אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן כא

סימן כא

הנה בסי' הקדום נסתפקתי היכא דבישל בשר בהמה עם בשר עוף והוי בשר עוף רובא ותחב בה כף ואח"כ תחב הכף בחלב ונשפך וא"י אם היה ס' דבבלוע בכף מעורב יחד בשר בהמה עם בשר עוף לפי ערך כדאיתא באו"ה הובא בט"ז בסי' צ"ב ס"ק כ"ד ואמרתי שם דנגד הבשר עוף בוודאי מותר בספק אם היה ס' כנגדו אם הוי ס' נגד הבשר בהמה דבשר עוף מדרבנן וספיקו לקולא כאשר פסק הש"ך דאין חילוק בין איסור דרבנן לשיעור דרבנן אך נסתפקתי שם היכא דהוי ספק אם היה ס' נגד בשר בהמה ג"כ דיוכל להיות דלא הי' ס' אף נגד הבשר בהמה והעליתי שם דגם בזה מותר משום דאמרינן סליק החלב שאינו מינו כאילו אינו ומינו בשר עוף רבה עליו ומבטלו אף דהרש"ל פליג דלא אמרינן בזה סליק וכן הש"ך מ"מ בכה"ג דנתערב מתחלה עם מינו העליתי להתיר:

והנה זה היכא שהיה רוב מבשר עוף אבל היכא שלא היה רוב מבשר עוף רק מחצה על מחצה או שהי' בשר בהמה רוב בזה נגד הבשר בהמה בוודאי צריך להיות ס' והיכא דהוי ספק אם היה ס' נגד הבשר בהמה אסור והיכא שהיה בוודאי ס' נגד הבשר בהמה ונגד בשר עוף הוי ספק מותר ג"כ דהא הבשר עוף רק מדרבנן אסור והוי ספק דרבנן:

ועדיין יש לדון בזה לפי מה שכתב הפרי מגדים בפתיחה לתערובות בחלק ג' בביאר דברים שאין להם ביטול בס' וז"ל נסתפקתי חצי זית בשר שחוטה וחצי זית בשר נבילה שנפלו לס' זיתי ירקות וכדומה לאינו מינו אי מן התורה אסור או מותר אף מדרבנן מי אמרינן כיון דיש ס' נגד חצי זית איסור שרי או דילמא כיון דעכשיו הטעם בשר נרגש וחיך אוכל יטעום א"כ הרי טועם טעמא דאיסורא וכמו שכתב הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה ומודינא אם נפל חצי זית איסור וחצי זית ומשהו היתר לאינו מינו כיון דמן התורה סליק את שאינו מינו כאילו אינו וליכא איסור אף מדרבנן שרי כל שיש באחד ס' נגד האיסור לבד דליכא למימר אטו אינו מינו דהא עכ"פ יש ס' נגד האיסור עיין ט"ז בצ"ח אות ה' כי מיבעי' לי' במחצה או רוב איסור הרי עכ"פ הטעם נרגש וסיים דהדבר צ"ע:

והנה לפי שכל הפשוט נראה דכל שיש ס' נגד האיסור לחוד אינו אוסר אף דנרגש הטעם בצירוף ההיתר מ"מ באיסור לחודי' ליכא טעמא לאסור רק ע"י גרם היתר והוי זה גורם אך עכ"ז יש מקום לקושית הפ"מ לטעם הרש"בא דמין באינו מינו אוסר עד ס' כיון דנרגש הטעם והוי כהוכר האיסור וא"כ כאן ג"כ בחצי זית איסור וחצי זית היתר כיון דמ"מ נרגש כאן האיסור ג"כ אף דנרגש עם ההיתר יחד מ"מ גם האיסור נרגש ואילו היה טעם זה בפני עצמו היה אסור דהרי ליכא כאן רוב היתר רק מחצה איסור או רוב איסור ונרגש טעמא דאיסורא שהרי טעם זה המעורב איסור הוא אך עכ"ז נראה כיון דהאיסור לחודי' אין בו כדי ליתן טעם אינו יכול לאסור:

ולפי מה שכתב הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ח' דמש"ה מין בשאינו מינו אוסר עד ס' דכיון שנותן האיסור טעם בהיתר נהפך ההיתר להיות כולו איסור ואסור כולו מדאורייתא אלמא דאי לאו האי טעמא שנהפך ההיתר להיות כולו איסור לא היה אסור משום זה לחודי' שניכר האיסור וע"כ צריכין אנחנו לומר כן דהש"ך בסי' ק"ט ס"ק ח' שהקשה איך משכחת לה שלא במינו ביבש דהרי שלא במינו ביבש ניכר האיסור ופירוש הש"ך דמשכחת לה שנפרך לחתיכות דקות שאינו ניכר בין זה לזה וקשה דשוב אסור מדאורייתא כמו לח בלח דאסור כיון דנרגש הטעם וגם זה יהיה נרגש הטעם כשיאכל אותו ירגיש הטעם דאינו מינו כאשר הקשה הפרי מגדים בחלק ג' בביאור דברים שאין להם ביטול בס' בפרק הג' ועי"ש אך באמת ניחא דהש"ך לשיטתו דאינו אסור באינו מינו משום דניכר האיסור לחוד רק משום דנהפך ההיתר להיות איסור וא"כ היכא שנפרך לחתיכות דקות ולא נתבטל יחד אף דהאיסור יהיה ניכר מ"מ ההיתר לא קיבל טעם מהאיסור וההיתר בכל מקום שהוא היתר היא שפיר בטל ברוב אף דנרגש כאן טעם האיסור מ"מ כיון שנרגש טעם ההיתר ג"כ והוא הרוב שפיר בטל ברוב אך היכא שבשלם יחד דאז נעשה ההיתר ג"כ איסור דנהפך ההיתר להיות איסור אז אינו בטל:

וכן ברשב"א ג"כ מבואר כן בד' צ"ח בד"ה אמר רבא בסופו דכתב וז"ל ומתרצינן דאי אמרינן חד בתרי בטל מדאורייתא דוקא דקיימי איסורא באפי נפשי והתירא באפי נפשי כגון גיד בין הגידים וביצה בין הבצים שההיתר לא קיבל טעם מהאיסור וכיון דאיסורא לא מנכרי בטל ברוב אבל כשקיבל ההיתר טעם האיסור נעשה הכל איסור שהרי ניכר היא וידוע בכל ההיתר ועי"ש:

מבואר ג"כ כנ"ל דרק משום הכי אסור כיון שניכר טעם האיסור בהיתר ונעשה אף ההיתר איסור אבל אם לא נעשה מהיתר איסור אף שניכר האיסור בטל ברוב:

וא"כ היכא שנתערב כאן אינו מינו איסור והיתר ביחד אף ששניהם ביחד נותנים טעם ונכרים שניהם בהתבשיל מ"מ שפיר בטל ברוב דכאן בוודאי לא שייך לומר דנהפך היתר להיות איסור בשביל טעם של איסור שיש בו כיון דבטעם זה מעורב היתר שאינו נהפך לאיסור שהיא מין במינו עם האיסור וזה בוודאי אינו נהפך לאיסור והאיסור לבדו אינו יכול להפוך ההיתר לאיסור שאין בו כדי ליתן טעם ניהו דניכר שפיר ביחד עם ההיתר אבל הוא לבדו אינו נותן טעם בהיתר ולא נהפך ההיתר לאיסור שהאיסור לא נתן טעם בו לבדו והוי זה וזה גורם ליתן טעם וזה וזה גורם מותר ולא נהפך היתר להיות איסור וכל שאין ההיתר נהפך לאיסור אף שניכר האיסור בטל ברוב כנ"ל היכא דנתערב יבש ביבש ונפרך לחתיכות קטנות וזה ברור ופשוט ומכמה מקומות ראיות דאף היכא דההיתר והאיסור נתנו טעם באיסור כיון שהאיסור לבדו אינו נותן טעם בטל האיסור דנגד האיסור איכא ביטול:

אך אי מספקא לי הא מספקא לי בבשר בחלב היכא שבישל חלב חי וחלב שחוטה עם בשר או בשר בהמה ובשר עוף עם חלב אף דנגד החלב חי ונגד הבשר בהמה איכא ס' מ"מ כיון דשניהם יחד נותנים טעם איסור והיא כאשר הבאנו בכמה מקומות דברי הרא"ש המובא בריש הלכות כלאים דקשה דבב"ח לא יהי' מהני ביטול כיון דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור כמו בכלאים ותירץ כיון דהוי ס' לא הוי דרך בישול ואין כאן איסור כלל:

וא"כ היכא שבישל חלב חי עם חלב שחוטה אף דנגד החלב חי איכא ס' מ"מ בצירוף החלב שחוטה ליכא ס' ונותנים שניהם טעם ואף דנגד החלב חי שהוא האיסור איכא ס' מ"מ דבצירוף החלב שחוטה ליכא ס' שוב לא מהני ביטול נגד החלב חי דבבשר בחלב לא שייך כלל ביטול דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור ולא שייך לומר דכיון דאיכא ס' לא הוי דרך בישול דהא דרך בישול שפיר הוי דהרי עם החלב שחוטה ביחד שפיר נותן טעם ושפיר הוי דרך בישול דמבשלין כזה כיון דשפיר נותנים טעם החלב חי והחלב שחוטה ביחד וכיון דרק הוי דרך בישול שוב לא מהני ביטול כלל נגד החלב חי אף דנגד החלב חי איכא ששים כיון דהאי לחודי' שרי והאי לחודי שרי ובהדי הדדי אסור לא מהני ביטול:

ואפשר לומר דבעינן שיהיה דווקא דרך בישול מחלב האיסור אך עכ"ז ספק גדול הוא כיון דעכ"פ דרך בישול היא שהרי שניהם ביחד נותנים טעם שוב הוי דרך בישול:

וא"כ היכא דהוי כאן בשר בהמה ובשר עוף או בלוע מתרוייהו וליכא בבשר עוף רובא יש מקום ספק דבעינן מדאורייתא ששים נגד תרוייהו אם נימא דמין במינו ושניהם מין אחד הוא כיון דהוי דרך בישול או לומר לאידך גיסא אף דהוי דרך בישול בצירוף חלב דהתירא לא מהני רק בעינן דרך בישול מחלב דאיסורא לחודי':

והנה בטור פסק בסי' פ"ז בשר טהורה בחלב טמאה או אפכא אינו אסור משום בשר בחלב אלא מדרבנן והקשה הב"י דהא אם מין אחד טמא אסור בל"ה מדאוריי' משום טמא ולמה לי האי גזירה שתהיה אסור מדרבנן משום בב"ח:

וכתב בכרו"פ דנ"מ זית בשר טמא וזית בשר שחוטה שנפלו לנ"ט זיתי חלב דאיסורין מבטלין זה את זה אם אין על בשר טמא איסור בשר בחלב אבל כיון דגזרו גם על בשר טמא איסור בב"ת הוי שניהם איסור אחד וצריך ס' נגד שניהם וכתב ע"ז הפרי מגדים בסי' פ"ז בש"ד בס"ק ג' וז"ל אחר שהביא דברי הכרו"פ כתב ולי נראה אם לומר דטמא וטהור אין טעמן שוה יש לצדד בזה אבל באמת אין זה ברור והלכך בטעמא תליא מלתא וכל שנרגש טעם הבשר וודאי אסור באכילה ולענין הנאה יש לעיין דבאכילה אסור משום טמא ג"כ דנ"ט וחיך אוכל יטעום אבל הנאה י"ל דרך בישול אסרה תורה וכל שאין בבשר טהור כדי ליתן טעם ולא נעשה בב"ח ושרי בהנאה עכ"ד:

ופירוש דבריו דאם נימא דטמא וטהור אין טעמם שוה שפיר הוי נ"מ כדברי הכרו"פ דאם נימא דאין איסור בב"ח חייל על טומאה הוי כמו כזית חלב וכזית דם דאין טעמם שוה מבטלים זה את זה אבל אם על טמאה חייל ג"כ איסור בב"ח הוי הכל איסור אחד ובאיסור אחד אף בטעמים משונים מצטרפים כאשר הביאו בשם או"ה אבל כיון דהפרי מגדים מסופק שמא טהור וטמא טעמן שוה וא"כ אף אם נימא דעל טמא אין חל איסור בב"ח והוי שני מוני איסורים מ"מ אף בשני מיני איסורים כל שטעמן שוה מצטרפין ובאכילה אסור דמצטרף איסור בב"ח עם טמא ואיכא בשניהם לאסור אבל בהנאה מותר דכיון שאין בבשר טהור כדי ליתן טעם אין כאן איסור בב"ח דמבב"ח גופא ליכא שיעור לאסור ואין כאן איסור בב"ח ושרי בהנאה כן פירוש דבריו ולפי שיטתו בוודאי גם על בישול אינו עובר דלא הוי מבשל בב"ח כמו דאינו אסור בהנאה וכמו במבשל בשר בחלב היכא דיש ס' בודאי אינו עובר ולפי שיטתו היה מקום בזה ליישב קושית המזרחי דהקשה למה לי קרא דבשר בחלב אסור משום לא תבשל ג' פעמים אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה הא בלא"ה אסור משום לא תאכל כל תועבה כיון שעבר על הבישול אסור באכילה ג"כ ולפי הנ"ל שפיר אצטרך קרא דהוי נ"מ היכא דבישל כזית בשר טמא וכזית בשר טהור בס' זתים חלב דבבישול והנאה מותר דלענין בב"ח גופא איכא ס' ובאכילה אסור דמצטרף הבשר טמא והטהור יחד ואם לא היה נאמר ג' פעמים לא תבשל והיה אסור באכילה רק משום לא תאכל כל תועבה לא היה אסור בזה באכילה שאינו תועבה שהרי על הבישול לא עבר כלל אבל כיון שאיכא איסור אכילה בפני עצמו שפיר אסור ודו"ק:

ועכ"פ נראה מדבריו דדרך בישול צריך להיות דוקא מחלב ובשר שחל עליהם איסור ב"בח לא בצירוף בשר אחד שאין חל עליו איסור ב"בח אך דבריו צ"ע דא"כ אפי' באכילה מותר היכא דאיכא כזית טמא וכזית טהור אף דהוי להם טעם אחד ובטעם אחד אפי' בשני מיני איסורים מצטרפין זה הוא בשני מיני איסורין שכל אחד אסור בפני עצמו וכל אחד הוי איסור אבל טמאה עם בשר טהור בחלב כיון דאין בבשר טהור כדי לאסור והוא נאסר לבדו אינו נותן טעם א"כ לא נאסר כלל משום ב"בח וביותר כאשר בארנו לעיל וכדברי הרא"ש הנ"ל דב"בח לא מהני ביטול בששים אך כיון דאיכא ששים לא הוי דרך בישול ואין כאן איסור כלל וכן בנ"ד דהרי הבשר טהור אינו נותן טעם ולא הוי כלל שני מיני איסורים רק איסור עם היתר דהרי הבשר טהור לא נאסר כלל משום ב"בח דכמו דאינו אסור בהנאה כן בבישול אינו עובר ולא הוי דרך בישול ושפיר הוי נ"מ דאם הבשר טמאה אסור גם כן משום ב"בח מצטרפים שניהם לאסור אבל אם אין הבשר טמא אסור משום בב"ח אין מצטרפים אפי' דבטעם אחד מצטרפים שני איסורים כאן הוי איסור והיתר כולן דאין בבשר טהור לבדו לאסור הוי היתר וזה ברור:

וגם להיפך אם נימא דטמא וטהור אין טעמם שוה דכתב הפרי מגדים דאז שפיר הוי נ"מ דאם הוי שני מיני איסורים אין מצטרפים כמו חלב ודם ואם הוי איסור אחד מצטרפים אפי' בטעמים חלוקים אדרבא בזה נראה לפענ"ד דאינו נ"מ דהנה כבר בארנו במקום אחר דדין זה קשה אמאי באיסור אחד בשני מיני טעמים מצטרפים לאסור דהא מ"מ אין כאן טעם. והגאון בחוות דעת סי' צ"ב ס"ק תירץ דאו"ה לשיטתו דס"ל כשיטת הרמב"ן דהיכא דנתערב ממשו של איסור אפי' דטעם קפילא ואמר שאין בו טעם אסור אם אין כאן ס' וא"כ ה"ה בשני מינים חילוקים בטעמם ניהו דקפילא לא יטעים טעם איסור מכל מקום כל זמן שאין ששים אסור ואנכי כתבתי בס' דאפשר היכא דליכא בהיתר לבטל האיסור ומצד כמותו האיסור היה נותן טעם ואינו בטל במיעוטו אפי' שמצד אחר אינו נותן טעם שיש באיסור טעמים חלוקים לד"ה בעי ששים:

אך יהיה איך שיהיה נראה לפענ"ד דזה הוא בשאר איסורים כל שהוי איסור אחד אפי' שני טעמים חלוקים ואינו נותן טעם מצטרף כל זמן שאין בהיתר ששים לבטל האיסור אבל ב"בח דבלא"ה ביטול לא מהני כלל כיון דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור הוי כמו כלאים דלא מהני ביטול אך היכא דאיכא ששים מותר כיון שאינו נותן טעם לא הוי דרך בישול ואין כאן איסור:

א"כ נראה ברור דכל היכא דהוי טעמים חלוקים אפי' דשניהם איסור אחד משום ב"בח מכל מקום די בששים נגד אחד מהם דכיון דהוי טעמים חלוקים אחד מצטרף לבטל חבירו דעכ"פ טעמא ליכא ושוב לא הוי כאן איסור כלל דלא הוי דרך בישול וביטול בלא"ה לא מהני כאן לומר שנצרך לבטל שניהם אך כל שאין כאן טעם לא הוי דרך בישול וכיון דהוי טעמים חלוקים אחד מבטל חבירו ואין כאן טעם ולא הוי דרך בישול ואינו אוסר ב"בח אפי' דהוי איסור אחד ומצאתי כדברי באו"ה דכת' בכלל כ"ד דין י' זית בשר וזית גבינה לנ"ט של היתר אפילו דמצטרפין למלקות וחשובין כמין אחד מותר דדוקא דרך בישול אסרה תורה דהיינו דנותן טעם זה בזה והכא יש ס' נגד כל אחד ולא גרעו הירקות נגד כל אחד מאילו יהי' הבשר והחלב עצמו שבטל בו עכ"ד ואיני מובנים כלל א' מה זה דאמר דרך בישול אסרה תורה הא בלא"ה כל אסורים אוסרים בששים שנותן טעם ובפחות מששים אינו אוסר ואם כן מאי חילוק יש בין ב"בח לשאר איסורים אך הוא הדברים אשר דברנו כיון דבשר בחלב אין טעמם שוה ואחד מבטל טעם חבירו לא הוי דרך בישול ואינו אסור כיון דליכא טעמא ואינם נותנים טעם ואין כאן איסור כלל אבל בשאר איסורים שפיר מצטרפים באיסור אחד וה"ה בב"בח היכא שכבר נאסרו מתחלה ונעשו איסור כיון שהכל איסור אחד שפיר אסורים ומצטרפים לאיסור אפי' שחלוקים בטעמם וצריך ששים נגד כל האיסור אך היכא שנפלו זית בשר וזית חלב לנ"ט זתים ירקות שפיר כתב שם או"ה הואיל ולא נאסרו קודם אינם אוסרים כיון דדרך בישול אסרה תורה כנ"ל:

וא"כ כיון שעכ"פ מבואר בדברי או"ה דב"בח כל היכא שלא הוי עדיין איסור בב"בח ולא נאסרו מקודם אינם אוסרים כל שיש ששים נגד אחד לחוד או כנגד הבשר או כנגד החלב כיון דליכא טעמא שאחד מבטל טעם חבירו א"כ ה"ה היכא שנפל כזית בשר טמא וכזית בשר טהור אם נימא שאין טעמם שוה ונפלו שניהם לחלב ואיכא ששים נגד אחד מהם אפי' שגם טמא אסור משום בשר בחלב והוי הכל איסור אחד מכל מקום אינם מצטרפים לאסור כיון דזה הוי התחלת איסור לא יחול האיסור כיון דהוי שני מיני בשר חלוקים בטעמם ואין כאן טעם אינו חל האיסור כנ"ל דבלא"ה ביטול לא שייך בב"בח כיון דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור רק מאי דמהני ששים דליכא טעמא ה"ה בשני דברים חלוקים בטעמם דג"כ ליכא טעמא כנ"ל:

וא"כ אם נימא דטמא וטהור הוי טעמים חלוקים אין נ"מ אם חל על טמא איסור בשר בחלב אם לא דאף אם חל על טמא איסור ב"בח ג"כ אינם מצטרפים יחד כיון דהוי טעמים חלוקים אינו יכול לחול עליו איסור ב"בח אפי' ששניהם מאיסור אחד ונהפוך הוא מדברי הפ"מ דרק אם נימא דטמא וטהור לא הוי טעמים חלוקים אז הוי נפקא מינה דאם חל על טמאה בשר בחל' בודאי צריך ששים נגד שניהם כיון דטעם אחד הוא אבל אם אינו חל על טמאה ב"בח אפי' דהוי טעם אחד אינו צריך ששים נגד שניהם אפי' דהוי טעם אחד דאם איכא ששים נגד הבשר טהור לבדו הוי הבשר טהור היתר לגמרי דאינו חל עליו איסור בב"ח כלל והוי היתר עם איסור לא איסור עם איסור:

אך עכ"ז אחר עומק הענין נראה דשפיר הוי נ"מ רק אם טמא וטהור אין טעמם שוה לפי מאי דאיתא בחולין דף ק"ט בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור וחלב מותר ואפילו דאיכא ששים בהחלב נגד הבשר עכ"ז הבשר אסור והקשינו דכיון שהבשר אינו יכול לאסור החלב אפי' החלב אינו אוסר הבשר כאשר הביא הר"ן בשם הרמב"ן בסוגיא דנ"ט בר נ"ט גבי דגים שעלו בקערה של בשר דב"בח בעינן שיאסרו זה את זה וכל שהבשר אינו אוסר החלב אפי' החלב אינו אוסר הבשר ותירצנו דניהו דהחלב שביורה אינו נאסר אבל החלב הנבלע בבשר שפיר נאסר ונעשה נבילה בתוך החתיכת בשר כאשר מקשה בגמ' חלב נבילה ושפיר נאסר החלב עם הבשר ביחד היינו החלב שנבלע בתוך הבשר עם הבשר וכאשר כת' הת"ה דהחלב שנבלע בתוך הבשר אינו מקושר עם שאר המאכל:

וא"כ שפיר אם נימא דחלב וטמא הוי שני טעמים חלוקים הוי נ"מ דאם אין חל על בשר טמא איסור בשר בחלב אינו מצטרף עם בשר טהור אבל אם חל על בשר טמא ב"בח שפיר מצטרף עם בשר טהור אפי' דלכתחילה שיעשה ב"בח אינם מצטרפים דכיון דליכא טעמא לא חל על הבשר טהור איסור ב"בח כלל כנ"ל מ"מ הבשר נאסר והחלב שנבלע בבשר טהור נעשה נבילה ונעשה נבילה הבשר טהור והחלב שבתוכו עכ"פ וא"כ כיון שהבשר טהור וגם הטמא נעשה נבילה דעל שניהם חל ב"בח ונעשו שניהם נבילה שפיר מצטרפים לאסור החלב גם כן אח"כ אפי' דהוי טעמים מתחלפים מכל מקום כיון דהוי איסור אחד שפיר מצטרפים וכמו בב"בח שנאסרו כבר יחד ונפלו לתבשיל צריך ששים נגד שניהם אפילו דהמה חלוקים בטעמן כיון דהוי איסור אחד כנ"ל וה"ה הכא הוי כמו ב"בח שנאסרו כבר דהרי הבשר נאסר מקודם ויוכל אח"כ לאסור החלב ועוד הוי נ"מ בפשיטות היכא דנאסר הבשר טמא בקדירה אחרת משום ב"בח אז מצטרף עם בשר טהור לאסור קדירה זו אך אם נימא דטמא וטהור הוי טעם אחד לא יהיה נפקא מינה דאפילו אם על טמא אינו חל איסור בשר בחלב ג"כ מצטרף עם בשר טהור לאסור כיון דהוי טעם אחד שפיר מצטרפים שניהם לאסור אפי' דהוי שני איסורים מתחלפים ולא נוכל לומר כיון דנגד הבשר טהור איכא ששים א"כ לא נאסר הבשר טהור כלל משום ב"בח והוי היתר עם איסור ולא איסור עם איסור דהא הבשר טהור עכ"פ נאסר עם החלב הנבלע בי ושפיר מצטרף עם הבשר טמא אפי' דהוי שני איסורים שיש להם טעם אחד מצטרפים כנ"ל:

ויכונו דברי הפרי מגדים דהנ"מ הוא רק אם נימא דטמא וטהור יש להם שני טעמים אבל כשיש להם טעם אחד אין נפקא מינה:

אך עכ"ז אפי' אם נימא דיש להם טעם אחד הוי גם כן נפקא מינה לענין חלב טמא כאשר בארנו בס' דחלב טמא שנפל לתוך קדירה של בשר ואיכא בבשר ששים אינו נאסר החלב כלל דכמו דהחלב אינו יכול לאסור הבשר כן הבשר אינו יכול לאסור החלב ושם לא שייך לומר דטעם בשר הנבלע בתוך החלב הוא נפרד מהקדירה דהרי החלב הוא דבר לח ונתערב בכל הקדירה וכפי דברי התוס' בחולין ד' ק"ט ע"ב בדבר לח לא שייך בלוע כלל רק תערובות וכן איתא בתשו' הגאון ר' עקיבא אייגר שהבאתי בסי' הנ"ל:

וא"כ שפיר הוי נ"מ אם נימא דטמא וטהור טעמם שוה הוי ג"כ נ"מ מאי דחל על בשר טמא וה"ה על חלב טמא כדאיתא בטור דאיכא ע"ז איסו' ב"בח מדרבנן עכ"פ לענין שמצטרף חלב טמא עם חלב טהור ביחד לאסור החלב דאם אינו חל על חלב טמא איסו' ב"בח אינו מצטרף אפילו דיש להם טעם אחד דכיון דבחלב טהור ליכא כדי לאסור אינו נאסר החלב טהור כלל והוי היתר באיסו' ולא איסו' באיסו' אך בחלב טמא שוב להיפך אם נימא דטמא וטהור יש להם טעמים חלוקים שוב אין נ"מ דאפי' אם חלב טמא ג"כ אסור משום ב"בח אינו מצטרף ולא יכול לחול האיסור ב"בח כיון שאין כאן טעם ולא הוי דרך בישול דהטעמים מבטלים זה אח זה וכנ"ל דברי או"ה דכיון דהטעמים חלוקים אינו יכול לחול איסו' ב"בח אם לא היכא דהחלב טמא והטהור נאסרו כבר מתחילה כנ"ל:

ומעתה עכ"פ בכל גוונא שנימא הן אם טמא וטהור טעמם שוה והן אם אין טעמם שוה הוי נפקא מינה מה שחל על טמא איסור ב"בח דאם אין טעמם שוה נפקא מינה לענין בשר טמא שמצטרף עם בשר טהור ואם טעמם שוה שוב נפקא מינה לענין חלב טמא שמצטרף עם חלב טהור ונכונים דברי הטור מה שכתב שחל על טמא איסו' ב"בח מדרבנן בכל גונא הן אם טמא וטהור טעמם שוה הן אם אין טעמם שוה כנ"ל (ועל מה שאמרתי דב"בח אם אין כאן טעם אינו נאסר כלל דלא הוי דרך בישול אפי' דמדרבנן נאסר אפי' שלא כדרך בישול ע"כ צ"ל דהיכא דלא הוי דרך בישול משום דאיכא ששים לבטל אפי' מדרבנן אינו אסור דאל"ה לא הי' מהני ביטול מדרבנן ועדיין הוא קשה דמדרבנן לא יבטל ב"בח וע"כ כאשר כת' הגאון מהו' עקיבא איגר ז"ל בסי' ר"ז כאשר הבאתי בס' דהיכא דהיה ס' דלא היה כאן חל איסו' ב"בח דאורייתא אפי' אם הי' דרך בישול אפי' רבנן לא גזרו בזה):

והנה בחידושי אמרתי בזה בחולין בסוגיא דחלב ומתה בדף קי"ג ע"ב על מאי דקאמר שם בגמ' דאיכא תלתא קראי גדי חד לגופא וחד לרבות את השליל וחד להוציא את הטמאה והקשה רש"י בד"ה אין איסור חל על איסור דלמ"ד המבשל חלב בחלב אינו לוקה משום דאין איסור חל על איסור א"כ יוקשה דלמה לי תלתא קראי גדי חד למעט את הטמאה מאחר דהוא סובר אין איסור חל על איסור וגם על חלב ומתה אינו חל איסור ב"בח ה"ה על טמאה ולמה לי קרא למעט טמאה ותירץ רש"י דאיצטריך למעוטי שליא אף דהגמרא קאמר לעיל דשליא לא איצטריך קרא דפרשא בעלמא הוא תירץ רש"י דהאי תנא לו סבר דפרשא בעלמא היא:

ולפי הנ"ל בלא"ה ניחא דשפיר אף דאין איסור חל על איסור איצטרך קרא למעוטי טמאה דיהיה נפקא מינה בנ"ד היכא דיתבשל כזית בשר טמא וכזית בשר טהור בס' זיתים חלב שבארנו לעיל כיון דאיכא ס' נגד הבשר טהור אין הבשר טמא מצטרף כיון דהוי טעמים חלוקים אינם מצטרפים שני איסורים ביחד כמו חלב ודם ואם לא היה קרא למעוטי טמאה רק משום דאאחע"א שפיר היה מצטרף כמו דאיתא ביבמות דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי כי פקע איסור אשת אח אחי איסור אחות אשה וחייל:

וא"כ ה"ה בנ"ד אלו לא היה קרא למעט טמאה מאיסור בשר בחלב רק משום דאין איסור חל על איסור היכא דנתבשל כזית בשר טמא וכזית בשר טהור בששים זיתי חלב כיון דטמא וטהור אינו מצטרף כנ"ל ונתבטל האיסור טמא הוי כפקע האיסור הראשון וחייל איסור השני הוא האיסור בשר בחלב דמשום איסור טומאה נתבטל האיסור ואין כאן איסור ומשום בשר בחלב יהיה כאן איסור דאם יהיה גם על טמא איסור בשר בחלב שפיר יצטרפו שני הזיתים יחד והוי פקע איסור ראשון וחייל איסור שני (וכן יהיה באמת היכא שנתערב כזית מחה וכזית שחוטה בחלב אף למאן דאמר דאין איסור חל על איסור ואינו חל איסור ב"בח על מחה מכל מקום בודאי מצטרפים יחד כנ"ל משום דכי פקע איסור ראשון חייל איסור שני):

אבל כיון דאיכא קרא למעוטי טמאה דעל טמאה ליכא איסור ב"בח שפיר אין מצטרפין וכיוצא בזה שמעתי מהרב המאוה"ג מהו' אברהם נ"י ראב"ד מאגליניצע ואלו הן הן הדברים בעצמם:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה