אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן כא

סימן כ

והנה הרמב"ם כתב בהך דאגוז על גבי מים דאם הי' הכלי צף על פני המים ופירות בתוך הכלי ופשט ידו ולקח הפירות והוציא פטור שהרי לא נחו הפירות על הארץ ונמצא שלא עקר מעל גבי מקום ד':

הנה לכאורה נראה פירוש דבריו בשביל שהכלי אינה רחבה ד' הא אילו היה הכלי רחבה ד' הי' חייב ואינו מובן דבריו כלל דא"כ מאי היה איבעית הגמ' אם בתר אגוז אזלינן והא נח הא מכל מקום לא נח על מקום ד' על ד' וגם כיון דהגמ' בעי אם בתר כלי אזלינן והא לא נייח אם כן אף שהכלי רחבה ד' ג"כ אינו חייב כיון שהכלי לא נח ומספק אינו חייב:

אך נראה לפענ"ד בשיט' הרמב"ם דדעתו הוא דמה שמונח על המים אף שרחב ד' על ד' אין דינו כרחבה ד' על ד' ומים גופייהו דינם כדבר שאין בו ד' על ד' ויש ראיה לזה דבשבת בדף ק' ע"ב. מבואר דכרמלי' משפת מיא משחינן ומודדין העשר טפחים מהמים דהמים כארעא סמיכתא הוא וכל תוך עשר למעלה מהמים הוי כרמלית ולמעלה מעשרה מהמים הוא דהוי מקום פטור:

וקשה ע"ז מעירובין בדף מ"ג דבעי שם בגמ' אם יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' וקאמ' שם בגמ' עמוד גבוה י' ורחב ד' לא תיבעי לך דארעא סמיכתא הוא כי תיבעי לך בעמוד גבוה י' ואינו רחב ד' ואח"כ קאמ' בגמ' דמהלך בספינה כיון שהספינה מהלכת למעלה מעשרה מקרקע הים אין תחומין רק במהלכת מרקק שהוא בתוך י' מהקרקע יעו"ש:

וקשה דהא מיא כארעא סמיכתא היא וכל שהספינה הוא ע"פ המים אמאי אין תחומין והוי כמו ספינה על הארץ וראיתי אח"כ לרב אחרון בספר גאון יעקב על עירובין שעמד בזה:

ולפי הנ"ל ליתא דאף דמיא כארעא סמיכתא מ"ש לא חשיבי כד'. על ד' ולענין תחומין בעי דוקא ד' על ד' כנ"ל דדוקא עמוד גבוה י' ורחב ד' מהני לענין תחומין אבל באם אינו רחב ד' אין אנו חושבין מהעמוד רק מהארץ למטה:

והטעם נ"ל שהמים אינם חשובים כד' על ד' דלא מיבעי' לשיטת החוות דעת בסי' צ"א ס"ק ו' דדעתו דדבר לח לא מקרי חיבור והביא ראיה מפסקי מהרא"י בסימן ק"ג יעו"ש. א"כ כיון דלא חשיבה המים כמחובר לא חשיב כד' על ד' דכל חלק המים נפרד מחבירו:

ואף לפי מה שאמר לי חותני הגאון מהו' יהושע נ"י דדברי החוות דעת לאו דסמכא נינהו דהא דאמר המרא"י דניצוק אינו חיבור היינו רק בזוחלין ולא באשבורן דאשבורן שפיר הוי חיבור:

וכאשר הארכתי אנכי בחידושי למקוואו' והבאתי דברי התשב"ץ דכתב הטעם דאין מי מקוה מטהר בזוחלין משום דניצוק אינו חיבור ואין בו מ' סאה בהצטרפות דאינו מצטרף יחד רק באשבורן ומי מעין מטהר בזוחלין משום דמטהר בכל שהוא ושם במקוואות באנו במשפט על כל נעלם:

אך עכ"פ מבואר דאשבורן שפיר הוי חיבור דלא כדברי החוות דעת ואם כן במי הים דקוו וקיימא כדאית' במכות בדף ד' לים הגדול דקוו וקיימא ושפיר הוי חיבור:

מכל מקום נראה דלא חשיב ד' על ד' דד' על ד' הוי מקום חשוב לענין קנין שאפשר לנוח עליו אבל המים שאינם דבר גוש ואי אפש' לנוח עליהם עכ"פ אינם כד' על ד':

וזה הוא שיטת הרמב"ם דבאגוז בכלי וכלי צף על פני המים לא הוי הנחה משום שלא נחו הפירות על הארץ ונמצא שלא עקר מעל גבי מקום ד' או דכוונתו דהכלי שמונח ע"פ המים אינה מונחת על גבי מקום ד' או דהמים אינם חשובים כד' על ד' או דגוף הכלי המונחת ע"פ המים גם הוא אין דינה כד' על ד' אף אם יהי' בה ד' על ד' כיון דאינו מונחת בארץ ואינה מונחת בחוזק רק שטה ע"פ המים אין דינה כמקום ד' על ד' שראוי לנוח עליו כמו דאמר בגמ' בתר אגוז אזלינן והא נייח או דלמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח דנייד וכיון דהכלי לא נייח לשיטת הרמב"ם הוי כאין בו ד' על ד' דמקום ד' על ד' היינו מקום חשוב שנח:

ובשיטת הרמב"ם הללו מיושב קושית התוס' דאמאי בספינה מהלכת ע"פ המים אמרינן ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטו לה ולא אמרינן כן גבי שבת באגוז בכלי וכלי צף ע"פ המים ולפי הנ"ל ניחא דהטעם דגבי שבת לא מהני משום דבעינן שינוח על מקום ד' על ד' אבל גבי קנין לא בעינן שינוח על גבי מקום ד' על ד' דאף באויר החצר קונה:

ולפי שיטת הרמב"ם הנ"ל דהטעם דלא אמרינן אגוז מינח נייח וכלי היא דנייד משום דאינו מונח על גבי מקום ד' על ד' יהי' לנו לתועלת ולעינים ליישב מה שהקשיתי בסי' ט"ו על מאי דקאמ' הגמ' בשבת בדף פ' הוציא חצי זית וחזר והוציא חצי זית דרך עלי' חייב ומקשה בגמ' והאמ' רבא תוך שלשה צריך הנחה ע"ג משהו ומתרץ לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר ופירש"י דמעביר שאני כיון דמונח בידו הוי כמונח על גבי משהו וכן הוא בפ"י בכתובות בדף ל"א בד"ה נימא הגבהה:

והקשיתי דניהו דהגרוגרות שמונח בידו הוי כמונח על גבי משהו מכל מקום היד גופה לא נחה והוי כאיבעי' דרבא באגוז בכלי וכלי צף על פני המים דניהו דהאגוז נח על גבי הכלי מכל מקום הכלי גופה לא נחה. וה"ה כאן היד גופה לא נחה ותירצתי שם דכיון דהיד והגוף המה ברשות אחת אף היד חשובה כנחה אגב הגוף כמבואר בריש שבת בסוגיא דהטעינו חבירו אוכלין ומשקין כדאיתא שם ברשב"א:

אך עכ"ז הקשיתי כיון דע"כ מיירי התם דהגוף מהלך דאם עמד לפוש אף למעלה משלשה חשיב הנחה דהנחת גופו שמי' הנחה וע"כ דהגוף מהלך ומהלך לאו כעומד דמי אף דבחפץ הנגרר על הארץ חשיב כמונח אבל באדם המהלך בארץ מהלך לאו כעומד דמי כאשר בארתי בסי' הנ"ל וא"כ כיון שהגוף לא חשיב כמונח אף היד לא חשיב כמונח אף שהוא ברשות אחת עם הגוף דהרי הגוף גופי' לא חשיב כמונח ואיך הגרוגרגת חשיב כמונח בשביל שמונח על היד והוי האיבעי' דאגוז בכלי וכלי צף ע"פ המים:

ועוד הקשיתי בסי' ט"ו משבת בדף צ"ב דמקשה לרבא דאמר אגד יד לא שמיה אגד לפי המסקנא מהא דתנן פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורים ומתרץ התם למעלה מג' הכא למטה מג' וקשה לרבא דסובר דבעי הנחה על גבי משהו אף למטה מג' אינו חייב דלא הוי הנחה ע"ג משהו כיון דהגוף ברשות אחר והיד ברשו' אחר וידו לא נייח והבאתי שם שקושיא זו מרומזת בקיצור בכסף משנה בפ' י"ז מהל' שבת הל' ו' בשם הרמ"ך

ולפי הנ"ל ניחא הכל כפי שיטת הרמב"ם דהטעם דאגוז בכלי וכלי צף ע"פ המים לא מהני דלא הוי הנחה על מקום ד' על ד' וא"כ למטה משלשה דא"צ הנחה ע"ג מקום ד' על ד' כיון שהוא בתוך שלשה לארץ ואיכא מ"ד דא"צ הנחה כלל אך רבא דאמר דבעינן שיניח ע"ג משהו וכיון שא"צ שינוח על מקום ד' על ד' רק סגי בנח ע"ג משהו שוב אמרינן גרוגרות מינח ניוחא וידו הוא דקא נייד כמו דאמרינן בספינה ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטו לה ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה