אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן יא

סימן י

הנה הכו"פ הביא בסי' צ"ב בשם הרב הג' מהו' יונה לאנדסופר על הקושיא שהקשה בטיפת חלב שנפלה על החתיכה אמאי חתיכה נעשה נבילה הא איתא בגמ' באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותה ומעיקרא אינו אסור משום בשר בחלב דאורייתא רק מדרבנן ובדרבנן לא אמרי' חנ"נ:

ותירץ הרב הג' הנ"ל דלפי מאי דכתב הרא"ש דאף בכלי ראשון שהוסר מהאש נתבשל בשר שור דניהו דהבשר אינו מתבשל מכל מקום הלחלוחות שבו מתבשל כדאיתא בטור בסי' שי"ח וא"כ ה"ה בב"ח ניהו דהבב"ח אינו אסור מדאוריית' עד שיתבשל כמאכל בן דרוסאי מ"מ הלחלוחות שבו מתבשל תיכף ונאסר משום בב"ח אך צריך לומר דבלחלוחות לחודי' ליכא שיעור להתחייב ושם בגמ' דהצריך כמאכל בן דרוסאי מיירי לענין חיוב אבל לענין איסור לחודא שפיר אסור מדאורייתא משום הלחלוחות ושפיר נעשה נבילה גבי טיפת חלב שנפלה על החתיכה עכ"ד:

ויש לי להביא ראי' לדברי הגאון הנ"ל דהלחלוחית שבתוכו מתבשל תיכף בישול גמור ממאי דאיתא בפסחים בד' ע"ו בסוגיא דנגע בחרסו של תנור:

בגמרא דאזיל רוטב ומירתח לי' לחרס ואזל חרס ומירתח לי' לרוטב וכי הדר רוטב אפסח קא מטוי פסח מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר והקשו בתוס' דלמה לי הטעם דמטוי פסח מחמת דבר אחר תיפוק לי' שרוטב איסור נבלע בפסח ועי"ש בד"ה בשלמא:

ושם בתוס' בד"ה אלא למ"ד תתאה גבר כתבו התוס' דהיכא דיצלה כל צרכו שוב לא נפסל משום צלי מחמת דבר אחר דאל"כ היה אסור לחתוך בסכין בפסח וצלאו ואח"כ בישלו דאסור היינו דוקא במים משום רבויא דבשל מבושל:

והנה בלא"ה אפשר לומר לפי המבואר בפוסקים ובטור בסי' שי"ח דאין בישול אחר בישול לענין שבת אך בישול אחר צלי שפיר הוי בישול ונחלקו הפוסקים אם צלי אחר צלי חשיב צלי והביא שם הטור דעת האומר דרק בישול אחר צלי חשיב בישול ולא צלי אחר צלי:

וא"כ שפיר ניחא דבנצלה כל צרכו אינו פוסל אח"כ צלי מחמת דבר אחר דלא חשיב עוד אח"כ צלי דאין צלי אחר צלי אבל בצלאו ואח"כ בישלו דחשיב בישול שפיר פוסל:

שבתי וראיתי בב"י שהביא כן בשם הרא"ם שהביא ראי' דבישול אחר צלי חשיב בישול דאל"כ לא היה אסור בפסח בצלאו ואח"כ בישלו ועי"ש:

וא"כ בצלאו מחמת דבר אחר אחר שצלאו שוב אינו פוסל הטעם דאין צלי אחר צלי ונראה דאף לאחר שנצלה כמאכל בן דרוסאי שוב אינו פוסל צלי מחמת דבר אחר דגם לאחר מאכל בן דרוסאי אין בישול אחר בישול ועי"ש בב"י לדעת הרבה פוסקים:

ולפי דברי הגאון הנ"ל דהלחלוחות מתבשל תיכף בישול גמור א"כ שפיר ניחא סוגיא דידן דקאמר דהדר חרס ומרתיח לי' לרוטב וכי הדר רוטב אפסח קא מטוי פסח מחמת דבר אחר ולא קאמר דאסור משום שהרוטב נבלע בפסח והרוטב אסור משום צלי מחמת דבר אחר ולפי הנ"ל ניחא דבשביל הרוטב לא היה נאסר משום צלי מחמת דבר אחר דהרוטב רותח תיכף נתבשל דניהו דהבשר אינו מתבשל הלחלוחית שבו מתבשל ושוב אינו אסור משום צלי מחמת דבר אחר וע"כ אמר דהדר על הפסח וקא מטוי פסח מחמת דבר אחר והפסח לא הוי עדיין נצלה כל צרכו ואסור משום צלי מחמת דבר אחר אבל הרוטב היינו הלחלוחות הזב מהבשר כבר הוי נצלה כל צרכ' ועכ"פ כמאכל בן דרוסאי ושוב אינו אסור משום צלי מחמת דבר אחר:

אך לפי זה יוקשה אמאי בנטף מרוטבו על הסולת אסור הא' התם אינו אסור רק משום הרוטב ולפי הנ"ל הרוטב הנוטף אינו אסור משום צלי מחמת דבר אחר דכבר הוי נצלה כל צרכו או עכ"פ כמאכל בן דרוסאי:

ויש ליישב בזה שיטת פירוש המשניות להרמב"ם דהוא גורס בנטף מרוטבו טל הסולת דהטעם דאסור לפי שהמרק מפסח והתורה לא התירה רק הבשר ולא המרק אך לעיל גבי נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו צריך לומר דשם אינו אוסר משום מרק דכיון דחזר על הבשר דינו כבשר וכן ראיתי בצל"ח ומש"ה שם צריך לומר משום דהוי צלי מחמת דבר אחר דשם לא גרס הרמב"ם הטעם משום דמרק אוסר אך עדיין קשה על הרמב"ם דלמה ליה הטעם בנטף מרוטבו על הסולת אסור משום דהמרק אסור ולא משום דהוי צלי מחמת דבר אחר כמו דאמרינן בנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו ולפי הנ"ל ניחא דשם אסור משום דכשחוזר על הפסח קאי מטוי פסח מחמת דבר אחר ולא משום הרוטב ומש"ה בנטף מרוטבו על הסולת לא הי' אסור משום דהרוטב נצלה מחמת דבר אחר וצריך לומר דהרוטב גופא אסור וניחא הכל ויהיה מכאן ראיה לדברי הרב הגאון מהו' יונה לאנד סופר זצ"ל:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה