אור ברסלב

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן ז

סימן ו

שאלה באווזא שהבהבו באור ונשתהה יותר מהנהוג. אם יש חשש לאסרה בדיעבד או להצריכה לצלות כולה ולפענ"ד אין מקום לחוש:

דהנה מבואר בש"ע בסימן ס"ח סק"ט מותר למלוג תרנגולת ברמץ פירוש אפר חם או להבהב באור והוא שידיח בית השחיטה תחלה ואם היא לקדירה יזהר שלא ישהנה כ"כ באש כדי שיוכל הלב והכבד להתחמם ולהפליט ע"כ הרי שלא כתב ליזהר רק אם ישהה כ"כ עד שיוכל הלב והכבד להתחמם ולהפליט וזהו בודאי שיעור גדול דבעת שכבר נתחממו הלב והכבד בפנים ויפליטו דם בודאי כבר נצלה הבשר קצת מלמעלה וגם בזה לא כתב המחבר לאסור בדיעבד רק ליזהר לכתחלה ועכ"פ בפחות מכשיעור כזה נראה דבודאי עכ"פ אין לחוש לאסור בדיעבד שיצטרך דוקא לצלות ולא לקדירה ע"י מליחה:

אך כבוד ידידי הרב החריף ר' ליבוש דיין נ"י פקפק לאסור בשביל דברי הפ"מ בסי' ס"ח ס"ק י"ב והחוות דעת בסי' ע"ו סק"א:

והנני להעתיק דבריהם הפרי מגדים בסי' ס"ח סקי"ב כתב ודע דקשיא לי על מליגה הנזכרת בש"ס ופוסקים רישא בכבשא שהוא ברמץ חם ניהו שבמליגה אמרינן ברמץ נמי נורא משאיב שאיב מ"מ כיון שאחר כך מלחו לקדירה וכבר נצלה קצת ע"י הרמץ חם שהיד סולדת בו לא גרע מכלי ראשון שהוסר מאש ומאי תוסיף תת כח המליחה להוציא הדם שבתוכו מאחר דנצלה בחוץ במקצת והרי נשאר בתוכו דלא נצלה כחצי צלייתו עיין בב"י על ראש שנתבשל מה תועלת במליחה ה"ה כאן ודאי הבשר שנצלה מבחוץ מעכב הדם מלצאת עוד בשלמא צלי כחצי יוצא כל הדם משא"כ במליגה ומליחה ואולי המליגה הוא במקום שאינו ראוי לצלות ולהתבשל כלל וצ"ע ועיין מה שכתבתי בסי' ס"ט בשר שהניחו אצל התנור שיס"ב דנצלה מבחוץ אפילו הדיחו תחלה יש לאסור לקדירה דאין הדם יוצא עוד ושם אבאר עכ"ד הפ"מ:

והנה באמת הוא לא כתב זאת רק דרך קושיא על מליגה הנזכרת בש"ס ופוסקים אבל אינו חולק על המליגה דמותר אך במאי דמסיים דאולי המליגה במקום שאינו ראוי לצלות ולהתבשל כלל וא"כ אפשר לומר דהיכא דהוי במקום שראוי לצלות ולהתבשל אסור אך לא אדע דכיון שמולג ברמץ חם או באור איך אפשר שלא יהיה ראוי לצלות ולהתבשל:

אך כל עיקר קושיתו אינני מבין דהקשה מאחר דנצלה מבחוץ במקצת ובתוכו נשאר שלא יצלה בחצי צלייתו לא יוכל המלח לפעול עוד והרי גם בנמלח מצד אחד למאן דאוסר וצריך למלוח מצד השני א"כ בשעה שמולח צד השני וצד הראשון כבר יצא כל דמו ולא מהני מליחה שם וגם אינו מולח עוד בצד הראשון רק בצד השני לבדה ואיך פועל המלח מצד אחד להוציא הדם וע"כ דטבע המלח להוציא הדם אפילו מחתיכה עבה הרבה ומאי דלא מהני מליחה מצד אחד הוא משום דבצד השני מגולה לאויר לא יוכל המלח מצד השני להוציא הדם ממקום שמגולה לאויר אבל היכא שכבר מלח מצד אחד ויצא משם הדם. ובמקום שמגולה לאויר אין כאן דם עוד מהני מליחה בצד השני להוציא הדם מכל עובי החתיכה:

וא"כ ה"ה בנצלה מצד אחד דיוכל למלוח צד השני והמלח מצד השני פועל להוציא כל הדם בעובי החתיכה כיון דמה שמגולה מצד השני אין בו דם דכבר יצא שם הדם ע"י צלי' דמה לי שיצא הדם בצד השני' ע"י מליחה מעיקרא או ע"י צלי'

אך עכ"ז ממליגה עדיין קשה כיון דמלג כל העוף ונצלה כל סביבות העוף מבחוץ מכל צדדיו אין עוד מקום למלוח משום צד אבל מה שכתב עוד דבשר שהניחו אצל התנור שיד סולדת בו דנצלה מבחוץ אפי' הדיחו תחלה דיש לאסור לקדירה דאין הדם יוצא עוד ע"ז בודאי קשה דניהו דנגע להתנור בצד אחד מ"מ מועיל מליחה בצד השני:

אך גם קושייתו ממליגה לא קשה דאם באמת נצלה מכל צדדיו במליגה מבחוץ ודאי שכבר הוציא כל הדם אפי' שבפנים לא יהיה עוד נצלה כחצי צלייתו דכמו דהמלח אין טבעו ג"כ להפליט ולהבליע רק כדי קליפה אעפ"כ מוציא הדם לכולו וה"ה בצלי אפי' שאינו מבליע רק כדי נטילה מכל מקום הדם מוציא מכולו ואינו צריך דוקא לפענ"ד שיהיה נצלה מעבר לעבר אך כיון שהאש פעל מבחוץ לצלות כדי חצי צלייתו הוציא הדם מכל החתיכה כמו במלח שג"כ אין המלח נכנס מעבר לעבר ואפילו בחתיכה עבה הרבה די במולח מבחוץ כנ"ל:

וראיתי אח"כ בפ"מ בסי' ס"ט בס"ק ט"ו בש"ד כתב וז"ל ודע דסבור הייתי לומר דחתיכה שנמלחה מצד אחד דיש תקנה בתוך י"ב שעות למולחה שנית היינו נמי מב' צדדים כיון די"א מצד אחד אינו מפליט כל הדם א"כ אפשר קים להו לחז"ל כל שאין החתיכה מכוסה במלח מכל צד אינו פועל כי אם כ"נ או כדי קליפה כיון דאין מחלקין בין חתיכה דקה לעבה ואמנם בכל המקומות לא הזכירו כי אם ימלחנו מצד השני ואולי לאו דוקא הוא. עי"ש:

והנה הוא מסופק כיון דמצינו דאפילו בחתיכה עבה פועל המלח להוציא כל הדם ובנמלח מצד אחד לא מהני וע"כ כיון דמולח מכל הצדדים פועל להוציא מכל עובי החתיכה אבל במולח מצד אחד אינו פועל רק כדי קליפה או כדי נטילה ומש"ה קשה לו כיון דכבר נמלח מצד אחד ועתה לא ימלח רק מצד השני לא יפעול רק כדי קליפה או כדי נטילה ומש"ה מסופק דצריך מחדש למלוח משני הצדדים אבל בעצמו כתב דבכל המקומות לא הזכירו רק דימלח מצד השני. וע"כ צריך לומר כאשר אמרנו לעיל דהעיקר תלוי שלא יהיה מגולה לאויר זה שלא נמלח והמלח פועל להוציא כל הדם חוץ מזה שמגולה לאויר וכיון דזה שמגולה לאויר שאינו מולח אין בו דם השאר פועל המלח להוציא הדם:

ובזה היה אפשר ליישב קושיית הט"ז בסימן ע"ה בסק"ג ובש"ך בס"ק י"ז דאמאי סגי במלח החלחולת מצד חיצון ששם השומן דבוק הא השומן בצד שהוא דבוק בחלחולת לא נמלח ולפי הנ"ל ניחא דכיון דשם אינו מגולה לאויר אינו צריך למלוח שם ולשיטת הט"ז והש"ך אפשר כיון דחלחלות והשומן אינו דבר אחד היה צריך למלוח בשומן מעבר השני ג"כ וצ"ע:

ועכ"פ אף לשיטת הפ"מ היכא דמולח משני הצדדים כיון דכל החתיכה מכוסה במלח אפילו שמצד אחד דבר נמלח ואינו פועל שם להוציא דם שפיר דמי:

והנה בחוות דעת בסי' ע"ו בס"ק א' בחידושים וז"ל דאם הונח בשר שלא נמלח אצל תנור חם דמותר לצלי דאם שלט בו כח האש להפליטו מפליטו לחוץ ומה שלא שלט בו להפליטו יפלוט אח"כ ע"י צלי כשיוגמר צלייתו וכן מוכח בסי' ס"ח גבי מליגה באפר חם דאין חשש שם רק משום לב וכבד אמנם לקדירה ע"י מליחה נראה מדברי הרשב"א בתה"א בד' ע"ב דאסור רק לצלי מותר וז"ל דכל דם שנפרש ע"י האש ונבלע במקום אחר אינו יוצא ממקום שנבלע ע"י מלח אלא בכח האש ע"ש:

והנה זה לשון הרשב"א בתה"א מתחלה הביא דברי בעל התרומות דמותר לתת תרנגולת על הרמץ כדי להסיר הנוצה דכיון דליכא עצמות שיעכבו הדם לצאת כמו ברישא דבהמה שפיר דמי ואח"כ מביא דבהכשר בשר להרב בעל העיטור ז"ל כתב וכן תרנגולת מחרכין אותה וכו' אע"פ שהלב וכבד מבפנים אין לחוש שאין מניחין אותה כ"כ וכתב עליו הרשב"א דנראה מדבריו שאם מניחין עד כדי שיוכל הלב להתחמם מבפנים ולזוב שהוא אסור שלא כדברי בעל התרומות ז"ל ומסתברא לי כוותי' דאי לקדירה בעי לה אסור דדם שפירש ממקומו על ידי האש ונבלע במקום אחר אינו יוצא ממקום שנבלע בכח מלח אלא בכח האש דכל שבליעתו ע"י האש פליטתו ע"י האש כדאמרינן כבולעו כך פולטו והלכך אי לקדירה בעי לה לא מתכשר אבל לצלי אפילו הניחו על האש הרבה אין בכך כלום שהדם שנפלט ממקום זה ונבלע במקום זה ע"י האש כמו כן יוצא משם ע"י האש כו' יעו"ש דבריו:

והנה מבואר מדבריו שאינו אסור אלא אם נתחמם כל כך עד שיוכל הלב והכבד להתחמם בפנים ולזוב אבל חתיכת בשר גרידא שהובהב ע"ג האש אפי' שנתחמם קצת אין חשש כיון שלא נבלע בו דם ממקום אחר אפילו דע"י חימום האש פריש הדם ממקום למקום כאשר כתב הש"ך בסי' ע"ו ס"ק י"ג דהיכא דנצלה קצת ולא כחצי צלייתו אסור לאכלו כך ולא הוי דם האיברים שלא פריש דפריש ממקום למקום מכל מקום זה שפיר יוצא על ידי מליחה אפי' שפריש ממקום למקום ע"י האש ואינו דומה לבלוע שנבלע ע"י האש דם ממקום דאינו יוצא רק ע"י האש.

ומה שכתב שם הרשב"א שהדם שנפלט ממקום זה ונבלע במקום זה ע"י האש כמו כן יוצא משם ע"י האש כוונתו כוונתי ג"כ שנבלע ממקום למקום ואין הפירוש שנפלט ממקום זה ונבלע באותו מקום עצמו שהרי כתב שם מתחלה שהחשש הוא משום שהלב וכבד מפליטים אך הפירוש שנפלט ממקום זה ונבלע במקום זה היינו במקום אחר:

ומה שמבואר בש"ך בסי' ס"ט ס"ק ע"ד דמש"ה חתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב אסורה כולה משום שפירש הדם ממקום למקום ואינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלי התם כיון שפירש ממקום למקום בכלי שאינו מנוקב ונתעורר לצאת ולא היה באפשרי לצאת כיון שהמקום דחוק אז נבלע שם בחוזק ואינו יכול לצאת כלל אבל שאר דם שנתעורר לצאת ועדיין לא נגמר יציאתו בין שנתעורר מתחלה ע"י האש או ע"י מלח כשמלחו אח"כ גומר יציאתו מה שכבר נתעורר לצאת ואדרבא אפשר לומר שנקל יותר להוציא הדם כיון שכבר נתעורר לצאת ע"י האש:

וע"כ צריכין אנחנו לומר כן דאם נימא כל שנתעורר ופריש ממקום למקום ע"י האש שוב אינו יוצא ע"י מליחה א"כ לא משכחת לה כלל שום מליגה להבהב באש דאין שיעור לדבר כיון שהושם באפר חם או על ידי האש נימא שנתעורר הדם לצאת ופריש ממקום למקום ושוב אינו יוצא ע"י מליחה:

אך בטור בסימן ס"ח איתא כתב הרמב"ם המהבהב אווזין ותרנגולים באור כו' ולא ישהה אותם הרבה באש כדי שלא יבלע דמו בבשרו על ידי חום האש שמה שנבלע ע"י חום האש מסתרך בו הרבה ואינו יוצא על ידי מליחה והדרכי משה הביא בס"ק ח' ובארוך כתב נהגו עתה להבהב באש של קש ותבן ואומרים שאין לו חמימות כ"כ ואינו מבליע הדם (ואפשר על זה רמז הפרי מגדים הנ"ל שיהבהב אותו במקום שאינו ראוי לצלות ולהתבשל כלל) ומ"מ יזהר שלא ישהה הרבה במקום אחד שלא יבליע בבשר ע"כ מ"מ נראה דבכל אלו אין ליזהר בדיעבד:

ובפרט שהטור הביא בשם הרמב"ם וברמב"ם לא נמצא רמז מזה כאשר כתב גם הב"י והוא כתב שצריך להיות הרשב"א וגם ברשב"א לא נמצא זה דברשב"א לא נמצא רק היכא שיתחמם כ"כ שהלב והכבד יפליטו כנ"ל וגם הש"ע לא העתיק זה בשלחנו הטהור שהש"ע לא הביא רק היכא שהלב והכבד יפליטו שזה מבואר ברשב"א. ולכן עכ"פ בדיעבד אין לאסור היכא שלא שהה כ"כ:

וגם כל עיקר דברי החוות דעת אינם מובנים מאי דכתב וכן מוכח בסי' ס"ח גבי מליגה באפר חם דאין חשש שם רק משום לב וכבד אמנם לקדירה על ידי מליחה נראה מדברי הרשב"א דאסור ודבריו אינם מובנים דגם בסימן ס"ח מיירי לקדירה ט"י מליחה:

ונראה לומר דהחוות דעת ג"כ לא אסר רק היכא שהבשר נגע בתנור רותח דאיכא חשש דהבשר מפליט לתנור וחזר התנור ומפליט בבשר דבכה"ג דנבלע ממקום אחר בודאי אינו יוצא ע"י מליחה אבל בהשהה על האש אין לנו רק פסק ש"ע דעכ"פ בדיעבד אינו אסור לקדירה ע"י מליחה רק אם השהה כ"כ שיוכל הלב והכבד להפליט:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה