נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן לד
נסתפקתי אם נוכל לצרף הטעללי גראף לצוה"פ וחמונתו עשוי כזה. $ציור בספר$ היינו יתד עקום תחוב בעמוד ועל היתד זכוכית עם חקק למעלה ועל החקק מונח חוט של מתכות:
והספק כפי המבואר בגמרא עירובין בדף י"א ע"ב דצורת הפתח מן הצד לא מהני אך קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וכמבואר בש"ע בסי' שס"ב סעי' י"א אך הנה במקור חיים בסוף הספר בתיקון עירובין בסופו כתב וז"ל עוד נרא' לי דאף דצוה"פ שעשא' מהצד לא עשה ולא כלום מכל מקום אם חקק בתוך הקנים וכרך החבל על גבו דכשר דהא הטעם דבעינן על גבו פי' רש"י כמו משקוף על המזוזו' ובמשקוף גופא אטו אם המזוז' רחב' מהמשקוף לאו שם פתח הוא. ועוד הא אין שיעור ללחי ואילו היינו חותכין הקנה שעד החבל הוי כשר ה"נ כשר דאף שאינו פסיק כמאן דפסיק דמיא כן נראה לפענ"ד עכ"ד:
והנה דבריו אינם מובנים לכאורה דא"כ בכל מן הצד נימא דלא גרע מאילו נחתך חלק העליון דמהני לשיטת הט"ז בסי' שס"ב בסופו דדי כשצוה"פ הוא החבל שלמעלה קשור בשוה עם הקנה התחתון א"כ נימא דמהצד ג"כ מהני כאילו פסיק מה שלמעל' מהחבל והוי החבל בשוה עם הקנה אך דבודאי זאת לא אמרינן דהוי כאילו פסיק מה שלמעל'. בשלמא להחולקין על הט"ז וסבירא להו דלא מהני בשוה ניחא דבכל מקום לא שייך לומר דהוי כאילו פסיק דלא מהני אף בפסיק מה שלמעל' ואינו מותר רק דוקא אם הקנה עליון מונח על התחתון ומש"ה מהצד לא מהני אבל כאן במונח על החקק שפיר מהני כיון דמונח ממש עליו ואי משום שקנה האמצעי בולט עוד למעלה אמרינן דהוי כאילו פסיק. אך לשיטת הט"ז תמוהים דברי הגאון הנ"ל:
ואפשר ליישב דבריו דאין כוונתו דהוי כאילו פסיק מה שלמעלה דזה לא אמרינן ובט"ז בסי' שס"ג ס"ק י"ט נראה דאף היכא דעומדים למטה תחת החבל קנים דמהני אף שאינם נוגעים למעלה והחבל קשור בגג מכל מקום היכא שלמעל' ג"כ קשור בקנים באמצען לא מהני אף שלמט' יש ג"כ קנים יעו"ש דלפענ"ד אי אפשר לפרש דבריו בענין אחר וא"כ מכ"ש היכא שבקנה אחד תחוב באמצע דלא אמרינן כאילו העליון פסיק:
אך אפשר דכוונת המקור חיים דאמרינן כאילו פסיק בעוביו דמתחילה אמר דאינו מזיק מה שהמזוזה רחבה מהמשקוף ועוד דאמרינן כאילו פסיק המזוז' בעובי' ואינו רחב יותר מהמשקוף:
והנה נסתפקתי לשיטת המקור חיים דהיכא דחקוק בהקנ' ונקשר שם החבל דמותר מה יהי' היכא דתחב יתד בהקנה התחתון ועל היתד הניח הקנ' העליון אם מהני דנרא' גם כן דמהני כיון דהיתד תחוב בעומק הקנ' הוי כאילו מונח על החקק מהקנה:
ואפשר דשאני הכא בתחוב היתד בתוך הקנ' כיון שתחוב בתוכו ומכוס' בעץ נרא' כאילו רק נוגע בצדו ולא מונח עלי' אך עכ"ז נרא' דלשיטת החוות דעת גם בזה מהני:
וראיתי שכדין הזה נסתפק הפרי מגדים דז"ל הפ"מ במשבצו' זהב בסי' שס"ג ס"ק י"ט דנסתפק שם ד' ספיקו' ובספק הד' כתב וז"ל צוה"פ שעשאו מהצד אי דוקא מהצד הא תחוב בין קנה לקנה ונחקק קצת בהקנים כעין שעושין האומנין אע"פ שהקנים יוצאים למעל' גם כן אפשר דשרי וסיים ע"ז אח"כ וז"ל ועיין הגהו' אשר"י עירובין בד' י"א ולא שיהי' תחוב באמצעיתו משמע דצריך דוקא מונח על ראש הקנים יעו"ש ונרא' שדעתו נוטה החמיר:
והנה הפרי מגדים אפשר דחולק גם על דין המקור חיים או אפשר לחלק כנ"ל:
והנה אם נימא דאם קנה תחוב בשני הקנים דלמטה מהני בעירוב בודאי מהני בטעללי גראף הנ"ל דהיתד התחוב בתוך העמוד מהני לצוה"פ כיון דתחוב בתוך העמוד והחוט של מתכו' המונח על הזכוכית התחוב על היתד מצטרף הכל וכמבואר בסי' שס"ג ס"ז דלחי אפילו שברים אף שברי שברים מהני וה"ה הקנה שלמעל' מצטרף עם היתד ומה שהחוט של מתכו' מונח על הזכוכי' מצד ולא למעל' אינו מזיק דמונח על הזכוכית גם כן על החקק כנ"ל בציור הנ"ל (וגם אפשר לומר דאם היתד תחוב בעקמימו' כנ"ל ונימא דהתחיבה מהני כאילו המשקוף מונח על המזוזה לא איכפ' לן מה שעל היתד מונח הקנ' העליון באמצע כיון דהכל מחשב לקנה העליון אפשר דאינו מזיק מה שבקנה העליון יהי' עולה ויורד כזה: $ציור בספר$
ועוד אפשר לומר דאף אם נימא כנראה מדברי הגהו' אשר"י דלא מהני בתחב הקנה האמצעי בין שני הקנים ונחלק בין דין המקור חיים דבמונח על החקק שפיר מהני אבל בתחוב בתוך הקנ' לא מהני:
מ"מ אפשר דבכה"ג היכא שתחב יתד עקום בהקנה התחתון ועליו מונח הקנה העליון כזה $ציור בספר$ אפשר דמהני ונחשוב היתד עקום כאילו הוא מהקנ' התחתון שתחוב בו דבודאי אין חילוק בין אם הקנ' התחתון עומד ביושר או בעקמימות וכיון דנחשב היתד הזה לקנ' התחתון הוי כאילו יש חקק בקנ' התחתון דמהני במונח עליו הקנ' העליון כדברי המקור חיים. (ואינו דומה למבואר בעירובין בד' ט' ובסי' שס"ג סעיף כ"ה גם יתידו' עקומות על המבוי דלא מהני רק אם הוי בפחות משלש' דאמרינן לבוד משום דהיתידו' לא מהני לקור' שאין בהם שיעור ולא חשבינן היתידו' לכותלי המבוי דשאני התם בכותלי המבוי כל שאינם כתלים רק יתידות אינם נחשבים לכותלי המבוי אבל כאן בלחי שפיר נוכל לחשוב היחד לקנ' התחתון):
והנה בהדין דכיפה בעירובין בדף י"א ע"ב דהולך המשקוף בעיגול דאיכא פלוגתא בשיטת רמב"ם ורש"י דלדעת הרמב"ם בפ"ה דתפילין הלכ' ד' שרגלים התחתונים אינם גבוהים עשר' טפחים לא מהני מפני שאין לו משקוף וכתב הכסף משנ' וצ"ע שאם הכיפה חשיב משקוף אפילו אין גובה המזוזו' עשר' טפחי' להכשיר ואם אין הכיפה חשיב משקוף כי הוי המזוזות גבוהו' י' טפחי' מאי הוי אטו גובה המזוזו' משוי לכיפה משקוף ע"כ:
ותירץ הט"ז בסי' רפ"ז בס"ק ג' וז"ל ונרא' דלא קש' מידי דבודאי בגוב' עשר' אמרינן דיש כאן מזוזות וממילא יש משקוף על המזוזו' משא"כ באין גובה י' טפחים אין לך מזוזו' אלא שתאמר מה שמתעקם הוא נחשב למזוזות ואם כן אין לך משקוף שכל העיקום כחדא חשבינן לי' ואין אתה יכול לעשו' מזוזו' ממנו וגם משקוף כן נרא' לפענ"ד עכ"ד:
וא"כ לפ"ז אפשר לומר דה"ה בנידון דלעיל שיתד תקוע בקנ' התחתון בעיקום ועליו מונח קנה העליון כנ"ל אפשר גם כן לומר אם נימא כספק הפרי מגדים דהיכא דנתחב קנה העליון בקנ' התחתון לא מהני גם בזה לא מהני ולא אמרינן דחשבינן היתד כאילו הוא מקנ' התחתון והקנ' העליון מונח עליו דאמרינן ג"כ דכל שהתחיל להתעקם חשבינן כחדא או לתחתון או לעליון ואם נחשבוהו לתחתון שוב אין משקוף למעל' כן הי' אפשר לומר לכאורה:
אך באמת אינו דומ' להתם דהתם הכל קנה אחד הוא אבל כאן על היתד הזה מונח קנה אחר א"כ שפיר נוכל לומר דהיתד חשבינן לקנ' התחתון והקנ' שמונח עליו הוא הקנה העליון:
ושיטת רש"י שם בעירובין בלא"ה דאף בקנ' עקום חשבינן מקצתו לתחתון ומקצתו לעליון כל היכא שגבוה שלש' קודם שמתחיל להתעקם:
ושיטת רש"י שם בעירובין מה שפירש דמוכח מכיפה דאף דאינו נוגע קנה העליון בהתחתון מהני לא אוכל להבין דבריו הקדושים ולשיטתו צריך לומר דהיכא דבקנ' העליון יש פתח שאין בו ד' טפחים לא מהני ולא אדע מאי טעמא ואין להאריך כעת:
הדרן לדמעיקרא דביתד עקום שתחוב בקנ' התחתון ועליו מונח קנה העליון נרא' לפי עניות דעתי להתיר וכן היכא שקנ' התחתון עם באמצעיתו כזה $ציור בספר$ ועליו מונח הקנ' נרא' לפענ"ד גם כן להתיר לשיטת המקור חיים דמתיר במונח על החקק אף דעובי החקק אינו הולך עד למט' כמו יתד עקום כנ"ל ואינו דומ' ללחי הבולט מהכותל דצריך שיגיע הלחי עד למטה לארץ ובלא"ה לא מהני כדאיתא בט"ז בסי' שס"ג ס"ק ד' שאני התם דגוף הכותל אינו עולה משום לחי ומש"ה צריך שגוף הלחי יגיע עד למטה אבל כאן הכל לחי הוא:
ומדי דברי אזכור דצ"ע דברי המקור חיים שם בתיקון עירובין דכתב דלחי הבולט מכותל צריך שיהי' בו רוחב טפח כמבואר בסי' שס"ג ס"ד דכל שהוא מגוף הכתלים צריך שיהי' בו רוחב טפח. ובט"ז בסי' שס"ג ס"ק ה' והוא מתרומו' הדשן מבואר בפירוש דלחי שהוא לצוה"פ סגי בכל שהוא מה שעשוי סיד מחוי על הכותל וע"כ דיש חילוק בין גוף הכותל ובין עמוד בולט מכותל וגם דברי הט"ז שם צ"ע שם דפלפל דצריך עכ"פ בהאי מיחוי טיט עכ"פ דבר ממש קצת ולא מרא' לחוד ולא מביא הדין המבואר בעירובין בד' י"א ע"ב ובש"ע בסי' שס"ב בסי' י"א דאף צריך שיהי' הקנים חזקים לקבל דלת כל שהוא:
הדרן לדמעיקרא דבשעת הדחק וחילול שבת גדול אפשר דיש לסמוך על הטעלליגראף הנ"ל לצרפו לצורת הפתח: