נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן מ
ב"ה כ"ט מנחם אב תרכ"ח לפ"ק קאליש:
למופלג אחד מארץ אשכנז
יקרת מכתבו קבלתי על דבר אשר ראשי הקהיל' מקהילתו ע"פ מכתב אשר מצאו בכתבי הרב המנוח. ועתה החדש מקרוב בא הוסיף לדרוש ברבים דלא נמצא בשום מקום בתור' שיצטרך מי טביל' זולת נשים הנדו' מטומאתן ועי"ז נסגרו שערי המקוה לפני כל איש אשר יחפוץ לטבול לקריו ועוד הוסיפו על חטאתם פשע אשר הגר אשר בא להתגייר אשר צריך טביל' מדאורייתא לא הניחוהו לטבול. וכבודו כתב כי כבר כתב לגדולי הדור וכולם השיבו כי עשו ראשי הקהילה שלא כדין בזה לסגור שערי הטביל':
והנה אנכי טרוד מאוד לא אוכל כעת להשיב באורך וגם כבודו בעצמו כבר ידע לרשום המקומות המבוארים שיש מצוה בטביל' זו ודי בזה:
ועוד לבאר יותר עד כמה מגיע טבילת מצו' אף לאנשים הוא שעי"ז נרא' נתבטל כל הנשיאת כפים בכל יום אשר הוא מהדין ועוברים על שלש מצות עשה כאשר הביא הב"י בסי' קכ"ח וז"ל כתב האגור שנשאל מהר"י מילין למה אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום מאחר שהוא מ"ע והשיב מפני שמנהג הכהנים לטבול קודם כמו שכתוב בהגהו' מיימוני ובכל יום קש' להם לטבול בחורף ולכן עלה המנהג דוקא ביו"ט וגם מטעם ביטול מלאכה וכשהכהן אינו נקרא אינו עובר עד כאן ודחק עצמו לקיים מנהג מקומו ואינו מספיק כי מ"ש מפני שנוהגים לטבול קודם הוא חומרא דאתי לידי קולא ותלי תניא בדלא תניא שהרי טביל' לנשיאת כפים לא הוזכר בתלמוד ואם הם נהגו להחמיר ולטבול למה יבטלו משום כך ג' מ"ע בכל יום ואע"פ שאינו עובר אלא אם כן נקרא מכל מקום מוטב להם שיקיימו ג' עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינם מחוייבים שיטבלו יעו"ש:
והנה לדעת הר' מנוח שהביא שם הב"י מתחילה דאף כשאין אומרים לו לברך עובר עכ"פ בעש' אחד דכה תברכו בודאי יוקש'. והנ' מה שתירץ הדרכי משה והובא כיון שאינם שרוים בשמח' ג"כ קש' להבין:
אמנם באמת מנהגי ישראל נתיסדו ע"פ קבלו' אמיתיו' אשר אף לגדולי ישראל מקצתם נודעו ומקצתם נסתרו:
ובספר המקצעות לרבינו חננאל איתא דהיכא דאיכא נדה בביתא דכהן אסור לי' למיסק לדוכן כל אימת דאיתא בנדתה דא"ר יודן כל כהן שנושא את כפיו ואמו או אשתו או בתו נדה ונכנס הוא באותו בית שנדה שמה הרי תפלתו של ישראל תועב' ואף הוא גרם לזרעו שיאבד מן העולם שאלו תלמידיו את ר' עקיבא במה זכית לחכמה מפואר' א"ל מעולם לא הרהרתי לדבר עביר' ולא דברתי עם אשה נדה ולא הסתכלתי בכהנים:
שאלו תלמידיו את ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג מפני מה זכית לכהונ' גדול' א"ל מעולם לא הקרבתי קרבן שהנדה בתוך ביתי ע"כ מ"כ:
והברכי יוסף הביא שרבינו בצלאל הביא זה בליקוטיו על תמיד:
והנה אינו מובן איזה טומא' יש באוהל נדה וראיתי אח"כ לחתם סופר שהביא שהראב"ד בפירושו על תמיד ביאר פירוש הדברים:
אך יהי' איך שיהי' נרא' מבואר דסובר דנשיאת כפים הוי כמו עבוד' וקרבן ולא יוכל להיו' בטומאה והפליג בעונש הדברים וזה הוא מנהג ישראל שלא לישא כפים רק ברגל משום שאז כולם בטהר' ומבטלים בכל השנה מצות נשיאת כפים שיש בהן שלש' עשין משום זה:
וגם המ"א בסי' קכ"ח בס"ק ע' מסיק ג"כ דהטעם הוא משום טומא' ממתינין עד הרגל שיהיו בטהר':
ואלו המבטלים ברבים שלא יטבלו שום אנשים עתידים ליתן את הדין ידוע משום ביטול נשיאו' כפים:
כאשר דרשתי ברבים לפני איזה שנים על המקילים ר"ל להוציא חוץ לעירוב כי המה עתידים ליתן את הדין על שלא תקעו שופר בר"ה ולא שמעו תקיעת שופר בר"ה שחל להיו' בשבת ולא לקחו לולב ביום הראשון של סוכו' אשר ע"ז אלו המתחדשים מקפידים מאוד והי' אז יו"ט ראשון של ראש השנ' בשבת וכן יו"ט הראשון של חג שכ"כ העמידו דבריהם חז"ל לבטל תקיעת שופר ונטילת לולב שמא יוציא לרשו' הרבים ואמרתי זאת על פי משל נמרץ ואחר שהמה יוציאו לרשו' הרבים במזיד ובשאט נפש מאי תירוץ יהי' להם וכל שנה שאין תוקעין בתחילתה וכו' ואיתא בבה"ג דבשבת לא שייך זה כדאיתא בטור ובט"ז אבל לאלו אין תירוץ:
כן אני קורא על האנשים המבטלים ביד רמה כל הטבילו' אנשים שיענשו על ביטול נשיאת כפים בכל יום:
ובודאי אין מצוה גדול' מזו אם אי אפשר להטביל אנשים באותו מקוה יכונו בפני עצמה לאנשים וכל המבטל זה דינו כמבטל רבים לעשו' מצוה שענשו מפורש אשר אין להעלות על הכתב:
דברי ידידו הדו"ש.