נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן לא
בסי' שס"ג בב"ח בד"ה אבל נעץ ב' יתידות
הקשה מ"ש דלחי כשר אף כשהעמידה חוץ למבוי כל שהוא סמוך לכותל בפחות מג' דהכי משמע דכל שהוא פחות מג' כשר אף שהועמד מבחוץ וקורה פסול אף בסמוך לו וכוונתו על מאי דאיתא בדף י"ד ע"ב דדוקא הפליג הלחי מהכותל שלשה לא מהני הא פחות משלשה מהני וכן הוא כאן בסי' י"ד ופירש הוא דהיינו אף שהעמיד מבחוץ בפחות מג' ותירץ דכך הלכה למשה מסיני דקורה בעינן על גבי מבוי ולא לחי ומש"ה בלחי כשר וכתב דלפי זה ע"כ צריך לומר דלחי וקורה משום מחיצה דאם הוי משום היכר לא הוי הלכה למשה מסיני רק מדרבנן ושוב יוקשה מאי יהי' החילוק בין לחי לקורה וחזר והקשה דניהו דלחי משום מחיצה והוי הלכה דלא בעי דוקא הלחי על הכותל מ"מ איך שרי בהפליגו מהכותל פחות מג' הלא רחוק הוא מהכותל ואין זה מחיצה ממש להכשיר הפסק אויר ע"י לבוד וכמו שפירוש רש"י בסוף דף ח' עוד הקשה כיון דקיי"ל דקורה משום היכר והכירא לבני רה"ר דמההוא טעמא בין לחיים ותחת הקור' מותר א"כ מאי לי קורה ע"ג המבוי או סמוך למבוי:
ותירץ דאף לרבא דאמר דאחד זה ואחד זה משום היכר מ"מ בע"כ צריך לומר שהוא נידון משום מחיצה ומש"ה ביותר בעשר פסול שאין זה פתח וצריך תרוייהו מחיצה והיכר וכיון דהוי משום מחיצה ג"כ לענין המחיצה הוי הל"מ דלא הוי משום מחיצה רק במונח על גבי המבוי ובלחי אף סמוך למבוי:
וסיים לבסוף מיהו צריך להתיישב בלחי העומד מחוץ למבוי ברה"ר ובפחות מג' לכותל אם אמרינן בזו לבוד דשמא דוקא בהעמיד תוך המבוי זה תוכן דבריו:
והנה קושיא ראשונה לא תירץ דניהו דלחי הלכה למשה מסיני דהוי מחיצה אף בעומדת אצל המבוי מ"מ היכא דהוי הפסק אויר פסול דלא הוי אצל הכותל כלל ולבוד לא אמרינן בזה דלא הוי מחיצה ממש ומש"ה באמת סיים דיש להסתפק בזה:
אך לפי זה הי' יכול להסתפק גם בהעמיד הלחי אצל המבוי כיון דחודה החיצון יורד וסותם דמותר להשתמש תחת הלחי אך דעתו מאי דמותר להשתמש תחת הקורה והלחי הוא משום דהוי היכר אף דהוי משום מחיצ' מ"מ ממילא הוי היכר ועי"ש וא"כ שפיר נוכל לומר חודה הפנימי סותם:
אך כל דבריו הקדושים אינם מובנים דאם פירוש דברי רש"י כפשטן דבזה לא אמרינן לבוד כיון דלא הוי מחיצה גמורה שוב יוקשה על סיים דברי הגמרא אמאי היכא דהקורה בתוך המבוי וקצרה ומשוכה מהכתלים אמרינן לבוד הא בזה לא אמרינן לבוד:
וע"כ צריך לומר כשני תירוצי הריטב"א שמה דניהו דבמחיצה היורדת למטה לא אמרינן לבוד דלא הוי מחיצה ממש אבל בגוף הקורה נימא לבוד אך מה דלא אמרינן לבוד בגוף הקורה הוא או משום דגוף הקורה מפסקת ובזה לא אמרינן לבוד כיון דהוי דבר המפסיק היינו כיון דאמרינן חודה החיצון יורד וסותם וכאילו הוי שם מחיצה ושם לא נוכל לומר לבוד מהמחיצה שנעשה מחודה החיצון שתהי' כאילו הוא מחוברת לכותל דגוף הקורה מפסיק או דאם נימא לבוד וכאילו חודה החיצון דבוק להכותל שוב לא ישאר שיעור הקורה דשיעורה טפח כיון דחשבינן כל הקורה כאילו אינה:
ושני תירוצים אלו לא שייך בספק הב"ח דלטעם משום דבעינן קורה טפח זה הוא בקורה אבל לחי די במשהו ואין לה שיעור ושפיר נוכל לומר לבוד בחודה החיצון כאילו הוא דבוק לכותל ובפירוש איתא בהגה"ה הנדפס בריטב"א דלתירץ השני בלחי מותר אף שהעמידה חוץ למבוי אך לתירץ הא' דמשום דהקורה מפסיק לא אמרינן לבוד יש להסתפק אף בלחי דהיכא דהעמידה מחוץ למבוי דלא מהני אף בפחות מג' דלא אמרינן לבוד משום דהלחי מפסיק:
אך למ"ד דהודה הפנימי הותם אף בהרחיק הלחי מהמבוי שלשה אין איסור דבהאויר שמפסיק מהלחי להמבוי שוב אמרינן לבוד כיון דאין שום דבר מפסיק שוב אמרינן לבוד:
וא"כ דברי הב"ח צ"ע דכיון דהיכא דהעמיד לחי אצל המבוי לא נסתפק ולדעתו מהני יהי' מאיזה טעם שיהי' והוא נסתפק רק היכא שהעמיד הלחי רחוק מהמבוי ובזה אין שום דבר מפסיק ואמרינן לבוד ומותר לשני תירוצי הריטב"א ודברי התוס' שבת בסי' שס"ג ס"ק ט"ז אינם מובנים:
ומה שנראה לפענ"ד בשיטת הב"ח מלאמר אנכי מזרעי' דהב"ח קא אתינא מהפכנא בזכותי' דהנה אפשר לתרץ תירץ אחר בשיטת הגמרא לשיטת רש"י דלא אמרינן לבוד משום דלא הוי מחיצה ממש דנא יוקשה אמאי בהניח הקורה בתוך המבוי קצרה מהכתלים פחות משלשה מהני והא לא אמרינן לבוד בכה"ג וגם קושית התוס' שהביא הריטב"א דניהו דבמחיצה היורדת למטה לא אמרינן לבוד מ"מ בגוף הקורה נימא לבוד:
ואפשר לומר לפי מה שמבואר בטור בסי' תרל"ב בא"ח ובש"ע שם בסופו לענין סכך פסול דפוסל בד' טפחים דאם יש סכך פסול ב' טפחים ועוד סכך פסול ב' טפחים ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם יש להסתפק אם מצטרפים לפסול הסוכה:
אבל היכא דאין בסכך הפסול ד' בלא האויר המפסיק בודאי לא אמרינן לבוד שיצטרף גם האויר לסכך הפסול לפסול הסוכה והטעם הוא כדאיתא במ"א שם ס"ק ה' דניהו דאמרינן לבוד וחשבינן כאילו הוא סתום גם במקום הזה כל שאין אויר ג' מפסיק וכאילו אין כאן הפסק אבל זה לא אמרינן דהוי כאילו גם במקום האויר סכך פסול דלא אמרינן לבוד רק דהוי כסתום וכאילו שני דברים הגושיים מחוברים ירד אבל לא שיהי' גם במקום האויר כאילו שם ג"כ כסתום כמהות ואיכות הדבר שאצלו ואם אצלו הוי סכך פסול שנימא שגם במקום האויר הוי כאילו הוא סכך פסול זה לא אמרינן אך דנחשב כאילו שני דברים הגושיים מחוברים יחדיו בלי הפסק:
אמנם זה הוא רק לחומרא לא אמרינן כן אבל לקולא גם זאת אמרינן דמצטרפין האויר שהרי אויר פחות מג' מצטרף להכשיר שיעור סוכה כדאיתא בש"ע שם בסי' תרנ"ב בסעי' ב' דאויר פחות משלשה כשר ומצטרף להשלים השיעור סוכה וכאילו גם במקום הזה הי' סכך כשר.
אך אף דלהקל אמרינן לבוד לומר כאילו הי' גם במקום האויר סכך כשר ומצטרף להשלים השיעור אבל מ"מ במקום האויר אין ישינים תחתיו דבמקום הזה ממש לא חשבינן כאילו הי' כאן סכך כשר רק נגד מקום הסתום חשבינן כאילו גם במקום הפתוח איכא סכך כשר ומצטרף להשלים השיעור אבל במקום הפתוח ממש אין אנו רואין כאילו הי' כאן סכך כשר ממש:
ובתשובה לעיר הקודש צפת בחלק יו"ד סי' צ"ו הארכתי בזה בדברי התוס' בעירובין בדף י' ע"ב בד"ה טור העסלא דדימו טומא' לסוכ' דבטומא' במקום האויר ממש אינו נטמא כשהכלים בבית וטומאה תחת האויר או להיפך כשהטומאה בבית והכלים תחת האויר אבל מ"מ אף האויר מצטרף להשלים הטפח להביא את הטומא' לענין הכלים והטומאה שעומדים תחת מקום הסתום שניהם אף דאין במקום הסתום טפח ואין בו שיעור להביא את הטומאה לענין זה מצטרפים אף מקום האויר שאין בו ג' שיחשב הסתום לטפח. אבל במקום הפתוח ממש אין דינו כסתום ודימו זאת התוס' לסוכה דאויר פחות מג' מצטרף להשלים השיעור דסוכה ואין ישינים תחתיו יעו"ש בדברי התוס' ובדברי התשובה הנ"ל שהארכתי:
הכלל היוצא מדברים האלו דאף דאמרינן לבוד וחשבינן שני דברים גושים שאין בניהם ג' כאילו סמוכים זה לזה אך דנחשוב במקום הפתוח ממש כאילו גם האן יש אותו דבר ממש במהותו ואיכותו כמו מן הצד זה לא אמרינן על דרך משל שנימא שגם במקום הפתוח יש סכך כשר זה לא אמרינן ניהו דחושבים בשאר מקומות אף במקום הפתוח כאילו הי' סתום אבל לא שנימא שיהי' באותו מקום מהות ואיכות הדבר שהוא מצדו ובטומאה לא חשבינן במקום הפתוח כאילו הי' סתום כלל מטעם דהלכתא גמירי לה ועי"ש בדברי התשובה הנ"ל:
ומעתה לענין הקורה הסמוכה למבוי או שעומדת מבחוץ ופי' החיצון הוי פחות משלשה להמבוי לא מהני בזה לבוד לומר כאילו פי החיצון מתקרה סמוך להמבוי כנ"ל דלא אמרינן לבוד רק כאילו מקום הפתוח ג"כ סתום אבל לא שיהי' באותו מקום מהות הדבר שאצלו וכאן בלא זה אינו פתוח ביניהם שהרי הקורה מונחת בנתיים אבל שנאמר כאילו פי תקרה שהוא מהצד הוא אצל הכותל ושנאמר שם פי תקרה יורד וסותם זה לא אמרינן שיחשב במקום הפתוח כאילו שם יש פי תקרה שנוכל לומר אח"כ יורד וסותם:
אך קושית רש"י היתה דשפיר נאמר במקום פי התקרה שמחוץ למבוי שיורד וסותם וכאילו היתה שם מחיצה ואח"כ נימא לבוד מהמחיצה להכותל ושם די שנאמר כאילו סתום בכל דבר שהוא שאין אויר מפסיק בין המחיצה לכותל ומהני כיון שאין המחיצה רחוקה ג' מהכותל הוי לבוד וכאילו אין אויר מפסיק ביניהם ומהני. ובשלמא בגוף הקורה למעלה אנו צריכין לומר לבוד שיהי' במקום הפתוח גוף הדבר שהוא מצדו היינו שיהי' שם פי תקרה שנוכל לומר אח"כ במקום הזה פי תקרה יורד וסותם ולענין זה לא מהני לבוד כנ"ל אבל כשאנו אומרים שפיר במקום שהוי פי תקרה דשם יורד וסותם וחשיב כאילו יש שם מחיצה במקום הזה ושוב מהמחיצה נוכל לומר לבוד להכותל וכאילו אין שם אויר מפסיק בין המחיצה להמבוי ומהני וע"ז שפיר תירץ ברש"י דכיון שאין כאן מחיצה ממש רק דאנו רואין כאילו הי' כאן מחיצה לא אמרינן לבוד דלבוד לא אמרינן רק בין שני דברים גושים ושנאמר למעלה בגוף הקורה לבוד כאילו פי התקרה סמוך להמבוי ממש שנאמר אח"כ פי תקרה יורד וסותם בלא"ה לא אמרינן:
ומעתה יתיישב לנו בטוב טעם מאי דהגמרא מסיק אח"כ דהיכא דהניח הקורה בתוך המבוי אך שהוא קצרה ומשוכה מכותלי המבוי פחות משלשה מהני ולא אמרינן כיון דלא הוי מחיצה ממש לא אמרינן לבוד:
דהנה מבואר בש"ע או"ח בסי' שס"ה בסעי' א' דמבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו אם לא נשאר פס ד' טפחי' אסיר אלא א"כ הי' הפרצה פחות משלשה טפחים ואח"כ איתא בסעי' ב' דאם נפרץ מצדו שלא כלפי ראשו אם בקעו בו רבים אסור אם אין הפרצה ארבעה טפחים:
ובטור כתב דאם נפרץ מצדו אם לא נשאר פס ארבע טפחים אפילו לא נפרץ אלא בג' צריך תיקון ואם נפרץ בראשו פרצתו בד'. וכתב המ"א בס"ק ג' וז"ל נפרץ מצדו וה"ה כשנפרץ מראשו ממש כגון שהמבוי סתום מג' רוחות וקצת מרוח רביעית והקורה מונחת מקצה לקצה ונפרצה ברוח רביעית דשרי אבל כשהקורה מונחת על הפס או אם יש ד' טפחים בין הפס והכותל אסור דבעינן קורה ע"ג מבוי וליכא וא"ת ולהוי מראשו פרצתו בג' כמו בצדו י"ל דשאני ראשו כיון דמבוי שאין פתוח בראשו ד' טפחים אינו צריך תיקון כלל כמ"ש בסי' שס"ג סעי' כ"ח:
ופירוש דבריו דכיון שמבוי שאינו פתוח בראשו ד' טפחים אינו צריך תיקון א"כ לא יגרע מה שנשאר פתוח מהפס להכותל יותר מג' דכל שאינו פתוח ד' אינו אוסר במבוי ואף דאם הקורה רחוק מכותל המבוי פסול התם משום שהקורה אינה אצל המבוי פסול דקורה צריך להיות אצל המבוי וכל שהקורה אינה אצל המבוי פסול אבל כיון שהקורה מונחת על הפס הוי כאילו מונחת אצל המבוי דגם הפס נחשב להמבוי דמש"ה אף שהמבוי רחב יותר מעשרה כל שהעמיד פס למעט האויר באופן שהוי עומד מרובה על הפרוץ דלא נימא אתו אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' מהני הפס למעט האויר ונראה דנחשב להמבוי כאילו רוחב המבוי פחות מעשרה ולא נחשבת פתח המבוי רק עד הפס. וא"כ כיון שהקורה מונחת על הפס הוי כאילו מונח אצל המבוי אך שלהלן מהפס אין כאן תיקון וכיון שאינו רחב ד' אינו צריך לו ולצד השני מהפס איכא תיקון אבל כשהוא מהפס להכות ד' טפחים פסול משום דבמקום הזה ליכא תיקון ומה שכתב מתחילה דאם יש ד' טפחים בין הפס והכותל אסור דבעינן קורה ע"ג מבוי וליכא הוא לאו דוקא רק משום דבמקום הזה ליכא תיקון או אכשר דכוונתו דהפס לא נחשב מהמבוי אך עכ"ז במונח על הפס שאינו רחוק מהכותל ד' טפחים כיון דפחות מד' טפחים אינו צריך שום תיקון במבוי הוי כאילו הפס סמוך למבוי והוי כאילו מונח הקור' אצל המבוי:
ומעתה שפיר ניחא בהיתה הקורה קצרה ומשוכה מהכותל פחות מג' מהני כיון דפחות משלשה אמרינן לבוד ניהו דבהמחיצה היורדת מטעם פי תקרה יורד וסותם לא אמרינן לבוד כיון דלא הוי מחיצה ממש מ"מ בגוף הקורה אמרינן לבוד כקושית התוס' וניהו דבזה דאמרינן לבוד שוב לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם דלא נחשב רק כאין כאן אויר בנתיים ואין דבר מפסיק אבל מ"מ במקום הפתוח לא נחשב כאילו הי' כאן קורה עם פי תקרה שנימא יורד וסותם כנ"ל מ"מ כיון דגוף הקורה אנו חושבין כאילו הוא סמוכה להכותל המבוי ובמקום הסתום אנו חושבין אף מקום הפתוח לסתום ובמקום דצריך שיעור במקום הסתום מצטרף אף האויר וא"כ במקום הקורה אנו חושבין כאילו הקורה סמוכה להמבוי ואין הפסק אויר ביניהם ואף דבמקום דליכא קורה היינו במקום הפתוח למעלה לא נוכל לחשוב כאילו יש כאן קורה עם פי תקרה ושנימא פי תקר' יורד וסותם ואין כאן מחיצה במקום הזה מ"מ אינו פסול משו' זה דהוי כמבוי שאינ' פתוח ד' טפחי' שאין צריך תיקון וכמו היכא שהקורה סמוכה על הפס והפס רחוק מהכותל ג' כל שאינו רחוק ד' טפחים אין צריך תיקון ומכ"ש היכא שהוא פחות מג' ניהו דלבוד לא מהני בזה שיחשב כאילו יש כאן מחיצה דבמקום הפתוח אף שאנו אומרים לבוד עכ"פ לא אמרינן במקום הזה פי תקרה יורד וסותם מכל מקום אף שפתוח במקום הזה לגמרי לית לן בה ומה שאין כאן מחיצה במקום הזה אינו אוסר היכא שגוף הקורה סמוכה להמבוי וכאן שפיר גוף הקורה סמוכה להמבוי דלענין זה שפיר אמרינן לבוד שיחשב כאילו הקורה אינה רחוקה מהמבוי ובשני דברים גושים שאינם רחוקים ג' זה מזה אמרינן כאילו הם סמוכים זה לזה רק דבמקום הפתוח באותו מקום לא נחשב כאיכות דבר הממשי כדברי המ"א הנ"ל בסוף סי' תרל"ג דכתב דניהו דאמרינן דחשיב כאילו שניהם סמוכים זה לזה מ"מ לא אמרינן שהוא סתום בסכך פסול ואמרנו לעיל דה"ה כאן אף דהוי כאילו קורה סמוך להמבוי כל שפחות מג' ביניהם מ"מ במקום הפתוח לא נחשב כאילו יש כאן פי תקרה שנימא בו יורד וסותם ולפי הנ"ל זה אינו מפסיד דניהו דאין כאן במקום הזה מחיצה יורדת וסותמת לית לן בה כל שאין כאן ד' טפחים ולא מתורת לבוד אתינן עלה דאף בג' כל שאין בו ד' מותר כל שאין המבוי פתוח ד' כל שהקורה סמוכה להמבוי וכאן שפיר הקורה סמוכה למבוי דלענין זה שפיר אמרינן לבוד ומאי שאחר הקורה פתוח ולא אמרינן שם פי תקרה יורד וסותם ולא מהני לענין זה לבוד לית לן בה דאף ביותר מג' פתוח כל שאין ד' טפחים אינו פוסל: