נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כד
שאלה בעיר אשר המים מקיפים העיר ואשר עד המים הוי ג"כ מתלקט עשרה מתוך ד' אמות באופן שאין ספק דהוי מחיצה אך על המים סביב סביב גשרים ומקום הגשר הוי פרצה וחפצים להעמיד על הגשרים צוה"פ היינו שני עמודי ברזל מהצדדים וכיפה בראשם עגולה ותוך העמודים ילך קטור העשן המאור הנקרא גאס בעלייכטונג. אם יש חשש בזה מאחר שצורת הפתח הנ"ל אינו עומד אצל כתלים ומשני הצדדים אויר:
תשובה בודאי אין שום חשש דהנה הת"ש בעירובין בדף י"א הביא דצוה"פ צריך ג"כ להיות אצל הכותל כמו לחי שהוא רחוק ג' טפחים מהכותל וכתב דלפי דברי המ"א בסי' שס"ג סק"ה דהביא בשם הרבינו יהונתן דהטעם ברחוק לחי ג' מהכותל פסול משום דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' ולפי טעם זה הי' מותר בצוה"פ אף ברחוק מהכותל דבצוה"פ לא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' דהרי אף בנעץ ד' קונדיסין בארבע רוחות ועש' עליהם צוה"פ מהני אך הוא חלק ע"ז וכתב דעיקר הטעם משום דהוי מחיצ' שהגדיים בוקעים בו ומש"ה פסול אף בצורת הפתח רחוק מהכותל שלש':
והנה על גוף דברי הת"ש וראיתו כתבתי בסי' הקודם דיש לסתור. דהרי התוספו' כתבו בעירובין בדף י' ע"ב בד"ה אצבעים דבאוירא דעלמא לא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' רק באויר שאנו חושבין כסתום וכן כתב המ"א להלכ' בסימן שס"ב ס"ק ט"ז וא"כ אין ראי' מהך דנעץ ד' קונדיסין דהתם מחוץ לקונדיסין הוי אוירא דעלמא אבל היכא שהעמיד צוה"פ אצל הכותל לחשוב כסתום שפיר נוכל לומר דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי':
ובנ"ד שהעמיד צוה"פ על הגשר אין חשש לכולא עלמא דלא שייך לומר דהוי מחיצ' שגדיים בוקעים בו שהרי אצל הגשר מזה ומזה הוי חפיר' וחריץ דהוי כמו מחיצ' ואף שהחפיר' הוא בעומק והצורת הפתח עומד למעל' מ"מ מחיצ' הוא ואין מקום לעבור וגם לא שייך לומר אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' כיון דמשני הצדדים למעל' אויר הוא דלא שייך בזה אתי אוירא דההוא גיסא או כשיטת הת"ש דבצוה"פ לא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא או כאשר בארנו דבאוירא דעלמא לא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא רק באויר שאנו חושבין כסתום וכאן האויר משמצדדי הצורת הפתח אין אנו צריכין לחשבו כסתום שהרי יש כאן למט' חפיר' שהוא עוש' רה"י:
אך עדיין יש לספק לפי דברי המגן אברהם בסי' שס"ב סעיף קטן ט"ז דכתב דאף דבערב היינו בגובה המחיצה מהני גם כן עומד מרובה על הפרוץ מכל מקום לא מהני רק במחצלת ארבע' שהוא יותר על אויר שתחתיו אבל בקנ' למעל' אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' כל שהקנה שלמעל' רחוק' מהמחיצ' שלמט' ג' דלא אמרינן לבוד ואף דאויר שלמעל' הוי אויר שאינו צריך לי' ולא אמרינן בי' אתי אוירא דההוא גיסא ומבטל מ"מ כיון דרשות היחיד עול' עד לרקיע והוי כסתום עד למעל' שפיר צריך האויר שלמעל' ומבטל לי' להקנה ע"ז רמז המ"א ברמזותיו שם וכאשר ביאר במחצית השקל:
וא"כ שפיר נוכל לומר בנ"ד דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' לצורת הפתח כיון דהאויר למעל' אנו חושבין גם כן כסתום דרשות היחיד עולה עד לרקיע ומשום החריץ דלמט' אנו חושבין למעלה גם כן כסתום ושוב אמרינן אחי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' ואין ראי' מנעץ ד' קונדיסין דשם הוי אויר שאינו צריך לסתמו ולא חשיב כסתום ואין לחלק דשאני התם במעמיד פס אצל הכותל דע"י הפס הזה אנו רוצים לחשוב כל האויר שבצדדים כסתום מש"ה אמרינן להיפך דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' וכן שם במחיצ' שיש אויר בין קנה העליון למחיצ' שלמט' ואנו רוצים להתיר ע"י עומד מרוב' על הפרוץ ושיהי' מחיצ' שלימ' ואז נאמר אח"כ דרשות היחיד עול' עד לרקיע שפיר אמרינן להיפך דאתי אויר דלמעל' ומבטל אבל כאן האויר שמצד צורת הפתח אינו חשיב כסתום ע"י הצוה"פ דשם מהצד אין כאן מחיצ' כלל למעל' רק דהוי רשות היחיד ע"י החפיר' שלמט' המתלקט עשר' מתוך ד' ויש למט' מחיצ' גמור' בזה לא אמרינן אתי אוירא ומבטל לי' דהוי אויר שאין צריך לסתמו. אך עדיין אפשר לומר כיון דע"י צורת הפתח הזה נעשה רה"י דאי לאו הצוה"פ הי' כאן פרצ' ולא הי' רשות היחיד רק ע"י צוה"פ נעש' כאן רשות היחיד ואמרינן רשות היחיד עול' עד לרקיע וחשיב האויר כסתום ושוב הוי אויר שצריכין לסתמו ושוב נאמר אתי אוירא דההוא ניסא ודההוא גיסא ומבטל לי' לצוה"פ היינו הקנים שמצורת הפתח:
אך לפי זה הי' טוב להעמיד הצורת הפתח בעבר השני מהגשר ההולך לרשות הרבים דשם לא צריך להיות האויר כסתום דשם הוי רשות הרבים ולא אמרינן שם אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' ואין לומר דאף האויר שמצד השני חשבינן כסתום שיהי' גוף החפיר' ומהלך המים רשות היחיד דבאמת גוף החפיר' ומהלך המים לא הוי רשות היחיד שהוא נפרץ במילואו למקום האסור והחפיר' הולך הלא' חוץ לעיר אך גוף העיר נעש' רשות היחיד ומש"ה במעמיד צורת הפתח בצד זה מהגשר הסמוך להעיר מעבר הזה מהמים שפיר יש חשש דנימא דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' כיון דשם האויר כסתום ורשות היחיד עול' עד לרקיע ושוב אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' אבל מעבר השני מהגשר הסמוך לרשות הרבים לא הוי האויר כסתום וצריך להעמידו שם:
ומ"מ נלע"ד דאם לא יהי' באפשרי לפי רשיון הממשלה רק להעמידו מעבר הזה הסמוך להעיר שפיר נוכל להעמידו שמה ולסמוך על הת"ש דבצוה"פ לא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' אף דראיתו יש לדחות מהך דנעץ ד' קונדיסין דשם הוי אויר שאינו צריך לסתמו מ"מ הסברא מצד עצמה נכונה הוא דצוה"פ הוי כמחיצה ממש וכאילו הוי כולו סתום ולא שייך בזה אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' וכדאי הוא הת"ש לסמוך עליו ומכ"ש בשעת הדחק והמיקל בעירוב שומעין לו
והנה גוף צוה"פ הלזו יעשה כך שמתחלה יתחיל מהארץ שני עמודי ברזל ההולכים ביושר ואח"כ עליהם למעלה יעשה כמו כיפה עגול' מעמוד זה לעמוד השני אשר בו יכנס קיטור העשן המעל' הלהב באמצע ובכה"ג נרא' דאין שום מיחוש דאילו הי' הצוה"פ מתחיל לילך בעיגול מהארץ מעבר זה עד לעבר השני לשיטת הרמב"ם כגון בעירוב וכן במזוזה אין זה צוה"פ דאיזה חלק נחשוב למזוזה ואיזה למשקוף ובצוה"פ צריך להיות קנה מכאן וקנה מכאן דהיינו המזוזות וקנה על גביהן דהוא המשקוף אבל היכא שגבוה עשר' טפחים קודם שמתחיל להתעגל חשיב זאת מזוזות והעיגול שלמעלה חשיב משקוף יעויין שם בסי' רפ"ז ושם הביאו הפוסקים דשיטת רש"י הוא דאף שמתחיל להתעגל תיכף מהארץ כל שיש ברוחבו ד' טפחים מהני ואני לא אדע מאין הוציאו זאת מרש"י אדרבא מרש"י מסוגי' דכיפה הי' נרא' דעגול פסול בכל גוונא והעגול אינו נחשב למשקוף רק בעינן משקוף שלמעל' שיהלך ברוחב ולא בעיגול וכמבואר בריטב"א דאל"ה לא אדע איך יפרנסו בשיטת רש"י מה דפירש שם דמכיפה מוכח דא"צ ליגע הקנה העליון בקנים התחתונים דאל"ה לא הי' מהני אף ברחב עשר מלמטה ורחב ד' כיון שהתקר' למעל' אינו נוגע בהרגלים דלמטה ואין פירוש לזה רק דנימא דהעיגול לא מהני כלל למשקוף אך המשקוף הוא הבנין למעל' על הכיפ' ששם שפיר הוא מהלך ברוחב וע"ז שפיר אמר דהבנין שלמעל' אינו נוגע ברגלים התחתונים אבל אם נימא דעיגול הוי גם כן משקוף כל שיש עשרה למטה אמאי התם מקרי אינו נוגע המשקוף ברגלים התחתונים אף דהתם הכיפ' למעל' אינו רחב ארבע' מכל מקום כיון שלמט' רחב ארבע' לא גרע מאילו מקום הכיפ' סתום לגמרי כאשר כתב שם רש"י והט"ז שם בסי' רפ"ז בהלכות מזוז' בסעי' קטן ב' כתב איזה דברים לתרץ זאת ולא אדע לכוין פירושו ואפש' דהתם כיון דאין הכיפה רחב ארבע' חשיבי הצדדים מהכיפ' למזוזו' ולא למשקוף ורק ברחב ארבע' חשבינן העיגול למשקוף וכל הדברים יגעים:
ולדינא אף שנרא' לפרש בשיטת הריטב"א שם בסוגיא דכיפה וכן בשיטת רש"י דעגול לא מהני כלל במקום משקוף מכל מקום בפוסקים לא נזכר דין זה ואדרבא הביאו דכל היכא שיש למט' רגלים ההולכים בשוה לכ"ע העיגול שלמעל' מועיל לצורת הפתח שם לענין מזוזה וכן כאן לענין עירובין בודאי הכי נקטינן: