נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן יט
על דין המבואר בסימן צ"ד.
דאם תחב הכף בקדירה שני פעמים דצריך ב' פעמים ששים בלא נודע בנתיים אבל בנודע אינו צריך רק פעם אחת ס' משום דכבר נתבטל פעם אחת ואינו חוזר וניער כיון שנודע והקשה הש"ך דהא דעת הב"י לקמן בסי' צ"ט דאם נפל איסור לתוך ס' זיתים היתר ואח"כ חזר ונפל דחוזר וניער אף בנודע בנתיים ולא מיבעיא מין באינו מינו כיון דהטעם נרגש אך אף במין במינו כיון דהגזירה הוי אטו אינו מינו וא"כ גם כאן אמאי אינו חוזר וניער ותירץ בסברא:
ובארוך תירץ עוד תירץ דא"צ שני פעמים ס' נגד כזית שפלט בראשונה ונגד כזית חלב שנכנס אח"כ לתוך הכף ונעשה נבילה משום דחלב ובשר אין טעמם שוה ואחד מצטרף לבטל חבירו כדאיתא בסוף סי' צ"ט דכזית חלב וכזית דם שנפלו לקדירה אחת מצטרף לבטל חבירו אך בב"י א"א לפרש טעם זה דא"כ מאי חילוק בין נודע ללא נודע. אך הנה דעת האו"ה בכלל כ"ד דין י' דהא דשני דברים שאין טעמם שוה אחד מבטל חבירו היינו דוקא שני איסורים כגון חלב ודם אבל שני דברים מאיסור אחד שאין טעמם שוה בעינן שני פעמים ס' וכאשר הביא הפ"מ בסי' צ"ד בש"ד ס"ק ד' על דברי ארוך הללו ואולי הש"ך לא סבירא לי' בזה כאו"ה ובס' נתבאר דהתחלת איסור ב"בח אינו חל בטעמים שונים משום דאחד מבטל חבירו אך הפ"מ לא ס"ל סברא זו ולקמן יבואר:
אך לכאורה קשה היכא דהוי מאיסור אחד שני דברים שאין טעמם שוים ניהו דמדאורייתא א"צ ב"פ ס' שאינו נותן טעם עכ"פ מדרבנן יצטרך שני פעמים ששים כמו מין במינו דגם כן אינו נותן טעם ובשני איסורים אפשר לומר דאיסורים מבטלים זה את זה אבל באיסור אחד קשה:
וראיתי בפרי מגדים בפתיחה לתערובות בחלק הג' כתב באמת דזה הוא טעם האו"ה דבאיסור אחד צריך שני פעמים ס' דהוי כמו מין במינו ומדרבנן צריך שני פעמים ס' ושיטת הש"ך נראה דכיון דהוי אינו מינו ואינו נותן טעם אף מדרבנן אינו אסור כמו היכא דטעמו קפילא ואומר שאין בו טעם דמותר באינו מינו אף היכא דליכא ששים וכאן נמי אם יטעים אותו קפילא יאמר שאין בו טעם ואינו דומה למין במינו דצריך ששים משום דכל שכנגדו באינו מינו נותן טעם אסור אבל באינו מינו שאינו נותן טעם מותר:
אך הב"י וסמ"ג ע"כ אין דעתם כן אך כשיטת או"ה דבאיסור אחד אף בשני טעמים חילוקים צריך שני פעמים ס':
והנה הכרתי ופלתי סי' צ"ב ס"ק ב' כתב על מאי דאיתא שם בש"ע דכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב טועם העכו"ם הקדירה אם אומר שאין בו טעם מותרת בד"א שקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה דהיינו קודם שתניח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתניח היורה מרתיחה ותוכל לפלוט החלב שבלעה אע"פ שטעמו העכו"ם ואין בו טעם אסור אלא אם כן יש ששים שהרי החלב נ"נ ואוסר והטעם אינו נרגש וכתב על זה הכו"פ וז"ל הא דסגי בששים הא כזית מהחלב נבילה ואם כן ליבעי ס"א זיתים הא לא קשיא דאיסורין מבטלין זה את זה וא"כ לגבי טעם בשר מצטרף חלב הנאסר ג"כ דסוף כל סוף מתחלק טעמו בשוה לס' חלקים ואין כאן טעם ועל חלב הנאסרת מצטרף כזית בשר דעכ"פ מתחלק טעמו לס' חלקים ואתי שפיר ולק"מ ופר"ח לא עמד בזה ונתקשה עכ"ד:
והנה מאי דפשיטא ליה לבעל הכו"פ אינו פשוט דהרי דעת או"ה דבכה"ג צריך ב"פ ששים והש"ע פוסק כאו"ה דהרי פסק בתחב כף של בשר לחלב צריך ב"פ ס' בלא נודע נגד הבשר שנפלט מתחלה ונגד טעם החלב שקיבל אח"כ הרי דס"ל לבעל הש"ע דאינם מבטלים זה את זה אך כיון שהמה מאיסור אחד מצטרפים לאסור ולא זאת דקשה דיצטרך ס"א פעמים אך דקשה יותר דנצרך שני פעמים ס' נגד טעם הבשר ונגד חלב הנפלט
והנה בגוף שיטת או"ה דבאיסור אחד אף שני טעמים מצטרפים לאסור והבאנו לעיל דהוא רק מדרבנן כמו מין במינו אף שאינו נותן טעם:
ואפשר עוד לומר דהוא מדאורייתא וכן ראיתי בחוות דעת בסי' צ"ב ס"ק ט"ו והוא דאו"ה לשיטתו דפסק בכלל כ"ג דין א' כהרמב"ן הביאו בטור בסימן צ"ח דסובר דכשהממש נתערב אפילו טעמו קפילא ואמר דליכא טעם בעינן ס' אלמא דאף היכא דליכא טעמא בעינן ס' וא"כ ה"ה כשנפלו שני דברים מאיסור אחד שיש להם שני טעמים בעינן ששים נגד שניהם אף דליכא טעמא:
והחוות דעת כת' שם דלדידן דקי"ל דאף כשהממש נתערב אי טעמו קפילא ואמר דליכא טעמא מותר הוא הדין בשני טעמים מאיסור אחד מבטלים זה את זה דליכא טעמא ותמה בזה על הש"ך דכת' שם בסי' צ"ב דהיכא דנפלה שלא כנגד הרוטב בעינן ס"א פעמים ס' דהבשר שנאסר עד ס' כנגד הטפה אינו מצטרף ותמה החוות דעת דלדידן הבשר והחלב מבטלין זה את זה ותמוהים לי דבריו דהרי הש"ע פסק בתחב הכף שני פעמים בלא נודע צריך ב' פעמים ס' וע"כ דבאיסור אחד שני טעמים אין מבטלין זה את זה:
ועל גוף הקושיא הנ"ל דבשר שנפל לתוך חלב ונח מרתיחה יצטרך ב' פעמים ששים נגד טעם הבשר ונגד טעם החלב שנבלע ונפלט צריך לומר דלא חיישינן לזה שיהי' ב' פליטות פליטת הבשר ופליטת החלב אך עדיין קשה דיצטרך ס"א פעמים דהחלב שנעשה נבילה אינו מצטרף לבטל והבשר ג"כ אינו מבטל כיון דהוי ג"כ איסור וכקושית הכו"פ הנ"ל ותירוצו לא יעלה נכון לשיטת הש"ע ולקמן יבואר:
והנה בדברי או"ה שהבאנו לעיל ושכן כתב החוות דעת דמש"ה סובר בשני טעמים מאיסור אחד מצטרפים לאסור הוא משום דאזיל לשיטתו דסובר כהרמב"ן דהיכא דנתערב גופו של איסור אף שאומר קפילא שאין בו טעם צריך ס' וע"כ אף דליכא טעמא צריך ס':
על זה יש לדון עדיין דנוכל לומר טעם הרמב"ן כשיטת הר"ן דלהקל לא מהני קפילא וכל היכא דליכא ששים אמרינן דשקורא משקר ואיכא טעמא דבפחות מס' בוודאי איכא טעמא וכן ראיתי אח"כ במנחת כהן אבל היכא דלא נתערב ממשו של איסור רק טעמו דאינו פולט כשיעור כולו אך בשביל שאין אנו בקיאין משערין בכולו אבל כיון שהקפילא אומר שאין בו טעם אמרינן דלא פלט בכולו אבל לעולם היכא דידעינן בוודאי שאין בו טעם שפיר מותר אף בנתערב ממשו של איסור:
עוד אפשר לפרש דברי הרמב"ן לפי מאי דאיתא בחולין דף צ"ו ירק שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותו כבשר בלפת ואח"כ איתא שם בגמרא בד' צ"ז ע"ב אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט וכתבו בתוס' שם בד"ה כל איסורים שבתורה וז"ל מדלא נקיט כבשר בלפת כדקתני במתניתין גבי גיד הנשה משמע דאין שיעורן שוה דגיד לא יהיב טעמא כולי האי הוא דמשערינן כבשר בלפת אבל שאר איסורים דיהבי טעמא טפי משערינן בבצל וקפלוט ומדאמר ר' נחמן גיד בס' משמע דבשר בלפת היא שיעורו בס' ולפי זה פליג ר' יוחנן אדרבא לעיל דאמר כל איסורין שבתורה בס' וכרבא קי"ל דהוא בתרא וכו' יעו"ש:
ונראה לפי דבריהם דאנן קי"ל בכל איסורין משערין כבשר בלפת דאיהו שיעורו בס' לא בבצל וקפלוט ומש"ה אפשר לומר דהיכא דליכא ס' לא מהני קפילא דאף שאין בדבר זה טעם מ"מ אם הי' שיעור כזה בבשר בלפת הי' נותן טעם וזה היכא דאיכא ממש אבל היכא דליכא רק טעמא כל שאין כאן טעם אין כאן איסו' כמ"ש הרשב"א דהיכא שפגום כיון שאין נ"ט אינו אוסר (ורק במין באינו מינו אף שאינו נותן טעם היכא שנתערב ממשו נוכל לומר דמשערין כבשר בלפת כיון שעכ"פ הטעמים משונים אבל מין במינו דהוי טעמים שוים מדאורייתא ברובא בטיל כאשר כתבו התוס' בזבחים ד' ע"ט בראש העמוד מה דאמרינן שם רואין אותו כאילו הוא יין אדום כתבו שם דלא אמרי' רואין רק היכא שבאמת הוי אינו מינו אף שכהה מראיתו אבל מין במינו לא אמרי' רואין):
ולפי סברא זו גם כן בשני טעמים מאיסור אחד אף לשיטת הרמב"ן די בפעם אחד בס' כיון דאין בו טעם וכבשר בלפת ג"כ לא היה טעם כיון דנגד כל אחד הוי ס' וס' בבשר בלפת ג"כ אינו נותן טעם.
אך לשיטת או"ה דסובר דבשני טעמים באיסור אחד מצטרפין לאסור ע"כ הוא ס"ל דלאו מכל הנהו מעמי צריך ס' אך היכא דליכא טעמא צריך ג"כ ס' ואם נימא דהיכא דתחב הכף שני פעמים יצטרך שני פעמים ס' הוא מטעם או"ה דבאיסור אחד אף שני טעמים מתחלפים מצטרפים ע"כ דס"ל דאף דאין כאן ממש רק טעמא לבד הדין כן דכאן ליכא ממש רק טעם ויהיה איך שיהיה ע"כ צריך לומר כך לשיטה זו דאף דהוי שני טעמים מתחלפים ולא יהיב טעם מכל מקום מצטרפים לס'.
והנה הש"ך פסק להלכה בסי' צ"ט דבכל האיסורים אינו חוזר וניער והיינו בדבר דאינו תלוי בטעמא כגון בתרומה דשיעורו באחד ומאה אבל בדבר דתלוי בטעמא חוזר וניער שהרי הטעם נרגש:
ונראה ברור דלשיטת או"ה והרמב"ן הנ"ל דהיכא דנתערב ממשו של איסור אפי' שהקפילא אומר שאין בו טעם אסור עד ס' בכה"ג היכא שנפל איסור הראשון והיה ס' כנגדו ואח"כ חזר ונפל לתוכו איסור ונגד איסור השני ליכא ס' וטעמו קפילא ואמר שאין בו טעם מותר דמצד ביטול בששים הרי כבר נתבטל האיסור הראשון ונעשה היתר גמור ונתבטל אחר כך אפילו האיסור השני דאינו חוזר וניעור ואפילו האיסור הראשון שנתבטל מצטרף לבטל אך שאנו אוסרים היכא שנפל איסור עוד משום שנרגש הטעם והרי כאן אין הטעם נרגש שהרי קפילא אומר שאין בו ומה שאוסר אפי' שאין בו טעם עד ששים שיעור זה דששים אפי' שאינו נותן טעם הוי כמו שיעור דתרומה שאוסר עד ק"א שאינו נותן טעם דלא אמרי' בו חוזר וניעור וזה ברור:
וניחא שפיר הדין המבואר בש"ע דהיכא דתחב הכף שני פעמים בנודע בנתיים דא"צ רק פעם אחת ס' כיון שנתבטל כבר החתיכה הראשונה ולא קשה קושית הש"ך דקי"ל חוזר וניער אפי' בנודע בנתים דהא בכאן איכא שני טעמים חלוקים בשר וחלב ומצד נתינת טעם אין כאן איסור ודי בששים פעמים נגד אחד שאינו נותן טעם אך ע"כ שיטת או"ה כנ"ל דבאיסור אחד בשני טעמים אוסרים אפי' שאינו נותן טעם ואף דליכא ממשא רק טעמא בזה שוב לא אמרינן חוזר וניעור ואפי' דמין במינו פחות מס' ג"כ אמרינן חוזר וניעור משום דאיכא גזירה אטו אינו מינו מכל מקום בכה"ג דהוי אינו מינו ועכ"ז אינו נותן טעם בזה ליכא איסור ולא שייך גזירה עוד כנ"ל כראשית דברינו ודו"ק: