אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן ל

סימן כט

שאלה בעיר טארניגראד אשר היתה לשריפת אש ונבנה בתים מחדש והרבה פרצות ביניהם אך העיר מוקפת הרים וגאיות המתלקטים י' מתוך ד' אמות ודרך הרבים עובר באמצע העיר רחב ט"ז אמה אם יש היתר לתקן בצורת הפתח ולסמוך על ההרים וגאיות:

הספיקות שיש בזה

א) ספק המ"א בסי' שס"ג ס"ק ל"ט דאם העיר מוקפת תל ואח"כ בנו בתים אסור דהוי מוקף ולבסוף פתח:

ב) כדברי המ"א בס"ק מ' שם דכיון דהוי מחיצה העשוי מאליו אתו רבים ומבטלי מחיצתא:

ג) נסתפקתי אם לא יהי' פרצה רק מצד אחד אם נוכל לסמוך על עומד מרובה:

ד) כיון דדרים עכו"ם באמצע השוק מה נעשה בקניות רשות משר העיר:

והנה בחידושי הארכתי בזה בכל פרט ופרט מאוד וכאן אבוא בקצרה. בראשונה על ספק א' דלא הוי מוקף לדירה דהוי מוקף ולבסוף פתח דהתל הוי מתחילה ואח"כ נבנה בתים:

אך התיקון למחיצות שלא הוקפו לדירה מבואר בעירובין בדף כ"ד דפורץ פרצה יותר מעשר וגודרה ומעמידה עד עשר ובדף כ"ה מבואר עוד תיקון דמרחיק מהכותל הראשון ג' ועושה מחיצה לשם דירה ובאינו מרחיק הוי כמוסיף על המחיצה:

וכתב הרא"ש וז"ל ונראה לי דאינו צריך לעשות מחיצה אלא ביותר מעשר דבבנין מחיצה החדשה סותר הישינה והוי לי' כמו פרץ אמה וגדר אמה (פירוש דבריו נראה כיון דאינו בונה בבת אחת רק מעט מעט ובזה הבנין סותר הישינה ובונה החדשה) והביא ראי' ממאי דקאמר בגמרא הרחיק מהתל ד' ועשה מחיצ' משמע דיש להקרפף שלש מחיצות מצד אחד ובאותו מחיצה שעושה לפני התל נעשה כולו מוקף לדירה וכן כשעשה מחיצה על התל די לו ביותר מעשר ע"כ:

נראה שיטתו דכל שבנה חדשה הוי כאילו סתר הישינה כנגד בנין החדש וכל שאילו נסתר הישינה במקום הזה לא הי' עוד כמוקף מהני בנין החדש והיינו כגון שנבנה ביותר מעשר או שנבנה מחיצה אחת במילואו דאילו נפרץ הישינה במקום הזה לא הי' חשיב עוד כמוקף אז מהני בנין החדשה לעשותו כמוקף:

ולפי זה נראה ה"ה היכא דהישינה לא הוי רק שלשה מחיצות ולחי דמחיצות כזו סגי לעשותו רשות היחיד בכה"ג היכא דבנה חדשה נגד רוב מחיצה אחת ג"כ נעשה מוקף לדירה כיון דהוי כאילו סתר הישינה במקום זה ואם נסתר מחיצ' הישינ' בתוך השלש' מחיצות עד שלא נשאר עומד מרובה על הפרוץ בודאי לא הוי עוד מוקף כאשר בארנו במקום אחר דצריך להיות שלשה מחיצו' עכ"פ שלימות היינו עומד מרוב' על הפרוץ א"כ שוב נעשה עי"ז מוקף לדירה:

והנה בלא"ה כל היכא שהוי מבוי מפולש צריך להיות צורת הפתח מצד אחד ולחי קורה מצד משני מ"מ מטעם זה לא נעשה מוקף לדיר' בשביל שבנה חדשה נגד מחיצ' השלישית ונימא דהוי כאילו סתר הישינה והוי מבוי מפולש דלא הי' חשיב עוד כמוקף בלא החדש' דהא דבמבוי מפולש צריך צורת הפתח היינו רק בבקעו בו רבים. אבל בלא בקעו בו רבים א"צ צורת הפתח אף דהוא מפולש. א"כ כאן נמי ניהו דאמרינן דבמקום שבנה החדשה הוי כאילו סתר הישינה מ"מ לא בקעו רבים במקום הישינה ולא הוי הישינה כפרוצה:

אבל היכא דבנ' על רוב מחיצ' אחת כיון דהוי הישינה כפרוצ' הוי פרוץ מרוב' על העומד ושלש' מחיצות צריך להיו' עומד מרוב' דאל"ה לא חשיב רשות היחיד א"כ שפיר נעש' עי"ז מוקף לדיר':

ותמוה לי מדוע בש"ע לא הובא הדין עכ"פ היכא דבנה מחיצ' חדש' על פני כל מחיצ' אחת מהישינ' דנעש' עי"ז מוקף לדיר' אף דלא הוי יותר מעשר ובש"ע לא הובא הדין רק בבנה ביותר מעשר יעו"ש בסי' שנ"ו ס"ו וגם תמוה שם דמבואר דבהעמיד מחיצ' עשר מהני וזה בודאי לא מהני רק ביותר מעשר:

ובריטב"א בדף כ"ה איתא וז"ל הרחיק מהכותל ד' ועש' מחיצ' וכו' הכותל גבו' י' טפחים ושיהי' משוך כל הכותל הראשון שהי' באותו צד שסמכו לזה בין מרוב' בין מיעוט עכ"ד ופירוש דבריו דכיון שעשה ע"פ כל הכותל א"צ שיהי' יותר מי' אך בין הכותל מרוב' או מיעוט כיון דהוי ע"פ כולו מהני וכן איתא בריטב"א בדף כ"ה גבי בוסתנא דהקש' וא"ת א"כ זה הכותל שנפל לא הוי יותר מי' ואיך הוכשר בו הפרדס כולו וי"ל דהתם במחיצ' גמור' גדול' אבל זה הוא כותל וכולו מוקף לדירה הרי הוא חשיב כמחיצ' של מאה עכ"ד:

והנה בשיטת הריטב"א אפשר לומר דרק צריך להיות מחיצ' ע"פ כולו אבל אם לא הוי ע"פ כולו אף דהוי יותר מעשר ג"כ לא מהני דאפשר לומר לשיטת הריטב"א דהוא לא ס"ל סברת הרא"ש דנימא כיון דבנה חדש' הוי כאילו פרץ הישינ' אך אפשר לומר סברתו דהיכא דעשה מחיצ' זאת ע"פ כול' דנחלק רשות זה מהרשות שבין מחיצ' החדש' לישינ' ומערבין שנים ואין מערבין אחד כדאיתא בסי' שע"ה וא"כ הוי זאת רשות בפני עצמו ולהרשות זה אינו מצטרף המחיצ' הישינ' ובמחיצות המקיפות רשות הזאת יש מחיצה אחת המוקפת לדיר' אבל בלא משך המחיצ' ע"פ כולה לא מהני אף אם המחיצ' החדש' יותר מי' ולא מיבעי' אם לא הוי רוב עומד לא הוי מחיצ' כלל אך אף ברוב עומד אם נשאר פרצה יותר מעשר דהוי הכל רשות אחד ומערבין אחד ואין מערבין שנים ומשמשת עדיין המחיצ' הישינה בודאי לא מהני ואף אם לא נשאר פתוח רק בפחות מי' דאם רצו מערבין שנים דהוי כפתח מ"מ כיון דאם רצו מערבין אחד הוי הכל רשות אחד אפשר לומר דלא מהני המחיצ' חדשה ומסתבר יותר דמהני כיון דאם רצו מערבין שנים והוי רשות בפני עצמו אך מלשין הריטב"א דכתב ושיהי' משוך ע"פ כולה נראה דכל שלא הי' ע"פ כולה לא מהני אף דנשאר בפחות מי' כיון דאם רצו מערבין אחד הוי רשות אחד וצ"ע:

אבל בעשה מחיצ' יותר מי' ונשאר יותר מי' נראה לשיטת הריטב"א דבודאי לא מהני כיון דעדיין הוי הכל רשות אחד ואין מערבין שנים ועדיין משמש המחיצ' הישינ':

והנה אני מסופק מאי יהי' היכא שיעש' צורת הפתח לפני כותל הישינ' ברחוק ג' טפחים כיון דצו"ה הוי כמו מחיצ' ולשיטת הרא"ש דכיון דבנ' מחיצ' חדש' הוי כאילו סתר הישינ' א"כ נרא' דה"ה בצו"ה ג"כ מהני דהוי כמו מחיצ':

אך כפי אשר בארנו מה שנרא' לי בשיטת הריטב"א דנרא' דעתו דצריך דוקא מחיצ' ע"פ כול' באופן שיתחלקו הרשיות ויהי' מערבין שנים ולא אחד שאז מהני הכותל החדש' משום שלרשות זה משמש רק הכותל החדשה ואמרנו לעיל שנרא' משיטת הריטב"א דאף אם נשאר מהכותל בפחות מי' דאם רצו מערבין שנים דהוי פתח ואם רצו מערבין אחד לא מהני כיון דאם רצו מערבין אחד הוי עדיין רשות אחד ומשמש עדיין הכותל הישינ' ולא מהני החדש' לעשות מוקף לדיר' וא"כ לסברא זו דאף שעשה כותל גמור חדש' לפני הישינ' כיון דלא הוי ע"פ כולה ונשאר עדיין פתח לא מהני מכ"ש היכא דכל המחיצ' לא הוי רק צו"ה דלא מהני:

ואפשר עוד לומר דאף לשיטת הרא"ש דמהני במחיצ' יותר מעשר לפני מחיצ' הישינ' אף דלא הוי במילואו (או אף אם נימא דגם לשיטת הריטב"א מהני היכא שלא נשאר פתוח יותר מעשר כיון דאם רצו מערבים שנים כנ"ל):

מ"מ באם כל המחיצ' לא הוי רק צו"ה לא מהני וצו"ה אינו מבטל מחיצ' גמור' כאשר יש חילוק בין מחיצ' גמורה לצו"ה לענין אתו רבים ו בטלי מחיצ' לרבנן היכא דאיכא שם ד' מחיצות לא אתו רבים ומבטלי והיכא דליכא שם ד' מחיצות אף דאיכא צורת הפתח מ"מ אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא ומש"ה אין מערבין רשות הרבים בצו"ה רק בדלת גמור:

וא"כ אפשר לומר גם לענין זה דאף לשיטת הרא"ש דהיכא דעשה מחיצ' חדש' יותר מעשר מהני משום דהוי כאילו ביטל הישינה היינו דוקא במחיצ' גמורה ולא בצורת הפתח דצורת הפתח אינו מבטל מחיצה גמורה וכל זה הספק הוא רק היכא דמחיצה הראשונה נשארת ועוש' צו"ה לפני החדש' אבל היכא דהראשונ' נפרצ' בודאי מהני בצו"ה לעשותו מוקף לדיר' וכמבואר במ"א בסי' שנ"ח ס"ק ה' שנביא דבריו אח"כ ואף בלחי מהני דכל שהי' מתחיל' נפרץ במילואו ועשה לחי לתקן נעשה ע"י לחי זה מוקף לדיר' שהוא מתקן המחיצ':

והנה התוס' כתבו כאן בד"ה וליעבד מחיצה אגודא דנהרא וז"ל ונרא' דהי' שמה רוחב יותר מעשר ולכן ע"י המחיצ' נחשב מוקף לדיר' דאי בעשר בלא"ה הוי סתום ועומד אפילו אם הי' פרוץ במילואו לנהרא הי' די בלחי משהו אלא הי' ביותר מי' ולכן לא מהני אף צו"ה לרב עכ"ד:

ממרוצת לשונם נראה לפום ריהטא דאף דפרוץ במילואו לא נעשה עי"ז מוקף לדירה כיון דהוי בפחות מעשר ודי בלחי וא"צ מחיצה גמורה אך באמת ז"א ופירוש דבריהם הוא דאם הי' פרוץ במילואו שפיר הי' נחשב עי"ז מוקף לדירה כאשר תירץ כן הריטב"א בפירוש אך אדרבא הי' די בלחי משהו לעשותו מוקף לדירה כיון שע"י הלחי תיק"ו שלא יהי' פרוץ במילואו ומש"ה ע"כ צ"ל דהי' יותר מי' ולכך לא מהני אף צו"ה לרב דסובר דביותר מי' לא מהני צוה"פ וצריך מחיצה דוקא (ולשיטת הדיבור השני בד"ה ליעבד צוה"פ אפומא דשביל דעושה צוה"פ בסוף השביל הסמוך להנהר דשם הוי יותר מי' ומש"ה לא צריך שם מיגו וע"כ לא אזלי אליבא דרב רק דאפילו ביותר מי' מהני צוה"פ וא"כ קשה מדוע קאמר בתחילה וליעבד מחיצ' הא אף בצוה"פ די ומש"ה כתבו שמה בפירושם וליעבד מחיצה וה"ה צוה"פ ומה דהגמרא קאמר וליעבד צוה"פ ע"ז כתבו בד"ה וליעבד צוה"פ השני דשם בלתי אפשר לעשות מחיצה וכל המשך דבריהם בכל דבריהם הללו המה לאחדים.

והנה המ"א בסי' שס"ה ס"ק ט' כתב באמצע דבריו ח"ל ולחי זו מהני במבוי אע"ג דבעי מחיצה יוד כמ"ש בסי' שנ"ח הכא מיגו דמהני הלחי למבוי מהני נמי לרחבה ע"כ:

אין הפירוש דצריך דוקא לעשות מחיצה י' (היינו יותר מי') דכל שנפרץ יותר מי' די אם מתקן אמה אחת עד שמעמידו על עשר דכיון שגודר עד שלא יהי' נפרץ יותר מי' מהני כמבואר בגמרא ובסי' שנ"ח אך הפירוש מדברי המ"א דאף דלא נפרץ ביותר מי' ובכה"ג לא מהני ומש"ה צריך לטעם מיגו כדאיתא ברש"י אבל היכא דנפרץ ביותר מי' בודאי סגי בלחי אף בלא טעם מיגו ורש"י לא פירש בסוגיא זו דלחי לא מהני רק מטעם מיגו רק משום דלא הוי יותר מי':

אבל היכא דהוי יותר מי' וסתם עד י' או היכא דנפרץ במילואו והעמיד לחי שמתיר בודאי נעשה עי"ז מוקף לדירה ומכ"ש היכא שעשה צורת הפתח במקום הפרצה:

אך כל זה היכא שנפרצה מחיצה הראשונה אבל היכא שלא נפרצה המחיצה הראשונה אף שהעמיד צוה"פ אני מסופק כנ"ל אם מהני כנ"ל:

ומסתבר לומ' דלא מהני דא"כ יהי' מהני אף בהעמיד לחי רחוק ג' מהכותל הישינה ג"כ יהי' מהני היכא דאין אורך המחיצה יותר מי' דבכה"ג מהני לחי למחיצה זאת דכל שאינו פרוץ במילואו מהני ואילו לא הי' המחיצה הישינה הי' די בלחי לחוד כל שאינו יותר מעשר וא"כ נימא דאם העמיד לחי רחיק ג' מהכותל הישינה מהני וזה לא מסתבר וא"כ ה"ה דלא מהני צורת הפתח:

אך אפשר לומ' דלחי בודאי לא מבטל הכותל הישנה אבל צוה"פ אפשר דמבטל יותר דמצינו לחי גרע מצוה"פ דלענין מבוי מפולש לרשו' הרבים מהני צוה"פ כל שאינו רשו' הר ים ממש כדאיתא בריטב"א דאמרינן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה דפתחא ובלחי לא מהני דרבים מבטלו (ובמקום אחר הארכתי טעם הדברים דברשו' הרבים ממש אף צוה"פ מבטלי רבים) ועכ"פ דיש חילוק בין לחי לצוה"פ אף למ"ד דלחי משום מחיצה ג"כ מ"מ צוה"פ הוי מחיצה טובה יותר וא"כ אפשר דצוה"פ מבטל מחיצה הראשונה אבל לחי בודאי אינו מבטל:

וגם בלא"ה יש לחלק מלחי לצוה"פ לשיטת הרא"ש דניהו דנימא דלחי מבטל המחיצה הראשונה מ"מ אינו מבטל רק במקום הלחי וא"כ עדיין נשאר מחיצה הראשונה מה שאינו נגד הלחי ועדיין לא נפרצה הראשונה במילואה וכל שנשאר עדיין מחיצה הראשונה השני אינה מועלת שתהיה מוקף לדירה אבל בצוה"פ ע"פ כל המחיצה כיון שבמקום צוה"פ נתבטל המחיצה הראשונה א"כ לא נשאר ממחיצה הראשונה כלל ומש"ה מהני אבל לפי הסברא השני שאמרנו לשיטת הריטב"א דהטעם דמהני מחיצה אחרת כיון דאם רצו מערבין שנים והוי רשו' בפני עצמו ולרשו' זה הוי מחיצה המוקף לדירה א"כ הי' מהראוי שאף לחי יהי' מהני כל שאינו כאן יותר מעשר א"כ מהני לחי לחלק הרשיות ושיהי' רשו' בפני עצמו ושיערבו שנים ושוב יהי' מוקף לדירה וכבר בארנו דזה דבר שאינו מסתבר שלחי לחודא יהני אם כן ה"ה אפשר דצוה"פ לא מהני או אפשר דיש לחלק בין צוה"פ ללחי כנ"ל:

אך הנה מהתוס' בסוגיא דידן בד"ה השני וליעבד צוה"פ אפומא דשביל ופירושם שם דיעשו צוה"פ בסוף השביל אגודא דנהרא בנמוך והגידודים הגבוהים הי' בעבר הנהר השני מקבילו' אל צוה"פ שעושה כאן והנהר לא הוי רוחב מעשר שהי' הפסק יעו"ש שיטתם:

וא"כ הוי צוה"פ לפני המחיצה הישינה ובתוס' כתבו דבזה אינו צריך למיגו וא"כ שפיר מוכח דמהני צוה"פ לפני המחיצה הישינה אף דעדיין לא סתר הישינה כמו מחיצה גמורה. ולזה אפשר לכוין דברי המ"א בסי' שנ"ח סק"ה בסופו דכתב וז"ל משמע בתוס' בד' כ"ד דצוה"פ מהני כמחיצה:

והנה לכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים מה שכתב זאת בשם התוס' ובמחצית השקל הוסיף בביאור דבריו דיש פלוגתא בזה בין רש"י ותוס' וברש"י מבואר להיפך:

והוא מאי דפירש שם רש"י בד"ה וליעבד לי' צוה"פ אפומא דשביל של כרמים דמיגו דמהני לשביל שלא יהי' פרוץ לרחבה שאפילו יהיה פתוח לרשו' הרבים מועיל לו מהני נמי לרחבה להיו' תוספת זה מוקף לדירה ומכאן הוכיח המחצית השקל דצוה"פ לא מהני להיות מוקף לדירה דלא מהני רק משום מיגו:

ודבריו נפלאים דבהדיא כתב רש"י על מאי דקאמר שם וליעבד לחי אפתחא דשביל של כרמים דמיגו דמהני לשביל של כרמים מהני נמי לרחבה וכתב רש"י ובלא מיגו לא משתרי דהאי פתח שבין רחבה לשביל לא הוי ביותר מעשר וכל כמה דסתים לה לדירה לאו כלום הוא דהא כל פתח סתום ועומד הוא עכ"ל:

הרי דאפילו לחי שהוא מחיצה קלה מצוה"פ מהני לעשו' מוקף לדירה אי לאו האי טעמא דלא הוי יותר מעשר:

והתוספות דכתבו דבהאי אוקימתא דצוה"פ א"צ למיגו היינו לשיטתם שיעשו צוה"פ אגודא דנהרא ושם הוי יותר מי' ואין בזה פלוגתא בין רש"י ותוס' ולא זו דצוה"פ מהני אך אף לחי מהני:

אך פי' דברי המ"א נ"ל כנ"ל דכוונתו דמהני צור' הפתח כמחיצה גמורה אף היכא דלא סתר הישנה כל שעשה צוה"פ לפני' מהני וזה מוכח מתוס' כנ"ל ורק צוה"פ מהני אבל לחי לא מהני כנ"ל ומאוד עמקו מחשבותיו:

והנה הלום ראיתי להפ"מ בסי' שנ"ח סק"ה כתב וז"ל וצוה"פ בפרוץ יותר מעשר ועשה צוה"פ הוי מוקף לדירה נראה מלשונו דדוקא בפרוץ מהני צוה"פ אבל בעש' צוה"פ לפני המחיצה הישינה לא מהני:

וכן נראה מדבריו בסי' שס"ג ס"ק כ' בט"ז כתב וז"ל ולענין עיר שסביבותי' חריץ עמוק י' טפחים ורוחב ד' הוי מחיצה גמורה להעיר ואם יש שם גשרים רחבים מי' אמו' צריך צוה"פ דוקא ודע דנהר המקיף או תל סביב להעיר הוי קרפף יותר מבי' סאתים אלא די"ל דיש גשרים הרחבים יותר מי' אמו' בטל המחיצה סביב העיר ואח"כ כשעושה צוה"פ במקום הנשר הוי מוקף כבסי' שנ"ח ולפי זה במקום שאין הגשר רחב י' אמו' בלא"ה אסור לטלטל בהעיר עכ"ד:

נראה מדבריו ג"כ דצוה"פ בלא ביטול מחיצה הראשונה לא מהני דאי לאו הכי אף שהגשר אינו רחב י' הצורת הפתח יוכל לעשו' ביותר מי' ודוחק לומר דמיירי דלא העמיד צוה"פ רחוק ג' מהחריץ דאז לא מהני מחיצה חדשה גם כן דעכ"פ קשה מאי דקאמר במקום שלא הי' הגשר רחב עשר' אמות ליכא תיקון הא איכא תיקון להעמיד רחוק ג':

אך כבר בארתי דבתוס' מבוא' בפירוש דמהני צוה"פ לפני מחיצה הראשונה אף דלא פרץ הראשונה:

אך אפשר לומ' דמטעם אחר לא מהני צורת הפתח רק היכא שהעמידה ע"פ כל המחיצה מכותל לכותל אבל היכא שלא העמיד' ע"פ כל המחיצה מכותל לכותל אף דהוי ביותר מעש' אמו' לא מהני אף דכל היכא דהוי יותר מי' אמו' הוי כמו נפרץ במילואו מ"מ צוה"פ לא מהני רק היכא הסמוכה לכתלים וכמבוא' בת"ש בעירובין בד' י"א דכל ה"פ שרחוקה מהכתלים לא מהני ובתשו' בסי' כ"ב בארנו בארוכה בזה. א"כ כל שצוה"פ אינה עומדת סמוך להכתלים לא הוי פתח כלל ואין בה תורת מחיצה כלל. ואם כן צוה"פ שעומדת אצל המחיצה הישינה אין בה דין צוה"פ כלל שצורת הפתח צריך להיו' בין שני הכתלים כותל כותל מזה וכותל מזה כנ"ל דברי הת"ש ולא מהני הצוה"פ שהעמיד אצל הכותל הישנה רק כשהעמיד הצוה"פ אצל כל המחיצה מכותל אחד להשני על דרך משל כשהעמיד הצוה"פ אצל כותל מערבית צריך להיו' הצוה"פ על פני כל הכותל המערבית ושתהי' סמוכה מצד אחד אצל הכותל צפונית ומצד השני אצל הכותל דרומית שתהי' הצוה"פ סמוכה אצל הכתלים ובזה מיירי התוס' בצור' הפתח אפומא דשביל של כרמים:

ומעתה יהי' ניחא גם הדין הפ"מ הנ"ל. דהנה בס' בסי' כ"ד בארתי דצוה"פ אצל הגשר בודאי מהני אף שאינו סמוך להכתלים דהח"ש כתב הטעם דלא מהני כל היכא דצוה"פ אינו סמוך להכתלים משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו ובצוה"פ אצל הגשר לא הוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו אף שמהצד ליכא כתלים שכותלי החריץ המה בעצמם הכתלים ואינם יכולים לעבור מצד של צוה"פ רק מוכרחים לעבור על הגשר ושפיר הצוה"פ שהוא אצל הגשר הוי כמו שהוא אצל הכתלים ולא הוי גדיים בוקעים בו ואולי הי' שם פתח הי' אפש' לנעול וחוסמת שם את העוברים וגם דאמרינן מצדדי הצוה"פ גוד אסיק מחיצתא והוי כאילו יש שם למעלה כתלים וצוה"פ עומדת בסמוך להם:

אך זה הוא היכא בהגשר היא ביותר מי' דמעמיד צורת הפתח אצל הגשר שפיר מהני אבל היכא דאין הגשר רחבה ביותר מי' ונא מהני צוה"פ אצל הגשר דלא תהי' יות' מי' אך שיש עצה להעמידה רחבה מהגשר שתהי' יות' מי' שוב במקום שכנה הגשר שם איכא מחיצה אחרת ולא מהני מחיצה חדשה אך דיכול להעמידה ברחוק ג' מהחריץ דאז הוי מחיצה חדשה כנ"ל ואם יעמידה ברחוק ג' מהחריץ שוב לא מהני כיון דאין הצוה"פ אצל הכהנים וניחא דברי הפרי מגדים הנ"ל:

אך עדיין יש עצה להעמיד צוה"פ ע"פ כל הכותל שתהי' צוה"פ סמוך אצל הכתלים:

והנה על הספק הנ"ל שנסתפקתי אם מהני להעמיד צוה"פ כל זמן שלא התר הישנה מצאתי בריטב"א דכתב שם על מאי דקאמ' הגמ' גבי רחבה וליעבד צוה"פ וז"ל ומיגו דמהני לשביל מהני לרחבה ושמו ותועלתו עליו שעושה לשביל רשבתו כאילו עושה סתימה גמורה לרחבה נשלם דינה כשעושה לשם דירה פתח זה ואף ע"ג דאפילו הוקף ולבסוף פתח לא מהני בעלמא הכח מהני במיגו יעו"ש:

נראה דעתו דצוה"פ לא הוי סתימה מעליותא ולא הוי רק כמו פתח מביתו לחצר לשם דירה ולא מהני דהוי כהוקף ולבסוף פתח ומש"ה צריך לטעם מיגו שיהני הצורת הפתח:

ונראה משיטתו דאף בנפרץ הכותל ועשה צוה"פ ג"כ לא מהני רק מטעם מיגו הא בלאו הכי לא מהני דהרי שם הרחבה פרוץ לשביל ואפ"ה לא מהני צוה"פ בלא המיגו והוא כמו שרצה המחצית השקל לכוין בדעת רש"י, אך באמת דעת רש"י ותוס' אינו כן:

ואפשר לומר דאף הריטב"א מודה היכא דפרוץ הכותל הישנה מהני בצוה"פ אך דעתו כיון דהשביל אינו אוסר על הרחבה רק הרחבה אוסרת על השביל לענין הרחבה לא שייך לומ' דהוי כפרוץ הכותל אצל השביל כיון דהשביל גדור בסופו וגם להשביל יש כותל כנגדו ואם כן אין כאן כותל פרוצה והוי כהעמיד צוה"פ אצל כותל הישינ' ובזה דעת הריטב"א דלא מהני דהוי כהוקף ולבסוף פתח אבל לענין השביל שפיר הוי כפרוץ הכותל כיון דהרחבה אוסרת עלי' הוי כפרוץ הכותל במקום זה ומש"ה אמרינן מיגו דמהני הכותל לשביל מהני לרחבה:

ואדרבא גם מדברי הריטב"א הללו מבואר דעכ"פ היכא דנפרץ הכותל הישינה מהני צוה"פ דאל"ה אף משום מיגו לא הי' מהני שיהי' מוקף לדירה:

אך עכ"פ זאת מוכח מהריטב"א דהיכא דלא נפרצה הכותל הישנה לא מהני צוה"פ ברחוק ג' שיהי' עי"ז מוקף לדירה ולדינא הדבר צ"ע:

והנה יש עוד מקום לעיין ולספק מטעם אחר אם מהני צוה"פ לעשו' מוקף לדירה:

דהנה כבר העיר הפ"מ בסי' שמ"ב בס"ק ט"ז במ"א וז"ל ועי' סי' שנ"ח במ"א אות ה' דצוה"פ ביותר מעשר מהני דלהוי מוקף לדירה ועסי' ש"ס ס"א והיינו בעומד מרובה צוה"פ (לא) עדיף ממחיצה שתי או ערב ע"כ נראה שצ"ל בדבריו צורת הפתח לא עדיף ממחיצה שתי או ערב:

וכוונתו דבסי' ש"ס ס"א מבואר דבמחיצה שתי או ערב דהוי מחיצה גרוע אינו מותר לטלטל ביותר מבי' סאתים אף דהוי מוקף לדירה והוא סובר דצוה"פ גרע ממחיצה שתי או ערב מדחזינן בצוה"פ אף בבי' סאתים לשיטת הרא"ש כל שלא הוקף לדירה אסו' כפי שנתבא' בסי' שס"ב ס"י דעת הרא"ש דצוה"פ לא מהני רק במוקף לדירה וזה נא מצינו במחיצה שתי או ערב. ואם כן לא עדיף עכ"פ צוה"פ ממחיצה שתי או ערב דכמו דבמחיצה שתי או ערב דהוי מחיצה גרוע אינו מותר לטלטל ביותר מבי' סאתים אף דהוי מוקף לדירה הוא הדין בצוה"פ ולכן כתב דמיירי דהעומד מרובה במחיצה גמורה דבכה"ג מהני בבי' סאתים. אף באינו מוקף לדירה כדאי' בסי' שס"ב ס"י והוי כמחיצה גמורה אף לשיטת הרא"ש וא"כ ממילא ה"ה דמותר לטלטל ביותר מבי' סאתים בהוקף לדירה כיון דנחשב כמחיצה גמורה כן נ"ל פירוש דבריו:

ומעתה יש מקום לספק דכיון דהיכא דהוי עומד מרובה על הפרוץ מותר ביותר מבי' סאתים בהוקף לדירה כמו בכל עיירו' שמותרו' בצוה"פ אף שהמה יותר מבי' סאתים והיכא דלא הוי עומד מרובה וניתר בצוה"פ אינו ניתר ביותר מבי' סאתים צ"ע מאי יהי' היכא שהעיר לא יהי' מוקף לדיר' ומתקנו בצוה"פ אחרי שפתח כנ"ל בזה אפשר לומ' כיון שעומד המרובה לא הוי מוקף לדירה עיקר ההיתר ע"י צוה"פ שוב יש מקום לומ' דלא מהני כמו דכל המחיצ' לא מהני ע"י צוה"פ ביותר מבי' סאתים ואם באנו לדון מצד המחיצה לא הוי מוקף לדירה ואם באנו לדון מצד צוה"פ נא מהני ביות' מבי' סאתים:

ואפשר לומ' דע"י צוה"פ הזה נעשה כונו מוקף לדירה אף המחיצה והמחיצה שפיר מהני יות' מבי' סאתים ולקמן בד' כ"ה ע"ב בתוס' בד"ה ההוא אבוורנקי כתבו לבסוף ור' נתנאל מפרש דעבד קנה פחות משלש' היינו בהרחיק מהכותל ג' להתיר כל הבוסתנא יעו"ש וקש' כיון דלא הוי רק מחיצו' של קנים דהוי רק מחיצה של שתי לא מהני ביותר מבי' סאתים אף דהוי מוקף לדירה כמבוא' במ"א בסי' ש"ס ס"ק א' וכדאי' ברש"י לעיל בד' ט"ז ע"ב דבמחיצה של חבלים אף דהוי מוקף לדיר' לא מהני ביות' מבי' סאתים אך בתוס' בריש עושין פסין בד"ה אף י' כורים לתירץ אחד במחיצה של חבלים לא הוי מוקף לדירה אך לתירץ השני שפיר הוי מוקף לדירה ואם כן קשה אמאי מהני מחיצה של קנים שיעשה מוקף לדירה אך ע"כ כמבוא' בפנים שע"י המחיצה של קנים נעשה הכל מוקף לדירה אף השאר מחיצו' והמה מחיצו' גמורו' כנ"ל עוד אפש' לומ' דהתם באבוורנקא הוי כמו שיירא שיהיה שה יותר משלשה דאז מותר אף ביותר מבי' סאתים אך לפי זה הי' לבאר דעכ"פ צריך שלא יהיה בי' סאתים פנוים ועוד אפשר התם לא הוי כלל של שיירא דהי' רק של ריש גלותא בעצמו אף שבאים הרבה אורחים אליו ודו"ק:

וגם גוף הדין של הפ"מ דבצוה"פ לא מהני יותר מבי' סאתים אף שהוקף לדירה ג"כ אינו מוזכר בפוסקים וצ"ע:

עוד יש לנו מקום עיון בדברי הרא"ש הנ"ל שאחר שהביא דבעשה מחיצה חדשה לפני הישינה להיות מוקף לדירה דמהני ביותר מי' סיים ז"ל וכן כשעשה מחיצה על התל די לו ביותר מעשר:

ואחר התבוננו' רבות חידש בזה דמצד הסברא נראה לומ' דאף דמהני בעשה מחיצה חדשה לפני הישינה ביותר מי' אמו' משום דבמחיצה החדשה סותר הישינה מכל מקום בהעמיד מחיצו' על שפת התל ולא הרחיק ג' לא מהני דכיון דלא הרחיק ג' לא ביטל הראשונו' רק הוי כמוסיף על המחיצו' רק דמהני משום דבאויר מחיצו' העליונו' הוא דר ולהדרים למענה הוי כאילו אין להם מחיצו' ואם כן ממ"נ להדרים למטה הוי כמוסיף על המחיצו' ולהדרים למעלה לא נוכל לומר דבאויר מחיצו' העליונו' הוא דר דאין במחיצו' העליונו' לבדם שיעו' מחיצו' ואין כאן מקום לצרף העליונו' ותחתונו' יחד ועכ"ז דעת הרא"ש דאף בכה"ג מהני מחיצה יותר מעשר:

והיכא דהרחיק ד' משפת התל אין כאן ספק דלא גרע ממחיצה חדשה אצל הישנה כדאי' בתוס' בד' כ"ה בד"ה שאם עשה דכתבו וז"ל ומיהו צריך לפרש דמיירי עג שפת התל שאם הרחיקו ד' מהשפה אין שום חידוש דהכא נמי אם הרחיק למטה מועיל:

וראיתי להפרי מגדים בסי' שס"ג ס"ק ל"ט די"א דכ' וז"ל אם בנו מחיצה על התל מוקף מקרי וי"ט לחוד לא מהני וכ"כ בס"ק ל' וז"ל ואם בנו עוד על שן סלע גבוה ואח"כ בנו מחיצה י"ט באורך י' אמו' עי' סי' שנ"ח דדוקא בנו רוב עומד בכה"ג עכ"ל נראה שלמד זאת מהש"ע שם בסי' ח' דמבואר שם דעשה מחיצו' לדירה מועיל משמע דצריך כל המחיצו' ולא סגי במחיצה ביותר מעשר ולשיטת הפ"מ צריך רוב עומד בכל המחיצו'. אך במחיצה רביעית בודאי סגי בלחי ואף דבכל מפולש צריך צוה"פ כאן לא הוי מפולש דאיכא מחיצו' התל אך דלא הוי עורף לדירה:

ונראה דאף פרצה יותר מעשר אינו מזיק כאן כל דהוי עומד מרובה כיון דלא הוי פרצה רק דלא נחשב למחיצה כיון דאינו מוקף לדירה:

אך תמוה מאוד על הפ"מ מדוע לא שת לבו לדברי הרא"ש דכתב בפירוש דאף בעשה מחיצה על התל די ביותר מעשר ועוד יותר תמוה שיטת הפ"מ דנראה לשיטתו דאף בהרחיק ג' משפת התל דאל"כ למה לא נתן עצה להרחיק ג' משפת התל אך ברא"ש מבואר דאף בלא הרחיק ג' ג"כ מהני:

ולפי שיטת הרא"ש הללו נסתרים דברי הפ"מ בט"ז בסי' שס"ג ס"ק כ' דכתב דעיר שסביבה תל כל באין בה גשר יותר מי' לא מהני משום שהתל אינו מוקף למחיצה כנ"ל והקשינו לעיל דיוכל להעמיד הצוה"פ רחבה יותר מהגשר אך תירצנו לעיל דממ"נ אם יעמיד אצל הגשר מה שהצוה"פ רחב יותר מהגשר הוי מחיצה אצל מחיצה ולא מהני ואם יעמיד רחוק ג' טפחים מהגשר שוב לא מהני משום דהצוה"פ הוא רחוקה מהכתלים ולא מהני כשיטת הת"ש משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו:

ולפי הנ"ל שפיר מהני בהרחיב צוה"פ יותר מעשר אצל החריץ ממש ונא הוי מחיצה אצל מחיצה לשיטת הרא"ש כיון דבאויר מחיצו' העליונו' הוא דר:

ולשיטת הפ"מ בכאן נראה דבתל מגרע גרע ולא מהני אף כשהרחיק המחיצה ג' לא מהני וזה בודאי צ"ע.

ולדינא נראה בעשה מחיצה רחוק ג' משפת התל בודאי מהני ביותר מעשר ובלא הרחיק ג' מדיין צ"ע אף דברא"ש מבואר בפירוש דמהני מ"מ מצד הסברא נרא' דלא מהני ובפ"מ מבואר בפירוש דלא מהני:

ובצוה"פ על גבי התל כל שהוא רחוק משפת התל בלאו הכי לא מהני מטעם אחר כיון דאין הצוה"פ אצל הכותל והוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו אם לא היכא שעומדים שם אצל בתים:

והנה בעשה צוה"פ ביותר מעשר על התל מלמעלה קיל יותר מעשה צוה"פ סמוך להישינה אף בהרחיק ג' טפחים דבהרחיק ג' טפחים ועשה צוה"פ יותר מעשר נסתפקנו לעיל אם מהני ומדברי הריטב"א הוכחנו לעיל דלא מהני בצוה"פ משום מחיצה רק היכא דסתר הישינה אבל אם לא סתר הישינה לא מהני צוה"פ אבל בעשה צור' הפתח על התל מלמעלה כיון דדעת הרא"ש דמהני אף בלא הרחיק ג' משפת התל כיון דבאויר מחיצו' העליונות הוא דר וא"כ הוי כאילו נפרצה בכאן המחיצה דלהשוכנים למעלה ליכא מחיצו' ושפיר מהני צור' הפתח כאילו באותו מקום נפרצה המחיצה אך בהעמיד אצל שפת התל שוב יש חומרא אחרת דלשיטת שאר הפוסקים נראה דאף במחיצ' גמורה לא מהני לא כהרא"ש כנ"ל אבל אם הרחיק ג' משפת התל והיינו היכא שעומדים הקנים אצל בתים שם בזה יש קולא יותר כנ"ל:

והנה בעירובין בד' כ"ד ע"ב צ"ע לי מאי דקאמר שם הגמרא דליעבד מחיצה אגודא דנהרא ופי' רש"י כלומר דהוי שביל כמוסיף על הרחבה דלהוי רחבה ושביל חד ולהוי הך מחיצה דעבדינן בשביל אדעת' דדירה דלשתמשי מהשתא בני שביל ברחבה כאילו עבדינן לי' ברחבה גופה לדירה:

וקשה להבין דברים אלו דהא כיון דהרחבה אינה פרוצה במילואה להשביל מאי מהני המחיצה בשביל לענין הרחבה דמש"ה אחר כך גבי צוה"פ בשביל הסמוך לרחבה או בלחי צריך דוקא מיגו דמיגו דמהני לשביל מהני נמי לרחבה הא לאו הכי לא הי' מהני לרחבה כיון דאינה פרוצה במילואה בלאו הכי ולא הוי יותר מעשר ולא מהני רק מטעם מיגו וכאן לא שייך מיגו דבמקום שפרוץ השביל לרחבה שייך מיגו כיון דלענין השביל הוי כאן פרוץ במילואו ומהני לחי זו לעשות כאן כסתום במקום הזה שגם הרחבה פתוח נעשה אף הרחבה כסתום אבל מאי שעושה מחיצה להשביל בעבר השני בודאי אין שייך מיגו:

וסברת רש"י כיון דישתמשו עתה בני השביל ברחבה נעשה כחצר אחד וכל המעשים שנעשו בשביל כאילו נעשה ברחבה והמחיצה שנעשה בשביל הוי כאילו נעש' ברחבה ולקמן דמעמיד הלחי בין השביל להרחבה שיהי' הפסק בין השביל לרחבה א"כ ע"כ אינם כחצר אחד ומש"ה צריך לומר דמהני מטעם מיגו אבל כאן דעושה המחיצה מעבר השני ויהי' מותר לטלטל מהשביל להרחבה וחשבינן הכל כאחת כיון דישתמשו זה בזה ומהני המחיצה בשביל כאילו נעשה ברחבה אבל לקמן דהלחי והצוה"פ הוא רק להפסיק בין הרחבה והשביל שלא יהי' השביל פרוץ לכרמלית שהיא הרחבה והלחי והצוה"פ עושה הפסק בין השביל להרחבה ואינו נחשב כאחד רק אדרבא מהלחי והצוה"פ נעשה סתומה בין הרחבה והשביל לא מהני רק מטעם מיגו דמיגו דהוי סתימה להשביל הוי נמי סתימה לרחבה אבל היכא דמעמיד המחיצה מעבר השני לשביל אמרינן כיון דישתמשו בני השביל בהמבוי הוי הכל אחד והמחיצה שנעשה בשביל כאילו נעשה בהרחבה ודו"ק:

והנה במ"א בסי' שנ"ח הביא דברי המבי"ט בסי' מ"ח וקצרה נפשי להבין דברי המ"א:

הנה המבי"ט בסי' מ"ח הביא גבי פרדס שהי' מחיצה אח' מבתים הסמוכים לו והחלונו' פתוחים להבתי' וכתב דהוי מוקף לדירה אע"ג דמחיצו' הבתים נעשו לתוכן והביא ראי' משיטת הרמב"ם דמהני בפרק יותר מעשר וגדרו ע"מ לבנו' אע"ג שעדיין לא בנה כיון שבדעתו לבנו' ובין אם יבנה אצל המחיצה החדשה מבחוץ או מבפנים המחיצו' יהי' לתוכן ולא להקרפף כיון שיהי' סמוך להכותל מהקרפף ואם כן אם מהני בעושה מחיצה חדשה כיין שראוי לסמוך להבנין מכ"ש היכא שסמוכים לה כותלים עם בנינים דבודאי מהני ועוד הביא ראי' ממבוי שמותר לטלטל בה אף שכותלי המבוי המה מחיצו' הבתים שנעשו לתוכן ומותר אף אם המבוי יותר מבית סאתים יעו"ש:

והנה צריך להבין מאי זה הספק אף אם נימא דמחיצו' הבתים נעשו לתוכן מ"מ התם מיירי שרק צד א' מצדי הקרפף הוא בתים והשאר מחיצו' אחרות וא"כ כיון שפתוחים חלונו' מהבתים להקרפף הוא הפרדס והוי הפרדס פתוח ולבסוף הוקף והוי שאר מחיצו' הפרדס גם כן מוקף לדירה שהוקפו אל פתח הבתים והמחיצו' הללו שפיר נעשו להפרדס וג"כ נעשו לדירה ואם נימא כיון שפתח הבתים נעשו לתוכן לא הוי עי"ז מוקף לדירה מחיצו' הפרדס א"כ לא משכחת לה כלל פתח ולבסוף הוקף דכל פתח הוא להבית שהמחיצו' נעשו לתוכן:

ורציתי לפרש דברי המבי"ט דמיירי דהחלונו' אינם משמשים כניסה ויציאה ולא הוי פתח ולבסוף הוקף עי"ז אך דעתו כדעת הריטב"א דאף שאין פתח בהבתים מ"מ כיון שמחיצו' הבתים המה מוקפים לדיר' להבתים הוי גם כן מוקף לדירה להפרדס:

ובזה מסופק דנימא דמחיצות הבתים לגואי עבידי ולא לבראי:

אך באמת אין לפרש כן חדא דמסיים אח"כ המבי"ט באותו תשובה דצריכין לערב יחד כיון שנכנסים ויוצאים דרך החלונו' הרי דכתב בפירוש דהחלון משמש כניסה ויציאה:

ועוד דלפי זה אין ראי' ממבוי דהוי התם פתח ממש מהבתים להמבוי וכאן אין פתח כלל:

כ נראה לפרש דברי המבי"ט דמיירי דלא הוי מוקף לדירה רק ע"י כותלי הבתים דשאר המחיצו' נעשו קודם שסמך הבתים אך לבסוף כשבנה הבתים עם החלונו' המשמשים כניסה ויציאה נעשה מוקף לדירה ע"י מחיצות הבתים ושפיר מסופק אם נעשה עי"ז מוקף לדירה ע"י מחיצו' הבתים כיון שהמחיצות לגואי עבידין ולא לבראי ועל זה מביא ראי' מפרץ עשר לשיטת הרמב"ם וממבוי דהכותלי' שלה המה מחיצו' הבתים:

ובמבוי ג"כ ליכא מחיצו' אחרו' רק מחיצו' הבתים דכל המבוי נעשה כך ואם נימא דמחיצו' הבתים כיון שנעשו לגואי לא הוי מוקף לדירה לא היה מהני:

ומכל עיקר הדין דפתח ולבסוף הוקף מהני אין ראי' דאף דפתח היינו גם כן שפתח פתח מהבתים שמחיצו' הבתים עבידין לתוכן דהתם מיירי שהוקף המחיצו' לפתח הפתוח מהבתים ונעשו המחיצו' הללו מוקפים לדירה והמה שפיר נעשו להקרפף ממש:

אמנם אדוננו המ"א כתב וז"ל כתב המבי"ט ח"א סי' מ"ח דאם אחד מצדי הקרפף הוא בתים חשובי כותלי הבתים מוקף לדירה אע"ג שנעשו לתוכן מידי דהוי אכותלי מבוי דחשיבי מוקף לדירה ע"כ וכן משמע מפירש"י בעובדא דאפדנא ודוקא שפתח ולבסוף הוקף ע"כ:

ודבריו הללו אינם מובנים לי כלל דאם מיירי דפתח ולבסוף הוקף א"כ אף שמחיצו' הבתים לא נחשבים מוקף לדירה שאר המחיצו' נחשבים מוקף לדירה כיון דרק צד אחד מצדי הקרפף הוא בתים.

ומה שהביא ראי' וכתב דכן משמע מפירש"י בעובדא דאפדנא הנה לפי פי' המ"א בדברי המבי"ט דמיירי שפתח ולבסוף הוקף לא הי' צריך לומ' דכן משמע ברש"י אך שכן מבוא' בפי' רש"י דהרי רש"י פירש שסמכו הוקף הפרדס אפתח גודא דאפדנא והי' בשביל זה מוקף לדירה אף שהמחיצה מגודא דאפדנא עשוי לתוכו ולא לאבראי וכן מבוא' בתוס' דדוקא הוקף ולבסוף פתת לא מהני הא פתח ולבסו' הוקף הי' מהני:

אך לפי מה שבארתי כוונת המבי"ט דמיירי דרק הכותל מהאפדנא הוי מוקף לדירה אבל שאר מחיצות מהבוססנא הי' מוקף ולבסו' פתח אינו מוכח מרש"י אם נימא דרש"י מיירי בהקיף כל המחיצו' ולבסו' פתח:

אך לפי פי' שני שפרשתי בדברי רש"י דמיירי ג"כ דהוי הוקף ולבסו' פתח אך מחיצו' האפדנא היה מוקף לדירה מבוא' בפירוש כשיטת המבי"ט. וכן בתוס' מבואר בפירוש כשיטת המבי"ט:

ועתה נבוא לנ"ד בעיר טארניגראד. שיש פרצו' רבו' אחר השרפה אך דצריכין אנחנו לסמוך על ההרים וגאיות המקיפים העיר והמה אינם מוקפים לדירה דהוי הוקף ולבסוף בנה:

אך על הדרכים שהולכים להעיר נעשה צוה"פ ותלוי הדבר בספיקו' הנ"ל. ואם יש בהדרכים הנ"ל מקום יותר מעשר אמו' שאין בהן מתלקט י' מתוך ד' אמו' באופן שבאותו מקום אין כאן מחיצה ויש באותו מקום צוה"פ בודאי מהני לעשו' מוקף לדירה כמבוא' לעיל דכל שיש פרצה במחיצה הישנה יותר מעשרה אמו' והעמיד במקום הזה צורת הפתח ביותר בעשרה אמות מהני לעשות מוקף לדירה.

אך אם אין בהדרכים מקום יותר שלא יהי' בהם מתלקט י' מתוך ארבע' אמו' וא"כ מחיצת התל קיימת ואין בה פרצה ואם העמיד צוה"פ יהיה תלוי בהשיטות שהבאנו אם מהני צוה"פ לפני מחיצה הישנה אם אין פרצה בהישנה והבאנו לעיל שמתוס' נראה דמהני ומהריטב"א נראה דלא מהני:

ואפשר בשעת הדחק גדול אפש' דיש לסמוך דמהני וכפי שפירשנו לעיל דברי המ"א גם דעתו דמהני בזה:

אך צריך להעמיד הצוה"פ רחוק משפת התל דאם העמיד על שפת התל בודאי לא מהני דאף מחיצה גמורה לא מהני אצל המחיצה הראשונה אף דהבאנו לעיל דהרא"ש מתיר בהעמיד מחיצה על התל ובזה מהני מחיצה אצל מחיצה כיון דבאויר מחיצו' העליונו' הוא דר מ"מ כבר הבאנו לעיל דקשה לסמוך בזה על הרא"ש והפרי מגדים אסר בזה אם כי הוא לא הביא דברי הרא"ש כלל ואם ראהו אולי הי' חזר בו מ"מ גם מסתימת שאר הפוסקים אינו נראה כהרא"ש ובפרט בצוה"פ שאינו מחיצה גמורה דאף היכא דהרחיק ג' מכותל הישנה יש לספק אם מהני כיון שלא פרץ הישנה ועכ"פ הבו דלא לוסיף עלה ועכ"פ בלא הרחיק ג' מהמחיצה ודאי אסו':

ועכ"פ אם נסמוך ע"ז בשעת הדחק להתיר ע"י צוה"פ עכ"פ צריך להרחיק ג' משפת התל:

אך אם נרחיק ג' משפת התל שוב פסול מטעם דאין הקנים סמוכים לכותל והוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו כהת"ש כנ"ל דהיכא דסמוכים הקנים לשפת התל לא הוי מחיצ' שהגדיים בוקעים בו אבל אם נרחיק הצוה"פ משפת התל שוב הוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו ואין היתר רק היכא שבאותו מקום שעומדים הקנים מצוה"פ יש שם בתים והקנים סמוכים להבתים ורחוקים משפת התל ג' טפחים:

והנה כבר הבאנו לעיל דהיכא דהעמיד צוה"פ על התל מלמעלה קיל יות' דאף דמשיטת הריטב"א נראה דבצוה"פ לא מהני אף ביותר מעשר' כל היכא שלא סתר הישנה מ"מ בהעמיד למעלה על התל עדיף טפי דהרי לשיטת הרא"ש בהעמיד על התל הוי כאילו פרץ הישנה דמשום הכי מהני אף בלא הרחיק ג' משפת התל ולא הוי מחיצה אצל מחיצ' כיון דבאויר מחיצו' העליונו' הוא דר ולמעלה ליכא מחיצו' הישנו' א"כ הוי כאילו נפרצה הישנה ובזה בודאי מהני צוה"פ:

אך עכ"ז היכא שלא הרחיק הצוה"פ ג' משפת התל שוב יש חומרא מטעם אחר דמשיטת שאר הפוסקים נראה דאף במחיצה גמור' בזה לא מהני כמו היכא דעשה מחיצה אצל מחיצה ולא שייך בזה הואיל ובאויר העליונו' הוא דר דבעליונה לחודא ליכא מחיצה כנ"ל:

אבל היכא שהרחיק ג' משפת התל והעמיד צוה"פ אצל הבתים הנצמדים שם יש סניף להתיר דעת הרא"ש דאף אם נימא דבצוה"פ לא מהני היכא דלא סתר הישנה מ"מ לדעת הרא"ש הוי זאת כסתר הישנה כנ"ל:

והיכא דהוי למעלה מחיצו' או צוה"פ בעומד מרובה על הפרוץ בודאי אמרינן באוי' מחיצו' העליונו' הוא דר:

והנה בנ"ד יש עוד ספק לאיסו' והאיסו' הזה יהיה סניף להתיר עוד.

והוא הספק אשר נסתפקנו בראשית דברינו בספק ב' דמחיצו' התל לא מהני דאתו רבים ומבטלי מחיצת' במחיצה העשוי מאליו:

דהנה המגן אברהם כתב בסי' שס"ג ס"ק מ' דלפי מה שכתבו התוס' בד' כ"ב ע"ב דבמחיצה העשוי מאליו אף רבנן מודים דאמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצת' א"כ היכא דבקעו בו רבים בטל המחיצה מהתל הסמוכה לעיר ואפש' דלא מקרי רבים בפחות מס' ריבוא וכמ"ש בסי' שמ"ה ס"ו וכן משמע דעת הפוסקים שסתמו בזה עכ"ד המ"א:

ונראה דעתו דזה תלוי בפלוגתא דסי' שמ"ה אם הוי רשו' הרבים היכא דנא הוי ס' ריבוא בוקעים בו והמ"א הביא שם דדעת רוב הפוסקים להקל:

אך לפענ"ד נראה דאף למ"ד דלא הוי רה"ר רק בס' ריבוא בוקעים בו מ"מ לענין בקיעת רבים שיבטלו המחיצה אינו צריך ס' רבוא ואף דעדיין לא הוי רה"ר גמו' כיון דאין כאן ס' ריבוא מכל מקום גם רה"י לא הוי ובטלה המחיצה ואסו' לטלטל בכל הכרמלית וכן נרא' ממאי דקאמ' בגמ' בדף כ"ב דגם בחצר שרבים נכנסים לה בזו ויצאים בזו אמרינן ג"כ אתו רבים ומבטלי מחיצתא ובחצר דוחק לומ' דבוקעים ס' ריבוא:

שבתי וראיתי בהגהו' אשר"י בעירובין בד' ו' בסוגיא דמבואו' המפולשין דכתב לענין מבוי המפולש הלכה כת"ק וסגי בצוה"פ ודוקא דליכא בקיעה אלא מבני מבוי אבל אם בקעו בו כל בני העיר מכאן ומכאן דרך מבוי המפולש שאורך אותו המבוי נגד הסרטיא ופלטיא כו' אז לא סגי בצוה"פ דאתו רבים ומבטלי מחיצתא אף דלא הוי אלא י' והר"ם מאיבר"א אומר דלא סגי בדלת אלא א"כ ננעלת בלילה ואפילו לפי פירש"י דלא הוי רשו' הרבים אלא בבקיעת ס' ריבוא ה"מ לענין איסו' חיובא אבל לענין איסו' טלטול לא ע"כ:

הרי בפירוש מביא' כדברינו דאף למ"ד דלא הוי רה"ר רק בבוקעים בו ס' רבוא מכל מקום בבקעו כל בני העיר אתו רבים ומבטלי מחיצתא ועכ"פ אסו' לטלטל מדרבנן כיון דבטל המחיצה:

ובחידושי תירצתי בזה מאי דהי' תמוה לי טובא שם בעירובין בד' כ"ב דמקשה לרבי יהודא מחצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאים בזו דהוי רשו' היחיד לשבת ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא ורש"י פירש שם בחצר שנכנסים דרך פתחים או פרצה של עשר ובגמ' קאמ' בפירוש בדף ו' דהיכא דהמבוי איני רחב ט"ז אמה לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא וכפי פי' התוס' שם היכא דליכא שם ד' מחיצו' אף רבנן מודים דאמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא ואפ"ה באינו רחב ט"ז אמה אינם מבטלים וא"כ קשה מאי מקשה בגמ' בחצר דנימא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הא שם אינו רחב ט"ז אמה ולפי תירץ השני בתוס' שם בד"ה וכי תימא הי' אפשר ליישב אבל לפי תירץ הראשון תמוה וצריכין אנחנו ע"כ לומ' דאף שאינו רחב ט"ז אמה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אך כיון שאינו רחב ט"ז אמה עכ"פ מדאוריי' לא הוי רה"ר אך מדרבנן הוי כרמלית והם אמרו דבצוה"פ אבל ברחב ט"ז אמה דהוי מדאוריי' רה"ר לא מהני רק דלתו' ונעלו':

אבל מחצר שפיר מקשה דנימא אתו רבים ומבטלי מחיצה אף דלא הוי ט"ז אמה דשם מבואר דהוי רה"י לענין שבת והזורק לתוכה חייב לענין זה שפיר מקשה דעכ"פ רשו' היחיד לא הוי כיון דאתו רבים ומבטלי מחיצתא מדאוריי' ודו"ק:

אבל אם נימא כנראה מדברי המ"א דלא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצת' רק היכא דאיכא עליו כל תורת רשו' הרבים וס' ריבוא בוקעים בו א"כ ה"ה רוחב ט"ז אמה שכל זה ממשפטי רשו' הרבים קשה מאי מקשה מחצר ודו"ק. ואולי אפשר לומר כיון דנוף החצר הוי רחב ט"ז אמה אף שהפרצה אינה ט"ז אמה דינה כרשו' הרבים כמבוי המתמעט ומתקצר בסופה וראיתי סברא זו בש"א:

וכבר הבאתי דבהגהו' אשר"י מבואר בפירוש דלענין אתו רבים ומבטלי מחיצתא אמרינן אף היכא דאין בוקעים ס' ריבוא:

וא"כ בתל המתלקט עשרה מתוך ארבע אמו' כיון שהוא מחיצה העשוי מאליו אין כאן מחיצה כלל דאמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא.

אך בנ"ד בעיר טארניגראד במקום ההרים והגאיות במקום שאין דרך לעבור שם ההר משופע מאוד ואין עוברים שם כלל ובמקום דאיכא מעבר לרבים שם איכא צוה"פ:

אך לפי זה יהי' לנו עוד היתר ע"י איסור זה על מה שנסתפקנו לעיל אם מהני צוה"פ לעשו' מוקף לדירה ומהריטב"א מבואר דצוה"פ לא מהני בעשאו לפני המחיצה הישינה כל זמן שלא סתר הישינה והיכא שבמקום צוה"פ מתלקט עשרה מתוך ד' אמו' המחיצה הישנה קיימת:

ולפי הנ"ל שפיר יש היתר כיון דבמקום הזה יש מעבר לרבים ושוב אתו רבים ומבטלי מחיצתא והוי כאין כאן מחיצה במקום הזה כיון דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והוי כיש כאן פרצה ושפיר מהני צור' הפתח לעשותו מוקף לדירה ודו"ק:

אך עדיין יש מקום לספק אם גם צוה"פ מהני במקום הזה כיון דהתל כולו הוא מחיצה העשוי מאליה ובמחיצה העשוי מאליה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא:

ומקום הספק הוא דהנ' יש לספק על כל היתר צוה"פ הנהוג בינינו כיון דהדרך רחב ט"ז אמה והוי רה"ר ולא מהני צוה"פ רק דלתו' נעולו' ובסי' שמ"ה ס"ב מבואר דאיזה רשו' הרבים רחובו' ושוקים הרחבים ט"ז אמה ואפילו יש להם חומה אם מפולשין משער לשער ואין דלתותיהן נעולו' בלילה הוי רשו' הרבים וי"א דכל שאין ס' ריבוא עוברים עליו בכל יום אינו רה"ר:

וא"כ קש' על מבואו' שלנו הרחבים ט"ז אמה אמאי מהני צוה"פ וצ"ל דאנו סומכין על דיעה זו דלא הוי רה"ר רק בס' ריבוא בוקעים בו:

ועוד הארכתי בחידושי הטעם דלרבנן בעירובין בד' כ"ב כל היכא דאיכא שם ד' מחיצו' היינו דאיכא בכל צד מחיצה לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא והארכתי בזה בעירובין בד' ו' ע"ב ומש"ה מהני לדידן צוה"פ דאיכא שם ד' מחיצו' שישנו מחיצה בכל צד ומצאתי כן בתשובו' בית אפרים:

ויש מקום ספק בנ"ד שהעמיד צוה"פ במקום מעבר לרבי' והיא רחב ט"ז אמה והמחיצו' שבצדו המה מחיצו' העשיו' מאלי' דבזה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אף במקום המחיצה ממש היינו שבמקום הבקיעה יש מחיצה ממש ורבים בוקעים על המחיצ' אמרינן ג"כ אתו רבים ומבטלי מחיצתא וא"כ בנ"ד אף שבמקום המחיצות אין שם בקיעת רבים מכל מקום כיון שבמקום צורת הפתח יש שם בקיעת רבים ובצוה"פ הרחב ט"ז אמה היינו אומרים אתו רבים ומבטלי מחיצתא אך משום דאיכא שם ד' מחיצו' לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אבל כיון שמחיצו' אלו עשיו' מאליהן דבזה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אף אם הי' מחיצה שלימה בכל הארבע מחיצו' אילו היו רבים בוקעים. וא"כ ה"ה בבקעו רבים במקום צוה"פ דאמרינן אתי רבים ומבטלי מחיצתא ולא מהני מה שיש כאן שם ד' מחיצו' כיון דהוי מחיצו' העשויו' מאליהן. אף דבמקום שהם ד' מחיצו' לא בקעו בו רבים דשם אינו ראוי להילוך רק באמצע הדרך הולכים מכל מקום הרבים המהלכים באמצע מבטלים המחיצו' מהצדדים דגם שם בעירובין בדף כ"ב בפסי ביראו' גם כן רבים לא מהלכים במקום שהם הד' מחיצו' אפ"ה למ"ד אתו רבים ומבטלים מחיצה הי' בטל המחיצה כיון שרבים בוקעים באמצע דהגמרא מביא משם ראי' לתל המתלקט עשרה מתוך ד' ובקעו בו רבים דקאמ' שם בגמ' עוד כ"ש בתל כיון דלא ניחא תשמישתי' ואם נימא לחלק בין היכא שרבים בוקעים במקום המחיצה ממש כמו בתל שם ובין היכא שרבים בוקעים רק באמצע ולא במקום המחיצו' אין ראי' משם ד' מחיצו' אך ע"כ אין חילוק כיון דרבים בוקעים באמצע מבטלין המחיצו' מהצדדים ובחידושי הארכתי מאוד וכאן לקצר אני צריך:

אך בנ"ד בעיר טארניגראד שכבר נבנה בתים ויהי' שם שם ד' מחיצו' ממחיצו' העשיות בידי אדם ושפיר מהני צורת הפתח:

עוד יש לספק בהך חריץ אם הצד שסמוך לעיר לא הוי מתלקט עשרה מתוך ד' והצד השני מהחריץ הוי מתלקט י' מתוך ד' לפי מה שכתב רש"י בעירובין בדף כ"ד ואמרו לחי מועיל לשביל דעלמא ופירוש רש"י שביל דליכא בו אגודא דנהרא והקשו בתוס' בד"ה ליעבד צוה"פ דאיך יבואו לטעות לשביל דאית בי' גידודי לשביל דלית בי' גידודי ופירשו בתוס' בד"ה יאמרו דלשיטתם דהגידודים הוי מעבר הנהר השני בכה"ג שפיר איכא גזירה דלא יסיקו אדעתייהו דגדידן שמעבר הנהר השני מהני ומסופק המ"א בסי' שס"ד ס"ק ח' בנהר המקיף העיר שמצד העיר אינו מקיף עשרה ומצד השני עמוק מה יהי' דינו וכתב ואפשר דלא גזרו רק בשביל דלא שכיחי בו אינשי ולא בעיר וכאן בחריץ זה אני מסופק אף אם נימא דגם בנהר המקיף העיר אינו מועיל מה שבעבר השני עמוק עשרה היינו דוקא משום שהנהר מפסיק אבל כאן בהחריץ אינו מפסיק שום דבר ולא יהי' אלא שמצד זה ליכא שום מדרון והר מקיף אותו ג"כ מהני וכמבואר בש"ע בסימן שס"ג בסופו מבוי ששוה מתוכו ומדרון לרה"ר או ששוה לרה"ר ומדרון לתוכו או דנימא כיון דגם מצד זה גבוה והחריץ מפסיק איכא גזירה וגם מצד אחד מהעיר בהחריץ נמשך בתחתיותו מים קצת אולי זה דומה לנהר וצ"ע:

וגם בשערי תשובה בסי' שס"ג ס"ק י"ב הביא בשם שו"ת אוהל יעקב סי' ע"ג שכתב בענין היתר הטלטול בעיר האג ע"י החריץ וסיים ולכן ע"י קניית רשות ועירוב ולשייר שם שיור בלתי עירוב להכירא מותר בטלטול ולא הביא טעמו מדוע הצריך לשייר בלתי עירוב להיכר ואפשר דס"ל כשיטת רש"י הנ"ל דליכא למגזר אטו היכא דליכא גידודין:

והנה עוד צריך לעיין בעיר טארניגראד שדרים העכו"ם בהשוק שדרים יהודים מאי התקנה להתיר דהנה בסי' שצ"א איתא דאין תקנה לשכור מהשר בד"א בשר שאין הבתים שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אף בשעת מלחמה אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא ע"פ השר או הממונה שלו ודאי שהשכירות מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם והרמ"א הוסיף על מה שכתב המחבר ואינו מספיק מה שישכור משר העיר וז"ל וי"א דוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות עכו"ם אבל לטלטל במבוי נוכל לשכור מהשר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם:

ושורש הדברים מהריב"ש בסי' תכ"ז אם מהני הקניית רשות מהאדון, נכתב שני טעמים להתיר טעם א' דכיון דיכול האדון להניח כליו בבתי העכו"ם לא גרע ממה שכתב הרשב"א שאם הי' להמשכיר רשות להניח שם כליו שוכרין מאתו הרשות וא"כ כיון שיש רשות להאדון או להממונה שלו להניח שם כליו יכולין לשכור מאתו הרשות ועוד יש טעם להתיר כי ידוע כי דרך הרבים הוא לעולם לאדון לשנותה כמו שירצה ולתת לבעלי בתים דרך מצד אחר א"כ הרי יכול לסלק להעכו"ם מהדרך וכיון שיכול לסלקם יכול להקנות הרשות כמו במשכיר שיכול לסלק להשוכר שיוכל להקנות הרשות וכתב שטעם השני לא יספיק להכניס ולהוציא מהמבוי לבתי העכו"ם כיון שאין אנו מתירין אלא מפני רשות האדון במבוי ולא בבתים הפתוחים לו דהוי לי' כביטול רשות חצירו ורשות ביתו לא בטל אבל מבתי היהודים למבוי מותרין כיון שקנו רשות ממי שהדרכים שלו ומ"מ טעם הראשון מספיק אפילו להכניס ולהוציא מן המבוי לבתי העכו"ם ומ"מ טוב לכם להשמר שלא להכניס ולהוציא לבתי העכו"ם רק להמבוי שלזה יספיקו השני טעמים שכתבתי:

והנה חילוק המחבר נשען על תירץ הראשון מהריב"ש וכפי המבואר הב"י בארוכה דהא דלא מהני השכירות מהשר היינו דוקא שאין למלך ושר עליהם שום שררה ושלטנות רק לקבל מס ידוע ושאר צרכי העיר אינם נעשים רק ע"פ יועצי המדינה אבל עירות שצרכי העיר אינם נעשים רק ע"פ המלך והשר והנהגתו ודאי שהשכירות מהני שהרי יש לו רשו' להושיב אנשי מלחמתו וכלי מלחמתו בבתי העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם (והביא שם מתחילה דהיכא שיש לו רשות להניח שם כליו אף שאין משכיר השר רק אינש אחרינא ג"כ יכול להשכיר הרשות דהוי כמו שכירו ולקיטו ומכ"ש בשר) והביא שם דברי הריב"ש הנ"ל בתירץ הא' ואח"כ הביא גם תירץ ב' מהריב"ש והביא סיום דברי הריב"ש דטוב להזהר שלא להוציא מבתי העכו"ם רק מהמבוי שלזה יספיקו שני הטעמים נראה דעתו דלא רצה לסמוך על הך התירא דכיון שהשר או המלך יוכל להניח חפציו בהבתים הוי כשכירו ולקיטו וכמו משכיר דיכול להשכיר רשות אך דוקא בהמבוי דיכול לשנותה לגמרי ולסלקם מהמבוי בכה"ג מהני וא"כ לא יהי' היתר רק היכא שביד המלך לסלק להעכו"ם מהמבוי אז מותר להמבוי דהוי כמו משכיר שיכול לסלק ולפי שיטה זו לא יהי' אפשר לטלטל להמבוי רק ביוכל לסלק מהבתי העכו"ם אבל הב"י ז"ל נראה דסמך על תירץ אחד שהתיר בסתמא כל היכא שיש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי העיר בשעת המלחמה אף להכניס להבתים שרי וסמך על טעם הא' בלא צירוף טעם הב' והרמ"א הוסיף טעם הב' דבמבוי מותר שיכול לשנות דרך המבוי ונראה מדבריו דגם על טעם ב' לחוד יש לסמוך להתיר ויהי' נפקא מינ' אף היכא שלא יוכל השר להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בהבתים אך יוכל לשנות המבוי מותר לטלטל להמבוי והט"ז בס"ק ג' כתב וז"ל אלא דדברי הרמ"א צ"ע שהכניס הג"ה לחלק בין להוציא מרשות העכו"ם או לטלטל בהמבוי והוא מדברי הריב"ש בב"י וריב"ש כתב דברים אלו בכל שר ואמר שיש טעם אחד לחלק בכך אבל אין מסקנתו כן לדינא וא"כ כל שיש היתר לטלטל בהמבוי מצד הכרעת הב"י בשרים שלנו שיש להם כח להכניס אנשי מלחמתו בכל הבתים אם כן יש להתיר גם להוציא מבתי העכו"ם:

ודבריו צריכין ביאור אם כוונתו דאין מסקנות הריב"ש כן לדינא דסיים שלא לסמוך רק על שני הטעמים ביחד ועל טעם זה בלבד שיוכל לשנות המבוי אין לסמוך אך אם כן פירוש דבריו צ"ע דא"כ מכ"ש דלא יוכל לטלטל להבתים ולסמוך על טעם הא' לחוד כיון שיוכל להניח שם חפיצו ואם נימא דזה עדיף כיון שיכול להושיב אנשי מלחמתו וכלי מלחמתו דהמעיין בב"י יראה מבואר שכל עיקר ההיתר דהוי כיש לו רשות להניח שם כליו ואדרבא נראה לפענ"ד דלפי מסקנת הריב"ש על טעם הב' נוכל לסמוך לחוד דכיון דיש לו רשות לשנות כל המבוי בזה ודאי עדיף מיש לו רשות להניח שמה כליו כיון דיכול לסלק אותם מכל ועוד דכיון דיש לו רשות לסלק אותם מהמבוי מכ"ש דיש לו רשות להניח שמה כליו ושייכים שני הטעמים ומה שכתב הריב"ש דטוב להזהר שלא להוציא מבתי העכו"ם רק מהמבוי שלזה יספיקו שני הטעמים היינו רק שלא לסמוך על טעם הראשון בלבד אבל היכא ששייך טעם הב' ממילא נכלל בו טעם הא' ועדיף מיני':

ועוד אפשר לומר דלא רצה לסמוך על טעם הב' בלבד בגוונא שלא יהי' שייך טעם הא' היינו שלא יהי' לו רשות בהבתים כלל אף שמהמבוי יוכל לסלק אותם לגמרי מ"מ כיון שבהבתים אין לו שום רשות לא מהני השכירות שלו וצריך לצרף שני הטעמים שיהי' לו רשות להשתמש בהבתים להניח שם כליו ולסלק אותם מהמבוי אז יהי' מותר להשתמש בהמבוי דאיכא הך שני התירים להתיר המבוי אבל לא להשתמש להבתים דליכא רק חד טעמא להתירא דמה שיוכל לשנות המבוי אינו מועיל לענין הבתים אך הב"י ע"כ סמך על טעם הא' לחוד ומש"ה התיר בש"ע לטלטל אף מהבתים ושיטת הרמ"א שכתב להתיר לטלטל בהמבוי ע"כ דעתו או דבזה מודה הריב"ש דבזה בוודאי מהני או דאף אם נימא דדעת הריב"ש שצריך לצרה גם ההיתר שגם בהבתים יש לו רשות להניח כליו מ"מ הרמ"א סמך על היתר הב' לבד ודברי הט"ז צריכין עיון. והפרי מגדים כתב וז"ל דדעת הט"ז מ"ש הריב"ש יספיקו ב' הטעמים דוקא ביחד הא כל טעם בפני עצמו לא. ולא אבין כוונתו מ"ש זאת בדעת הט"ז דהרי הריב"ש מסיים בפירוש שלא לסמוך להתיר רק על ב' הטעמים ביחד אך המחבר ע"כ לא ס"ל כן דא"כ לא הי' מתיר להוציא מהבתים ודעת הרמ"א ג"כ ניחא דיש היתר לטלטל מהמבוי במקום שאסור לטלטל מהבתים היינו שאין לו רשות להניח כליו בהבתים ואפשר דדעת הט"ז לפי שיטת הב"י דסומך על טעם אחד מהריב"ש דמכל שר מותר לקנות רק משר שאין לו רק מס ידוע ולא שום ממשלה אבל שר שיוכל לשנות הדרך בחפצו ויש לו ממשלה עליהם בוודאי יוכל להושיב אנשי מלחמתו וכלי מלחמתו בהבתים ולפי שיטת הב"י בכה"ג מותר לטלטל אף מהבתים כנ"ל כיון דיוכל לשנות הדרך בוודאי יש לו רשות להניח כליו בהבתים כן צריך לדחוק ולפרש דברי הט"ז ולהלכה הביא הפ"מ בשם התוס' שבת ואליהו רבא דסומכין על כל טעם מהריב"ש וכשיש לו רשות להושיב אנשי מלחמתו מותר אף להוציא מהבתים ובלא"ה כשאין לו רשות רק מותר מבתי ישראל להמבוי יעו"ש וע"כ היינו בגוונא שיש לו רשות לשנות הדרך מהמבוי:

והנה אנכי מסופק כיון דיוכל לסמוך על טעם א' מהריב"ש ומותר או מטעם שיוכל לשנות המבוי או שיוכל להניח כליו בהבתים מאי יהי' היכא שאין לו רשות להניח בהבתים וגם לא לשנות הדרך מהמבוי אך יש לו רשות להניח כליו במבוי דנראה לענ"ד דג"כ מותר עכ"פ במבוי כמו דמותר להוציא מהבתים כל היכא שיש לו רשות להניח בהבתים אף שלא יוכל לסלק אותם מהבתים ה"ה דנוכל להוציא להמבוי היכא דיכול להניח כליו בהמבוי אף דלא יוכל לסלק מהמבוי אך אפשר דבכה"ג דאין לו רשות כלל בהבתים ומהמבוי לא יוכל לסלק לא סמכינן ע"ז לחוד אף דנסמוך על תירץ הא' מריב"ש דכיון דיוכל לסלק מהמבוי מותר להמבוי אף אם אין לו רשות כלל בהבתים מ"מ עכ"פ בהמבוי עדיף כוחו שיוכל לשנות כל הדרך ולסלק אותם מכל אבל אם בהבתים אין לו רשות ומהמבוי לא יוכל לסלק רק להניח כליו אפשר דלא מקילין כולי האי וצ"ע:

ומעתה אני מסופק מה נעשה עתה בקניית רשות מהשר הנה לקנות משר העיר הנקרא דזעדזיטץ (או מאחד מפקודיו) אשר לו משפט האדנות אך למס ידוע מעט מהבתים וחזקה מכירת המשקים בוודאי לא מהני כנ"ל דכיון שאין לו רק מס ידוע לא מהני מאתו קניות הרשות אך לקנות מהמאגיסטראט נראה דמהני דהראש במאגיסטראט הנקרא בארגמייסטער הוא מפקודי המלך ומעושי רצונו בממשלת העיר וכדאיתא במ"א בסימן שפ"ב ס"ק י"א דכל עבד מעבדי קטנים מהמלך לא גרע משכירו ולקיטו והמלך בוודאי יוכל לעשות הכל ולהושיב אנשי חילו יכלי מלחמתו בהבתים ואף דגם זה נעשה על ידי קוואטיר מייסטעריס הממונים מהמלך מכל מקום גם המה עומדים תחת המלך ואין זה דומה למה שהביא הב"י היכא דהמלך אינו יכול לעשות כלל מדעתו רק כל הממשלה מתנהג ע"פ יועצי העיר אבל המלך שלנו יוכל לעשות הכל והבארגער מייסטער הוא אחד מפקודי המלך וראש להעיר הזאת ולפי אשר נסתפקתי לעיל גם ביש לו רשות להניח כליו בהמבוי מותר להוציא מהמבוי וזאת בוודאי יש לו רשות הבארגער מייסטער להניח כלים הנצרכים להארזאנד ולהממשלה בתוך המבואות והשווקים כמו כלים המוכנים לכבות אש ושאר כלים וכן עצים לתקן גשרים אשר זאת יוכל הבארגער מייסטער בעצמו להניח בתוך הרחובו' והשוקים אף בלעדי פקודת השרים הגבאים וא"כ עכ"פ מותר לטלטל מהמבוי וכנ"ל מותר אף מהבתים כיון דהוא אחד מעבדי המלך והמלך יש לו רשות להושיב אנשי מלחמתו בהבתים כנ"ל ובשערי תשובה סי' שצ"א הביא בשם שו"ת ב"ח החדשות ובשם דבר שמואל ושבות יעקב ות"ל שיטות בענין זה אך יען כי אין הספרים הללו ת"י ומהקיצור לא אוכל לשפוט מאומה:

ועוד נסתפקתי היכא דאיכא פרצה בצד אחד (לא בשני צדדים) פחות מעשר או היכא דאיכא פרצה משני צדדים ומצד אחד איכא צורת הפתח דהדין דמצד השני צריך לחי לכאורה אינו צריך כלל כיון דהוי עומד מרובה דעומד מרובה מותר בק"ו מלחי כדאיתא במסכת עירובין ובש"ע:

ונסתפקתי בזה במאי דמבואר בש"ע סי' שס"ה לענין פרצה מצידו דהיכא דבקעו בו רבים צריך תיקון כמבואר בעירובין ולא ביאר איזה תיקון ולכאורה נראה דאין נידון רק כמו מבוי מפולש כדאיתא בש"ע מוהר"ז כאשר יבואר לקמן דהיכא דהוי מפולש דהיכא דאיכא עוד פתח במבוי הזאת ושם נתקן בלחי צריך כאן צורת הפתח כדין כל מבוי מפולש דצריך בצד אחד צוה"פ ומצד השני לחי או קורה וא"כ היכא דיהי' בפתח המבוי צורת הפתח ונפרץ אח"כ מצדו אף בבקעו בו רבים מ"מ נתקן בלחי דלא גרע ממבוי מפולש דכיון דאיכא בצד השני צוה"פ די מצד האחד בלחי וא"כ שוב לא יצטרך שום תיקון דבמקום דסגי' לחי ניתר ממילא בעומד מרובה וא"כ הא דאסור פרצה מד' היינו היכא דאיכא פתח להמבוי שלא נתקן בצוה"פ רק בלחי ובזה הי' קשה לי על הפ"מ בט"ז סוף ס"ק א' שכתב לענין פרצה דבקעו בו רבים יראה לי דסגי בלחי וקורה וקשה דא"כ ח"צ כלום דמותר בעומד מרובה בכל מקום דמהני לחי:

אך הנה בריטב"א בעירובין בדף ו' בסוגיא דנפרץ מצדו כתב וז"ל וכל שהוא נידון כפרצה בין ביותר מעשר בין בד' טפחים לא סגי לי' בלחי וקורה אלא בעי צוה"פ ע"כ נראה דפרצה גרע ממבוי מפולש שנעשה מתחילה לכניסה ויציאה ולא סגי בלחי אך אפשר לפרש שיטת הריטב"א דהוא קאי לפי הס"ד דפרצו מצדו מד' או אף לפי המסקנא דהיכא דהוי הפרצה בקרן זויות דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשא ושם הוי פרצה ד' כמו יותר מעשר דלא ניתר רק בצוה"פ משום דיותר מעשר לא הוי פתח וה"ה מצדו לפי הס"ד או בקרן זויות אבל בנפרץ מצדו לפי מאי דקי"ל פרצתו בעשר רק דהגמרא מקשה ממבוי עקום דדינו כמפולש ומתרץ דשאני התם דבקעו רבים וכיון דאינו אסור רק מטעם מפולש לא גרע ממפולש דצריך מצד אחד צוה"פ ובצד השני לחי או עומד מרובה וכן נראה מלשון הריטב"א על מאי דמתרץ שאני התם דבקעו רבים דכתב וז"ל וכיון שכן דין הוא דאפילו בעשר יהי' חשיב כמפולש אבל בנפרץ מצדו דלא בקעו רבים כל שהוא בעשר לא חשיבי פרצה ולא מפולש אלא כסתום נרא' דבבקעו בו רבי' אוסר משום פילוש ולא הוי פרצ' כיון דלא הוי יותר מעשר רק כיון דבקעו רבים הוי מפולש:

אך הנה ברשב"א בעבודת הקודש בשער ב' דין א' אחר שכתב דין פרצה מצדו אחר כל זאת כתב וכבר בארנו שאין הלחי וקורה מתירין את הפרצה ולא אפילו בעומד מרובה על הפרוץ כו' ונראה מדבריו דקאי שם על כל הנ"ל על הפרצות דאוסרים בד' יעו"ש:

ובשו"ת מוהר"ז ז"ל כתב לענין פרצה מצדו דצריך תיקון בצורת הפתח כדין מבוי מפולש שהרי מבוי זה מפולש הוא מפתח זה לפתח הגדול שבו הלחי או הקורה נראה דרק דינו כמבוי מפולש והיכא דאיכא בהפתח לחי צריך כאן צוה"פ וממילא היכא דאיכא בצד השני צוה"פ ניתר כחן בלחי וממילא דמהני עומד מרובה והגאון במקור חיים בסוף הספר בתיקון עירובין האריך שם ויש שם בדבריו ערבובי דברים ומאד יגעתי להניח דבריו על מכונם ולא הונח לי והוא העיר שם בזה דלא יצטרך לחי כיון דהוי עומד מרובה ומה שכתב אח"כ כיון דבקעו רבים אתו רבים ומבטלי מחיצה מ"מ סגי בצד אחד בצוה"פ ומצד השני בלחי כדין כל מבוי מפולש דבקעו רבים מצד זה לצד זה וכמו שכתב הריטב"א דלא אתי רבים ומבטלי מחיצה דפתחא היכא דאינו מכוון אותו המבוי וכו' (וכאשר ביארתי לעיל היכא דאיכא שם ד' מחיצות בלא"ה לא אמרינן אתי רבים ומבטלי) אך יהי' איך שיהי' בכל מקום דמהני לחי והרבים לא מבטלי מהני גם עומד מרובה ואמאי כתב שם דהיכא דהפרצות מצד אחד מותר בלחי כיון דסגי בלחי ניתר בעומד מרובה והלחי בודאי לא מהני לענין דאתי רבים ומבטלי המחיצה כדאיתא בריטב"א דלחי לא הוי מחיצה גמורה ואתו רבים ומבטלי יעו"ש ובחידושי הארכתי הרבה על דברי המקור חיים בפרטות וכאן אין מקומו ובנ"ד היכא דאיכא מחיצה אף דיהי' באיזה מקום בוקעים רבים דבמחיצה העשוי מאליו אתו רבים ומבטלי מחיצה מ"מ כיון דאיכא שם ד' מחיצות שאינם עשוים מאליהם בנין הבתים כנ"ל שוב לא אתו רבים ומבטלי כנ"ל ודו"ק:

ומצאתי אח"כ באבן העוזר שכתב ג"כ דא"צ לחי כיון דהוי עומד מרובה על הפרוץ כאשר הבאתי בארוכה בס' כ"ט:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה