נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ט
שאלה כבד שהניחו לצלות על גבי גחלים ונגעה בקדירה שהי' בתוכה מאכל ויש בזה כמה חלוקי דינים אם הקדירה היא של מתכות או של חרס וגם הדין דחלה שהורמה נגעה בקדירה ויבואר כל פרט ופרט ונבאר מתחלה שורש הדברים:
הנה בסי' ע"ו ס"ד אית' שני דעות אם מותר לחתוך בסכין בשר שצולין בלא מליחה כל זמן שלא נצלה כל צרכו וכן לענין השפוד וסיים המחבר דהמנהג להתיר אף לכתחלה והרמ"א פסק ליזהר לכתחלה ובדיעבד מותר ובמליחה בסוף סי' ס"ט הביא המחבר דאסור לחתוך בסכין אחר שיעור מליחה ואף בדעיבד אסור והרמ"א מתיר אף לכתחלה והנה ראינו בזה דעת המחבר והרמ"א מהיפך להיפך דהמחבר בצלי מתיר אף לכתחלה ובמליחה אוסר אף בדיעבד ומליחה גרע טפי והרמ"א בצלי אוסר לכתחלה ובמליחה אף לכתחלה מתיר ונבאר השיטות בזה בצלי ומליחה מה שיש להקל ולהחמיר בכל אחד:
הנה להתיר בצלי יש שני טעמים או משום דנורא משאב שאיב ואינו נבלע כלל והוא טעם הרא"ש או טעם הר"ן דכבלעו כך פלטו ואף דבבשר כל זמן שאין לו דם של עצמו לא אמרינן כבולעו כך פלטו היכא דהבליעה והפליטה באים כאחת שפיר אמרינן כבולעו כך פלטו כמבואר בסי' ע"ז במולייתא עוד אפשר לומר לדעת הר"ן לחלק בין בשר לכלי דבבשר דהוא אוכל אין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ומש"ה לא אמרינן כבולעו כך פלטו רק היכא שיש לו דם של עצמו דטבע המלח להוציאו ואגב יוציא גם הדם שבלע אבל בכלי דיוצא איסור בלוע בלא רוטב אמרינן תמיד ככ"פ ובמליחה כתב הרמ"א להתיר משום דאין מליחה לכלים וכ' הש"ך בסי' ס"ט בס"ק פ"ח אף דאין מליחה לכלי' היא רק להפליט אבל מבליע שפיר אך הכוונה דמשרק שריק היכא דהוי כלי מנוקב שיש מקום לדם לזוב אך משום ההוא טעמא דמשרק שריק אין מקום להתיר במליחה יותר דגם בצלי שייך משריק שריק כדאיתא ברא"ש בחולין בדף קי"א דכלי אינו נאסר משום דמשריק שריק ושם בסי' ל"ח הביא דדם משריק שריק במליחה כמו בצלי יעו"ש אלמא דבצלי שייך משריק שריק ואם כן אין מקום להקל יותר במליחה מצלי ולכן נראה לומר לשיטת הרמ"א דהוא סובר אין מליחה לכלים אף להבליע וכן הוא בהגהות שערי דורא למהר"י ז"ל בסי' ז' יעו"ש ושם נראה דרק בכלי מנוקב אמרינן דאין מליחה לכלים כלל אף להבליע ונראה לפרש דבכלי שאינו מנוקב שמתעכב הציר שפיר מועיל להבליע ודו"ק יעו"ש:
והנה לדעת המחבר במליחה גרע טפי דשני הטעמים הנ"ל לא שייך במליחה דנורא משאיב שאיב לא שייך רק בצלי וגם להטעם דכבולעו כך פולטו נראה דלא שייך ג"כ במליחה דהרי אין מליחה לכלים להפליט ואינו פולט כלל ואף דבצלי ג"כ אין איסור בלוע יוצא בלא רוטב מ"מ מכלי שפיר יוצא כנ"ל ואף דבמולייתא לקמן בסי' ע"ז לשיטת הרש"ל והש"ך דחיצון מותר משום כבולעו כך פולטו ואף דהתם באוכל אינו יוצא איסור בלוע בלא רוטב אע"פ כל שהבליעה והפליטה כאחת יוצא מ"מ יש טעם נכון לחלק ביניהם דבצלי הוי הכל רותח רק דאין איסור. בלוע יוצא בלא רוטב ע"ז אמרינן היכא דהבליעה והפליטה כאחת יוצא אבל גבי מליחה דהטעם דאין מליחה לכלים להפליט הוא משום דאין הטבע המלח להרתיח רק דבר אוכל אבל לא עץ והעץ אינו נעשה רותח ע"י המליחה כמבואר בהגהות שערי דורא בשער ז' והאוכל הוי רותח ומש"ה האוכל מבליע בכלי ואינו מפליט ממנו כמו מליח תפל דלעולם המליח מבליע בתפל ואין בולע ממנו ומש"ה בטהור מליח וטמא ספל מותר ושפיר בזה אף שהבליעה ופליטה באים כאחת אינו פולט מהספל כיון שאינו רותח כלל דאל"ה הי' אסור אף בטהור מליח וטמא ספל שהיינו אומרין שמבליע בו הטהור ופולט ממנו וכל זה ברור אבל בצלי דהכל הוא רותח שפיר אמרינן כבולעו כך פולטו:
אך לפי טעם זה לא הי' מותר רק השפוד דהוא ג"כ רותח מחמת האש אבל בסכין שחתך מהבשר לא שייך ג"כ כבולעו כך פלטו כיון שהסכין צונן רק נצרך להטעם דמשאב שאיב:
והנה הש"ך פסק במליחה ובצלי בסכין להחמיר לכתחלה להצריכו הגעלה ובדיעבד מותר כמבואר בסי' ס"ט ס"ק פ"ז ובסי' ע"ו בס"ק כ"ג ובשפוד ובצלי מתיר אף לכתחלה ודעתו שכן הוא דעת רש"ל והט"ז מביא בשם הרש"ל להחמיר בשפוד באין הפ"מ אף בדיעבד ומכ"ש בסכין והפ"מ פוסק כט"ז יעו"ש בש"ד בס"ק כ"ג ובמ"ז בס"ק י' כתב דדווקא בסכין שחתך בעודו על האש אז מותר בהפ"מ אבל אם חתך לאחר שהוסר מהאש אסור אף בהפ"מ ולענין השפוד הביא הט"ז בס"ק ט' דמעשים בכל יום כשצולין בשר שלא נמלח שאין נזהרין להסיר השפוד קודם גמר הצלי ומעשה רב וכפי מה שהביא הפ"מ בשם האורח מישור נראה ג"כ לחלק בין שפוד לסכין:
ולפי הנ"ל ניחא דלטעם דנורא מישאב שאיב יש לחלק בין עודו על האש או לא כנראה בב"י אבל לטעם כבולעו כך פלטו דכל זמן שהוא רותח מחמת האש בולע ופולט ומש"ה בשפוד דשייך בו כבולעו כך פלטו תמיד מותר אבל בסכין דלא שייך בו כבולעו כך פלטו כיון שהוא צונן ורק מותר מטעם נורא מישאב שאיב אינו מותר רק בעודו על האש והר"ן לא אמר האי טעמא דכבולעו כך פולטו רק על השפוד:
עוד אפשר לומר בטוב טעם לחלק בין שפוד לסכין דהנה הט"ז בסי' ק"ה ס"ק י' הביא בשם רש"ל דחתיכה שיש בה דם של עצמה מקרי ג"כ חתיכה שנאסרה מחמת בלוע ואינו יוצא בלא רוטב וכן הוא שם בט"ז בס"ק ט"ז והש"ך בס"ק י"ח כתב דהיינו דווקא שנמלח והודח כדינה ואח"כ בלע דם וכדאיתא באו"ה אבל בשר שלא נמלח עדיין ויש בו דם של עצמו פשוט הוא בש"ס וכל הפוסקים שאוסר במליחה וצלי וכתב הפ"מ במ"ז בס"ק ט"ז דדווקא מליחה וצלי פולט דם של עצמו כדאיתא בש"ך אות י"ח דכן הוא טבע מליחה וצלי אבל בחם שע"י האש אחר שהוסר מהאש אינה אוסרת אף בדם של עצמה יעו"ש:
וא"כ שפיר ניחא דהשפוד שצלו בו בשר מותר בכל גונא דכל זמן שהוא אצל האש נורא מישאב שאיב ולאחר שהסירו מהאש אינו אוסר משום דאין איסור בלוע יוצא בלא רוטב ולאחר שהוסר מהאש אף דם של עצמו לא הוי רק כמו בלוע וזה ניחא גבי שפוד אבל כשחתך בסכין דיוצא דם בעין כמבואר בסי' ס"ט ס"ק א' דלאחר שהודח אם חתך לשנים צריך לחזור ולהדיחו וכן איתא בסי' ס"ט ס"ק כ' דכשחתך קודם שיעור מליחה יוצא דם בעין על הבשר ושפיר אסור כשחתך לאחר שהוסר מן האש ודו"ק:
והנה בסי' ע"ז במולייתא היכא שמילא בשר בתוך בשר היכא דנמלח החיצון ופלט כל דמו והפנימי לא פלט דמו דהפנימי מבליע בחיצון לא נוכל להתיר מטעם נורא מישאב שאיב דלגבי פנימי שאינו אצל האש לא שייך מישאב שאיב וזה דעת הת"ח והגהות מיימוני ופירשו כן גם באו"ה אבל לטעם כבולעו כך פולטו מותר והיכא דנמלח הפנימי ופלט כל דמו והחיצון לא נמלח דהחיצון מבליע בפנימי נהפך היא דלטעם דנורא מישאב שאיב מותר שהאש שאיב הדם מהחיצון ואינו נבלע בפנימי כלל אבל לטעם כבולעו כך פולטו אסור דלא שייך בפנימי כבולעו כך פולטו כיון שהוא טמון בפנים ואינו אצל האש והמחבר והרמ"א מתירים בכל גוונא מחמת שני הטעמים הנ"ל והרש"ל והש"ך לא התירו רק כשהחיצון פלט כל דמו ופנימי לא פלט וזה ניחא אם הטעם רק משום כבולעו כך פולטו והיכא דהפנימי נמלח ולא שהה שיעור מליחה והחיצון פלט כל דמו וצירו לא אמרינן כבולעו כך פולטו דאין הבליעה והפליטה באים כאחת דהפנימי מבליע תיכף קודם שנעשה החיצון רותח כנ"ל ובחידושי אמרתי דהש"ך לשיטתו דסובר בסי' ע"ו ס"ק כ"ג לשיטת הרש"ל לאסור הסכין ולהתיר השפוד והוא כנ"ל דלטעם כבולעו כך פולטו הסכין אסור כיון דהוא צונן לא יפלוט כמו בטהור מליח וטמא תפל ולדעת הט"ז בשיטת הרש"ל דאוסר אף השפוד וע"כ דלא סבירא לי' כבולעו כך פולטו ג"כ יוקשה אמאי שם החיצון מותר אפשר לומר לשיטה זו דאף בשפוד לא שייך כבולעו כך פולטו כיון שטמון בפנים והוי כמו בשר הפנימי וכעין זה כתב הפ"מ בש"ד בסי' ע"ו בס"ק כ"א יעו"ש ולשיטת הש"ך לא דמי כלי לבשר:
ומה דלשיטת הש"ך בדעת מהרש"ל דבדיעבד אף בסכין מותר. אף דבסכין לא שייך כבולעו כך פולטו אפשר דהוא מטעם משרק שריק אבל שם הפנימי אסור דבאוכל לא שייך משריק שריק או כיון שהפנימי היא בתוך החיצון טמון בו לגמרי לא שייך משריק שריק כדאיתא ברא"ש בחולין בפרק כל הבשר בסי' ל"ז דהיכא דמונח חתיכה על חתיכה לא אמרינן משריק שריק:
ועתה נבוא לנ"ד בכבד שנגעה בקדירה דמותר לכל הדיעות או משום דנורא מישאב שאיב או משום דכבולעו כך פולטו כיון דהבשר והקדירה שניהם מגולים ולא מיבעי' אם הקדירה היא של מתכות דדמי ממש לשפוד וסכין דמותר בדיעבד אלא אף בכלי חרס דדמי לאוכל וכדאיתא במנחת יעקב כלל נ"ו אות ט"ו וט"ז הובא בפ"מ בש"ד בסי' צ"ב ס"ק ל"ח דגם באוכל מותר היכא דשניהם מגולים לכל הדיעות לדעת הש"ך והרש"ל משום כבולעו כך פולטו ולדעת הת"ח משום דנורא מישאב שאיב ואף אם הכבד הוסרה מהאש ונגעה בקדירה דבזה אוסר הפ"מ בסכין בלא הפ"מ מ"מ כאן מותר כאשר בארנו לעיל דבסכין אסור או משום דהסכין צונן ולא שייך בו כבולעו כך פולטו או כאשר אמרנו לעיל דלאחר שהוסר מהאש אין בלוע יוצא בלא רוטב רק בחתך בסכין יוצא דם בעין ושני טעמים אלו לא שייך בנ"ד וגם אף שהכבד הוסרה מעל האש מ"מ הקדירה עומדת אצל האש ושייך כל התירים הנ"ל:
וראיתי אח"כ בפ"מ בסי' ק"ה במ"ז בס"ק ט"ז דכתב וז"ל ובסי' ע"ו וע"ז כתבנו כבד צלוי' על גבי האש ונגעה בקדירה שיש בה תבשיל חם שיש לצדד להתיר התבשיל דנורא מישאב שאיב כמו שפוד וכמו במולייתא וכמו שכתב הפרי חדש בע"ז אות ב' אף במאכל הרך אינו בולע ה"ה בכלי חרס אף מאן דאוסר בשפוד י"ל דמונח בפנים בתוך הבשר ועוד מליחה וצלי כחוש וכו' ואין אנו בקיאין א"כ בכה"ג יש להתיר התבשיל ומיהו נטילה רוחב אגוד בעינן אלא משאר טעמים דכתיבנא יש להתיר והקדירה יראה באין הפסד קצת לאסור:
והנה ראשית דבריו הוא כדברינו הנ"ל ומה שכתב דמליחה וצלי כחוש יש להתיר בכדי נטילה הנה אנן קי"ל במליחה וצלי בס' אך הנה בש"ע בסי' ק"ה בס"ק ט' מבואר דבדבר כחוש לגמרי דלא שייך בו שמנונית די במליחה בקליפה ובסי' ה' מבואר דבצלי די בנטילה והש"ך בס"ק י"ו כתב דדם לא שייך בו שמנונית והש"ך הוסיף דדווקא בדבר דלא שייך בו שמנונית והוא איסור דרבנן די בנטילה וא"כ קשה בדם דלא שייך בו שמנונית והוא ג"כ איסור דרבנן יהי' די בנטילה בצלי ואמאי צריך להיות ס' דדם שבשלו ודם שמלחו אינו אלא מדרבנן וראיתי אח"כ בפ"מ שנתעורר בזה והוא תירץ דרק דם הקזה ודם הלב לא שייך בו שמנונית אבל ציר ע"י מליחה שייך בו שמנונית והנה דעת הרבה פוסקים דדם שבשלו אסור מדאורייתא רק כרת אינו חייב ולשיטתם בוודאי ניחא מה שאוסר עד ס' אבל דם הכבד בוודאי לא הוי רק מדרבנן ובאו"ה שער פ' דין י"א כתב ח"ל מיהו בכבד וכחל אין לחוש להניחם בשפוד עד שיצטננו לגמרי מאחר שעיקר איסורייהו אינו אלא מדרבנן ויש לומר שע"ז וכיוצא בזה לא גזרו ולא דמי לדם פליטה אע"פ שגם היא דרבנן דמ"מ נמצא בו איסור מדאורייתא משא"כ כחל וכבד דהתיר לנו רחמנא לגמרי ע"כ וא"כ בכבד דהוי לגמרי איסור דרבנן די בצלי בנטילה ובמליחה בקליפה ואפשר דהוי כמו קרומין וקנוקנות דדי במליחה בקליפה ובצלי נטילה ובפרי מגדים בפתיחה להלכות מליחה הביא הרבה דיעות דדם הכבד אף קודם שבשלו הוי מדרבנן והביא בשם השערי אפרים דהביא דהגהות ש"ד ורש"ל כתבו דהיא דרבנן יעו"ש:
והנה אם נימא דאוסר כדי נטילה אף דכדי נטילה הוי יותר מעובי הקדירה ואוסר גם הרוטב מ"מ הכדי נטילה בטל בס' בהשאר ואף אם בתוך כדי הנטילה איכא דבר גוש מ"מ הרוטב מערב הטעם בכולו ומותר אף אותו דבר הגוש כיון דאיכא ס' דכי אמרינן אפשר לסחטו אסור היכא שנפל מתחלה האיסור בעת שלא הי' ס' וכמבואר שם בחוות דעת בסי' צ"ז ס"ק ד' דכתב דפשוט דבחתיכה שנפל עלי' האיסור קודם בישול הטעם נסרך בחתיכה ואסורה אף אם בשלה אח"כ דכבר נשאר הטעם בה וכשנפל עלי' האיסור בעודה ברוטב הבישול מחלק בשוה יעו"ש וכל זה פשוט כמבואר במשנה בסוגיא דטיפת חלב דנוער את הקדירה ומכ"ש היכא שכבר החתיכה הוא ברוטב ולא נעשית נבלה דהרוטב מחלק בשוה:
והנה הלום ראיתי להחוות דעת בביאורים בסי' פ"ו ס"ק ב' כתב וז"ל וכתב הפרי מגדים בסי' ק"ה בט"ז בס"ק ט"ז וכן כשנגע החתיכה בשעת צלי' לכלי מתכות הכלי אסור והמאכל שבתוכה מותר דהוי כבשר שנצלה בשפוד אבל בכלי חרס אף המאכל שבתוכו אסור דבאו"ה כלל נ"ו מבואר הטעם משום דאמרינן משריק שריק ובכלי חרס לא אמרינן משריק שריק וכן כשנתכנס דם תחת הכלי אף בכלי מתכות אסור המאכל שבתוכו דהוי כשנתבשל בדם ולדידי צ"ע דין זה דכלי מתכות במה שכתב דהמאכל מותר די"ל כיון דמבשל עכשיו בקדירה הוי כבישל אף מה שמונח בתוך הכלי וראי' לזה עיין מה שכתבתי בביאורים בסי' צ"ב בס"ק יוד ע"ש עכ"ד החוות דעת והרבה יש לי לדון בדבריו:
מה שהביא בשם הפרי מגדים דאוסר בכלי חרס להיפך מבואר בפ"מ להתיר אף בכלי חרס ומה שהביא הטעם דבאו"ה מבואר הטעם דמשריק שריק ובכלי חרס לא אמרינן משריק שריק הנה דבר זה מבואר באו"ה כלל ל"ו דין ט' דמש"ה בחתך בסכין בשר שלא נצלה כל צרכו מותר הסכין הוא כאשר כתב במרדכי בשם ראבי"ה להתיר מטעם דדם משריק שריק:
אך כבר בארנו לעיל דע"כ אף בלא הטעם דמשריק שריק מותר שהרי אנו מתירין במולייתא לחד שיטה היכא דנמלח החיצון ולחד שיטה היכא דמלח הפנימי ובאוכל לא שייך משריק שריק יעו"ש בפ"מ בסי' ס"ט ס"ק ס"ט ובמ"ז ס"ק מ"ב דבאוכל לא שייך משריק שריק אף דבראשונים איכא דיעות בזה ברא"ש בחולין בדף קי"א שם בסי' ל"ז כתב דגם בחתיכות שייך משריק שריק ובמבוא שערים בשערי דורא בשער ט' רצה לומר דרק באוכלין אמרינן משריק שריק ולא בכלי אך מ"מ לדידן הלכה דבאוכלין לא אמרינן משריק שריק דאל"ה לא היה אסור בשר שפלט כל דמו וצירו שנמלח עם בשר שנמלח להוציא דמו כדאיתא בפ"מ הנ"ל וע"כ הטעם דבמולייתא מותר או משום דנורא משאיב שאיב או משום דכבולעו כך פולטו וכאן דשניהם מגולים שייך שני הטעמים ומה שאו"ה הביא הטעם להתיר הסכין משום דמשריק שריק אפשר דרק בסכין כתב כן והוא לא ס"ל הטעם דמשאיב שאיב אך כבולעו כך פולטו ובהסכין דהוא צונן לא שייך כבולעו כך פולטו דהוא אינו פולט בצונן אבל בקדירה דהיא רותחת ג"כ שייך כבולעו כך פולטו והיכא דהקדירה צוננת יש היתר מצד אחר:
ומה שכתב עוד החוות דעת דלדידי צ"ע דאף בכלי מתכות י"ל דאסור כיון דמבשל עתה בקדירה הוי כבישל אף מה שמונח בתוך הכלי:
והנה לפענ"ד להטעם דנורא משאיב שאיב מותר אף בזה דכיון דמשאיב שאיב אינו נבלע כלל בקדירה אבל לטעם דכבולעו כך פולטו שפיר אפשר לחלק דבקדירה כיון שנתבשל בתוכו לא שייך לומר כבולעו כך פולטו דמה שנבלע בקדירה חוזר ונבלע בהתבשיל שבקדירה שהרוטב מוציא הבלוע לפנים ואפשר לומר כיון דאמרינן כבולעו כך פולטו אינו הולך הטעם כלל לתוך הקדירה והתבשיל אך תיכף נפלט לחוץ ואינו נכנס לעומק כלל:
ונראה להקל דנוכל עוד לצרף הקולא דאינו אוסר רק כדי נטילה בדם דהיא כחוש גמור ודם הכבד היא מדרבנן ונגד הכדי נטילה איכא ס' אך גם ע"ז אפשר לדון כיון דהכדי נטילה היא בתבשיל שבתוך הקדירה אפשר דאוסר הכל אך יש להביא ראיה בצלי דאינו אוסר רק כדי נטילה אף שהכדי נטילה מונח ברוטב עכ"ז אינו אוסר כולו ממאי דאיתא בבית יוסף סי' צ"ב על שיטת רש"י דחתיכה שמקצתה בתוך הרוטב שנפל עליה טיפה אין כל הקדירה מצטרף כתב בב"י וז"ל ומיהו כשכולה בתוך הרוטב משמע וודאי דמודה רש"י שהכל מצטרף לבטל אבל הגהות מיימוני כתבו בפ"ט בשם סמ"ג מתוך פירוש רש"י משמע שאפילו היתה החתיכה בתוך הרוטב שנפלה הטיפה עלי' אם לא ניער וכיסה אין הרוטב מסייע לבטל טעם הטיפה משמע מדבריו שאע"פ שכולה בתוך הרוטב רק שפני העליונים מגולים אין הכל מצטרף וכו' עכ"ל הב"י יעו"ש וא"כ התם כיון שכולה בתוך הרוטב רק פני העליונים מגולים א"כ מה שבתוך הנטילה היא בתוך הרוטב ובליעת הטפה הולך עד כדי נטילה ששם הרוטב ושם ע"י הרוטב מתפשט בכולו ויאסור הכל וראי' משם דאעפ"כ אין הצלי אוסר יותר מכדי נטילה:
אך אפשר דהדבר תלוי בשיטת רש"י ור"י דלרש"י אף שמקצתה בתוך הרוטב אין השאר מצטרף ה"ה אף שכדי הנטילה מגיע לתוך הרוטב כנ"ל אבל לר"י בלא"ה כל שמקצתה תוך הרוטב הוי כאלו כולה בתוך הרוטב אך אף שמשיטת רש"י כפי דברי הב"י ראי' להקל בנ"ד דאין מה שבתוך הנטילה נכנס כלל להרוטב אבל משיטת ר"י אין ראי' להחמיר ניהו דלשיטת ר"י כל מה שנבלע בתוך הנטילה חוזר ונבלע לתוך הקדירה אבל מ"מ יוכל להיות שאינו נבלע יותר מכדי נטילה כיון שבמקום האיסור ליכא רוטב אך הבליעה שנבלע בכדי הנטילה חוזר ונבלע בכל הקדירה והדבר צ"ע מ"מ באיסור דרבנן כה"ג אפשר דיש להקל כדברי הפרי מגדים ויש לנו עמוד להשען עליו על הפ"מ ז"ל:
והיכא שנגעה חלה שהופרשה מעיסה להקדירה דבזה לא שייך ההתירים הנ"ל דנורא מישאב שאיב וכן משריק שריק וכבולעו כך פולטו דכל זאת היא רק בדם רק בחלה יש היתר אחר דהוי דבר שאין שייך בו שמנונית כלל לד"ה וחלה בזמן הזה דרבנן ודי בכדי נטילה וכנ"ל דנגד כדי הנטילה איכא ס' והדבר צ"ע כנ"ל כיון שהכדי נטילה הוא בתוך הרוטב. ולכן בחלה אפשר דטוב יותר לשאול על החלה אך היכא דאירע המעשה שנשאלה השאלה בשבת דאי אפשר לשאול אפשר דיש להתיר והקדירה אסורה ובחלה מהני אף בכלי חרס להגעיל שלשה פעמים כמבואר בש"ך בסי' שכ"ג בס"ק ד' ודו"ק:
אך היכא שהכבד נגעה בקדירה שבתוכה חלב נראה דיש להחמיר דההיתר דמשאיב שאיב ומשריק שריק וכבולעו כך פולטו לא שייך רק גבי איסור דם ולא בשאר איסורים וגם ההיתר משום דלא שייך בו שמנונית ג"כ לא שייך דלענין איסור דם אמרינן דלא שייך בו שמנונית בדם אבל משום איסור בשר בחלב שפיר שייך שמנונית בבשר שמן: