נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כו
לכבוד חותני הגאון מאור הגולה מופת הדור המרת הזמן נ"י. ע"ח פ"ה כש"ת מוהרר יהושע שליט"א. האבדק"ק קוטנא.
על דבר אשר כתב כ"ג על מה שהבאתי במכתבי הראשון דמה שכתב הרשב"א בעבודת הקודש בשער השלישי בדין א' דגג הסמוך לרשות הרבים והוא בתוך י' לרשות הרבים ועש' לו סולם קבוע מות' להכניס ולהוציא ומה בין זה לעמוד ברשות הרבים שאינו גבו' י' שהוא נידון משום כרמלית ירא' לי לפי שהעמוד אינו גבו' י' וגג זה גבו' מצד החצר י' למה הדבר דומ' לבור ברשות הרבים עמוק שבע' וחוליא שלש' משלימתו לעשר' שהחוליא נידונת משום רשות היחיד אע"פ שאינו גבו' מרשות הרבים יותר משלש' עכ"ד:
ותמהתי ע"ז דנימא דחוליא שסביב הבור גבו' שלש' יהי' דינ' כרשות היחיד והא דאמרינן בשבת בדף צ"ט דבור וחוליא מצטרפין היינו לגוב' י' שתהי' קרקע הבור רשות היחיד אבל לא שיתחייב הנותן ע"ג חוליא כל שאינו גבו' י' מרשות הרבים כמבוא' שם בדברי התוס' וכתב ע"ז כ"ג ואני אומ' איברא דזה דעת התוס' בשבת בדף צ"ט ע"א בד"ה מסייע דכל שאין החוליא גבו' י' אינו מתחייב ומשטחיות דבריהם נרא' דגם ברוחב הבור ד' בלא החוליא לא מקרי החוליא רשות היחיד וכן נרא' עוד יותר מדבריהם שם ע"ב בד"ה לאחרים שכתבו ניהו דבמוקף כותל לכרמלית ועשאו רשות היחיד מקרי גם המחיצות למעל' רשות היחיד מ"מ החוליא כל שאינו גבו' י' לא נחשב רשות היחיד והא דהקיפו ועשאו רשות היחיד היינו שמקום החלל הוא רוחב ד' ואפ"ה כתבו דבחוליא שאינו גבו' י' לא הוי רשות היחיד שיתחייב הנושא ונותן ע"ג הא קמן דגם ברחב הבור ד' אין החוליא שאינו גבו' י' נחשב כרשות היחיד וכ"כ הרב המאירי להדיא דאין הפרש בין גבו' החוליא ג' לגבו' יותר ולעולם לא הוי ע"ג החוליא רשות היחיד אלא בתוך הבור אם לא שגבו' החוליא י' אמנם א"כ דעת התוס' והמאירי מ"מ הריטב"א בחידושיו לעירובין בדף ע"ח חולק ע"ז בהדיא וס"ל דכל שחלל הבור ד' נחשב ע"ג החוליא רשות היחיד אע"ג שאין גבו' י' רשות היחיד שמתחייב הנושא ונותן על גבו רק כשאין חלל הבור ד' דלא נחשב רשות היחיד כי אם בצירוף רוחב החוליא דאי בעי מנח עלי' בזה פשוט דצריך גבו' י' דהא לא נחשב קרקע הבור רשות היחיד רק על החוליא א"כ צריך שיהי' גבו' י' ועי"ש שכתב דברוחב חלל הבור ד' דנחשב על גבי החוליא רשות היחיד אף שאינו גבו' י' מרשות הרבים מ"מ צריך שיהי' גבו' ג' שלא יהי' רשות הרבים ממש ואין ספק שזה דעת הרשב"א שכתב דע"ג החוליא נחשב רשות היחיד כל שגבו' ג' מרשות הרבים ונפק מתורת רשות הרבים דבלא הבור הי' דינו ככרמלית ועכשיו שיש בו בור ה"ל חורי רשות היחיד דנידון כרשות היחיד והיוצא מזה בגזוזטרא היוצא מהכותל והוא סמוך לי' טפחים לחלון דנחשב כחורי רשות היחיד כמ"ש התוספות בר"פ כל גגות היכא דהגזוזטרא הוי למטה מי' טפחים לדעת התוס' והמאירי לא נחשב כחורי רשות היחיד כיון דהוא למט' מי' והוי כמו חוליות הבור והטעם נרא' כיון דאויר רשות הרבים סובב זה החור רשות היחיד היינו הגזוזטרא או החוליא אמנם לדעת הריטב"א והרשבא הוי חורי רשות היחיד כיון דגם בחוליא הוי רשות היחיד אף שהוא למט' מעשר' והנ' המ"א בסי' שנ"ג ס"ק ד' תמה על המחבר שכתב בדף הבולט מהכותל והוא למעל' מי' טפחים מרשות הרבים וחלון פתוח לו דמותר לשמש ותמה המ"א דהא גם אם הדף הוא למט' מי' טפחים ג"כ חורי רשות היחיד כרשות היחיד ולפי הנ"ל ניחא דפשיטא דלדעת התוס' והמאירי דבחוליות הבור לא הוי חורי רשות היחיד כיון שהוא למט' מעשר' והטעם כיון דאויר רשות הרבים מקיף אותו:
והנה הגאון בעל אבן העוזר השיג על המ"א וכתב דניהו דחורי רשו' היחיד כרשו' היחיד וחייב הנושא והנותן על גביו מ"מ כיון שהוא פחות מי' טפחים לרשות הרבים ה"ל כנפרצ' למקום האסו' יעו"ש וגם ע"ז השיב כבוד גאונו דלדעת הרשב"א והריטב"א דבחוליא אף שהוא למט' מי' דינ' כחורי רשות היחיד שפיר הוי הוי חורי רשות היחיד גמור ולא דמי לנפרץ החצר למקום האסור כמו בחוליא והטעם משום דבטל לרשות היחיד אלה דברי כ"ג:
וכשאני לעצמי נראה לפענ"ד דאין כוונת הריטב"א דהחוליא הוי רשות היחיד משום דהוי חורי רשות היחיד רק כפי מאי דאיתא בשבת בדף צ"ט ע"ב בעי ר' יוחנן כותל ברשות הרבים גבו' י' ואינו רחב ד' ומוקף לכרמלית ועשאו רשות היחיד וזרק ונח על גביו מהו מי אמרינן כיון דאינו רחב ד' מקום פטו' הוא או דלמא כיון דעשאו רשות היחיד כמאן דמליא דמיא אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצ' לעצמו לא כ"ש וכתבו בתוס' בד"ה לאחרים עוש' מחיצ' וז"ל גבי חוליא דבור לא שייך לומ' הכי לחייב המשתמש מרה"ר על גבה כיון שאין החוליא עצמ' גבו' י' כוונות דבריהם על מה שכתבו שם בדף ע"א בד"ה מסייע לי' לר' יוחנן דלהשתמש טל החוליא אינו מותר רק כשהחוליא עצמ' גבו' י' והי' קשה להו להתוס' דאף שאין החוליא גבו' י' תהי' ג"כ החוליא רשות היחיד משום דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש וע"ז חלקו התוס' דכאן שאני דאין החוליא עצמ' עושת רשות היחיד כיון שהיא עצמ' אינ' גבו' י' רק בצירוף מחיצות הבור ומחיצות הבור אינם מעלים למעל' על החוליא שאינם גבוהים מהארץ והחוליא עצמ' לא מהני שיעש' רשות היחיד על גבה מההוא טעמא דלאחרים עוש' מחיצ' דהוא עצמו אינו עוש' מחיצ'. ואפשר עוד יותר להטעים סברת התוס' דהנ' שם הוי האיבעי' אם נימא כיון דאינו רחב ד' מקום פטו' הוא או דלמא כיון דעשאו רשות היחיד כמאן דמליא דמי' ופשיט הגמרא לאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש דהיינו מהאי טעמא דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש בודאי אמרינן ביתא כמאן דמליא דמי' והוי מחיצ' גם לעצמו וא"כ בחוליא דאינ' גבו י' רק בצירוף הבור לא נוכל לומ' דהחוליא הוי רשות היחיד מטעם ביתא כמאן דמליא דמי' דהא אם יתמלא הבור שוב לא יהי' רשות היחיד דהרי החוליא אינו גבו' י' רק בצירוף הבור הוי רשות היחיד וכיון שיתמלא הבור שוב לא הי' רשות היחיד ולא הוי חולית הבור רשות היחיד וגם לא הוי ק"ו כלל לומ' לאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש דהחוליא גופי' אינו עוש' מחיצ' בלא צירוף מחיצות הבור:
אך דעת הריטב"א אינו כן אך אף בחוליא הוי רשות היחיד כיון דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש אף דהחוליא לבד' אינ' עוש' מחיצ' מ"מ כיון דצירוף החוליא עושת רשות היחיד להבור לעצמו לא כ"ש:
וז"ל הריטב"א שם וא"ת עוד למה לי' בפרק הזורק לאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש והנ' ידוע דדברי הריטב"א בעירובין המה בקיצור וקושיתו למה לי הטעם דחולית הבור רשות היחיד משום דאי בעי מנח עלי' מידי ומשתמש והקש' למה לי' האי טעמא הואיל ואי בעי מנח עלי' מידי ומשתמש הא בלא"ה הוי רשות היחיד משום דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש:
ותירץ וז"ל וי"ל דאין זה קושיא כלל דהכא כשאין הבור רחב ד' איירי דהבור עצמו לא חשיב רשות היחיד דהא בעינן חולית הבור להשלים לרוחב ד' טפחים (כוונתו כיון דאין הבור רחב ד' לא נוכל לומ' לאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש דהרי אינו עוש' לאחרים מחיצה כלל כיון דאין הבור רחב ד') וכי אמרינן דחולית הבור מצטרף לרוחב ד' שיהי' הנוטל מתוכו והנותן על גבו חייב מיירי שהחוליא גבו' מהקרקע י' טפחים שיש בו גוב' רשות היחיד ומיהו כל שיש בחלל הבור ד' חולית הבור מצטרף לעשר' והנוטל מתוך החוליא והנותן על גביו חייב כדתני בהדיא (והיינו כנ"ל דאמרינן לאחרים עוש' מחיצ' לעצמ' לא כ"ש) ואפשר דמיירי דהחוליא גבו' ג' טפחים שיצא' מתורת לבוד דאי לא אויר רשות הרבים שולטת בו. וזה יותר נכון מדפסיק ותני ולא יהיב שיעורא (ונרא' שיש כאן ט"ס בדבריו וכך צ"ל שאחר שהביא דמיירי דהחוליא גבו' ג' טפחים הביא עוד דיע' אף דאינו גבו' כלל וע"ז כתב וזה יותר נכון מדפסיק ותני ולא יהיב שיעורא):
ואי ק"ל הא דאמרינן התם על ההוא מתניתן בור ברשו' הרבים עמוק' י' ורחב' ד' אין ממלאין ממנ' בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצ' גבו' י' טפחים וכו' ואמאי צריך לעשות מחיצ' גבו' י' על שפת הבור והא אמרת דחולית הבור אע"פ שאינ' גבו' ג' טפחים מן הקרקע דין רשות היחיד יש לה (בכאן מבואר בפירוש דדעתו אף שאינו גבו' ג' הוי רשות היחיד וע"כ כאשר הגהתי בדבריו מתחל' דהביא דעה אחרת דאף שאינו גבו' ג' הוי רשות היחיד) וסתם בור יש עליו חוליא ואם כן ימלא ויתן על החוליא וישת' דהא מרשות היחיד לרשות היחיד מפיק וכו' וזה אינו קושיא שאע"פ שהחוליא (לא) חשיב' רשות היחיד גמור' ואפילו אינ' גבו' ג' טפחים כיון שעוש' מחיצ' לבור (בכאן מבואר דהטעם של הריטב"א דהוי החוליא רשות היחיד כיון שעוש' מחיצ' לבור לא מטעם דהוי חורי רשות היחיד) מ"מ לא שרי למלאות לפת על החוליא דלמא לא משתמש שפיר ומנח לה מחוץ לחוליא וכו' יעו"ש:
הרי בפירוש מבוא' בריטב"א כאש' בארנו לעיל דהטעם לשיטתו דחולית הבור הוי רשות היחיד לא משום דהוי חורי רשות היחיד רק משום דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש ובפרט כפי הדיע' שהביא הריטב"א, דאף דהחוליא הוי פחות מג' הוי רשות היחיד זה בודאי לא הוי מטעם דהוי חורי רשות היחיד. אך דעת הריטב"א משום דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש ולא כשיטת התו' הנ"ל דבחולית הבור לא שייך זאת כיון דהוא עצמו אינו עוש' מחיצ' רק בצירוף מחיצות הבור ודעת הריטב"א אינו כן רק דכיון שהחוליא מועיל לעשות רשות היחיד הוא עצמו נעשה רשות היחיד:
והנה אם נבוא עלה מטעם חורי רשות היחיד הנה דעת התוס' בשבת בדף ז' ע"ב בד"ה והלכ' ונח' בחור כל שהוא דכל שהחור למט' מי' מפולש מרשות היחיד לרשות הרבים לא הוי חורי רשות היחיד כיון שבני רשות הרבים משתמשים שם. אך דעת המ"א בסי' שמ"ה ס"ק ב' דלפי המסקנא אף למט' מי' הוי רשות היחיד אך כל זה בחור בבתים אבל בחוליא סביב הבור ובגזוזטרא הבולע מהבית כדברי המ"א בסי' שס"ג בס"ק ד' בודאי קשה לומ' דיהי' רשות היחיד כדברי האבן העוזר הנ"ל אך האבן העוזר כתב דניהו דהוי רשות היחיד וחייב הנושא והנותן על גביו מ"מ כיון שהוא פחות מי' טפחים ה"ל כנפרצ' למקום האסור ואנכי אשמע ולא אבין כיון דהוי כנפרצ' מנ' רוחות שוב לא הוי רשות היחיד כלל דרשות היחיד בעי מדאורייתא ג' מחיצות וכיון דהוי נפרצ' מג' רוחות לא הוי רשות היחיד כלל אם לא דנימא דהחור בטל לגבי הרשות היחיד שמוקף מחיצות שוב לא הוי פרוץ למקום האסו' כאש' הקש' כ"ג:
ואף אם נימא דבגזוזטרא הוי חורי רשות היחיד אף שפתוח לשלש' רוחות לרשות הרבים משום דבטל לגבי רשות היחיד מ"מ בחולית הבור קשה לומ' דהוי רשו' היחיד דמה שעל החוליא לא הוי נגד רשות היחיד רק נגד אויר רשות היחיד אך דעת הריטב"א משום כיון דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש:
ודברי כ"ג אינני מבין דכיון דדעת כ"ג דטעם הריטב"א משום דהוי חורי רשות היחיד וכתב דכן דעת הרשב"א שהבאתי גבי גג הסמוך לרשות הרבים אף שאינו גבו' עשר' מרשות הרבים הוי רשות היחיד כדעת הריטב"א ואיני מבין דשם בודאי לא שייך דהוי חורי רשות היחיד דגג הבית לא הוי חורי רשות היחיד רק בחלון פתוח לתוכו מהבית כדאיתא בש"ע בסי' שמ"ה בסעי' ט"ז ואי משום דעוש' סולם קבוע להתירו הא התם מבואר דאף בלא הסולם הוי רשות היחיד רק הסולם מהני שיהי' תשמיש קבוע וגם משום סולם הקבוע לחצר קש' לומ' דהוי חורי רשות היחיד:
אך כאשר בארנו טעם הריטב"א דבחוליא הוי רשות היחיד כיון דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש ה"ה בגג הסמוך לרשות הרבים אפש' לומ' כן כיון דעוש' לאחרים מחיצ' הכותל מהבית ה"ה דעל גבו הוי רשות היחיד וממילא דהוי כל תקרת הבית רשות היחיד דלא הוי נפרץ לרשות הרבים דכותל הבית מפסיק דהוי רשות היחיד וכבר בארנו בתשוב' הקודמת דאפשר דטעם הרשב"א משום דהמחיצות מהבית מהני לחצ' ג"כ ועושים להחצ' רשות היחיד ומש"ה בעי טעמא משום דהמחיצות מהבית בתוך החצ' גבוהים י' ודו"ק:
והנה בהך דקאמ' לאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש על מה שכתבו התוס' גבי חולית הבור לא שייך למימ' הכי כתב מהר"ם לובלין וז"ל כוונות התו' בזה דלמ' לי' גבו' י' נוקמי כגון שאין הבור עמוק' י' כ"א בצירוף החוליא ולכן כשנוטל ונותן ע"ג החוליא חייב אע"ג שאין החוליא גבו' י' וגם אינ' רחב' ד' מטעם דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמ' לא כ"ש לכך כתבו התוס' דגבי חולית הבור לא שייך למימ' הכי יעו"ש:
נראה דעתם דהיכא דבלא החוליא הוי הבו' רשות היחיד וא"צ לצירוף החוליא לא שייך לומ' דהחוליא הוי רשות היחיד משום דלאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש דלאחרים אינו עוש' מחיצ' כלל דבלא החוליא הוי רשות היחיד וא"כ ה"ה בגג הסמוך לרשות הרבים ואין מחיצות הבית גבו' י' מרשות הרבים היכא דמקרקע הרשות הרבים ולמט' בהבית עדיין עמוק י' אף בלא מחיצות הבית הגבו' קצת מרשות הרבים שוב לא שייך לומ' לאחרים עוש' מחיצ' לעצמו לא כ"ש:
אך דברי מהר"ם אינם מובנים לי דבהך דשבת שם בכותל ברשות הרבים גבו' י' ואינו רחב ד' ומוקף לכרמלית ועשאו רשות היחיד בודאי אין חילוק אם הכותל גבו' י' או יות' מזה ולא אמרינן היכא דהכותל גבו' הרב' שוב הכותל שלמעל' אינו עוש' רשות היחיד דעד י' עוש' רשות היחיד וא"צ לצרף הכותל שלמעל' דזה בודאי אינו רק כל הכותל משוי מחיצ' וא"כ ה"ה בחולית הבור ואם נימא דדעת מהר"ם לחלק בין חולית הבור בין מחיצ' שהוא כולה מחיצ' למעל' כמו כותל אפשר ג"כ לחלק בין מחיצת הבית לחולית הבור ואין כאן מקום להאריך:
והנה לענין חורי רשות היחיד מה שפלפל כבוד גאונו בדברי המ"א בסי' שנ"ג ס"ק ד' עוד צ"ע שם דבריו:
דכתב וז"ל צ"ע כיון דחלון הבית פתוח לו בתוך ג' א"כ אף למעל' מי' הוי רשות היחיד דהוי חורי רשות היחיד:
ודבריו צריכין לי עיון במה שכתב כיון דחלון הבית פתוח לו תוך ג' משמע דלא הוי חורי רשות היחיד רק שיהי' סמוך תוך ג' לרשות היחיד ובתוס' בפרק כל גגות בדף פ"ט במחיצות שם באמצע דבריהם בע"ב כתבו וז"ל וכן זיז היוצא לרשות הרבים רחב ד' דהוי רשות היחיד היינו סמוך לחלון תוך עשר' דהוי כי חורי רשות היחיד יעו"ש דבריהם:
הרי דכתבו בפירוש דכל שהוא תוך י' ואין מחיצ' י' מפסקת בניהם שפיר הוי חורי רשות היחיד ומדוע הצריך דוקא המ"א שיהי' תוך ג':