נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כו
והנה לענין זה אם נימא דדג טמא ודג טהור הוי שני מינים וכן בשר שור וכבש וכדומה לכאורה נראה ראיה מגמרא חולין בד' ק' דהוי הכל מין במינו לפי פירוש הקדמונים.
אך אפשר לפרש הסוגיא בחולין בד' ק' באופן אחר ויהי' עוד ראיה דשני מיני בשר הוי מין באינו מינו מאי דאיתא שם דרש רבה בר בר חנה חתיכה של נבלה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אוקי רב אמורא עלי' ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה אמר לי' רב ספרא לאביי מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כרב יהודא דאמר מין במינו לא בטיל מאי אירי' כי נתן טעם אפילו לא נתן טעם נמי פירוש אף שלא נתן טעם בחתיכות היתר האיסור גופא אוסר אלא הכא במאי עסקינן שקדם וסלקו היינו שסילק מתחלה האיסור רבא אמר אפילו תימא שלא קדים וסלקו הוי מין ומינו ודבר אחר וכל מין ומינו ודבר אחר סליק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו:
ושם סוגית הגמרא מוקשה א) קושית התוס' בד"ה שקדם וסלקו דעדיין קשה למה לי שהחתיכה של היתר קבלה טעם מנבילה אפילו לא נתנה טעם נמי והא במינה אוסרת בכל שהוא וע"כ חדשו שיטות חדשות:
ב) מה דהגמרא מתרץ כשקדם וסלקו דחוק מאוד הוי להו למימר פשוט שסילק את האיסור מאי זה הלשון בשקדם וסלקו:
ג) תמוה עצומה מאי זה מקשה הגמרא בפשיטות מאי איריא כי נתן טעם אפילו כי לא נתן טעם נמי כאשר פירוש רש"י דהא נבלה גופה מיניהו היא וקשה מאי פסקא דלמא הנבלה הראשונה הוי אינו מינה אך כיון שנתן טעם בחתיכה שבקדירה שהיא מינה עם שאר החתיכות אוסרת שאר החתיכות שבקדירה מפני שהן מינה ויהיה ממש מימרא זו כמימרא שלו בחולין בד' ק"ו דאמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה:
אך לשיטת ר"י לקמן בד' ק"ח ע"ב בד"ה אמאי מותר דבשאר איסורים היכא דהיתר קיבל טעם מאיסור אף שההיתר שנאסר הוי מינו עם השאר מ"מ כיון שגוף האיסור שאסר זה ההיתר הוי אינו מינו עם ההיתר אין הנאסר חמור מהאוסר והוי גם ההיתר הזה כמו אינו מינו זולת בשר בחלב דנעשה גוף האיסור דינו כמינו ניחא כאן דאם היה גוף האיסור אינו מינו אף ההיתר הזה שנאסר ממנו דינו כאינו מינו אבל לשיטת הרשב"ם שם וכאן בע"ב דאף דהאיסור הוי אינו מינו כיון שההיתר שנאסר הוי מינו שפיר אוסר השאר כמו מינו קשה:
והי' מכאן ראי' כשיטת האומרים דכל מיני בשר הוי מין במינו אף בשר שור בכבש וכדומה ודג טמא עם טהור וכן עוף ובהמה וכדומה הכל הוי מין במינו לשיטה זו שפיר מקשה בגמרא דע"כ הכל הוי מין במינו אך לשיטת האומרים דמיני בשר חלוקים הוי אינו מינו קשה מאי מקשה בגמרא:
וביותר קשה לשיטת הש"ך בסי' ק"ז ס"ק א' דדג טמא עם טהור הוי אינו מינו כאשר הבאתי דבריו לעיל דנראה מדבריו דדג טמא עם טהור בוודאי הוי אינו מינו לענין טעמא ולענין שמא מסופק
אך יהיה איך שיהיה הן אם אינו שוה בשמא הן אם אינו שוה בטעמא יוקשה כאן דהרי הסוגיא דכאן אזלי אליבא דאביי ורבא דהתירץ הראשון מתרץ אביי כשקדם וסלקו ותירץ השני מתרץ רבא דאמרינן סליק ובע"ז בד' ס"ו פליגי אביי ורבא דאביי סובר דאזלינן בתר טעמא ורבא סובר דאזלינן בתר שמא ותמיה גדולה כיון דהדג טמא הוי אינו מינו עם הדם טהור או בטעמא או בשמא איך קאמר בגמרא דאוסרת השאר מפני שהיא מינה ועכ"פ יוקשה מאי מקשה בגמרא מאי אירי' כי נתן טעם אפי' כי לא נתן טעם נמי דמין במינו לא בטל וקשה דטמא עם טהור הוי אינו מינו והיה אפשר לומר לשיטת או"ה דדוקא בשלמים הוי אינו מינו אבל בחתוכים הוי מינו אך לעיל בארנו דטעם עם בשר הוי אינו מינו:
וגם קשה לשיטת האו"ה והמרדכי שהביאו דאיכא למ"ד דנבלה ושחוטה שני מינים הם הובאו דבריהם בכו"פ בסי' צ"ח בס"ק ד' וא"כ קשה על חתיכת נבילה ג"כ דהוי אינו מינו וכן הקשה הכו"פ:
ולכן נלפענ"ד לולי דברי רבותינו הקדמונים היה אפשר לפרש בסוגיא דרך חדש. דהגמרא שפיר אזלי בשיטה זו דמאי דקאמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה היינו שפיר דהחתיכה הראשונה הוי אינה מינה רק כיון שנתנה טעם בחתיכה שהיא מינה עם הקדירה אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה כנ"ל והיינו דדג טמא וטהור באמת הוי אינו מינו וחתיכה של נבילה ג"כ הוי אינו מינה כגון בשר שור וכבש דהוי אינו מינו או כשיטת או"ה דבל"ה נבילה הוי אינה מינה אך עכ"ז מקשה בגמרא מאי איריא כי נתן טעם אף אם לא נתן טעם נמי והיינו כקושית הגמרא לקמן בד' ק"ח בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דבשר אסור וחלב מותר דמקשה חלב נבלה היא והיינו מעט החלב שנבלע בבשר נאסר וחוזר ואוסר שאר החלב דהוי מינו וא"כ ה"ה בכל חתיכות נבלה שנפל לקדירות היתר אף דהוי אינו מינו מ"מ הרוטב שנבלע בה נאסר וחוזר ואוסר שאר הרוטב מפני שהיא מינה וכשיטת הרשב"ם לקמן בד' ק"ח וכאן בע"ב ואף דהגמרא לא ביארה הקושיא כ"כ גם לקמן בדף ק"ח דמקשה סתמא חלב נבלה היא ג"כ לא נתבאר דהקושיא הוא דהחלב שנבלע ונפלט נעשה נבילה:
ומעתה יונעם לנו תירץ הגמרא כשקדם וסלקו והוא ממש תירץ הגמרא לקמן בד' ק"ח ע"ב מאי דמקשה חלב נבילה היא דמסיק התירץ כשקדם וסלקו היינו קודם שתנוח היורה מרתיחתו קדם וסלקו דמבלע בלע מפלט לא פלט ולא נפלט כלל הרוטב שהוא מינו:
ובזה יתבאר לנו יותר תירץ הגמרא השני דמתרץ רבא דאמרינן סליק דקשה לשיטת רש"י דהרוטב מבטל החתיכות ונגד חתיכה אחת איכא ששים בהרוטב ונגד שני חתיכות כיון שנאסרה עוד חתיכה אחת ליכא ששים וקשה דמאי פסקא דנגד חתיכה אחת איכא ששים ונגד שנים ליכא ששים בהרוטב ולפי הנ"ל ניחא דברוטב שפיר יוכל להיות דליכא ששים אף נגד חתיכה אחת ג"כ אבל מצד החתיכה ליכא חשש דהוי אינו מינו רק מצד הרוטב דהוי מינו מה שנבלע בהחתיכה וחוזרת ואוסרת ונגד הרוטב בוודאי איכא ששים בהחתיכות דהרי איכא ששים בהחתיכות נגד כל החתיכה אך משום דהוי מין במינו אוסר ושפיר מתרץ דאמרינן סליק והרוטב יתבטל בהחתיכות אבל כיון שנתן טעם בחתיכה וחתיכה עצמה נעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה אין החתיכות יכולין לבטל וברוטב ליכא לבטל ודו"ק: