נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן י
בשבת בדף ק' במשנה זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור חוץ לד' אמו' ונתגלגל לתוך ד' אמו' חייב ומקש' בגמרא והא לא נח ואמר ר' יוחנן והוא שנח על גבי משהו וכו' אמר רבא תוך ג' לרבנן (ופירוש רש"י לרבנן דפליגי עלי' דר' עקיבא בזורק מרה"י רה"י ורה"ר באמצע דלית להו קלוט' כמי שהונח' דמיא לא תימא בתוך ג' מודי' אלא אפילו תוך ג' נמי צריך שינוח) צריך הנח' ע"ג משהו וכו' ולא היינו מתניתן ואמר ר' יוחנן והוא שנח ע"ג משהו א"ל מתגלגל קאמרת מתגלגל אין סופו לנוח האי כיון דסופו לנוח כמונח דמי קמ"ל:
והנה התוס' כתבו בד"ה והא לא נח וז"ל וא"ת מאי פריך והא תניא לעיל בדף צ"ו תוך ג' ד"ה חייב אע"ג דלא נח ואינו נראה לומר דאתוך ד' אמו' קאי אמאי פטור הא לא נח וא"כ כשנח אח"כ חוץ לד"א יתחייב דהא משמע דאחוץ לד' אמו' פריך אמאי חייב וי"ל דפריך לרבא דאמר תוך שלש' לרבנן בעי הנח' ע"ג משהו ע"כ:
מבואר מדבריהם דאף לר' חלקי' בר טובי' ולתני' כותי' לעיל בדף צ"ו דבפחות מג' כמונח מ"מ תוך ד' לא הוי כמונח וכן כתבו בתוס' בד"ה אחזתו הרוח שהבאנו לעיל דכתבו וז"ל דומיא דרישא דקתני תוך ד' אמו' פטור דאיירי כשנח דאל"ה אמאי פטור ועי"ש:
והתוס' לא בארו הטעם מדוע כשהי' בתוך ד' פחות משלש' בודאי אינו פטור משום זה:
ומהרש"א כתב וז"ל בא"ד ואין נרא' לומר דאתוך ד' אמו' קאי וכו' דהכא ארישא ליכא לאקשויי מאי פריך ואימא תוך ג' הוי וכמי שהונח' דמיא ופטור עלי' די"ל דלא שייך לומר קלוט' כמי שהונחה דמיא אלא כשבא לרשות אחר דאיסורא כגון המוציא מרה"י לרה"י דרך רשות הרבים וכגון חוץ לד' אמו' אבל תוך ד' אמו' דרשותא דהתירא הוא לא שייך למימר בי' כמי שהונח' דמיא תדע דאל"כ לא לחייב לעולם למ"ד קלוט' כמי שהונחה דמיא בזורק חוץ לד' אמו' נימא קלוט' כמי שהונח' דמיא עכ"ל:
ותמוה על המהרש"א מדוע לא הזכיר דברי התוס' לעיל בדף ה' ע"ב בד"ה בשלמא לבן עזאי דכתבו דבירושלמי לבן עזאי דסובר דמהלך כעומד דמי לא יתחייב לעולם במעביר ד' אמו' ברשו' הרבים ובש"ס דילן לא חשיב לה פרכא דד' אמו' ברשו' הרבים הלכתא גמירא לה וכן קלוט' לר' עקיבא דאע"ג דכמי שהונח' דמיא בזורק ד' אמו' ברשו' הרבים חייב ולא אמרינן כמו שהונח' תוך ד' אמו' ברשו' הרבים יעו"ש:
והן הן דברי מהרש"א הנ"ל דכמו דכתבו התוס' לר' עקיבא דסובר קלוט' כמי שהונח' דמיא מ"מ תוך ד' אמות לא אמרינן כמי שהונח' ה"ה לרבנן דמודים דתוך ג' אמרינן כמי שהונח' מ"מ תוך ד' לא אמרינן כמי שהונחה דמיא:
אך אי קשיא לי הא קשיא לי דהתוס' כתבו שם לעיל בדף ה' בד"ה הנ"ל וז"ל וריב"א מספקא לי' כיון דד' אמות ברשו' הרבים לא אמר מהלך כעומד דמי אע"ג דבעלמא מהלך כעומד דמי לבן עזאי אם חייב לבן עזאי אף בעומד לפוש תוך ד' אמו' או לא וכן אם לא עמד חוץ לד' אמות כגון שנטל' אחר מידו אם אמרינן מהלך כעומד דמי חוץ לד' אמו' אם לא וכן קלוט' לר' עקיבא אם אמר כמי שהונח' דמיא חוץ לד' אמו' אפילו קלט' אחר או כלב או שנשרפ' כיון דתוך ד' אמו' לא אמרינן עכ"ד כיון דע"כ תוך ד' אמו' לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' וזורק ד' אמו' חייב ולא הוי כמי שהונח' באמצע א"כ ה"ה בסוף ד' אמו' לא אמרינן דקלוט' כמי שהונח' דמיא כיון דלא אמרינן תוך ד' אמו' כמי שהונח' דמיא ה"ה בסוף ד' אמו':
א"כ ה"ה לרבנן דמודים דבתוך ג' טפחים אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמיא מ"מ בתוך ד' אמו' לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמיא ה"ה לאחר ד' אמות לא נימא קלוט' כמי שהונח' דמי' דכמו דלא אמרינן תוך ד' קלוט' כמי שהונח' ה"ה לאחר ד':
ולפי זה אין מקום לקושית התוס' דהקשו מאי מקשה בגמ' והא לא נח ואין לתרץ דמקש' על רישא אמאי פטור דבריש' בודאי אין לפטור משום קלוט' כמי שהונח' דמי' דהגמ' מקשה מסיפ' אמאי חייב:
ולפי הנ"ל ניחא דשפיר מקש' בין על ריש' בין על סיפ' דאף דבתוך ג' אף לרבנן אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמי' לר' חלקי' בר טובי' אף היכ' שלא נח. הוא רק במוציא מרשו' היחיד לרשו' הרבים דבזה פליגי רבנן ור' עקיב' בזורק מרשו' היחיד לרשו' היחיד והרשו' הרבים באמצע אבל במתניתן דידן דמיירי בזורק ד' אמו' ברשו' הרבים לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' אף בפחות מג' דכמו דתוך ד' אמו' לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' ה"ה לאחר ד' כספק התוס' הנ"ל ויופשט בזה ספק התוס' מסוגית הגמ' שלנו:
אך לפי זה עדיין יוקש' מאי מקש' הגמ' אח"כ על רבא דאמר תוך ג' לרבנן צריך שינוח ע"ג משהו ומקשה מאי קא משמע לן מתניתן הוא דאמר ר' יוחנן והוא שנח ע"ג משהו וקשה דממשנ' אין ראי' דבמשנ' באמת אפשר לומר כר' חלקי' בר טובי' דתוך ג' אינו צריך שינוח ע"ג משהו אך במשנה דמיירי בזורק ד' אמות ברשו' הרבים צריך שינוח ע"ג משהו כנ"ל כיון דבד' אמו' ע"כ באמצע לא אמרינן קלוטה כמי שהונח' דמי' וה"ה בסוף ואף ר' חלקי' בר טובי' מודה בזה כנ"ל ושפיר אצטרך רבא לאשמועינן דאה בפלוגת' דרבנן ור' עקיב' במוציא מרשות היחיד לרשו' הרבים ג"כ אף בפחו' מג' צריך שינוח ע"ג משהו והוא תמי' עצומה לפענ"ד:
ולכן נראה לפענ"ד כאשר אמרתי מסברא וכן מצאתי בדרוש וחידוש להגאון מו"ה עקיב' איגר דהטעם דנסתפקו התוס' לאחר ד' אמו' אם אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי' היינו משום שאי אפשר לתפוס החבל בשני ראשין דממ"נ אם נימא דבסוף ד' אמות כיון שמונח בתוך עשרה הוי קלוט' כמי שהונח' דמי' א"כ ה"ה בתוך ארבע' נימא כמי שהונח' דמי' והוי כמי שהונחה בנתיים ג"כ ואם נימא דבאמצע לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמי' אף בסוף לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמי' ואיך נוכל לומר על דבר אחד דכאן לא הוי כמונח ואח"כ יהי' כמונח כיון דשניהם שוים וכן מצאתי בדרוש וחידוש להגאון מו"ה עקיב' איגר ז"ל:
וא"כ שפיר ניחא דבשלמא לר' עקיב' דאמר קלוטה כמי שהונח' דמי' בתוך עשרה שפיר מספקא להו לתוס' דאף לאחר ד' לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמי' משום ממ"נ הנ"ל דאם נימא לבסוף קלוט' כמי שהונח' דמי' אף באמצע נימא דכמי שהונחה דמי' ולא משכחת לה שבאמצע יהי' למעל' מעשרה דאז לא אמרינן קלוט' כמי שהונחה דמי' דלמעל' מעשר' הוי מקום פטור לגמרי:
אבל לרבנן דסוברים דבתוך עשר' לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמי' רק בתוך ג' שפיר משכחת לה דאחר ד' אמות שפיר נימא קלוט' כמי שהונח' דמי' והיינו היכא דזרק כל הד' אמות למעל' משלש' ותוך עשרה דבזה לרבנן לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמי' שפיר היכא שאחר ד' נפל לתוך שלש' אף שלא הגיע לארץ ולא נח שאחזתו הרוח אח"כ בחזר' לתוך ד' שפיר חייב משום קלוט' כמי שהונחה דמי' ולא שייך הך ממ"נ דאם נימא עתה כמי שהונחה דמי' אף באמצע נמי כמי שהונח' דמי' דהא באמצע הי' למעל' מג' ולמעל' מג' לא אמרינן לרבנן כמי שהונחה דמי':
וא"כ שפיר ניחא דמקשה על רבא היינו מתניתן דכיון דמוקי ר' יוחנן והוא שנח. ע"כ אף דלרבנן בעי הנחה ע"ג משהו ולא שייך לומר דרק התם בד' אמות ברשות הרבים לא אמרינן כמי שהונח' תוך ג' כמו דבתוך ד' לא אמרינן דהוי כמי שהונח' ולפי הנ"ל ניחא דהמשנה מיירי דזרק למעלה משלש' ובא לתוך שלש' כאשר כתבו התוס' בעירובין בדף צ"ח הנ"ל ובזה אין ראי' מתוך ד' לאחר ד' כיון דבתוך ד' הוי למעל' מג' ולא אמרינן כמי שהונחה:
ובזה אמרתי ליישב בחידושי מה שהקשיתי לפי מאי דאי' לקמן בדף צ"ח במשנ' הי' קורא בספר וכו' על ראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשר' טפחים הופכו על הכתב ר' יהודא אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא כמלא חוט גוללו אצלו ואמרינן בגמ' הטעם דבעינן הנח' ע"ג משהו ומקש' בגמ' ואלא הא דאמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנח' ע"ג משהו נימא כתנאי אמרה לשמעתי' אלא כולו ר' יהודא הוא וכו':
וכתבו בתוס' שם בד"ה נימא כתנאי אמרה לשמעתי' וז"ל ואע"ג דלא ניחא הכא לאוקמי מלתא דרבא כתנאי מ"מ אשכחן ברייתא דפליגי עלי' במסכת שבת בדף צ"ז גבי הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דקתני בברייתא ד"ה חייב א"נ יש לחלק דהיכא דבא החפץ מלמעל' מג' למט' תוך ג' הוא דבעי רבא הנח' ע"ג משהו אבל התם איירי שהי' החפץ תוך ג' משיצא מת"י להכי חשיב כמונח דהא מודה רבא דהמעביר תוך ג' כמונח בקרקע דמי כדמוכח בהמוציא יין בדף פ' והא דלא חשיב מתגלגל כמונח בסוף הזורק בדף ק' התם איירי כשהית' תחילת הזריק' למעל' משלש' עכ"ד:
וא"כ קשה מאי מקש' בגמ' כאן על מתניתן והא לא נח והוצרך לתרץ שנח ע"ג משהו הא אפשר לתרץ מאי דתני חוץ לד' אמו' ונתגלגל תוך ד' אמו' חייב מיירי שהתחיל לזרוק תוך ג' דבכה"ג אף לרבא חייב אע"ג דלא נח ע"ג משהו:
ואפשר לומר דא"כ יהי' קשה רישא דקתני זרק לתוך ד' אמו' ונתגלגל חוץ לד' אמו' חייב ואם מיירי שהתחיל לזרוק תוך ג' מאי שייך שזרק לתוך ד' אמו' בשלמא כשזרק למעל' שייך לומר שזרק לתוך ד' אמו' היינו שתוך ד' אמו' נפל לתיך ג' אבל אם מיירי שתיכף התחיל לזרוק תוך ג' מאי יהי' הפירוש שזרק לתוך ד' אמו' אם לא שנוקי שנח תוך ד' אמו' אך לפי הס"ד מיירי דלא נח כלל א"כ מאי יהי' הפירוש שזרק לתוך ד' אמו' אך אפשר לומר דהפירוש שזרק לתוך ד' אמו' היינו כח הזריק' שלו הי' רק לתוך ד' אמו' ושם פסק כח הזריק' שלו ואח"כ נתגלגל חוץ לד' אמו' כאשר כתבו כן בתוס' בד"ה אחזתו הרוח יעו"ש ואם כן שפיר אפשר למוקמי המשנ' שהתחיל לזרוק למט' מג' דבכה"ג אף לרבא חייב אע"ג דלא נח ע"ג משהו:
אך לפי הנ"ל ניחא דהמשנ' דמיירי במעביר ד' אמות ברשות הרבים אי אפשר למוקי שהתחיל לזרוק תוך ג' דבזה בל"ה לא אמרינן תוך ג' קלוט' כמי שהונח' דמי' דבד' אמו' הלכת' גמירא לה דלא אמרינן דכמי שהונחה דמי' כנ"ל כיון דהתחלת הזריק' הי' תיכף תוך שלש' אי אפשר לומר דלאחר ד' הוי כמונח דא"כ אף בתוך ד' נימא דהוי כמונח והוי תרתי דסתרי:
ואימתי אמרינן דהיכא דהתחיל לזרוק למט' מג' הוי כמונח אף היכא דלא נח היכא דהוציא מרשו' היחיד לרשו' הרבים וכל ראיות התוס' דהיכא דהתחיל לזרוק למט' מג' הוי כמונח הוא רק לענין הוצא' מרשות היחיד לרשות הרבים דשם בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן דאיתא בברייתא דתוך ג' דברי הכל כמונח שם הוי בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע:
וכן מה שהביאו התוס' ראי' לזה דהיכא דהתחיל לזרוק תוך שלש' הוי כמונח ממאי דאיתא בשבת בדף פ' דהמעביר תוך ג' כמונח דמיא שם ג"כ מיירי במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דשם מיירי בהוציא חצי גרוגרות יוד והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרות והעביר' דרך עלי' חייב דקאמר שם בגמ' דאף לרבא דסובר דתוך שלש' בעי הנח' ע"ג משהו במעביר אינו צריך ושיטת התוס' בשביל דהתחיל תיכף להעביר תוך ג' כל זה מיירי מרשות היחיד לרשות לרשות הרבים אבל בזורק ד' אמות ברשות הרבים היכא דתחילת זריקתו הי' תוך ג' עוד מגרע גרע דבר"ה ע"כ הלכתא גמירא לה דבתוך ד' לא אמרינן כמונח ומש"ה אף לאחר ד' לא חשיב כמונח דיהי' תרתי דסתרי ודו"ק:
אך לפי דברינו הנ"ל עדיין לא יתורץ קושית התוספות בעירובין בדף צ"ח ע"ב בד"ה אלא כולה ר' יהודא דהקשו לר' יהודא משבת בדף צ"ז דר' יהודא סובר קלוט' כמי שהונח' דמי' גבי הזורק מרה"י לרה"י ועבר ד' אמות ברה"ר ותירצו שם דלפי המסקנא ניחא אך לפי הס"ד דמחייב שתים קשה ותירצו ג"כ דמיירי דתחילת זריקתו תוך ג' ולפי הנ"ל עדיין לא יתיישב בזה דלפי הס"ד דחייב שתים היינו אחת משום הוצא' ואחת משום מעביר ד' אמות ברשות הרבים ובמעביר ד' אמות ברשות הרבים עדיין לא יתיישב בזה דהתחיל לזרוק לתוך מג' דהוי תרתי דסתרי דא"כ גם תוך ד' נימא דהוי כמונח וצריך לומר דהתוס' אזלי שם לצד הספק שנסתפקנו כאן דאף דבתוך ד' לא הוי כמונח עכ"ז בסוף ר' חשיב כמונח. ולצד הספק דלא נוכל לחלק אחר ד' מתוך ד' צריך שם ליישב בתירץ הראשון ולפי המסקנא בלא"ה ניחא ודו"ק: