נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן לג
דברי שנית לכבוד הרב הג' אבד"ק לאדו יע"א
על דברי כבוד תו' על מה שהבאתי מדברי רש"י בעירובין בד' פ"ו דמחיצה תלוי לא מהני משום בקיעת גדיים והרי בפירוש מבואר כן בשבת בד' ק"א התם הוי לי' מחיצה שהגדיים בוקעים בו.
הנה לא נכחד מאתי דברי הגמרא הנ"ל ובע"ה טויתי שם ארוכות בחידושי אך מדברי הגמרא הנ"ל וכן ממה שמבואר בעירובין בד' י"ד ע"ב דקאמר ואפילו לרשב"ג דאמרינן לבוד ה"מ למעלה אבל למטה הוי לי' מחיצה שהגדיים בוקעים בו מכל אלה אין ראי' דהנה נוכל לומר הטעם דפסול בגבוה המחיצה ג' למעלה מארץ דכיון דהוי ג' לא אמרינן לבוד לא הוי המחיצה על הארץ ולא מהני לכשוכנים למטה וע"ז אין ראי' מדברי הגמרא בד' י"ד דהתם קאמר אפילו לרשב"ג דאמרינן לבוד א"כ שפיר הוי כאילו המחיצה מגעת עד למטה וצ"ל הטעם בשביל דהגדיים בוקעים בו מבטלת הלבוד (וכבודו כתב עוד דמכאן ראי' להיפך וזה אינו מוכח):
ומש"ה גם בשבת בד' ק"א אין ראי' דשם מיירי לענין שיהי' על העמוד למעלה רה"י ולא למטה וגם שם הוי אמרינן גוד אחית מחיצתא והוי כאילו המחיצ' מגעת עד למטה אי לאו הטעם דגדיים בוקעים בו ומש"ה הבאתי ראי' מרש"י בעירובין בד' פ"ו ע"ב בד"ה גבוהות מהארץ דשם מבואר דכל מחיצה תלוי דלא מהני הוא רק משום שהגדיים בוקעים בו אך באמת אפשר לומר דרש"י לשיטתו בעירובין בד' פ"ו בד"ה קורה ד' מתיר בחורבה דלהכי נקיט קורה ד' דכי אמרינן חודה יורדין וסותמין יהי' בין חלל המחיצות ארבע' דמחיצה העשוי לפחות מד' אינו מחיצה ושיטתו דאף דאין בו ארבע' אמרינן ג"כ חודי' יורדין וסותמין והתוס' שם בד"ה קורה ארבעה חלקו עליהם דכל שאין בו ד' לא אמרינן חודי' יורדין וסותמין יעו"ש:
ולשיטת רש"י דבכל מקום חודי' יורדין וסותמין ע"כ צריך לפרש משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו דלא נוכל לומר משום דאינה מגעת למט' לחודא לא הוי מחיצה דהרי היינו אומרים חודי' יורדין וסותמין והוי כאילו מגיע עד למטה אך משום דהוי גדיים בוקעים בו לא אמרינן גוד אחית:
אבל לשיטת התוס' דכל שאינו רחב ד' לא אמרינן חודי' יורדין וסותמין אפשר לומר דבלא"ה פסולה בלא הטעם דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו אך אי אפשר לו' כן דא"כ יוקשה אמאי מחיצה תלוי מתרת במים ומש"ה הוכרח רש"י לפרש וע"כ כן הוא הטעם דמחיצה תלוי פסול משום דגדיים בוקעי' בו ובמים דליכא בקיעת גדיים רק בקיעת דגים ולא שמי' בקיע' כדאי' בשבת בד' ק"פ:
ומה שהערה כבודו להקשות דא"כ אמאי לא מהני בלחי גבוה ג' מהארץ כיון דהלחי יוכל להיות דק מהדק ואף במיחוי סיד על הכותל שיש היכר לחי מהני וכן בצורת הפתח ובזה לא שייך גדיים בוקעים בו כדאיתא בשבת בד' ק"א דבעמוד הרחב למעלה ד' ומתקצר קצת למט' לא הוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו דאין דרך לעבור תחת השיפוע שאינו אלא מעט וה"ה גבי לחי שסמוך לכותל או מיחוי סיד לא הוי גדיים בוקעים בו ואמאי לא מהני בגובה ג' מהארץ:
הנה בזה הערה גדולה הערה אך לא מצינו בש"ס דין זה דלא מהני בכה"ג אך מלתא דמסתבר הוא דלא שייך לומר דאם הלחי עומדת בפני עצמה גבוה ג' פסולה כדאיתא בעירובין בד' י"ד ואם תהי' סמוכה לכותל או רק מיחוי סיד תהי' עדיף טפי ותהני אף בגבוה ג' מן הארץ ואפשר לומר דבאמת מההוא טעמא פסולה דאף שהוי רק מיחוי סיד לא עדיף מאילו עמדה בפ"ע אינו סמוך לכותל דהיתה פסולה:
ולפי אשר בארנו לעיל דאפש' לומר לשיטת רש"י דמש"ה הוצרך הטעם דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו משום דאל"ה היינו אומרים חודי' יורדין וסותמין עד למט' ומאז נסתפקתי אם לא יהי' מחיצה גמורה ע"י גוד אסיק וע"י פי תקרה יורד וסותם רק על מקום עמידת הלחי אם מהני זאת ללחי ונראה דלא מהני דהוי כעין תרי רואין דנימא דהוי כאילו פי תקרה יורד וסותם וכאילו הוא עד למטה ואח"כ שוב נימא דהוי כעין לחי משום מחיצה והוי כאילו המחיצה כולה סתומה וזה לא אמרינן ובחידושי באיזה מקום הרביתי מילין בזה והבאתי ראיות לזה וכעת לא אזכור המקום (וברש"י בסוכה בד' י"ט בד"ה דמחיצו' חילק ג"כ בין מחיצה גמורה ובין פי תקרה):
וא"כ הי' ניחא דבלחי לא מהני מה שגבוה מן הארץ ג' אף דליכא הטעם דגדיים בוקעים בו משום דבלחי לא מהני גוד אחית וצריך שתעמוד על הארץ ממש:
אך עכ"ז היותר נראה בזה בדברי כבודו וכאשר נסתפקתי גם אנכי דשאני בלחי שאנו דנין כאילו כל המחיצה הוא כמו הלחי כיון דלחי הוי משום מחיצה ואולי הי' כל המחיצה גבוה ג' מהארץ לא מהני ה"ה בלחי גבוה מן הארץ לא מהני:
אך בכל זה אין אני חוזר מדברי הראשונים דהיכא דשני הקנים מצוה"פ עומד משני הצדדים על ההרים ובניהם גיא שעוברים שמה אף שלגבי הדרך שעוברים שם הקנים המה למעלה מ"מ כיון שבמקום עמידתן עומדים על הארץ ממש שפיר מהני ולא אמרינן דהוי כאילו כל המחיצה הוא למעלה שנימא דמחיצה נחשבת רק ממקום עמידת הקנה על קו השוה רק אנו חושבין כמו שהלחיים עומדים על הארץ הוי כאילו כל המחיצה על הארץ אף שבאמצע הוא נמוך דאל"כ אך שנימא שאנו חושבין תמיד רק ממקום עמידת הקנים מצוה"פ על קו השוה א"כ אף אם נמוך באמצע צוה"פ רק שלשה טפחים ג"כ יהי' פסול דכל מחיצה תלוי שלשה פסול ואין חילוק אם המחיצה גבוה עשרה או שלשה יפול ספק בהרבה צוה"פ שנמוך באמצע שלשה טפחים אלא ודאי הוא כמו שאמרנו דכל שהלחי עומד על הארץ אנו חושבין כאילו כל המחיצה הוא על הארץ אך שאח"כ באמצע מטפס ויורד:
וא"כ אין נפקא מינא בכל הפלפול הנ"ל אם מחיצה תלוי פסול מטעם שגדיים בוקעים בו או מטעם שאין המחיצה למטה על הארץ דכמו שאמרתי במכתבי הראשון דבאמצע צורת הפתח אינו פוסל משום גדיים בוקעים בו דשם נעשה לכניסה ויציאה כן הוא אם הפסול הוא שאין המחיצה למטה דהא במקום צוה"פ א"צ להיות מחיצה:
ואם נימא דכל שבאמצע נמוך עשרה לא מהני ה"ה שלשה כנ"ל דאין חילוק במחיצה תלוי בין עשרה לשלשה א"כ עדיין יוקשה עלינו כל ההיתר צוה"פ על המים ומה שמתיר גם בחתם סופר ניהו דנימא כאשר אמרנו במכתבינו הראשון דשם מיירי באופן דאין המים נעשה כרמלית שאין מתלקטין עשרה מתוך ארבע אך הפסול הוא משום שהמים רחבים יותר מעשר ונפרץ החצר וצריך להיות צוה"פ יוקשה עדיין מאי מהני הצוה"פ כיון דהוי מחיצה תלוי שהרי עכ"פ המים עמוקים שלשה ניהו דלא הוי מתלקט עשרה מתוך ארבע מכל מקום שלשה עמוק הוי ובשלשה גבוה ג"כ הוי מחיצה תלוי:
ובזה איכא פלוגת' הרמב"ם והראב"ד בפרק ט"ו מהל' שבת הל' י"א דהרמב"ם אוסר באמה שנפרצה לחצר כל שהוא רחבה יותר מי' והשיב עליו הראב"ד ודבריו קצת מקושי הבנה:
ואבארם בקיצור דהקשה על הרמב"ם דהשוה אמת המים ולשון ים ולא דמי דבאמה אין חילוק בין נפרץ עשר לנפרץ יותר מעשר דהאמה עמוקה י' ורחב' ד' וכיון שהיא נכנסת ויוצאת מהחצר חילקת רשות לעצמה ומש"ה אף שישארו מחיצות החצר היא אסורה למלאות והחצר מותר ממ"נ דאם היא עמוק' י' ורחב' ד' הגיפופין של האמה נעשו מחיצות לחצר ומפסיק בינה ובין החצר ואם אינה עמוקה י' שוב אין האמה חולקות רשות לעצמה ואף אם האמה יותר מי' אינו אוסר החצר משום פרצה שהכותל שעל גבי' מתירתה אבל בלשון ים חלוק בשניהם שאין בה חילוק אם עמוקה עשר' או לא בשביל שהלשון ים נכנס לחצר ואינו יוצא ממנו ואינו חלוק רשות לעצמו והוי כבור שבחצר ואינו פוסל רק ברחבה יותר מעשר מטעם פרצה דשם מיירי דלא נשאר כותל על המים שתרין משום מחיצה כן הוא פירוש דבריו אחר התבוננת מעט (ומדי דברי בדברי הראב"ד אומר כי מלשונו שכתב גבי אמה ואפילו כותל שעל גבה אינה מתירה לפי שהיא עצמה נפרצה במילואה למקום האסור לו נראה מלשונו דטעם איסור האמה כאשר כתבתי במכתבי הראשון משום שהאמה נחלקת במחיצת מהחצר ויש כאן סילוק מחיצות החצר כדאי' בעירובין בד' צ"ב ונשארה האמה פרוצה משני רוחיתי' ומה שהקשיתי במכתבי הראשון דא"כ אף בלשון ים איכא סילוק מחיצות ולהאמה ליכא רק שלשה מחיצות צ"ל כיון דאין דרים בלשון ים לא אמרינן בזה סילוק מחיצות והוי כבור שבחצר כל שאינה נכנסת ויוצאת ואינה נידונת לרשות בפ"ע וכעין שכתבתי במכתבי הראשון):
ויעו"ש בב"י בסי' שנ"ו וז"ל וכתב הרמב"ם בפרק ט"ו דה"ה אם הי' ברחבה שבתוך החצר יותר מי' אע"פ שאין בגובה' י' שצריך מחיצה שכל יתר מי' פרצה הוא ומפסדת המחיצות וכ"כ סמ"ג ופשוט הוא והוא מבואר בדין חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצה ע"כ וכתב עליו הד"מ וז"ל ואני תמה שפשוט לו כ"כ והראב"ד השיג על הרמב"ם שם ועוד שדימהו ללשון ים דבסמוך ששם המחיצה נפרצה יותר מעש' אבל בדין אמת המים מיירי שמחיצות החצר קיימת כמ"ש בהשגות יעו"ש:
ונראה שיטת הב"י והרמב"ם דהיכא דהוי יותר מי' אוסר האמה אף שמחיצות החצר קיימת אע"פ שאין בגובה' י' משום דנפרצה מיותר מי' ומחיצת החצר לא מהני כיון דהוי מחיצ' תלוי דכל שהמחיצה גבוה ג' מהארץ פסול' משום דהוי מחיצ' תלוי ואף דמחיצ' תלוי מתרת במים שוב צריך שיהי' היכר שנעש' בשביל המים ושיהי' טפח ממנה משוקע במים זה נ"ל דעת הרמב"ם והב"י:
ודעת הראב"ד נרא' דהא דבעינן שיהי' טפח שוקע במים היינו רק לטלטל למלאות מהמים שאז נעש' להתיר המים צריך שתתרא' שנעשה בשביל המים אבל היכא שאין המים עמוקים י' שאין המים נעשים רשות לעצמן אך להתיר החצר שלא יהי' נפרץ יותר מעשר א"צ שיהי' המחיצ' נעש' בשביל המים היינו שיהי' שוקע במים ואינו פוסל משום דהוי מחיצ' שהגדיים בוקעים בו כיון דבקיעת דגים לא שמי' בקיע' כדאיתא בשבת בד' ק"א וזה הוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד:
וא"כ לשיטת הרמב"ם והב"י דכל שהאמה רחבה יותר מעשר אף שאינ' עמוק' י' לא מהני מחיצו' החצר התלוי למעלה א"כ ה"ה צוה"פ לא מהני על המים היכא שהי' רחב יותר מעשר אף שאינו עמוק י' לשיטת כבודו דדעתו דלא מחשבין המחיצה מצוה"פ רק ממקום עמידת הקנים בארץ על קו השוה וכל שהוא באמצע נמוך הוי מחיצ' תלוי וכבר בארנו דאין חילוק בין עמוק עשר' או ג' לענין מחיצ' תלוי'. ואם כן אזיל כל היתר החתם סופר אך ע"כ כאשר אמרנו דכל שהקנים מצורת הפתח אינו תלוים רק עומדים על הארץ שוב הוי כאילו כל צוה"פ הוי מחיצ' העומדת על הארץ ממש:
וא"כ ממילא מהני אף שעמוק עשר' ולא הוי מחיצ' תלוי' וא"צ שיהי' עשוי בשביל המים ושיהי' טפח משוקע במים כיון דהוי מחיצה גמור' המתיר אף ביבשה ובאמת לא מצינו בש"ס עצה רק לעשות מחיצ' ששוקע טפח במים:
ומה שכתב כבוד תורתו דבמים בודאי לא מהני צורת הפתח אף אם נימא דביבשה מהני בכה"ג ולא הוי מחיצ' תלוי כפי המבואר בסי' שנ"ו ס"א דאם התחיל לעשות מחיצ' אצל השפה מכל צד ולא חיבר אותם באמצע כדי שיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שם אם אין ביניהם שלשה טפחים שרי יש בניהם שלש' טפחים אסור יקשה דהא בעשר אמות לא הוי פרצ' רק פתח כל שלא הוי במילואו שנשארו גפופין מהצד וע"כ צ"ל כדברי התוס' שבת דתוך המים לא שייך פתח כלל וא"כ אף צוה"פ שעל המים אינה מועלת רק עד המים משום דבמים לא עבדי אינשי פתחא ושוב הוי מחיצה תלוי ע"כ דברי כ"ת:
אך באמת גם זה בלתי אפשר לומר כנ"ל דא"כ מההוא טעמא לא מהני ג"כ אף באינה עמוקה עשרה רק רחבה ביותר מעשר אמו' דיהי' ג"כ מחיצ' תלוי כל שעמוק שלש' וע"כ דז"א דרק תוך המים לא עבדי אינשי פתחא אבל על המים עבדו אינשי פתחא ושפיר מהני אף למטה כנרא' מחתם סופר שם דשאל השואל אם מהני צוה"פ על המים או דנימא פתחא על גבי מים לא עבדי אינשי כמו דאמרינן פתחא בקרן בקרן זויות לא עבדי אינשי והשיב החתם סופר דאין לנו אלא מה דמצינו בהדיא כמו פתחא בקרן זויות והביא עוד ראי' מדברי התוס' שבח הללו דמהני צוה"פ על המים מדכתב דבתוך הפתח לא שייך פתח כלל משמע מדיוק לשונו הא למעל' מהמים עבדי פחחא לסגור בפני העוברים בספינות וכדומ' עכ"ד יעו"ש:
ופירוש דבריו נראה דמחיצה שצריך להיות שוקעת במים טפח שיהי' עשוי בשביל המים אמרינן דבתוך המים לא עבדי אינשי פתחא אבל צוה"פ שהיא למעל' על המים ומהני לסגור בפני הספינות שפיר הוי פתח וממילא מהני עד למט' כנ"ל:
אמנם כל זה כתבתי לשיטת החתם סופר אבל לפענ"ד לית' דהגאונים הנ"ל לא ידעתי דגם השואל בח"ס הי' גאון מפורסם מה דשאל השואל אם נימא כמו דאמרינן פתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי כן פתחא על גבי מיא לא עבדי אינשי והח"ס השיב דאין אנו אומרים רק מה דמצינו בהדיא:
ותמוה לי דהא בהך מלתא גופ' דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי בעירובין בדף ו' כתבו בתוס' שם בד"ה דפתחא וז"ל מיהו אם עשאן כעין פתח במזוזה ובמשקוף הוי שפיר פתח כדאמרינן לעיל דפתח לה בקרן זויות יעו"ש ובתוס' שבת בסי' שס"א ס"ק י' תמה מדוע לא הביאו הפוסקים דין זה:
וא"כ מאי זה נסתפקו בח"ס שם ניהו דנימא דפתחא על גבי מים לא עבדי אינשי כמו דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי מכל מקום צוה"פ מהני כדברי התוס' הנ"ל וטעם דבריהם הוא דהיכא דלא נעש' בצוה"פ אך דאמרינן דכל עשר אמות פתחא הוא אז אמרינן דבמקום הזה לא עבדי אינשי פתחא ואין זה פתח אבל אם עשה צורת הפתח להדיא בודאי מהני וכל זה ברור. וא"כ הי' מהראוי שיהני צוה"פ אף בעמוק י':
אך עתה נזכרתי בספק חדש בדין זה אשר נסתפקתי מאז על הך דינא היכא דקנים מצוה"פ עומדים בשני ההרים המתלקטים י' מתוך ד' והגיא עובר ביניהם מטעם דהוי מחיצה על גבי מחיצה דלאו שמי' מחיצה כדאי' בעירובין בדף כ"ה וכן הוא בלחיים העומדים על ההרים בצדדים לצורת הפתח כיון דלחי משום מחיצה אינו מועיל במקום הזה דהוי מחיצה על גבי מחיצה דבלא"ה הוי ההרים גופייהו מחיצה דמתלקטים עשרה מתוך ד' ומחיצת ההרים לא מהני ללחי ולצוה"פ כידוע:
זה נלענ"ד ברור וכן מבואר באחרונים דהנה במקור חיים בתיקון עירובין כתב וז"ל עוד ראיתי שתוחבין הקנים של צוה"פ בתוך הבית עד לארץ או בתוך הגדר המוקף מחיצות והא ודאי לאו כלום הוא דדבר המוקף כמאן דמליא דמי וזה פשוט וא"צ ראי' יעו"ש:
והנה על דברים אלו פלפלתי בחידושי בארוכה דביתא כמאן דמליא דמי לא אמרינן רק ברה"י מקורה אך מטעם אחר נלענ"ד דלא מהני משום דהוי סילוק מחיצות כיון דאיכא מחיצה אחרת לפני הלחי וכדאי' בעירובין בד' צ"ב דהיכא דמחיצ' אחרת סותמת בפני הראשונה הוי סילוק מחיצו' ולקמן יבואר עוד:
אך עכ"פ מבואר בדבריו דכיון דביתא כמאן דמליא דמי לא מהני מה שהקנים נתונים בתוך החצר אף שהקנים גבוהים למעל' מהחצר עשר' טפחים ואם כן נימא ניהו דביתא כמאן דמליא דמי מכל מקום הקנה מצוה"פ עומד על הבית הזאת ועל גג החצר למעל' עשר' אך ע"כ כנ"ל דכיון דהחצר כמאן דמליא דמי לא מהני מה שהקנה עומד למעל' על גג החצר דמחיצה על גבי מחיצ' לא שמי' מחיצ':
ובישועת יעקב בסוף סי' שס"ג כתב וז"ל והנה פה קהלתינו נהגו להעמיד הקנים בתוך חצר הבית המוקף מחיצו' אלא שהוא בולט הרב' לחוץ שגדר החצר נמוך הרב' מהלחי ולדעתי אין בזה חשש כיון שהחלק הבולט לחוץ יש לו היכר גדול והלחי בעצמותה הוא מהארץ עד למעלה חשיב מחיצה גמורה וגם הכירא עכ"ד יעו"ש:
ודעתו דלא אמרינן ביתא כמאן דמליא דמי כנ"ל א"כ שפיר הוי מחיצה גמור' דהרי הלחי עומד למטה בארץ ממש ואי משום דלא הוי היכר בשביל דהמחיצ' מהחצר מפסקת ע"ז אמר כיון דבולט למעל' הרב' שפיר יש היכר ועכ"פ גם דעתו דאילו לא הי' עומד הלחי בארץ לא הי' מהני אף שבולט למעל' (ובגוף הדין נרא' לי דלא מהני כה"ג משום דהוי סילוק מחיצו'):
ומעתה אחרי אשר בארנו כנ"ל דצוה"פ העומד על שתי הרים המתלקטים עשר' מתוך ד' לא מהני משום דהוי מחיצ' ע"ג מחיצ' ממילא ה"ה דאף צוה"פ על המים העמוקים עשר' לא מהני מההוא טעמא דמחיצ' ע"ג מחיצ' לא שמי' מחיצ' אבל היכא דאין המים עמוקים עשר' שפיר מהני:
אך לפי זה יהי' עדיין לנו ספק בכל עיקר עשיות צוה"פ על המים דאי אפשר למדוד המים ולידע אם מתלקט עשר' מתוך ד' או לא אך כבר בארנו דממ"נ מותר כמבוא' גם בח"ס דאם היא מתלקט עשר' מתוך ד' מחיצו' האמה מפסיקים בינה להחצר ואינו אוסר החצר ואם אינה מתלקט עשר' מתוך ד' שוב לא הוי האמה כרמלית ואם מקצתה עמוק' י' מתוך ד' ומקצת' אינ' מתלקט עשר' מתוך ד' הוי כלשון ים הנכנס לחצר כמבואר בת' הראשונה ויבואר עוד לקמן ועל מאי שהאמה רחבה יותר מעשר ואסו' החצר משום פרצ' שוב מהני צוה"פ כנ"ל:
ולפי הנ"ל שוב יהי' לנו ספק שמא במקום שיעמיד הקנים מצורת הפתח הוא מתלקט עשר' מתוך ד' ולא מהני צוה"פ משום דהוי מחיצ' על גבי מחיצ' ושאר האמה אינו מתלקט עשר' מתוך ד' ואוסר החצר:
ולכאורה הי' אפשר לומר דאף דלא מהני הקנים מצוה"פ שעומדים על מחיצ' גבוה עשר' היינו רק דלא מהני להתיר המים כדאיתא בעירובין בד' כ"ה דרק להשוכנים למט' לא שמי' מחיצ' אבל להשוכנים למעל' שפיר הוי מחיצ' דבמחיצו' העליונות הוא דר וא"כ הכי נמי הי' אפשר לומר דלהחצר שפיר מהני האי מחיצ' מקנים מצוה"פ:
אך באמת זה אינו ובכאן לא שייך זה דהקנים מצוה"פ לא נעש' להשוכנים למעל' בתוך העיר אך לצוה"פ על המים ולהמים לא מהני דהוי מחיצ' ע"ג מחיצ' וממילא אין בהם ממש:
אך לפע"ד יש עצה שנעמיד הקנים מצוה"פ רחוק מהמים ג' טפחים דאז הוי שפיר הקנה לצוה"פ ומחיצ' להשוכנים למעל' ג"כ ושפיר מהני:
אך אם המים עמוקים עשר' ונעשו כרמלית נרא' לפענ"ד דלא מהני צוה"פ על המים דניהו דהקנים נחשבים לצוה"פ להחצר אבל להמים לא הוי מחיצ' דלהשוכנים למט' הוי מחיצ' ע"ג מחיצ' כנ"ל וכשהמים עמוקים עשרה המה חולקים רשו' לעצמם ואינם נחשבים ביחד עם החצר או מטעם שכתבתי במכתבי הראשון כיון שנחלקים במחיצות בפני עצמן ונסתלק מחיצות החצר כדאיתא בעירובין בדף צ"ב דהוי סילוק מחיצו' או משום שהמים נכנסים ויוצאים וכיון שהצוה"פ לא מהני להמים אף להחצר לא מהני כיון דכרמלית ורשות אחר מפסיק בין צוה"פ אך היכא שעמוק עשר' החצר בלא"ה מותר דמחיצו' האמה מפסיקים בינה להחצר אבל האמה אסור'
אבל היכא שהאמה לא הוי כרמלית שאינה מתלקטת עשר' מתוך ד' שפיר מהני הצוה"פ להתיר החצר שלא יהי' נפרץ יותר מעשר ואף שבאמצע הצוה"פ האמה נמוכ' עשר' במקום הזה מ"מ כיון שלא הוי האמה רשות בפני עצמ' כל שהוא ברשות היחיד אף היא דינה כרה"י:
והנה בצוה"פ הנ"ל הנעש' על המים בלאו הכי צריך להיות סמוך לבית ולמחיצ' כדין כל צוה"פ וכאשר כתב הת"ש בעירובין בד' י"א שדין הקנים מצוה"פ כדין לחי שצריך להיות סמוך להכותל ומסתמא אין כותל סמוך לאמת המים ממש שלא יהי' רחוק מהמים ג' טפחי' עכ"פ וממילא יהיו הקנים גם כן רחוקים מהמים שלש' טפחים ובכה"ג מהני כנ"ל וגם בצורת הפתח שראיתי באיזה עיירו' העומדים על ההרים נלפע"ד ג"כ כנ"ל דלא מהני רק בעומדים הקנים רחוקים משפת ההרים עכ"פ ג' טפחים ושם המה סמוכים להכותל בכה"ג נרא' לפענ"ד דמהני:
והנה על גוף הדין שאמרנו לעיל דהיכא שהאמ' מקצתו מתלקט עשר' מתוך ד' ומקצתו אינו מתלקט אינו אוסר דהוי כלשון ים שנכנסת ואינה יוצאת ואינו מפולש דאינו אסור ה"ה בזה דבמקום שאינו מתלקט עשר' מתוך ד' הוי כחצר ושוב במקום המתלקט לא הוי כמפולש:
אפשר עוד לדון בזה דהנה קש' אמאי באמה דאסור למלאות עד שיעש' מחיצ' בכניס' ויציא' יקשה למה לי מחיצ' בכניס' ויציא' יהי' די במחיצ' מצד אחד דשוב אינו כמפולש כמו בלשון ים דנכנסת ואינ' יוצאת וצריכין אנחנו לחלק ולומר דמחיצ' שנעש' בשביל המים אף שטפח ממנה משוקע במים מכל מקום כיון שהמים מהלך תחתיו כיון שהמחיצ' אינה סותמת מוצא המים אף שיש כאן מחיצ' עדיין הוי כמפולש ואסור. וא"כ נרא' לומר דאף היכא שהאמ' מקצתו מתלקט עשר' מתוך ד' ומקצתו אינו מתלקט לא הוי כלשון ים אף דבמקום שאינו מתלקט עשר' דינה כחצר מכל מקום כיון שהמים עדיין עוברים הוי כמפולש ודברים האלו שאמרתי הטעם דלא מהני רק בכניס' ויציא' מצאתי בפ"מ בסי' שנ"ו ס"ק ג':
ואפשר לחלק ולומר דמחיצ' תלוי אף שטפח שוקעת ממנ' במים עדיין לא חשיב מחיצ' גמור' כיון שעכ"ז הוי תלוי אף שאם עשו לה בכניס' ויציא' מחיצ' כזו מהני יש לדמות זה לדברי התוס' בעירובין בד' ו' ע"ב בד"ה והאמר רבה דכתבו דאף דשלש מחיצות דאורייתא היינו שלש' מחיצות גמורות אבל בדלת אי איכא בשני צדדים דלתות ואף ברוח הרביעי איכא דלת מהני אבל אם רוח הרביעי פרוצ' לא מהני:
הרי דמצינו אף לענין דאורייתא שאם המחיצ' אינ' טוב' כ"כ צריך שתהי' משני הצדדים ואם הוי מחיצ' טוב' די בצד אחד וכן נוכל לומר בנידן דידן מחיצ' תלוי אף שטפח ממנ' משוקע במים אינה מחיצ' גמור' וצריך שיעש' לה בכניס' ויציא' אבל בלשון ים שיש ברוח השלישית מחיצ' גמור' סגי במחיצ' אחת וה"ה אם מקצת' אינה מתלקט י' מתוך ד' דהוי כחצר ממש ואיכא כאן מחיצו' החצר מחיצות גמורות שפיר מהני וגם כי כבר הורה זקן הגאון ח"ס להתיר אף שהוא לא נחית לכל מה שכתבנו:
והנה בגוף הדין דלשון ים כיון שסתום ברוח שלישית איני נעש' כרמלית שדיתי נרגא במכתבי הראשון דהנה הלבוש הקש' אמאי אמת המים העמוק י' ורחבה ד' נעש' כרמלית הא כל מה שהוא ברשות היחיד דינו כרשות היחיד ואמרתי דבאמת לא קש' כיון דיש להאמה מחיצות המתלקטים עשר' מתוך ד' חולקת רשות לעצמ' ואינה כחצר וכדאיתא בעירובין בדף צ"ב דהיכא דהעמיד מחיצו' חדשות בפני הישינות אף דבישינות היו לחיים המתירין כיון שהשוה את גידודיו על ידי המחיצות החדשות יש כאן סילוק מחיצות הישינות ובחדשות ליכא דבר המתיר וה"ה באמה שיש לה מחיצות המפסיקות בינה לחצר יש כאן סילוק מחיצות ולענין מחיצות אין חילוק בין אם עומדים בגובה או בחריץ עמוק י':
והקשיתי לפ"ז דא"כ אמאי מותר בלשון ים אף שרוח שלישית סתומ' מכל מקום כיון שמחיצות החצר אינם מועילים כאן ולדידה ליכא רק שלש' מחיצו' והיא נפרצ' במילוא' ברוח הרביעית והוא קושיא עצומ' לפענ"ד וכ"ת כתב דהך דינא דסילוק מחיצות נרא' דלא פסקו הפוסקים בשביל שלא הביאו דין זה ולפענ"ד לא הביאו בשביל שפשוט להם וכן הגמרא מקש' בפשיטות וכי לא מצינו מחיצות לאיסור והא תנן חצר גדול' שנפרצ' לקטנ' גדול' מותרת ואולי השוה את גפופי' גדול' נמי אסור' וזאת אינו מבואר בשום מקום דאם השו' את גפופי' גדול' אסורה ומאי מקש' אך ע"כ דפשוט הוא:
ובנסעי לפני החג דרך קראשנעוויטץ דברתי עם הרב הג' דשם מזה והוא השיב דאף בהשוה את גיפופי' היכא דהמחיצות הישינות יהי' בולטת למעל' עשר' על החדשו' יהי' מהני וה"ה בכאן בנשון ים מחיצו' החצר בולטים מלמעל' ולפי דבריו הי' אפשר לומר דבאמת המים שפרוצה משני צדדים בודאי לא מהני מחיצות החצר כנ"ל משום שהוא חולקת רשות לעצמ' וכל שפרוצה משני צדדים מצד אחד עכ"פ צריך מחיצ' גמור' בעומד מרוב' על הפרוץ שיהי' כאן מחיצ' שלישית (אף במקום שאינו אוסר משום מפולש כגון במים דלא בקעו בו רבים כנודע) ולזה לא מהני מחיצו' החצר כיון שהאמה חולקת רשות לעצמ' מחיצו' החצר העומדים אחורי המחיצות שלה לא מהני בודאי לרשו' זה להיו' נידון כמחיצ' כאן ומיושב קושית הלבוש אבל בלשון ים שיש כאן שלש מחיצו' גמורו' וברוח הרביעי' די בלחי ולמ"ד משום היכר די בלחי העומדת אחורי המחיצו' שניכרת ובולטת למעל':
אך באמת הא בורכא דלחי משום מחיצ' קי"ל וכיון שיש כאן סילוק מחיצות לא מהני משום לחי ואף שנרא' למעל' לא מהני משום דאין מחיצ' על גבי מחיצ' כנ"ל:
וע"כ צ"ל כאשר כתבתי במכתבי הראשון דאף דמיא לא לא מבטלי מחיצתא וגומא עמוק עשר' ורחב ד' הוי רשו' היחיד מכל מקום לענין זה שיסתלקו המחיצות האחרות שיהי' סילוק מחיצו' לא אמרינן כיון דאין דרין למט' תחת המים או לענין מחיצ' הרביעית שהוא מדרבנן לא החמירו כולי האי:
וגם כבר הבאתי במכתבי הראשון דעוד קש' לי על הך דינא דלשון ים מ"ש מבור שבין שני חצירו' המבואר במשנה בעירובין בדף פ"ו דאמת המים ובשולחן ערוך סמוך למשנה בסימן שע"ו דאסור למלאות ממנו אלא אם כן עשו מחיצ' בשביל המים ושיהי' טפח ממנ' משוקע במים כמו הך דאמת המים והא התם גם כן המים שבבור נכנסים לחצר ואינם יוצאים ממנ' ודמיא ללשון ים אעפ"כ אסור למלאות עד שתהי' מחיצ' מבדלת בין מים למים:
ואפשר לומר דשם הוי הטעם שמא ילך הדלי ברשו' חבירו ובלשון ים ליכא האי חששא שמא ילך הדלי בלשון ים חוץ לחצר כדאיתא בתוס' בעירובין בד' י"ג ע"ב דכתבו לבסוף בשם ריצב"א דבלשון ים היכא דליכא עשר' דהוי כפתח אין חשש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא יעו"ש:
ובאמת דבריהם אינם מובנים דבבור בין שני חצירו' אף אם לא הוי יותר מעשר כל שאינו נעש' מחיצ' בשביל המים ושיהי' טפח שוקעת במים חיישינן דלמא אזיל דלי לאידך גיסא וצריך לדחוק ולומר דבבור בין שני חצירות כיון דשניהם ממלאים משני הצדדים איכא חשש טפי דלמא אזיל דלי לאידך גיסא אבל בלשון ים כיון דאין ממלאין מצד השני ליכא חשש:
אך חילוק התוס' בין יתר מעשר' בין פחו' מעשר' אינו מובן ובתוס' בעירובין בד' פ"ו בד"ה אלא מבואר בפי' לשיטת ר"ח איכא עוד חשש יותר באמה דהוי כרמלית דלמא אזיל דלי לאידך גיסא יעו"ש וגם בהגהות אשר"י בד' פ"ו כתב דגם באמת המים איכא חשש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא ובמכתבי הראשון כתבתי דנראה דלהגהו' אשר"י אמת המים לא נעש' כרמלית רק אסור למלאות דלמא ילך הדלי לאידך גיסא ומה שהקשה כ"ת דא"כ אף באינו עמוק עשר' חיישינן אפשר לומר דבכה"ג לא חיישינן וכעין תירץ התוס' וכל הדברים יגעים לשיטת התוס' כנ"ל:
הדרן לדינא נראה לענ"ד דיש להתיר באמה העוברת דרך העיר אף שהיא רחב' יותר מעשר להעמיד צוה"פ בשני קנים מצד האמה מזה ומזה באופן שיהי' הקנים רחוקים מהאמה ג' טפחים סמוכים לכותל שבחצר וכן ביבש' גיא העובר בין ההרים מזה ומזה נוכל גם כן להעמיד צוה"פ על ראשי ההרים רחוקים ג' משפת ההרים סמוכים לכותלים העומדים שמה על ההרים: