נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ו
נשאלה שאלה אחת לפני חותני הגאון שליט"א בקוטנא שנמלח בשר ולא הי' ידוע אם הי' מונח שיעור מליחה ונתבשל אח"כ.
ואמרתי דאפשר להתיר מטעם ספק דרבנן לקולא דדם שמלחו לא הוי רק מדרבנן וגם דם שבשלו לא הוי רק מדרבנן כאשר הביא בט"ז בסי' ס"ט ס"ק כ"ד בשם הקובץ ישן בספק אם נמלח הבשר דהוי ספק דרבנן כיון דדם שבשלו לא הוי רק מדרבנן:
אך הנקודות הכסף חולק שם וכתב וז"ל שאני הכא כיון דאתחזיק כאן איסור דם וכל היכא דאתחזיק איסורא לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כמ"ש בש"ך בסי' ק"י ס"ק ב' דין כ' א"נ כיון שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן וכמו שכתבתי שם בדין י"ט עכ"ד:
והנה אפשר לומר דאף לדעת הנקודות הכסף היינו דוקא היכא דהוי ספק אם נמלח כלל אבל היכא דוודאי נמלח וספק אם שהה שיעור מליחה מותר דידוע דברי הרשב"א דמש"ה אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא היינו לחזקת איסור שאינו זבוח דכיון שהתחילו להתעסק בה לסלק החזקה אתרע החזקה וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שודאי מלחו וספק אם שהה שיעור מליחה הוי ספק דרבנן ולא אמרינן בזה דמעמידין על החזקה כדברי הנקודות כסף כיון שבוודאי התעסקו לסלק החזקה דהרי מלחו הבשר אך הספק הוא אם שהה שיעור מליחה:
והנה באמת גוף דברי הש"ך בלא"ה אינם מובנים דלא שייך כלל להעמיד על חזקת איסור דאין כאן חזקת איסור כלל דמעיקרא לא היה אסור דהרי דם שלא פריש מותר:
ועל הסברא השני' שכתב הנקודות הכסף כיון דמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לא אמרינן ספק דרבנן ולקולא כמו שכתב בדיני ס"ס סי' י"ט גם ע"ז יש לדון:
ואעתיק פה עוד הפעם מה שכתבתי בתשובה להרב הגאון הצדיק אבד"ק קראשנעויטץ בהלכות נדה בס' ואלה דברי שם דהנה שורש דין זה נובע מדרכי משה הובא בש"ך בכללי ס"ס בסי' י"ט על מה שהביא הב"י בסי' נ"ז דמש"ה ספק דרוסה שנתערבה אסור ולא הוי ספק דרבנן דוודאי היכא דהספק באיסור עצמו שהוא מדרבנן ספיקו לקולא אבל כאן מצד האיסור עצמו הוא ספק דאורייתא אלא מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הואיל ונתערב ומדאורייתא חד בתרי בטל בכה"ג לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא:
וכתב הש"ך ע"ז ואין להקשות דהא לקמן בסי' קי"א אמרינן דאיסור דאורייתא שנפל לשני קדרות ויש בהקדירה כדי ביטול מהתורה רק מדרבנן אסור ה"ל ספק דרבנן ולקולא וי"ל דשאני התם דאין הספק מצד עצמו אסור מהתורה שהרי הקדירה מותרת לגמרי שהוא של היתר אלא שיש ספק אם יש בה איסור כלל והלכך אמרינן ניהו דיש בה איסור מ"מ מהתורה בטל ברוב וא"כ לא הוי אלא ספק דרבנן ולקולא דכיון דאפשר דאין כאן איסור כלל א"כ הספק בא מצד עצמו ומצד עצמו הוא דרבנן משא"כ הכא דאי אפשר לומר דאין כאן איסור כלל דהא וודאי יש בתערובות זה ספק טריפה עכ"ל:
ובפרי מגדים כתב וז"ל ומה שחילק הש"ך בין ההוא דסי' קי"א לכאורה הכי קאמר דהתם הקדירה בחזקת היתר ולא אתרע כלל וצ"ע מסי' צ"ח מין במינו ונשפך דידוע שיש כאן איסור והיינו ביש רוב וספק אם יש ס' דשם לא הוי הקדירה בחזקת היתר יעו"ש:
והנה מה שחילק בפ"מ משום חזקת היתר אינני מבין מה ענין זה לחזקה:
אך האמת יורה דרכו בדברי הש"ך דדברי הד"מ נשענים לדברי האו"ה שהביא בסי' ק' גבי דברים שאינם מתבטלים מדרבנן כמו חתיכה הראוי' להתכבד אם הוי ספק אם הוי ראוי' להתכבד בטלה דהוי ספק דרבנן ואם הוי וודאי ראוי' להתכבד רק דהספק הוא אם הוא איסור ספיקו לחומרא דהספק הוא בדבר דאורייתא:
ומש"ה לא קשה מספק דרוסה שנתערב להך דסי' קצ"ח בנתערב במינו ואיכא רוב וספק אם איכא ס' דשם בספק דרוסה הספק על הדאורייתא אם היא אסורה ולא על הדרבנן דביטול בוודאי ליכא מדרבנן אך הספק הוא אם גוף הדרוסה אסורה והוי הספק על הדאורייתא אבל בסי' צ"ח הספק הוא על דרבנן אם איכא כאן ביטול מדרבנן ואם איכא כאן ס' אם לא והוי ספק דרבנן ולקולא. אך הש"ך הקש' מסי' קי"א דאיסור דאורייתא דנפל לשני קדרו' וא"י לאיזה נפל ויש בקדרה רוב בענין שמן התורה בטל ומדרבנן לא בטל וא"כ אין הספק על הביטול דאם נפל לכאן איסור בוודאי לא בטל והספק הוא על דאורייתא אם נפל לכאן איסור דאורייתא או לא אבל ביטול מדרבנן בוודאי לא הוי כאן וע"ז תירץ הש"ך לחלק דדווקא היכא דהוי ספק על דבר שנתערב אם הוא אסור או מותר אמרינן דהוי ספק דאורייתא דהוי הספק על הדבר שאסור מדאורייתא אם הוא אסור או לא אבל בספק אם נפל כאן איסור לא הוי הספק על הדבר שנפל רק על התערובות וכיון שאנו דנין על התערובות והתערובות מעולם לא הוי איסור דאורייתא רק דהוי ספק עליו אם הוא איסור מדרבנן או לא הוי כאילו הוא עצמו איסור דרבנן ויש כאן ספק אם יש כאן עצמות איסור דרבנן או לא ושפיר הוי ספק דרבנן אבל מהך דסי' קצ"ח בל"ה לא קשה כלל דהתם לא הוי הספק רק על הדבר דרבנן אם יש כאן ביטול מדרבנן או לא ובוודאי הוי ספק דרבנן וזה ברור:
וא"כ מעתה בנ"ד בספק אם נמלחה ונתבשלה הוי ג"כ ספק דרבנן דהספק לא הוי על דאורייתא דעל החתיכה הזאת לא היה מעולם איסור דאורייתא וכאן עדיף עוד מהתם דכאן גם על גוף החתיכה ליכא איסור דאוריי' דבשלמא החם בסי' קי"א הי' מקום להקשות קושית הש"ך כיון דגוף החתיכה אסורה מדאורייתא והספק אם נתערבה כאן והיה מקום לומר דהוי הספק על דאורייתא אבל כאן על גוף החתיכה ג"כ ליכא איסור דאורייתא דהרי נתבשלה או נמלחה ואין הספק כלל אם החתיכה זו אסורה או לא דהדם גופא בוודאי איסור דאורייתא אין בו רק איסור דרבנן והספק אם יש כאן בחתיכה איסור דרבנן או לא היינו אם נמלחה ויצא מחתיכה זו הדם שהיא איסור דרבנן או לא בוודאי הוי ספק דרבנן:
ואפשר לפרש כוונו' הש"ך דהיכא דהוי ספק אם נמלחה החתיכה או לא הוי הספק על דאורייתא דקודם שנתבשל היה כאן ספק דאורייתא דאם היה יוצא אז ציר מהחתיכה שלא ע"י בישול היה הציר אסור מדאורייתא והוי ספק אם נמלחה כבר החתיכה הזה והציר שיצא ממנה לא יהי' אסור והוי הספק על דאורייתא אך אח"כ כשבישל החתיכה נעשה ספק דרבנן והוי כמו שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן (וכעין ספק המהר"י בן לב שנעשה ספק דרבנן ע"י גלגול):
ולפי זה הי' אפשר לחלק דרק בספק אם נמלחה כלל אפשר לומר כנ"ל דהיה הספק מתחלה על דאורייתא אבל בוודאי נמלחה וספק אם היה מונח שיעור מליחה דבשעה שנולד הספק כבר הוי דרבנן דכבר נמלח ואף דעדיין לא שהה שיעור מליחה ולא יצא כל הדם מ"מ החתיכה חשיבה כנמלחה כיון שהיתה מונחת במלח כדי שיתן על האש ויתחיל להרתיח ותיכף בשעת לידת הספק כאן רק איסור דרבנן והוי ספק דרבנן וקולא:
אך אפשר לומר דכל זמן שלא שהה שיעור מליחה לא חשיב הדם שבתוך החתיכה דם שמלחו רק מה שהוא בתוך הקליפה דהרי מליח אינו אוסר רק כדי קליפה ואין המלח פועל רק כדי קליפה אך היכא ששהה המלח שיעור מליחה הטבע מהמלח להוציא כל הדם ופועל בכל הדם שבחתיכה אבל קודם שיעור מליחה אינו פועל רק כדי קליפה ועדיין הוי ספק דאורייתא אם היה יוצא ציר מהחתיכה בלא בישול אם כבר נמלחה מותר הציר ואם לא נמלח אסור מדאורייתא והיה תחילת לידת הספק על דאורייתא ומשכחת לה שיצא הציר שלא ע"י בישול שיסחוט הבשר ויצא הציר:
אך עכ"ז נראה דלא שייך בזה לומר דהספק על דאוריי' ומצד אחר נולד שהיא דרבנן שהרי על החתיכה מעולם לא הי' ספק דאורייתא דגוף החתיכה קודם שפריש הציר היתה מותרת לגמרי אך ע"י הבישול הוי ספק אם נולד בה איסור דרבנן שפריש הדם ע"י הבישול ובחתיכה לא הוי רק ספק דרבנן והוי כעצמיות האיסור היא רק דרבנן והוי ספק אם יש כאן איסור דרבנן כמו שם בסי' קי"א בספק אם נפל שם איסור דאורייתא דלא הוי רק ספק דרבנן כיון דעל גוף הקדירה מעולם לא הוי איסור דאורייתא:
והנה על מה שכתב הש"ך דאיכא כאן חזקת איסור מדם והקשינו לעיל דהא קודם שנתבשל' לא היה כאן איסור דהרי דם האברים שלא פריש מותר אפשר ג"כ לפרש כוונות הש"ך כאשר אמרתי לעיל דיש לו חזקה לענין הציר שיפרוש ממנו שיהיה אסור ועתה אנו אומרים דהציר הפריש ממנו מותר מ"מ נראה דזה לא הוי חזקת איסור ואדרבא אנו דנין על החתיכה שהיתה מתחלה מותרת וגם לענין הציר גופא אפשר לומר דלא מקרי חזקת איסור דמעיקרא היה הציר אסור מדאורייתא אם היה פריש ועתה איסור דאוריי' ליכא רק ספק דרבנן ומדאורייתא לדרבנן לא מחזקינן כדאי' בר"ש בפ"ב דמקואות וכאשר אמרתי בסי' צ"ח:
דהנה שם בסי' צ"ח ס"ק ב' איתא אם נתערב מין במינו ונשפך ואיכא רוב וספק אם יש ס' מותר כיון דמין במינו מדאורייתא בטל ברוב והוי ספק דרבנן ובמין בשאינו מינו הוי ספק דאורייתא ואסור והביא בש"ך בס"ק ז' משם הת"ח שהביא משם או"ה דאפילו אם נפל חלב לבשר עוף שהיא מדרבנן אסור הואיל וטעם כעיקר דאורייתא ותמה עליו הש"ך דניהו דהוי מין בשאינו מינו וצריך מדאורייתא ס' מ"מ גוף האיסור הוא רק דרבנן וכן איתא בסי' קי"א לענין שני קדירות אחד של איסור ואחד של היתר ונפל לאחד איסור ולאחד היתר דאמרינן בדרבנן שאני אומר איסור לתוך איסור נפל והיתר לתוך היתר נפל שאין חילוק בין שיעור דרבנן לאיסור דרבנן והט"ז פסק כהת"ח דאף בבשר עוף בחלב שהיא דרבנן כיון דהוי מין בשאינו מינו אסור בספק אם יש ס'
ומה שנראה לי דהנה האחרונים הקשו אמאי במין במינו ונשפך בספק אם יש ס' מותר דהוי ספק דרבנן לא הוי אתחזיק איסורא דוודאי נפל לכאן איסור וספק אם נתבטל יעו"ש בישועות יעקב בסי' צ"ח ס"ק ג' שהקשה כן וכן הקשה הפ"מ וכבר הבאתי לעיל בס' קושיא זו:
אך הנה הר"ש הביא בפ"ב דמקואות תוספתא דאיתא שם שני מקואות אחת שאוב ואחת כשר הי' טמא טומאה חמורה טבל באחת ועשה טהרות טמא טבל בשני' ועשה טהרות טהורות הי' טמא טומאה קלה אלו ואלו טמאות ע"כ והוא תמוה מאוד:
ופירוש הר"ש דטומאה חמורה היינו טומאה דאורייתא וטומאה קלה היינו טומאה דרבנן והנה חכמים גזרו על מי שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובים שהיא טמא מדרבנן והנה מי שהי' טמא וטבל במקוה אחת מאלו השני מקואות הוי ספק שמא טבל בהשאובה ולא נטהר מטומאתו אבל אם טבל אח"כ בהשני' ממ"נ טבל מהט ומאה או בהמקוה הראשונה או בהשני' אך הספק הוא שמא עדיין טמא מדרבנן דהיינו דטבל בראשונה בהכשרה ואח"כ בהשאובה וטמא שוב מדרבנן בשביל שנפלו עליו ג' לוגין מים שאובים אך ספק דרבנן לקולא. אמנם היכא דאתחזק איסור אף ספק דרבנן אסור או טמא. וחידש הברה חדשה דכי אמרינן באתחזיק אסור אף בספק דרבנן היינו היכא שהי' ממתחלה איסור דרבנן וגם עתה אנחנו מסופקין שנשאר חזקה כראשונה עלי' אבל אם הי' כאן מתחלה איסור דאורייתא והאיסור דאורייתא חלף הלך לו בוודאי ואנו מסופקין אם יש כאן עדיין איסור דרבנן זה לא הוי חזקת איסור כיון דחזקה הראשונה בוודאי אין כאן ומדאוריי' לדרבנן לא מחזקינן:
ומש"ה ניחא התוספתא דאם הי' טמא טומאה חמורה דהוא טומאה דאורייתא והלך וטבל בראשונה ועשה טהרות טמאות דשמא בהשאוב טבל אבל בטבל בשני' ועשה טהרות טהורות דממ"נ טבל בכשרה ולא חיישינן שמא טבל תחלה בכשרה ואח"כ בשאובה וטמא עדיין מדרבנן משום טהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאוובין דהוי ספק דרבנן ולקולא ולא הוי חזקת טומאה שהי' מתחלה טמא שהרי מתחלה הי' טמא טומאה דאוריי' ועתה טומאה דאורייתא נסתלק בוודאי ואנו מסופקין על טומאה דרבנן ואין כאן חזקה ומש"ה הטהרות השניות טהורות אבל בהי' טמא טומאה קלה וגם מתחלה לא הי' אלא טומאה דרבנן שוב איכא כאן חזקת טומאה וטמא מספק עכ"ד:
ומעתה ניחא דבמין במינו היכא דאיכא רוב וספק אם יש ס' מותר דהוי ספק דרבנן דמדאורייתא ברובא בטל ולא קשה דהוי אתחזיק איסורא דאין כאן חזקת איסור דמעיקרא הי' כאן איסור דאורייתא קודם שנתערב ועתה איסור דאורייתא בוודאי ליכא דמדאורייתא בטל ברוב וספק אם יש כאן עדיין איסור דרבנן ליכא חזקת איסור כיון דאיסור דאורייתא בוודאי נסתלק ואזלה החזקה הראשונה כדברי הר"ש הנ"ל:
וניחא דברי התורת חטאת בשם או"ה דבשר עוף בחלב אף שהיא דרבנן במין בשאינו מינו אסור מספק דאף שהאיסור אינו רק מדרבנן מ"מ מקרי שוב חזקת איסור דמעיקרא לא הי' בו כאן רק איסור דרבנן ושפיר הוי אתחזיק איסורא:
וניחא ג"כ קושית הש"ך דבסי' קי"א דאמרינן שאני אומר איסור לתוך איסור נפל והיתר לתוך היתר נפל ואין חילוק בין איסור דרבנן לשיעור דרבנן דשם אינו ידוע לאיזה קדירה נפל האיסור ואנו אומרים ספק דרבנן לקולא שלא נפל האיסור לקדירת היתר כלל וליכא חזקת איסור ושפיר אף באיסור דרבנן מותר ודו"ק:
וא"כ ה"ה בנ"ד בחתיכה שספק אם נמלחה כשיעור ונתבשלה או ספק אם נמלחה לגמרי לא שייך להעמיד על החזקה דמעיקרא היה הציר אסור מדאורייתא ועתה אין כאן רק ספק דרבנן כיון שנתבשלה ומדאורייתא לדרבנן אין מחזיקינן:
הדרן לדינא בחתיכה שנמלחה וא"י אם שהה כשיעור יש מקום להכשיר וזה עדיף מהיכא שספק אם נמלח כלל כנ"ל ויש מקום להכשיר מטעם דהוי ספק דרבנן:
אך הט"ז כתב שם בסי' ס"ט וז"ל ואע"ג דהב"י בסי' פ"ז כתב בשם רש"י ורמב"ם דס"ל אפילו בבישולו יש איסור מהתורה מ"מ הא קמן דכל האחרונים לא חשו לזה כיון דהוא תלמוד ערוך ע"כ:
והנה אנחנו לעיל הבאנו דעת חבל פוסקים דס"ל דהוא מדאורייתא ושכן נראה מבואר מסוגיא דמנחות ואפי' למ"ד דאינו חייב כרת מ"מ יוכל להיות דאיסור איכא ואף מלקות כמו דם האיברים שלא פריש ועכ"ז שוב הוי ספק דאורייתא:
והנה אם היינו אומרים דזאת הוי עכ"פ ספק אם דם שבישלו הוי דאורייתא היה ג"כ מקום להתיר כאשר הביא הש"ך בסי' ס"ו סק"ו בשם הסמ"ק לענין דגים מלוחים דהוי ס"ס ספק שמא לא נמלחו עם דגים טמאים ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהם שומן וציר דגים אינו אסור רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא והיינו כאשר ביאר בש"ך בדיני ס"ס אות י"ו דמהתורה איכא ס"ס שמא לא נמלחו ושמא לא היה בהם שומן ואין כאן רק איסור דרבנן וספק דרבנן לקולא. וא"כ ה"ה בנ"ד איכא ס"ס ספק שהה במלחו כשיעור וספק שמא דם שבישלו אינו רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא כנ"ל:
וע"כ לדינא אפשר דבהפ"מ ולצורך שבת יש להקל: