נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן כב
שאלה אם מהני צוה"פ ברחוק מכותלי המבוי:
הנה הת"ש הביא ראי' דצוה"פ ברחוק מהכותל לא מהני מדברי התוספו' בדף י"א שהקשו על מאי דבעי הגמ' אם מהני צוה"פ למעלה מעשרים והקשו דמהני ממילא מטעם לחי ואם נימא דצוה"פ מהני אף ברחוק מהכותל היה אפש' לתרץ דנ"מ ברחוק מהכותל והמקור חיים כתב דדוקא ברחוק משני צדדים מהכותל אבל ברחוק מצד אחד שפיר מהני ואנכי הקשיתי דהנה התוספו' מקשים שם דלתכשר בלחי דמכאן ומכאן ואינו מובן למה הוצרכו לומ' לחי דכאן ודכאן בלחי אחד סגי ותירץ במחנה ראובן דרצו להקשות אף לר' אליעזר דסובר דבעי שני לחיים ואנכי אמרתי ליישב דכוונתם דהי' באפשרי לתרץ דאיבעית הגמ' לענין חצר דבחצר בעי שני לחיים וע"ז מקשים דגם שני לחיים איכא בצוה"פ דאיכא לחי מכאן ולחי מכאן:
ולפי זה מוכח דאף דצוה"פ רחוק מצד אחד מהכותל גם כן לא מהני דאל"כ היו יכולין התוס' לתרץ דמיירי דרחוק צוה"פ מהכותל ואף דברחוק מהכותל אפילו צוה"פ לא מהני מכל מקום אפש' לומ' דרחוק צד אחד מהכותל דבכה"ג שפיר מהני מטעם צוה"פ כיון דעכ"פ צד אחד סמוך להכותל ועומד צורת הפתח אצל הכותל כדברי המקור חיים ומשום לחי לא מהני דניהו דלחי אחד סמוך להכותל באותו צד שצוה"פ סמוך להכותל מכל מקום שוב הוי נפקא מינה לענין חצר דבעי שני לחיין או לר' אליעזר דבעי תמיד שני לחיין וכאן שוב ליכא שני לחיים דמצד אחד רחוק צוה"פ מהכותל ואין כאן רק לחי אחד והתוס' הקשו דלתכשרי בלחי מכאן ומכאן כנ"ל דקושייתם הוא רק משום דאיכא שני לחיים וע"כ מכאן ראיה דאף ברחוק הצוה"פ מצד אחד ג"כ לא מהני:
ואם נסבור כשיטת המקור חיים דברחוק צוה"פ מצד אחד שפיר דמי צריך לומ' דמה שכתבו התוספות לשתרי בלחי מכאן ולחי מכאן הוא לאו דוקא אך כוונתם על לחי אחד וזה שפיר קשה דלחי אחד עכ"פ איכא בצוה"פ כיון דצד אחד צריך להיות קרוב לכותלי המבוי עכ"פ ולא מסתבר להו דהאיבעי' יהיה אליבא דר"א דבעי שני לחיין או בחצר:
ויהיה באפשרי עוד לתרץ בזה קושית מהרי"ט בסימן דהקשה על המנהג שהוא שם בספרד דבשני לחיין מתירים אף במפולש דצריך צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן מכל מקום שני לחיים מהני והאריך בזה בתשו' הנ"ל ולבסוף דחה שיטה זו מדברי התוס' הנ"ל דהקשו בצוה"פ למעלה מעשרים דמהני ממילא מטעם לחי ותירצו דנפקא מינה לענין מפולש ואם נימא דבשני לחיין מהני אף במפולש עדיין קשה דאפילו במפולש מותר מטעם לחי כיון דבצורת הפתח איכא שני לחיין ובשני לחיין מהני אף במפולש עכ"ד:
ולפי הנ"ל ניחא דשפיר הוי נ"מ לענין מפולש אף דבצוה"פ איכא שני לחיים ומהני אף במפולש שוב איכא נפקא מינה דצוה"פ רחוק מהכותל אף דשיטת הת"ש מההוא טעמא דאף בצוה"פ לא מהני רחוק מהכותל מכל מקום משכחת שיהיה רק צד אחד רחוק מהכותל וצד אחד קרוב דבכה"ג מהני בצוה"פ לשיטת המקור חיים ושוב ליכא רק לחי אחת ושוב לא מהני במפולש ודו"ק:
והנה על עיקר הדין דת"ש דצוה"פ לא מהני ברחוק מהכותל נראה לפענ"ד היכא דהעמיד פת אצל המבוי וסמך אליו צוה"פ שפיר מהני אף דגם הפי רחוק מהכותל מהני לפי מה שבארתי בחידושי לאו"ח בסי' שס"ה על דברי המג"א שם בס"ק ג' דכשהמבוי ניתרת בקורה והקורה מונחת על הפס הרחוק מהכתלים פסול משום דהקור' אינה מונחת על כותלי המבוי רק משוכ' מהם ובארנו שם בארוכ' דדעת הפוסקים אינו כן דלא הוי כמשוכה הקורה מכותלי המבוי אך כיון שהעמיד פס באמצע המבוי הוי למבוי שני פתחים מהפס להכותל מצד זה וכן מצד שני והפס גופי' נחשב לכותל המבוי וכמבואר בפירוש בעבודת הקודש להרשב"א:
וכן מצאתי אח"כ באבן העוזר ובתוס' שבת דהיכ' שהניח קורה על הפס העומד באמצע שפיר הוי כמונח על כותלי המבוי וכמבואר בעבודת הקודש:
והנה צוה"פ עדיף תמיד מקורה וכיון דקורה מהני במונחת על הפס ה"ה בצוה"פ היכא דעומד סמוך לפס הוי כעומד סמוך לכותלי המבוי:
אך הנה שם בקורה לא מהני רק היכא שהפס רחב על האויר שבצדו דאלא"ה אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' ושם בחידושי הנ"ל בארתי דכמו דהיכא דהמבוי רחב מעשר ובא למעט בפס צריך שיהיה הפס מרובה על האויר שבצדו דאל"ה אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' ה"ה היכא דנא הוי יותר מעשר רק שהמבוי ניתרת בקורה והקורה מונחת על הפס בעינן גם כן שיהיה הפס מרובה על האויר שבצדו דאל"ה אמרינן אתי אוירא דההוא ניסא ודההוא גיסא ומבטל ליה ואין הקורה מונח על כותלי המבוי ואין הפס נחשב לכותל כיון דאתי אוירא דההוא גיס' ודההוא גיסא ומבטל ליה:
וכל זה בקורה אבל בצוה"פ נ"ל דמהני אף אם סמכו לפס כל שהוא שאינו רחב על האויר שבצדו ולא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא ניסא ומבטל לי':
דהנה הת"ש כתב שם אחר שהביא ראיה מדברי התו' דצוה"פ גם כן לא מהני ברחוק מן הכותל כמו בלחי כתב דאפש' דהתוספו' לשיטתייהו דס"ל דהטעם ברחוק הלחי מהכותל ג' פסול לא הוי מטעם דאתי אוירא מההוא גיסא ומההוא גיסא ומבטל לי' דהרי ס"ל בדף ו' ע"ב ד"ה ועושה דאף כשהלחי רחב הרבה יותר מהאויר שבינו לכותל אסו' אע"ג דליכא למימ' אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל ליה אבל המ"א הביא בסק"ה בשם הר' רבינו יהונתן הטעם דהרחוק ג"ט פסול משום דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל ני' וכתב בשם ש"ג דאם הלחי רחב יותר מג' כשר ופליגי אתוספות ולדידהו נראה לומ' דבצוה"פ בכל ענין כשר דהתם נא שייך אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל ליה דאפילו נעץ ד' קונדסין בד' רוחות ומתח זמורה על גביהן ג"כ מהני כמ"ש בסי' שס"ב ס"ו אך מסיק שם דעיק' הטעם דפסול בהרחיק הלחי משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו ומש"ה פסול אף בצוה"פ היכא דהרחיק מהכותל דהוי מחיצ' שהגדיים בוקעים בו עכ"ד:
וא"כ לשיטתו דהטעם דאתי אויר' דההוא גיסא ודההו' גיסא ומבטל לי' לא שייך בצוה"פ אך הפסול הוא משום דהוי רחוק מהמבוי והוי גדיים בוקעים בו בי צוה"פ לכותלי המבוי ואם כן היכא שהעמיד פס באמצע המבוי וסמך אליו צוה"פ שפיר מהני דהאי פס הוי כמו כותלי המבוי ומהפס להכותל הוי פתח אחד ועושה שם צוה"פ ולא שייך לומ' דכיון דאין הפס רבה על האויר שאצלו שוב אמרינן דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' להפס דלענין זה שוב מהני הצוה"פ דחשבינן לי' כסתום כולו ואין כאן אויר מצד צוה"פ להפס ולא אמרינן גבי הפס אתי אוירא דמההוא גיסא ומההוא גיסא ומבטל לי' ושוב הוי הפס ככותלי המבוי ומהני הצורת הפתח כעומד אצל כותלי המבוי:
אך אמנם גוף הת"ש צ"ע לפי ע"ד מה שהוכיח דבצוה"פ לא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' שהרי מהני נעץ ד' קונדסין ועשה על גבן צורת הפתח וצ"ע גדול דהרי התוס' כתבו בעירובין בד' ו' ע"ב בד"ה ואצבעיים דבאוירא דעלמא לא אמרינן דאתי ומבטל לי' אלא באויר שאנו חושבין כסתום וכן כתב המ"א להלכה בסי' שס"ב ס"ק ט"ז וא"כ אין ראי' מהא דמהני בנעץ ד' קונדיסין ועשה על גבן צוה"פ דחשבינן לי' רשות היחיד ולא אמרינן אתי אוירא דההוא גיס' ודההו' גיסא ומבטל לי' דהאי הוי אוירא דעלמא מחוץ לרה"י ובזה לא אמרינן דאתי ומבטל לי' אבל בהעמיד צוה"פ רחוק מהכותל ואנו רוצים לסתום הפרצה בהצוה"פ שפיר נוכל דהקנים מצוה"פ בטלים באוירא דההוא גיס' ודההו' גיסא כיון שהוא רחוק מהכותל ואיכא אויר משני צדדים בתוך צוה"פ ומצוה"פ להכותל ובאויר שאנו חושבין אותו כסתום שפיר אמרינן אתי אויר' דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' ואם כן שוב לא מהני אף בהעמיד צוה"פ אצל הפס כל שהפס אינו רבה על האויר שאצלו דאמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא ניסא ומבטל לי':
אך לענין גוף דברי הת"ש דבצוה"פ לא אמרינן אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי' אף דראיתו יש לדחות כנ"ל מכל מקום מצד הסברא אפש' לומ' כן כיון דצוה"פ חשוב כמחיצה ממש והוי כסתום כונו לא שייך בו לומ' אתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל לי':
עכ"ז עדיין צ"ע על סברא זו שאמרנו דלא שייך לומ' אחי אתי אוירא דההוא גיס' ודההוא גיסא ומבטל לי' כיון דעומד אצל צוה"פ דנחשב כולו כסתום ואין כאן אויר כלל דעדיין אפש' לומ' אפכא דהרי זה בזה תלוי דאם אנו נימא על הפס דאתי אויר' דההוא גיסא ודההו' גיס' ומבטל לי' שוב צוה"פ אינו מועיל דאינו עומד אצל כותלי המבוי ואינו נחשב כסתום ושפיר אמרינן על הלחי מצוה"פ דאתי אוירא דההוא גיסא ודההוא גיסא ומבטל ליה וצ"ע דין זה דאפש' לומ' להיפך גם כן דכיון דצוה"פ הוי כסתום ממילא עומד אצל כותלי המבוי ובלא"ה התוספות שבת חולק על הח"ש ודעתו דבצוה"פ אף ברחוק מהכותל מהני ואם כן בצירוף עוד האי קולא דהעמיד הצוה"פ אצל הפס אפש' דיש להקל וצ"ע: