אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן ל

סימן כט

שאלה בשר בחלב שנתבשל וחזר ובשלו אם יש בו בישול אחר בישול ועובר גם על בישול השני אשר כבר נסתפקו בו הפוסקים:

והנה ביור"ד בסי' פ"ז ס"ו איתא בהגהה די"א דאסור לחתות אש תחת קדירה של עכו"ם לפי שהם מבשלין פעמים בשר ופעמים חלב והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב וכתב הש"ך בס"ק י"ח דלאו דוקא כשמבשל העכו"ם בשר או חלב רק אפילו שאר דברים דזיל בתר טעמא דמ"מ איכא בהקדירה בלוע בשר בחלב וסיים דאינו רק חומרא בעלמא וכתב ע"ז הכרתי ופלתי הטעם דלא הוי רק חומרא בעלמא משום דאיכא פלוגתא גבי שבת אם יש בישול אחר בישול או אין בישול אחר בישול ולמ"ד התם דאין בישול אחר בישול ה"ה בבשר בחלב וכתב דכך היה נראה מסברא אך דקשיא מהא דאמרינן בפ' כל הבשר דלכך אינו עולה על שלחן אחד בשר וגבינה שמא יעלה באילפס רותח ויהיה איסור דאורייתא וקשה דבוודאי לא יעלה על השלחן בעת האוכל דבר שהיא חי ובוודאי כבר נתבשל וישים בו גבינה וש"מ דאפי' בכה"ג קרוי איסור דאורייתא ובישול דאי דרבנן הוי גזירה לגזירה יעו"ש:

ולפענ"ד נראה דאי משום הא לא ארי' דאפי' אם נימא דבבשר בחלב אין בישול אחר בישול היינו רק שבישל מתחלה שניהם יחד ולא כל אחד לבדו דאם בישל מתחלה כל אחד לבדו ואח"כ בשלן יחד בוודאי יש בו איסור בישול דבשר בחלב ואינו דומה לשבת דבשבת גוף הבישול הוי האיסור והמלאכה וכיון שכבר נתבשל אינו מוסיף עוד הבישול השני אבל בבשר בחלב האיסור בישול היא מה שמבשל שניהם יחד ונותנים טעם זה בזה וא"כ אפי' שבישל מתחלה כל אחד לבדו מ"מ הבישול של איסור בשר בחלב יחד עדיין לא הוי כאן וכשבישל עתה הבשר עם החלב ביחד בוודאי עתה הוי האיסור בישול וא"כ שפיר ניחא התם הגמרא דקאמר חיישינן שמא יעלה באילפס רותח דאפי' דכל אחד נתבשל מתחלה לבדו מ"מ כשיערב אותם רותח בוודאי יהיה איסור בישול בבשר בחלב:

ולשיטת הכרו"פ דאפי' היכא דבישל כל אחד מתחלה בפני עצמו ג"כ יהיה שייך אין בישול אחר בישול א"כ אפי' שאחד יהיה מבושל מתחלה ג"כ נימא דאין בישול אחר בישול דזה שנתבשל אינו יכול לאסור דכבר נתבשל וגם השני אפי' שהיא חי לא יוכל לאסור דהטעם שנכנס בו כבר נתבשל:

וגם בל"ה כיון דזה שנתבשל אינו יכול לאסור אפי' זה שהיא חי אינו נאסר כפי מה שמבואר ברמב"ן שהביאו הר"ן בסוגיא דדגים שעלו בקערה שחולק על ספר התרומות דקערה שהודחה במחבת חולבת אינם נאסרים זה מזה דהוי נ"ט בר נ"ט והביא ראיה מדגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח משום דהוי ג' נותני טעם. טעם אחד במחבת וטעם השני להדגים והשלישי לכותח אפי' שהכותח יוכל לאסור להדגים ובהדגים לא יהיה רק שני טעמים מ"מ כל שהדגים לא יוכלו לאסור הכותח אף הכותח אינו יכול לאסור הדגים דבעינן שיאסרו זה את זה וכל שאינם אוסרים זה את זה אינם נאסרים כלל:

א"כ ה"ה שאחד מבושל ואחד חי אם נימא דהמבושל אינו נאסר משום דאין בישול אחר בישול אפי' החי אינו נאסר כיון שאינו יכול לאסור זה את זה:

וזה בוודאי אי אפשר לומר דהיכא שאחד מהם נתבשל מתחלה אין כאן איסור דאורייתא דא"ר יוקשה מטיפת חלב שנפלה על הקדירה וכן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואי אפשר לומר בכל אלו דלא הוי רק מדרבנן:

אך בוודאי דאף שנתבשל מתחלה כל אחד לבדו אם אח"כ נתבשלו ביחד יש בו משום בישול בשר בחלב דעתה היא הבישול בשר בחלב ביחד:

אבל היכא שנתבשלו כבר שניהם נלענ"ד דשפיר אין בישול אחר בישול כיון דראיות הכרו"פ נסתלק מהך דשמא יעלה באילפס רותח כנ"ל שפיר אמרינן דהיכא שנתבשלו שניהם יחד שוב אין בישול אחר בישול ולא מיבעי' למ"ד דבשבת אין בישול אחר בישול ה"ה בבשר בחלב אפי' למ"ד דבשבת יש בישול אחר בישול מ"מ בבשר בחלב נלענ"ד דאין בישול אחר בישול:

דהא דבשבת יש בישול אחר בישול היינו רק בדבר לח שנצטנן וחזר והרתיחו דמה שחזר והרתיחו הוי בישול חדש אבל אם היה עוד רותח מבישול ראשון ולא נצטנן כלל לד"ה לא הוי בישול חדש:

וא"כ ה"ה בשר בבחלב דהבישול היא נתינת טעם זה בזה כיון שכבר נתן טעם זה בזה הבישול החדש אינו עושה שום פעולה חדשה שכבר קבלו טעם זה מזה ואפי' שנצטנן וחזר והרתיח לא בטל טעם הראשון בשביל שנצטנן ואין שום חילוק בין אם נצטנן או לא ובאמת בפרי מגדים בסי' פ"ז בשפתי דעת בס"ק ב' באמת נראה דאף שלא נצטנן ג"כ יש בישול אחר בישול אך לפענ"ד אי אפשר לומר כן:

דא"כ אף בבישול אחד יהיה חייב על כל חימום וחימום ואחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שאז חייב על הבישול יהיה חייב על כל הבערה והבערה שמבעיר האש לחמם והיכא שיאמרו אל תבשל יתחייב כמה פעמים מלקות כמו בנזיר שהיה שותה יין כל היום ואמרו לו אל תשת אל תשת וזה דבר שאין לו שחר:

ונלענ"ד ברור דכל זמן שלא נצטנן אינו חייב שני פעמים על הבישול והיכא שנצטנן וחזר וחממו אפשר דיש לספק אפי' דלענין בשר בחלב אין הרתיחה גורם רק הנתינת טעם ואין חילוק אם נצטנן או לא דעדיין הטעם נשאר בו:

מ"מ אפשר לומר דכשנצטנן והרתיחו נותן טעם חדש וכל זמן שהוא חם בל"ה נו"ט זה בזה ומה שהוא מבעיר אינו רק גורם שלא יצטנן אבל אינו גורם נתינת טעם דבל"ה כל זמן שהיא רותח נותנים טעם זה בזה ומה שהוא גורם שלא נצטנן אין כאן חיוב חדש אבל היכא שכבר נצטנן והוא חוזר ומרתיח אפשר דגורם שיתנו מחדש טעם זה בזה שפיר אפשר לומר דיש בישול אחר בישול:

אך לפי זה נראה לפענ"ד דזה רק שייך היכא דחוזר ומרתיח בשר בחלב שנתבשלו יחד אבל בפליטת בשר בחלב בתוך מאכל אחר ובמאכל שיש בו בלוע בשר בחלב בוודאי אין איסור היכא שחוזר ומרתיח משום בישול בשר בחלב ובאמת בכרו"פ מסיק דבבלוע מבשר וחלב ליכא איסור בישול:

אך לפי הנ"ל אפשר לומר מלתא בטעמא כיון שבארנו דהטעם דאיכא חשש בישול בשר בחלב אפי' שכבר נתבשלו משום שיחזרו ויתנו טעם זה בזה ובבלוע מבשר בחלב לא שייך זה ורק היכא שהוא בעין שייך לומר שיחזור ויפליט טעם חדש אבל בטעם בלוע לא יוסיף ליתן טעם:

לפי דברי הרמב"ן שחלק על ספר התרומות דקערה שהודחה במחבת חולבת אינם נאסרים זה מזה דהוי נ"ט בר נ"ט אפי' דטעם שלישי הוא דניתר משום נ"ט בר נ"ט ובהמים שנבלע בשר בחלב לא הוי רק טעם שני מ"מ אינם נבלעים זה בזה לאסור משום בשר בחלב דאינם יכולים ליתן טעם זה בזה היינו הטעם הבלוע כאן מחלב והטעם הבלוע כאן מבשר אינם יכולין ליתן טעם זה בזה דשוב יהי' טעם שלישי והוי נ"ט בר נ"ט:

וא"כ ה"ה כאן דבטעם הבלוע מבשר בחלב לתוך מאכל לא שייך בו בישול בשר בחלב שאינם יכולים עוד ליתן טעם זה בזה דשוב יהיה טעם שלישי. טעם ראשון בהכלי טעם השני במאכל ואח"כ שיתנו בהמאכל טעם חלב והבשר טעם זה בזה שוב הוי טעם שלישי והוי נ"ט בר נ"ט אפי' דהוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא מ"מ הא הטעם דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור היינו כיון שכבר אסור עד שיפסול מאכילת כלב כדאיתא בע"ז החילוק בין סרוח מעיקרא אבל שיחול עליו איסור חדש אינו יכול כיון שהיא פגום וא"כ כאן לענין שיחול עליו איסור חדש משום בשר בחלב ושיהיה בישול חדש שפיר אינו יכול לחול איסור חדש ובישול חדש דכבר הוי נ"ט בר נ"ט וכיוצא בזה איתא בכרו"פ ס"ק ט"ו דכתב שם דבטעם פגום אינו חל עליו איסור בשר בחלב אבל אם כבר היה חל עליו איסור בשר בחלב אפי' שנפגם עדיין איסורו עליו אך כתב דעכ"פ אינו חייב מחדש על בישולו כיון דעתה הוא פגום ולא הוי עתה דרך בישול וה"ה כאן כיון דעתה היא נ"ט בר נ"ט ליכא בישול מחדש:

וניחא בזה דברי הש"ך דהיכא דבישל בקדירה של עכו"ם שאר דברים אפי' דבהקדירה יש בלוע מבשר בחלב אינו אסור מדינא לחתות אש תחתי' כנ"ל:

וניחא ג"כ מה דהקשיתי מנעורי וכן ראיתי אח"כ שהקשה כן הכרו"פ אם נימא דאסור לחתות אש תחת קדירה שיש בה בלוע מבשר בחלב יוקשה לפי מאי שהקשו התוס' דאיך הגעילו במדין יורות גדולות דחוזר ובולע ממי הגעלה וכתבו דהגעילו וחזרו והגעילו וניהו דבפעם ראשון לא נתבטל דלא היה ששים נתבטל בטעם שני וקשה כיון דפעם ראשון לא היה ששים שוב היה אסור הגעלה משום בישול בשר בחלב והנה היה אפשר לתרץ, דלא היה חשש משום בשר בחלב דהולכין בכל כלי אחר רוב תשמישו ורוב תשמישו לא הוי בשר בחלב והיה אפשר ליישב בזה קושית הרשב"א דאיך מוכח מכלי מדין טעם כעיקר דלמא היה הגעלה משום בשר בחלב ולפי הנ"ל ניחא דאם היה הגעלה משום בשר בחלב שוב קשה ביורות גדולות היה אסור משום בישול בשר בחלב. ולפי הנ"ל בלא"ה ניחא דבבלוע מבשר בחלב אין כאן חשש בישול בשר בחלב כנ"ל:

עוד נראה לפענ"ד ראיה דבבשר בחלב ג"כ אמרינן אין בישול אחר בישול היינו היכא שמתחלה בישל בשר בחלב יחד ממאי דאיתא בחולין בד' ק"ח ע"ב חצי זית חלב שבשלן זה עם זה אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו ומקשה בגמרא ממ"נ אם מצטרפי אבישול נמי לקי ואי לא מצטרפי אאכילה נמי לא ללקי ומתרץ לעולם לא מצטרפי ובבא מיורה גדולה:

ופירוש רש"י שבא מיורה גדולה ולצדדין אמר רב למלתא אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב הבא מיורה גדולה שנתבשל בה שיעור מזה ומזה ונאסרו לוקה על אכילתו שאכל שיעור שלם איסור של שם אחד ואינו לוקה על בישולו דאם בישל כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זה עם זה לפי שאין מצטרפין מכלל התירן לקרות איסור עד שיהיה בכל אחד ליעשות איסור לעצמו יעו"ש:

ואם נימא דיש בישול אחר בישול לא הוצרך רש"י לפרש לצדדים קתני אך הכל בחדא גונא שבא מיורה גדולה שהיה מתחלה כשיעור ונעשה איסור ועתה אין כי אם חצי זית מזה וחצי זית מזה וחייב על אכילה על כל כזית מבשר וחלב ביחד אבל על בישול אינו חייב היינו לבשל עוד הפעם דאם אתה אומר לחייב מחדש על בישול שוב מחדש צריך להיות כזית בשר וכזית חלב דכיון דאנו רוצין שיחול כאן בישול חדש מבשר בחלב ובישול חדש לא יוכל להיות בפחות מכזית בשר וכזית חלב ולמה זה הוצרך רש"י לומר לצדדים קתני אך ע"כ דאין בישול אחר בישול בשר בחלב היכא שכבר נתבשלו יחד וא"כ אי אפשר לומר דלוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו מיירי הכל בחדא גונא שבא מיורה גדולה דעל אכילה חייב על כזית משתיהן ועל בישול אינו חייב רק בכזית אכל אחד דהא היכא דבא מיורה גדולה וכבר היה בישול בשר בחלב אינו חייב עוד כלל על בישול אפי' אם יהיה מכל אחד כזית וע"כ צריך לומר דלצדדי' קתני ואינו לוקה על בישולו מיירי בתחלת בישול ודו"ק:

והנה זאת יש לספק לפי מה שהעלינו דבב"ח אין בישול אחר בישול היכא שנתבשלו שניהם יחד וקבלו טעם זה מזה מה יהיה היכא שבישל בשר בחלב וקבלו טעם זה מזה ואח"כ בישול הבשר עם חלב אחר שלא קבלה עדיין טעם מבשר אם שייך עוד הפעם בישול או היכא שבשלו בשר בחלב וכבר נתנו טעם זה בזה ונתבשלו כמאכל בן דרוסאי שחייב משום בשר בחלב ובא אחר והוסיף חלב אם חייב עוד הפעם משום בישול בשר בחלב דאף דהחלב עדיין לא קיבל טעם מבשר ובא עליו איסור חדש מ"מ בהבשר כבר יש טעם חלב ולא בא עליו איסור חדש או היכא שהוסיף בשר וכן יש לספק אם החלב החדש נעשה נבילה מדאורייתא לפי דעת הרמב"ן הנ"ל דבשר בחלב בעינן שיאסרו זה את זה וכאן החלב אינו יכול לאסור הבשר עתה ע"י בישול זה ונגד הבשר אין כאן בישול בשר בחלב כלל שוב אין הבשר יכול לאסור החלב ג"כ או דנוכל לומר דמ"מ כאן הבשר אסור מכבר שפיר יכול לאסור החלב דע"כ לא קאמר הרמב"ן דבעינן שיאסרו זה את זה ואי לאו הכי אין שום אחד נאסר הוא רק היכא שחבירו נשאר היתר אבל היכא שחבירו מכבר אסור הוא הבשר אפשר דהחלב נאסר ויש מקום לומר דאין בישול אחר בישול ולענין הבשר אין כאן בישול בשר בחלב אף החלב אינו נאסר:

והיה מקום ליישב בזה קושית הרמב"ן הובא בר"ן בסוף פרק כל הבשר ובפרי חדש בסי' צ"ב דאמאי כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב די בפעם אחת ששים נימא דבלע ופלט כמה פעמים ונעשה נבילה ולפי הנ"ל ניחא דכיון דבלע פעם ראשון ונעשה נבילה שוב לא נעשה נבילה עוד הפעם והוי כשאר איסורים ואף דמדרבנן אמרינן אף בשאר איסורים נעשה נבילה מ"מ כיון דלא הוי רק מדרבנן שוב לא חיישינן כאשר כתבו הפוסקים שם הפרי חדש והפרי מגדים:

ובאמת הש"ך בסי' צ"ד כתב כן דהיכא דנאסר מתחלה הבשר או החלב משום בשר בחלב לא יוכל אח"כ לאסור חלב אחר שיעשה נבילה והחוות דעת תמה עליו מאוד בזה ולפי הנ"ל יש מקום לזה:

דהנה הש"ך בסי' צ"ד בס"ק ד' כתב על מאי דאיתא שם בש"ע דאם תחב הכף בקדירה ולא נודע שנתים צריך שני פעמים ששים כתב הש"ך הא דלא כתבו ואם תחב הרבה פעמים צריך ששים בכל פעם משום דאזלי לטעמייהו דס"ל דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב מפני שכל אחד בפני עצמו היתר הוא וע"י חיבורן נאסרו משא"כ בשאר איסורים והלכך כיון שתחבו בפעם ב' תו ליכא למימר דנעשה נבילה כיון שכבר נאסר הכף לא נעשה נבילה אח"כ ואף כשתחבו הרבה פעמים סגי בב' פעמים ששים וכתב ע"ז החוות דעת בס"ק ד' וז"ל ומה מאוד תמוהים דבריו וצריך נגר ובר נגר דיפריקיני' דמשמע מדבריו אפי' שנשאר חלק גדול חלב בכף ויכול להטעים הבלוע בשר שנבלע בתוכו ויהיה לו טעם בשר בחלב לא אמרינן בי' חנ"נ כיון שהחלב כבר נאסר וזה תמיה גדולה דא"כ אם יבשל בשר בחלב ומוסיף עליו בשר בבישל לא יהיה חנ"נ הבשר שניתוסיף אח"כ וקיבל טעם מחלב ישתקע הדבר דהא עיקר הטעם דבב"ח חנ"נ הוא משום דזה הוא עיקר האיסור ולוקה על חצי זית בשר וחצי זית חלב ואסור אם יאכל חצי זית מבשר הניתוסיף אח"כ וחצי זית מחלב לא ילקה אפילו בר בי' בר דחד יומא לא לימא הכי עכ"ד ולפי הנ"ל שפיר יש ספק בזה ודו"ק:

אך יראתי לפצוח שיח בזה מאחר שהחוות דעת כתב זאת להחליט כ"כ וכתב דאף בר בי' רב דחד יומא לא יאמר כן עד שראיתי לאחד מהגדולים המובהקים וראש הגולה שכתב כן לסברא פשוטה הלא הוא החתם סופר בסי' פ"ב כתב כן לסברא פשוטה דכיון דאין בישול אחר בישול היכא שבישל בשר בחלב וניתוסיף אח"כ חלב לא נעשה נבלה ות"ל כי כוונתי לדבריו הקדושים:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה