אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לח

סימן לז

ב"ה ט' אדר תרכ"ט לפ"ק קאליש.

לכבוד בן גיסי המופלג החריף ושנון מו"ה משה האלברשטאם נ"י.

יקרת מכתבו קבלתי לפני שבועות אחדים ולדבר הזה יסלח לי כבודו. כי לא יכולתי להשיבו כי בעת בא אלי מכתבו הייתי מוטרד מכל צד ואח"כ נסעתי לדרכי והתמהמהתי איזה שבועות ואחרי שובי לביתי צנוף צנפתני טרדות למכביר עד אשר לא יכולתי להשיב אף הלכות למעשה ועתה פניתי מעט להשיב על תשובות הנצרכות וראיתי מכתב שאהבה נפשי ומצאתי בו סברות ישרות וכוונות ערבים לאוזן שומעת.

בענין אשר שאל אם מותר לשפוך צונן ביו"ט כדי שיקפיא החלב שנפל לתוך הבשר והי' ס' דאיתא ביו"ד בסי' צ"ח דצריך לתת מים צונן וטבע החלב להקפיא ויופרד האיסור ונסתפק אם מותר לעשות זאת ביו"ט לפי מ"ש התה"ד בסי' נ"ד מביאו המגן אברהם בסי' שכ"ג ס"ק י"ד דאסור לבטל איסור בשבת ויו"ט משום מתקן ופלפל בזה מענין לענין ודבריו ישרים ונכוחים וכל פלפולו היטב בעיני:

אך בראשית דבריו לא יצדק דמה ששופך מים צוננים כדי שיקפה החלב ויסירו לא הוי מתקן איסור רק מפריד האיסור מההיתר ואימתי הוי מתקן כגון לבטל איסור בשבת וביו"ט באופן שמותר לבטל כגון באיסור דרבנן שנתערב לדעת הסוברים דמותר להוסיף הוי מתקן איסור שמתחילה הי' זאת אסור ועתה נעשה היתר מה שהי' מתחילה אסור אבל כאן לא תיקן איסור שיעשה היתר אך הפריד האיסור מהיתר ומה שהי' מתחילה אסור נשאר גם עתה אסור ואינו דומה למ"ש המ"א בס"ק הנ"ל דיבש ביבש שנתערב דמותר לעשות תקנה להשליך אחד כיון דאינו אלא חומרא בעלמא מותר ודמי להך דמעלין את המדומע בשבת בדף קל"א ומשמע דאי הוי מדינא הי' אסור שאני התם דקודם שהשליך אחד או העלה את המדומע הי' כולו איסור וכן הוא בפירוש במגן אברהם בסי' ת"ק ס"ק י"ב דמש"ה מנקרין בשר ביו"ט ולא דמי להך דאסור להפריש חלה ביו"ט דהוי מתקן דהתם קודם הפרשה הי' כל העיס' טבל והי' כולו איסור אבל במנקר הבשר הי' מתחילה ג"כ מותר וחותך רק מה שאסור לאכול יעו"ש דבריו:

מ"מ נ"ל מטעם אחר דאסור ליתן צונן להקפיא החלב ולהוציאו מהקדירה דהוי בורר דבורר הפסולת מתוך האוכל כמו שמבואר בסי' תק"י ס"ק ה' דאין עושין חמאה מהחלב ביו"ט ואיתא במגן אברהם דהוי בורר וכתב שם המ"א בס"ק י"ג דה"ה לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטני באופן דכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב שלא יהי' בורר ועי"ש ומכ"ש כאן שהחלב מעורב הכל בין הרוטב והוא נותן מים צוננים להפריד החלב בודאי הוי בורר גמור ויעו"ש בסי' שי"ט בסעי' ט"ו דמסננת שנתן בה חרדל לסננו מותר ליתן בה ביצה אע"פ שהחלמון יורד למטה עם החרדל והחלבון נשאר למעלה וסיים הטור דלא חשיב כבורר שהחלבון והחלמון שניהם אוכלין הם ואין נותנין אותו לתוכו אלא לתקן מראה החרדל אלמא דאי לאו משום האי טעמא דאף החלבון רוצה לאכול הי' זה בורר והקשה המגן אברהם דהא במין אחד לא שייך ברירה ותירץ דהוי שני מינים או שהחלבון הוי פסולת ועי"ש וא"כ כאן בחלב לתוך הרוטב הוי שני מינים יעו"ש בש"ך ביו"ד בסי' צ"ח דחלב ובשר הוי מין באינו מינו דאין טעמם שוה. ואף לדעת הראב"ן שם דטעמם שוה מ"מ כיון דחלב אסור באכילה בודאי הוי פסולת והוי בורר אבל הך דמעלין את המדומע בשבת לא הוי בורר וכן ביבש ביבש שנתערבו שמותר לעשות תקנה להשליך אחד בשבת ג"כ לא הוי בורר דשם כל חתיכה יוכל להיות היתר כמו איסור ואין זה בורר פסולת מתוך האוכל שכל אחד יוכל להיות אוכל והוי רק כמו מפריש חלה מעיסה ובמין אחד היכא ששניהם אוכלין בודאי לא הוי בורר ואף לשיטת הט"ז בסי' שי"ט סק"ב ובס"ק י"ב דאף במין אחד הוי בורר משום דמה שאינו רוצה לאכול עתה חשיב פסולת ואף דזה שמפריש לתרומה ולאיסור יהי' אסור לאכלו מ"מ כיון דמתחלה הוי מותר הכל לא חשיב פסולת:

והנה הלום ראיתי להתה"ד בסי' פ' הובא בש"ע או"ח בסי' ת"ק ס"ו ובט"ז ובמ"א שם וז"ל בהגהה בשם ראבי' כתב דמותר לנקר בשר ביו"ט אף אם נשחט מעי"ט ואין בזה משום בורר אוכל מתוך אוכל משום שאי אפשר לאכול בענין אחר דהא רב שרי להפריש חלה ביו"ט מעיס' הנילושה מעי"ט נראה דר"ל דאי אפשר לאכול בענין אחר מ"ה לא חשיב ברירה ויש לתמוה על האי סברא מההוא דפרק תולין דבין הגתות מותר לתת יין עכור בשמרים לתוך המשמר' משום דבלא"ה יכול לשתותו אלמא אדרבא משום דאפשר בלא הך ברירה משום הכי לית בי' משום ברירה עכ"ד התה"ד וכתב עליו הט"ז וז"ל ואני גברא רבה חזינא אבל תיובתא לא חזינא דאין זה ענין לזה דודאי כל שאין הכרח להבדל זה מזה אלא יש אפשרו' לשתו' אע"פ שהן מעורבין אין ההבדל אוסר בזה דאין כאן בורר אבל באם צריך להבדל ואי אפשר בלעדו אז יש לחלק באם יש אפשרי ליקח משם האוכל ולא לעסוק בפסולת כלל אלא יקח האוכל ויאכל והשאר ישאר לשם אז אסור לברור האוכל אחד אחד ולעשות קיבוץ ממנו אבל אם אי אפשר ליקח האוכל ולהבדילו מן הנשאר כההוא דמנקר שרי כיון שאי אפשר להבדל בענין אחר וההבדל הוא ההכרח עכ"ד הט"ז:

וא"כ לשיטתו מותר גם כאן להפריד החלב מהרוטב ע"י נתינת מים צוננין כיון דאי אפשר לאכול בענין אחר:

אמנם המ"א הביא דברי התרומו' הדשן הנ"ל דכתב ויש לתמוה דאדרבא כל שאי אפשר לאכול בענין אחר שייך בו ברירה כמ"ש בסי' שי"ט ס"י ועוד דרוב הגאונים לא סבירא להו הא דרב (היינו דאוסרים להפריש חלה ביו"ט בעיסה הנילושה מעי"ט) וכו' עכ"ל תרומות הדשן ודבריו תמוהים שפירש פירוש זר בדברי הגהו' מיימוני ודבריו כפשוטן דמה שכתב משום שאי אפשר לאכול בענין אחר לא בא לתת טעם למה אין בזה משום בורר וכו' כלומר דזה לא מקרי ברירה דברירה לא שייך אלא בדבר המעורב אבל הכא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וכ"כ המרדכי בסתמא וברירה לא שייך כאן עכ"ל ואפילו לפי מה שנתבאר בסי' תק"י (דהיינו דגם בכה"ג אסור) היינו בדבר שהוא פסולת גמור או בב' מיני אוכלין אבל הכא מין אחד הוא ואינו פסולת אלא איסורא הוא דרביע עלי' ומש"כ הגהת מיימוני משום דאי אפשר הכי קאמר עכ"פ כיון שהי' יכול לנקרו מערב יו"ט לתסר לנקרו ביו"ט (דהיינו דיהי' אסור משום מתקן כאשר פירוש במחצית השקל) וע"ז אמר דאי אפשר לאכלו בענין אחר שרי לעשותו ומייתי ראי' מרב וכו' גלגל עיסה מערב יו"ט מותר להפריש חלה ביו"ט כיון דאסור לאכלה בלא חלה ה"נ כיון דאסור לאכלו בלא ניקור שרי וכו' עכ"ד המ"א:

ואם כן שאלתינו אלה אם מותר לתת מים לתוך הרוטב שנפל לתוכו החלב להוציא החלב ביו"ט יהי' תלוי בשיטת הט"ז והמ"א דלשיטת הט"ז אין כאן איסור בורר כיון דאי אפשר לאכלו בענין אחר כנ"ל וגם מנקר מותר מההוא טעמא:

ולשיטת המ"א מההוא טעמא לא הותר מנקר דאדרבא כיון שאי אפשר לאכלו בלא ברירה חשיב מנקר אך התם מותר כיון דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ואף אם נאסר גם בכה"ג היינו בדבר שהוא פסולת גמור או בב' מיני אוכלין אבל הכא מין אחד הוא ואינו פסולת אלא איסורא הוא דרביע עלה:

והנה כבר בארנו דבזה איכא דעות אם חלב ובשר מין אחד הוא או שני מינים ואם נימא דשני מינים המה לענין טעם ומקרי מין באינו מינו קשה לומר דיחשב מין אחד לענין ברירה וא"כ בניקור שמנקר מחלב הוי לכאורה שני מינים וגם מה שמנקר מדם נראה דבודאי חשיב שני מינים:

וע"כ נראה דעת המגן אברהם דכל זמן שהדם והחלב בתוך הבשר ביחד כמו שהוא מברייתו חשיב מין אחד אבל אם נתערב אח"כ דם או חלב בתוך הבשר נראה דבודאי חשיב שני מינים:

וגם חלב נלענ"ד דהוי פסולת גמור כאשר כתבו הפוסקים להתיר בנפל חלב משום דהוי פגום היינו חלב מנירו' וא"כ החלב דהוי פגום זולת האיסור בודאי הוי פסולת גמור ולא שייך טעם המגן אברהם דלא הוי בעצמו פסולת רק איסורא הוא דרביע עלה דכיון דהוא פגום הוי בעצמו פסולת.

וגם בלא"ה נראה לי כנ"ל דהיכא דנתערב חלב בבשר הוי שני מינים והוי בורר גמור ולכן לשיטת המ"א אסור (וגם נראה מדברי המ"א דדוקא בניקור מותר משום דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי אבל בחלב המעורב ברוטב נראה דבודאי הוי בורר):

אך לשיטת הט"ז מותר אך באמת שיטת הט"ז קשה להבין דנימא כיון דלא אפשר לאכול בענין אחר אין כאן איסור בורר והביא ראי' מחלה משמע דאי לאו האי טעמא הי' בהפרשת חלה איסור בורר אך משום כיון דאי אפשר לאכול בענין אחר מותר:

א"כ יוקשה בחלות חוץ לארץ דאוכל והולך ואח"כ מפריש יהי' אסור להפריש משום דהוי בורר ואפשר לאכול בענין אחר ואפשר לומר דבאמת אנן לא קיי"ל כרבה בביצה בדף ט' ואף בחלת חוץ לארץ ג"כ חלה שנילושה מערב יו"ט אסור להפריש חלה ביו"ט:

ואפשר לפרש בזה דברי הגמרא בביצה שם בדף ט' דאמר רבה שחט צפור מערב יו"ט וכו' גלגל עיסה מערב יו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט אבוה דשמואל אמר אף גלגל עיסה מערב יו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט לימא פליגי דשמואל אדאבוה דאמר שמואל חלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש ופירוש רש"י ושוב לא הוי מתקן שיהי' אסור ביו"ט משום מתקן אמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים ואינו מובן תירץ הגמרא דאף שאסורה לזרים אם קרא עלי' שם מ"מ לא הוי מתקן דגם מתחילה הי' מותר ורש"י נדחק בזה.

ולפי הנ"ל דבחלת חוץ לארץ כיון דאם קרא עלי' שם אסורה לזרים שוב אסור משום בורר דזה שאסור הוי כמו פסולת שאסור באכילה לשיטת הט"ז בפירוש החה"ד ולא שייך התירץ דלא הוי בורר כיון דאי אפשר לאכול בלאו הכי דהרי שפיר אפשר לאכול בלאו הכי ודו"ק:

נשובה להנ"ל דנראה עיקר כשיטת המ"א דאף היכא דאי אפשר לאכול בלא"ה שייך ברירה אך בניקור מותר משום דכל אחד עומד בפני עצמו והוי מין אחד וכו'. ובחלב שנפל לתוך הרוטב לא שייך זה ואיכא איסור ברירה:

אך הנה בכל איסור ברירה מבואר בסי' תק"י דביו"ט מותר איסור ברירה אך הנה המגן אברהם עמד בזה בס"ק הנ"ל וכתב וז"ל באמצע דבריו וכ"כ ראב"ן אע"ג בדהוי ברירה שרי כמו שנתבאר בסי' תק"י ס"ב גבי קטנים (צ"ל קטנות) עכ"ל ואפילו להאוסרין בסי' תצ"ה אוכל נפש שהי' אפשר לעשותו מערב יו"ט היינו במלאכה גמורה אבל הכא לא הוי ברירה כמ"ש לעיל וכו' יעו"ש דברי המ"א:

נראה כאן דעתו דהא דמותר ברירה ביו"ט היינו רק לדיעה ראשונה בסי' תצ"ה דדוקא מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותו מערב יו"ט אסור לעשותו ביו"ט אבל אוכל נפש גופא אף שאפשר לעשותו מערב יו"ט מותר לעשותו ביו"ט מש"ה ברירה מותר לברור האוכל ולאכלו דהוי אופל נפש גופא אף שאפשר לעשותו מערב יו"ט אבל לדיעה שני' בסי' תצ"ה דאף אוכל נפש גופא כל שאפשר לעשותו מערב יו"ט אסור לעשותו ביו"ט אף ברירה אסור אך תמוה לי דבסי' תק"י לענין ברירה לא הזכיר המגן אברהם מזה כלל ואפשר שזה הוא דעת הרשב"א הובא בהרב המגיד בפ"ג מהלכות שבת והט"ז בסי' תק"י ס"ק ג' פסק כותי' להלכה דכל שבשבת חייב לענין בורר אף ביו"ט אסור וראיתי אח"כ שם בט"ז דכתב להלכה כדעת הרשב"א מההוא טעמא דאף באוכל נפש עצמו כל שאפשר לעשותו מערב יו"ט אסור והוא כדיעה השני בסי' תצ"ה והוא כדברי הנ"ל:

ולכן פסק הט"ז להלכה דבבורר פסולת מתוך האוכל דאף בשבת חייב שוב אף ביו"ט אסור:

וכן ראיתי בש"ע מהגאון מוהר"ז זצ"לה"ה שפסק כן דלברור פסולת מתוך האוכל אף ביד אסור רק מה שהוא צריך לאכול לאלתר מטעם דמלאכת אוכל נפש שהי' אפשר לעשותו מערב יו"ט אסור לעשותה ביו"ט והוא דעת הר"ן והוא דיעה השני בסי' תצ"ה ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר שהמגן אברהם בסי' תק"י לא ביאר מאומה וביאר בסי' ת"ק באמצע דבריו בקיצור:

ובנ"ד הוי ג"כ שלא לאכול לאלתר דאחר שנותן מים צוננים להרוטב בודאי אינו ראוי לאכילה עד שיחזור ויחמם אותה וכיון שאינו אוכל לאלתר בבורר פסולת מתוך האוכל אסור ביו"ט (ושם במנקר הי' אסור אף בשני מינים כדברי המ"א הנ"ל התם אפשר דשאני דאפשר דהוי ע"י כלי ע"י סכין הוי כמו ברירה ע"י נפה וכברה):

וגם בברירה בטורח גדול נראה דאסור אף ביו"ט בכל גוונא כמו שמבואר שם בסי' תק"י בסי' ה' ובמגן אברהם בס"ק י"ג דאין עושין חמאה ביו"ט אע"ג שחמאה בת יומא מעלי' מ"מ הוי בורר וטורח גדול הוא ואסור אף ע"י עכו"ם ואילו אין לדמות לשם

עכ"פ להלכה נראה דאם נתערב החלב בעיו"ט אסור להפרידו ביו"ט ע"י נתינת מים צוננין אם אינו אוכל לאלתר:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה