אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן לז

סימן לו

לכבוד הרב הגאון הצדיק בוצ"ק חו"פ ג"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה אברהם שליט"א האבד"ק קראשגאוויץ יע"א.

אחדש"ת בהיותינו ביחד דברנו על דברי הגמרא בכריתות בדף י"ט ע"א דאיתא שם במשנה שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהם עשה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ר' יוסי אומר לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור שאני אומר מקצתה עשה היום ומקצתה עשה למחר על מה נחלקו על העושה מלאכה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה ושם בדף ע"ב איתא דאמרו לו רבנן דמשכחת לה בהגבהה דאי אפשר מקצתה בשבת ומקצתה ביום כפור ומסיק דגם בהגבהה משכחת שיהי' חצי בשבת וחצי ביום כפור ואח"כ קאמר בגמרא ולר' יוסי גמר מלאכה לר' אליעזר פטור והא שמעינן לי' דמחייב דתנן ר' אליעזר אומר האורג ג' חוטין מתחלה ואחת על האריג חייב אמר ר' יוסף ר' יוסי אליבא דר' אליעזר מתני לה האורג ג' חוטין מתחילה ושנים על האריג חייב:

והקשה כבוד חותני הגאון נ"י. דילן בפרק האורג דר' אליעזר מחייב באחת על האריג חייב אף על גמר מלאכה היינו סוף הגבה' בהנחה בלא עקירה א"כ יוקשה כפי מאי דאיתא בריש שבת דשמונה עשר דבר גזרו ב"ש וב"ה ואיתא דבי"ח נחלקו ובי"ח גזרו כולם והוא יציאות השבת שתים שהן ארבע וכו' כדאיתא בפירוש המשניות ובירושלמי וקשה דהא ר' אליעזר הוי מתלמידי ב"ש האיך הי' יכול להיו' זאת בי"ח דבר כל המשנה דריש שבת הא לר' אלעזר חייב בהנח' אף בלא עקירה:

וכבוד גאונו הקשה עם מאי דאיתא בכריתות בדף י"ז דמוכח בגמרא דר' אליעזר סובר דאין ידיעה לחצי שיעור מדתניא הכותב שתי אותיו' בשתי שבתו' אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו ר' אליעזר מחייב וקשה ממאי מוכח הא ר' אליעזר דמחייב באח' על האריג וחייב על גמר מלאכ' חייב על האו' השני שכתב בשב' שני בלא הצטרפו' אות הראשון ואף אם נימא דיש ידיעות לחצי שיעור ואו' הראשון אינו מצטרף ג"כ חייב ע"כ:

והנה על קושית חותני הגאון נ"י אומר דקשה לומר דר' אליעזר יסבור שיתחייב על הנח' בלא עקיר' ואמאי לא פליג רק בפרק האורג באחת על האריג ולא פליג דא"כ כפי מתניתן תיכף בריש שבת במשנה ראשונה וע"כ דעל הנח' כלא עקיר' בודאי אינו מחייב רק באח' על האריג כדאיתא ברש"י בדף י"ז בכריתו' בד"ה ר' אליעזר מחייב דכתב באמצע דבריו טעם של ר' אליעזר דמחייב באח' על האריג וז"ל אבל בארוג דמעיקרא הוי בהאי בגד אריג שיעור הרבה חשיב האי חוט שארג זה אגב כל הבגד יעו"ש:

והיינו דוקא התם דבאריג' בכל חוט שאורג עשה מלאכ' אריגה אך כל זמן שאין שיעור בהבגד אינו חייב על האריגה וזה הוא היכא שהחוט בפני עצמו אינו חשיב אבל כיון שחברו לבגד שהחוט חשיב אגב שאר הבגד ממילא חייב על מלאכת אריגה כיון דאיכא חשיבות בהבגד אבל גבי הוצאה כל דעביד הנחה בלא עקיר' בודאי אינו חייב כיון דהנח' גופ' לא הוי מלאכ' כלל דהמלאכ' הוי הוצאה מרה"י והנח' ברה"ר ולא הוי הוצא' כל שלא הוציא מרה"י:

והנה בירושלמי איכא פלוגתא והובא גם ברשב"א בחידושיו לשבת בריש האורג מאי דאמר ר' אליעזר אחד על האריג אם די שיהי' באריג שני חוטים וזה השלישי משלים או דבעינן שיהי' באריג ג' חוטים והחוט הזה הוא הרביעי ואף דבתחיל' סובר ר' אליעזר דשיעור הוא ג' חוטים ואם נימא דטעם דר' אליעזר דחייב תמיד על גמר מלאכה א"כ בודאי הי' חייב היכא שהי' אריג מתחילה שני חוטים והוא משלים השלישי דהוא גמר המלאכ' וע"כ דאין הטעם משום דחייב על חצי מלאכ' אך משום דהוי מלאכה והבגד חשיב כיון שחברו לבגד ובזה איכא פלוגתא אם צריך לחברו לבגד שלם שהי' מתחיל' בגד שלם או ע"י החיבור הזה נעשה בגד שלם וזה ברור:

אך לפי זה צריכין אנחנו לפרש הגמרא בכריתו' מאי דמקשה ולר' יוסי גמר מלאכ' לר' אליעזר פטור והא שמעינן לי' דמחייב אין הקושיא על הגבה' דיתחייב על חצי הגבה' דעל זה בודאי אינו חייב כיון דהנח' לחוד' לא חשיב מלאכ' כלל ואינו חייב רק על גמר מלאכת בגד כנ"ל אך הגמרא מקשה כיון דלר' אליעזר חייב על גמר מלאכה כנ"ל שפיר משכחת לה דיתחייב בין השמשות דשבת ליום הכפורים היכא שהוסיף על הבגד או על כלי דחייב בכל שהוא כיון שהוסיף על בגד מכבר ולא שייך לומר דהוי חצי בשב' וחצי ביום כפור דברגע אחרונה חייב על הגמר וזה ברור ולקמן יבואר עוד:

ולענין קושית הרב הגאון מקראשנאוויטץ דיתחייב לר' אליעזר באות השני לבד כיון דהוי גמר הכתיב' והתם הוי ג"כ מלאכת הכתיבה באות אחד רק כל שלא כתב שני אותיו' אין זה חשיב:

הנה ע"ז לא הי' צריך להקשו' מגמרא כריתו' הנ"ל אך הי' יכול להקשות משבת בדף ק"ד ע"ב דאיתא שם במשנה כתב אות אחד סמוך לכתב פטור וקאמר שם בגמרא מאן תנא אמר רבא בר רב הונא דלא כר' אליעזר דאי כר' אליעזר האמר אחת על האריג חייב א"כ מבואר בפירוש בגמרא דלר' אליעזר חייב בכתב אות אתת סמוך לכתב א"כ יוקשה ג"כ מגמ' כריתו' הנ"ל דקאמר מדמחייב ר' אליעזר בכתב אות אחת בשב' זו ואו' אחת בשב' זו ש"מ דאין ידיעה לחצי שיעור וקשה מאי מוכח הא חייב על אות השני לבד:

וגם ראיתי שקושיא שלי נזכרת בירושלמי דאי' בירושלמי בפרק האורג כתב אות אחת בחול ואו' אחת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ואח"כ איתא בירושלמי כתב אות אח' בשב' זו ואו' אח' בשב' הבאה ר' אליעזר מחייב חטא' ור' יהושע פוטר אתו חמי אילו כתב אות אחד בחול ואו' אח' בשב' ר' אליעזר מחייב חטאו' בין בשב' זו בין בשב' הבאה לא כש"כ ומתרץ מפני חכמים שהם פוטרין:

הרי דאיתא בירושלמי דהא דאמר ר' אליעזר דאו' אחת בשבת זו ואו' אחת בשב' אחר' חייב ה"ה דאף אות אחת בחול ומאי דקאמר אות אחת בשב' זו הוא רק להודיע כח דחכמים דפוטרים אף בכה"ג:

וא"כ בודאי יוקש' סוגי' דמסכת כריתו' דמוכיח דר' אליעזר סובר דאין ידיעה לחצי שיעור ומצטרף שני שבתות יחד יקש' דאף אח' בחול והשני בשב' חייב:

אך לתרץ נראה לי דהבבלי לשיטתו והירושלמי לשיטתו דהנה בירושלמי שם איתא בפרק האורג רבנן דקסרין בעיין מהו אחד על האריג אחד ע"ג שנים אחד על גבי ג' רבנן דהכא אמרו אחד על גבי שנים ורבנן דהכא היינו רבנן דארץ ישראל ורבנן דקסרי המה רבנן דבבל ורבנן שבארץ ישראל דאחד על גבי אריג היינו אחד על גבי שנים דאז חייב כיון דהוי אחד על גבי שנים הוי שלשה וחייב דכך שיעור הבגד מתחיל' ג' לר' אליעזר ורבנן שמח"ל נסתפקו דאחד על האריג היינו שיהי' כבר ארוג שיעור בגד חוץ החוט הזה שארג עתה אז חייב על החוט האחד שארג עתה ויעו"ש ברשב"א בריש האורג הביא דברי הירושלמי הלז ופירשו:

והנה בכתב אות אחד סמוך לכתב יהי' ג"כ תלוי בזה דלמ"ד התם אחד על גבי שנים כיון דבהצטרפות החוט הזה יהי' בו שיעור בגד חייב ה"ה התם בכתב אות סמוך לאות אחד חייב כיון דבהצטרפות אלו השנים יש בו שיעור כתיבה דהיינו שני אותיו' שהוא איזה שם ולמ"ד שם דבעינן אחד על גבי ג' היינו שיהי' שיעור בגד חוץ החוט הזה ה"ה בכתב צריך שיכתוב אות אחד סמוך לשנים דיהי' שיעור כתיבה חוץ האות הזה שהוסיף דהוי כתוב מתחילה דאז חייב על האו' שהוסיף וכן נראה במתניתן דקתני כתב אות אחד סמוך לכתב משמע דהי' שיעור כתיבה מתחלה:

וא"כ שפיר ניחא שיטת הבבלי שלנו דאמר הטעם דר' אליעזר מחייב בכתב אות אחת בשב' זו ואו' אחת בשב' זו משום דאין ידיעה לחצי שיעור אבל בכתב אות אחת בחול ואו' אחת בשב' אינו חייב לר' אליעזר אף דבכתב אות אחת סמוך לכתב איתא גם בבבלי שלנו שחייב לר' אליעזר היינו בכתב אות אח' סמוך לשנים כנ"ל אבל באו' אח' בשב' ואו' אחת בחול באמת אינו חייב רק באות אחת בשב' זו ואו' אחת בשבת זו משום דאין ידיעה לחצי שיעור:

אבל לרבנן דירושלמי דסוברים דבאורג אחד על גבי שנים חייב ה"ה בכתב באו' אחד בחול ואו' אחד בשבת ודו"ק:

עוד נראה לפענ"ד ברור דהא דאיתא בבבלי שלנו דכתב אות אחד סמוך לכתב לר' אליעזר חייב בודאי היינו שכתב אחד סמוך לכתב שנכתב בתחלה על נייר אחד אבל בודאי אם נכתב אות אחד על נייר אחד והוא כתב אות שני על נייר אחר בודאי אינו חייב ואין שייכות אות זה לאות האחר דהנה אם כתב שני האותיו' בשב' הוי הדין אף אם כתב אות אחת בטברי' ואח' בצפורי חייב דכתובה הוא אלא שמחוסר קריבה כדאיתא בשבת בדף ק"ד ע"ב כיון שהוא עשה המלאכה כולה אבל באם הוא כתב רק אות אחד בשבת אף שלר' אליעזר חייב בהצטרפות כתב הראשון היינו רק שכתב סמוך לכתב כדאיתא שם במשנה כתב אות אחד סמוך לכתב וכאשר פירוש רש"י וז"ל אצל אות הכתיב' זיוג אות להשלימו לשתים אבל זה לא יעלה הדעת שאם כתב אות אחד בחול על נייר אחד ואות אחד בשבת על נייר אחר שיהי' חייב דא"כ אף אם נכתב אות אחת בטברי' בחול ואות אחת בצפורי בשבת יהי' חייב כמו בכתב שתי האותיו' בשב' ולעולם יהי' חייב אף בכתב רק אות אחת בשב' שנמצא בעולם אות שני ואינו מחוסר קריבה ובודאי בזה אינו חייב רק בכתב אות השני סמוך לאות הראשון ולכתב הראשון:

וא"כ שפיר ניחא גמרא דידן דהא דקאמר ר' אליעזר בכתב אות אחד בשב' זה ואו' אחד בשב' שני חייב היינו משום הצטרפו' ב' האותיו' וזאת היינו שלא כתב אות השני סמוך לאו' הראשון דבכה"ג אינו חייב משום אות השני לחוד אך משום שני האותיו' כיון שכתב שניהם בשב' חייב דבכה"ג חייב אף בכתב אות אחד בטברי' ואח' בצפורי ושפיר מוכח מזה דאין ידיעה לחצי שיעור וזה ברור:

אך לפי זה יוקשה שיטת הירושלמי מאי דמקשה על ר' אליעזר דלמה לי' אות אחד בשב' זו ואו' אחד בשב' זו אפילו אות אחד בחול ואו' אחד בשב' ג"כ חייב יקשה כנ"ל דהא דאיתא בירושלמי דר' אליעזר סובר דאו' אחד בחול ואו' אחד בשב' חייב ע"כ אות אחד סמוך לחבירו כנ"ל ובכתב אות אחד בשבת זו ואו' אחד בשב' שני' חייב אף באין אות אחד סמוך לחבירו דאף באח' בציפורי ואח' בטבריא ג"כ חייב והוא קושיא עצומה לפענ"ד על הירושלמי:

אך הנה איתא בירושלמי כתב אות אחת בטבריה ואו' אחת בצפורי חייב ומקשה והא תנינן אם אינם נהגין זה עם זה פטור אמר רב הא בר ממל בסררה ויעו"ש בקרבן העדה וכאשר הביא בשם הרשב"א והרב המגיד דהיינו בגויל דק ושכתב על גויל אחד יעו"ש אף שרחוקים זה מזה מ"מ כיון שהגויל דק יוכל לכרכו ולקרב האותיו' יעו"ש:

וא"כ לפי שיטת הירושלמי דאינו חייב בכתב שתי האותיו' בשב' רק בכתבן על גויל אחד א"כ שפיר מקשה בירושלמי כיון דאף בכתב אות אחד בשב' זו ואו' אחד בשב' זה אינו חייב רק על גויל אחת שפיר מקשה דבכה"ג אף בכתב אחד בחול ואחד בשבת חייב:

אבל בגמרא דידן דקאמר דאף באחד בצפורי ואחד בטברי' חייב כיון דכתיבה הוא רק שמחוסר קריב' שפיר ניחא מאי דקאמר בגמרא דאחד בשב' זו ואחד בשב' זו חייב רק משום דידיעה בחצי שיעור לא שמי' ידיעה ואל"ה הי' פטור היינו דלא כתב על גויל אחד דבכה"ג לא הי' חייב על אות השני לבד אף לר' אליעזר ודו"ק כי הוא ברור:

עוד נראה לפענ"ד ברור מאי דמקשה הגמרא בכריתות ולר' יוסי גמר מלאכה לר' אליעזר פטור. הוא מלאכת מכה בפטיש דחייב משום גמר מלאכה כדאיתא בשב' בדף ע"ה ע"ב רבה ור' זירא דאמרו תרוייהו כל מידי דאית בי' גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש:

ובמכה בפטיש חייב בהכאה אחת על הפטיש וכדאיתא ברמב"ם בפרק י' הלכה ט"ז דהמכה בפטיש הכאה אחת חייב וא"כ יוקשה דשפיר משכחת לה העושה מלאכה בין השמשות דשבת ויום הכפורים חייב ממ"נ ולא שייך לומר שמא מקצתה בשבת ומקצתה ביום הכפורים כיון דהכאה על הפטיש הוא רק כרגע וגם לפי פירוש הפשוט שנימא דהקושיא הוא דלר' אליעזר יתחייב על חצי הגבהה היינו ג"כ עכ"פ שיתחייב על הנחה לחודה ומה לי הנחה לחודה או מכה בפטיש הרי מכה בפטיש הוא ג"כ רק הנחת הפטיש על הכלי בחוזק יד וזה ברור מאוד:

וא"כ שפיר משכחת לה אף לרבנן דפליגי על ר' אליעזר באחת על האריג מ"מ משכחת לה שיתחייב בבין השמשות דיוה"כ ושבת בגמר מלאכה דבזה רבנן ג"כ סוברים דחייב והוא ברור:

וע"כ אנו צריכין לומר דהכא קאמר בגמרא ולר' יוסי גמר מלאכה לר' אליעזר לית לי' דהיינו דאדרבא דר' אליעזר מיקל עוד יותר מרבנן וסובר דאינו חייב כלל על גמר מלאכה (ובאמת להך גרסא דר' אליעזר סובר שנים על האריג מיקל לענין זה ג"כ יותר מרבנן דהמה סוברים דבין בתחלה בין בסוף שיעורו שני חוטין ור' אליעזר סובר בתחילה שלשה ואחת על האריג) וע"ז מקשה בגמרא מי נוכל לומר דר' אליעזר סובר דאינו חייב על גמר מלאכ' כיון דר' אליעזר סובר דמחייב באחת על האריג אף דחוט זה בעצמו לא הוי מלאכה אך ע"כ כיון דהוי כעין גמר מלאכה אף דרבנן סוברים דזה לא הוי גמר מלאכה ר' אליעזר מחמיר יותר וסובר דאף זה הוי גמר מלאכה כנרא' בשבת בדף ק"ד דאיתא שם כתב אות אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב מאן תנא אמר רבא בר רב הונא ר' אליעזר הוא דאמר אחת על האריג חייב רב אשי אמר אפילו תימא רבנן להשלים שאני:

וא"כ כיון דר' אליעזר סובר אחת על האריג חייב מכ"ש דחייב בגמר מלאכה ומתרץ בגמרא דר' יוסי גורס שתים על האריג דזה בעצמו הוי מלאכה כדאיתא ברש"י ואין ראי' איך שסובר ר' אליעזר בגמר מלאכה ואפשר דר' אליעזר אינו מחייב בגמר מלאכה אבל למאן דמחייב בגמר מלאכה כמו מכה בפטיש בודאי משכחת לה שיתחייב בעשה מלאכה בין השמשות בין שבת ליום הכפורים ועל דעתי הוא ברור מאוד:

ובזה יתיישב לי הרמב"ם דפסק בפ"ח מהלכות שגגות הלכה ה' כרב יהושע דחלב ונותר לפניו וא"י איזה מהם אכל וכן אשתו נדה ואחותו שבת ויוה"כ ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן פטור הואיל וא"י איזה חטא:

וקשה דהא בין השמשות דשבת ויום כפורים בלא"ה פטור דשמא חציו היום וחציו למחר כדברי ר' יוסי ולפי הנ"ל ניחא דבאמת לפי מאי דאנן קיי"ל דגמר מלאכה חייב שפיר משכחת לה כנ"ל והוא ברור:

ובזה יתיישב לי גם הקושיא שהקשיתי בשב' בדף ל"ה ע"ב מאי דאמר ר' יוסי בר זבדא העושה מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאות ממ"נ דאם הראשין יום השני לילה יקשה ג"כ דשמא חציו מן היום וחציו מן הלילה כדאיתא ברש"י:

ועוד דמבואר בפירוש בהרב המגיד בפ"ה מהלכו' שבת הלכה ד' דבין שהקדים ביציאה ואיחר בכניסה או שעשאן בזמן אחד בין בכניסה בין ביציאה ודאי חייב וקשה שמא מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה (והרב המ"ץ מגור תירץ בזה שיטת רש"י מאי דרש"י פירש שעשה בהעלם אחד שאז מצטרף חצי המלאכה של ערב שבת וחצי המלאכה של מוצאי שבת ותמהו על רש"י בזה ולפי זה ניחא בטוב טעם וכדאיתא אך בהרב המגיד אינו מבואר בהעלם אחד) ולפי הנ"ל ניחא דלדידן שפיר משכחת לה בגמר מלאכה ודו"ק:

והנה לענין כתיבה מבואר בשבת בדף ק"ד ע"ב דארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב כתב אות אחד והשלימה לספר חייב אף לרבנן דהוי גמר מלאכה כמו מכה בפטיש ולכאורה קשה דהא אף בשם כשהשלים באות זה השם יהי' ג"כ מלאכה ובריטב"א הביא בשם התוספתא והירושלמי דבאמת אף בשם הדין כן וכדאיתא בריש האורג וצריך לומר לשיטה זו הא דאיתא במשנה דכתב סמוך לכתב פטור היינו היכא שלא הוי שם דבשני אותיו' שאינם שוים חייב אף דלא הוי שם אך בשני אותיו' שוים צריך להיות שם כגון שני אלפין דאאזרוק כדאיתא בשבת בדף ק"ג ע"ב וברמב"ם:

ולשיטת הבבלי שלנו נראה דוקא ספר וכדאיתא ברש"י דהיינו אחד מכ"ד ספרים דוקא ונראה משום דבכ"ד ספרים היכא שנגמר הוי ספר שלם וצריך להיות דוקא כל הספר מחובר יחד שאז תורת ספר עליו ואם חסר אות אחד פסול מקרי גמר מלאכה אבל בשם אחר כיון דאף דכתב אות אחד בטברי' ואו' אחד בצפורי ג"כ הוי מלאכה כיון דאפשר לקרב האותיו' אף שכתובים בגויל אחד אין זה גמר מלאכה ובהשלים ספר או בגד נראה דחייב משום מכה בפטיש וכן איתא בקרבן עדה בירושלמי אך במאירי איתא דאינו חייב משום מכה בפטיש דמכה בפטיש היינו בחוצב אבן בהר ונתפרקה כולה מסביבות ונמצא שנשלמה מלאכת האבן אלא שלא נפלה וזה מכה בפטיש ומפילה נמצא שהמלאכה בגוף אותו דבר כבר נשלמה וכו' אבל באלו לא נשלם הספר והבגד עדיין וכל שהוא עושה לצורך השלמה אינו מכה בפטיש שאל"כ אף המלאכות שתחילתן וסופן בא כאחד כגון קוצר וכיוצא בהן הי' ראוי להתחייב משום מכה בפטיש עכ"ד יעו"ש:

ולא ידעתי לשיטתו טעמא אמאי באמת בכתב אות אחד להשלימו לספר חייב וכן חוט אחד להשלים הבגד חייב לרבנן:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה