נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן טז
לכבוד חותני הגאון המובהק תפארת ישראל מופת הדור חמדת הזמן לו דומי' תהלה. כש"ת מהו' יהושע שליט"א האבד"ק קוטנא. יע"א.
על דבר קושייתו בסוגיא דכוורת בשבת בדף ח' בשיטת רש"י שם דבכפאה הכוורת על פיה וזרקה בשבעה ומחצה פטור מטעם דכל שבא תוך ג' דהוי כמונח הוי עדיין מקצתה למעלה מעשר' ואינה נחה כולה ברשות הרבים:
והקשה כ"ג לשיטת האומרים דלפטורא לא הוי כמונח בתוך ג' כסברת הרשב"א בשם יש מי שאומ' לר' עקיבא וכמבואר בתוספו' בעירובין בדף ק' וכדברי מהרש"א שם כמבוא' בסימנים הקודמים וסברא זו נזכרת בתוס' ישינים בדף ד' ע"ב בדפוס סלאויטא ואם כן קשה אמאי אמרינן כאן דהוי כמונח לפטורא ותירץ דלמעלה מי' הוי מקום פטור ובמקום פטור אף לפטורי אמרינן דהוי כמונח עכ"ד כ"ג:
אך לא מצינו סברא זו דבמקום פטור אף לפטור' אמרינן דהוי כמונח רק לבן עזאי לענין מהלך כעומד כאשר כתבו התוס' בכתובו' בדף ל"א ע"ב בד"ה מהלך כעומד דבן עזאי פוטר במהלך מחנות לפלטיא דרך סטיו משום דסטיו הוי מקום פטור אמרינן דהוי כמונח וכאשר בארנו בס' כוונת המהרש"א וכפי מאי דאיתא בהגהות הגאון מהו' עקיבא אייגר ז"ל דלא אמרינן מהלך כעומד לפטור' רק במקום פטו' אמרינן מהלך כעומד אף לפטורא ושם מצינו סברא זו אבל לענין תוך ג' דהוי כמונח לרבי חלקי' בר טובי' לא מצינו חילוק זה בין מקום פטו' בין מקום חיוב:
ואף אם נימא חילוק זה גם לענין תוך ג' דבמקום פטור אמרינן דהוי כמונח אף לפטור'. ונימא דלמעלה מי' הוי מקום פטור מכל מקום עדיין לא יתורץ בזה דזה היה ניחא אם היה מונח כולו למעלה מי' אבל כאן חלק התחתון מונח למטה מי' והוא מקום חיוב:
ומה שנראה לפענ"ד דהנה הרשב"א ז"ל הקשה שם בסוגיא דכוורת וז"ל וא"ת אפילו שזרקה דרך שוליו ויש בה שבעה ומחצה לפטור מההוא טעמא דאמרינן כל פחות משלשה סמוך לקרקע כקרקע דמי וסמוך לקרקע ג' הוי כמונח (פירוש דבריו דאף כשזרקה דרך שוליו דליכא מחיצות ולא אמרינן לבוד משום דלא אמרינן לבוד רק במחיצות מ"מ סמוך משלשה לארץ הוי כמונח):
ותירץ ע"ז וז"ל וראיתי לרבינו ז"ל דלא קשיא דקיי"ל כרבא דאמ' בהזורק לקמן דתוך שלשה בעי הנחה משהו עכ"ד:
הרי ראינו דעתו דאף רבא דסובר דתוך שלשה בעי הנחה על גבי משהו ולא אמרינן תוך שלשה כמונח דמי כל שלא נח ע"ג משהו מכל מקום במחיצה דאמרינן לבוד הוי כמונח על הארץ ממש ואין זה ענין כלל לענין אם תוך שלשה הוי כמונח או לא אך משום דאמרינן לבוד הוי כמונח על הארץ ממש:
וא"כ נראה ברור דבזה אין חילוק בין חיובא לפטור' דרק לענין זה דאמרינן דתוך ג' הוי כמונח יש חילוק בין חיובא לפטור' אבל לענין לבוד דאמרינן בתוך ג' לבוד והוי כמונח בארץ ממש אף למ"ד דתוך ג' לא הוי כמונח כלל בודאי אין חילוק בין חיובא לפטורא:
ובזה ירווח לנו ליישב קושית הרשב"א דהקשה אח"כ וז"ל ומכל מקום תקשי לן לפי מה שפסק שם ר"ח ז"ל כר' חלקי' בר טובי' דפחות משלשה ד"ה חייב דתניא כוותי' אם כן אף בזרקה דרך שוליו דליכא מחיצות נמי נימא דהוי כמונח אף דלא אמרינן לבוד ע"כ:
ולפי הנ"ל ניחא דהיכא דלא הוי מחיצות ולא אמרינן גוד רק דנימא כיון דהוי תוך ג' הוי כמונח שוב יש חילוק בין חיובא לפטור' ולפטורא לא אמרינן דהוי כמונח ודו"ק:
ולשיטת הרמב"ן בחידושיו לשבת בסוגיא דכוורת דדעתו דשם לאו מתורת לבוד אתינן עלה דאין לבוד בכלים אך מטעם דכל פחות משלשה סמוך לארץ הוי כמונח בודאי לשיטתו יוקשה כנ"ל דהא לפטור' לא אמרינן דחשיב כמונח וצריך לומר דשיטת הרמב"ן כשיטת הרשב"א בחידושיו לשבת בדף ד' דפליג על היש אומרים שהביא לחלק בין חיובא לפטורא אך מש"ה מעביר ד' אמות ברשות הרבים לא אמרינן דחשיב כמונח בתוך ד' אמות ולא הוי מעביר ד' אמות בפעם אחת משום דיש חילוק בין רשות אחד לשני רשותים דרק במעביר מרשות לרשות אמרינן דחשיב כמונח ולא ברשות אחד או דבמעביר ד' אמות ברשות הרבים הלכתא גמירי לה דלא אמרינן דהוי כמונח:
א"כ לכל זה ניחא דבזרק כוורת מרשות היחיד לרשות הרבים שפיר חשיב כמונח תוך שלשה ומדקאמ' זרק כוורת לרשות הרבים משמע דמתחילה הוי ברשות היחיד וזרקה לרשות הרבים חשיב כמונח שפיר תוך ג':
ובזה ניחא מה דתני זרק כוורת לרשות הרבים משמע דהוא ברשות היחיד וזרקה לרשות הרבים ולא נקיט זרק כוורת ד' אמות ברשות הרבים ולשיטת התוס' דהטעם דנעשה רשות היחיד היה אפש' לומ' דזרק ברשות הרבים הוי בזורק מרשות הרבים לרשות היחיד אבל לשיט' רש"י קשה ולפי הנ"ל ניחא דבזרק ברשות הרבים דהוי ברשות אחת לא הוי כמונח תוך ג' ודו"ק:
במסכת שבת (דף ח' ע"ב) א"ר יהודה האי זרזא דקני רמא וזקפה רמא וזקפה לא מחייב עד דעקר לי' וכתבו בתוספו' בד"ה לא מחייב עד דעקר לי' תימא מאי קא משמע לן פשיטא דלא מחייב כיון דלא עקר לי' ויש לומ' דקא משמע לן אע"ג דדרך להוליכן בענין זה שאינם קלים לנושאן דהוי כמו עומד לכתף דאמרינן לעיל דחייב אפ"ה פטו':
ואינו מובן אמאי באמת פטו' כיון דהוי כמו עומד לכתף ותירץ כבוד חותני הגאון מהו' יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא דיש חילוק בין אדם הנושא בעומד לכתף לא מיקרי הנחה אבל בחפץ המונח בארץ אף בעומד לכתף מקרי הנחה והיינו כנ"ל החילוק בין אדם לחפץ דבחפץ הנגרר בארץ גם כן הוי הנחה ובאדם הנגרר בארץ בודאי לא מקרי הנחה ומהלך לאו כעומד דמי ומשום הכי באדם אף בעומד לכתף לא הוי הנחה אבל בחפץ הוי הנחה דלא גרע ממגרר על הארץ ולא הונח בשום פעם:
אך עדיין אין זה תירץ מספיק וגם עדיין יוקשה לשיט' האומרים דבחפץ במגרר לא הוי הנחה רק לחיובא ולא לפטור' ולפטורא לא הוי הנחה ואם כן ה"ה בהניח לכתף אפש' לומ' דלא הוי הנחה:
ולפענ"ד אפש' לומ' דדוקא היכא דהוי מתחילה עקירה גמורה אז לא הוי הנחה רק בעומד לפוש אבל היכא דלא הוי רק חצי עקירה והוי הנחה בנתיים וצריך להצטרף שני חצאי העקירות ביחד להיות עקירה אז כיון דהוי הנחה בנתיים אפילו דהוי הנח' לכתף מכל מקום לא מצטרפי שני חצאי עקירות כל שהוי הנחה כל דהו בנתיים לא הוי עקירה וצריך שיהיה עקירה ביחד בלי שום הפסק הנחה בנתיים אפילו דהוי לכתף וזה ברור לפענ"ד: