נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן יד
על הסתירה בש"ע בענין בישל במקצת כלי אי מבליע ומפליט בכל הכלי וגם על הדין בנפלה טיפה על הכיסוי מקדירה דהביא הט"ז דצריך ס' פעמים ס'.
בסי' צ"ד מבואר בש"ע שני דיעות בתחב כף של מתכות חולבת בקדירה של בשר דיעה ראשונה ס"ל דא"צ ס' רק נגד מה שנתחב ממנה בקדירה וי"א דבכף של מתכות משערין בכולה משום דחם מקצתו חם כולו וסיים דסברא הראשונה עיקר וכן פסק בש"ך בסי' קכ"א ס"ק י"ז דאף במתכות דחם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מבליע ומפליט בכולו:
ויש סתירה לזה מסי' צ"ב בנפלה טיפה על הקדירה מבחוץ דצריך ס' פעמים ס"א בנפלה על הריקן שלא כנגד הרוטב מטעם דיש ספק אי בישול מפעפע בכל הכלי כמבואר שם בש"ע ובט"ז ובש"ך ועוד תמי' על הש"ך דסותר דברי עצמו בסי' צ"ז דכתב דאם אפו פשטידא עם פח אם חזינן דזב מהפשטידא אפילו אינו זב תחת הפת עצמו אסור משום ספק דשמא בישול מפעפע בכל הכלי ובסי' קכ"א הנ"ל ס"ק י"ז פסק להיפך דאינו מבליע בכולו:
והמ"א בסי' תנ"א תירץ לחלק הסתירה דסי' צ"ב וסי' צ"ד דלהבליע שפיר מבליע בכל הכלי אבל מ"מ אינו מפליט ממה שלמעלה אך דעת הש"ך אינו כן דמביא ראי' בסי' קכ"א הנ"ל דאינו מבליע בכל הכלי מהך דסי' צ"ד דאינו מפליט מכל הכלי ולדידי' להבליע ולהפליט אחד היא:
והכרתי ופלתי הקשה על הש"ך בסי' צ"ז דסותר לדברי' בסי' קכ"א כנ"ל ולא שת לבו דסותר כל דברי הש"ע בסי' צ"ב ודברי עצמו ג"כ בסי' צ"ב ס"ק י"ח:
והפ"מ במ"ז בסי' צ"ד ס"ק א' ובסי' צ"ז בש"ד בס"ק ב' ובחוות דעת בסי' צ"ב ס"ק ט"ז תירצו דבסי' צ"ד ובסי' קכ"א מיירי דהחלק של מעלה היא צונן ואין סולדת בו מש"ה אינו פולט ומבליע מלמעלה ובסי' צ"ב וסי' צ"ז מיירי שכל הכלי רותחת ולפי דבריהם בסי' צ"ד היכא דתחב מקצת הכף לקדירה והחלק שלמעלה ג"כ רותח שפיר פולט גם מלמעלה:
והנה אף שאיני כדאי להכריע מ"מ לא כן אנכי עמדי ומדברי כל הפוסקים נראה דאף אם הכף למעלה ג"כ חם מ"מ אינו צריך ס' רק נגד מה שנתחב:
הנה בשערי דורא בדיני ביטל בשר בחלב דין פ"ה כתב דא"צ ס' רק נגד מה שנתחב מהכף אף דחם מקצתו חם כולו מ"מ לא אמרינן שמוליך בליעתו בכולו והב"י בסי' צ"ד מביאו ופסק דהלכה כמותו נראה דשפיר היא חם אך שאינו מבליע בכולו וכדברים האלה כתב בש"ך בסי' צ"ד ס"ק ג' ובאו"ה כלל ל"ד ס"ב שיובא לקמן:
וגם כי עיקר דין זה שכתבו הפוסקים דאף דבמתכות חם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מבליע בכולו נראה הפירוש מה שאמרו דבמתכות חם מקצתו חם כולו אינו לימוד מגמרא אך מה שאנו רואין שחם כולו דכל עיקר דין זה דבמתכות אמרינן חם מקצתו חם כולו הביא הרשב"א בתורת הבית בבית רביעי בשער רביעי בד' פ"ה דכתב שם וז"ל דקיי"ל חם מקצתו חם כולו בכלי מתכות שהאיסור הנבלע מתפשט והולך בכל הכלי וכדאיתא בפרק כיצד צולין דאיתא התם דאין צונין את הפסח בשפוד של מתכות משום דבמתכו' אמרינן חם מקצתו חם כולו ונתחמם חלק השפוד שהיא בתוך הבשר ע"י קצתו החיצון שמגולה לאש ונטוה הפסח מחמת השפוד:
ואינו מובן מאי שייך פלוגתא בזה או שנצטרך לימוד ע"ז אם חם כולו הא נוכל לראות אם חם היא ואם היד סולדת בו או לא ובלא"ה צריכין אנחנו לראות אם היד סולדת בו דהרי כלי ראשון ג"כ אינו אוסר אם אין היד סולדת בו ואם השאר צונן בוודאי מותר כדברי התוס' בזבחים בד' צ"ו ע"ב בד"ה בישל במקצת כלי דהיכא דלמעלה צונן בוודאי אינו מבליע למעלה ובזה לא שייך פלוגתא ולא לימוד מהש"ס אם הוא חם או לא דזה דבר הנראה לעין הוא. ועכ"פ היו יכולין לנסות זאת ולדעת אם היא חם כולו:
אך נראה ברור דהספק היא אם מבליע בכולו אף שאנו רואין שחם כולו ויד סולדת אף במקצתו השני מ"מ אינו מבליע בכולו כמו דמצינו בכלי שני אף שהיא רותח והיד סולדת בו מ"מ לשיטת הרבה פוסקים אינו מבליע ומפליט אף שהוא רותח כיון שהיא בכלי שני אין כח עוד ברתיחה זו להבליע ולהפליט וה"ה בחם מקצתו חם כולו אף שאנו רואין שהיא חם כולו מ"מ כיון שמקצתו השני לא נתחמם מצד עצמו רק מצד חצי השני אינו מבליע ומפליט וע"ז הביא הרשב"א ראיה מהך דפסחים דמשם ראי' דמבליע בכולו דידוע דלבשל צריך יותר חמימות מלהבליע ולהפליט וכיון דשם בפסחים דכיון דחם מקצתו חם כולו מבשל מכ"ש דמבליע ומפליט וע"ז מורה לשון הרשב"א בתורת הבית הנ"ל:
דכתב שם דקיי"ל חם מקצתו חם כולו בכלי מתכות שהאיסור הנבלע מתפשט והולך בכל הכלי וכדאיתא בפרק כיצד צולין נראה ג"כ דכל עיקר הוכחה היא שאיסור הנבלע מתפשט והולך בכל הכלי:
ודעת הפוסקים הנ"ל דכתבו דאף דבכלי מתכות חם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מבליע בכולו ע"כ דהמה סבירא להו דאין ראי' מההוא דכיצד צולין אף דשם נאמר דאף מבשל בכולו מכ"ש דמבליע ומפליט בכולו:
ע"כ המה סבירא להו או כאשר תירץ במשמרת הבית שם דכתב דאין ראי' מההוא דפסחים דשם הוי כולו על האש רק שמקצתו מגולה לאש ומקצתו מכוסה לענין זה מהני חם מקצתו חם כולו אבל אם מקצתו אינו על האש כלל בזה לא אמרינן דחם כולו שיוכל להבליע בהשאר שאינו על האש או דנוכל לומר לשיטתם דהמה סוברים כסברת או"ה בכלל ל"ז דין ב' וכפי שפירוש הש"ך בסי' קכ"א בדבריו לחלק בין היכא שמקצתו מתחמם ע"י האור עצמו אמרינן חם כולו ומבליע בכולו אבל היכא שנתחמם ע"י בישול אז אינו מוליך ומפליט בכולו וא"כ אין ראי' מההוא דפסחים דהתם נתחמם ע"י האור עצמו ושפיר מבליע בכולו אבל בנתחמם ע"י בישול אינו מבלע בכולו:
וא"כ שוב קשה ממאי הוכיחו דבכלי מתכות חם מקצתו חם כולו דהא ע"כ מגמרא פסחים אינו מוכח דאם היה מוכח משם הי' מוכח דאף מבליע בכולו והמה כתבו דאף דח' מקצתו חם כולו מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו וא"כ כיון דט"כ משם אין ראי' כנ"ל ממאי הוכיחו דחם מקצתו חם כולו:
אך ע"כ כנ"ל דזה אינו משום לימוד אך דהפירוש בדבריהם דאע"ג דבכלי מתכות חם מקצתו חם כולו היינו דאנו רואים דחם כולו מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו והטעם כיון דהחמימות אינו מצד עצמו רק מצד חם מקצתו חם כולו אין מוליך בליעתו בכולו וכמו בכלי שני כנ"ל:
עוד נראה ני ראיה ברורה דהש"ך והפוסקים שעמו שכתבו דאע"ג דבכלי מתכות חם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו מיירי אף שמקצתו השני ג"כ חם גמור שהיד סולדת בו אעפ"כ אינו מוליך בליעתו בכולו מדברי הש"ך לקמן בסימן קכ"א סעיף קטן י"ז שכל עיקר יסוד ראיה לדברי' הוא מדברי מהר"ם ממיץ שכתב וז"ל דהא דאמרינן חם מקצתו חם כולו היינו דווקא לענין זה דאם הכלי נעשה חם בראש אחד ונפל איסור בראש השני לענין זה מהני חם מקצתו חם כולו שגורם חמימותו לאיסור לבלוע בראש השני אבל לא מהני שאם נפל האיסור מצד האחד שיהיה מתפשט בראש השני עכ"ד:
ואם נימא דמיירי דצד השני אינו רותח ואין היד סולדת שם מהראוי להיות מהיפך להיפך דאם נפל איסור מצד האחד היינו מצד הרותח דבאופן זה מיירי שם הש"ך מהראוי לאסור צד השני אף שהיא צונן או להפליט ממנו כאשר מצינו בכל מקום שהרותח גורם להבליע בצונן ולהפליט ממנו ובפרט היכא שהרותח היא למטה דתתאה גבר וכאן ג"כ הרותח היא למטה שנתחב מקדירה שפיר פועל להפליט מהצונן שלמעלה אם כבר נמצא בליעה בו בהצונן מכבר או להבליע בהצונן אבל אם נפל עתה איסור על חלק הצונן שלמעלה אין שום מקום לאסור שהרי היא צונן ואם נפל עליו ג"כ איסור צונן מאין יאסר ואם נפל עליו רותח דינו כדין רותח שנפל על הצונן ויעו"ש בחוות דעת בסי' צ"א ס"ק ה' דכתב דאף דתתאה גבר היינו רק לענין להבליע בעילאי ולהפליט ממנו אבל העליון נשאר צונן ואם נפל עליו איסור אינו אוסר וגם כאן החלק הרותח יוכל להפליט מצונן ולהבליע בו אבל אם נפל איסור על הצונן אינו אוסרו:
והנה ע"כ צריכין אנחנו לחלק לשיטת האומרים דהיכא דתחב כף מקצתו לקדירה אינו צריך ס' רק נגד מה שנתחב ולא כנגד החלק שלמעלה וקשה ניהו דהחלק שלמעלה צונן כשיטת הפ"מ והחוו"ד מ"מ חלק הרותח שלמטה יפעול בעליון הצונן להפליט ממנו כדין תתאה וע"כ צריכין לחלק דבכלי לא אמרינן זה וכדאיתא בפ"מ במ"ז בסי' צ"ד ס"ק א' אך הוי ק"ו בן בנו של ק"ו שאם נפל האיסור על צד הצונן שאינו אוסר דאף במאכל בכה"ג אינו אוסר:
נשובה להנ"ל ע"כ מיירי דגם החלק שלמעלה היא ג"כ רותח שהיד סולדת בו משום דבמתכות חם מקצתו חם כולו ואעפ"כ לדעת השערי דורא נוכל לומר דאף שהוא רותח מ"מ כיון שאין הרתיחה מצד עצמו רק מצד חם מקצתו חם כולו אינו מבליע בכולו ולשיטתו אפשר לומר דה"ה אף אם נפל איסור על חלק השני ג"כ אינו נבלע כמו בחום דכלי שני אף שהוא רותח אינו מבליע ומפליט:
ולדעת מהר"ם ממיץ כיון שהחלק השני נעשה ג"כ רותח אף שהיא מצד חם מקצתו חם כולו מ"מ כיון דהוי שם רותח שפיר אסור כשנפל שם איסור אך לענין זה לא מהני חם מקצתו חם כולו שיהיה מתפשט האיסור מצד זה לצד השני דזה צריך חמימות יותר להפליט מחלק כלי זה לחלק האחר או דתרתי לא עביד לחמם הצד השני ולהבליע בו או להפליט ממנו כאשר נביא אח"כ שראיתי אח"כ סברא זו בפ"מ ג"כ:
אבל היכא שהחלק השני צונן לא מסתבר בשום אופן לומר שהרותח אין לו כח להבליע בצונן ולהפליט ממנו ואם נפל האיסור על גוף חלק הצונן יאסר דהרי שם צונן הוא ולכן זה ברור לפענ"ד דמיירי אף שהחלק העליון ג"כ חם מ"מ אינו מפליט ממנו ואינו מבליע בו:
אך כל הנ"ל שאמרנו דאף שחם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו ואינו מפליט מכולו הוא דווקא כנ"ל שהחמימות לחלק העליון היא רק מצד חם מקצתו חם כולו אף שהוא רותח גמור אבל היכא שנתחמם כולו בכלי ראשון ואח"כ נתחב קצת ממנו לתבשיל בוודאי צריך ס' נגד כולו כיון שהחמימות היא מצד עצמו ולא מצד חם מקצתו חם כולו:
וכדברים האלה היה אפשר לפרש באו"ה כלל נ"ז דין ב' דכתב וא"צ לבטל כל הכף של מתכות אע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ מאחר שחמימו רק ע"י חמין ולא ע"י האור עצמו אינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו ע"כ:
ואפשר לכוין בדברי' ג"כ מה שכתב מאחר שחמימו ע"י חמין ולא ע"י האור עצמו היינו שנתחמם רק ע"י חם מקצתו חם כולו ולא ע"י האור עצמו מש"ה אינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו:
אך הש"ך פירש דבריו לחלק בין היכא שחמימו ע"י בישול ובין היכא שחמימו ע"י האור עצמו כמו צלי שאז מוליך ומפליט בליעתו בכולו:
מ"מ נראה מדברי האו"ה דהטעם דאינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו משום שהחום נחלש מה שנעתק ממקום למקום ואין בו כ"כ חמימות עוד אבל היכא שהוחם ע"י האור ממש הוא חם יותר כאשר יבואר אח"כ וא"כ כיון שעיקר הטעם משום שהחמימות אינו חזק כ"כ ע"י חם מקצתו חם כולו א"כ היכא שנתחמם כל הכלי מתחלה בכלי ראשון ואח"כ נתחב מקצתו לתוך התבשיל שפיר צריך ס' כנגד כולו:
ובפרי מנדים נראה שהשווה הדבר הן שרותח למעלה ע"י חם מקצתו חם כולו הן שחם כולו ע"י כלי ראשון דבסי' צ"ז כתב לחלק בין היכא שהחלק למעלה צונן ובין היכא שהוא רותח ובסי' צ"ד במ"ז ס"ק א' כתב יש לומר דיש חילוק בין אם הכף צונן ותוחב לקדירה רותחת דאין כח הרוטב להפליט למעלה מתבשיל כיון דצונן היא אבל אם הכף כולו רותח שהסירו מכלי ראשון ויד סולדת בו אה"נ אם תחבו לקדירה חולבת צריך ס' כנגד כל הכף אלא שלא מצאתי מבואר דין זה ואח"כ הביא שמצא דין זה בש"ך בסי' ס"ט אות ס"ג דכתב דאם הקדירה חמה צריך ס' נגד קליפת הקדירה אף במקום שלא נגע הרוטב עכ"ד:
הנה הוא דעתו דאין חילוק אם החלק שלמעלה רותח מצד חם מקצתו חם כולו או אם היא רותח מצד עצמו שנתחמם בכלי ראשון שכל שהיד סולדת למעלה הכל שוה ומתחלה היה מסופק בשניהם אם מפליט ממה שלמעלה ולא מצא הדין מפורש ואח"כ כשמצא הדין מפורש בש"ך בסי' ס"ט אות ס"ג דהיכא שהקדירה חמה צריך ס' נגד קליפת הקדירה אף מה שלא נגע למעלה פשוט לו כל ספיקות דכל היכא שהחלק שלמעלה רותח שהיד סולדת בו שפיר פולט ממה שלמעלה אך לא כן אנכי עמדי דהמה שני דברים נפרדים דכל שרותח ע"י חם מקצתו חם כולו אף שרותח היא אינו מפליט ממה שלמעלה כמבואר בפוסקים הנ"ל וכאשר הבאתי לעיל ראיות יתנו עדיהן ויצדקו אבל היכא שנתחמם כולו ע"י כלי ראשון אף שנתחב רק מקצתו בתבשיל בוודאי פולט מכולו וצריך ס' נגד כולו ומש"ה אין ראיה מהדין המבואר בסי' ס"ט אות ס"ג דצריך ס' נגד הקליפה אף במקום שלא נגע הרוטב דהתם מיירי דהקדירה נתחממה כולה מצד עצמה לא ע"י חם מקצתו חם כולו:
והנה הכרו"פ כתב דצריך ס' עד מקום שהכף היה תוך הקדירה אף שהתבשיל לא הגיע לשם כמו חתיכה שהיא מקצתה ברוטב שנאסרה כולה כיון שיש בה הבל והח"ס חולק עליו דלא דמי חתיכה לכלי דבחתיכה שמקצתה תוך הרוטב נאסרה כולה אף שבצלי אינו אוסר רק כדי נטילה אבל ע"י הבל אוסר כולו ואין למדין מזה לכלי יעו"ש ולפי הנ"ל בכה"נ בלא"ה פולט מכולו כיון דההבל רותח והכף נעשה רותח ע"י ההבל ולא מצד חם מקצתו חם כולו שפיר פולט בכולו:
ומעתה ניחא הדין דבסי' צ"ז דשם כל התנור חם מחמת עצמו לא ע"י חם מקצתו חם כולו שכולו נתחמם באור בזה שפיר מבליע בכולו כנ"ל:
ועתה נשוב לבאר הדין דסי' צ"ב דאם נימא דהתם הכלי כולה נתחממה ע"י רתיחת האש ולא ע"י חם מקצתו חם כולו בוודאי ניחא ואף אם נימא דהתם הקדירה ג"כ לא נתחממה כולה ע"י רתיחת האש רק ע"י חם מקצתה חם כולה ואותו החלק שלא כנגד האש לא נתחממה בעצמה באור רק ע"י חלק השני שעומדת אצל האש ואם כן כשנפלה הטיפה שלא כנגד האש לא היתה יכולה להבליע בכולה:
צריכין אנחנו לבוא בזה לדברי או"ה כפי מה שפירש הש"ך בדבריו בסי' קכ"א הנ"ל לחלק בין היכא שהחימום הוא ע"י בישול שהוא ע"י רוטב ובין היכא שהחימום הוא ע"י האור עצמו בכה"ג שפיר אמרינן חם מקצתו חם כולו להבליע ולהפליט מכולו וא"כ שפיר יש חילוק בין ההוא דסי' צ"ד דשם חצי הכף נתחמם ע"י תבשיל שנתחב לתבשיל רותח והוי הרתיחה ע"י בישול אבל בקדירה שעומדת אצל האש אף דחמה ע"י חם מקצתה חם כולה מ"מ כיון שהחמימות הוא ע"י האור עצמו שפיר הוי כולה חם ממש ומפליט ומבליע בכולה:
וראיתי אח"כ בפרי מגדים בסי' צ"ז בש"ד בס"ק ב' דמתחלה כתב ליישב ההוא דסי' צ"ד דשם מיירי שהחלק שלמעלה היא קר ואח"כ כתב ועוד דההוא דטיפת חלב בסי' צ"ב דנפלה טיפת חלב מבחוץ הוי חימום ע"י האש דליכא מבחוץ משקין וה"ה כאן בתנור חמומי ע"י האש ומסיק הש"ך בסי' קכ"א שם דע"י האש מודים דמפעפע בכולו עכ"ד:
הרי דהוא מחלק ג"כ בחילוק זה אך עכ"ז אין דבריו דברי דהוא כתב דשאני ההוא דסי' צ"ב דנפלה טיפת חלב מבחוץ הוי חימום ע"י האש דליכא מבחוץ משקין ומש"ה מבליע בכולו נראה מלשונו דהחילוק הוא כיון שחלב זה נפל מבחוץ ומבחוץ ליכא משקין ונבלע החלב ע"י האש ומש"כ מבליע בכולו הא אם החלב הזה היה נבלע ע"י משקין לא היה מבליע בכולו והחילוק היא על איזה אופן היה הבליעה אם ע"י משקין או ע"י האש:
וא"כ הי' לפענ"ד החלב שנפלה על הקדירה לא הוי בלוע ע"י האש רק כמו בישול דאם היה הבלוע ע"י האש ממש היה צריך ליבון ולא הגעלה וזה לא שמענו מעולם ואף אם נימא כאשר בארנו בתשובה בס' דבנפלה טיפת חלב על קדירה של בשר אף אם נימא דהוי הבלוע ע"י אש ג"כ די בהגעלה ובלא ליבון משום דהוי התירא בלע ואמרתי שם מלתא בטעמא מ"מ מאי נעשה היכא דנפלה טיפת רוטב נבלה על הקדירה מבחוץ תצטרך הגעלה וגם זה לא שמענו וע"כ דזה לא הוי בלוע ע"י האש רק ע"י בישול כמו שכתב הפ"מ בעצמו בא"ח במ"ז בסי' תנ"א ס"ק י' דמסופק מהו הפירוש דע"י משקה די בהגעלה אם צריך להיות משקה חוץ מהאיסור אבל אם האיסור גופא הוי משקה צריך ליבון כיון דנבלע האיסור בקדירה בלא שום אמצעי בלא אמצעית המים או דנימא כיון דהאיסור הוי משקה די בהגעלה ומסיק שם כיון דהאיסור הוי משקה די בהגעלה ומש"ה גם בטיפת חלב שנפלה על הקדירה די בהגעלה כיון דהטיפה גופא הוי משקה ולא הוי הבלוע ע"י האור ועי"ש בפ"מ:
וא"כ ה"ה לענין זה אם נבוא לחלק בין היכא שהבליעה הוי ע"י בישול אינו מבליע בכולו גם טיפת חלב שנפלה על דופן הקדירה מבחוץ אף דשם ליכא משקין מ"מ לא הוי הבליעה ע"י האור שיבליע בכולו כיון דטיפה גופא הוי משקה הוי כנבלע ע"י משקה וע"י בישול דאינו מבליע בכולו:
אך האמת הוא דאין זה תלוי אם הבליעה הוי ע"י משקה או לא רק העיקר אם הכלי נתחמם ע"י האור כאשר מבואר באו"ה הנ"ל דכתב אע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ מאחר שחמימו רק ע"י חמין ולא ע"י האור עצמו אינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו וא"כ החילוק הוא ע"י מה הוי החמימות כאשר בארנו לעיל דבאמת בישל במקצת הכלי קיי"ל דמפעפע בכל הכלי אך כיון דלא הוי חם בעצמותו רק ע"י שחם מקצתו חם כולו אין החום גדול כל כך להוליך ולהפליט הבליעה בכולו וזה הוא היכא שנתחמם המקצת ע"י בישול אבל אם המקצת נתחמם ע"י האור עצמו שפיר נעשה כולו חם גמור דהאור פועל בכולו לחמם אותו חימום גמור:
ושפיר ניחא שם בסי' צ"ב דכיון דהקדירה נתחממה ע"י האור שפיר מוליך ומפליט בכולו אף שבליעת הטיפה היה ע"י משקה ואינו דומה לסי' צ"ד דשם הוי רתיחת חצי הכף ע"י בישול ולא ע"י האור:
וע"כ צ"ל כן דאם נימא משום דהטיפה נפלה מבחוץ לקדירה ושם ליכא משקין והוי בלוע ע"י האש מש"ה מבליע בכולו יוקשה דהא כל עיקר הלימוד דמבליע בכולו הוא מסוגיא דזבחים דבעי בישל במקצת כלי אם טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ושם בוודאי הוי בישול ע"י רוטב בתוך הכלי אך ע"כ כיון דנתחממה הקדירה באש ע"י האור עצמו אף שהבליעה היה ע"י בישול שפיר מבליע בכולו:
והנה גם דברי הש"ך ע"כ צריכין אנחנו לפרש כן שם בסי' קכ"א דכתב על דברי או"ה דכתב דמאחר שחימומו ע"י חמין ולא ע"י האור עצמו אינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו וכתב עליו וז"ל משמע דע"י האור עצמו מוליך בליעתו בכולו ומשמע נמי מדברי או"ה דע"י האור מוליך נמי פליטתו בכולו ואין זה כנגד הר"א וסיעתו דס"ל דליבון לא מהני במקצת דאה"נ דמודה דבליבון לא שייך פליטה שאינו מפליט אלא מכלה אלא היכא דשייך פליטה מפליט בכולו כגון שפוד של איסור שצלו בו בשר על האור שצריך ס' כנגד כל השפוד דכיון שמפליט בבשר ע"י לחות הבשר מוליך פליטתו בכולו כאשר הבאתי לעיל דבריו עכ"ד:
ולכאורה ג"כ איני מובן כיון דהפליטה היא ע"י לחות הבשר לא הוי ע"י האור דהרי האור אינו מפליט רק מכלה האיסור במקום שהוא ולא מפליט מה שלמעלה כדברי הש"ך ורק לחות הבשר מפליט ולא הוי ע"י האור אך כוונת הש"ך ג"כ כנ"ל כיון דהחמימות מהשפוד הוי ע"י האור עצמו ושפיר חם מקצתו חם כולו ממש שפיר הלחות פועל שיפליט בכולו:
ועתה נשובה לענין דינא הנה דהא בסי' צ"ב אוסר הטיפה כל סביבותי' יוכל להיות או משום דנתחממה מקצת הקדירה באור ממש ולא ע"י בישול או דכולה נתחממה מרתיחת האש ולא ע"י חם מקצתה חם כולו וכנ"ל דהיכא דכולה נתחמם בכלי ראשון אף שלא מהאש ממש שנפל איסור על מקצתו שפיר מבליע בכולו:
והנה הט"ז בסי' צ"ב בס"ק כ"ח כתב דאם נפלה טיפה על הכיסוי הוי כנפלה נגד הריקן וצריך ס' פעמים ס"א:
והנה אם נימא הטעם דטיפה שנפלה על הקדירה אוסרת כל סביבותי' משום דהקדירה נתחממה באש עצמה ולא ע"י חמין א"כ בכיסוי לא שייך זה דהכיסוי לא נתחממה ע"י האור עצמה שהרי היא מונחת למעלה מהאש ואינה נוגעת באש ולא נתחממה ע"י האור עצמה ובמקום שהכיסוי מונחת למעלה שם אין היד סולדת בהאש שלמטה כנודע אך הכיסוי נתחממה מהבל התבשיל וההבל לא עדיף מרוטב והוי רק כמו שנתחממה מתבשיל ולא היתה אוסרת כל סביבותי':
אך לפי אשר הבאנו דדווקא בנתחממה רק מקצתה מכלי ראשון והשאר נתחמם ע"י חם מקצתו חם כולו אז אינו מבליע בכולו וא"כ התם הכיסוי כולה נתחממה ע"י הבל הקדירה והוי כאילו כולה נתחממה ע"י כלי ראשון שפיר מבליע בכולו:
אך עדיין נראה לומר דההבל אינו עולה רק מבפנים ולא מבחוץ וא"כ הצד השני מהכיסוי אינו מתחמם רק ע"י חם מקצתו חם כולו והוי כמו הכף שנתחב מקצתו בקדירה וה"ה בכיסוי זו אילו היתה נתחבת מקצת עוביו בהתבשיל ממש הוי ג"כ החצי עוביו השני נתחמם ע"י חם מקצתו חם כולו ולא הוי נתחממם כולו ע"י כלי ראשון היכא שהיתה כולה נתחבת בכלי ראשון או דין הש"ך בסי' ס"ט ס"ק ס"ג דהקדירה חמה וצריך ס' אף במקום שלא נגע היינו שבפנים היתה כולה חמה ע"י כלי ראשון והבליעה היתה ג"כ בפנים אבל מה שהוחמה בפנים ע"י רוטב רותח הצד שבחוץ לא עדיף מחם מקצתו חם כולו דהרי הצד שבחוץ לא נגעה בהרוטב וניהו שאם נבלע האיסור שם באותו מקום שפיר נאסר כאשר הבאתי לעיל דברי הש"ך בסי' קכ"א ס"ק י"ז דכתב דאם נפל איסור בראש השני שפיר מהני חם מקצתו חם כולו שנבלע באותו מקום אך רק לזה לא מהני שיבליע מצד זה לצד זה היינו מצד הרותח לצד השני אבל אם נפל בצד השני גופא שפיר נבלע כנ"ל אך מ"מ בוודאי אינו אוסר רק באותו מקום שנפל ולא יותר דהרי אף אם נפל באותו צד שהוא רותח אינו אוסר רק אותו מקום ואינו מבליע להלן מכ"ש בנפל בצד השני ניהו דמועיל החתיכה מצד החמימות שנבלע האיסור אף בצד השני מ"מ בוודאי אינו מבליע רק באותו מקום ואינו מפעפע להלן דלא עדיף ממקום הרתיחה בעצמה וא"כ בנפלה הטיפה על הכיסוי למעלה בוודאי נראה דאין הטיפה אוסרת רק במקום הנפילה אבל אינה אוסרת להלן ממקום הנפילה כל סביבותי' עד ס' פעמים ס"א ולא דמי לקדירה דהוחמה מקצתה ע"י האש ולא ע"י רוטב כנ"ל אבל הכיסוי שמונחת למעלה ואינה אצל האש ולא נתחממה מהאור גופא אפשר דאין אוסר עד ס' פעמים ס' ובלא"ה דעת הש"ך להקל דאינו אוסר כלל עד ס' פעמים ס' דלא חיישינן שעלתה הרתיחה פעם אחת למעלה כאשר כתב בס"ק כ"ד ואף האיסור אינו אוסר רק מצד המנהג נראה דבכיסוי יש להקל מטעם הנ"ל:
והנה החוות דעת הקשה בביאורים בס"ק ה' וז"ל ואין להקשות על דין הכיסוי דהא גבי כף א"צ ס' רק נגד מה שנתחב תוך הרוטב וא"כ גבי כיסוי אמאי צריך ס' נגד כל הכיסוי דז"א דגבי כיסוי כיון שמכוסה והרוטב מגיע עד הכיסוי הוי הכיסוי כחלק מהקדירה ממש וכדופן הקדירה שהיא נגד הרוטב נחשב ממש עכ"ד:
וכוונתו להקשות דלא יצטרך ס' רק נגד צד הפנימי והיינו דאינו צריך כלל דנגד עובי הכיסוי לא יצטרך כלל ס' דניהו דהבל הוי כמו רוטב הא עובי הכיסוי היא למעלה מרוטב והוי כמו חלק הכף שהיא למעלה מרוטב שאינו אוסר ותירץ דכיון שהרוטב מגיע עד הכיסוי הוי הכיסוי כחלק הקדירה ממש וכאילו נפלה על הקדירה נגד הרוטב וכן תרצתי גם אנכי מסברא דנפשאי:
אך מ"מ לענין זה דלא יאסר להלן ממקום נפילת האיסור יש להקל כיון דעכ"פ לא נתחממה הכיסוי ע"י האור עצמו רק ע"י הבל הקדירה דלא עדיף מבישול עכ"ד:
ולכן נלענ"ד דיש להקל בכיסוי היכא שנפל עלי' טיפה שלא יצטרך ס' פעמים ס' עכ"פ בצורך קצת: