אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן כג

סימן כב

שאלה אם הברורין שעומדים באיזה מקומות אם נקראים צוה"פ כיון שתואר הברורין הוא כמו צוה"פ ממש שעומדים קנה מכאן וקנה מכאן וקורה על גביהן. אך החלל שלמטה אין בהם י' טפחים וצוה"פ צריך להיות י' טפחים אך עם הקורה שעליהם יש בהם עשרה טפחים אם יש איזה קולא להקל בזה כיון שעתה בעו"ה הדור פרוץ במילואו ומחללים שבת ביד רמה ומוציאים משאות מבתיהם ביום השבת וחלילה דינה כמחללי שבת בפרהסי' כמבוא' בשו"ת חתם סופ' בסי' והוא מגמ' בדף ס"ט ההוא דנפיק בחומרתא דמדושא כיון דחזי' לר' יהודא נשיאה כסיא אמר כגון זה מבטל רשות ופי' רש"י כיון דכסיא הוי מחלל שבת בצנעה הא אילו לא כסי' הוי מחלל שבת בפרהסיא ולכן מה מאוד מהראוי לחפש כל הקילות להתיר בעירוב העיר ובלא"ה הלכה כדברי המיקל בעירוב וכאשר כתב המהרי"ט ונשובה נא ונראה המראה הזה אם יש בזה מקום להקל:

הנה הרמב"ם פסק בפ' י"ז מהלכות שבת הלכה י"ד וז"ל כמה יהי' פתח המבוי ויהי' די להכשירו בלחי או בקורה גבהו אין פתות מי' טפחים ולא יתר על כ' אמה בד"א שלא הי' לו צוה"פ אבל אם היה לו צוה"פ אפילו גבוה מאה אמה או פחות מעש' ה"ז מותר יעו"ש נמצא דעתו דבצוה"פ אפילו בפחות מעש' מהני ובפ' ט"ז מהלכו' שבת הלכה י"ט כתב וז"ל צוה"פ האמורה בכל מקום הוא אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן גובה שני הלחיים י"ט או יותר והקנה שעל גביהם אע"פ שאינו נוגע בשני הלחיים אלא יש ביניהם כמה אמות הואיל וגובה הלחיים י"ט ה"ז צוה"פ הרי כאן מפורש דעתו דצריך דוקא שני הלחיים גובה י' טפחים:

ואפשר לומר דהנה המגיד משנה הביא שהרשב"א הקשה על הרמב"ם דאיך אפש' לומ' דצוה"פ מהני אפילו בפחו' מי' הא לא עדיף ממחיצה גמור' שאמרו אין מחיצה פחות מי' מכל שכן צוה"פ:

ופירשתי אנכי דאפש' הרמב"ם מיירי כנידן דידן דבחלל צוה"פ ליכא עשרה אך עם המשקוף שלמעלה הוי עשרה טפחים ואם נימא דצוה"פ מהני אף בפחות מי' הוי בחלל צוה"פ כמו מחיצה דאף דהוי פחו' מי' אם חשיב צוה"פ ממילא מצטרף עם המשקוף שלמעלה ויש כאן מחיצה מי' אבל אם נימא דצוה"פ בפחות מעשר' אין שם פתח עליו אין כאן מחיצה דהוי פתוח למטה ואין דינו כפתח:

אך אם הקנה שלמעלה אינו נוגע בהקנים שלמטה כמו דקי"ל בצוה"פ דאין הקנה שלמעלה צריך ליגע בהקנים שלמטה בזה בודאי צריך שיהי' בהקנים שלמטה י' טפחים דכיון שהקנה שלמעלה אינו נוגע בהקנים שלמטה אינו מצטרף למחיצה אפילו דמצטרף לצוה"פ דהנה איתא שם בעירובין בדף ט"ז ע"ב מקיפין שלשה חבלים זו ע"ג זו ובלבד שלא יהי' בין חבל לחבירו שלשה טפחים שאז יוצא מתורת לבוד ואף דבגמ' בעי שם רב המנונא בערב אם ג"כ מהני עומד מרובה על הפרוץ ערב היינו הגובה והרא"ש הביא בזה שני דעות וכן הרמב"ם לא הביא דין זה דבערב מהני עומד מרובה על הפרוץ נראה דעתו דלא מהני. אך בש"ע מביא דמהני בערב עומד מרובה על הפרוץ מכל מקום אף לפי דעת הש"ע לא מהני רק במחצלת ד' שהוא יותר על האויר שתחתיו אבל בקנה אמרינן אתי אוירא דההוא גיס' ודההו' גיס' ומבטל ליה כדאית' במגן אברהם בסי' שס"ב ס"ק ט"ז ובגמ' שם בדף ט"ז. ואם כן הקנה הזה שהוא למעלה ואינו נוגע בשני הקנים דלמטה כל שהוא יותר מג' טפחים דלא אמרינן לבוד אינו מצטרף למחיצה שלמטה ועומד מרובה על הפרוץ לא אמרינן בי' דאתי אויר' דההוא גיס' ודההוא גיס' ומבטל לי' והמ"א כתב שם דלא אמרינן דאויר שלמעלה הוי אויר שאינו צריך לו דאינו מבטל כאשר בארנו לעיל בסי' הקדום וכדאיתא בתוס' בעירובין בדף י' ע"ב בד"ה ואצבעיים ע"ז כתב המ"א ברמיזותיו דכיון דרשות היחיד עולה עד לרקיע והוי כסתום עד למעלה שפיר צריך האוי' שלמעלה ומבטל לי' להקנה שלמעלה. אך דניהו דאינו מצטרף למחיצה מכל מקום לענין צוה"פ מהני כדאמרינן בגמ' דא"צ ליגע ואפילו הוא גבוה כמה אמות מצטרף לצוה"פ אך בזה שוב צריך שיהי' הקנים שלמטה י' טפחים דאל"ה אפילו דהוי צוה"פ מכל מקום לא עדיף ממחיצה גמורה דלא מהני בפחות מי' ולא שייך לומר דעם הקנה שלמעלה יהי' י' דהא לענין מחיצה אינו מצטרף הקנה שלמעלה.

וא"כ יהי' ניחא דברי הרמב"ם דאף דפסק בפ' י"ז דצוה"פ מהני בין בגבוה מאה אמה בין בפחות מי' מכל מקום כתב שפיר בפ' ט"ז דהקנה שלמעלה יוכל להיות גבוה למעלה כמה אמות ואינו נוגע בהקנים שלמט' הואיל וגובה הלחיים י' הרי זה צוה"פ והצריך שיהי' גובה הקנים שלמטה י' דניהו דצוה"פ מהני אף בפחות מעשרה והוי פתח מכל מקום לא יהיה מחיצה עשרה ואף אם נימא דבראשית דבריו מיירי בסתמא אף בנוגע הקנה העליון להקנים שלמטה מכל מקום לא נחית כאן לבאר לצרף הקנה העליון לתשלום המחיצה והקנה יוכל להיות מכל שהוא וגם דסיים אח"כ אף שאינו נוגע ומש"ה לא חילק וכתב סתם דהקנים שלמטה צריכין להיות י' טפחים או יותר:

אך עכ"ז מסתימת לשון הרמב"ם נראה דאף בנוגעים צריכין גם כן הקנים שלמטה להיות י' טפחים. וגם עדיין יוקש' על הרמב"ם מסוגיא דכיפה בגמ' עירובין בדף י"א ע"ב וביומא דקאמר שם גבי כיפה דהיכא דאינו גבוה עשרה לד"ה לא הוי צורת הפתח וכן פסק הרמב"ם להלכה הך דינא דכיפה ושם בכיפה המשקוף למעלה גבוה הרבה ונוגע ברגלים התחתונים אע"פ כן כל שאין בחלל הפתח עשרה לא מהני ואע"ג דשם בסוגיא דכיפה נראה דבכיפה אין המשקוף שלמעל' נוגע בשני המזוזו' מהצד כיון דהעיגול מפסיק וכיפה היינו שעל הרגלים שלמטה הולך עגול למעלה ועל העיגול תקרת הבית והעיגול מפסיק בין המזוזות להתקרה והעיגול אינו נחשב מצוה"פ:

אך שם סוגית הגמ' קשה להבין מדוע העיגול אינו נחשב לצוה"פ וכאשר בארתי בסי' ושבקי דהוא דחוק ומוקי אנפשי' אך ניהו דנימא דהעיגול אינו נחשב לצוה"פ אבל מכל מקום מחיצה מקרי מה שהוא מהעיגול ולמעלה ועכ"פ אין אויר מפסיק אעפ"כ לא מהני שם כל שאין חללו י' טפחים:

ולכן נראה לפי ענ"ד לפרש דברי הרמב"ם דשפיר הרמב"ם מצריך שיהיו גובה שני הלחיים י' כיון שצריך לחי מכאן ולחי מכאן ובגמ' נאמר קנה מכאן וקנה מכאן ופי' הרמב"ם דהיינו לחי מכאן ולחי מכאן ושיעור לחי בגובה י' אבל מכל מקים צוה"פ מהני אפילו בפחות מי' היינו אף שהקנה העליון מונח למטה מי' ומקנה העליון למטה לארץ הוא פחות מי' טפחים ונמצא הוי חלל צוה"פ בפחות מעשרה אף על פי כן מהני אם שני הלחיים מהצדדים גבוהים י' אך לדידן לא משכחת האי דינא כיון דקיי"ל צוה"פ שעשאה מהצד לא מהני היינו שמונח קנה העליון מהצד אך צריך שיהיה קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וכיון שהלחיים משני הצדדים המה גבוהים י' ממילא יש בחלל הפתח ג"כ י"ט כיון דהקנה העליון מונח על הקנים שבצדדים. אך הרמב"ם לשיטתו דהא פי' צוה"פ שעשאה מהצד אין הפירוש שקנה העליון מונח מהצד רק שעשה בקרן זויות מהבית ומהחצר כדאיתא בפ' ט"ז הלכה כ' ואם כן שפיר משכחת לה דהשני לחיים מצדדים המה י' ועכ"ז צורת הפתח הוא למטה מעשרה שהקנה העליון מונח מהצד ואף על פי כן כשר.

ואף לדידן משכחת האי דינא היכא שהקנה העליון מונח על שני הלחיים ובולט לחלל למטה כעין זה $ציור בספר$ דשפיר הקנה שלמעלה מונח על שני הלחיים מהצד והקנים גבוהים י' ואעפ"כ חלל הפתח לא הוי עשרה שבאמצע הקנה העליון בולט למטה ולא נשאר בחלל י' ואם נימא דצוה"פ צריך להיות לא פחות מי' לא תהני בזה כיון דחלל מצוה"פ אין בו עשרה טפחים אבל לשיטת הרמב"ם יהיה כשר דצוה"פ יוכל להיות גבוה יותר מך' ונמוך פחות מי' כל שהלחיים מהצדדים גבוהים י' וכאן הלחיים מהצדדים גבוהים עשר' אך עדיין יוקשה ע"ז מסוגיא דכיפה דנראה דאף בכה"ג לא מהני ולקמן יבואר:

והנה כשנעיין לעצמינו בההוא דינא היכא שהקנים מהצדדים גבוהים עשרה והלחי עליון מונח למעלה ובחלל דלמטה ליכא עשרה שבולט הקנה העליון למטה כנ"ל. הנה בעירובין בדף י"ד איתא הניח קורה על גבי מבוי ופירש עלי' מחלצת והגביה מן הקרקע שלשה קורה אין כאן מחיצה אין כאן קורה אין כאן דהא מכסיא מחיצה אין כאן דהוי לי' מחיצה שהגדיים בוקעים בו:

והקשה הריטב"א דהמחצלת תהני מטעם קורה ותירץ כל שהוא כך אין לה היכר ועוד דאינה בריאה לקבל אריח. וקשה דקארי עלה מאי קארי לה הא קורה לא מהני היכא דנמשכת למטה מעשרה כדאית' בעירובין בד' ג' ע"ב מה למעלה חללו עשרים אף למטה חללה י' יעו"ש:

והנה הרשב"א בעבודת הקודש שער א' דין ה' כתב וז"ל היתה קורה עצמה משולשת עשרה טפחים אם גבוה מהקרקע שלש' טפחים ירא' לי שצריך להביא קורה אחרת שכל משולשת עשר' יצאתה מתורת קור' ומחיצה היא אלא שגבוה מקרקע שלשה וקש' גם כן דבלא"ה פסול כיון דאינו גבוה מהקרקע רק שלשה טפחים שמשולשת למטה וא"כ אין כאן חלל עשרה כדאיתא בגמ' הנ"ל ולא עוד אלא שהרשב"א בעצמו שם בשער א' דין ג' כתב וז"ל הניח את הקורה למטה מעשר' טפחים אינ' מתרת שהקור' צריך שלא יהי' החלל שתחתי' יותר מעשרים ולא פחות מי' כי' החלל שתחתי' פחות מעשרה מגביה את הקורה או חוקק את הקרקע שתחתי' עד שישלימנה לעשרה ע"כ הרי סותר בדין ה' דברי הגמרא ודברי עצמו בשער זה בדין ג':

והנה שם בגמ' בדף נ' בעי מקצת קורה בתוך עשרים ומקצתה למעל' מעשרים וקאמר בגמ' מתחלה דבמבוי כשר דאמרינן קליש היינו אף דאם תנטל החלק שלמעלה מעשרים עדיין ישאר החלק שלמטה מעשרים ורואים את החלק שלמעלה כאילו אינו ואח"כ מקשה בגמ' דהרי אי קלשת החלק שלמעלה ישאר החלק שלמטה קורה הנטלת ברוח וקורה צריכה שתהי' בריאה לקבל אריח ומתרץ דע"כ נעשה כשפודין של מתכת ואח"כ קאמר בגמ' דרבה בר עולא פוסל ורבא מכשיר מאי טעמא חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן ופי' רש"י ז"ל עשרים אמות שהוזכרו בין במבוי בין בסוכה אחללה קיימא:

וא"כ לפי המסקנא זו שוב אינו צריך לסברא דקליש ושנעשה כשפודין של מתכות דבלא"ה הקורה יוכל להיות למעלה מעשרים וכל שהחלל אינה יותר מעשרים כשר ואח"כ קאמר בגמ' איתיבי' ר' שימא בר אשי לרב פפא כיצד הוא מניח קורה משפת עשרים ולמטה אימא למעלה והא למטה קתני הא קמ"ל דלמטה כלמעלה מה למעלה חללה עשרים אך למטה חללה עשרה ופירש"י הא קמ"ל דשיעו' שנתנו חכמים למטה מי' טפחים אחלל קאי כשיעור שאמרו מך' ולמעלה והכי קאמר מתניתין מניח את הקורה משפת ך' ולמעלה וכן למטה אם בא לעשות נמוך מניחה משפת עשרה טפחים ולמעלה דפחות מעשרה לא הוי מבוי:

והנה אפש' לומ' דעכ"פ לא חזר מסברא הראשונה דאמרינן קליש ונעשה כשפודין של מתכות כמו דהיינו אומרים לפי הס"ד על למעלה דהוי ס"ד דהקורה פסולה למעלה מעשרים מכל מקום במקצתו למעלה מך' וקצתו למטה כשר משום דאמרינן קליש החצי שלמעלה כאילו אינו כלל אך לפי המסקנא אין נפקא מינה כלל למעלה דהרי הקורה כשירה אף למעל' מעשרים כל שהחלל אינו יותר מעשרים

אך עדיין יהי' הנ"מ למטה כיון דלמטה חללה עשרה וצריך שיהי' מונחת הקור' למעל' מעשר' יהי' עדיין הנ"מ היכא שהקור' מונחת מקצת' למעל' מעשר' ומקצתה למט' מעשר' דאם נימא קליש מה שלמט' מעשר' כאילו אינו כלל וחלק הקור' שלמעלה מעשר' מתיר ונימא דגם לפי המסקנא לא חזר מסברא זו דקליש אך למעל' אינו צריך סברא זו ולמטה שפיר מהני סברא זו כנרא' מסוגי' הש"ס דהך סברא דקליש ושע"כ נעש' כשפודין של מתכו' סברא פשוט' הוא:

ואפשר לומ' דרק למעל' אמרינן האי סברא דקליש דמאי יוכל להפסיד מה שמונח עוד חלק קורה למעלה ולא גרע מאילו לא הי' כלל ואי משום דלא ישאר כשיעור בחלק התחתון ע"ז אמרינן דנעשה כשפודין של מתכות אבל למטה כיון דבעינן חלל עשרה שפיר מגרע גרע מה שהקורה נמשכת למטה ולא נשאר חלל עשרה:

או אפשר לומר דהטעם דבעינן שתהי' הקורה מונחת למעל' מי' ולא תוך עשרה משום דשיעור מבוי עשרה וצריך שתהי' הקורה מונחת על המבוי כדאיתא בעירובין בדף ה' דהיכא דהי' פחות מעשרה טפחים צריך לחקוק כשיעור מבוי וצריך להיות על המבוי על חלל עשרה שהוא שיעור מבוי וכשהיא מונחת למטה מעשרה אינה מונחת על שיעור מבוי אבל כשהיא מונחת למעלה מעשרה ומגעת עד למטה מעשרה אפשר דכשר דעכ"פ חלק הקורה שלמעלה מונח על שיעור מבוי ודל חלק התחתון כאילו ליתא כלל כדאמרינן קליש השאר לענין למעלה לפי הס"ד ויהי' הפירוש למטה חללה עשרה היינו מתחילת הקורה יהי' חלל העשרה ואף דהקורה עבה הרבה אינו מזיק ואין הכרע מדברי הגמרא הללו לא לכאן ולא לכאן:

והנה לכאורה יש להביא ראי' דאמרינן על מה שלמטה כאילו אינו מדאמרינן בדף י"ד דהוא למעלה מעשרה ועקמימותו למטה מעשרה רואין כל שאילו ינטל עקמימוחה ואין בין זה לזה שלשה אינו צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת:

הרי דאמרינן על מה שלמטה מעשרה כאילו אינו אף דשם בעי שלא יהי' בין זה לזה שלשה התם מיירי שכל הקורה נמשכת למטה מעשרה במקום זה וא"כ אם נימא כאילו ניטל במקום זה נשאר מקום זה בלא קורה וצריך שיהי' פחות משלשה אבל בנידון דידן דהקורה מגעת עד למעלה מעשרה שפיר אמרינן רואין חלק התחתון כאילו אינו ושלמעלה נשאר כמו דאמרינן שם דרואין במקום זה כאילו אינו. ואפשר לחלק ולומר דשם אמרינן דרואין במקום הזה כאילו אין כאן קורה כלל אבל שנימא שרואין כאילו ניטל חלק התחתון וחלק העליון נשאר אפשר דזה לא אמרינן וכל שהקורה מגעת עד למטה מעשר' ולא הוי חלל מבוי עשרה פסול ואין הכרע לאחד מהצדדים:

וכבר בארתי דמהריטב"א והרשב"א נראה דאף שהקור' משוכה למטה מעשרה מהני אך הרשב"א סותר דברי עצמו כנ"ל:

והנה בטור בסי' שס"ג הביא וז"ל אבל עשה קורה רחבה ונמשכת עד למטה מיוד כשירה והביא ע"ז הב"י דברי הרא"ש דכתב בדף י"ד בסוגיא דהניח קורה ע"ג המבוי ופירס עלי' מחצלת כתב וז"ל כתב רבינו שלמה בן אדרת ז"ל דקורה שמשוכה למטה מעשרה טפחים פסולה כיון שיש שיעור מחיצה נפקא מתורת קורה ומחיצה אין כאן דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו וליתא דהכא דוקא אמרו קורה אין כאן משום דמכסיא ואינה נראית וסבורים דבמחצלת המבוי ניתר אבל כשהקורה נראית בשביל גדלה לא נפקא מתורת קורה ועי"ש דברי הרא"ש בשם הרשב"א (והנה ברשב"א שלנו בעבודת הקודש הביא שהוא משולשת עשרה היינו שהוא גדולה עשרה טפחים וברשב"א שהביא הרא"ש מביא שהוא משוכה למטה מעשרה טפחים היינו ג"כ שהוא גדולה יותר מעשרה

וכתב ע"ז הב"י וז"ל ונראה דכשהקורה מונחת למעלה מעשרה איירי דאי במונחת למטה מעשרה אפילו אינה רחבה יותר מהראוי פסולה כמו שכתבתי בשם הר' יהונתן (והנה כעת בחפזי לא אוכל למצוא המקום שהביא כן בשם הר' יהונתן) וכן משמע מדאמר ר' זירא הוא בתוך המבוי ועקמימותה חוץ למבוי הוא תוך עשרים ועקמימותו למעלה מכ' הוא למעלה מעשרה ועקמימותו בתוך י' רואין כל שאילו ינטל עקמימותה ואין בין זה לזה ג' אינו צריך להביא קורה אחרת משמע דכי היכא דחוץ למבוי ולמעלה מכ' פסלו בקורה הכי נמי פסלי' למטה מי':

והנה דברי הב"י הללו אינם מובנים דאם כונת דבריו דבמונחת למטה מי' פסולה אף שמתחלת למעלה מי' ומשוכה למטה מי' כנ"ל א"כ מאי הביא ראי' מלמעלה מכ' דפסול הא למעל' מכ' לא פסול רק היכא שכולה למעלה מכ' אבל אם מקצתה למעלה ומקצתה למטה כשר ולא עוד רק אף אם כולה למעלה מך' כשר כל שחללה אינה למעלה מך' דחלל סוכה חלל מבוי תנן וע"כ הא דקאמר הוא בתוך ך' ועקמימותה למעלה מך' היינו שעקמימות הקורה למעלה מעשרים שכל הקורה כולה הוא שם למעלה מעשרים וא"כ למטה מי' ג"כ פסול רק היכא שהקורה כולה מונחת למטה מי' אבל אם מונחת למעלה ומשוכה למטה באמת כשר:

ואין לומר דכוונת הב"י ג"כ היכא שהקורה כולה מונחת למטה מי' פסולה דהרי אמר ונראה דכשהקורה מונחת למעלה מי' איירי דאי במונחת למטה מי' אפילו אינה רחבה יותר מהראוי פסולה ואם נימא דמונחת למט' מי' היינו שכולה מונחת למטה מי' א"כ לא משכחת לה כלל שיהי' רחבה יותר מהראוי דהיינו עשרה טפחים שאז פוסל הרשב"א מדין קורה והיכא שכל הקורה למטה מי' טפחים לארץ לא משכחת לה שתהי' הקורה גבוה עשרה טפחים וע"כ פירוש דברי ב"י דאף במונחת למעלה מיוד ומשוכה למטה מי' ג"כ פסולה ועל זה אין ראי' מגמ' הנ"ל:

וגם כבר הבאנו לעיל דמרשב"א שלפנינו בעבודת הקודש בשער א' דין ה' מבואר דאף במשוכה למטה מי' כשרה כל שמונחת גם למעלה דכתב שם דמשולשת עשרה למטה פסולה אם גבוה מהקרקע ג' טפחים שכיון שמשולשת עשרה (היינו שגדולה עשרה) יצאתה מתורת קורה וכיון שרק גבוה ג' מהארץ הוא למטה מעשרה אפ"ה אינה פסולה רק משום שגבוה עשרה וכבר הבאנו לעיל דדבריו סותרים שם למאי שכתב בדין ג' וכל הדברי' יגעים:

והנה בש"ע בסי' שס"ג ס' כ"ד איתא וז"ל אבל אם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מעשרה כשרה:

וכתב המ"א בס"ק ך' וז"ל ונמשכת קצת כלומר שהוא נמשכת למטה קצת יותר מי' ממקום שמתחלת וא"כ ה"א דהוי מחיצה ופסול משום קורה ומשום מחיצה נמי לא דהא הוא גבוה י' טפחים מהקרקע קמ"ל דכשרה עיין בב"י ובב"ח עכ"ל:

והנה מה שכתב המ"א ומשום מחיצה לא הוי דהא מחיצה תלוי הוא דהא היא גבוה י' טפחים מהקרקע ע"ז עמד הפרי מגדים דהא בגבוה ג' טפחים מהקרקע ג"כ לאו מחיצה הוא והוי מחיצה תלוי:

אמנם דברי המ"א כנים המה ומאוד עמקו מחשבותיו ורומז לדברינו הנ"ל ופירש בהב"י דע"כ מיירי הרא"ש דהוא גבוה מהקרקע עשרה דאל"ה רק שמשוכה בתוך י' לארץ בלא"ה פסולה כיון דאין כאן חלל עשרה וע"כ הפירוש שהקורה בעצמה נמשכת למטה מעשרה ממקום שמתחלת אבל עדיין גבוה עשרה מהקרקע:

אמנם הט"ז בס"ק י"ג האריך וכתב דהקורה למעלה מי' ורוחב שלה הולך עד למעלה מי' פשיטא דכשרה דכאן א"צ לטול שום דבר כמו בעקמימות אלא רואין מה שתחתיו כאילו אינו ועי"ש פירוש דבריו דאף דבעקמימות הנוטה למטה מעשרה אינו כשר רק כשאין בעקמימות ג' דשם מיירי דבמקום העקמימות כל הקורה למטה מעשרה וצריך לומר דרואים מקום העקמימות כאילו אינו וכאילו ניטל משם ומש"ה אינו כשר רק כשאין בעקמימות שלשה אבל כאן בקורה שהוא למעלה מי' ומשוכה למטה מי' אין אנו צריכין לומר שאנו חושבין במקום זה כאילו אינו לגמרי וכאילו ניטל משם רק מה שתחתיו כאילו אינו ומתכשר במה שלמעלה:

והנה בפ"מ הסכים לט"ז בדבריו אך מה שכתב וז"ל ומיהו קורה עבה ורחבה ביותר והניח ראשה העליון למעלה מי' טפחים אע"פ שרחבה ומגיע לארץ למטה מי' טפחים כשירה כיון שראשה העליון למעלה מי' טפחים דכאן עדיף מסעיף ך' דרואין מה שבתוך י' טפחים כאילו אינו עכ"ד:

ודברים אלו אינם מובנים דבס"ק ך' בעקמימתו למטה מעשרה באמת לא מהני רק היכא דעקמימותו פחות משלשה ואם כוונתו דכמו דשם אמרינן דכל הקורה במקום זה כאילו אינו מכ"ש דאמרינן בקורה עבה דחלק התחתון כאילו אינו אין זה ק"ו וק"ו פריכא הוא דשפיר שם מהני ולא גרע מאילו לא הי' לחי כלל במקום הזה אבל שנימא בקורה שמקצתה נשארה ומקצתה כאילו אינו אפשר דלא אמרינן לפי המסקנא דרק לפי הס"ד אמרינן סברא זו דקליש ואף לפי הס"ד אפשר לומר דלמטה שאני דבעינן חלל עשרה כנ"ל בארוכה:

וראיתי אח"כ באבן העוזר בסי' שס"ג סעי' כ"ד וז"ל הניח קורה רחבה קצת למטה מי' כשירה ע"כ כ' הב"ח הבין ב"י דהקפידא הוא במה שמקצתה הוא למטה מי' לא כונה למעלה מי' ושארי' לי מארי אלא דאין חילוק בין מקצתה תוך י' ובין כולה למעלה מי' וכו' סבור הב"ח דאם קורה מקצתה מגיע למטה מי' באמת כשרה וכן מפורש יותר בדברי הט"ז אבל באמת שגגה הוא בידם דש"ס ערוך הוא בדף ג' בעירובין למטה כלמעלה דחללה י' תחת הקורה בעינן וכן פסק הרשב"א בעה"ק ש"א ס"ג וז"ל קורה צריך שלא יהי' חלל שתחתיו יותר מך' ולא פחות מי' הא החלל שתחתי' פחות מי' מגבי' או חוקק וכו' ועי"ש. והנה אנכי מזרעי' דב"ח קאתינא ומהפכנא בזכותי':

והנה מה שכתב דש"ס ערוך לנגדם כבר בארנו דמש"ס אין ראי' דאפשר לומר דרק היכא שהקורה כולה למטה מי' פסול כיון דאין חללה י' אבל אם הקורה מונחת למעלה ומשוכה למטה אפשר דאמרינן סברא דקליש דרואין שלמטה כאילו אינו כמו דאמרינן בלמעלה לפי הס"ד וכן מה שהביא מרשב"א כבר הבאנו דדבריו סותרים זה את זה ובדין ה' מבואר להיפך סוף דבר הכל נשמע דמהגמרא ומדברי ראשונים אין ראי' לאסור בקורה עבה מונחת למעל' ומשוכה תוך י' ובעירובין שומעין להקל:

לכן נראה לפענ"ד דעכ"פ בשעת הדחק גדול שאי אפשר לעשות עירוב אחר בודאי אפשר לסמוך על הט"ז והפ"מ להתיר בקורה מקצתה למעלה ומקצתה למטה תוך עשרה:

עתה נשובה לענין צורת הפתח הנ"ל. הנה לעיל תרצתי דברי הרמב"ם דבפרק י"ז מהלכות שבת הלכה י"ד כתב כמה יהי' פתח המבוי ויהי' די להכשירו בלחי או בקורה גבהו אין פחות מי' טפחים ולא יותר על כ' בד"א שלא הי' לו צוה"פ אבל הי' לו צוה"פ אפילו גבוה מאה אמה או פחות מעשר הרי זה מותר נמצא דעתו דבצורת הפסח אף פחות מעשרה מותר ובפרק ט"ז מהלכות שבת ה' י"ט כתב דצורת הפתח קנה מכאן וקנה על גביהם גובה שני הלחיים י' טפחים או יותר ונמצא דבריו סותרים זה את זה ולעיל תירצתי דבריו דאה"נ דגובה שני הלחיים צריך להיות י' טפחים ועכ"ז צורת הפתח יהי' פחות מי' כגון שהקנה שעל גביהם מונח מן הצד למטה מי' ולשיטת הרמב"ם יוכל להיות דכשר בכה"ג דהוא פירוש צוה"פ שעשאו מהצד באופן אחר ואף אם נימא דפסול במונח הקורה העליון מהצד מ"מ משכחת לה שהקנה העליון מונח על שני הלחיים ובולט בחלל למטה כעין זה $ציור בספר$ כאשר כתבנו לעיל:

ולפי הנ"ל אי אפשר לפרש כן דהרי הרמב"ם חילק דבלחי או קורה אין גבהו בפחות מי טפחים אבל בצוה"פ יוכל להיות פחות מי' טפחים ואם נימא כנ"ל דהקנ' העליון מתחיל למעלה מי' טפחים ויורד למטה מי' דע"כ מתחיל למעלה מי' כיון דמונח על הקנים שמהצד הגבוהים עשרה א"כ אף בקורה בכה"ג מהני כנ"ל היכא שמתחלת למעלה מעשרה ומשוכה למטה מעשרה והרמב"ם חילק דבקורה לא מהני ובצוה"פ מהני והי' אפשר לומר בשיטת הרמב"ם דבקורה באמת אף בכה"ג לא מהני אף שמונחת למעלה מעשרה כל שמשוכה למטה מעשרה לא מהני כשיטת האומר כן:

אך הנה מסוגיא דכיפה נראה דאף בכה"ג לא מהני גבי צורת הפתח דשה בכיפה בעירובין בדף י"א היכא דצוה"פ אינו גבוה עשרה אף שהכותל שעל צורת הפתח הולך למעלה הרבה לד"ה לא הוי פתח רק כשהוא גבוה עשרה ואינו רחבה ארבעה ר' סובר דלא אמרינן חוקקין להשלים ורבנן סוברים דאמרינן חוקקין להשלים אבל כשאינו גבוה עשרה לד"ה לא אמרינן חוקקין להשלים ולא הוי פתח בשביל שהחלל אינו גבוה עשרה:

וא"כ נראה דאף דהלחיים שמהצדדים. גבוהים עשרה והקנה מונח על גביהם מכל מקום כיון שהקנה שלמעלה בולט באמצע כנ"ל כזה $ציור בספר$ שיורד למטה מעשרה לא מהני כיון דלא נשאר חלל עשרה כמו בכיפה ולא אמרינן דרואין זה החלק שבולט למטה כאילו אינו. דהרי בכיפה כל שאינו גבוה עשרה החלל לא אמרינן חוקקין להשלים ושנאמר הכותל שבולט תוך עשרה כאילו אינו ולא נחשוב רק הכותל שהיא למעלה מעשרה על צוה"פ ובזה אף ר' מאיר מודה כל שאינו גבוה עשרה ברחב ד' דלא אמרינן חוקקין להשלים ויחשב זה שלמטה כאילו אינו ורבנן סוברים דאף בגבוה י' ורחב ד' ג"כ לא אמרינן חוקקין להשלים ונחשב זה שלמטה כאילו אינו:

אך לפי זה יוקשה לדעת האומרים דבקורה מהני כה"ג היכא דמונחת למעלה מעשרה ומשוכה עד למטה מעשרה ואמרינן קליש וזה שלמטה כאילו אינו וכן דעת הט"ז והפ"מ ואמאי בצורת הפתח לא מהני זאת דהא צוה"פ עדיף בכל מקום מקורה ומלחי ומש"ה דעת הרמב"ם דאף דקורה פסולה פחות מעשרה בצורת הפתח מהני אבל על כל פנים שיהי' צורת הפתח גרע מקורה לא מצאנו וא"כ כיון דבקורה מהני היכא דהקורה עבה ומתחלת למעלה ומשוכה עד למטה מי' ואמאי בצורת הפתח לא מהני בכה"ג ואפשר דלענין זה צורת הפתח גרע טפי דכל פחות מעשר אינו פתח ועדיין צ"ע:

ואפשר עוד לומר דשאני הך דכיפ' כיון שהחלל אינו י' לא שייך לומר קליש לומר דהבנין שלמעלה על החלל הוי כאילו אינו דא"כ לא יהי' לחיים מהצד דצורת הפתח צריך להיות קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וא"כ אם נימא דהבנין שלמעלה שעל החלל הוי כאילו אינו שוב ליכא לחיים מהצד ולומר דרק באמצע אמרינן קליש כאילו אינו ומהצדדים ישאר זה לא אמרינן וזה הוא חקוקה ובזה פליגי ר' מאיר ורבנן אם אמרינן חוקקין להשלים והיכא דאינו גבוה עשרה בודאי לא אמרינן חוקקין:

אבל בקורה דאמרינן על כל מה שלמטה כאילו אינו שפיר אמרינן קלוש כאילו זה שלמטה אינו כלל זה שפיר אמרינן:

ואפשר לחלק דרק בכיפה שהוא הכל בנין אחד ואי אפשר לומר דבאמצע כאילו אינו ומהצדדים ישאר והוא רק חקוקה ובזה פליגי אם אמרינן חוקקין:

אבל היכא שהקנה העליון הוא בפני עצמו ושני הלחיים מהצד המה גם כן בפני עצמם וגבוהים עשרה והקנה העליון יורד למטה או כשיטת האומר דכשר בכה"ג אף שהקנה העליון אינו על גבי הקנים מהצד או כאופן שציירתי לעיל כזה $ציור בספר$ בזה שפיר אמרינן בקנה העליון מה שיורד למטה כאילו אינו ורק בכיפה דמהצדדים ובאמצע הכל אחד לא נוכל לומר כמו שאינו דא"כ לא ישאר לחיים מהצד:

עתה נשובה לענין דינא להברורין הנ"ל שהוא עמודים מהצד וחתיכת עץ על גביהם באופן שעם העץ שעל גביהן בודאי הוי עשרה אך החלל לא הוי עשרה כבר בארנו לעיל דלפי שיטת הרמב"ם נראה דבכה"ג מהני צורת הפתח כיון שעם הקנה שלמעלה איכא עשר' ואף אם נימא דבכה"ג ג"כ לא מהני מ"מ היכא שהקנים שלמטה גבוהים עשרה והקנה העליון יורד למטה שפיר יש מקום להתיר כמו בקורה כנ"ל:

ובאלו הברורים הוא גם כן כעין זה שהעמודים שלמטה תחובים בקנה העליון כזה $ציור בספר$ וא"כ הקנים התחתונים עם מה שתחובים בעליון שפיר יש להם גובה עשרה בזה אפשר דאמרינן בקנה העליון במה שיורד למטה מי' כאילו אינו כאשר הארכתי לעיל כמו בקורה:

ואף דאפשר לומר דכיון דתחובים העמודים התחתונים בהעליון הוי כאילו מחובר יחד והוי כעין הך דכיפה כמבואר לעיל הספק מ"מ היכא דהוי שעת הדחק גדול ואי אפשר לתקן צוה"פ אחר ורבו המכשולות והדור פרוץ במילואו ונושאים משאות ביום השבת אפשר דיש לסמוך ע"ז בשעת הדחק היכא דאין עצה אחרת:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה