נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כח
בטור א"ח בסי' שס"ה איתא מבוי שנפרץ מצדו אי בקעו בו רבים במקום הפרצה אפילו לא נפרץ אלא פרצה של ד' טפחים לא חשיב כפתח וצריך תיקון ואי לא בקעו בו רבים עד פרצ' י' א"צ תיקון וה"מ שנשאר ד' טפחים כלפי ראשו אבל אם לא נשאר ד' טפחים אפילו אם לא נפרץ אלא בג' צריך תיקון ואם נפרץ מראשו פרצתו בד':
והנה מה שכתב הטור ואם נפרץ בראשו פרצתו בד' תמה הב"י וז"ל ומכל מקום יש לתמוה שסתם וכתב שאם נפרץ מראשו פרצתו בד' ולא חילק בין אם נפרץ בקרן זויות לשלא בקרן זויו' כדמפליג בגמ' ועוד יש לתמוה דמשמע דע"כ צ"ל דנפרץ בראשו שלא בקרן זויות אינו בארבע וכמו שכתבו שם התוס' דאל"כ פליגי אדרב יהודא דאמ' מבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק ב' אמה ועוש' פס ג' אמות והשתא הוי פרצה ב' אמו' וכו' יעו"ש:
ולבאר הדברים נעתיק סוגית הש"ס הנה בעירובין בד' ה' איתא אתמר מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו אתמר משמי' דרב אמי ורב אסי אם יש שם פס ד' מתיר בפרצ' עד עשר ואם לאו פחות משלש' מתיר שלש' אינו מתיר ובדף י' איתא היכא דהמבוי רחבה יותר מעשר אמות דעוש' פס גבוה עשר' טפחים במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי אי נמי כדרב יהודא דאמר רבי יהודא מבוי שהיא רחב חמש עשר' אמה מרחיק שני אמות ועושה פס שלש אמות ומקשה אח"כ וליחוש דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא אמר רב אדא בר מתנא חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן ומ"ש מדרב אמי ורב אסי התם קא ממעט בהליכה הכא לא ממעט בהליכה:
מוכח מכאן דטעמא דר' אמי ור' אסי דאסרו היכא דלא נשאר פס ד' בפרצה מצדו שלשה הוא משום דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא וכן פי' רש"י שם בדף ה' וז"ל אם יש שם פס ארבעה אם נשתייר מהכותל או עשה פס ד' במקום הפרצה סמוך לקורה מתיר פרצה אע"ג שנשתייר שם עדיין פרצה עד עשר כיון שיש הכשר אורך מבוי מן הקורה עד הפרצה לא בטל לי' תורת פתח מקמאי ובמלתא קאי וקורתו מתירתו ופרצתה מתרת כיון דלאו יתר מעשר תורת פתח עלי' ומבוי אינ' נפסל בפתחים הרבה אי נמי שבקי בני מבוי פתחא קמא ונפקו ועיילי בההוא פרצה משום דדרך קצרה הוא להם אפ"ה לא בטל תורת פתח וקור' מהראשון משום דהוי פתח לד' הסמוכין לו הואיל וד' אורך ראוין לקורה דיש בה הכשר מבוי ואם לאו דאין שם פס ד' פחו' מג' מתיר תיקון המבוי את המבוי שהרי כלבוד דמי ואין כאן פרצה ואם הפרצ' ג' אינו מתיר דכיון דממעטו בני מבוי בהליכה ומקצרין את דרכן דרך אות' פרצ' חיישינן דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי ונפקי בההוא פרצ' ובטל לי' פתחא קמא ובטלה קור' דידי' ואין קור' למבוי זאת והאי טעמא מפרש לקמן בפירקין עכ"ד רש"י:
והנה פי' דברים אלו דבעירובין בד' ח' ע"ב אית' מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר וכן נפסק בש"ע:
וא"כ היכא שנפרץ המבוי מצדו ולא נשאר פס ד' שהו שיעור מבוי כמבוא' בדף ה' א"כ הוי כמבוי אח' שצדו אחד קצר כיון שנפרץ המבוי מצד אחד דבשלמ' היכ' שנשאר פס ד' עדיין נשאר שיעו' מבוי אבל כשלא נשאר פס ד' הוי כנתקצר המבוי באותו צד ונפסל הקור' או הלחי שמונחים רחוקים מהמבוי אך בכל זאת היכא שעדיין בני המבוי נכנסין ויוצאין דרך הפתח הראשון עדיין לא בטל הקורה והלחי ממלתיהו אף שהמבוי נתקצר' מצד אחד ודבר זה מתורת הריטב"א למדנו שם בדף ה' הנ"ל וז"ל שם אחר שהביא פירוש רש"י משום דבני מבוי שבקי פתחא קמא ועייני בפרצ' זו והקשה וק"ל ותיפוק לי' דבעינן קור' ע"ג מבוי וליכא כיון שאין הכותל סמוך לקורה כשיעו' הכשר מבוי ואם כן אפי' לא שבקו בני מבוי פתחא דמבוי ועיילי ונפקי בי' חין כאן תורת קור' וי"ל כיון דסוף סוף מבוי אילו הוי עייני ונפקו בה כדמעיקרא בני מבוי מקיימי הכשרה דידה בתשמיש ונא מבטלי תורת קורה מיני' ע"כ:
פירוש דבריו דבסוף מבוי היינו שכבר הי' מבוי אף שנתקצרה המבוי אם היו בני המבוי משמשי' מבוי שם הי' נרא' הכשר הראשון וכך ל"ל י"ל דכיון דהוי סוף מבוי אילו הוי עייני וכן מבוא' בדבריו בדף י' ע"ב וז"ל ויש לתרץ דברי רש"י ז"ל וכו' דלעולא פסלינן הכשר קור' בסוף מבוי אנא היכא דאיכא תרתי לגריעותא שלא נשאר שם היכר קורה ע"ג מבוי ודשבקו פתחא רבה ועיילי באידך פתחא וכו' אילו ידעינן דנא שבקו לה לא הוי פסלינן לה כיון שהוא סוף מבוי ובהגהו' הגאון בעל של"ה ז"ל תירץ זאת מעצמו והוא תירץ הריטב"א ז"ל יעו"ש:
ובדף ו' איתא אמר רב חנן בר רבא אמ' רב מבוי שנפרץ מצדו בעשר מראשו בד' וכו' רב הונא אמר אחד זה ואחד זה בד' וכו' אמר רב נחמן בר יצחק כוותי' דרב הונא מסתברא דאתמר מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כסתום וכו' אלמא פרצת מבוי בצדו בד' ורב חנן בר רבא שאני התם דקא בקעו בה רבים מכלל דרב הונא סבר אע"ג דלא בקעו בה רבים מ"ש מדרב אמי ורב אסי הכא דאיכא גדודי התם דליכא גדודי:
והיינו דהגמ' מקש' דבהך דרב אמי ורב אסי אפילו בנשאר פס ד' עדיין יהי' אסו' בנפרץ בצדו דהוי כמבוי עקום דדינו כמפולש דבראשו פתוח ועתה נפרץ מצדו וע"ז מתרץ הגמ' דכאן לא הוי מפולש כיון דלא בקעו בו דבים ונשאר גידודי ובחידושי בארתי דאף דלא בקעו בו רבים דעלמא מכל מקום בני המבוי ילכו דרך שמה דהרי משום הכי אסו' בלא נשאר פס ד' משום דחיישינן דשבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא הרי דבני המבוי ילכו דרך שם ואם כן ניהו דלא בקעו רבים דעלמא ואין דינו כמפולש כאשר הארכנו במקום אחר דמבוי מפולש רק משום דבקעו רבים דעלמא מצד זה ויוצאין דרך אחר ואתו רבים ומבטלי מחיצתא לענין זה שנצטרך צוה"פ מצד אחד ולחי מצד השני אבל כאן דאיכא גידודי ולא בקעו רבים דעלמא אין דינו כמפולש:
אך קש' ניהו דאין דינו כמפולש כיון דלא בקעו בו רבים דעלמא מכל מקום כיון דבני המבוי נכנסים ויוצאים כאן עכ"פ יצטרך תיקון במקום זה בלחי או בקור' כמו כל פתחי המבואות:
ע"ז תירץ הריטב"א שם בדף ה' וז"ל דכיון שלא נתבטל תורת פתח מראשו אינו מזיק מה שיש פרצה מצדו כל שאין בה יותר מעשר אמו' שהוא שיעו' פתח של מבוי ומבוי אינו נפסל בפתחים הרב' כיון שהפתח שבראשו מתוקן ומוכשר כראוי:
נראה כוונת הריטב"א לרמז על דברינו אלה דבאמת במבוי מפולש לא שייך לומ' דדי כשמתוקן בפתח אחד והשני א"צ תיקון אך אדרבא היכא דאיכא עוד פתח שוב דינו כמפולש וצריך מצד אחד צוה"פ ומצד השני לחי אך כוונת הריטב"א היכא דאיכא עוד פתח ואינו דינו כמפולש כגון היכא דלא בקעו בו רבים דעלמא ואיכא גדודי אף דלבני המבוי עדיין הוי פתח א"צ תיקון לאותו פתח דמדאורייתא פתחים אינם אוסרים במבוי כל היכא דלא הוי מפולש אך חכמים תקנו לפתח לחי או קורה ולא תקנו לכל פתח ופתח לחי או קור' אך בתיקון אחד לחי או קור' מהני כיון שהפתח שבראשו מתוקן ומוכשר כראוי:
ובחידושינו בארנו דבכל זה דברי הריטב"א אינם מובנים דאף דכן מבוא' ברשב"א ובירושלמי דבשני פתחים די בלחי או קור' אחד כאשר נביא לקמן מכל מקום זה לא משכחת לה רק בשני הפתחי' מצד אחד די בתיקון בפתח אחד אבל בשני צדדים לא משכחת לה כיון דקי"ל דעומד מרובה על הפרוץ מותר בק"ו מלחי ואנן קי"ל דבעינן שלש' מחיצו' מדאוריי' היינו שלב' מחיצו' שכל אח' עומד מרוב' על הפרוץ רק ברוח רביעית די בלחי או בקור' ובדף ה' ע"ב איתא דעומד מרוב' על הפרוץ מתיר ק"ו מלחי וא"כ לא משכחת לחי וקורה כלל רק ברוח אח' דבשלשה רוחו' מתיר משום עומד מרוב' על הפרוץ כדאי' בגמ' הנ"ל וכאשר הארכנו במקום אחר בס' וכן פסק האבן העוזר בסי' שס"ה והיינו כל שאינו אוס' משום מפולש וניתר בלחי שוב מותר משום עומד מרוב' על הפרוץ ובשלש' רוחו' הוי ע"כ עומד מרוב' דשלש' דפנו' מדאוריי' רק בס' הארכנו בספיקותינו אם בעינן עומד מרוב' בכל דופן ודופן או די בעומד מרוב' בכל ההיקף ואם נימא דדי בעומד מרוב' בכל ההיקף ביחד אף דשלש' דפנו' לא הוי עומד מרוב' הי' ניחא דברי הריטב"א דאף בשני דפנו' משכחת לה האי דינא כל דלא בקעו בו רבים ואין דינו כמפולש אין צריך לחי רק באחד מהפתחים:
עוד נשאר לנו לבאר דבר אח' דהא דאמרינן דהיכא דאיכא שני פתחים די בתיקון בפתח אחד והשני מותרת בלא תיקון דעכ"פ התיקון צריך להיו' בפתח שנכנסין ויוצאין בו והשני ניתרת בלא תיקון אבל אם הפתח שנכנסין ויוצאין בו הוא בלא תיקון אינו מועיל מה שהתיקון הוא בפתח השני שעיק' התיקון צריך להיו' בפתח שנכנסים ויוצאין בו:
ומנא אמינא לה ממאי דאיתא לקמן בדף י' הנ"ל דהיכא דהמבוי רחב יותר מעש' אמו' דעושה פס גבוה י' טפחים ומעמידו לארכו של מבוי אי נמי כדרב יהודא דאמ' מרחיק שני אמו' ועוש' פס שלש אמו' ומקש' וליחוש דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ומתרץ דאין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן ואח"כ מקשה מ"ש מדרב אמי ורב אסי ומתרץ התם קא ממעט בהליכה הכא לא קא ממעט בהליכ':
ולכאורה קש' מאי שייכו' מהך דרב יהודא להך דרב אמי ורב אסי דבהך דרב אמי ורב אסי כיון שנפרץ המבוי מצדו נתקצר' המבוי כמו מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר ונתרחק הקור' או הלחי מהמבוי אך כל זמן שבני המבוי נכנסים ויוצאים עדיין לא בטל ההיתר דהוי סוף מבוי אבל בהך דרב יהודא דב' הפתחי' בתחילת המבוי ואף אם בני המבוי ילכו דרך פתח הקטן עדיין הקורה והלחי במלתיהו קאי דהרי המבוי לא נתקצר':
כבר הקש' קושיא זו הריטב"א בד' ו' ע"ב הנ"ל בד"ה לא שבקי אינשי פתחא רבה ושם בסוף דבריו כתב וז"ל וא"ת ומי האי דפרכינן וניחוש (צ"ל דשבקו) לפתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ומה בכך כיון ששתיהם בתחלת המבוי וקור' על גביהן הרי המבוי מוכשר שיש בשתי אמו' שיעו' פתח י"ל שאילו הניח קור' מכותל לכותל הכי נמי אבל הכא מיירי שלא הניח קורה אלא מהפס של ג' אמו' ונשתיירו שני אמו' אלו פרוצו' בלא הכשר קור' ולחי עכ"ד:
וכוונת קושייתו כנ"ל דמה בכך דעיילי בפתחא זוטא כיון ששניהם בתחילת המבוי והמבוי לא נתקצר' ועדיין הלחי והקור' אצל המבוי מאי פסול יש בכאן והרי המבוי מוכשר ומאי דכתב שיש בב' אמו' שיעו' פתח היינו כל שאינו יותר מעשר אמו' עדיין שיעו' פתח עליו ואינו אוסר:
אך תירוצו צריך ביאו' דלכאור' הי' אפש' לפרש דבריו דמיירי בקור' ולא הניח קור' על כל רוחב המבוי רק מכותל אחד עד הפס שהעמיד עתה מג' אמו' ורחוק הקור' עדיין מכותל השני והוי כמו שלא הניח הקור' אצל כותלי המבוי דכמו דבמבוי שצדו אחד ארוך ואחד קצר צריך להניח ולהעמיד הלחי והקור' אצל הקצר כדאי' לעיל וכן בהרחיק הקור' מהמבוי פסול כן במשוכה מרוח אחת ראשה אחד על הכותל האחד וראשה השני משוכה מכותל השני פסול כדאי' בד' ט' ומש"ה גם כאן פסול כיון דהקור' אינה מגעת רק עד הפס מג' טפחים ואינו מגיע לכותל השני ורק אם היו עדיין בני המבוי הולכים ויוצאים דרך הפתח הראשון הי' מותר כמו בהך דרב אמי ורב אסי אף שנתקצר' המבוי והקור' רחוק' מכותל אחד מהמבוי באורך שהרי נתקצר' אעפ"כ בנכנסים ויוצאים דרך הפתח הראשון מותר ה"ה בכאן דהקורה רחוקה מכותל אחד ברוחב דהוא משוכה מהכותל גם כן היכא שנכנסים ויוצאים עדיין דרך פתח הראשון מותר ודמי הך דר' יהודא להך דרב אמי ורב אסי דאיכא חשש דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ושוב תהי' פסול משום דהקור' רחוק' מהכותל השני:
אך באמת עדיין לא הונח לנו בזה דכי אמרינן דהיכא דלא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא אינו פסול משום שהקור' אינו מונחת אצל המבוי הוא דוקא בסוף מבוי כנ"ל כיון שמתחילה נעש' בהכשר והית' הקורה או הלחי אצל המבוי אך לבסוף נתקלקל ונתרחקה ע"ז אמרינן כיון דעדיין בני המבוי נכנסים ויוצאים דרך פתח זה אף שעתה נתרחק מהמבוי מקיימים עדיין הכשר דידי'
אבל בהך דרבי יהודה דהוא תחילת מבוי שהיא רחבה יותר מעשר אמות דעוש' תקנ' דמניח ב' אמות ועושה פס ג' אמות בכה"ג אם יניח הקור' מהכותל עד הפס ולא עד הכותל השני אם נימא דזה הוי משוכה הקורה מהכותל השני אף אם בני המבוי נכנסין ויוצאין דרך פתח הגדול לא מהני כיון דמשוכ' הקורה מהכות השני ובתחלת מבוי לא מהני מה שילכו דרך שם דמכל מקום משוכה הקורה מהכותל ורק בסוף מבוי מהני כנ"ל:
ועוד דאם נימא דהפירוש בריטב"א דמש"ה פסול שם היכא דשבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא משום דבטל הקורה מפתח הראשון דהוי רחוק מהכותל השני אם כן יהי' הפסול משום דאין כאן שום קור' למבוי זו והריטב"א כתב דהפסול יהי' רק שנשתיירו אלו שני אמו' פרוצו' בלא לחי וקור' משמע דלשאר המבוי שפיר ישאר הכשר הקור' ויהי' נ"מ היכא דעשו לשני אמו' אלו קורה או לחי שפיר מהני ואם נימא דהפסול הוא משום שהקור' משוכה מהכותל השני אם כן אין כאן שום הכשר קורה כלל למבוי זו ולא מהני אף אם יעש' לשני אמו' אלו לחי או קור':
לכן בודאי נרא' ברור לפענ"ד דמשום זה אין חשש כלל דהקורה אינו מונח אצל הכותל דגם הפס מג' אמו' שעשה נחשב למבוי דהא אם לא הי' נחשב הפס למבוי הי' המבוי רחב יותר מי' דלא מהני קורה:
אך ע"כ שהפס מפסיק והפס גופי' נחשב ככותלי המבוי ומש"ה מתכשר בקור' דמהכותל עד הפס לא הוי יותר מי' וכיון שהפס גופי' נחשב כמבוי א"כ שפיר הקור' שמונחת מהכותל עד הפס שפיר הוי הקורה מונחת מכותל לכותל ושפיר הקורה משני צדדים מונחת על כותלי המבוי:
אך חשש הפסול בכאן אם ישבקו בני המבוי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ויהי' הכניס' ויציא' בפתחא זוטא יהי' פסול משום דהפתחא זוטא נשארה בלא תיקון אף דיש תיקון בפתח הגדול וכבר בארנו דבמקום שיש שני פתחים די בתיקון בפתח אחד מ"מ התיקון צריך להיות במקום שנכנסים ויוצאים וכיון דשבקו בני מבוי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא צריך להיות התיקון בפתחא זוטא ולא מהני התיקון בפתחא רבה דשם אינם נכנסים ויוצאים כלל ובמקום עיקר הפתח ליכא תיקון וזה פירוש דברי הריטב"א שישארו אלו שני אמו' פרוצות בלא הכשר קורה ולחי ומתרץ דלא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא כיון דקא ממעטי בהליכה וכיון דלא שבקו פתחא רבה שפיר מהני התיקון שיש בפתחא רבה כנ"ל דשפיר הקור' מונחת מכותל לכותל:
ומאי דהתם בהך דרב אמי ורב אסי היכא שנפרץ מן הצד ונשתייר ד' טפחים דמותר כנ"ל ואינו צריך תיקון באותו פרצה לפי שיטת הריטב"א כנ"ל דסגי בתיקון שיש בראש המבוי אף דשם ממעטין בהליכה וחיישינן דשבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא וא"כ לא מהני התיקון בפתחא רבה שאני התם כיון דנשאר פס ד' ניהו דבני המבוי ימעטו בהליכה ועיילי בפתחא זוטא מ"מ להשוכנים בתוך ד' שפיר יהי' הקורה תיקון דזה הפס ד' ג"כ שיעור מבוי דמש"ה כשר בנשאר פס ד' ולא הוי הקורה רחוק מהמבוי כיון דפס ד' הוי שיעור מבוי וא"כ שפיר אף דשאר בני המבוי הדרים אחר הפרצה ימעטו בהליכ' ושבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא מ"מ להד' טפחים הנשארי' מי שידור שם שפיר הוי הפתחא רבה פתחא וכיון דעדיין שם פתח על הפתחא רבה שפיר מהני התיקון שם ומתיר שאר הפתחים בלא תיקון היינו הפתחא זוטא שנפרץ מן הצד:
ומעתה יבואר דהיכא דלא נשאר ארבעה טפחים מהצד לא מטעם זה לבד פסול כיון שהקורה רחוק מהמבוי אך בלא"ה פסול כיון שהפרצה שבצדה אין לה תיקון ולא שייך לומר דניתר בתיקון שיש בפתח גדול כיון דשבקו בני מבוי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא לא מהני התיקון שיש בפתחא רבה ונשאר הפתחא זוטא בלא תיקון אך אף היכא דיעשה תיקון בפתח קטן בלחי או בקורה דאז לא שייך טעם זה דהפרצה הוא בלא תיקון דהרי כבר עשה תיקון בלחי או בקורה (ומפולש לא הוי כיון דלא בקעו בו רבים) מ"מ עדיין פסול מטעם הראשון דהקורה שבראש המבוי או הלחי רחוקה מהמבוי כיון דהמבוי נתקצרה ע"י הפרצה ולא נשאר פס ד' ונעשה כמבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר אך בהך דרב יהודא במבוי שהיא רחב יותר מעשר וסתמו בפס ובראש המבוי שני פתחים אף לפי הס"ד דגם בזה חיישינן דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא מכל מקום ליכא חשש דיהי' הקורה רחוקה מהמבוי שהרי המבוי לא נתקצרה וליכא רק חשש השני שמקום הפתח הקטן הוי בלא תיקון ומש"ה אם הי' עושה תיקון במקום הפתח הקטן הי' מהני אף לפי הס"ד ומתרץ דבזה ליכא חשש דשבקו פתחא רבה כיון דלא ממעטי בהליכה:
והנה דברי התוס' שם בדף ו' על מאי דאיתא שם מבוי שנפרץ מצדו רב הונא אמר אחד זה ואחד זה בד' כתבו בתוס' וז"ל אם נפרץ בקרן זויות קאי אבל אם נפרץ בראשו בלא קרן זויות לא הוי בד' דלא פליג אדרב יהודא דאמר לקמן בדף יוד מבוי שהוא רחב ט"ו אמות מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות והשתא הוי פרצה ב' אמות ומצדו דהוי בארבעה היינו משום דקא ממעט בהליכה אבל כשהפרצה בראשה לא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ע"כ:
דבריהם הקדושים אינם מובנים דכיון דנשתייר פס ד' לא איכפת לן מה דשבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא דעדיין נשאר פתח להך ד' טפחים ומש"ה בלא בקעו בה רבים אינו אוסר אף דשבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ובקעו בו רבים אסור משום דהוי מפולש וזה הוי חילוק בין מראשו לצדו דבנפרץ מצדו הוי מפולש מצד זה לצד זה דהרי איכא פתחא בשני צדדים ומבוי עקום דינו כמפולש אבל בנפרץ מראשו שני הפתחים הוי מראשו מצד אחד ולא הוי מפולש ויעו"ש לקמן בדף י' בד"ה עושה פס כתבו התוס' דאף במבוי מפולש כמין ח' לא מקרי מפולש כזה $ציור בספר$ כיון ששני הצדדים מפולשים לרשות הרבים אחד וי"א דבכה"ג הוי מפולש כיון דהעומד בעקמימו' אינו רואה שהוא מפולש לרה"ר אחד כעין דאיתא בתוס' בדף ו' בד"ה רב אמר אבל בכה"ג ששני פרצות מצד אחד כזה זה בודאי לא הוי מפולש. וא"כ פשוט יש חילוק בין נפרץ מצדו לנפרץ מראשו דנפרץ מצדו דינו כמפולש למ"ד דמבוי עקום דינו כמפולש. אבל מראשו לא הוי כמפולש ואין אנו צריכין לחילוק התוס' משום דשבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ודבריהם הקדושים אינם מובנים:
אבל יהי' איך שיהי' ע"כ בראשו פרצ' אינו אוסר דהרי אף בתחילת מבוי אמר ר' יהודא עוש' פס ג' אמו' ומשייר ב' אמות:
ועתה נשובה לדברי הטור דדברי הטור תמוהים מה דכתב דבראשו פרצתו בד' דבראשו בודאי לא הוי בד' רק בקרן זויות דקיי"ל כר' יהודא במבוי שהי' רחב יותר מעשר אמות דמעמיד פס מג' אמות ומשייר ב' אמו' כנ"ל כתמיהת הב"י:
והנה אדוננו המ"א כתב בסי' שס"ה ס"ק ג' וז"ל נפרץ מצדו וה"ה כשנפרץ בראשו ממש כגון שהמבוי סתום מג' רוחות וקצת מרוח רביעית והקור' מונחת מקצ' לקצ' ונפרצ' ברוח רביעית דשרי אבל כשהקור' מונחת על הפס (או צ"ל) אז אם יש ד' טפחים בין הפס והכותל אסו' דבעינן קור' ע"ג מבוי וליכא וכמו שנתבאר בסי' שס"ג סעי' י"ד וסעי' כ"ה וסעי' ל"ג ולזה כיון הטור והרי"ו והא דקאמר בגמ' דמות' וכמו שנתבא' בסי' של"ג סעי' ל"ד מיירי שמתוקן בלחי בצד הבתים כנ"ל ליישב דעת הטור ורי"ו וא"ת ולהוי מראשו פרצתו מג' כמו בצדו י"ל דשאני ראשו כיון דמבוי שאין פתוח מראשו ד"ט א"צ תיקון כלל עכ"ד:
ודעתו כיון דהקורה אינו מונח מכותל לכותל רק על הפס הוי כקור' משוכה מכותל המבוי ודברי קדשו אינם מובנים דמה שמונח על הפס הוי כמונח על כותלי המבוי וכאשר כבר הבאתי דברי הריטב"א דמאי דהגמ' מקשה על הך דרב יהודא דהיכא דהי' מבוי רחב יותר מעשר דממעטו בפס דמקשה דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא היינו היכא שהקור' אינו מונח מקצה לקצה רק עד הפס ומש"ה מקש' דלמא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ונשאר הפתחא זוטא בלא תיקון וכאשר מתרץ דלא שבקו פתחא רבה לא קשה עוד דקור' אחד מתיר שני פתחים ואם נימא דהפסול הוא משום דהקור' אינ' מגעת עד הכותל לא הי' מהני מה דלא שבקו פתחא רבה דבתחילת מבוי לא מהני זאת רק בסוף מבוי ואם נימא דשם מיירי בלחי מלבד דהוא דוחק דבגמרא סתמא קתני ולא חילק בין לחי וקור' דא"כ מאי מקש' בגמ' הי' באפשר למוקי דהקור' מונח מכותל לכותל דלא קשה אף אם נימא דשבקו פתחא רבה אך ע"כ דהקושיא משום דסתמא קתני והי' אפש' לומ' לשיטת המ"א להיפך דקושית הגמ' דלמא שבקו פתחא רבה הוא רק על לחי דבאמת על קור' לא הוי קשה דיוכל להיות דהקור' מונח מכותל לכותל אבל כיון דמיירי בסתמא אף בלחי ומלחי קשה דהלחי לא הוי תיקון רק לפתח הגדול דשם עומד הלחי ונשאר הפתח קטן בלא תיקון ובשני לחיים לא מיירי היכא דשבקו פתחא רבה ודלא כשיטת הריטב"א דהקושיא הוא על קור' היכא דמונח עד הפס:
אך מצד עצמו הסבר' מוכח דהפס הוא ככותל המבוי ונחשב כשני פתחים ומש"ה מותר אף דהמבוי יותר מי' והפס מחלק המבוי לשנים ונחשבת לשני פתחים הן לענין זה שלא תהי' הפתח יותר מי' והן לענין דאם היו בני המבוי ממעטין בהליכה והולכין דרך פתח קטן לא הי' מהני הלחי בפתח הגדול לפתח הקטן כיון דנחשבים כשני פתחים וע"כ דהפס נחשב לכותלי המבוי ושפיר הקור' המונח מכותל לפס הוי כמונח מכותל לכותל ואין כאן פסול לומ' דהקור' משוכ' מכותל השני וכן אין כאן פסול משום דליכא קור' בפתח קטן דתיקון דפתח אחד מהני לכל הפתחים כמבוא' בפירוש ברשב"א בעבודת הקודש בשער השני בסוף דין ב' וז"ל מבוי שיש לו שני פתחים מצדו ואין באחד מהם יותר על י' ויש באמצען פס יתר על כל אחד מאוירן כולו נותן קור' על אחד מהם ודיו ואינו צריך השני כלום וכן הוא שם ברשב"א מקוד' באותו דין עצמו:
שבתי וראיתי אח"כ באבן העוזר דכתב וז"ל מ"ש המ"א בס"ק ג' דינו ליתא דא"כ למה דחיק הש"ס למוקי בקרן זויות ה"ל לשנויי הכי וכן מבואר בירושלמי בדין ב' פתחים בצד אחד סגי בקור' אחד לאחד מהפתחים ופסק כן הרשב"א בעבודת הקודש שער ב' דין ב' ע"ש גם כתב שם בדין מבוי הרחב מעשרים המבואר בסימן שס"ג בסי' ל"ד עוש' קור' לפתח האמצעי ולשני אוירין מצדדין אינו צריך כלום עכ"ד:
וכן ראיתי אח"כ בתוס' שבת דכתב על דברי המ"א וז"ל אין דבריו מובנים דהרי אף אם הקור' מונחת על הסתימ' ראוי להתיר אם אין בפרצ' יותר מי' אמות דהא גם הסתימ' שייך למבוי גם מה שסיים וכתב דבסי' שס"ג מיירי שהלחי הוא לצד הבתים לא ידענא למה לא יהי' מותר אף אם הוא סמוך לסתימ' יעו"ש:
הרי ג"כ דעתם כנ"ל דהסתימ' מפס חשיב כגוף הכותל ממבוי כנ"ל:
אמנם עדיין אפשר ליישב דברי הטור על דרך המ"א דנרא' ברור דכמו דהיכא דהמבוי יותר מעשר דלא מהני סתימ' רק היכא דעומד מרובה על הפרוץ שבצדו דאל"ה אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטלי לי' והוי פרצה יותר מעשר ה"ה היכא דלא הוי רוחב המבוי יותר מעשר אך שסתמו בנתיים בפס והניח הקורה מכותל אחד עד הפס והפס לא הוי עומד מרוב' שבצדו דג"כ פסול אף דכל המבוי לא הוי יותר מעשר ואף אם נסלק הפס עדיין לא יהי' המבוי יותר מעשר מ"מ פסול מטעם אחר כיון שהקור' אינ' מונחת על המבוי ומשוכה מכותל המבוי ומה שמונח על הפס לא הוי כמונח על כותל המבוי דאמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' וכאילו אין כאן פס כלל והקורה משוכה מכותל המבוי כמו דפסלינן מההוא טעמא לענין שהמבוי רוחב יותר מעשר כיון דנסלק הפס ה"ה לענין זה שהקור' מונח על הפס וכיון דהוי פרוץ מרוב' ואמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' והוי. הפס כאילו לתנייהו שוב פסול מטעם דהקור' אינה מונחת על המבוי ומשוכה מכותלי המבוי:
והנה בב"ח איתא דהטור מיירי דלא הוי הפס הנשאר אצל הפרצ' עומד מרובה על הפרוץ וא"כ שפיר ניחא כדברי המ"א דפסול בשביל שהקור' אינה מונחת על המבוי דאמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' לפס ושוב הקור' אינ' מונח על המבוי ואף דבלא"ה הי' אפשר לפרש דמיירי דהמבוי רחב יותר מעשר מ"מ זה הי' נראה לו דוחק להב"ח למוקי דהמבוי יותר מעשר ומש"ה תירץ שם מטעם בקעו בו רבים ולקמן מבואר דאין זה מספיק ודו"ק:
אך עדיין יש לדון גם בזה ניהו כיון דהפס לא הוי עומד מרובה אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' וכאילו אין כאן פס ופסול משום דהקורה אינו מונח על המבוי מ"מ זה הוא בתחילת המבוי דאם תתילת המבוי נעשה כך בודאי פסול' אבל בסוף המבוי דמתחילה לא הי' פרצ' כלל והי' הקור' מונחת על המבוי אך אח"כ נעשה פרצה ונשאר פס שהקורה מונח עליו אף דהפס לא הוי עומד מרובה ואתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' מ"מ לא נפסל משום דהקורה אינו מונח אצל המבוי כמו היכא דנפרץ מצדו ולא נשאר פס ד' דג"כ לא הוי עליו שם מבוי אעפ"כ כל דלא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא נשאר עדיין היתר הראשון כל שבני המבוי עדיין יוצאין ונכנסין דרך פתח הראשון אף שעתה רחוק הקורה מהמבוי כל דלא שבקו בני המבוי הפתח הראשון עדיין בהתירו קאי ותרתי לגריעותא בעינן כדברי הריטב"א הנ"ל שיהי' רחוק מהמבוי ודשבקו בני מבוי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא. וע"כ צריך לומר כן דהרי בנפרץ מצדו ולא נשאר פס ד' דהוי הקור' רחוק מהמבוי אעפ"כ לא הי' אסור רק מחשש דלמא שבקו בני מבוי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא הא אילו לא שבקו הי' מותר:
וא"כ בנפרץ מראשו דלא ממעטו בהליכה דאיתא בגמ' דאמרינן דלא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא אינו פוסל אף שהקורה אינו מונחת אצל המבוי וגם בזה יוקשה על המ"א דאף לשיטתו דמה שמונח הקורה על הפס לא הוי כמונח אצל המבוי מ"מ אינו פוסל בנפרץ מראשו דהוי סוף מבוי ובסוף מבוי אינו נפסל אף שנרחק הקורה מהכותל אם לא היכא דבני המבוי שבקו הפתחא. ובראשו כיון דלא ממעטו בהליכה אמרינן דלא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא. ומש"ה אף היכא דהפס לא הוי עומד מרובה על הפרוץ שבצדו ואמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' והוי כאילו אין כאן פס ולא הוי הקורה סמוכ' להמבוי בצד השני מ"מ אינו פוסל בסוף מבוי כיון דלא שבקו פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא: