נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן יח
הב"י בסי' רס"ו כתב לענין מי שהוא בדרך ומתיירא מפני הלסטים דרכיבה למעלה מיוד אין בו איסור תחומין אם נימא דאין תחומין למעלה מיו"ד דזאת הוי איבעי' בגמרא וכתב עליו המ"א בסי' ק"ז וז"ל ובאמת לא הזכירו הפוסקים דבר זה והרב ב"י חידש זאת מדעתו ולפענ"ד יש ברכיבה איסו' תחומין אפילו למעלה מיוד דרכוב כמהלך דמי וראי' מדדחיק בגמ' לאשכוחי בעמוד יוד ולא קאמר ברוכב וכו' יעו"ש:
ולפענ"ד צ"ע כוונת דבריו דניהו דרכוב כמהלך מ"מ הוי כמהלך למעלה מעשרה ולא למטה מעשר' ולענין תחומין שפיר הוי למעלה מעשרה וראיתי אח"כ באבן העוזר בסי' רס"ו ובסי' רמ"ו הקשה כן על המ"א:
ולפענ"ד ראי' ברורה לזה לפי מה שכתבו התוספות במס' שבת בדף ה' ע"ב על מאי דבעי שם רבא אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים בחר אגוז אזלינן והא נייח או דלמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח וכתבו שם בתוס' בד"ה אגוז ע"ג מים באמצע דבריהם דאע"ג דודאי לאו כמונח דמי דקיימא לן רכוב כמהלך דמי מ"מ הוי האיבעי' אם דמי זאת למשכן יעו"ש מבואר בדבריהם דאם רכוב כמהלך דמי ה"ה בחפץ ע"ג אדם הוי ג"כ רכוב כמהלך וא"כ יוקשה למה הוצרכו להביא קרא בשבת בדף צ"ב דהמוציא משא למעלה מיוד טפחים חייב שכן משא בני קהת הא בלא"ה כיון דרכוב כמהלך ה"ל כמהלך למטה כמו באדם:
ומה שנראה לי להצדיק צדיק ולתרץ דברי המ"א הנ"ל דהנה בלא"ה הי' חמוה לי סוגית הש"ס שם בדף צ"ב דקאמר דיליף דהנושא משא למעלה מיוד טפחים חייב ממשא בני קהת משום דנשאו המזבח שהי' י' אמות גובה והלוים נשאו אותו וקומת הלוים הי' ג"כ עשר אמות כמו משה וכל משא שליש מלמעלה ושני שלישים מתחת ונמצא גבוה מהארץ שליש מיוד אמות שהוא הרבה יותר מעשרה טפחים וחד אמר דמלוים לא נוכל למילף דלא היו גבוהים כמשה ומש"ה יליף מארון והי' חמוה לי דבלא"ה מוכח דמוציא חייב אף למעלה מעשרה ממשא בני קהת דאף אם משא בני קהת לא הי' גבוה מן הארץ עשרה טפחים מ"מ גוף החפץ הי' עולה למעלה הרבה שהמזבח הי' גבהו עשר אמות והי' אגידו במקום פטור שהוא למעלה מעשרה וכל שאגידו במקום פטור פטור כדאיתא בסוגיא דכוורת בשבת בדף ח' דכל שעולה החפץ למעלה מעשרה פטור:
וכאשר השתוממתי על המראה ראיתי שעמד ע"ז הרשב"א בשבת בדף צ"ט ע"ב בד"ה דלמא כיון דממקום פטור קא אתי וז"ל באמצע דבריו וי"ל דלא אמרינן אלא כשהכלי עצמה אוכל כל גובה הרשות ועוד אגידו במקום פטור כגון שנעץ קנה גבוה יותר מעשרה ברשות הרבים אבל כשאין גופו של כלי גבוה כ"כ שיהי' אוכל כל גובה הרשות לא והיינו נמי דכי אמרינן לעיל בפרק המצניע המוציא משאוי למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת אמרינן והתם מנ"ל ואצטרך למילף ממזבח או מארון דמדלי קרקעיתו מהרשות יותר מעשרה ואמאי הא לא הוי לן למימר אלא שיהי' גבהו של המזבח או הארון הנישא על הכתף למעלה מעשרה טפחים חייב עכ"ד:
הרי דהרשב"א תירץ קושיא הנ"ל דלא הוי אגידו במקום פטור רק שאוכל כל גובה הרשות מלמטה בארץ עד למעלה מעשרה והיינו שמונח למטה בארץ ועולה למעלה מעשרה שהוא מקום פטור וכן הוא בכוורת כיון דהגיע למטה מג' לארץ דהוי כאילו מונח בארץ מגיע עד למעלה מעשרה אבל היכא דבשעה שחציו הוא למעלה מעשרה אינו מונח חצי השני בארץ אינו פטור משום זה:
ומעתה ניחא קושיא הנ"ל על המגן אברהם דלעולם כיון דרכוב כמהלך דמי הוי כהולך למטה מעשרה אך לענין נושא למעלה מיוד שפיר אצטרך למילף ממשא בני קהת דלא נוכל לומר דבלא"ה חייב כיון דרכוב כמהלך דמי הוי כאילו הוא למטה מעשרה דהרי אם נימא דהוי כאילו הי' למטה מעשרה כיון דרכוב כמהלך וסוס ורוכבו חשובים כאחד וכן החפץ שמונח על האדם הוי הכל אחד וכאילו מונח למטה א"כ שוב אוכל כל גובה הרשות מלמטה למעלה עד למעלה מעשרה ושוב פטור משום דאגידו במקום פטור ואם אינו לאחדים והחפץ נחשב בפני עצמו שוב הוי למעלה מעשרה ולא הי' חייב אך משום דנלמד ממשא בני קהת אבל לענין תחומין שפיר נוכל לומר כדברי המ"א כיון דרכוב כמהלך דמי הוי הכל אחד והוי כהולך למטה ושם לא שייך אגידו במקום פטור דהוא רק לענין הוצאה ומעביר ד' אמות ברשות הרבים ואין מכאן סתירה לדברי המ"א:
אך הנה בריטב"א בעירובין בדף ל"ג ע"א באמת מביא כן דהטעם דנושא משא למעלה מעשרה חייב משום דהוי כאילו מונח למטה כיון שמונח על האדם ומש"ה אין חילוק בין נושא ובין מוציא רה"י לרה"ר יעו"ש:
וכפי דברי הריטב"א הללו עוד ראי' מכאן לדברי המ"א דגם ברוכב על הסוס הוי כאילו הולך למטה אך דברי הריטב"א צ"ע דא"כ לא הי' צריך למילף ממשא בני קהת וצריך לומר דזה בעצמו נלמד ממשא בני קהת דהוי כאילו מונח למטה ודו"ק: