נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כז
בסי' ק"ה על מאי דאיתא שם בנמלח חתיכת איסור עם חתיכות היתר וידוע שלא נגע האיסור רק באחת וא"י באיזו כולם מותרים דחד בתרי בטל ואם אינו ידוע שמא נגע בכולם כולם אסורות.
והקשה הש"ך בס"ק ל' דאף בא"י אם נגע בכולן ג"כ ע"כ לא נאסר רק אחד דליכא ששים כנגד האיסור דאם נבלע האיסור ביותר הרי בטל בס' ותירץ הש"ך כיון דקיי"ל דחנ"נ א"כ שפיר איכא חשש דכולם נאסרו דכשנגע באחד ואסרו ושוב חזר האיסור ונבלע בחתיכה דהתירא ונעשה גם הוא איסור ואוסר אחרות יעו"ש:
והקשה עליו החוות דעת וז"ל אך מ"מ תמוהין לי דבריו דאמאי בא"י אם נגע בכולן אמאי אסור כיון דאין הטעם רק משום הבלוע והבלוע היא מין במינו דאינו אסור רק מדרבנן וגם חתיכה נעשה נבילה אינו רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ולכן כתב סברא חדשה דדוקא טעם הבלוע ממקום אחר נסחט ע"י בישול אבל טעם עצמו אינו נסחט ע"י בישול ויכול להטעים כמה קדירות בזה אחר זה דאל"ת הכי א"כ אם נפל איסור לקדירה בס' פחות מעט וטעמו קפילא והיה בו טעם ואח"כ נפל לקדירה אחרת לא יאסר דהא חזינן שכבר יצא טעמו דהא טעם קפילא תבשיל הראשון ואמר דאית בו טעם וזה וודאי לא ניתן להאמר אלא וודאי דטעם עצמו אינו נסחט לעולם כי מאוד קשה הדבר לומר דאחר שנתן האיסור טעם בקדירה אחת שלא יאסר הקדירה האחרת עכ"ד:
והנה מאוד נפלאת בעיני דבריו הקדושים אשר ידוע שכל דבריו מזוקקים שבעתים ובנוים על אדני סברא הישרה ודברים הללו קשים מאוד לאומרם דאיך שייך לומר דחתיכה אחת תתן יותר טעם מששים ואם כי איכא דיעות דלא מהני ששים לחוד רק קפילא ג"כ דיוכל להיות שלפעמים תתן טעם יותר מששים מ"מ היכא דליכא קפילא סמכינן על ששים דרוב פעמים אינו נותן טעם רק בששים וגם אם לפעמים יתן האיסור טעם ביותר מששים מ"מ שיעור יש בדבר עד כמה יוכל לאסור. ולא שנימא אף שאינו נותן טעם ביותר מס' ואילו היה בקדירה הראשונה יותר מס' לא היה יכול לאסור רק עד ס' ואח"כ שנפל לקדירה השני חוזר ואוסר עד ששים וכן כמה פעמים דאם נימא הכי מה לי בקדירה הראשונה מה לי בקדירה אחרת ועוד מה יהי' היכא שנפל לקדירה אחת שני פעמים יצטרך ג"כ ב' פעמים ס' דמה לי שנפל לקדירה זו עוד הפעם או לקדירה אחרת כיון שיכול לחזור וליתן טעם ובפירוש מבואר בסי' צ"ח ס"ד דאם נפל איסור לקדירה אחת ב' פעמים א"צ רק פעם אחת ששים כנגדו ומה שהביא ראיה לזה דא"כ באיסור שנפל לקדירה ונתן טעם דהי' פחות מעט מששים ונרגש הטעם בנפל אח"כ לקדירה אחרת שוב לא יאסר כיון שאינו נשאר טעם בהאיסור חדא דמאן לימא לן דאינו כן ואף אם נאמר דאינו כן. אפשר לומר דהיא מטעם אחר משום דבוודאי לא מסתבר שיפליט החתיכה כל הטעם ולא ישאר בה טעם כלל אך מה שהצריכו ששים כנגד כל האיסור משום דלא ידעינן כמה נפיק מיני' ולא ידעינן במה לשער אנו משערין בכל החתיכה וגם זה ידוע דהא דאנו אומרים לשער בס' הוא משום דרוב פעמים הוא כך דביותר בס' אינו נותן טעם אבל אי חזינן דנותן טעם ביותר מששים אסור וא"כ היכא דאנו רואים דחתיכת איסור הוטעם הקדירה ובהקדירה יש ששים פחות מעט שפיר אם יפול האיסור לקדירה אחרת ג"כ אוסר אף דרוב פעמים אינו אוסר יותר מששים וכיון שכבר נתן טעם לששים פחות מעט בוודאי לא יתן טעם עוד מ"מ נוכל לומר להיפך ג"כ דגם זה הוא רוב שלא יפליט כל הטעם שבו וישאר כעץ גמור עד שלא יוכל ליתן שום טעם ומה שאנו משערין בכולו רק משום דלא ידעינן כמה נפיק מיני'. אבל ע"פ רוב בוודאי אינו פולט כל הטעם וכמעט מהנמנע הוא א"כ היכא שאנו רואין שנתן טעם לפחות מששים מעט ועדיין החתיכה נשארה בשלימות מסתבר יותר לומר שחתיכה זו תתן טעם ביותר מששים כאשר כן הוא לפעמים משנאמר שפלט כל טעמו ולא נשאר בה עוד שום טעם כלל. כללו של דבר שקשה מאוד להבין סברא הנ"ל מהגאון הנ"ל:
ועל גוף קושיתו של הגאון הנ"ל דאמאי בא"י אם נגע בכולן כולן אסורות כיון דהחשש לא הוי רק משום חנ"נ וחנ"נ לא הוי רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא דאם לא הוי חנ"נ לא נאסרה רק אחת ובטלה ברוב נראה לפענ"ד:
דהנה הכה"ג כתב הובא בפרי מגדים בש"ך בסי' ק"ה ס"ק ל' לתרץ קושית הש"ך מה שכתב שם בהגהת הב"י אות נ"ח דלא אמרינן חד בתרי בטיל אלא כשידוע שב' מותרים משא"כ כאן שכל אחד בספק איסור עומד שמא לא פלט החלב אינו בטיל וכתב עליו הפ"מ דזה אינו דעוד בטל מכ"ש כיון שלא היה ניכר האיסור מתחלה ובוודאי שני חתיכות מותרות בוודאי ואמאי לא יתבטל ברוב:
ולפענ"ד נראה דדברי הכה"ג מתאימים עם דברי הכה"ג אחרים הובא בפ"מ בסי' ק"ט בס"ק ו' וז"ל כתב הכה"ג בהגהות הטור אות ג' דכתב בתשובה דחד בתרי בטל דווקא בוודאי היתר ולא בספק איסור וכתב עלי הפ"מ דא"י מה בא ללמדינו פשיטא דכולן ספק הן ואני אמרתי בס' חידושי בענין ביטול ברוב סי' א' דדבר גדול דיבר הנביא וחדשות השמיענו דאף דהוי ספק דרבנן באופן דהספק לקולא אעפ"כ לא אמרינן בהו חד בתרי בטל ואמרתי שם מלתא בטעמא דהטעם דאיסורא בטל ברוב כתב ברש"י בחולין משום אחרי רבים להטות היינו כיון דאיכא כאן רוב היתר איכא צדדים יותר על כל חתיכה שהיא היתר משנאמר שהיא איסור כמו שאנו הולכים אחרי כל רובא דעלמא מהאי טעמא דאחרי רבים להטות וא"כ ביטול ברוב הוי כמו דאזלינן בתר רובא בכל רוב דעלמא:
וא"כ זה ניחא היכא דרוב היתר הוי היתר ודאי שפיר הוי רוב להתיר על דרך משל היכא ששני חתיכות היתר וחתיכה אחת איסור איכא שני צדדים להתיר ואחד לאיסור אבל היכא דאיכא כאן שני חתיכות שהמה ספק איסור ונתערב בהם וודאי איסור ניהו דהספק איסור היה מותר מצד עצמו דספיקא דרבנן לקולא אבל בנתערב בהם עוד וודאי איסור שוב לא שייך לומר על כל חתיכה דהוי רוב דהוא היתר דאיכא צדדים יותר להיתר דאדרבא איכא צדדים יותר לאיסור דאף על חתיכות ההיתר איכא ספק אם היא היתר או איסור ויש אחת שהיא וודאי איסור א"כ אדרבא הוי רוב לאיסור אך היכא שהספק דרבנן כבר נתחזק להיתר נוכל לומר דכבר נעשה כודאי היתר אבל היכא שהיו שניהם בב"א שנים מהחתיכות נאסרו מספק ואחת נאסרה בוודאי נראה ברור דאינו בטל ברוב כנ"ל דלא הוי רובא להיתר רק אדרבא רובא לאיסורא ודבר גדול דיבר בעל כה"ג דהא דחד בתרי בטל היינו בוודאי היתר ולא בספק איסור היינו אף דהספק איסור היה מותר אך בנתערב עוד וודאי איסור שוב אינו בטל חד בתרי וזה ברור:
והנה לפי זה נראה לפענ"ד דה"ה היכא דנתערב ספק איסור דאורייתא בשנים שהמה ספק דרבנן ג"כ אינו בטל ברוב דהספק דאורייתא הוי איסור דאנו אוסרין אותו מספק ושוב אינו בטל חד בתרי כיון דהשנים הוי ג"כ ספק איסור אף דאילו השנים היינו מתירין מספק מ"מ שוב לא שייך להתיר חד בתרי דליכא רוב להתיר כיון דעל אילו השנים הוי ג"כ ספק וכל זה ברור אחרי העיון:
ומעתה ניחא דברי הש"ך הנ"ל דבא"י אם נגע בכולן שפיר כולן אסורות מספק אף דאיכא ממ"נ רובא דהתירא מ"מ חיישינן דאיסור אסר היתר אחד וחזר ובלע ממנו ונעשה נבילה ואוסר האחרות אף דחנ"נ לא הוי רק מדרבנן ושוב הוי ספק דרבנן לקולא מ"מ כיון דעל אחת איכא ספק דאורייתא שמא נבלע בה איסור דליכא בה לחודא לבטל אך הקושיא דאותה שנאסרה תתבטל בהרוב בהשאר ושפיר תירץ הש"ך כיון דיכול להיות דאף השאר נאסרו מטעם חנ"נ ניהו דהוי ספק איסור דרבנן שוב לא אמרינן חד בתרי בטיל ולא יוכל להתבטל החתיכה הנאסרה מדאורייתא מספק בהשאר כיון דהשאר ג"כ בספיקא הן עומדים ולא אמרינן בכה"ג חד בתרי בטל:
ובזה אפשר לפרש גם דברי הכה"ג כאן שכתב דלא אמרינן חד בתרי בטל אלא כשידוע שב' מותרים משא"כ כאן שכל אחד בספק איסור עומד והיינו כנ"ל כיון שכל אחד בספק איסור אינו יכול להתבטל בהם איסור ואלי הכה"ג לא כיון כאן לזה וגוף ספר כה"ג אין אתי אך הדבר נכון מצד עצמו בע"ה ודו"ק:
והנה עוד יש לשדות נרגא בדברי הש"ך מה שמתרץ דהאיסור מבליע בהיתר וחוזר ובולע ממנו ואוסר האחרות משום דהבלוע נעשה נבלה:
וקשה דהא הבליעה שנבלע מאיסור בהיתר אינו יכול לאסור האחרות דאין הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב והיא תמוה וראיתי אח"כ בפרי מגדים שעמד בזה והוא רצה לתרץ דאמרינן לחומרא דמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב רק לקולא לא אמרינן דמפעפע בלא רוטב לענין שיצטרף הכל משום דאינו מחלק בשוה והוא כאשר מביא הפ"מ דברי הנקודות כסף במ"ז בס"ק ט"ו ובס"ק כ"ב אך ע"ז יש להעיר דהא דאמרינן דלהחמיר אמרינן דמפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב היא רק בשמן אבל בכחוש אינו מפעפע אך אין אנו בקיאין בין כחוש לשמן וגם היכא דבאמת יהיה שמן שפיר יצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב:
והנה הש"ך עצמו מביא דהאו"ה הקשה דנימא דכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל וכתב דלא קיי"ל כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל ופירוש הש"ך דבריו דבאינו מינו לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל והנה הש"ך הביא בריש סי' צ"ח דחלב ובשר אין טעמם שוה והביא שהראב"ן מביא בתשובה שטעמן שוה וצריך לומר דמיירי בבשר שמן דהוי טעמן שוה וא"כ יוקשה ממ"נ אם החתיכות היתר כחוש אין טעם ההיתר הנבלע באיסור מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואם היא שמן שוב הוי מין במינו עם החלב וכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל ודו"ק:
וכשאני לעצמי היה נראה לפענ"ד ליישב אמאי לא אמרינן בזה כל שנכנס לספק מסייע לבטל דלא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל רק במה שעתיד להתערב יחד דרואין אותו כאילו היא כבר מעורב אבל בדבר שאינו עתיד להתערב אינו מצטרף הכל לס' וא"כ זה ניחא בלח בלח שעתיד להתערב יחד וישוב הכל להיתר ויצטרף הכל לס' או ביבש ביבש אבל בלח ביבש שנבלע איסור לח בחתיכה נבלה וא"י באיזה היא לא שייך שעתיד להתערב דאף אם יבשל כולם ביחד והרוטב מערב הטעם מ"מ אנן קיי"ל אפשר לסחטו אסור וכאשר פירשו הראשונים דזה לא תלוי בחנ"נ דאף אם לא נימא חנ"נ מ"מ האיסור שנבלע אינו נסחט לגמרי ונשארה חתיכה זו אסורה אף אם לא נימא חנ"נ א"כ אינו עתיד להתערב דחתיכה שנאסרה תשאר באיסורה ומש"ה לא אמרינן בזה כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל היכא דנבלע איסור בחתיכה אחת וא"י באיזה חתיכה וזה טעם ברור לפענ"ד: