכשירגיש הטעם של איסור לא יאכל כדאיתא שם בפרי מגדים אך דכוונת הש"ך דלענין כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל לא מהני באינו מינו דכיון דאפשר להכיר האיסור:

אבל במין במינו נראה לענ"ד ברור דאפילו בדבר שיש בו בקעים הכל מצטרף לששים דניהו דיכול להיות דהאיסו' נכנס רק למקום אחד מכל מקום כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל כל שהוי של אדם אחד וכאן עדיף יותר דהוי חתיכה אחת וא"כ היה אפשר ליישב סוגית הגמ' התם:

דהנה מה דקאמרו מתחלה חמרא עתיקא בענבא דברי הכל בנותן טעם כיון דטעמו ניכר בענבים משם אינו קשה דיוכל להיות דמיירי שנתבשל באופן שמעורב הטעם בכולו אך קשה מאי דמקשה על חמרא חדתא בענבא דאביי אמר במשהו דבתר טעמא אזלינן אידי ואידי חדא טעמא הוא ומקשה ממתניתין דיין נסך שנפל על גבי ענבים אם היו מבוקעות אסורות וקס"ד חמרא חדתא בענבא מאי לאו בנו"ט וע"כ דהוי מין באינו מינו והוא רק בנותן טעם וע"ז היה קשה דהא במבוקעים בלא"ה אסור במשהו ולא מהני ששים ולא קפילא ולפי הנ"ל ניחא דהא בחמרא חדתא בענבא וטעם אחד הוא ואי אפשר להכיר האיסו' ניהו דנימא דלענין מין במינו אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא וכיון דאינו שוה בשמא הוי מין בשאינו מינו שלא יאסר במשהו מכל מקום כיון דבטעמא שוה ואי אפשר להכיר האיסו' שוב כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל אך עדיין קשה ממאי דמקשה אחר כך הא מדקתני סיפא זה הכלל כל שבהנאתו בנותן טעם אסור כל שאין בהנאתו בנו"ט מותר מכלל דבנותן טעם עסקינן ומתרץ ואביי בחמרא עתיקא בענבא דהוי משונה בטעמו דאז הוי מין באינו מינו ובנותן טעם וע"ז שפיר קשה כיון דמשונה בטעמו איך הוי בנותן טעם:

אך לפי פי' התוספות דכתבו וז"ל בד"ה מכלל דרישא בנו"ט יש שהיו מפרשים דכל איסו' דהוי במשהו לא אמרינן ביה נותן טעם לפגם מותר דהא אין לך טעם בטל יותר ממשהו באלף ה"ה נותן טעם לפגם ומפרש כאן מכלל דבנותן טעם עסקינן דלכך מותר בשאין בהנאתו בנותן טעם דאי במשהו הא אפילו לפגם אסו' עכ"ד:

ולפי פי' זה ניחא כיון דעיקר הקושיא לא הוי רק כיון דנותן טעם לפגם מותר ע"כ דהוי בנותן טעם ולא במשהו דאם הוי במשהו אפי' נותן טעם לפגם אסו' דלא גרע ממשהו וע"ז שפיר מתרץ בחמרא עתיקא בענבא דהוי משונה בטעמו דלא הוי מין במינו ואינו אוסר במשהו ניהו דלא מהני ששים ולא קפילא במבוקעים משום דאינו ידוע לאיזה מקום נכנס האיסו' מכל מקום כיון דמצד עצמו אינו אוסר במשהו ובטל בששים או בקפילא דטועם ואומר דאין בו טעם שוב נותן טעם לפגם מותר ודו"ק:

אך לפי פי' התוספות השני עדיין קשה וגם יוקשה מסיפא דמתניתין דקתני בפי' נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים אם יש בהם בנותן טעם אסו' וכפי המבואר בתוס' שם גם תאנים ותמרים מיירי במבוקעות ואי לאו הכי לא היה אסו' כלל אפילו דאינו מפורש במשנה דמיירי במבוקעות ע"כ מיירי במבוקעות ושוב קשה אמאי הוי בנו"ט דלא מהני ששים ולא קפילא:

אך נלע"ד דאפי' לשיטת המרי"ט והחוות דעת דלא מהני ס' היכא דנבלע על ידי בקעים ולא ע"י בישול מכל מקום נראה דשני פעמים ששים בוודאי מהני ניהו דלא ידעינן לאיזה מקום נבלע האיסו' מ"מ כיון דאיכא ב"פ ס' שוב בטיל ברוב דעכ"פ לא נאסר רק פחות מס' ובטל ברוב כדין יבש ביבש כיון דאיכא רוב היתר כאשר כתב הש"ך בסימן ק"ה סק"ל דאפילו דנגע האיסו' בכל החתיכו' ואינו ידוע לאיזו פלט הטעם מ"מ מהני בשני פעמים ששים דעכ"פ לא אסר רק פחות מששים ובטל ברוב בהשאר ותירץ הש"ך שם לא שייך כאן כמובן ושפיר בטיל ברוב ואפילו בחתיכה אחת חצי' אסורה והשאר מותר אם מיעוטא של חתיכה נאסרה ורובא מותר שייך ג"כ ביטול ברוב וכמבואר בפרי מגדים בסימן ק"ה במ"ז בס"ק י"א דכתב וז"ל יראה לי אם נגע כחוש בהיתר והי' יודע באיזה מקום ואחר כך שכח וא"י אם יש רוב בקליפת היתר נגד מעט הקליפה שנאסרה דבטל ברוב ובתנאי שירבה אח"כ עד ששים ע"כ וזה פשוט דאין חילוק אם היא חתיכה אחת חצי' אסורה וחציה מותרת או שני חתיכות לענין ביטול ברוב ומה שהתנה שם שירבה אח"כ עד ששים בעת שיבשל בכאן איכא ששים נגד האיסו' דבכל החתיכה איכא ששים ומותר לבשלה אח"כ ג"כ ולא שייך לומר חתיכה נעשה נבילה חדא דכל שלא נבלע על ידי בישול רק בצונן לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כמבואר בסימן צ"ב ובלא"ה לא שייך בזה חנ"נ דהרי עתה כשהוא יבש בטיל ברוב החתיכה שנבלע בה האיסו' בהשאר והוי הכל היתר וממילא אפי' כשיבשלם אח"כ לא יהיה אסו' דבבישול איכא ששים:

ואף להפרי מגדים בסימן צ"ב במ"ז בס"ק ט"ו דכתב דהיכא שנכבש בשר עם מעט דם ואח"כ בישל עם היתר אפי' דכבוש לא נעשה נבילה מ"מ בבישול הוי דבוק ונעשה נבילה ואנכי פלפלתי בזה במקום אחר ושדיתי בה נרגא מ"מ בנ"ד דקודם הבישול בטל ברוב והוי היתר וכשיבשל יהיה ששים נגד האיסור לא שייך לומר בזה דנעשה נבילה בשעת בישול קצת החתיכה שנבלע בה האיסו' דהרי כל זמן שלא נתפשט האיסו' בהשאר אפי' החתיכה שיש בה האיסור מותר שהרי בטלה ברוב ובשעה שיתפשט האיסו' בכולו איכא ששים וכל זה פשוט ואין לומר דאינו מתפשט בפעם אחת בכל החתיכה. מ"מ בזה לא אמרינן דנעשה נבילה כיון דעתיד להתפשט בכולו אך במקום שעומד האיסו' טרם שיתחיל להתפשט נוכל לומר דנעשה נבילה וכאן קודם שיתחיל להתפשט בטל ברוב והכלל דנראה ברור דעכ"פ באיכא בקעים שנבלע בצונן מהני שני פעמים ששים ומותר אפילו לבשלן אח"כ הן אמת שבדברים האלו שאמרנו כאן יקשה על שיטת הרא"ה שהביא הר"ן שסובר דבצלי לא מהני שום ביטול כיון דאינו מערב הטעם ביחד ולא נודע לאיזה מקום נפל האיסו' יקשה ג"כ דעכ"פ מהני שני פעמים ששים וכמדומה לי שראיתי בהגהות ר' עקיבא אייגר שהקשה כן ולא אוכל לזכור עתה באיזה מקום וגם יוקשה על הרא"ה מה שאמרנו לעיל דנימא כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל מכל מקום הדברים האלה נכונים מצד עצמם ואולי להרא"ה שיטה אחרת בזה אך לדינא הדברי' נכוני'

וא"כ שפיר ניחא המשנה הנ"ל דביין שנפל לענבים מבוקעים שפיר הוי בנ"ט אף דלא מהני ס' וקפילא מ"מ מהני ב' פעמים ששים ואף דיוכל להיות דירגיש במקום אחד האיסו' ע"ז כבר הבאנו דע"כ צריכין אנו לומר דהיכא דאיכא ששים או שאר ביטול כדינו מהני לענין שמותר לאכול ואם ירגיש האיסו' ישליכו ולא יאכל:

הדרן לדינא דנלע"ד ברור דאפילו לשיטת הגאונים הנ"ל דמה שנאסר בצונן ע"י פילי לא מהני. ששים מכל מקום במין במינו מותר משום דאמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל ובמין באינו מינו עכ"פ מהני ב' פעמים ששים:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה