נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כג
שאלה אם יש איזה קולא היכא דתחב מתחלה כף לתוך קדירה של בשר בהמה ועוף ביחד ואח"כ תחב הכף לקדירה של חלב וליכא ששים נגד כל הכף אם יש בזה איזה קולא וניהו דבשר עוף בחלב אינו אסור רק מדרבנן עכ"פ בעי ס' מדרבנן ולעיל בסימני' הקודמי' העירותי בספיקות היכא דנשפך ולא נודע אם איכא ששים אבל היכא דבוודאי ליכא ששים נראה אם יש איזה קולא וגם בבשר בהמה עם בשר כבש יש לספק:
ומקום הספק לפי דמסופקים הפוסקים והפ"מ בפתיחה בתערובו' אם בשר בהמה ובשר עוף מקרי אינו מינו בטעמא ואם נימא דהוי אינו מינו בטעמא היה אפשר להקל ג"כ כיון דהוי טעמים חלוקים אחד מבטל חבירו אפי' דזה לא הוי רק בשני איסורים חלוקים כגון חלב ודם ולא באיסור אחד כבר הבאנו בס' ך' דאפילו דדעת או"ה נראה דבבשר בחלב דהוי איסור אחד אפילו בשני טעמים מתחלפים מצטרפים היינו רק היכא שנאסרו מתחלה משום בשר בחלב ונעשה איסור אחד כנ"ל אבל היכא שנפל כזית בשר וכזית חלב לתוך ירקות אינם מצטרפים לאסור כיון דאיכא נגד כל אחד ששים אינם יכולים להצטרף לאסור וכאשר בארנו בס' דבשר בחלב כל שאינו נותן טעם אינו נעשה איסור כלל דלא הוי דרך בישול כאשר תירץ הרא"ש דמש"ה בשר בחלב בטיל בששים אפילו דהאי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור לא שייך ביטול כמו בכלאים אך כל שאינו נותן טעם לא הוי דרך בישול וכשיש שני מינים מתחלפים בטעמם אינו נותן טעם ולא הוי דרך בישול וכמו שכתב האו"ה דבשר בחלב כיון דהבשר וחלב אין טעמם שוה אינם מצטרפים לאסור הירקות כן בשני מיני בשר דהוי שני טעמים מתחלפים אינם מצטרפים לאסור החלב:
אך דזה הוי ספק אם בשר בהמה ועוף הוי שני מינים לענין הטעם כאשר פלפל בזה הפרי מגדים בפתיחה לתערובות בכמה מקומות ובחלק א' פרק שני והביא ראיה ממה שכתב הש"ך בסימן ק"ט דמשכחת לה יבש ביבש שאינו ניכר כגון ששחט כמה מינים ואחד מהם נבילה משמע דכמה מיני בשר חלוקים בטעמן כמו שור ואיל ועז או מיני עופות ובסי' ק"ז כתב באות ח' במין דג טהור וטמא חלוקים בטעמן וא"כ בשר עוף ובשר בהמה בודאי הוי אינו מינו אך בארוך נראה דהוי שוים בטעמן ושם בפרק ג' חלק ד' כתב דאינו אומר דבר ברור אי בשר בהמה ועוף חלוקים בטעמן או לא והניח הדבר בספק:
ומש"ה אפשר יש לצרף לקולא בכלי שני אפילו שהוא רותח על פי דברי הפרי מגדים בפתיחה לתערובות בחלק ב' בפרק א' דבכלי שני הוי ספק אם אוסר ובאיסור דרבנן נוכל להקל בזה כגון במין במינו דמדאורייתא ברובא בטל ורק מדרבנן צריך ששים היכא דהוי בכלי שני יש להתיר אף דהט"ז החמיר בכלי שני באין הפסד מרובה כיון דבהפסד מרובה מותר באין הפסד מרובה עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ובמין במינו כל דאיכא רובא לא הוי רק מדרבנן והוי ספיקא דרבנן וה"ה בכל איסור דרבנן אין לאסור בכלי שני דהוי ספק דרבנן יעו"ש:
וא"כ ה"ה בנ"ד בכלי שני יש להתיר דהוי ס"ס ספק שמא בשר בהמה ועוף הוי שני מינים וא"צ רק פעם אחד ששים וספק שמא כלי שני אינו אוסר אך בבשר עוף בלא"ה הוי דרבנן ומותר בכלי שני לדברי הפרי מגדים הנ"ל דהוי ספק דרבנן אך יהיה נ"מ בבשר בהמה ובשר עז לדברי הפרי מגדים דגם זהו הוי ספק או בשר בהמה וכבד דג"כ הוי ספק אם הוי מינו או אינו מינו ואם הוי אינו מינו אינו צריך ששים רק כנגד אחד מהם ובכלי שני אפשר דיש מקום להתיר דהוי ס"ס ספק אם כלי שני אוסר וספק אם הוי אינו מינו זה בזה דהוי כמו חלב ודם דחלוקים בטעמם כנ"ל:
והיכא דתחב בקדירה שיש בה בשר בהמה ובשר עוף או בשר בהמה ובשר עז חשבינן כאילו מעורב כאן משניהם יחד כאשר הביא הט"ז בסי' צ"ד ס"ד בשם או"ה דחשבינן רק לפי ערך ואם יש הפסד וצורך גדול יש את לקולא:
אך כאשר בארנו בסי' י"ז בבשר בחלב בכל ענין יש קולא להקל בכלי שני דהוי ספק אם מבליע כיון דהוי ספק דרבנן דכלי שני עכ"פ אינו מבשל ובשר בחלב מדאורייתא אינו אסור רק דרך בישול והוי ספק דרבנן:
אך בבשר עוף יש להקל אפילו בכלי ראשון מספק דבשר עוף בחלב לא הוי רק מדרבנן כנ"ל: