אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן כה

סימן כד

שאלה אמת המים המקיף לעיר וחריץ מאמת המים הוא מתלקט עשר' מתוך ארבע אמות דמהני כמו מחיצה ועל החריץ גשרים הרחבים יותר מעשר' אמות וגם המה מכל צדדי העיר מהו הדין מגשרים האל' אם דינם כפרצות שאוסרים ביותר מי' אמות וכן במפולש:

והנה בחתם סופר בסי' פ"ט התיר היכא שלמעל' גבוה חמשה טפחים הגשר ולמטה החריץ עומק חמשה טפחים מטעם דגידוד חמשה ומחיצה חמש' מצטרפין ועוד הוסיף אח"כ להתיר אף רק מה שלמע' עמוק עשר' אף אם התחלת הגשר שוה לקרקע כאשר יבואר אח"כ ונעיין אנחנו לעצמינו מה שנרא' לפענ"ד בזה:

הנה תחת הגשר אין לספק דהוא רשות היחיד מטעם דגבוה עשרה ורחבה ארבע' ואף דבצדדים ליכא מחיצתא דאמרינן גוד אחית מחיצתא כיון דאין גדיים בוקעים בו ובקיעת דגים לא שמי' בקיעה כמבואר בשבת בד' ק"א אך למעל' נרא' דלא הו' רשות היחיד כיון דאין המחיצות ניכרות למעל' כדאית' בעירובין בדף צ"ב דמה חצר דמנכרי מחיצ' אף גג דמנכרי מחיצתא ואפילו לשמואל דסובר דלא בעינן מנכרי מחיצתא מכל מקום היכא דהוי מחיצה הנדרסת בודאי לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא כדאיתא בשבת בדף הנ"ל ובדף פ"ט וכן נפסק בש"ע בסי' שמ"ה סעי' ט"ז דגג הבולט על מחיצת הבית באופן שאין המחיצות ניכרו' למעל' הוי כרמלית:

והנה בעירובין בדף פ"ד איתא והוא הדין המבואר בסי' שס"א דגג הסמוך לרשות הרבים עושה סולם קבוע להתירו ובלא סולם קבוע אסור כיון דאין דיורין על הגג אוסרין עליו בני רשות הרבים ודעת רש"י ותוספות דאם אין הגג גבוה עשר' מרשו' הרבים לא מהני סולם קבוע כי שנפרץ לרשו' הרבים ומש"ה המה מוקמי הברייתא דיש גפופין על הגג גבוה עשר' אך שבמקום אחד ליכא גפופי בפחות מעשר' באופן דלא הוי רק כפתח ומש"ה באיכא דיורים אין אוסרים אך ר"ת פירש שם דאף דאין הגג גבוה עשר' מרשו' הרבים ואינו מוקף גפופים מ"מ כיון דתוכו רשו' היחיד אינו אסור מה שנפרץ למעל' לרשו' הרבים ואינו גבוה עשר' אך רק בדאיכא סולם קבוע דאז הוי כאיכא דיורין למעל' אז אין אוסרים עליה בני רשות הרבים:

והרשב"א בעבודת הקודש תירץ בתירוץ אחר ח"ל הרשב"א גג הסמוך לרשו' הרבים והוא בתוך עשר' לרה"ר ולמעל' מעשר' לחצר ורבים משתמשים בו וכו' ה"ז כרשו' הרבים ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו עד שיעש' לו סולם קבוע מצדו עשה לו סולם קבוע וכו' ומותר להכניס ולהוציא וכו' ומה בין זה לעמוד ברשו' הרבים שאינו גבוה עשר' שהוא נידון משום כרמלית יראה לי לפי שהעמוד אינו גבוה עשר' וגג זה גבוה מצד החצר עשר' למה הדבר דומה לבור ברשות הרבים עמוק שבעה וחוליא שלש' משלימתו לעשר' שהחוליא נידונית משום רשות היחיד אע"פ שאינו גבוה מרה"ר יותר משלש' עכ"ד:

והנה דבריו הקדושים צ"ע גדול לומ' שחוליות הבור תהי' רשות היחיד כיון שגוף החוליא אינה גבוה עשר' ופרוצה לרשו' הרבים ואפילו גוד אסיק לא שייך בזה דאם נימא גוד אסיק הוא מצד הפנימית אצל הבור ששם גבוה עשר' אבל מצד חוץ לא שייך גוד אסיק דשם לא הוי גובה עשרה ומסוגית הגמ' בעירובין בד' צ"ט ע"ב בבור ברשות הרבים ומליחה גבוה עשר' שם לפי פירש התוספו' והרמב"ם מבואר להיפך דהיכא דאין החוליא גבוה עשר' רק הבור הוי רה"י ולא החוליא אך בתשובה שאח"ז שם יבואר בתשובה לחותני הגאון נ"י דיש מקום לזה לומר שהחוליא גופא תהי' רשות היחיד משום כיון דלאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש כדאיתא בשבת בד' צ"ט לענין כותל שאינו גבוה יו"ד ואינ' רחבה ד' ומוקף לכרמלית וכן מצאתי בריטב"א ומההוא טעמא גם מחיצת הבית אפילו שאינו גבוה עשר' מרשו' הרבים כיון שעושה מחיצ' להבית ועשאו רה"י אף למעלה הוי רשו' היחיד או כיון שעושה מחיצה להחצר ומש"ה הוצרך שיהי' מצד החצר גבוה עשרה:

אך התוס' כתבו דבחוליו' הבור לא שייך האי סברא דלאחרים עושה מחיצ' לעצמו לא כ"ש ולקמן בתשוב' הסמוכה יבואר בארוכה:

והנה בש"ע בסי' שס"א מבואר גג הסמוך לרשו' הרבים בתוך עשר' טפחים ולמעל' מעשרה לחצר וכו' אסו' להשתמש עד שיעש' לו סולם קבוע נרא' שפוסק כשיט' הרשב"א דמש"ה מותר אף שהוא למט' מעשר' לרה"ר כיון שהוא למעל' מי' מהחצר:

והמ"א כתב בסי' שס"א סק"א וז"ל ולמעלה מעשרה מחצר דאילו כולו אינו גבוה י' לא מהני סולם דהוי רה"ר כמבוא' בסי' שמ"ה סעי' י' (היינו בעמוד תשע' ורבים מכתפים עליו) ואם תוכו י' אע"פ שמצד החצר אין בו י' א"צ סולם עכ"ד:

והנה יש בדבריו ט"ס וכאשר הגיה במחצית השקל וכן צ"ל אם תוכו י' אע"פ שמצד החצר אין בו י' מהני סולם ואם גם מצד רה"ר גבוה עשר' א"צ סולם:

פירוש דבריו דאחת משני אלה מהני או דמצד החצר גבוה י' אף שאין תוכו י' והוא שיטת הרשב"א וה"ה אם תוכו י' אע"פ שמצד החצר אין בו י' והיינו שבכל הצדדים אינו גבוה י' רק שתוכו י' שהבית חפור בעומק הקרקע מהני סולם והוא שיטת ר"ת כיון שתוכו י' וקיי"ל לקולא כשניהם:

והנה לכאור' יש סתירה לדין זה מהדין הנ"ל בעירובין בד' צ"ב ובד' פ"ט ונפסק בש"ע בסי' שמ"ה סעי' ט"ז דגג הבולט על מחיצת הבית באופן שאין המחיצות מהבית ניכרות למעל' הוי כרמלית וה"ה כאן בגג הסמוך לרשו' הרבים באופן שבכל הצדדים אין כאן מבחוץ גובה עשר' אף שתוכו רה"י גם כן לא הוי רה"י רק כרמלית דהרי מבחוץ אין כאן מחיצו' ומחיצות הפנימית אינם ניכרו' שהרי הגג מכסה אותם והוא גרע יותר מגג הבולט על מחיצת הבית דשם מבחוץ יש מחיצו' עשרה אך כיון שהגג בולט על המחיצו' אינם נכרים המחיצות לעומדים למעלה וכאן אינם נכרים המחיצות כלל בחוץ שמבחוץ אין כאן מחיצות עשרה:

והנה רש"י פי' בדף צ' בד"ה קשיא דרב אדרב דהיכא דלא מנכרי מחיצתא אסור כיון דלא מנכרי מחיצו' התחתונות לא אמרינן גוד אסיק המחיצו' התחתונו' למעל' אוסרים עליהם בני רה"ר העוברים לפניהם ולאחריהם ואם כן גם בגג הסמוך לרשו' הרבים ואין בחוץ מחיצות ניכרות גבוהות עשר' לא אמרינן גוד אסיק ואוסרים עליהם בני רשות הרבים.

ואי משום דבגג הסמוך לרשות הרבים אינו מותר רק בסולם קבוע דהוי כיש בו דיורין הא שם בגג הבולט על מחיצות הבית אין חילוק ואף בסולם קבוע למעלה ג"כ אסו' וגם שם אף בגג יחידי העומד ב פני עצמו כל שהגג העליון בולט על המחיצות ואין המחיצות ניכרות אסו' כדאיתא בעירובין בד' צ' דגגין השוין לרבי מאיר דסובר רשות אח' הוא וגג יחידי לרבנן רב אמר מותר לטלטל בכולו ומקש' דרב אדרב דהא רב קאמר דאוסרין הגגין זה על זה ולא אמרינן גוד אסיק מחיצתא ומתרץ התם לא מנכרי מחיצה הכי מנכרי מחיצה אלמא דאילו לא הי' מנכרי מחיצ' הי' אסו' גג יחיד, וכן כתבו בתוס' בפירוש בד' פ"ט בד"ה במחיצות דהיכא דלא מנכרי המחיצות אסור גג יחיד ובגג יחיד אין חילוק בין היכא דהוי סולם קבוע או לא דהטעם דכל היכא דאין סולם קבוע אסו' הוא כדאיתא בתוס' בד' פ"ד דכיון דבני רה"ר דרסו שם דאין הבדל בינו לרשות הרבים ואין כאן דיורין המעכבים בני רשו' הרבים אבל בגג יחידי אין שם רשות אחר המעורב בו אפ"ה כיון דלא מנכרי מחיצו' למעל' וה"ה אף בסולם קבוע למעל' אסור דאין שום חילוק ושוב יוקש' אמאי בגג הסמוך לרשו' הרבים באופן דבמחוץ אין כאן מחיצות עשר' כיון שתוכו רשו' היחיד מהני סולם קבוע עכ"פ והא אין ניכרין המחיצות:

ולשיטת הרשב"א דמיירי דהגג מצד החצר גבוה י' מש"ה מותר הי' אפש' לומ' דבכה"ג שפיר אמרינן גוד אסיק כיון דעכ"פ מצד החצר גבוה עשרה ושם מנכרי המחיצות אך לפי זה בגג הבולט למעלה על מחיצות הבית היכא דהגג לא יכס' מכל צד המחיצו' רק מצד אחד לא יאסר דלא גרע מגג הסמוך לרשו' הרבים מצד אחד דאינו אוסר ויוקש' ע"ז מדין גג קטן הסמוך לגדול דאסו' כדאית' שם בד' צ"ב אף דשם גם כן רק מחיצה אחת אינה ניכרת והשאר ניכרים. והי' אפש' לומ' דהא דינא דגג הסמוך לרשו' הרבים שמואל קאמ' לה והוא ס"ל דלא בעינן מחיצ' הניכרת אך עדיין קש' דאף שמואל מודה במחיצ' הנדרסת דלא אמרינן גוד אסיק וכאן הוי כמו מחיצה הנדרסת כאשר יבואר אח"כ דהוי כמו מחיצ' הנדרסת כיון דרבים מכתפים עליו וגם קש' על פסק הלכ' דאנן קי"ל בגג הבולט על מחיצת הבית דאסו' למעל' כיון דלא מנכרי מחיצו' כרב וקי"ל נמי בגג הסמוך לרשות הרבים דמותר בסולם קבוע:

והנה שיטת התוס' בעירובין בד' פ"ט בד"ה המחיצות דהא דאסו' היכא דהגג בולט על מחיצת הבית דזאת הבליט' המושכת להלאה מהכתלים הוי כרמלית כיון דהגדיים בוקעים תחתיו ומש"ה אף הגג שעל הבית אסו' משום שנפרץ לאותו הבליט' והנה דברי התוס' צריכין עיון דאם כן לא יהי' אסו' רק כשהבליט' היא רחב ד' דאז הוי כרמלית אבל אם הבליט' היא פחות מד' דאז הוי מקום פטור אינו אוס' וכמבוא' בש"ע מהגאון מוה"ז ולפי דברי הגמ' בדף צ' נרא' דאין חילוק:

ולשיטת התוס' זו קש' גם כן דלשיטתם ע"כ ג"כ צ"ל דכל שאין המחיצו' ניכרו' לא אמרינן גוד אסיק דניהו דלשיטתם אינו אסור משום רשו' הרבים כיון דיש הבדל בין גג הבית לרשו' הרבים עשר' טפחים. ומחיצה מבדלת בינו לרשו' הרבים. ובזה לשיטתם מותר אף שאין ניכרים המחיצו' ולא אמרינן גוד אסיק כיון שעכ"פ איכא הבדל מחיצ' בין רשו' הרבים לאותו הגג אך אסו' משום שנפרץ לאותו הבליט' ובין הבליט' להגג אין כאן מחיצ' המבדלת ולא הוי כאן מחיצות המבדילו' רק משום גוד אסיק וכיון שאינם ניכרים המחיצות למעל' לא אמרינן גוד אסיק וכל היכא שאין כאן הבדל מרשו' זה לרשו' אחר שפיר רשות אחר אוס' עליו כיון שאין ניכרים המחיצות למעל' ולשיט' זו תרתי בעי שלא יהי' ניכרים המחיצות למעל' ושלא יהי' הבדל מרשו' זה לרשות אחר אז אוס' עליו:

וכן ראיתי אח"כ במהרש"א על דברי התוס' הנ"ל דכתב וז"ל ויש לדקדק למה איצטריך למימ' דכל הגג אסו' משום דנפרץ במילואו לאותו בליט' דהא מהאי טעמא דבליט' אסו' (אוס' צ"ל) משום דלית לי' מחיצ' ולא הוי רה"י מההוא טעמ' כל הגג נמי לא הוי רשו' היחיד דאליב' דרב קיימינן הכי דבעי מחיצות ניכרו' ויש ליישב דודאי בליט' הבולט' לרשו' הרבים וגדיים בוקעין בו נעש' כרמלית אבל כל שאר הגג שעומד עד נגד המחיצו' אינו נעש' כרמלית כיון דאי אפש' לגדיים שיבקעו בו והוי רה"י אפילו שאין המחיצו' ניכרו' או לאו דנפרץ במילואו לאותו בליט' ע"כ ופירוש דבריו ג"כ כדברינו הנ"ל:

ולשיטה זו ג"כ קש' בגג הסמוך לרשו' הרבים שאינו גבוה עשר' אף שתוכו רה"י אמאי מותר הא אין ניכרות המחיצו' מחוץ וגם אין הבדל בינו לרשו' הרבים שהרי אין כאן מחיצ':

וע"כ צריכין אנחנו לחלק דשם בגג הסמוך לרשו' הרבים שפיר מקרי מנכרי מחיצ' כיון דעכ"פ גבוה קצת מרשו' הרבים אף שאינו גבוה עשר' מקרי מנכרי מחיצות כיון שניכרים קצת מחיצו' באותו מקום שלמט' משולשים עד עשר' אה שלמעל' אינם ניכרם כל העשר' טפחים כיון שניכר קצת מקרי מינכרי מחיצתא:

ואפשר לומ' דדוקא היכא שניכר מבחוץ מחיצו' עכ"פ בגובה ג' אף דפחות מעשר' לא הוי מחיצה מכל מקום גובה ג' מחלק רשות בפני עצמו ונעשה כרמלית ברה"ר מש"ה גובה ג' מקרי מנכרי מחיצת' אבל פחו' מג' לא ואפש' דאין חילוק בין ג' לפחו' מג' (ובריטב"א בשבת בדף צ"ט גבי חוליות הבור כתב לחלק בין אם החוליא ג' או לא. וברשב"א הנ"ל שהביא ראי' מחוליא לגג הסמוך לרשו' הרבים כתב בפירוש דהיינו דוקא היכא שהחוליא גבוה ג'):

ולשיטת התוס' ורש"י דאסרו בגג הסמוך לרשות הרבים כל שאין לו מחיצה עשר' סביב כל שהגג אינו גבוה עשר' ולא מהני מה שבתוכו רשו' היחיד אפש' דבזה פליגי דהמה סוברים כיון שמבחוץ אינו גבוה לא מקרי מנכרי מחיצו' ולא אמרינן גוד אסיק ובני רשות הרבים אוסרים כנ"ל דברי רש"י בדף צ' בד"ה קשיא דרב אדרב כנ"ל ור"ת ס"ל דזה מקרי מנכרי מחיצת':

והנה נסתפקתי לשיטת ר"ת דכל שתוכו רשות היחיד אף שאינו גבוה מרשות הרבים עשר' דינו כרשו' היחיד אם דין זה הוא רק היכא שאם לא הי' תוכו רשות היחיד גם כן לא הי' דינו כרשו' הרבים רק ככרמלית ככל דין עמוד ברשו' הרבים משלש' ועד עשר' דדינו ככרמלית דאז מהני מה שתוכו רשו' היחיד להוציאו מדין כרמלית אבל אם היו רבים מכתפים עליו דדינו כרשו' הרבים ממש כמו עמוד תשעה ברשו' הרבים ורבים מכתפים עליו דדינו כרשו' הרבים ממש לא מהני מה שתוכו רה"י להוציאו מרשות הרבים:

וראיתי אח"כ שהפ"מ נסתפק בזה באשל אברהם בסק"א וז"ל שם והנה במכתפים י"ל דהוי רשו' הרבים גמור גזרו אע"פ שתוכו י' טפחים והתוספות מיירי באין מכתפים דהוי כרמלית גרוע והמחבר העתיק משתמשים בו ועיין אות ב' ואי"ה שם יבואר ומכל מקום י"ל קצת דאפש' תוכו י' טפחים על גגו הוי רק כרמלית אף שרבים מכתפים ועיין א"ר עכ"ד.

והנה בגמ' משמע דרבים מכתפין עלה בכומתא וסודרא דהוי מכתפין ממש ולולי שתוכו רה"י הוי רה"ר כמו בעמוד תשעה ורבים מכתפין עליו אך משום דתוכו רה"י לא נעש' למעל' רשו' הרבים אף שרבים מכתפים עליו דרק בעמוד תשע' ורבים מכתפים עליו הוי רה"ר כיון דהוי רק כרמלית עמוד תשע' היכא שרבים מכתפים נעש' רשות הרבים אבל היכא דתוכו רשות היחיד דאמרינן גוד אסיק למעלה המחיצות והוי גם למעלה רשות היחיד מה שרבים מכתפים עליו אינו מבטל הרשות היחיד:

ואף ברבים דורסים על המחיצה כל שיש כאן מחיצה שנעשית ע"י אדם אין הדריסה מבטל המחיצה דרק במחיצה הנעשית מאליה אמרינן דאתו רבים ומבטלי מחיצתא אף לרבנן כדאיתא בתוס' בעירובין בדף כ"ב ע"ב בד"ה דלמא מעלות ומורדת שם גבי פלוגתא דרבי יהודא ורבנן דר' יהודא סובר אתו רבים ומבטלי מחיצתא ורבנן סוברים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא והקשו בתוס' ותימא דלרבנן כל ארץ ישראל תעשה רשות היחיד על ידי סולמא דצור וכו' ותירצו יש לומר דמחיצה שאינה עשוי בידי אדם לא חשיב מחיצה כולי' האי ואפילו רבנן מודים דאתו רבים ומבטלי מחיצתא:

אך הנה התוס' כתבו שם אח"כ בד"ה ואיזהו שבילי בית גלגל בסוף דבריהם וז"ל וי"ל דבעינן שלא יהיה ניחא תשמישתי' שלא יהי' עשוי כעין מדרגה דלא תהי' מחיצה הנדרסת דאמר בפ' כל גגות בדף פ"ט דלא הוי מחיצתא ע"כ:

ומשמע מדבריהם דהיכא דהוי מחיצה הנדרסת אף מחיצה גמורה לא מהני דאין לומר דשבילי בית גלגל הוי מחיצה הנעשה מאליה שלא ע"י אדם דאם כן לא היו צריכים התוס' להביא מדף פ"ט אך זאת כתבו התוס' מתחלה בד"ה הנ"ל דהיכא דהוי מחיצה הנעשי' מאלי' שלא ע"י אדם אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אך ע"כ שבילי בית גלגל הוי מחיצ' הנעש' ע"י אדם וקשה דבזה לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא:

אך התוס' הביא ראי' מדף פ"ט דשם איתא דמחיצה הנדרסת לא הוי מחיצה ע"ז כתב החתם סופר בסי' פ"ט דההוא דפרק כל גגות ס"ד דהש"ס הוא ולא קאי במסקנא והתוס' כאן בעירובין בדף כ"ב בד"ה ואיזהו שבילי בית גלגל לא כתבו כן אלא לרב יהודא דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא אבל לרבנן אף בניחא תשמישתי' פשוט הוא דלא מבטלי מחיצתא בשום אופן עכ"ד החתם סופר:

אבל באמת בדף צ"ב נרא' דמסקנות הגמ' הוא כן על המשנה דגג קטן הסמוך לגדול דהיכא דהוי מחיצה הנדרסת לא הוי מחיצה וכן דוחק לומר דהתוס' שם בדף קכ"ב קאי אליבא דר' יהודא דזה הוא שם תירוץ שני המבואר בתוס' ישנים דכתבו אי נמי אי עבד יכול לרוץ הוי ניחא תשמישתי' ואתו רבים ומבטלי מחיצתא לר' יהוד':

ואפשר לחלק דרק במחיצה ממש לא אמרינן לרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אבל היכא שאין כאן מחיצה ממש רק על ידי גוד אסיק מחיצת' בזה שפיר אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצה ומחיצה הנדרסת לא הוי מחיצה לענין שנימא גוד אסיק ומש"ה שם בדף פ"ט ובדף צ"ב משום דהוי מחיצה הנדרסת לא הוי מחיצה שנאמר גוד אסיק המחיצות למעלה כיון שדורסים שם.

ואף דגם גבי תל המתלקט עשר' מתוך ד' אמות ורבים בוקעים בו לא אמרינן גם כן אתו רבים ומבטלי מחיצת' כדאיתא בעירובין בדף כ"ב ושם על התל ג"כ ליכא מחיצו' רק דאמרינן גוד אסיק למעל' מכל מקום לפי מה שהבאנו לעיל דברי התוס' בעירובין בדף פ"ט בד"ה המחיצו' דאף גג הבולט על מחיצות הבית באופן דלא מנכרי המחיצה למעלה דלא אמרינן גוד אסיק המחיצות למעלה מכל מקום על הגג הי' מותר אף בלא גוד אסיק כיון דאיכא הבדל עשר' בין הגג לרשות הרבים כנ"ל בארוכה ובשם מהרש"א ואם כן שפיר ניחא דבתל המתלקט עשר' מתוך ארבעה לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא דמחיצה גמורה אינם יכולים לבטל ותל המתלקט עשרה מתוך ארבע' אף בלא גוד אסיק הוי רשות היחיד כיון שאיכא הבדל בינו לרשות הרבים ומחיצה גמור' לא אתי רבים ומבטלי אך שם בדף פ"ט ובדף צ"ב ברשותים הסמוכים למעלה זה לזה דאין הבדל מחיצה ביניהם רק משום גוד אסיק מחיצת' בזה שפיר אמרינן במחיצה הנדרסת דאתו רבים ומבטלי מחיצה לענין זה שלא נימא גוד אסיק מחיצתא:

(אך דברי התוס' בעירובין הנ"ל לא יתיישב בזה מה שהביאו מזה לענין שבילי בית גלגל דשם איכא מחיצה ממש וצריך לפרש דברי התוס' בשיטה אחרת אך גוף הסברא ניחא מצד עצמה):

ולפי זה ה"ה בגג הסמוך לרשות הרבים שאינו גבוה י' מרשו' הרבים אף שתוכו רשות היחיד כל היכא שרבים מכתפים עליו ממש שפיר נוכל לומר דהוי רשות הרבים כמו בעמוד תשעה ורבים מכתפים עליו אף דכאן תוכו רשות היחיד והוי אף למעלה רשות היחיד ולא אתו רבים ומבטלי' מחיצתא מכל מקום בזה כיון דאינו חלוק מרשות הרבים שאין כאן מחיצה גבוה עשר' בינו לרשות הרבים ולא הוי למעלה רשות היחיד רק משום גוד אסיק מחיצתא בזה שפיר אמרינן אתו רבים ומבטלי' מחיצתא והיכא שרבים מכתפים עליו הוי' כדרסו בו רבים:

ולפי זה הי' צריך לומ' כצד השני שנסתפקנו וכן מסופק הפרי מגדים גם כן דמאי דקאמ' בגמ' בדף פ"ד ע"ב שם גבי גג הסמוך לרשות הרבים כשרבים מכתפים עליו בכומתא וסודרא אינו מכתפים ממש או דלפי האמת אינו מיירי במכתפים עליו:

ואפשר לומ' דגם לענין גוד אסיק ג"כ לא אמרינן אתו רבים ומבטלי' מחיצתא כיון שלמטה מחיצ' גמור' העשוי בידי אדם אך מאי דאמרינן בדף פ"ט ובדף צ"ב דמחיצה הנדרסת לא הוי מחיצה הוא רק במחיצ' שאינה ניכרת דפליגי רב ושמואל דשמואל סובר דאפילו מחיצ' שאינה ניכרת ג"כ שמי' מחיצ' וזה הוא רק במחיצה שאינ' נדרסת אבל במחיצ' הנדרסת מודה שמואל דלא מהני כיון דאינה ניכרת המחיצ' אבל היכא דניכרים המחיצה אינו מפסיד מאי דהוי מחיצ' הנדרסת (וגם לפי זה לא יכונו דברי התוס' בעירובין בד' כ"ב הנ"ל דשה הוי מחיצו' הניכרות):

ויש להביא ראי' לזה מרש"י בעירובין בדף פ"ט ע"ב דכל היכא דניכרים המחיצות אינו מפסיד מאי דהוי מחיצה הנדרסת דאיתא שם על מאי דתנן גג גדול הסמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסו' וא"ר יוסף עלה א"ר יהודה אמר שמואל ל"ש אלא שיש דיורין ע"ז ודיורין ע"ז דהוי לי' האי דקטן מחיצה הנדרסת אבל אין דיורין ע"ז וע"ז שניהם מותרין ופירש"י בד"ה אבל אין בה דיורין אמרינן בהו גוד אסיק ומותר אף הקטן אלמא אף במחיצה שאינה ניכרת אית לי' לשמואל גוד אסיק, דאי לאו דמחוברים הם אין דריסה מזה על זה עכ"ד רש"י:

והיינו דהגמ' שם מוכיח דלשמואל אף היכא דלא הנכרי מחיצ' אמרינן גוד אסיק והביא רש"י דע"כ מיירי התם במחיצה שאינה ניכרת היינו שאין הכתלים מרוחקים זה מזה דאם מיירי שניכרים המחיצות והיינו שהכתלים מרוחקים זה מזה לא הוי מחיצה הנדרסת דאין דריסה מזה על זה ודבריו הקדושים צ"ע דניכרים המחיצות היינו רק ברחוק גג אחד מחבירו כל שהוא הוי ניכרים המחיצו' כאשר פי' רש"י בדף פ"ט במחיצות הניכרות שאין הבתים מחוברים ויש אויר ביניהם ומחיצות הבתים נראין לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם ומחיצה הנדרסת היינו כל שהוא פחות מד' טפחים כאשר פי' רש"י בד' ע"ח ע"ב בד"ה ורחב ד' טפחים דפחות מכאן נח לפסעו משפתו אל שפתו ועי"ש ואם כן שפיר משכחת לה דהוי מחיצה הנדרסת אף שניכרים המחיצות שיש הפרש ביניהם פחות מד' טפחים ועדיין קשה דלמא שמואל מיירי במחיצות הניכרים:

ולפי הנ"ל ניחא דכל היכא דהוי מחיצות הניכרו' אין דריסה אוסר כלל דבמחיצה גמורה אינו מפסיד מאי דדרסו לה רבים ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא וע"כ מיירי במחיצה שאינה ניכרת דאף דשמואל מתיר במחיצה שאינה ניכרת מכל מקום במחיצה הנדרסת אוסר:

יהי' לנגדינו המשנה בעירובין בד' ע"ח ע"ב מאי

אך דאיתא שם חריץ שבין שני חצירות עמוק עשר' ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד ופי' רש"י ורחב ד' טפחים דפחות מכאן נח לפסעו משפתו אל שפתו יקש' כיון דשם הוי מחיצה הניכרת שהרי יש כאן חריץ עמוק עשרה ולענין היכר כל שהוא מהני וא"כ אף אם הוא פחות מד' ונח לפסעו והוי מחיצה הנדרסת אינו אסור כיון שהוא מחיצה הניכרת:

והיה אפש' לומ' דבעמוק עשרה ורחב ארבע' מערבין שנים ואין מערבין אחד אבל בעמוק עשר' ואינו רחב ארבע' רצו מערבין שנים רצו מערבין אחד דזה פשוט דאף דמנכרי מחיצה ואמרינן גוד אסיק מ"מ כיון שנח לפסעו רצו מערבין אחד דלא גרע מאילו הי' כאן מחיצה גמורה ופתח ביניהם אף דיש כאן מחיצה גמורה והפתח אינו מבטל המחיצה מכל מקום כיון דיכולין לילך מזה לזה רצו מערבין אחד ומכ"ש כאן אף דהוי מחיצה גמור' על ידי גוד אסיק מכל מקום כיון שנוח לפסעו ויוכלו לילך מזה לזה לא גרע מפתח ורצו מערבין אחד רצו מערבין שנים:

אך פשטות הסוגיא נראה דבאינו רחב ד' טפחים הוי כמו שאינו עמוק עשרה ומערבין אחד ולא שנים. וכן איתא ברמב"ם בפ' ג' מהלכו' עירובין הלכ' י"ב דבין שהוא פחות מעומק י' או פחות מרוחב ד' מערבין אחד ולא שנים וקש' כיון דהוי מחיצה הניכרת ואמרינן גוד אסיק אמאי אין מערבין שנים כשירצו אף דהוי מחיצ' הנדרסת דבמחיצ' גמורה אף שהיא נדרסת לא נתבטלה ממחיצה:

אך אחרי העיון ניחא דכשהחריץ פחות מארבעה אין זה רשות בפ"ע ולא הוי כותלי החריץ מחיצו' כלל דמחיצה לא הוי רק לרשות שעמוק עשרה ורחב ארבעה כמבוא' בש"ס ובש"ע בסי' שמ"ה ובעירובין בדף פ"ו דאית' שם א"ר יהודה קורה ארבע מתיר בחורבה ופי' רש"י מות' לטלטל תחתי' דאמרינן שני חודיה יורדין וסותמין דסובר מחיצה תלוי מתרת ולהכי נקיט ד' דכי אמרינן חודי' יורדין וסותמין שיהי' בין חלל המחיצות ד' דמחיצ' העשוי לפחות מחלל ארבע' אינו מחיצ' יעו"ש:

וא"כ כמו היכא דליכא חלל ארבע' לא אמרינן חודו יורדין וסותמין כיון דאין כאן מחיצה א"כ ה"ה היכא דהוי חריץ פחות מארבעה דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא ואין כאן מחיצה כלל וא"כ היכא דהוי פחות מד' חוץ מזה דנח לפסעו אין כאן מחיצה כלל למטה ולא אמרינן גוד אסיק:

ובזה יתיישב לי בטוב טעם דברי הגמ' שם על המשנה דקאמ' נתן עליו על החריץ נסר שרחב ארבעה טפחים מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אמר רבא ל"ש אלא שנתן לרחבו אבל לארכו אפילו כל שהוא נמי שהרי מיעטו מד':

והקשה הלחם משנה בפ' ג' מהלכות עירובין הלכ' י"ג דנרא' מגמ' דשני דינים אלו שוה בין אם נתן נסר לרחבו בארבע' או לארכו בכל שהוא והרי אינם שוים דבנתן נסר לרחבו ארבע' טפחים הוי כמו פתח ארבע' והשאר נשאר מחיצה והדין דרצו מערבין אחד רצו מערבין שנים והיכא דנתן לארכו כ"ש ומיעטו מארבע' אין כאן מחיצ' כלל ומערבין אחד ולא שנים:

ולפי הנ"ל ניחא דנתן נסר לארכו כל שהוא גם כן רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים דניהו דהוא נתן למעל' נסר כ"ש ומיעטו מארבע' ונוח לפסעו אבל החריץ עצמו שפיר גבוה עשר' ורחב ד' ושפיר אמרינן גוד אסיק כיון דמנכרי מחיצתא דאין הנסר מגיע ער שפת החריץ השני שהרי הוא רחב רק כ"ש ובצד השני ניכר המחיצה ואמרינן גוד אסיק ואף שנוח לפסעו ודרסו לה מכל מקום כיון דהוי מחיצה הניכרת אמרינן גוד אסיק ואם רצו מערבין שנים וכן אם רצו מערבין אחד כנ"ל כיון דאפשר לא גרע מפתח אף דיש כאן מחיצה מ"מ כיון דאפש' להלוך מזה לזה רצו מערבין אחד:

והנה רש"י נרא' דרצה גם כן לתרץ קושיא זו דהוא פירש שנתן לארכו רק ברוחב ד' וכונתו דאז לא הוי ג"כ רק כפתח ולא באורך כל החצר ולפי הנ"ל איני צריך לכל זה:

אמנם ברמב"ם בפ' ג' מהלכות עירובין הלכ' י"ג איתא דאם מיעט באורך כל החריץ מערבין אחד ואין מערבין שנים וכן בטור בסי' שע"ב כתב דאם נתן נסר לאורך החריץ במשך ד' חשיב כפתח ואם רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים וכתב הב"ח הא אם הוי יתר מעשר אין מערבין שנים וכן בש"ע מבוא' האי דינא במיעט באורך ברוחב ארבע חשיב כפתח וכתב המ"א בס"ק כ"ט הא אם מיעט ביותר מי' אמות אין מערבין שנים:

וקשה כנ"ל טעמא מאי כיון דרחב ד' אמרינן גוד אסיק אף שלמעל' נח לפסעו כנ"ל כיון דהוי מחיצ' הניכרת ולא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצ':

ולשיטתם מכאן ראי' דרק במחיצ' גמור' לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא אבל במחיצ' שהוא ע"י גוד אסיק אמרינן דבמחיצ' הנדרסת לא אמרינן גוד אסיק מחיצת' אף שהוא מחיצ' הניכרת:

ולפי זה צריך לומר דשם בגג הסמוך לרשות הרבים לא הוי כדורסין עליו רבים מאי דמכתפין עליו דאם הוי כדורסין עליו רבים שוב נימא אתו רבים ומבטלי המחיצ' דשם לא הוי מחיצ' רק ע"י גוד אסיק אף לשיטת התוס' בעירובין בדף פ"ט הנ"ל שבארנו לעיל לשיטתם דכל היכא דאיכא מחיצו' התחתונות המבדלת בין רשות הרבים אף בלא מחיצות העליונות ע"י גוד אסיק ג"כ הוי רשות היחיד מ"מ בגג הסמוך לרשות הרבים לא שייך זה דשם אין הגג מבחוץ גבו' עשר' ואין כאן מחיצ' המבדלת בינו לרשות הרבים וע"כ אנו צריכין לגוד אסיק וכיון דהוי מחיצה הנדרסת לא אמרינן גוד אסיק וע"כ צ"ל דשם לא הוי כדורסין עליו רבים:

אך עכ"ז מפשטות הסוגי' דקאמר שרבים מכתפים עליו בכומתא וסודרא נרא' דהוי מכתפין ממש וזה הוי כמו דרסו לה רבים דבעמוד תשעה ורבים מכתפים עליו הוי רשות הרבים וע"כ צ"ל דהיכא דהוי מחיצ' הניכרת אף דדרסו לה רבים אין מבטלין המחיצ' אף לענין גוד אסיק ובגג הסמוך לרשות הרבים הוי מחיצ' הניכרת כנ"ל:

ומאי דקש' מהך דחריץ שבין שני חצירות לפי שיטת הרמב"ם והטור והש"ע כנ"ל דשם מבואר דאף דהוי מחיצ' הניכרת כל היכא דדרסו לה רבים אתו רבים ומבטלו גוד אסיק ע"כ צריך לחלק באיזה סברא וגם בטור ובש"ע אינו מפורש האי דינא דהיכא דנתן עלי' נסר לאורך החריץ ופיחת מד' טפחים דיהי' הדין דמערבין אחד ואין מערבין שנים רק מדיוקא כתבו כן כנ"ל:

ואדרבא מפשטות הסוגיא נרא' דאף במיעט בכל אורך החריץ רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים ויתבאר בזה סוגית הש"ס בטוב טעם ואין צריך לדחוק כלל כנ"ל וגם כל המיקל בעירוב שומעין ובפרט בשעת הדחק גדול והדור פרוץ במילואו ויבוא עי"ז לחילול שבת ביד רמה שחליל' דינם כמומרים בודאי מהראוי לסמוך על סברא זו כנרא' מפשטות הסוגיא דלא אמרינן בכל גוונא אתו רבים ומבטלי מחיצתא היכא דהוי מחיצ' הנעש' בידי אדם כל היכא דהוי מחיצות הניכרות:

ונ"מ יהי' בכל זה לענין השאל' שהבאנו בראשית דברינו באמת המים הסובבת העיר ועלי' גשרים אם הגשרים אוסרים ולפי אשר בארנו כל היכא דהגשרים גבוהים מהמבוי קצת ומכ"ש בגבוהים שלש' אין הגשרים אוסרים המבוי אף שאין כאן מחיצות עשר' בין הגשר לרשות הרבים כיון שתחת הגשרים הוי רשות היחיד הוי כמו גג הסמוך לרשות הרבים אף שאינו גבוה עשר' מרשות הרבים לשיטת ר"ת הוי רשות היחיד כיון שתוכו רשות היחיד ואף דרבים דורסים על הגשר לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא כיון שהוא מחיצ' הנעש' בידי אדם וכל היכא דמנכרי מחיצ' אינו אוסר מחיצ' הנדרסת וכאן הוי מחיצ' הניכרת כיון שגבו' קצת מרשות הרבים אף שאינו גבו' עשר' כמו גג הסמוך לרשות הרבים ואין חילוק בין גשר דמהלכים עליו רבים או גג דמכתפים עליו רבים כנ"ל:

ולשיטת הרשב"א שהבאנו לעיל דמש"ה מותר בגג הסמוך לרשות הרבים משום דלצד החצר גבו' י' ג"כ מותר בגשר דגם בגשר מג' צדדים הוי הגשר גבו' י' דבשני צדדי המים הוי גבו' י' (וגם לצד העיר הוי מוקף מחיצות דהעיר מוקפת מכל צדדי'):

אך כל זה היכא שהגשר גבו' קצת מרשות הרבים וטוב שתהי' גבו' ג' אבל היכא דהגשר שוה ממש לרשות הרבים באופן דלא הוי מנכרי מחיצ' כלל קש' להתיר כנ"ל גבי גג הבולט על מחיצת הבית דלרב אסור כיון דלא מנכרי מחיצ' ואף לשמואל דמתיר אף היכא דלא מנכרי מחיצ' מ"מ היכא דהוי מחיצ' הנדרסת אף שמואל אוסר כנ"ל כל זה בארוכ' וכמבואר בעירובין:

ועתה נבוא אל העיון על דברי החתם סופר בסי' פ"ט שהבאנו בפתח השער הנה הוא הביא שם מתחל' דברי השב יעקב דכתב לעשות צורת הפתח על מעבר הגשרים וכן בדין דאף דאמרינן בהגשר גוד אסיק מחיצתא דבקיעת גדיים לא שמי' בקיע' מ"מ כיון שהגשר מונח על גפופו גידודי הנהר לא אמרינן גוד אסיק שיהי' מחיצות על הגשר אך עכ"ז כתב להתיר שם שהגשר אינו אוסר כיון דהגשר גבו' ויש בשיפועו ללקט עשר' מתוך ד' אמות ואח"כ כתב וא"נ לא יהי' ברגלי הגשר מתלקט עשר' מתוך ארבע מ"מ נחשב להם גם גדוד המים שבאותו המקום משום גידוד חמש' ומחיצ' חמש' מצטרפין ע"כ:

ולכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים דשם בגיטין בדף ט"ו גידוד חמש' ומחיצ' חמש' מצטרפין דהיינו שיש כאן חריץ חמש' ומחיצ' על החריץ או על התל חמש' דאז מצטרפין שפיר אבל כאן כיון דהגשר מונח על החריץ שהמחיצות שתחת הגשר לא מועילים כלל דלא מנכרי מחיצות הגידוד חמש' אין מצטרף:

אך לפי אשר בארנו לעיל ניחא כיון דאיכא רק מחיצ' חמש' וגבו' קצת גם למעל' על הגשר שפיר מצטרף אף הגידוד חמש' ומקרי ניכרים המחיצות כאשר הבאתי לעיל ראיות ברורות מהך דגג הסמוך לרשות הרבים:

עוד כתב שם החתם סופר וז"ל ואע"ג דבפרק חלון בדף ע"ח ע"ב בנסר על החריץ אם הוא רוחב ארבע' טפחים נעש' כפתח מפני שעשוי לילך עליו מחצר לחצר ומכ"ש היכא שעשוי לילך עליו מעיר לעיר גם זה אינו קושיא דהתם הפתח הוא גורם הפסד בעירובי החצר והנסר נמי כפתח דמי משא"כ הכא אילו הי' כאן פתח פתוח לשד' ולרשות הרבים לא הי' הפסד אם הי' הפתח עשוי כדינ' וכצורת' אע"ג דנכנסים ויוצאים כל היום כולו עכ"ל:

ובזה דבריו הקדושים אינו מובנים כלל ויגעתי לפרש דבריו ומנוח' לא מצאתי דמה שכתב דבחצר עוש' הפתח הפסד אינו מובן כלל דגם בחצר אינו עוש' פתח שום הפסד אך אדרבא למעליותא דאם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין שנים וגם מה שכתב שם בתחל' ולא דמי לסולם דמפסיד בחצר דהתם פתח מפסיד כל זה אינו מובן דהן פתח או סולם אינו מפסיד רק רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים כדאיתא בעירובין בדף ע"ו ובש"ע ב' שע"ב סי' ד' וס"ח:

אך באמת הדבר נכון ולא קש' כלל מנתן נסר דשם באמת רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים ופתח אינו אוסר כנ"ל אך אי קשיא הא קשיא ממיעט באורך כל החריץ למעל' דפסקו הפוסקים דמערבין אחד ולא שנים ומזה דברתי לעיל הרב':

ועל דברי החתם סופר שם בתשוב' שהבאתי דבריו לעיל על מה שכתבו התוס' בעירובין בדף כ"ב בד"ה ודלמא מעלות ומורדת דבעינן שלא יהי' ניחא תשמישתי' שלא יהי' עשוי כעין מדריג' דלא תהי' מחיצ' הנדרסת ומשמע מדבריהם דמחיצ' הנדרסת שפיר נתבטל' המחיצ' וכתב הוא ע"ז דלא קיי"ל כן כפי המסקנא:

ע"ז כבר בארנו לעיל דהדין דמחיצ' הנדרסת בדף פ"ט שפיר קיימא במסקנא אך חלקתי לעיל בשני חילוקים או דרק במחיצ' שאינ' ניכרת דאף דשמואל מתיר במחיצ' שאינ' ניכרת מ"מ במחיצ' הנדרסת מודה או דרק לענין גוד אסיק אמרינן דבמחיצ' הנדרסת מבטלים שלא נימא גוד אסיק:

ושם בעובדא דהחתם סופר דמיירי שם מתחל' לענין היכא שהגשר מתלקט עשר' מתוך ד' אמות בזה בודאי לא שייך אתו רבים ומבטלי מחיצתא דהוי מחיצ' גמור' וניכרת וגם לטעם דמבטלים הגוד אסיק ג"כ לא שייך בזה כיון דאיכא מחיצ' גמור' המבדלת בין הרשות הרבים כנ"ל שיטת התוס' בדף פ"ט דבזה אינו צריך לגוד אסיק אך די במחיצות התחתונות המבדילות וע"כ צ"ל כן דהרי גבי תל המתלקט עשר' מתוך ארבע אמות מבואר שם בפירוש בעירובין בדף כ"ב דלא אמרינן אתי רבים ומבטלו מחיצתא כנ"ל כל זה בארוכ':

אך על מה הי' אפשר לספק דנימא אתו רבים ומבטלי מחיצתא הוא על מה דמסיים שם החתם סופר דלא הוי למעל' לחוד מתלקט עשר' מתוך ארבע אמות אך שמצטרף המחיצות שלמט' כמו מחיצ' חמש' וגידוד חמש' שוב נוכל לומר דמחיצ' הנדרסת לא שמי' מחיצ' כיון דאין כאן מחיצ' המבדלת בין הגשר לרשות הרבים וצריך לבוא לטעם גוד אסיק ובזה שפיר נוכל לומר דאתו רבים ומבטלי מחיצתא אך בארנו לעיל דנוכל לסמוך על האי חילוקא דרק היכא דאין ניכרים המחיצות אז אוסר מחיצ' הנדרסת כנ"ל בארוכ':

הכלל דנרא' לענ"ד היכא שהגשר גבו' קצת מרשות הרבים ובפרט היכא שגבו' ג' נוכל לסמוך בשעת הדחק גדול לומר דזה מקרי מנכרי מחיצות ואין הגשר אוסר כדברי החתם סופר הנ"ל:

אך החתם סופר כתב שם עוד באמצע דבריו על מה שכתב לו השואל דהנהר אינו עמוק כלל וכתב ע"ז דבאמצע הנהר בודאי הוי עמוק וכתב דמכ"ש דמהני היכא דבאמצע הנהר מתלקט עשר' מתוך ד' אמות שנאמר שם גוד אסיק שבאותו המקום כבר הוגב' הגשר רם ונשא מאוד ונוכל להסיק המחיצ' עד הגשר:

ודברים אלו אינם מובנים כלל דהרי בגג הבולט על מחיצות הבית קיי"ל כרב דאסור הבית כיון דהמחיצות אינם נכרים להעומדים למעל' אף שלהעומדים למט' רואים מחיצות הבית מ"מ כיון שלהעומדים למעל' אינו ניכרין המחיצות אסור לטלטל למעל' וא"כ ה"ה בגשר מאי מהני מה שתחת הגשר באמצע הגשר יש מתלקט עשר' מתוך ד' אמות ואמרינן גוד אסיק המחיצות עד למעלה להגשר מ"מ זה לא מהני אם הי' מחיצות גמורות עד הגשר ג"כ לא מהני כיון שהגשר מכוס' למעל' המחיצות ובולט חוץ למחיצות:

ואפשר לומר דדעת הח"ס לחלק דדוקא להעומדים על הגג אסור דלהם אינם ניכרים המחיצות אבל כאן לבני המבוי הסמוכים להגשר שפיר מותר דלהם שפיר ניכרים המחיצות שתחת הגשר אך לפי זה על הגשר יהי' אסור דהעומדים על הגשר לא יוכלו לראות המחיצות שלמט' ושוב קש' דאף לבני המבוי יהי' אסור כיון דהמבוי נפרץ להגשר כאשר כתבו התוס' דגג הבולט על מחיצות הבית אוסר משום דהגג נפרץ לאותו הבליט' ואפשר דשאני התם דלהעומדים על הגג אינו נרא' שום מחיצות אבל כאן להעומדים במבוי שפיר רואים המחיצות שתחת הגשר אף דאפשר דהעומדים מכוון נגד הגשר אין רואים המחיצו' שתחת הגשר מ"מ לעומדים מהצד נרא':

ולפי זה בנידן דידן שתחת הגשר יש מתלקט עשר' מתוך ד' אמות ונרא' החריץ לכל בני המבוי הי' מקום להתיר לשיטת החתם סופר אף שאין הגשר גבוה כלל מרשות הרבים:

וראיתי בפתח הבית בדף ט"ז שנסתפק דאפשר דהגשר שהוא גבו' למעל' מעשר' מהנהר הוי דינו כמקום פטור כאשר נסתפקו התוס' בד"ה המחיצות ומקום פטור אינו אוסר מפולש לרשות הרבים רק ברשות היחיד אוסר מפולש יעו"ש דבריו:

והנה עוד יהי' חשש בזה מה שכתב הפ"מ בט"ז בסי' שס"ג ס"ק ד' וז"ל ולענין עיר שסביבותי' חריץ עמוק י' טפחים ורחב ד' הוי מחיצ' גמור' להעיר ואם יש שם גשרים רחבים מי' אמות צריך צוה"פ דוקא ודע דנהר המקיף או תל סביב להעיר הוי קרפף יותר מב' סאתים אלא דיש לומר דיש גשרים הרחבים יותר מי' אמות בטל המחיצ' סביב העיר ואח"כ כשעוש' צוה"פ במקום הגשר הוי מוקף כבסי' שנ"ח ולפי זה במקום שאין הגשר רחב י' אמות בלא"ה אסור לטלטל בהעיר עכ"ד וע"ש וא"כ כפי שפלפלנו שהגשרים אינם אוסרים ואינו צריך צורת הפתח שוב אסור משום שאינו מוקף לדיר'. ובתשוב' אחרת פלפלנו הרב' בזה אך בנ"ד דהספק הוא לענין עיר קאליש אין חשש מצד זה דגם בתוך העיר קודם הגשרים נעש' הרב' ניצות ביותר מי' אמות שהוא מקום ההולך אל גן העיר ומחיצ' יותר מעשר מהני שיהי' מוקף לדיר':

ולדינא בעיר שרבו המתפרצים ונושאים משאות ביום השבת בפרהסי' שחליל' דינם כמחללי שבת בפרהסי' כדאיתא בעירובין בדף ס"ט ע"כ צריכין אנחנו לגבב כל הקולות שאפשר להקל ובחתם סופר בסימן פ"ט הביא שבעירו בק"ק פרעשבארג הי' שם פרצ' במקום אחד בהעיר באופן שאוסרת ע"פ דין ולא אמר מידי לאשר הדור פרוץ במילואו והי' קשה לפניו לתקן. ואם זה אמר החתם סופר בעיר פרעשבארג ובימים הראשונים אשר היו טובים מאל' מה נאמר אנחנו בימים האל':

ע"כ נרא' לפענ"ד אם יסכימו אתי גדולי הדור להתיר היכא שהגשרים גבוהים ג' מרשות הרבים ואפשר אף היכא שאינם גבוהים ג' ומדברי החתם סופר נרא' להתיר אף היכא שאינם גבוהים כלל:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה