נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן לב
לכבוד הרב הגאון וכו' אבדק"ק לאדז נ"י.
על דבר ספק כבודו אשר גם אנכי נסתפקתי כן בחידושי על הש"ע על הדין המבואר בשבת בדף פ"ז ובש"ע א"ח בסי' שנ"ו דאמת המים העובר' בחצר ד אם היא עמוק' עשרה ורחב' ד' אין ממלאין הימנה בחצר כיון דהוי רשות בפני עצמו ואם היא פחות מעומק עשרה או רחב ד' מותר למלאות דלא הוי רשות בפני עצמו:
ונסתפקתי מה יהי' הדין אם המים עמוקים עשרה ורחבים ד' אך שמחיצות המים אינם גבוהים עשרה כגון דהוי בשיפוע כזה דלא הוי מתלקט י' מתוך ד' ונסתפקתי אם אזלינן בתר עומק המים דהוי עומק עשרה ורחבה ד' והוי רשות בפני עצמו או כיון דהמחיצות אינם גבוהים עשרה לא הוי רשות בפני עצמו דאין כאן רשות רחב ד' מוקף מחיצות גבוהים עשרה ונ"מ יהי' עוד אם תאסר האמה על החצר דהראב"ד הקשה אמאי אסור למלאות מהאמה ואינו אוסר על החצר ותירץ דמחיצות האמה המה מפסיקות בין האמה לחצר ואינו אוסר החצר ואם נימא דהיכא דאין כאן מחיצות עשרה אין האמה נחשבת לרשות בפני עצמה כלל ממ"נ אין האמה אוסרת החצר דאם יש לה מחיצות גבוהות עשרה מפסיקו' בין האמה להחצר ואם אין לה מחיצות גבוהות עשרה שוב אינה נחשבת לרשות בפני עצמה ואינו אוסר כלל אבל אם נימא דכל שהמים עמוקים עשרה אף שאין להם מחיצות עשרה נחשבים לרשות בפני עצמם ואוסרי' שוב יאסרו החצר ג"כ דאין מחיצות להפסיק בינם לחצר:
ולזה נראה נוטה דעת המ"א בסי' שנ"ו ס"ק שאחר שהביא דברי הראב"ד מה שתירץ דמש"ה אין האמה אוסר המבוי משום דדופני האמה נעשה מחיצה בינה לחצר ע"ז כתב המ"א וז"ל ועי"ש בסי' שמ"ה סעי' י"ח דאם אינה עמוקה עשרה בשפתה רק בשיפוע אם מתלקט עשר' מתוך ד' אמות הוי מחיצה אבל אם משופע ביותר לא הוי מחיצ' ע"כ יעו"ש:
נראה כוונתו דבכה"ג דאינו מתלקט עשרה מתוך ד' אמות שפיר המבוי אוסר החצר דכיון דעמוק י' הוי רשות בפני עצמה ומחיצה ליכא שיפסיק בינה לחצר ואסור אף החצר וכן נראה דעת הגאון מוהר"ז בש"ע שלו:
אמנם הגאון בח"ס נסתפק בזה בסי' פ"ז וכבודו כתב כי כל דברי השאלה סתומה ופירושו של השאלה כולו מוקשה הנה בזה לא אדע פירוש דברי כ"ת כי בפירוש הגאון הנ"ל מפרש השאלה כאשר בארנו:
אך גוף דברי החתם סופר לכאורה אינם מובנים דהשואל שאל באמת המים העוברת וחולקת העיר אה יש לתקן ע"י צוה"פ קנה אחד מעבר מזה וקנה אחד מעבר מזה וקנה אחד על גביהם ואז תדון העיר כחצר שאמת המים עוברת בתוכה או נימא פתחא ע"ג מים לא עבדו אינשא וע"ז השיב החתם סופר דלא אמרינן פתחא ע"ג מים לא עבדו אינשא ואח"כ הביא עוד שהגאון השואל שאל יען כי שאיכא כמה דוכתא בההוא נהרא שאין מתלקט עשרה מתוך ד' אמות וכתב המ"א בסי' שנ"ו ס"ק ב' דבכי האי לא הוי מחיצה בינה ובין החצר והובא שם בשם הראב"ד דאם לא עשו מחיצה בכניסה ויציאה לא הותר טלטול בחצר דלא הותר טלטול בחצר אלא מטעם שהוא עצמה נעשה מחיצה לחצר והיכא שאין בשיפועה כנ"ל אינה נעשית מחיצה לחצר אך כיון שאין בנהר כשיעור מתבטלת אגב החצר והרי הוא רה"י אך מסופק כיון שהנהר עמוק עשרה אך שאין לו מחיצות שמתלקט עשרה מתוך ארבעה אם חשיב כרמלית או שמתבטלת אגב החצר וע"ז פשט החתם סופר דכיון שאין לו מחיצות עשרה לא הוי רשות בפני עצמו ובטל אגב החצר והוי המים רשות היחיד והביא ראיות לזה ומסיים ע"כ נראה לפענ"ד בנידן שלפנינו אם יעמיד צורת הפתח על רוחב המים מותר לטלטל בכל העיר עכ"ד:
ואינו מובן דתרתי ל"ל דכיון דהוא מסיק דממ"נ אין האמה אוסר החצר אם המחיצות גבוהים עשרה יש מחיצות בינה לחצר ואם אין לה מחיצות גבוהים עשרה שוב הוי האמה רשות היחיד וא"כ למה לי הך תיקון שנעש' צורת הפתח על הנהר ואם רצה להתיר מטעם צוה"פ דהוי כעשה מחיצה על גבי הנהר משני הצדדים שוב בלא"ה הי' מותר אף אם נימא דאמה שעמוקה י' ואין לה מחיצות המתלקט עשרה מתוך ארבע הוי כרמלית ואוסר החצר מ"מ כאן אינו אוסר כיון דעשה צוה"פ במקום כניסה ויציאה דהוי כמו מחיצה:
אך הנה אנכי נסתפקתי מאז אם מהני צוה"פ גבי האמה הנכנסת ויוצאת בחצר שתדון כמו מחיצה גבוה עשר' בכניסתה ויציאתה שיהי' מותר למלאות ממנה בשבת ולכאורה לא מהני דבעינן שיהי' טפח ממנה משוקע במים כמבואר בסי' שנ"ו:
אך עכ"ז יש מקום לומר דצוה"פ מהני. דהנה ראיתי בעירות דצוה"פ עומד על שני ההרים והגיא עובר בניהם מלמטה תחת צוה"פ ושני הקנים מצוה"פ עומדים על הר מזה ועל הר מזה ונסתפקתי אם זה לא הוי מחיצה תלוי דהרי למטה בגיא אין כאן. שום מחיצה כלל ושני הקנים מצוה"פ והקנה על גביהם כולם עומדים למעלה ואינם מגיעים עד למטה והוי כמו דאיתא בעירובין בדף פ"ו ע"ב המשלשל דפנות מלמעלה למטה בזמן שגבוהים מהארץ שלשה פסולה:
ונראה לפענ"ד דזה לא הוי מחיצה תלוי דהטעם דמחיצ' תלוי לא מהני משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו בין המחיצה לארץ ואין כאן תורת מחיצה למטה שענין מחיצ' הוא שחוסמ' את העוברים והוא מחיצ' המפסקת שלא יהי' אפשר להלוך מצד זה לצד זה אבל בתלוי עדיין אפשר לעבור אף שאדם אינו יכול להלוך שהוא הולך בקומ' קופה מ"מ כל שגבוה ג' הגדיים יכולים לעבור תחתיו בדאיתא ברש"י בעירובין בדף פ"ו ע"ב הנ"ל בד"ה גבוהות מן הארץ שלשה פסולה דגדיים בוקעים בה הוי לי' תלוי ופסולה יעו"ש:
וזה לא שייך בצורת הפתח אשר שני הקנים מהצד עומדי' על ההרים והקנה שעל גביהם מונח על הגיא דלא הוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו דבמקום עמידת הקנים מהצד לא יוכלו הגדיים לבקוע תחתיהם שהרי עומדים ממש על הארץ ומה שבמקום צוה"פ הוי גיא למטה באותו מקום אינו מזיק שהרי בכל צוה"פ תלוי הקנה למעלה ועשוי באמת לפתח שיהיו עוברים במקום הזה ולא שייך לומר דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו שהרי במקום הזה עשוי להילוך בני אדם כמו כל פתחים והוי מחיצה משום פתח ותמיד הקנה שעל גביהם תלוי מלמעלה ומאי מפסיד מאי שבכאן הקרקע עוד יותר נמוך באמצע. ואי משום דא"כ צוה"פ עדיף ממחיצה ממש דבאמת לענין הזה יש חילוק בין צוה"פ למחיצה שבמקום הפתח פתוח:
ואחר הדברים האלה נראה לפענ"ד דגם באמת המים העוברת בחצר אף דמחיצות החצר שלמעלה על המים אינה מתרת האמה לטלטל ממנה מים כל שאין המחיצות משוקעות במים מ"מ צורת הפתח על המים שפיר מהני:
דהנה רש"י כתב בדף פ"ז במשנה הטעם שצריך שיהי' המחיצה משוקע במים שיהי' ניכר שנעשה בשביל המים ומחיצה התלוי ועוברת על גבה אינה מועיל אע"ג דמחיצה תלוי מתרת במים ה"מ היכא שנראה שנעשה מחיצה בשביל המים וכגון מחיצה שנעשה בתוך הבור ובדף פ"ו ע"ב כתב רש"י בד"ה מחיצה תלוי מתרת ביבשה על מאי דקאמר שם בגמרא דרב יהודא סובר דא"צ שתהי' המחיצה ניכרת במים ס"ל כר' יוסי דאמר מחיצה תלוי מתרת אף ביבשה הלכך במים נמי א"צ שתתראה המחיצה בתוך המים ובאוגני הבור יעו"ש:
(ובמחצית השקל בסי' שנ"ו ס"ק ג' הקשה דכיון שמחיצת החצר שעל המים אינו מועיל עד שיהי' מחיצה המבדלת בין מים שבפנים למים שבחוץ א"כ אף באין עמוקה י' ורחבה ד' לא מהני אף שאז אין דינה ככרמלית בפנים מ"מ בחוץ דינה ככרמלית ועי"ש. ולפי שיטת רש"י ניחא דטעם דלא מהני המחיצה שלמעלה משום שביבשה בכה"ג לא מהני רק במים ומש"ה צריך שיתראה במים):
וא"כ בצוה"פ כאשר בארנו לעיל דמהני ביבשה בכה"ג אף שבאמצע נמוך הרבה שפיר אף במים מהני וא"צ שיהי' ניכר שנעשה בשביל המים ושיהי' המחיצה שוקעת במים:
ואפשר לומר דהדבר תלוי בשני שיטות בהרא"ש דכתב בדף פ"ו על הא דאמר ר' יהודא קורה ד' מתיר בחורבה ור' נחמן אמר רבה בר אבוה קורה ארבעה מתיר במים הא קא אזיל דלי לאידך גיסא וכו' קים להו לרבנן דאין דלי מהלך יותר מד' טפחים תחת קורה מיהו עירובי מיא אלא משום דקל הוא שהקילו חכמים במים:
וכתב הרא"ש וז"ל הלכך נראה לפרש קל הוא שהקילו חכמים במים בקורה דמותר בלא שקוע משום דפי תקרה יורד וסותם חשיב טפי אבל במחיצה תלוי קיימא לן כר' יהודא דבעי שקוע ור"ח ז"ל פירוש דקיימא לן כר' יהודא דסוגיא דשמעתין כורי' וז"ל ר' יהודא חייש שלא יהי' מוליך מחצר הבור שהוא רשות חבירו לפיכך מצריך ראשי הקנים שיהי' בולטים למעלה מן המים טפח או חוצצים ראשי הקנים במים טפח למנוע הדלי מלילך ולחצוב המים מרשות חבירו אלא הא דאמר ר' יהודא קורה ד' מתיר בחורבה ור' נחמן אמר קורה ארבעה מתיר במים הא קא אזיל דלי לאידך גיסא דבור ומתיא מיא ומשני קים להו לרבנן דאין דלי מהלך תחת הקורה חוץ לד' טפחים תחת קורה מיהו ערובי מיא קיל הוא שהקילו חכמים במים דאין מחיצה תלוי מתרת אלא במים אע"פ שאינה מגעת עד הקרקע רק שיהיו הקנים שוקעים טפח בבור שלא יכנס הדלי להדיא בחלק חבירו הכי נמי כיון דלא אזיל דלי טפי מד' טפחים אע"ג דעירובא מיא תחת הקורה לא חיישינן ועי"ש:
וכן הוא אלו השני שיטות בתוס' שם בדף פ"ו בד"ה אלא קיל הוא שהקילו חכמים במים דכתבו שם באמצע דבריהם ומצינו לפרש קיל הוא שהקילו חכמים במים דקורה מתרת בלא שקוע אבל מחיצה תלוי מצינו למימר כרב יהודא דבעי שקוע ור"ח ז"ל פריש דקיי"ל כרב יהודא ולא גרסינן אלא וכן ר"ת ז"ל וכו' ופריך הא קא אזיל דלי לאידך גיסא בשלמא בור שבין שני חצירות סגי במחיצות למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' דליתא כרמלית אלא רה"י אבל כרמלית גמורה אית לן למיחש דלמא אתי דלי לאידך גיסא ומשני גמירי דאין דלי מהלך יותר מד' טפחים ופריך תחת הקורה מיהו עירובא מיא בהדי הנך ומכרמלית הוא דולה ומשני קיל הוא שהקילו חכמים במים דשינויי דאין דלי מהלך יותר מד' טפחים כדקאי קאי וה"פ כיון בהדלי לא ילך בכרמלית לעירובי מיא נמי לא חיישינן משום דהקילו במים ע"י מחיצת תקרה כדאמר לקמן באמת המי' בעשו לה מחיצה דלא חיישינן לעירובי מיא ה"ה גבי תקרה (פירוש דבריהם דאמר לקמן דגם באמת המים מהני מחיצה לאו דוקא בבור שבין שתי חצירות כדס"ד דהמקשן דבכרמלית גמור לא מהני מחיצה אך אף בכרמלית גמור מהני מחיצה):
מצינו ראינו שני שיטות בהתוס' וברא"ש ז"ל שיטה ראשונה דתקרה עדיף ממחיצה תלוי דאף דמחיצ' תלוי לא מהני רק בשוקעת במים טפח אבל תקרה כיון דפי תקרה יורד וסותם לא הוי מחיצה תלוי ומהני אף בלא שיקוע ומאי דמסיק דקיל הוא שהקילו חכמים במים חזר מתירץ הראשון דאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים וא"צ עוד לתירץ זה רק בתקרה דהוי מחיצה טובה ולא תלוי מהני ולפירוש ר"ח תקרה הוי כשאר מחיצה תלוי אך דשם צריך שיהי' משוקע במים כדי שלא יהלך הדלי לרשות חבירו ובתקרה כיון דגמירי דאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים א"צ שיהי' משוקע במים ומהני מחיצת התקרה כמו באר מחיצה תלוי על המים וגם למסקנא לא חזר מהאי תירוצא דאין דלי מהלך יותר מד' טפחים:
וא"כ לשיטה ראשונה דתקרה עדיף משאר מחיצה תלוי וא"צ שיהי' טפח שוקע במים כיון דתקרה הוי מחיצה טובה ולא תלוי א"כ נראה ברור דה"ה וכ"ש בצוה"פ דהוי ג"כ מחיצה טובה ולא תלוי ולשיטת ר"ח דגם בתקר' לא מהני רק משום דאין דלי מהלך יותר מד' טפחים הא לאו הכי היינו חוששין אף בתקרה דהוי מחיצה טובה נרא' דאף בצוה"פ חיישינן אף דהוי מחיצה טובה כיון דאין המחיצה שוקעת במים ואיכא חשש דאזיל דלי לאידך גיסא רק גבי תקנה מהני כיון דאין דלי מהלך יותר מד' טפחים:
אך עכ"ז נראה לפענ"ד דבצוה"פ באמה לדידן מהני דע"כ לדידן באמה ליכא חשש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא דאל"ה יוקשה אמאי בלשון ים העובר בחצר אם אינו רחב יותר מעשר מותר ובאמה אסור ותירצו הפוסקים הראב"ד והובא במגן אברהם דשאני אמה שהוא נכנסת בחצר ויוצאת אבל לשון יש שנכנס בחצר ואינו יוצא מותר וקשה דהא בור שבין שני חצירות שג"כ נכנס לחצר ואינו יוצא ממנו אעפ"כ אסור למלאות אם אין מחיצה שוקעת במים וע"כ צ"ל לדידן דבאמה ובלשון ים ליכא חשש שמא ילך הדלי לאידך גיסא כמו דהוי חשש בבור שבין שני חצירות דרק שם חיישינן כיון דממלאים משני הצדדים וגם כיון דבעבר השני איכא ג"כ חצר איכא חשש יותר אף דהתוס' הנ"ל כתבו דלפי הס"ד בכרמלית גמור דהיינו באמה איכא חשש יותר שמא ילך הדלי לאידך גיסא ולפי הס"ד דאף במחיצה דלא חיישינן בבור שבין שתי חצירות עכ"ז בכרמלית חיישינן ע"כ לדידן נהפך הוא דאל"ה לא נמצא שום תירץ אמאי בלשון ים כיון שנכנס להחצר ואינו יוצא א"צ שום מחיצה ומ"ש מבור שבין שתי חצירות וע"כ צ"ל לדידן דבבור שבין שתי חצירות איכא האי חששא דלמא אזיל דלי לאידך גיסא וצריך מההוא טעמא מחיצה שוקעת במים אבל באמה ולשון ים ליכא האי חששא אך באמה אסור משום שנכנס ויוצאת וחולקת רשות לעצמה ונעשית כרמלית ומש"ה צריך מחיצה המפסקת אבל בלשון ים דאינה יוצאה א"צ והאי חששא דאזיל דלי לאידך גיסא לא מצינו בפוסקים גבי אמה ולשון ים:
וא"כ שפיר מהני צוה"פ באמה כמו דמהני תקרה וכמבואר בתוס' הנ"ל דתקרה מהני אף בכרמלית גמור כמו אמה אלמא כיון דהוי מחיצה גמורה מהני להמים שתחת התקרה שלא יהי' כרמלית וה"ה צוה"פ אף דהתם בתקרה משום דהוי רחב ד' ליכא חשש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא ובצוה"פ לא שייך זה מ"מ כבר בארנו דלדידן ליכא חשש באמה דלמא אזיל דלי לאידך גיסא ושפיר מהני צוה"פ כמו תקרה:
וגם אף אם נימא דגם באמת המים איכא חשש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא ויהי' אסור למלאות אף בצוה"פ דמ"מ כיון דליכא מחיצה שוקעת במים איכא חשש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא וכן בהגהות אשר"י בד' פ"ו מבואר בפירוש דגם באמת המים איכא חשש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא:
מ"מ עכ"פ לנידון דידן מה שאנו מסופקים אם האמה תאסר החצר בודאי לענ"ד ליכא חשש כיון דאיכא צוה"פ על המים והוי מחיצה טובה ולא הוי עוד כרמלית וממילא אינו אוסר החצר רק למלאות יהי' אסור דלמא אזיל דלי לאידך גיסא:
והנה ראיתי אח"כ שהפ"מ במ"ז בסי' שנ"ו ס"ק א' כתב וז"ל ומשמע דקורה לא מהני כאן ובסי' שע"ו יבואר עכ"ד והנה לא ידעתי טעמא אמאי לא מהני קורה באמה כנ"ל כיון דקורה הוי מחיצה גמורה והוא יעד לבאר בסי' שע"ו ושם לא ביאר:
ועכ"ז לדינא בצוה"פ אף שהעירותי לומר דצוה"פ מהני כמו מחיצה השוקעת במים שלא יהי' עוד המים כרמלית מ"מ לדינא קש' לסמוך ע"ז:
ועתה נשוב לדברי הח"ס הנה דעתו ג"כ ע"כ דצוה"פ לא הוי כמו מחיצה משוקעת במים ואף דהוי צוה"פ עכ"ז הוי עדיין המים כרמלית דאל"ה כיון דהוי צוה"פ לא הי' עוד נ"מ אם המים שעמוקים עשר' ואינו מתלקט עשר' מתוך ד' אם דינו ככרמלית אך עדיין קשה כיון דהוא מסיק דאם אינו מתלקט עשר' מתוך ד' לא הוי כרמלית ואם מתלקט שוב אינו אוסר החצר דמחיצות האמה מפסיקין למה לי' כלל שם צוה"פ:
ונראה דעובדא דידי' הי' שהמים הי' רחבים יותר מעשר' ולזה איכא חשש אם אינו מתלקט המים עשר' מתוך ד' דליכא מחיצות בין החצר ובין האמה וכיון דהוי יותר מעשר אוסר משום פרצה ולזה שוב מהני צוה"פ דלזה מהני אף מחיצה שאינה שוקעת במים ואף מחיצות החצר שתלוי למעל' מהני:
ובזה פליגי הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם אוסר באמה אף שאינה עמוקה עשר' כל שרחבה יותר מעשר כיון דהוי פרצה והראב"ד מתיר דלענין פרצה זו שוב מחיצו' החצר מתרת והד"מ חלק בזה על הב"י ג"כ דכיון דאיכא מחיצות החצר אינו אוסר מאי דהאמה הוי יותר מעשר וזה נרא' לפענ"ד פירוש הח"ס דמיירי בכה"ג דהוי יותר מעשר' ולזה מהני הצוה"פ מטעם ממ"נ דאם מתלקט י' מתוך ד' איכא מחיצו' להחצר ואם אינו מתלקט המים לא הוי כרמלית ולענין פרצת החצר יותר מעשר מהני צוה"פ:
והנה על גוף דברי הח"ס דהיכא דלא הוי מתלקט עשר' מתוך ד' שוב לא הוי כרמלית אף דעמוק י' כבר בארנו לעיל דמדברי המ"א לא נראה כן מ"מ אינו מבואר בפירוש מדבריו להיפך ונוכל לסמוך על גדול הדור בעל הח"ס:
וגם נרא' לפענ"ד דאף אם נימא דאמת המים העוברת ברשות הרבים הוי כרמלית כל שעמוק י' אף שאינו מתלקט עשר' מתוך ארבע מ"מ ברשות היחיד בודאי לא הוי כרמלית:
דהנה הלבוש הקש' ניהו דהמים הוי כרמלית מ"מ כיון שעומדים ברשות היחיד הוי רשות היחיד דאף כרמלית העומד ברשות היחיד דינו כרשות היחיד כמבואר בסי' שמ"ה ותירץ וז"ל אומר אני שאני אמת המים שהמים שהיו בחוץ בכרמלית בשבת נכנסים בשבת לתוך החצר וכו' כמבואר לעיל יעו"ש דבריו:
ולפענ"ד אינו צריך לתירץ זה אך אף דכל מה שהוא ברשות היחיד דינו כרשות היחיד מ"מ כיון שאמת המים יש לו מחיצה עשר' הרי הוא חלוק מרשות היחיד במחיצה ואולי לא הי' כאן מים והי' בקעה המהלכת ברשות היחיד במחיצה עשר' מכל צד בודאי הוי חולקת רשו' לעצמ' ואולי היו דרים בבקעה היו מערבין שנים אם לא הי' פתח לכנוס להבקעה היינו ע"י מדריגות או במקום שאינו מתלקט עשר' מתוך ד' כיון דאיכא מחיצות ביניהם ואין חילוק אם המחיצות המה למעלה או עמוק עשרה בחריץ וממילא הוי המים כרמלית כיון דמחיצות החצר אינו מועיל להם והאמה אין לה רק שני מחיצות והיא נפרצה במילואה:
וכדאיתא בעירובין בדף צ"ב ע"ב דאיתא שם דלא מצינו מחיצו' לאיסור ומקש' ע"ז מחצר גדולה שנפרצ' לקטנה דהגדולה מותרת שנשאר גיפופין מצדדים ואילו השוה גיפופי' היינו שהעמיד כותלים חדשים לפני הגיפופין אסור ומשני דהתם סילוק מחיצות יש כאן כיון שהעמיד מחיצות חדשות בפני הישינות נסתלקו הישינות:
וא"כ ה"ה באמת המים כיון שמפסיקין מחיצו' מהאמה המתלקטין עשר' מתוך ד' ממילא יש כאן סילוק מחיצות ונסתלקו המחיצות מהחצר והאמה נפרצה במילואה ואסורה וזה ברור:
וא"כ לפי הנ"ל זה ניחא היכא שהאמה מתלקט עשר' מתוך ארבע' שאז היא נידונית בפני עצמה אבל אם אינה מתלקט' עשרה מתוך ארבע' אין כאן סילוק מחיצו' ושפיר נידונית כהחצר דכיון שעומדת ברשות היחיד דינה כרשו' היחיד:
אמנם אי קשיא לי הא קשיא לי אמאי בלשון ים הנכנס לחצר ואינו עובר מצד זה לצד זה אם אינו רחב יותר מעשר מותר למלאות ממנה דכיון שאינו עובר דרך כל רשות היחיד לא הוי רשות בפ"ע וקשה הא מכל מקום כיון שיש לה מחיצות המתלקטו' עשר' מתוך ד' היא נחלקת מרשו' היחיד והוי רשו' בפ"ע ודבר אין לה עם רשו' היחיד והיא אין לה רק ג' מחיצות והרוח הרביעית פרוצה לים והוי כרמלית ומאי מהני מה שהחצר לא נפרץ במילואו הלא היא חולקת רשו' לעצמה ויש כאן סילוק מחיצות והוא צ"ע גדול לפענ"ד והי' מזה ראי' להיפך מדברינו דלא הוי הטעם באמה משום סילוק מחיצו' רק משום שהמים נכנסים ויוצאים מהחצר וכתירץ הלבוש אבל סילוק מחיצות אין כאן והי' אפשר לדחוק ולומר ניהו דמיא לא מבטלי מחיצתא מ"מ לענין שיסתלקו המחיצות הראשונות אינם מסלקים כיון דאין דרין במים מלמטה:
אך עכ"ז העיקר נרא' לפענ"ד דהאמה הוי ככרמלית משום סילוק מחיצות וכנראה ממ"א בסי' שנ"ו ס"ק א' דכתב וז"ל אבל אם אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה ככרמלית והוי כרשות שעומדת שם יעויין שם. משמע אבל היכא שעמוק' עשר' ורחב' ד' הוי רשות חלוק בפ"ע וזה הוא היכא שמתלקט י' מתוך ד' כנ"ל ועל הקושי' אמאי בלשון ים אינו ככרמלית ע"כ צריכין אנחנו למשכנא נפשן דכיון דאיכא ג' מחיצו' שלימות מקילין יותר ולומר דלא הוי סילוק מחיצו' משום מחיצו' הים:
ובתשובה אחרת הבאנו שהרב הגאון אב"ד דק"ק קראשנעוויץ רצה לומר דכל היכא דניכרים המחיצו' הראשונות שגבוהות למעלה לא הוי סילוק מחיצות אך אנכי כתבתי דאיני מודה לו דבמקום שצריך מחיצה גמורה לא מהני היכר אבל במחיצה שלישית דדי בלחי אפש' לומר כיון דניכרין המחיצו' הראשונות מהני:
ולענין דינא נרא' לפענ"ד דנוכל לסמוך על הח"ס הגדול שבאחרונים דהיכא דאין האמה מתלקט' עשר' מתוך ארבע אין דינה ככרמלית ומותר ממ"נ כנ"ל דאם מתלקט עשר' מתוך ארבע שוב הוי מחיצות להחצר בינה להאמה:
אך אי מסתפקא לי הא מסתפקא לי היכא שאמת המים שפיר תהי' מתלקט עשר' מתוך ארבע ברובה ובתוכ' תהי' פרצות יותר מי' שאינו מתלקטי' י' מתוך ד' דבכה"ג האמה דינה ככרמלית שהיא מתלקטת עשר' מתוך ארבע ואוסרת החצר במקום הפרצות שאינם מתלקטים עשרה מתוך ארבע ואולי הי' כאן רוב שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע' הוי כאילו אין כאן מחיצה כלל כיון דפרוץ מרובה על העומד הוי כאין כאן מחיצה כלל אבל כיון שהרוב הוי מתלקט עשר' מתוך ד' והוי עומד מרובה על הפרוץ וחילק רשות לעצמו והוי כרמלית ושוב במקום שאינו מתלקט י' מתוך ד' והוא יותר מעשר' אוסר החצר:
ובזה נרא' לי לפרש דברי המ"א דבסי' שנ"ו ס"ק א' נראה מדבריו דרק היכא דהאמה עמוקה עשרה שיש לה מחיצה עשרה נעשה כרמלית דחולקת רשות לעצמה ובס"ק ב' אחר שהביא דברי הראב"ד דתירץ דאין האמה אוסרת החצר משום שמחיצה עשר' מפסקת וכתב על זה המ"א דמחיצה עשרה אינה מפסקת רק כשמתלקט עשרה מתוך ארבע' וכדברי הח"ס אבל אם משופע ביותר לא הוי כמחיצה משמע דבכה"ג האמה אוסר' החצר:
ולפי הנ"ל ניחא דמיירי כנ"ל דהאמה הוי מתלקט מתוך ד' אך שבאמצע יותר מעשר שאינו מתלקט עשר' מתוך ד' ודבר זה ספק גדול אצלי:
ובתשובת חתם סופר נרא' דהתיר אף בכה"ג דהביא באמצע דבריו ועל דאיכא כמה דוכתא בההוא נהרא שאינו מתלקט עשר' מתוך ד' אמות התיר בזה מטעם ממ"נ ולפי הנ"ל היכא שרובו מתלקט עשרה מתוך ד' ומיעוטו אינו מתלקט אי אפשר להתיר מטעם הנ"ל:
ואפשר לומר דיש מקום להתיר אף בכה"ג דהוי כמו לשון ים דאינו אוסר החצר מטעם דאינו נכנס ויוצא ולא הוי מפולש מעבר לעבר וה"ה כאן במקום שאינו מתלקט עשר' מתוך ארבע' הוי כהחצר ממש ומש"ה אף במקום שמתלקט י' מתוך ד' אינו אוסר דלא הוי מפולש דהחצר מפסיק באמצע האמה דבמקום שאינו מתלקט דינה כחצר ממש והוי כלשון ים ודו"ק:
וגם בגוף הדין דסילוק מחיצות בעירובין בד' צ"ב הנ"ל יש לדון אם יש פרצה בתוך המחיצות החדשות אם גם במקום הישינו' אסור דעל זה אפשר לומר לא מצינו מחיצות לאיסור דבשלמא במקום מחיצו' החדשות אפשר לומר דיש כאן סילוק מחיצות שבמקום זה נסתם בפני מחיצות הישינות אבל שיחזור ויאסר אף במקום המחיצו' הישינות ולומר כיון שיש כאן מחיצות חדשות המבטלות את הישינו' במקומם הוי כרמלית ושוב המה חוזרים ואוסרים אף במקום הישינות אפשר זה לא אמרינן אך כיון דלא מצינו נראה דגם בזה אסור:
אך נוכל לסמוך על הסברא הראשונה דהוי כלשון ים וגם כי כבר התיר גדול שבאחרונים בעל הח"ס אם כי לא נחית לכל זה רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו לכוין האמת לאמיתה ולפענ"ד דנוכל לסמוך ע"ז למעשה ובפרט דהלכה כדברי המיקל בעירוב:
ומה שהביא כבוד תורתו ראי' דאף היכא דליכא מחיצו' עשרה כל שהמים עמוקים י' הוי כרמלית משבת בד' ק' ע"ב דאיתא שם וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים ומזה הביא ראי' רש"י בעירובין בד' פ"ז דתלוי בעומק עשרה ורש"י פירש שם בשבת וכמה היא רקק מים ולא נעשה כרמלית וע"כ דמיירי דאין בו מחיצות י' דאי ביש בו מחיצות עשרה הוי רשות היחיד ע"כ:
והנה ברקק מים כיון דלא נראו המחיצות לא הוי רשו' היחיד רק במים זכים יעו"ש במ"א בסי' שמ"ה בס"ק י"א אלה דברי ידידו הדוש"ת: