אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן טו

סימן יד

הקשה לי חותני הגאון הגדול מהו' יהושע נ"י אבד"ק קוטנא

במסכת שבת בדף צ"ט מאי דאיתא שם בעקר חוליא והשלימה לעשרה דבעי ר' יוחנן אם נימא דעקירת חפץ ועשיות מחיצה בהדי הדדי קא אתי' ומחייב או לא מחייב ומסיק כיון דלא הוי מחיצה י' מעיקרא לא מחייב והקשה אמאי אינו חייב הא בעת שהי' חוליא עדיין תוך שלשה הוי כמונח והוי אז ג"כ עקירה וכבר נעשה מחיצה ותירץ דאם עומד חוץ לבור אם נימא דאגד יד שמי' אגד לא מחייב משום עקירה שני' ודוקא בעומד ברשות היחיד עם היד נחשב כעקירה חדשה אך קשה דהרמב"ם ז"ל פסק דאגד יד לא שמי' אגד ואפ"ה פסק להא דר' יוחנן דפטו' עכ"ד:

ומה שנראה לפענ"ד דהנה מה שכתב מו"ח הגאון הנ"ל דלמ"ד אגד יד שמי' אגד אם עמד חוץ לבור לא מחייב משום עקירה שני' בודאי כיון לדברי התוס' בשבת בדף ה' על מאי דמתרץ ר' אבוה על מאי דמקשה שם הגמ' על מאי דאית' במשנה פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב או שנטל מתוכה והוציא העני חייב פשט בעה"ב את ידו לחוץ וכו' ומקשה והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי ד' על ד' ומתרץ ר' אבוה כגון ששלשל ידו למטה משלשה וקבלה:

וכתבו בתוס' בד"ה כגון ששלשל וז"ל וקסבר ר' אבוה דאגד יד שמי' אגד דאי לא שמי' אגד מאי אירי' דנטל העני מתוכה אפילו נתן בעה"ב לתוכה יהי' חייב העני כשהוציא כיון דיד העני מיירי נמי דהוי למטה משלש' דמסתמא יד בעה"ב ויד העני מיירי בענין אחד וכו' ובכה"ג אפילו נתן בעל הבית לתוך יד העני יהיה חייב עכ"ד:

פירוש דבריהם דמש"ה ע"כ צ"ל דאגד יד שמי' אגד ומש"ה לאחר שהי' החפץ בידו אינו חייב משום עקירה אף שהיה למטה מג' כיון דידו אגד בגופו שעומד ברשות הרבים וזהו הוא כוונת מו"ח הגאון נ"י דלמ"ד אגד יד שמי' אגד לא מחייב משום עקירה שני' לומ' כיון דהוי פחות משלש' הוי כמונח שם ועקר משם דכיון דאגד יד שמי' אגד לא הוי כמונח בבור שהוא רה"י כיון דידו אגיד' ברה"ר:

אך לפענ"ד לכאור' יהי' תמוה שם שיטת התוס' דהנה הגמ' מקשה שם לר' אבוה והא עומד קתני ומתרץ בשוחה אמר רבא אכפל תנא לאשמועינן כל הנהו ומוקי משום דידו של אדם חשובה לי' כד' על ד':

וקשה דהא רבא סובר בדף צ"ב דאגד יד לא שמי' אגד לפי דמסיק איפוך וא"כ לא היה צריך לדחות אוקימתא דר' אבוה משום דאכפל תנא לאשמועינן כל הנהו אך בלא"ה אי אפש' למוקי בפחות מג' דאם כן אף בנותן בעה"ב לחוך ידו של עני יהי' חייב ובמשנה תני דפטו':

ונראה לפענ"ד דרבא שפיר הי' יכול למוקי כאוקימתא דר' אבוה דהנה כבר הבאתי לעיל בס' מאי דקאמ' הגמ' בדף פ' לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר דאף דרבא בעי הנחה ע"ג משהו בתוך ג' מכל מקום במעביר בתוך ג' בידו הוי כמונח ע"ג משהו כיון דמונח בידו כאשר פירש"י שם וכדברי הפ"י הנ"ל בכתובו' בדף ל"א:

אך קשה אמאי מאי דמונח בידו הוי כמונח ע"ג משהו הא ידו גופה תלוי באויר והוי כעין מאי דבעי רבא לעיל אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים מהו בתר אגוז אזלינן והא נייח או דלמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח והכי נמי ניהו דהחפץ מונח בידו הא היד גופה לא נייח:

אך לפי מאי דאיתא לעיל בדף ג' דעקירת גופו כעקירת חפץ ואינו דומה לידו מ"ט גופו נייח ידו לא נייח ופירשו שם התוספו' והרשב"א דכי אמרינן ידו לא נייח היינו היכא שהגוף הוא ברשות אחר והיד ברשות אחר אבל אם היד והגוף ברשות אחד אף ידו נייח כמו הגוף יעו"ש:

וא"כ ניחא דהתם במעביר דרך עלי' בדף פ' דהגוף והיד ברשות אחד שפיר מתרץ דבמעביר כיון דהוי בידו הוי כמונח ע"ג משהו ואף היד חשיב מונח משום שמחובר להגוף (והנה לעיל פלפלנו באדם ההולך אם שייך לומ' דהחפץ המונח בידו הוי כמונח על גבי משהו כיון דהגוף לא חשיב כמונח לרבנן ואמרינן מהלך לאו כעומד דמי אך הבאנו לעיל דלשיטת רש"י צ"ל דגם בזה הוי כמונח על גבי משהו:

ומעתה מיושב קושיא הנ"ל דשפיר הי' יכול למוקי כר' אבוה אף דהוא סובר אגד יד לא שמי' אגד מכל מקום היכא שנתן בעה"ב לתוך ידו של עני לא יהיה חייב דרבא לשיטתו דאף פחות מג' בעי הנחה ע"ג משהו אך דהגמ' מתרץ דבמעביר אף רבא מודה כיון דמונח בידו הוי כמונח ע"ג משהו מכל מקום היינו דוקא היכא שהיד והגוף ברשות אחד אבל כאן שהיד ברשות אחר והגוף ברשו' אחר שוב לא הוי הנחה ע"ג משהו כיון דהיד גופה לא נייח והוי כמו אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים דגם כן רבא לשיטתו דבעי אם הוי הנחה דניהו דהאגוז נייח מכל מקום הכלי לא נייח יעו"ש בשיט' מקובצת בב"מ בדף ט' ע"ב בד"ה והלכתא בכפות דכתב דאיבעי' דרבא אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים מהו בחר אגוז אזלינן והא נייח כלומ' הרי אינו עומד באויר ומהני לי' האי הנחה או דלמא בתר כלי אזלינן והכל באויר יעו"ש. וה"ה במונח בידו אף דהחפץ מונח בידו מכל מקום היד לא נייח כיון שהגוף ברשו' אחר ומש"ה לא הי' יכול רבא לדחות דברי ר' אבוהו משום דאגד יד לא שמי' אגד וא"כ יהי' חייב אף בנותן בעל הבית לתוך ידו של עני כיון דרבא לשיטתו דתוך ג' בעי הנחה על גבי משהו והוא עצמו מסופק באגוז ע"ג כלי אם מקרי הנחה לא הי' חייב אף בפחות משלשה ולא הי' יכול להקשות מזה ודו"ק והתוס' דכתבו דר' אבוה סובר ע"כ אגד יד שמי' אגד היינו לר' חלקי' בר טוביה ור"ח פסק כוותי' דבתוך שלשה לא בעי הנחה על גבי משהו:

ומעתה יתיישב גם הקושיא שהקשה כבוד חותני הג' אבד"ק קוטנא שליט"א. דאמאי בעקר חוליא והשלימה לעשרה פטור הא קודם שהגביה ג' כבר נעשה רשות היחיד ולפי הנ"ל ניחא דהתם ר' יוחנן קאמר האי מימרא והוא ס"ל בדף ג' דבתוך ג' בעי הנחה ע"ג משהו וכיון שהוא עומד חוץ לבור וידו לא נייח שוב אינו חייב בפחות מג' כיון דלא נח ע"ג משהו:

ומיושב גם כן שיטת הרמב"ם דאף דהוא פסק אגד יד לא שמי' אגד אף על פי כן פסק בעקר חוליא והשלימו ליוד פטור כיון דהוא פסק דתוך שלשה צריך שיניח ע"ג משהו ודו"ק:

אך לפי זה יוקשה לי טובא שם בשבת בדף צ"ב דמקש' לרבא דאמר אגד יד לא שמי' אגד לפי המסקנא והתנן פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורים ומתרץ התם למעלה מג' הכא למטה מג':

ומעתה לפי הנ"ל לרבא דסובר דבעי הנחה על גבי משהו כיון דהגוף ברשות אחר והיד ברשות אחר וידו לא נייח אף למטה משלשה אינו חייב:

ודוחק לומ' כיון דרבא מסופק באגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים משום הכא קאמר הכא בתוך שלשה דהא אדרבא משום ספק אינו חייב אף בתוך שלשה:

ואפשר לומ' לפי מה שבארתי בחידושי לשיטת רש"י דאף דרבא בעי הנחה ע"ג משהו מכל מקום אינו צריך דוקא שיניח ע"ג דבר גוש אך אף בנח באויר משהו כגון שעכבתו הרוח באויר משהו הוי הנחה כמו שכתב רש"י בפירוש לר' יוחנן בשבת בדף ק' שכתב שם רש"י וז"ל שנח ע"ג משהו שעמד קצת ואח"כ נתגלגל וה"ה אם עכבתו הרוח באויר ועכבתו מעט ואח"כ הכניסתו דחשיב נמי הנחה אם בתוך ג' הוא יעו"ש ודעתו דלאו דוקא נח ע"ג משהו אך ה"ה שנח ברוח וכדאיתא בברייתא אחזתו הרוח משהו והנה שם קאמר בגמ' אמ' רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו ומקשה בגמ' לאו היינו דאמר רבי יוחנן והוא שנח ע"ג משהו ונראה דלשיטת רש"י לרבא ג"כ א"צ דוקא שינוח בארץ או בעמוד ע"ג משהו אך אף אם נח משהו באויר ג"כ מהני דאל"ה לא הוי מקשה מאי קמ"ל דטובא קמ"ל דלא מהני באויר רק שינוח ע"ג דבר גוש וע"כ דאף רבא סובר דאף בנח באויר מהני דאל"ה לא הוי מקשה לרבא מאי קמ"ל ואם כן היה ניחא שפיר דכשהחפץ בידו למטה משלשה הוי הנחה לא מטעם דמונח על היד הוי מונח על משהו דהרי היד גופה מונחת באויר כנ"ל והוי כמו אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים כנ"ל אך כיון דעכ"פ מונח באויר ואינו מתנוענע בין החפץ ובין היד חשובים כמונחים כיון דנח באויר תוך ג' אבל שם גבי עקר חוליא מהבור והוציאה לחוץ דמיירי דלא נחה היד מאומה רק הוציאה לחוץ ולא נח כרגע שפיר לא הוי הנחה:

שבתי וראיתי דקושיא זו מרומזת בקיצור בכסף משנה בפ' י"ג מהלכות שבת הלכה ז' בשם הרמ"ך דכתב שם וז"ל כתב עוד הרמ"ך נראה כי הוציא הא מההוא דפרק המצניע בדף צ"ב דתירץ התם למטה משלש' ולא נהירא דלדעת אביי הוא דאמר הכי אבל לדעת רבא אפי' למטה מג' פטור דידו בתר גופו גרירא וכן כתב הראב"ד ויש להביא לי סיוע מהא דאמר רבא תוך שלשה צריך הנחה ע"ג משהו וכי אמר איפוך אכלי הוא דאמר איפוך וכו' דרבא אמ' בין ביד בין בכלי חייב יעו"ש:

הרי דהוא הקשה קושיא הנ"ל דאיך אפשר לומ' לרבא דבתוך ג' חייב הא לא הוי הנחה ע"ג משהו ותירץ דאיפוך לא קאי רק על כלי והוא סובר דבין ביד בין בכלי פטור ולכאורה אין מקום לקושייתו דהרי מבואר בשבת בדף פ' כאן בזורק כאן במעביר דבמעביר כיון שהוא בידו הוי כנח ע"ג משהו וע"כ כוונתו ג"כ כנ"ל לחלק בין היכא שהוא וידו ברשות אחד הוי כמונח ובין היכא שידו ברשו' אחר לא הוי כמונח ושפיר הקשה:

(אך אנחנו תירצנו לעיל דלא גרע בעמד באויר משהו לשיטת רש"י דהוי ג"כ הנחה):

והנה הרמב"ם פסק שם דהיכא דפשט ידו לרשות שני והיתה ידו למטה מג' הרי זה כמו שהניח בארץ וא"כ שוב לא יתורץ הרמב"ם הנ"ל גבי חוליא כאשר תירצתי דמש"ה בפחות מג' לא הוי עקירה כיון דלא נח על גבי משהו כיון דידו ברשות אחר דהא הרמב"ם גופו פסק דאף דידו הוי ברשות אחר מקרי הנחה כשהחפץ בתוך היד אך לפי אשר אמרתי לעיל ניחא דשאני התם דהיד נחה באויר אבל בחוליא לא נח ומשמעות הלחם משנה בפ' י"ב מהלכות שבת הלכה ט"ז נראה דגם דעת הרמב"ם דאף בנח באויר משהו ג"כ חייב יעו"ש:

וראיתי במרכבת המשנה בהלכות שבת בפ' י"ג הלכה ו' דכתב דבר חדש על מאי שהקשה על מאי שפסק הרמב"ם דהיכא דהוציא ידו מלאה פירות לרשות אחר והיתה סמוך לג' לקרקע חייב אף דהיד אגיד בהגוף ומ"ש מלכתא ומתנית' דהיכא דאגד בידו לא הוי הנחה:

כתב ע"ז במרכבת המשנה וז"ל לק"מ דאין לדמות מעביר לזורק דבזורק דה"ל הנחה ממילא בעינן הנחה מעליותא שלא יהיה בידו לאהדורי משא"כ במעביר דכל מעביר אפשר לאהדורי ואפילו הכי חייב הואיל שעושה הנחה בידים ואין מקום כלל למה שהביא הרמ"ך סיוע לדעת הראב"ד מהא דאמ' רבא תוך ג' בעינן הנחה ע"ג משהו דאישתמיטתיה דבפ' המוציא בדף פ' מבואר בהדי' דבמעביר לא בעינן הנחה ע"ג משהו והיינו משום שעושה הנחה בידים עכ"ד:

והנה כבר תירצנו לעיל שיטת הרמ"ך דמאי דהגמ' מתרץ שם מעביר שאני משום שנח בידו וזה הוא היכא שהוא וידו ברשו' אחת אבל היכא שהוא ברשות אחר וידו ברשות אחר אין חילוק בין זורק למעביר לשיטת הרמ"ך:

והמרכבת המשנה שיטה אחרת לו לחלק בין זורק למעביר דבזורק הוי לי' הנחה ממילא ומעביר מניח בידו ואיני רואה טעם לחילוק זה והנכון יותר כאשר בארנו וכנראה משיטת רש"י ז"ל וכן הוא שיטת הרמ"ך ולא אשתמיטתיה להרמ"ך גמ' מפורשת ולבעל מרכב' המשנ' אשתמיטתי' לי' תוספו' עירובין בדף צ"ח ע"ב בד"ה נימא כתנאי דהמה חלקו חילוק אחר בין זורק למעביר דבזורק תחילת עקירה הי' למעלה מג' אבל מעביר תחילת עקירה הי' תוך ג'. אך הנראה משיטת רש"י הוא פירוש מרווח ודו"ק:

עוד הי' אפש' לתרץ שיטת הרמב"ם הנ"ל מאי דפסק דעקר חוליא והשלימו לעשרה פטור ולא אמרינן דתוך ג' הוי עקירה חדשה והוא בעצמו פסק בפ' י"ג מהלכות שבת הלכה ו' דהיכא דפשט ידו לרשות אחר והיתה ידו תוך ג' סמוך לארץ ה"ז כמו שהניח בארץ וחייב אלמא אף היכא דידו הוי ברשות אחר הוי ג"כ הנחה תוך ג' ושוב יוקשה מחוליא כנ"ל:

והי' אפש' לומ' דהא דאיתא בשבת בדף פ' דמעביר חייב בפחות משלשה היינו רק לענין הנחה ולא לענין עקירה כאשר בארתי לעיל בס' כמבואר בתוספות בשבת בדף ד' בד"ה ודלמא דאף דר' עקיבא סובר קלוטה כמי שהונחה דמי' בתוך עשרה היינו דווקא לענין הנחה ולא לענין עקירה ואם כן ה"ה לרבנן אליבא דרבי חלקי' בר טובי' דמודים לר' עקיבא בפחות מג' דהוי כמונח הוא גם כן רק לענין הנחה ולא לענין עקירה וכן הבאתי שם ראי' ברורה משבת בדף ה' גבי הכניס ידו לחצר חבירו וקיבל מי גשמים וכו' ומקשה דאף שקלוט מעל גבי כותל הא לא נח וקשה מאי מקשה דהא פחות מג' הוי כמונח וע"כ דלענין עקירה לא חשיב כמונח יעו"ש בסי' הנ"ל. דלר' חלקי' בר טובי' דסובר דבתוך ג' הוי כמונח היינו רק לענין הנחה ולא לענין עקירה והבאנו ראיות לזה כמו לרבי עקיבא למטה מי' דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי' רק לענין הנחה ולא לענין עקירה:

וא"כ התם בעקר חוליא מהבור והשלימה לי' לא קשה דבתוך ג' מהארץ הוי כמונח והוי עקירה דלענין עקירה לא אמרינן דהוי כמונח:

ויש לדייק סברא זו בדברי הרמב"ם דכתב שם הלכה ה' דפשט ידו לרשות שני וחפץ בידו ונטלו אחר או שנתן אחר חפץ לידו והחזיר ידו אליו פטו' ואח"כ בהלכה ו' כתב בד"א כשהיתה ידו למעלה מג' אבל הית' ידו בתוך ג' סמוך לארץ ה"ז כמו שהניחה בארץ וחייב:

הנה בהלכה ה' הביא לענין הפטו' מהנחה ועקירה ואח"כ בהלכה ו' כתב רק לענין הנחה דבתוך ג' הוי כמו שמונח בארץ ולא כתב כן לענין עקירה דהוי כמו שעקר מן הארץ וחייב נראה גם כן דרק לענין הנחה אמרינן כן:

אך לפי זה עדיין יוקשה לנו מהאיבעי' שני דרבי יוחנן היכא דנתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קא אתי' וכו' ושם שפיר הוי לענין הנחה ועדיין קשה דבשעה שהוא עדיין תוך ג' קודם דהוי סילוק מחיצה כבר הוי הנחה:

אך הנה גוף הקושיא שהקשה חותני הגאון הנ"ל בעקר חוליא דנימא דהוי עקירה בפחות משלשה מאז בלמדי הסוגיא הי' קשה לי קושיא זו ותירצתי לנפשי דאם נימא דבפחות מג' הוי לבוד וכמונח שם שוב לא הוי רשות היחיד ועדיין לא הוי מחיצה דהוי כאילו העפר מונח למטה ומבטל המחיצה כדאיתא בדף ק' מיא לא מבטלי מחיצתה פירא מבטלי מחיצת' ופירש"י דהוי כאילו מלאוהו עפר וא"כ עפר בודאי מבטל המחיצה אף שאינו מחובר ממש כן תירצתי לנפשי.

אך עתה שבתי ונחמתי דהנה התוס' כתבו שם בדף ק' על מאי דאיתא דפירות מבטלי מחיצת' דהקשו דמ"ש מדבילה שמינה דלא מבטלי וי"ל דדבילה אינה עומדת כ"כ להתבטל שם בכותל כמו שרגילין לבטל פירות בבור יעו"ש:

אלמא דעיקר תלוי במה שרגילין לבטל וא"כ החוליא שעקר מהבו' לא שייך לומ' כיון דאמרינן לבוד הוי כמונח למטה ושוב מבטלי המחיצה דהא עכ"פ אינו רוצה לבטלה שמה דאדרבה הוא עוקר אותה משם וכבר התחיל לעקור אותה ולא תשאר שם החוליא ולא שייך לומר דהוי כמונח ותבטל המחיצה כיון דלא תשאר שמה.

אך זה ניחא בעקר חוליא מהבור אבל בנותן חוליא להבור ומיעטה שפיר נוכל לומ' ממ"נ דאם נימא דתוך ג' הוי כמונח שוב הוי כמונח בארץ ומבטלי המחיצה דכאן שפיר מבטל החוליא שם ותשאר שם ומש"ה הוי סילוק מחיצה משום דתתבטל שם החוליא וא"כ אף למטה מג' כיון דהוי כמונח ג"כ מבטל המחיצה וניחא הכל:

דבעקר חוליא לא קשה דלמעלה משלש' תהי' עקירה דלענין עקירה לא אמרינן דהוי כמונח ובנתן לתוכה חוליא לא קשה דלמטה מג' תהי' הנחה דשוב מבטל תיכף המחיצה ודו"ק:

עוד אפש' לומ' דאף בעק' חוליא מהבור כל זמן שהוא תוך ג' כיון דתוך ג' הוי כלבוד שוב לא הוי רשות היחיד ואינו דומה לזורק דבילה על הכותל כיון שאינו עומדת להתבטל שמה אינה מבטלת המחיצה דהתם בא לבטל מחיצה שהיתה כבר אבל כאן בחוליא מתחילה לאי היה כאן רשות היחיד אך שבעקירת החוליא בא לעשות כאן מחיצה וכל שהוא עדיין בפחות מג' לארץ דהוי כאילו עדיין מונחת על הארץ ולא נעקרה עדיין מהארץ כלל אף שמחשבתו היתה לעקור מכאן החוליא מכל מקום במחשבה לא נעשה מחיצה כיון דהוי כלא עשה מעשה עדיין כלל ולא עקר כלל מהארץ עדיין ולא מהני מה שמחשבתו לסלק החוליא אח"כ ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה