נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ד
ב"ה כ"ג טבת תרל"ד לפ"ק קאליש. לכבוד הרב המה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם בש"ק מו"ה שלום יוסף נ"י האבדק"ק גראבוויץ יע"א:
הנה יקרת מכתבו קבלתי ואשר הודיענו כי נתקבל לאבדק"ק גראבוויטץ יהי' נוכח ה' דרכו ידין עמו בצדק ויפיצו מעיינותיו חוצה ויזכה ללמד תורה בישראל:
ועל דבר השאלה אשר בא אליו איש אחד עני במר נפשו אשר הי' לו בהמה אחת ומחיתו ממנה ואירע לה שאכלה יותר מדאי וצבתה בטנה ורפואתה לדקור אותה בבטנה על מקום הטחול או הכרס למען יצא הרוח ועתה נפשו בשאלתו מה יעשה בה בהבהמה ומה משפט החלב אם מותרת אם לא והביא כ"ת לדמותו למ"ש הכה"ג הובא בפ"מ יור"ד בסי' מ"ו שמותר לאכול עופות המסורסים ואין חוששין לשמא עשה שלא כדין דהמה אומנים ובקיאים וכן כתב הגאון בתפארת צבי ביור"ד בסי' ס"ט והעיר מדברי הפ"מ הנ"ל אך מסקנות התפארת צבי דבבהמת עכו"ם מותר לפי שבוודאי עושים באופן שלא יעשו טריפה אבל בבהמת ישראל אין נזהרין העכו"ם כ"כ ואסור:
ולפע"ד דכיון דמותר בבהמת עכו"ם ויוכל להזהר שלא יעשנה טריפה הואיל שהמה אומנים לזה אף בבהמת ישראל מותר כמו דמותר לסמוך אקפילא בדבר איסור משום דאומן לא מרעי אומנתו ומכ"ש בזה דבוודאי אומן לא מרעי אומנתו ונזהר שתעלה רפואתו ושלא יעשה אותה טריפה ומה שכתב כ"ת דהרמ"א כתב בסי' צ"ח דעכשיו אין נוהגים לסמוך על קפילא אין מזה ראי' דהתם יוכל להיות הטעם משום שאין בקיאין כ"כ בטעמא לידע אם יש בו טעם או לא אבל כאן כיון דבבהמת עכו"ם יכולין ליזה' אף בבהמ' ישראל בוודאי לא מרעי אומנותייהו ומה שכתב כבודו דלא מרעי אומנתו הוא רק בדבר שאפשר להתברר ולעמוד על הדבר אבל היכא דאי אפשר להתברר אינו נאמן וראי' מיור"ד סי' ש"ב דאם נתן להחייט חוטי קנבוס שרי משום שאפשר לעמוד על הדבר דסימן אם נשרפים או כבים יעו"ש ברמ"א ובש"ך בס"ק ד' אבל היכא דאי אפשר לעמוד על הדבר לא מהימן לפענ"ד זה אינו דאין לך עומד להתברר יותר מזה דאם יעשה את הבהמה טריפה ויטריפנה תמו' ויתודע ויתברר לבעל הבהמ' שהזיקו:
עוד כתב כ"ת דאינו נאמן כאן כמ"ש המ"א באו"ח סי' ק' גבי לוקח טלית מעכו"ם שכתב שם דמשמע מדברי הב"י בסי' קי"ד דכי אמרינן דמהימן מטעם לא מרעי נפשי' היינו דווקא בדבר דאיכא קפידא באומנתו אף לעכו"ם כגון מוריס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אף לעכו"ם אבל הכא שפיר יש לחוש שנטוה שלא לשמה ולא מרעי נפשי' בזה כיון דלא הוי הנ"מ רק לישראל תדע דמי שרי לקנות בשר מעכו"ם תגר כשאומר שהיא כשרה משום דלא מרעי נפשי' ורצה כבודו לומר דה"ה הכא אך באמת זה אינו דהכא נוגע הדבר גם לעכו"ם דאם יעשה אותה טריפה לא תחי' ותמות והרי עושין הרפואה כדי שתחי' ולא תמות ואם יקלקל אצל ישראל אף עכו"ם לא יקח אותו אח"כ לעשות רפואה זאת ובטעומת קפילא קדירה של בשר אם אין בה טעם חלב מותר מסתבר לומר שאין נ"מ רק לישראל אך באמת ראיות המ"א אינו מובן דכתב דכל שאינו נוגע רק לישראל לא שייך לא מרעי נפשי' דא"כ יקנה מתגר בשר כשר מאי קושיא הא התם לא שייך לא מרעי נפשי' דאי אפשר להתברר אם היא כשר או טריפה ובאמת מההוא טעמא גם גבי טלית שאינו ידוע אם נטוה לשמה ג"כ לא שייך לא מרעי נפשי' מההוא טעמא דאי אפשר להתברר אם נטוה לשמה וצריך לומר דגם בזה חשיב אפשר להתברר אם קנה מישראל:
אך עכ"פ בנ"ד בוודאי שייך לא מרעי נפשי' לעשות הבהמה טריפה ומה שכתב כ"ת דכאן מהני אמתלא שעשה במחשך מעשיהו וא"א לצמצם בלי ראות עין ז"א דזה אומנתו של אומן לצמצם אך זאת אפשר לספק כיון דעושה במחשך מעשיהו דלמא באמת אי אפשר לצמצם שלא יטריף והנה בהקזה שעושים בצואר הבהמה הי' אפשר יותר להתיר מטעם שעושים בגלוי ואפשר להזהר יותר אבל כאן שעושין במחשך מעשיהם אפשר דאין יכולין לצמצם והנה בהרבה תשובות נמצא שעושים כן שתוחבין עד שנוגעין בטחול ואז הבהמה נרתעת וזה היא רפואתה וזה אי אפשר יותר לצמצם מאחר שתוחבין עד הטחול ולהזהר שלא ינקוב הטחול אבל כפי שכתב כ"ת ואף אני יודע כי כעת מנקבין רק העור שיצא הרוח וזה רפואתה ובזה נקל יותר להזהר שלא לנקב אברים הפנימים יש להקל יותר ובפרט כיון שהתפארת צבי מיקל בבהמת עכו"ם וע"כ שיכולין להזהר שוב אף בבהמת ישראל מותר משום דעכו"ם לא מרעי אומנתו:
עוד הביא התפארת צבי ראי' שיכולין להזהר ממאי דאיתא שאין לך פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה ויכולין להזהר שלא לעשות אותה טריפה ועוד הביא שם ראיות יעו"ש ועוד נראה לפענ"ד ראי' דנוכל לסמוך על אומן עכו"ם מאשר הביא הפ"מ בש"ד בסי' מ"ו ס"ק י' בשם הכה"ג בהגהות הב"י אות ט' שהחכם מהר"י אבורבי ז"ל אסר תרנגולים מסורסים שיש לחוש לנקיבת המעים והכה"ג השיב דהוי ס"ס שמא עברו עליהם י"ב חודש ושמא לא נקבו המעים וכתב עליו הפ"מ דזה אינו ס"ס כמובן אך הוא התיר דמאחר שהוא אומן בקי הוא בכך ורואה שלא יגע כלל לבני המעים יעו"ש אלמא דדעתו ג"כ דכיון שהוא אומן יוכל להזהר והבאר היטב בסי' מ"ו ס"ק ט' הביא בשם הדמש"א וכ"ג דמנהג בכל המקומות בעכו"ם לסרס התרנגולים זכרים כדי שיתפטמו ותופרים מקום הקריעה ומותרים דהמתעסק בסרים בקי הוא יעו"ש ושם בתופרים מכניסין מחט בחלל אעפ"כ מתירין משום שהאומן בקי הוא וה"ה בנ"ד ועכ"פ נראה להתיר ע"י בדיקה שיבדקו אחר שחיטה אם הכל שלם ויפה אף שאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ כיון דמצד הדין מותר אף בלא בדיקה וכשיסכימו גדולי המורים ע"ז לפענ"ד יש מקום להתיר:
ועל דבר החלב אם מותרת נלענ"ד להתיר ג"כ דהנה אמרתי מסברא דנפשאי דאף למ"ד דהיכא דנולד הריעותא מחיים כל ספק אסור מטעם דבחיי' עדיין בחזקת איסור עומדת מ"מ החלב מותר דלענין הבהמה אמרינן דבחזקת איסור עומדת בחזקת איסור אבר מן החי או שאינו זבוח אבל החלב הי' מותר מתחלה דהתורה גלתה דהחלב אינו אסור משום אבר מן החי וא"כ היה חזקה לבהמה זו דהחלב מותרת ואין אנו ואוסרין אותה מספק והראו לי התלמידים דהברית אברהם כתב סברא זו וראיתי עתה במכתב מעכ"ת שכתב ג"כ כן:
אך לכאורה הדבר תלוי במאי דאיתא בחולין בד' ט' לא בדק בסימנים מאי ר' אליעזר בן אנטיגנוס משום ר' אליעזר בן ינאי אמר טריפה ואסורה באכילה במתניתא יתנו נבלה ומטמא במשא וקאמר בגמרא במאי קא מיפלגי בדר' הונא דאמר בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה מר סבר בחזקת איסור קיימא והשתא מתה הוא ומר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן:
נמצא פליגי בזה ר' אליעזר בן אנטיגנוס ורבנן דרבי אליעזר בן אנטיגנוס סבר כיון דלא הי' מתחלה חזקה לאיסור אכילה ולא לטומאה גם עתה אינה אסורה רק באכילה ואינה מטמאה ורבנן סוברים כיון דע"י חזקה אסורה ע"כ אתה אומר שאסורה באכילה ולא נשחטה כהוגן שוב ממילא מטמאה ג"כ וא"כ כיון דאנן קיי"ל כרבנן דל בדק בסימנים מטמאה ג"כ ה"ה לענין חלב מבהמה בספק טריפה למ"ד כיון דנולד הריעותא מחיים הוי חזקת איסור והבהמה אסורה באכילה משום דאמרינן דנטרפה אף החלב אסורה אף שמתחלה הי' החלב מותר כיון דזה בזה תליא:
אך עדיין אפשר לחלק דשם בגמרא דכבר נשחטה הבהמה ולא בדק בסימנים ואנו מסופקין על גוף הבהמה אם אסורה או מותרת וכיון שאנו אוסרין הבהמה ואנו מחזיקין שלא נשתטה כהוגן ממילא מטמאה ג"כ אבל בנ"ד שהבהמה עדיין חיה ועל הבהמה אין ספק עתה כלל שהרי אסורה משום אבר מן החי ולא הוי הספק רק על החלב שפיר אנו אומרין דהחלב בחזקתה הראשונה כמו שהיה מתחלה מותר החלב מבהמה זו כן עתה מותר ואם נימא דאנו מחזיקין הבהמה זו לטריפה לענין כשנשחוט אותה תהי' אסורה ז"א חדא דבארנו לעיל דלפענ"ד דלאחר שחיטה עכ"פ מהני בדיקה א"כ עדיין אין אנו מחזיקין הבהמה לטריפה:
ובזה יונח לנו ג"כ דלא קשה מסי' פ"א דאף למאן דמתיר בחלב שהבהמה נטרפה ע"י סרכה הוא משום דהוי ס"ס ספק שמא אינה טריפה כלל ושמא נטרף לאחר מכן ולדעת הרשב"א במשמרת הבית הוי הטעם דמש"ה החלב מותר משום דאמרינן בהמה אתרע חלב לא אתרע ומהאי טעמא דלענין החלב הוי חזקת היתר לא התיר שום אחד מהפוסקים ולפי הנ"ל ניחא משום דהתם דהוי לאחר שחיטת הבהמה כיון שאנו מטריפין הבהמה אפי' החלב אסור כנ"ל אבל מחיים שפיר אפשר להעמיד החלב על חזקת היתר:
ועוד אפשר לצרף לסניף להיתר על החלב דהנה רציתי מעצמי לומר דחלב וציר טריפה אינו אסור רק מדרבנן ומצאתי אח"כ כן במרדכי בפרק גיד הנשה בשם מהר"ם מרוטענבערג דכתב וז"ל ומיהו לפי שאני רגיל לומר דציר נבלה וטריפה מדרבנן וזיעה בעלמא הוא כמו ציר דגים דדווקא בציר שרצים דאיכא בהו קרא דהטמאים וכן בהמה טמאה דיליף בת"כ מהטמאים הם הוי דאורייתא אבל בטריפה דליכא קרא הוי דרבנן והא דקאמר בפרק כל הבשר גבי רב מרי בר רחל אמלח לי' חתיכה נבלה בהדי בשר שחוטה אתי לקמי' דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן וכו' הכי פרישא כיון דציר טמאים ילפינן מקרא גזרו רבנן נבלה וטריפה משום טמאים ובזה אני מיישב דקשה מאי פריך עלי' מדג טמא שמלחו עם דג טהור מותר מאי לאו שהי' שניהם מלוחים הא ציר דגים טמאים זיעה בעלמא הוא ומדרבנן והיכא פריך מדג אבשר אלא וודאי לפי מה שפרשתי דציר נבלה וטריפה דרבנן וציר דגים נמי הוי מדרבנן ודמי להדדי לגמרי ע"כ:
ותיתי לי כי טרם ראיתי דברים אלו אמרתי זאת בעצמי על קושית התוס' בחולין בד' צ"ט ע"ב בד"ה שאני ציר ובבכורות בד' י' ע"ב בד"ה לאסור צירן ורוטבן דהשאירו בתימה דהיכא מייתי רבא ראי' מהטמאים לאסור צירן לציר טריפה וגם מאי מקשה מדג לבשר דהא דג לא הוי רק מדרבנן ותירצו דהקושיא כמו דבבשר אסור מדאוריי' בדג אסור מדרבנן עכ"פ ואמרתי דאפשר ליישב שני הקושים ביחד דגם ציר טריפה אינו אסור רק מדרבנן ושפיר מקשה מדג אבשר וכדאיתא במרדכי הנ"ל:
אך הלום ראיתי בפרי חדש בסי' ע' ס"ק י"ח דכתב דאין לסמוך עליו כלל בזה ונלענ"ד דיש לסמוך עכ"פ לסניף להיתר דהתוס' בעצמם השאירו בתימא דאיך יליף ציר טריפה מציר טמא וגם לפי אשר בארנו במקום אחר בסי' על פי דברי הפ"י בהיתר שכתב על חדש במשקה הבא מחדש דלא אמרינן משקה היוצא מהן כמותן יש מקום לדברי מהר"ם הנ"ל וכאן לקצר אני צריך ובתוס' בכורות בד' ו' בד"ה רוטב וקופה מבואר דחלב הוי כמו ציר ופלפלתי בזה בארוכה א"כ יש סניף קצת ג"כ ולענין גוף הדין כשיסכימו גדולי הדור אהי' גם אני סניף להתיר:
וכל זה כשלא ניקב כרס הפנימי אבל כשניקב כרס הפנימי בוודאי טריפה דלא כהגהה שהוסיפו המדפיסים בטור בסי' מ"ח דהנסיון מעיד דאף דניקב כרס הפנימי כשר ע"ז צעק הב"ח כמבואר ברשב"א דכל טריפות שמנו חכמים אף אם מתקיים זמן רב טריפה ואנן קיי"ל דכרס הפנימי כל מקום שניקב טריפה וכן השיב חותני הגאון שיחי':