אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן יב

סימן יא

ב"ה ה' תמוז תרכ"ב לפק"ק קאליש.

אל כבוד הרב הגאון חריף ובקי מופת הדור והדרו, חמדה הזמן ופארו, כבוד שמו תפארתו מהור"ר יהושע נ"י אבדק"ק קוטנא יע"א והוא כעת חותני שיחי'

בהיותי רגעי מספר בצל כבודו ונדברנו מעט מחידושי תורה ולא היה העת לפלפל כראוי והגדתי לכבודו אשר שוב אשיב במכתב על כל דברי כבודו החביבים עלי עד למאוד באשר ע"כ אבוא במשפט על כל פרטי דבריו אחת לאחת:

מה שאמר כבודו על ספק הפרי מגדים בבישל חצי זית בשר וחלב ביחד אם איכא איסור מן התורה אף שאינו חייב מלקות כמו בחצי שיעור באכילה יש לומר דחצי שיעור באכילה אסור משום דחזי לאצטרופי עוד עם חצי שיעור כדי אכילת פרס אבל בבישול לא שייך חזי' לאצטרופי דמאי צירוף שייך כאן. והגיד כבודו דבחצי שיעור בבישול ג"כ שייך צירוף היינו אם יבשלו חצי שיעור בשר בחלב ויבשלו אח"כ עוד חצי שיעור בשר בחלב אפי' לזמן מרובה כל זמן שהחצי כזית הראשון יהיה מונח עוד כמו דאיתא בשבת בד' פ' דהוציא חצי גרוגרות והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרות והניחה חייב ואם נשרפה הראשונה קודם שהוציא השני' פטור ורצה כבודו להביא ראיה דבכה"ג פטור מחצי שיעור ממאי דאיתא בשבת בדף קי"ד על מאי דאיתא שם בד' קט"ז ע"ב לענין הפלוגתא בארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה וחכמים אומרים מפשיטין את כולו ואהדרו ליה רבנן לת"ק דאם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו ומקשה מי דמי התם טלטול והכא מלאכה ומתרץ אח"כ כגון דלא קבעי ליה לעור והא אביי ורבא דאמרו תרוייהו מודה ר"ש בפסיק רישא ולא ימות דשקיל ליה בברזא ופרש"י בחתיכות דקות מפשיט וחותך דאין דרך הפשטה בכך ולאו מלאכה הוא אלא שבות והתוס' בד"ה דשקיל לי' בברזא כתבו פירוש בקונטרס דאיכא שבות בכה"ג וקשה דהוי ליה למתני בפסחים בפרק אלו דברים הפשט דדחי שבת בהדי' הנהו שבות דקתני התם דדחי שבת ונראה לר"י דליכא אפילו שבות דאינו מפשיט כשיעור חשיבות עור יחד ולא דמי למפיס מורסא דהתם פתח קא עביד אך שא"צ לו אבל הכא דלא קא עביד הפשט אפילו שבות ליכא:

והקשה כבודו דאם נימא דחייב על כל חצי שיעור משום דחזיא לאיצטרופי א"כ אף היכא שאינו מפשיט כשיעור חשיבות עור יחד ג"כ איכא שבות כמו חצי שיעור ורצה כבודו לתרץ דלהטעם דחצי שיעור אסור משום אחשבי' הכא לא קבעי ליה לעור אך דהוי פסיק רישא שוב חצי שיעור מותר עכ"ד כבודו:

והנה מה שהקשה כ"ת ממפשיט חצי שיעור עור בודאי קשה דמאי בין זה למוציא חצי שיעור:

אך הנה גוף המלאכה דמפשיט במשנה לא נתברר מאיזה צד הוי מלאכה אם מצד העור ואם מצד הבשר שמפשיט העור מהבשר וראוי לאכול הבשר דכן נראה לשון המשנה הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו נראה דכל אלו המלאכות לתיקון הבשר אך ממאי דמתרץ כאן הגמ' דלא קבעי ליה לעור מבואר דהמלאכה הוי משום עור:

וכן הוא ברמב"ם וכתב דשיעור הפשט כשיעור קמיע כדאיתא שם בפ' י"א מהלכות שבת דשיעור הפשט כשיעור המעבדו ופי' כן בגמ' בדף ע"ט לעיל והמפשיט כחצי קמיע לכאורה הוי כמו מוציא חצי שיעור:

אך לפענ"ד אני אומר דכשמפשיט חתיכה עור מהבשר ועדיין השאר מדובק בהבשר אפי' אם מפשיט כשיעור קמיע ג"כ אינו חייב דהא עדיין העור מדובק בהבשר וכיון שעדיין מחובר עדיין אינו ראוי לכתיבה ומה לי אם מחובר כולו בבשר או מקצתו כן נראה לפענ"ד ומגודל הטרדות אין לי פנאי להבין בספרים וא"כ ניחא שפיר דלא משכחת כלל מפשיט חצי שיעור דכל זמן שלא הפרידו מהבשר עדיין אינו חייב משום מפשיט וכשחותך חצי שיעור ומפרידו מהבשר שוב אינו חזיא לאצטרופי דכבר נתקלקל ואינו ראוי עוד לקמיע:

אך אמנם מרש"י ותוס' לא נראה כן דרש"י פי' בד' קט"ז ע"ב בד"ה עד החזה מתחיל מרגליו האחרונים עד החזה שיוכל להוציא אימוריו שהקטר חלביו דוחין שבת הרי דעד החזה ג"כ במאי דמפשיט דוחה שבת וכן איתא בתוס' באלו דברים בריש הפרק דכתבו דעד החזה דמפשיט דוחה שבת הרי דאף דהעור עדיין מחובר חייב משום מפשיט:

ולכאורה צ"ע דאמאי עד החזה דוחה שבת בשביל שצריך להקטיר האימורים הרי יכול לעשות קרע בהעור להוציא האימורים וכן נראה שם בד' קי"ו ע"ב בשלמא לר' ישמעאל דהא אתעביד לי' צורך גבוה היינו מאי דמפשיט עד החזה להוציא האימורים. וקשה דהא אפשר לעשות קרע בהעור ואם נימא דכל שהעור מדובק עדיין לא הוי מפשיט כלל ניחא דמאי דמפשיט עד החזה אין כאן שום מלאכה כלל אך במפשיט כולו הוא דפליגי דהוי מלאכה אך מדברי רש"י ותוס' אין מבואר כן דשיטתם נראה דאף מה דמפשיט עד החזה הוי ג"כ מלאכה אך שזאת בוודאי דוחה דצריך להקטר חלבים וקשה כנ"ל דאפשר לעשות קרע בהעור ולהוציא האימורים אך לפי זה כשמפשיט עור מבהמה יהיה חייב על כל הפשטה והפשטה כדי קמיע וכשיתרו בו יהי' חייב כמה וכמה לאוין על הפשטה אחת כמה כדי קמיעות שיש בו כמו בנזיר כשאמרו לו אל תשתה אל תשתה וכן היא באמת במוחק ומעבד אך במפשיט עדיין צ"ע:

אך אף אם כן הוא דחייב במפשיט אף כשעדיין מחובר העור מ"מ שפיר נוכל לומר מאי דמתרץ התם דשקיל לי' בברזא אין הפירוש דמפשיט מתחלה קצת עור ואח"כ חותכו באופן שנוכל לומר דבשעה שמפשיט חצי שיעור אסור עכ"פ כיון דתזיא לאצטרופי שיפשיט עוד חצי שיעור אך נוכל לומר דשקיל לי' בברזא היינו שמתחלה חותך העור משאר העור ואח"כ מפשיטו דלא תזי' לאצטרופי וכן נראה לשון דשקיל לי' בברזא היינו שם כלי כזה אולי היא כמו מלקט ורהיטני שקולף העור ברהיטני מעט מעט באופן שאינו מפשיט מתחלה ואח"כ חותך אלא שהחתיכה באה תחלה או כאחת וכן הוא הלשון דשקיל ליה בברזא ולא נאמר בסתמא שחותך חתיכות קטנות:

ועל סברת כבודו לדמות בישול בשר בחלב להוצאות שבת. דכמו שמוציא בשבת חצי זית ואח"כ מוציא עוד חצי זית אם מונח עוד החצי זית הראשון מצטרף כן בבישל בשר בחלב:

אני נבוך מאוד בזה כאשר הגדתי לכבודו דלכאורה אין חילוק בב"ח בין אם מונח החצי זית הראשון או לא דבשלמא לענין שבת האיסור היא מה שהוציא דבר החשוב וראוי לאיזה דבר ובעינן מלאכת מחשבת ומש"ה כל שנשאר עדיין החצי הראשון ומצטרף החצי השני עמו וראוי למלאכתו הוי הוצאה חשובה דבר הראוי למלאכתו וכן בכותב שתי אותיות בהעלם אחת דהוי הדין אם כתב על שני דברים שאפשר לקרבן זה אצל זה ויהי' שם משתי אותיות וכל שאי אפשר לקרבן פטור שלא יהי' מלאכה גמורה שלא יתקרבו להדדי אם לא ע"י מעשה וכל שכבר נאכל החצי זית הראשון אינו חייב על החצי זית השני דאינו ראוי למלאכה אבל כאן במבשל בשר בחלב לא הוי האיסור מה שיהי' אח"כ מבושל בשר בחלב שיהי' מונח כאן התבשיל ומלאכת מחשבת אינו צריך רק בשבת ומה לי אם מונח החצי זית ראשון או לא ואם באנו לחייב ע"י צירוף יהי' חייב אף כשאינו מונח עוד החצי זית הראשון וזה וודאי דבר שאינו מסתבר שיצטרף לעולם אף אם יבשל עתה חצי זית ולאחר כמה שנים חצי זית ומש"ה ע"כ צריך לומר להיפך דלענין הוצאה כיון דיש שייכות לחצי זית הראשון עם השני וע"י שמונח עוד החצי זית ראשון בהצטרפות ראוין למלאכתן מש"ה מצטרפין אבל בב"ח דאין שייכות חצי הראשון להשני אינם מצטרפין כלל:

ולבאר יותר דהנה בלא זה יש חילוק בין בישול להוצאה כדאיתא במנחות בד' נ"ז דאיכא שם שני לשונות דרבא באם נצלה הבשר בשנים ובשלשה מקומות כגרוגרות אינו חייב לענין שבת דאיסור בישול שבת הוא כגרוגרות ולחד לישנא פטור וכתבו בתוס' בד"ה בשנים ובשלשה מקומות לא דמי להוציא חצי גרוגרות וחזר והוציא חצי גרוגרות דהתם טעמא דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה וקריבה:

נראה דהך ומחוסר נמי הוא תירץ אחר דתירץ הראשון תירצו נחלק דאף דבהוציא מצטרף בבישול אינו מצטרף דאין דרך בישול בכך ותירץ השני דמחוסר חתיכה וקריבה כמו בכותב שני אותיות בשני כתלים דאינו מצטרף משום דמחוסר קציצה וקריבה ה"ה כאן בנצלה בשנים ושלשה מקומות דמחוסר חתיכה וקריבה וא"כ לתירץ הראשון אף בשבת כשיבשל כחצי גרוגרות וחזר ויבשל כחצי גרוגרו' יהיה פטור אף דאינו מחוסר חתיכה וקריבה משום דאין דרך בישול בכך ואינו דמי להוצאה אך לתירץ השני דווקא משום דמחוסר חתיכה וקריבה וא"כ בבישל חצי גרוגרות ואח"כ עוד חצי גרוגרות יהיה חייב בשבת וכן ללשנא שם במנחות דאף בבישל בשנים ושלשה מקומות חייב גבי שבת וא"כ יהי' הדין כן גם בב"ח לכאורה אך עכ"ז נראה לפענ"ד לחלק בין בב"ח לשבת כנ"ל:

והיינו דהיכא שבישל ביחד כזית רק שלא נגמר הבישול כמאכל בן דרוסאי רק בשנים ושלשה מקומות בוודאי חייב אף בב"ח כמו בשבת כיון דבב"א בישל אם רק דרך בישול בכך אבל היכא שבישל בזה אחר זה שני חצאי זתים אף דבשבת בוודאי חייב בכה"ג כמו בב"א אם רק דרך בישול בכך היינו כל היכא שמונח החצי זית הראשון עדיין כמו בהוצאה:

אבל בב"ח כבר בארנו דלא שייך חילוק זה אם מונח אם לאו דאין האיסור בישול בכזית משום שכזית יהיה נצטרך לו אח"כ אך אוכל לא הוי רק כזית וכל פחות מכזית אין שם אוכל עליו לענין איסור אכילה ובישול דבישול ואכילה חדא מלתא היא ובאכילה הל"מ דהוי בכזית דשיעורין הלכה למשה מסיני וא"כ כל שבישל בפחות מכזית ולא הוי עליו איסור בב"ח אינו מצטרף עוד דמאי שייכות החצי זית הראשון להשני ואינו דומה לאכילה דמצטרף בכדי אכילת פרס דשם הוי דרך אכילה בכך דאינו בולע כל הכזית בב"א ובכדי אכילת פרס ג"כ מצטרף ויהיה בזה הנאת גרונו ומעיו דע"ז הוי החיוב אבל בבישל בב"ח כיון שאינו מבשל כזית לא שייך אח"כ צירוף ואינו דומה להוצאות שבת דשם אינו צריך דווקא להוציא דבר הנקרא אוכל רק שאינו חייב אלא כשמוציא דבר הצריך לו בכל דבר במלאכתו אשר הוא עושה או לזריעה או לאכילה או להצניעו ושיעור לאכילה הוא כגרוגרות לא בכזית ופחות מכגרגרות אינו חשוב ומש"ה שפיר מצטרפין כל שמונח החצי זית הראשון דשפיר חזי' למלאכתו בהוצאות חצי זית השני אבל בב"ח לא שייך זאת כנ"ל ואף אם נימא דהטעם דבבישול בב"ח הוי בכזית משום דבכזית ראוי לאכילה וכל שראוי לאכילה חייב עליו משום בישול מ"מ לא הוי החיוב משום שיהי' ראוי אחר הבישול לאכילה ואם נימא שמצטרף יהי' אף שאינו מונח החצי זית הראשון ויצטרף לעולם וזה בוודאי דבר שאינו מסתבר:

ועוד יש להביא ראי' לזה דבבישול בב"ח אינו מצטרף דבגמרא מנחות בד' כ"ד על מאי דאיתא שם במשנה דהקטר קומצה פעמים כשירה אמר ר' יהושע בן לוי פעמים ולא פעמי פעמים ור' יוחנן אמר אפילו פעמי פעמים וקאמר בגמרא דפליגי ביש הקטרה פחות מכזית כדאיתא שם באורך דלמ"ד יש הקטרה בפחות מכזית מצטרף אפילו בכמה פעמים ולמ"ד אין הקטרה בפחות מכזית אינו מצטרף רק בפעמים כשירה משום דסובר דאין קומץ בפחות משני זתים ויש בכל הקטרה כזית:

וקשה דניהו דאין הקטרה בפחות מכזית מ"מ נימא דהיינו דווקא היכא דלא הקטיר רק חצי זית אבל היכא שהקטיר חצי זית וחזר והקטיר חצי זית יצטרפו אהדדי אלא ע"כ דבכה"ג בהקטרה אין מקום להצטרף רק באכילה דדרך אכילה בכך וא"כ ה"ה בבישל בשר בחלב

אך הנה בד' נ"ח איכא פלוגתא אביי ורבא אם חייב בהקטיר חצי זית שאור דאביי מחייב ורבא פוטר וקאמר בגמרא דפליגי בזה דאביי סובר דיש קומץ בפחות משני זתים ויש הקטרה בפחות מכזית ופירוש בתוס' דכיון דאיכא כל לרבות חצי קומץ ואביי סובר דיש קומץ בפחות משני זתים וא"כ כיון דאתרבי חצי קומץ אתרבי חצי זית וכתבו בתוס' דאע"ג דאמרינן לעיל בד' י"ב הקומץ והקטורת שהקריב באחת מהן כזית מבחוץ חייב אבל בפחות מכזית לא שאני שאור דרבי קרא ומיהו בההוא דהקטיר קומצה פעמים ליכא קרא וחשבינן לי' הקטרה ושמא שאני התם דהקטיר הכל יעו"ש:

נראה מדברי התוס' הללו דזה המ"ד דסובר דבהקטר קומץ אפילו בפעמי פעמים כשר הוא משום באמת מטעם זה משום דמצטרפים החצי זתים וא"כ כמו דהקטרה מצטרף ה"ה בבישול בב"ח אך באמת תירץ התוס' הזה דחוק מאוד דאם נימא דשם הטעם משום דהקטיר הכל לא הוי צריך לומר דיש הקטרה בפחות מכזית דאין הטעם משום דהקטרה בפחות מכזית רק משום דמצטרף:

והעיקר כתירץ התוס' השני דגבי הקטרת חוץ בענין כזית לכולא עלמא אבל בהקטרת שאור ובהקטר' קומץ בפנים לא בעינן כזית:

וגם דבריהם כאן סותרים דבריהם לעיל בד' כ"ו ע"ב בד"ה יש הקטרה דנראה שם דמהאי קרא גופי' דמרבינן חצי זית בשאור אתרבי הקטרת קומץ בפחות מכזית ג"כ ולא כמו שכתבו כאן דלענין הקטרת קומץ בפחות מכזית ליכא קרא:

וא"כ שפיר הוי הפלוגתא דמאן דאמר אפילו פעמי פעמים משום דיש הקטרה בפחות מכזית אבל למ"ד אין הקטרה בפחות מכזית אינו מצטרף ג"כ וה"ה בבישול כיון דאין בישול בפחות מכזית אינו מצטרף:

וכן יש כזאת ראי' מד' י"ד השוחט את הכבש לאכול חצי זית מחלה זו וחצי זית מחלה זו שאינו מצטרף ובד' ט"ז הקטיר שומשים לאכול שומשים סוף דבר דלפענ"ד נכונים דברי הספרדיים והפ"מ דבבישל כחצי זית ואח"כ חזר ובישל חצי זית אינו מצטרף ומש"ה אף איסור ליכא בחצי שיעור ובזה אפשר ליישב קו' המזרחי, דלמה לי קרא דלא תבשל הא בלא"ה אסור משום לא תאכל כל תועבה:

ולפי הנ"ל שפיר איכא נפקא מינה דאם בישל כחצי זית ואח"כ עוד כחצי זית ואח"כ אכל שני החצאי זתים כאחת דאז לא הי' חייב משום לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי היא בכל תאכל בשביל שהיה כאן איסור בישול דהרי לא הי' כאן איסור בישול כלל אבל משום לא תבשל אסור:

ואף דרש"י פירש בחולין בד' קי"ד ע"ב בד"ה כל שתעבתי לך הרי היא בכל תאכל עולמות בכל ענין שהיא בין שבא בעבירה ובין שבא שלא בעבירה כגון ע"י קטן או עכו"ם מאחר שתעבתי לך אסור והא הרי תעבתי לך להתרחק מבישולו שלא יבשלם יחד הרי מבואר בדבריו דאף שבא שלא ע"י עבירה מ"מ אסור משום כל שתעבתי לך כגון ע"י קטן או עכו"ם:

מ"מ נראה דהיינו דווקא בכזית ע"י קטן או עכו"ם כאשר כתב רש"י דהרי תעבתי לך להתרחק מבישולו שלא לבשלם יחד דהתורה עכ"פ אסרה בישול זה ניהו דהוא לא עשה רק קטן או עכו"ם מ"מ התורה אסרה מעשה זה שלא לעשותו אבל במבשל בפחות פחות מכשיעור התורה לא אסרה כלל מעשה זו והוא בעצמו מותר לעשותו ואיך הוי תועבה כיון שמותר לעשותו ואפשר לומר כיון דכל הכזית ביחד אסור לבשלו שוב הוי תועבה כזית בשר בחלב מבושל יחד אך עכ"ז צ"ע כיון שעשאו בהיתר נראה דלא הוי תועבה:

והנה עוד יש להסתפק דאפשר כמו דלרב בד' ק"ח ע"ב בחצי זית בשר וחצי זית חלב אינו חייב על אכילה כמו דאינו חייב על הבישול רק בכזית בשר ובכזית חלב רק בבא מיורה גדולה היינו שמתחלה בישל שני זתים שלמים אפשר ה"ה ללוי דמחייב על חצי זית בשר וחצי זית חלב בבישול ובאכילה מ"מ היכא שבישל משניהם בפחות מכזית אף ללוי אינו חייב על אכילה אף שמצטרף עם אחר דכיון דעל בישול לא לקי גם על אכילה לא לקי אך אם כן הי' דבר חדש ולא אשתמיט אחד מהפוסקים לכתוב כן:

ועל דבר אשר הגיד כ"ת קושיא בשם גדול אחד דבב"ח הוי מוסיף משום איסור בישול ותירץ כ"ת דהרי מתחלה היה ג"כ אסור רק שהיה בכח שאסור לבשל ועתה היה בפועל שבישל ממש ואינו דומה לכל מוסיף שמתחלה היה מותר אותו דבר:

ואני הוספתי עוד לפי מאי דאיתא בראש יוסף בחולין בד' ק"א בד"ה מאן תנא דמוסיף חל מ"מ היכא דנפקע איסור המוסיף אף האיסור הראשון נפקע כמו דאמרינן איסור אחות אשה מתלי תלוי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל ה"ה להיפך היכא דפקע המוסיף שוב אף האיסור אינו חל ולפי מה שכתבו הפוסקים והארכנו בזה בתשובה בס' דבב"ח אין בישול אחר בישול וא"כ ה"ה הבב"ח לא הוי מוסיף משום שניתוסיף עתה איסור הבישול דהא אימתי חייל איסור בב"ח כשנתבשל והי' דרך בישול ואז שוב אין בישול אחר בישול ונפקע האיסור בישול ואינו חייב עוד על הבישול ולא הוי מוסיף וכאן עדיף מדין הפרי מגדים דבכאן דבשעה שבא לחול האיסור בב"ח כבר אינו חל האיסור בישול:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה