נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כט
שאלה בעיר שיש חפירה סביב העיר ובצד אחד מהעיר נמצא שני גשרים הפחותים מעשר אמה דדינם כפרצה והוי כשני פרצות מצד אחד פחותים מעשר אמות. מאי דינם אם צריך בתרווייהו לחיים או צוה"פ באחת מהם או שאינו צריך כלום.
ולפי משקל הראשון אינו צריך כלום בשני פרצות מרוח אחת פחות מעשר' דכל פחות מעשרה כשאינו מפולש סגי בלחי ובקורה וממילא מהני גם כן עומד מרובה על הפרוץ כדאית' בעירובין בדף ה' ע"ב וכן פסק באבן העוזר בסי' שס"ה ס"ב וא"כ אינו צריך כאן כלום אם כל צדדי העיר מוקפים בצוה"פ אף שמצד אחד יש כאן שני פרצו' פחות מעשרה או שאינם יותר מעשרה עכ"פ מותרים בעומד מרובה על הפרוץ:
אך עדיין יש לספק כיון דגשרים הללו מפולשין למבואות ההולכים באורך וברוחב כזה $ציור בספר$ שוב דינו כדין מבוי מפולש דמבוי מפולש כמין ח' ג"כ דינו כדין מבוי עקום כמבואר בש"ע בסימן שה"ד סעי' ג' והוא מרש"י עירובין בדף ו' ע"ב:
והנה ראיתי במקור חיים בתיקון עירובין שם האריך בענין זה ואעתיק כל דבריו וז"ל שם דהיכא דהוי פרצות משני צדדים בודאי בעי מצד אחד צוה"פ דהוי כמו מפולש ולא מיבעי' אם שני הפרצות הוי מזרח ומערב בודאי הוי מפולש אך אף במזרח ודרום גם כן הוי מפולש דמבוי עקום ג"כ דינו כמפולש. אך לפי זה הקשה דגם בשני פרצו' מרוח אחת כיון שהבתים במקום הפרצות הוי גם כן כמו מבוי עקום כזה $ציור בספר$ כדאיתא בעירובין בדף י' ובסימן עשרים אמות שמעמיד פס רחב שס"ג סעי' ל"ג מבוי שהיא רחב ד' אמות באמצע שיש לו דין מבוי עקום וה"נ כיון שיש בשני צדדי' פרצו' ויש באורך הבית שבין שני הפרצות ד' אמות שיעור מבוי הרי היא מבוי עקום כמין ח' כזה $ציור בספר$ וכתב דזה אינו דהא קי"ל עומד מרובה על הפרוץ מותר במבוי ק"ו מחצר כמבואר בעירובין בדף ה' ע"ב וא"כ לכאורה לא הי' צריך שום תיקון בפרצה הפחותה מעשר והעומד מרובה:
וא"כ לכאור' קשה במבוי עקום כמין ד' כזה $ציור בספר$ דצריך תיקון בעקמימותו אמאי הא לא מצינו מחיצה נאסור כמבואר בעירובין דף צ"ב ודף צ"ג. ואם כן אילו לא היו המחיצות רק כעין צורה זו $ציור בספר$ לא הי' צריך תיקון כיון דעומד מרובה ומהיכא תיתי יקלקל מה שיורדין המחיצות עד למטה ועל כרחך צ"ל כתירוץ הש"ס בעירובין בדף ו' משום דבקעו בו רבים אבל אי לא בקעו בו רבים באמת פרצתו בעשר וא"צ שום תיקון בעומד מרובה רק כיון שבקעו בו רבים ונכנסין בזו ויוצאין בזו אתו בקיעת רבים ומבטלי מחיצתא דדוקא בחצר לא מזיק בקיעת רבים דקי"ל חצר שרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו רה"י גמור כמבואר בסי' שס"ה בט"ז ס"ק ג'. אבל במבוי מבטל בקיעת רבים ולהכי צריך תיקון ולזה נראה דדוקא במבוי עקום שיש דיורין בכל צד כזה $ציור בספר$ וכן במבוי עקום כמין ח' כזה $ציור בספר$ שיש דיורין שייך בקיעת רבים מאחד לחבירו וכן פי' רש"י בדף ו' דפילוש שמפולש לחבירו הוי כמפולש לרה"ר אלמא דבעינן דוקא שתהי' פחות בעקמימות למבוי אחר ומפולש גמור הוא דמצד אחד הוי פתוח לרשות הרבים ומצד השני למבוי אחר משא"כ בעיר שהיא פרוצה מצד אחד בשני מקומות כזה. $ציור בספר$ כיון דאין דיורין נגד הבתים שבקצה לא הוי מבוי עקום כיון דאילו לא היו המחיצות ארוכות והיו עשיות כזה $ציור בספר$ ודאי דהוי מותר כמבואר בסי' שס"ג סעיף ל"ד והוא מגמרא עירובין דף י' ע"ב ואם כן מה בכך שהמחיצות ארוכות הא לא מצינו מחיצות לאיסור ודוקא בהא דמבואר בסי' שס"ג סעי' ל"ג (דהיינו בהעמיד פס באמצע המבוי רחב ארבעה אמות) דאיכא דיורין נגד הפס כזה. $ציור בספר$ אז ג"כ אסור אבל כשאין דיורין כנגדו נראה דמותר מה שאין כן כשהעיר פרוצה מזרח ומערב שיש דיורין נגד כל העקמימות אסור כדין מבוי עקום כנ"ל עכ"ד המקור חיים:
והנה כל דברי המקור חיים הנ"ל צ"ע גדול אצלי והרבה יגעתי עד מאוד לפרש דבריו הקדושים ולא עלתה בידי:
אשר כתב המקור חיים הנ"ל על קושיתו דאמאי במבוי עקום כמו ד' כנ"ל צריך תיקון בעקמימותו הא לא מצינו מחיצות לאיסור ואולי הי' כצורת ה' כנ"ל לא היה צריך תיקון דניתר בעומד מרובה על הפרוץ ע"ז תירץ משום דבקעו בו רבים כדאיתא בדף ו' ובלא בקעו בו רבים באמת פרצה בעשר רק כיון שבקעו בו רבים אתו רבים ומבטלי מחיצתא ואנכי אשמע ולא אבין דגם בבקעו בו רבים מהני בצוה"פ מצד אחד ולחי וקורה מצד השני. או בעומד מרובה על הפרוץ דאף במבוי מפולש דבקעו בו רבים מהני בצוה"פ מצד אחד ולחי וקורה מצד השני או בעומד מרובה על הפרוץ בק"ו מלחי והא דקאמר בגמ' בדף ו' דבבקעו בו רבים הוו פרצה מצדו בד' היינו דדינו כמו מבוי מפולש והיכא דהמבוי ניתר בלחי או קורה צריך כאן במקום הפרצה צורת הפתח היינו היכא דהוי מבוי סתום דדי בלחי או קורה ונפרצה מצדו דינה כמבוי מפולש וצריך כאן צוה"פ או היכא דהוי מפולש דצריך מצד אחד צוה"פ ומצד השני לחי וקורה וכיון שנפרצה מצדה שוב הוי כמפולש ממקום הלחי לכאן וצריך כאן צוה"פ אבל היכא דהוי מבוי שיש בה בכל הפתחים צוה"פ או היכא דהפתחים יותר מעשר אמו' דצריך ע"כ צוה"פ בכל הפתחים אף דנפרץ מצדו אינו אוסר דניהו דהוי כמפולש במקום הזה מ"מ כיון שבצד השני איכא צוה"פ די בכאן בלחי או קורה וממילא ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ק"ו מלחי כדאי' בעירובין בדף ה' ע"ב ולא גרע פרצה זו ממבוי מפולש ממש:
וכן ראיתי באבן העוזר בסי' שס"ה שכתב על מה שכ' המ"א בס"ק ד' על המבואר שם בש"ע בס"ב דהמבוי הנפרץ בצדו שיעורו בעשרה בלא בקעו בה רבים אבל בבקעו בה רבים פרצתו בד' ובחצר מבואר בסעי' ג' שם דאינו אוסר בבקעו בה רבים. וכתב ע"ז המ"א בס"ק ד' בד"ה דלא בקעו בה רבים וז"ל וצ"ע במבואות שלנו אם יש להם דין חצר לענין זה וה"ה בעיר המוקפת חומה ונפרץ בה פרצה בד' טפחים ובקעו בה רבים לדידן דקי"ל דיש לה דין חצר צ"ע אם יהי' מותר ויש להחמיר עכ"ד המ"א:
וכתב עליו אבן העוזר וז"ל בעיקר הדין דמשמע מדבריו דאסור לדידן בחד פרצה אי בקעו בה רבים בזה פשוט דשרי דדוקא במבוי שניתר בלחי או בקורה בזה אוסר בש"ע ובש"ס בפרצה ד' טפחים כיון דיש כבר פתת בצד הרביעי שבו לחי או קורה לכן כל שיש עוד פתח לא התירו דחד פתחא שרי ולא שנים אבל לדידן דכל המבואות נתקנו ע"י צוה"פ וכ"ש מוקפו' חומה אם מצד אחד נפרץ פרצה עשר' כיון דאין שום פתח רק מצד אחד אפילו נפרץ מצד אחד כמה וכמה פרצות שרי רק שלא יהיה אחד מהם יותר מעשר' אמות לא מיבעי' אם הצד הזה שנפרץ הוא עומד מרובה על הפרוץ פשיטא דשרי דלא גרע מלחי כמו שנחב' בש"ס בדף ה' אך אפי' פרוץ מרובה על העומד משכחת לה דשרי אי הוי כל הפרצות מצד אחד בכה"ג שנתבאר בסי' שס"ג סעי' ל"ד ע"ש אבל אם נפרץ משני צדדים וכל פרצה ד' טפחים אוסר עכ"ד:
וכוונת האבן העוזר ודעתו כנ"ל דהא דבקעו בו רבים אסור היינו רק שאין צד השני מתוקן בצוה"פ שאז אסור כמו מבוי מפולש אבל אם צד השני מתוקן בצור' הפתח הפרצה מותר בלחי וה"ה בעומד מרובה על הפרוץ ומה שסיים עוד דאף בפרוץ מרובה משכחת לה דשרי כמו שנתבאר בסי' שס"ג הל"ד כוונתו היכא דבצד הרביעי שיש שם צוה"פ או לחי נפרצו עוד פרצות וכאופן המבואר בעירובין בדף י' ע"ב ובסי' של"ג סעי' ל"ד היכא דהמבוי רחב יותר מעשר דצריך למעט ונפרצה באותו הסתימה באופן שיש בצד זו כמה פתחים א"צ תיקון רק לפתח אחד והשאר ניתרים בלא שום תיקון אף דלא הוי עומד מרובה רק הפרוץ מרובה והיינו אף דשם ג"כ צריך להיו' העומד מרובה על הפרוץ שבצדו דאל"ה אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' מכל מקום בהצטרף כל הפרצו' יחד ועם הפתח הוי פרוץ מרובה מכל מקום אינו צריך תיקון רק בפתח אחד והשאר מותרין בלא תיקון וכאשר הארכתי בחידושי על עירובין בדף י' והבאתי שם דברי הרשב"א בעבודת הקודש בשער השני בסוף דין ב' וז"ל מבוי שיש לו שני פתחים מצדו ואין באחד מהם יחר על עשר ויש באמצען פס יותר על כל אחד ואחד מאוירן או אפילו בכל אחד ואחד מהם (היינו אף שאינו רבה על שני האוירין רק על אחד מהאוירין דשוב לא שייך אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי') אע"פ ששני אוירין לכשיצטרפו רבי' עלי' נותן קורה על אחד מהם ודיו ואין צריך השני כלום וכן מבואר בירושלמי דב' פתחים מצד אחד סגי בקורה אחד לאחד מהפתחים והובא דברי הירושלמי ברא"ש ובריטב"א ובאבן העוזר בסי' שס"ה על דברי המ"א שם בס"ק ג' וזה כוונת האבן העוזר כאן דמשכחת לה אף בפרוץ מרובה מותר בלא תיקון והוא כנ"ל דדי בתיקון מה שיש בפתח אחד מצד זה ותיקון זה מהני לכל הפתחים דמאי דחכמים תקנו לחי או קורה די בתיקון אחד לכל הפתחים ולא לכל פתח ופתח:
והנה עוד מבואר בריטב"א בעירובין בדף ה' ע"א בהך דרב אמי ורב אסי דמבוי שנפרץ בצדו כלפי ראשו אם יש שם פס ד' מתיר בפרצה עד עשר דכיון שנשאר פס ד' שהוא שיעור מבוי לא נתבטל תורת פתח מקמאי וכתב הריטב"א דכיון שלא נתבטל תורת פתח מראשו אינו מזיק מה שיש פרצה מצדו כל שאין בה אלא עשר אמות שהוא שיעור פתחו של מבוי ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה כיון שהפתח שבראשו מתוקן ומוכשר כראוי יעו"ש:
ובמקום אחר בארתי דעתי דהנה אף דהיכא דאיכא שני פרצו' משני צדדים דינה כמבוי מפולש וצריך צוה"פ מצד אחד ומצד השני לחי או קורה ולא שייך לומר דדי בתיקון מצד אחד כיון שהפתח שבראשו מתוקן ומוכשר כראוי כנראה מדברי הריטב"א אך שם בהך דינא דרב אמי ורב אסי מיירי דאיכא גדודי כדאי' שם בעירובין בדף ו' באופן דלא בקעו בו רבים כלל דאין דינו כמפולש אך ניהו דאין דינו כמפולש עכ"פ הי' צריך תיקון בהפרצה לחי או קורה וע"ז תירץ הריטב"א כיון דכבר פתח אחד שבראשו מתוקן בלחי או קורה די בכך וא"צ תיקון לכל הפתחים אך בכל אלה דברים הקדושים נעלמים מאתי וקצרה נפשי להבינם ודעת קדושים לא אדע דממ"נ במאי מיירי אם הדופן שבצדו הוי עומד מרובה על הפרוץ ממילא אינו צריך תיקון דעומד מרובה על הפרוץ מותר בק"ו מלחי ואם הוי פרוץ מרובה ע"כ דשאר הדפנות הוי עומד מרובה דשלש דפנות צריך להיו' מדאורייתא והיינו בעומד מרובה על הפרוץ כאשר בארנו במקום אחר דכל דופן צריך להיו' עומד מרובה על הפרוץ ושנשה דפנות צריכין להיות מדאורייתא וברביעית סגי לחי או קורה וע"כ דשלשה הדפנו' טובים ועומד מרובה בהם אך דופן הנפרץ הוי פרוץ מרובה וא"כ ע"כ צריך לחי בדופן זה במקום הפרצה אם הוי פרצה מרובה ונא מהני מה שבאופן אחר יש לחי או צוה"פ דנא עדיף אם הי' כל הכותל האחר כולה סתומה בלי פרצה כלל ג"כ היה צריך בדופן זה לחי או קורה ואיך משכחת לה האי דינא דלחי אחד או קורה אח' מציל על כל הפתחים רק בשני פתחים מצד אחד כיון דאיכא שלש' דפנו' טובים ומדאורייתא שלש' מחיצו' מהני רק מדרבנן צריך לחי או קורה ברוח רביעית וכיון דאיכא קורה או לחי ברוח הרביעית מהני אף דאיכא כמה פתחים די בלחי בלחי או קורה אחת ודברי הריטב"א צ"ע לעני בדעת כמוני:
נשובה להנ"ל דבנפרץ מצדו אף בבקעו בו רבים דאוסר בד' אה צד השני מתוקן בצוה"פ מהני כאן לחי דלא גרע ממבוי מפולש וממילא ניתר בעומד מרובה על הפרוץ:
שבתי וראיתי בפ"מ בט"ז בסי' שס"ה בס"ק א' וז"ל וצריך תיקון שם ויראה דהתיקון לחי או קורה שם סגי ועי"ש נראה כמסתפק בזה ולפענ"ד ברור כדברי האבן העוזר הנ"ל דהיכא דבצד השני איכא צוה"פ סגי כאן בלחי וקורה וצ"ע מדוע לא הרגיש הפ"מ דשוב סגי בעומד מרובה על הפרוץ:
אך שיטת המ"א צ"ע דדעתו בפרוץ מהצד אף בחומה סתומה מכל צד ורק פרוץ במקום אחד אוסר בד' ודבריו צ"ע מאוד:
ואפשר לתרץ שיטתו דפרצה גרע מפתח ופתח היינו שנעשה לשם כניסה ויציאה לבני מבוי אבל פרצה גרע טפי וכעין סברא זו מצאתי בב"ח בסי' שס"ה דכתב לתרץ דברי הטור דכתב דבראשו פרצתו בד' ותמה עליו הב"י דבראשו בארבעה מיירי ע"כ בקרן זויות כדברי התוס' שם דהרי מבוי שהיא רחב ט"ו אמות מרחיק שני אמות ועושה פס ג' אמות וכתב ע"ז הב"ח דהתם מתחלה מתקן המבוי שיהי' כך הכשירו ואינו נקרא פרצה אבל הכא שהי' כותל בנוי בראשו ואח"כ נפרץ חמיר טפי וכעין סברא זו איתא בתוס' בעירובין בדף ז' ע"ב בד"ה דאי דרב דכתבו באמצע דבריהם וז"ל ונפרץ משמע דאינה רגילה בו וה"ה דהוי מצי למנקט במבוי פתוח לחצר דאסור כיון דרגילה בו אע"ג דלא הוי במילואו אלא אי נקיט הכי לא הוי קמ"ל רב מידי כיון דפתח גמור הוא פשיטא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא עכ"ד מבואר בדבריהם לחלק דפרצה גרע מפתח:
והיה מקום ליישב בזה שיטת המגן אברהם דבפרצה מצדו אסור אף היכא דלא הוי מפולש דפרצה גרע טפי:
נשובה להנ"ל דאף בבקעו בו רבים די בצוה"פ מצד אחד ולחי וקורה מצד השני או בעומד מרובה על הפרוץ וזה בפתח אבל בפרצה דבקעו בו רבים אפשר דגרע טפי:
ודברי המקור חיים אי אפשר ליישב דבמבוי עקום דמתחלה נעשה לכך ולא הוי פרצה בודאי לא מפסיד מה דבקעו בו רבים דמכל מקום כיון דמצד אחד הוי צוה"פ מהני בצד השני עומד מרובה על הפרוץ. ובלא"ה כל דברי המקור חיים אינם מובנים דהוא תירץ דמשום דבקעו בו רבים לא מהני עומד מרובה על הפרוץ במבוי עקום דא"כ אף לחי לא יהי' מהני דבכל מקום דמהני לחי מהני ג"כ עומד מרובה על הפרוץ מק"ו ולחי באמצע מהני לד"ה במבוי עקום היכא דהוי משני הצדדים צוה"פ כמבואר בסי' שס"ד בסעי' ג' וקשה דאינו צריך לחי משום עומד מרובה על הפרוץ:
וגם מה שכתב המקור חיים דמש"ה במבוי עקום חוסר משום דאיכא דיורין ובקעו בו רבים ומש"ה מסיק דהיכא דליכא דיורין אינו אוסר היכא דשני הפרצו' המה מצד אחד:
גם זה איני מובן דעיקר האיסור במבוי מפולש אינו משום בני המבוי רק שבני הרשו' הרבים יכנסו דרך זה ויצאו דרך זה ומשום הכי במבוי מפולש גרע ממבוי סתום ובחידושי הארכתי מה דהגמרא מתרץ שם בדף ו' דמש"ה בדרב אמי ורב אסי אין פרצה אוסר מהצד בד' משום דלא בקעו בו רבים ודאיכא גידודי שמעכב רגל הרבים יקשה דהרי מבואר שם בדף י' ע"ב ושם בדף ה' בפירוש רש"י דהטעם היכא דלא נשאר פס ד' אסור משום דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא דרך פרצה והרי אף דנשאר גידודי עכ"ז בני המבוי ילכו דרך פרצה זו ואם כן שוב יאסר משום מפולש וע"כ דעכ"ז לא הוי מפולש דניהו דבני המבוי ילכו דרך שם מ"מ בני רשו' הרבים לא יפסעו דרך המבוי מצד זה לצד זה כיון דאיכא גידודי וא"כ ע"כ ראי' דהא דמבוי מפולש אוסר בבקעו בו רבים היינו משום רבים דעלמא ולא משום בני המבוי וכן נראה מעבודת הקודש להרשב"א בשער ב' בדין א' בסופו דבקעו בו רבים היינו רבים דעלמא דכתב שם בד"א בזמן שבעלי המבוי דעתן לגדור אותו הפרצה ומונעים רגלי הרבים משם ואם לאו לעולם אסור יעו"ש דנראה דרבים היינו רבים דעלמא:
וא"כ אינו תלוי ביש דיורין נגד העקמימו' או דאין דיורין נגד העקמימו' דאין הכוונה דבקעו בו רבים מאלו שדרים במבוי אך שבקעו בו רבים דעלמא כנ"ל:
ולכן נלע"ד דבאמת במבוי עקום במקום שצריך לחי היכא דמשאר הצדדים איכא צוה"פ באמת סגי בעומד מרובה על הפרוץ אך אם לא הוי בעקמימות עומד מרובה על הפרוץ דמשכחת לה דעקמימות המבוי הוא יותר מכותל המבוי בכה"ג צריך לחי וממילא גם עומד מרובה על הפרוץ מהני.
ולענין עיקר קושייתו דאף בפתוח משני פרצו' כזה $ציור בספר$ יצטרך צוה"פ דהוי מפולש כמין ח' והוצרך לתרץ משום דליכא דיורין וא"כ היכא דיהי' דיורין שפיר יהי' מפולש וכבר בארנו דדבריו הקדושים צ"ע:
ומה שנראה לפענ"ד דהנה בלא"ה הקשו כולם לפי מאי דקי"ל דבמבוי עקום צריך תיקון בעקמימותו גם כן אמאי אין מתקנין עקמימות המבואו' שלנו חוץ מה שמתוקן בראשם הפתוחים לרה"ר יצטרך לתקן בעקמימותם ולפי מה שבארנו לעיל דהיכא דבשני הצדדים איכא צוה"פ דמהני בעקמימותו לחי מהני ג"כ עומד מרובה על הפרוץ הי' ניחא דא"צ תיקון בעקמימו' דמותר בעומד מרובה על הפרוץ אך עדיין צ"ע דנמצא לפעמים בעקמימו' שיהי' הפרוץ מרובה על העומד שבצדו:
והנה הט"ז בסי' שס"ד ס"ק ב' הניח בקושיא ומסיק לענין דינא דצריך תיקון גם כן בעקמימו' ובכל תפוצו' ישראל לא נהגו כן וצריכין אנחנו לבוא לתירץ המ"א בסי' שס"ג ס"ק כ"ז דבאמת מבואו' שלנו יש להם דין חצירו' דאין מפולש אוסר בהן ומש"ה אין מבוי עקום אוסר ומאי דצריך תיקון בצד הפתוח לרשו' הרבים בצוה"פ והלא בחצר אין מפולש אוסר ע"ז תירץ דצד הפתוח לרה"ר דינו כמבוי כיון דקרוב לרה"ר וצריך צוה"פ ולענין העקמימות שאינו קרוב לצד רשות הרבים דינו כחצר ואין צריך תיקון עכ"ד יעו"ש:
ומש"ה נלע"ד דלדידן המבוי המפולש כזה $ציור בספר$ כעין ח' א"צ צורת הפתח דהתו' כתבו בעירובין בדף י' בשם הריצב"א דבכהאי גוונא לא הוי מפולש כיון דשני הפתחים הם לרשו' הרבים אחד והעומד בפתח זה לא יסבב לבוא לפתח אחר דרך המבוי שיוכל לילך בשוה לצד הפתח השני וע"כ מאן דסבירא ליה דאף בכה"ג הוי מפולש וכן נפסק בש"ע היינו משום שהעומד בעקמימות ידמה שהוא מפולש לרשות הרבים אחר כמין ד' כזה $ציור בספר$ ואינו יודע אם ראשו השני יחזור לרשות הרבים זה וכיוצא בזה כתבו התוס' בדף ו' בד"ה רב אמר דמש"ה מבוי עקום חמיר ממפולש ממש דסגי בצוה"פ ולחי אחד ובמבוי עקום בעינן תיקון משני ראשי' ובעקמימו' משום דבעינן שיראו צוה"פ כל בני המבוי ובמבוי מפולש גמור היכא דאיכא מצד אחד צוה"פ ומצד השני לחי כל בני המבוי רואין אבל במבוי עקום אם לא יהיה תיקון רק בשני ראשים הפתוחים לרה"ר העומדים בצד המבוי אחד לא ידעו אם משוך המבוי בסופה עד צוה"פ יעו"ש ואם כן מההוא טעמא אף במבוי עקום כמין ח' אף ששני צדדי המבוי כנים לרשו' הרבים אחד ולא הוי מפולש מצד לצד מכל מקום העומדים בצד המבוי אחד לא ידעו אם חוזרים כותלי המבוי ומתעקמים בחזרה לרשו' הרבים אחד ומש"ה גם בזה צריך צוה"פ ולחי בכל צד מהמבוי בשני ראשיו:
וא"כ זה ניחא במבוי גמור. אבל במבואו' דידן דדינם כחצר ואינו אוהר בעקמימו' וא"צ בעקמימו' שום תיקון אך מקום הפתוח לרשו' הרבים דינו כמבוי וצריך שם תיקון בצוה"פ ולחי משני הצדדים ואם כן במבוי עקום כמין ח' אינו צריך דממ"נ בצדדים הפתוחים לרשו' הרבים אנו רואים שפתוחים לרשו' הרבים אחד ולא הוי כמפולש ואי משום העומד בתוך המבוי ואינו רואה הצדדים הפתוחים לרשו' הרבים לזה דינו כחצר ומש"ה באמת בעקמימו' אינו צריך שוה תיקון ושוב ממילא אין דינו כמפולש כיון דמשום צדדים הפתוחים לרה"ר נא הוי כמפולש דכלים לרשו' הרבים אחד אך ברקיה העקמימו' אינם רואים לאיזה מקום יכלה ושמא יכלה לרשו' הרבים אחר ושם א"צ תיקון כלל דשם דינו כחצר ולכן נרא' לענ"ד הלכה למעשה אם יסכימו עמי גדולי הדור:
דבשני פרצו' מצד א' אף דהוי כמו ח' כזה $ציור בספר$ ואף ביש דיורין במקום הזה גם כן אין דינו כמפולש. ולפי דברי המקור חיים יש חילוק בין יש דיורין לאין כאן דיורין ולפענ"ד אין חילוק בזה דבין שיש דיורין או אין דיורין אין אוהר בשני פרצו' מצד אחד אף שהוא כעין ח' ואין דינו כמפולש וממילא אף לחי אינו צריך משום דהוי עומד מרובה על הפרוץ וניתר מק"ו דלחי:
ומכ"ש היכא דכבר נעשה בצד זה צוה"פ דבודאי אינו צריך עוד לחי כיון דכבר יש בצד זה צוה"פ כאשר בארנו לעיל בשם הירושלמי והרשב"א ושאר פוסקים דבשני פרצו' מצד אחד די בתיקון בפתח אחד בלחי או בקורה וממילא השני מותר ומכ"ש היכא דאיכא לפסח אחד צוה"פ דניתרים שאר הפתחים בלא תיקון ובעומד מרובה על הפרוץ בל"ה מותר כנ"ל כן נרא' לפענ"ד הלכה למעשה אם יסכימו עמי גדולי הדור: