נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן יא
עוד אני מסופק לר' חלקי' בר טובי' דסובר דבפחות מג' סמוך לארץ אף רבנן מודים דהוי כמונח ומכ"ש במתגלגל בארץ אם דוקא לענין הנחה חשיב כמונח או אף לענין עקירה ומקום הספק הוא:
דהנה לר' עקיבא דסובר קלוטה כמי שהונחה דמיא למטה מעשרה היינו דוקא לענין הנחה ולא לענין עקירה כדאית' בשבת בדף ד' ודלמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי ובתוס' בד"ה ודלמא כתבו דעקירה בעי דילפינן ממשכן שנטלו מתיבתן שהי' בהן ד' על ד' או שנלמד מאל יצא איש ממקומו שהוא גם כן עקירה
והיה נראה דה"ה לרבנן אליבא דר' חלקי' בר טובי' דבפחות מג' מודים דהוי כמונח הוי ג"כ רק לענין עקירה ולא לענין הנחה וכן נראה מלשון ר' חלקי' בר טובי' והבריית' דתני' כותי' דאית' שם דבתוך ג' ד"ה חייב מג' ועד ד' באנו למחלוקת ר' עקיבא ורבנן נראה דבתוך ג' לרבנן שוה כמו למעלה מג' לר' עקיבא:
ועוד ראי' לזה משבת בדף ה' דאית' שם אמר ר' אבין אמר ר' יוחנן הכניס ידו לחצר חבירו וקיבל מי גשמים חייב וכו' לא תימא קיבל אלא קלט והא בעינן עקירה על גבי מקום ד' וליכא כגון שקלט מעל גבי כותל על גבי כותל נמי הא לא נח וכו'. וקשה מאי מקשה הא לא נח והא לר' חלקי' בר טובי' סמוך לארץ בתוך ג' ומכל שכן במונח בארץ ממש אף בלא נח חייב ואף דהתם אתיא אליבא דר' יוחנן והוא סובר בדף ק' דבעי הנחה על גבי משהו מכל מקום עדיין יהי' תמוה לשיטת התוס' בשבת בדף פ' ע"א בד"ה והוא ובדף ג' ע"א בד"ה אחזתו הרוח לחד תירוצא דמתגלגל בארץ אף לרבא ור' יוחנן חשיב כמונח והתם ג"כ מתגלגל בכותל והוא תמוה מאוד ועוד דא"כ הוי לי' להגמ' להקשות על ר' יוחנן לשיטתו כאשר מקשה בדף פ' לרבא והאמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו:
אך ע"כ הוא הדבר אשר דברנו דאף לר' חלקי' בר טובי' דאמר תוך שלשה ד"ה כמונח היינו רק לענין הנחה ולא לענין עקירה כמו לר' עקיב' למעלה מג' והטעם דילפינן ממשכן שהיו נוטלין ממקום ד' על ד' ושהי' מונח במקום אחד:
אך לפי זה תמוה לי דברי התוס' בשבת בדף פ' בד"ה והאמר רבא דהקשו ותימא לר"י דתנן לקמן בריש הזורק תוך ג' לד"ה חייב אלמא לכ"ע לא בעי הנחה ע"ג משהו תוך ג' ותירצו דרבא סובר כר' יהוד' דהמוציא תפילין גבי הי' קורא על ראש הגג ר' יהוד' אומ' אפי' אינו מסולק מהארץ אלא מלא חוט גוללו אצלו ומשמע דאפילו אין אגודו בידו ליכא איסור אם מביא אצלו דבעי הנחה ע"ג משהו כדאמר התם בגמ':
ולפי הנ"ל יוקשה מאי ראי' מר' יהודה הא אף לר' חלקי' בר טובי' דבפחות מג' כמונח דמי היינו דוקא לענין הנחה ולא לענין עקירה ור' יהוד' דמיירי לענין עקירה בעי הנחה ע"ג משהו:
והיה אפשר ליישב בזה קושית התוס' דהקשו דרב יהוד' אדרב יהודא דתנן לקמן בהזורק מרשות היחיד לרה"י ועבר ד' אמות ברשות הרבים ר' יהודא מחייב וחכמים פוטרים ומסיק לעולם ר' יהוד' מחייב חדא וכו' אלמא לא בעינן לר' יהוד' הנחה ע"ג משהו:
ולפי הנ"ל ניחא דלענין הנחה שפיר לא בעינן אבל נענין עקירה בעי (ואף דלפי הס"ד שם דרבי יהודא מחייב שתים עדיין יוקשה מכל מקום לפי המסקנ' ניחא יעו"ש בתוס' בעירובין בדף צ"ח ע"ב בד"ה אלא כולה ר' יהודא הוא דתירצו שם שיטת רבא ג"כ לפי המסקנא אף דלא אתי שפיר לפי הס"ד):
אך התוס' לא ס"ל האי סברא ולשיטתם צ"ל דלר' חלקי' בר טובי' תוך ג' לרבנן אין חילוק בין הנחה לעקירה יוקשה לשיטתם מאוד מאי מקשה בגמ' בקיבל מי גשמים מכותל והא לא נח והא מתגלגל בארץ מהני וצ"ע: