נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן יד
קשה לי לפי מה שנתבאר לעיל שיטת התוס' בשבת בדף פ' ע"א בד"ה והא ובדף ק' ע"א בד"ה אחזתו הרוח משהו לחדא תירוצא דאף רבא ור' יוחנן דפליגי על ר' חלקי' בר טובי' ותני' כותי' דסובר דבתוך ג' אף רבנן מודים דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי' והמה סוברים דאף תוך ג' בעינן הנחה ע"ג משהו מ"מ בנתגלגל בארץ ממש בודאי חשיב כמונח כנ"ל:
א"כ יוקשה אמאי מהלך לאו כעומד דמי לרבנן דהרי האדם גם כן לא נזרק באויר רק מתנוענע בארץ ומתגלגל בארץ הוי כמונח:
אך לפי מה שנתבאר לעיל בסי' י"ב סברת הרשב"א בשם יש מי שאומר לחלק בין חיובא לפטור' וכסברת מהרש"א בתוספו' בעירובין בדף ק' הנ"ל דאף ר' חלקי' בר טובי' דסובר דתוך ג' הוי כמונח אף לרבנן הוא רק לחיובא ולא לפטור' (וסברא זו נזכרת בתוספו' ישנים בדף ד' ע"ב בתוס' בדפוס הלאוויטא) וא"כ שפיר ניחא דרבנן פליגי על בן עזאי דמהלך מחנות לפלכיא דרך סטיו חייב ולא אמרינן דהוי כעומד בסטיו שהוא מקום פטור דמגרר חשוב כמונח דלפטור' לא אמרינן דהוי כמונח אף בפחות משלשה וה"ה לרבא במתגלגל. ובן עזאי סובר דבכה"ג הוי כמונח אף לפטורי כיון דהוי במקום פטור דבמקום פטור אף לפטורי הוי כמונח כנ"ל ורבנן סוברים דלא הוי כמונח לפטורי אף במקום פטור:
והי' אפש' ליישב בזה קושית הפני יהושע דהקש' אמאי פליגי מחנות לפלטיא דרך סטיו הוי לי' למתנא הפלוגתא מחנות לסטי' דרך פלטיא דלבן עזאי חייב משום דהוי מהלך כעומד בפלטיא שהוא רשות הרבים ולרבנן פטור משום דלא הוי מהלך כעומד וזה הוי רבותא יותר דהוי כוחא דהתירא אליבא דרבנן וחתר שם הפ"י למצוא דרך דבכה"ג אף רבנן מודים דחייב ולא מצא טעם נכון דמה שהמציא שם דבמעביר ד' אמות ברה"ר אף רבנן מודים דלאחר ד' הוי כעומד קשה מאוד דהרי התוספות מסתפקים להיפך דאף בן עזאי דסובר מהלך כעומד מכל מקום במעביר ד' אמות ברשו' הרבים לא הוי כעומד דא"כ אף בתוך ד' נימא דהוי כעומד:
אך לפי דברינו הנ"ל הי' ניחא דבמוציא מחנות לסטיו דרך פלטיא אף לרבנן חייב אף דמהלך לאו כעומד דמי מ"מ לא גרע ממגרר ולחיובא הוי כמונח:
והנה עדיין יוקשה עלינו מהך דעמד לכתף לאחר ד' אמות פטור כמבואר בריש שבת. וקשה דאף בלא עמד כלל בסוף ד' אך מהלך להלאה עד מקום פטור מ"מ יתחייב דלא גרע ממתגלגל בארץ דהוי כמונח לחיובא:
וצריכין אנחנו לחלק כחילוק הרשב"א הנ"ל שהבאתי לעיל בין רשות אחת לשני רשותים דרק בשני רשותים אמרינן דהוי כמונח והיינו דתרוייהו בעי דלא הוי כמונח רק דאיכא תרתי דהוי לחיובא ובב' רשותים כנ"ל בסי' י"ב (או דנוכל לומ' כסברת התוס' דבמעביר ד' אמות לא נוכל לומר דלאחר ד' הוי כמונח דא"כ אף בתוך ד' הוי כמונח כספק התוס' אליבא דר' עקיבא ואליבא דבן עזאי ה"ה דצריך לומר כן אליבא דרבנן כיון דבמתגלגל בארץ מודים כנ"ל) אבל במוציא מחנות לסטיו דרך פלטיא אף לרבנן חייב דהוי שני רשותים ולחיובא:
אך לפי זה עדיין יוקשה דאם כן במוציא מרה"י לרה"ר אף בלא עמד ברשו' הרבים יהי' חייב לרבנן דהוי שני רשותים ולחיובא:
וגם קשה מהך דאמר רבא בדף פ' הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב כתיבתן זהו הנחתן וקשה למה לי' כתבן כשהוא מהלך חייב משום דכתיבתן זהו הנחתן הא בלא זה במהלך חייב לרבא כדברי התוס' הנ"ל דמתגלגל בארץ מודה רבא דהוי כמונח והתם הוי שפיר שתי רשויות והוי האדם המהלך כאילו נח שם והנחת גופו הוי כהנחת חפץ:
וחותני הגאון הגדול מהו' יהושע נ"י אבד"ק קוטנא תירץ לחלק בין חפץ הנגרר על הארץ דחשיב כמונח אבל באדם הנגרר על הארץ לא חשיב כמונח דבאדם אף בעומד לכתף לא חשיב כמונח כיון שתלוי בדעתו ואין דעתו לנוח במקום הזה ומכ"ש במהלך אבל בחפץ שנגרר בארץ אף שלא נח חשיב כמונח:
והנה אף שעדיין אין חילוק זה ברור כ"כ דכיון דבחפץ הנגר' בארץ אף שבאמת לא נח כלל כיון שנגר' בארץ חשיב כמונח ה"ה באדם:
אך ע"כ צריכים אנחנו לומר כן ולחלק בזה:
אך אי קשיא לי הא קשיא לי לתירץ השני מתוספו' בשבת בדף ק' דאף בחפץ המתגלגל בארץ לא חשיב כמונח. ואם כן מכ"ש באדם הנגרר בארץ דלא חשיב כמונח דאדם גרע לענין זה מחפץ כנ"ל. ויוקשה עלינו ממימרא שני' שם דרבא בדף פ' דאמ' רבא הוציא חצי גרוגרות והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרות והעבירה דרך עלי' חייב ואמאי הא לא נח כגון שהעבירה תוך ג' והאמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר.
והי' תמוה לי מאוד במאי מיירי אם מיירי שעמד לפוש עם החצי זית השני אף שהוא למעלה מג' הנחת גופו כהנחת חפץ ויעו"ש בתוספו' בד"ה והעבירה דרך עלי' דאף שהוא בשני רשויות חייב ואף מאן דבעי רשות אחד דרך עלי' לא בעי ואם מיירי שלא עמד לפוש מאי מהני מה שהעבירה דרך עלי' בפחות מג' לא עדיף ממגרר על הארץ דניהו דהוי כאילו נח ע"ג משהו משום שמונח בידו עכ"פ לא עדיף ממגרר על הארץ דלא הוי כמונח למסקנות התוספות בשבת בדף ק' בתירץ השני. והיה תמוה לי זאת מאוד עד שראיתי שהתוספו' בעצמם הרגישו בעירובין בדף צ"ח פ"ב בד"ה נימא כתנאי דכתבו וז"ל א"נ יש לחלק דהיכא שבא החפץ מלמעלה מג' למטה תוך ג' הוא דבעי רבא הנחה ע"ג משהו אבל התם מיירי שהי' החפץ תוך ג' משיצא מת"י להכי חשיב כמונח דהא מודה רבא דמעביר תוך ג' כמונח דמי כדמוכח בפ' המוציא יין בדף פ' ע"ב יעו"ש:
והנה באמת דבריהם אינם מובנים מה שהביאו מדף פ' ממעביר בפחות מג' דהיכא דהוי תוך שלשה משיצא ת"י לא בעי הנחה על גבי משהו דהרי התם שפיר הוי הנחה ע"ג משהו דמה שמונח בידו הוי כמונח על גבי משהו כאשר פירש"י שם בדף פ' בד"ה מעביר וז"ל מעביר לא צריך הנחה דהא מנח' בידו דידו סמוכה לקרקע:
אך עכ"פ ראי' מדברי הגמ' הללו דהיכא דמונח על גבי משהו אף שמתנונע ומתגלגל הוי הנחה ומכל שכן במגלגל בארץ ממש. אך צריכין אנחנו לבוא לתירץ התוס' דהתם תיכף בשעה שהתחיל להוציא הוי החפץ בפחות מג' סמוך לארץ מש"ה מהני:
אך שוב יוקשה קושיא הנ"ל למה לי שהעבירו בפחות משלשה הא אף שהוא למעלה משלשה מכל מקום כיון שמתגלגל בארץ חשיב כמונח והגוף מתגלגל בארץ ויהיה כמונח והגוף התחיל להתגלגל ג"כ תיכף למטה:
וע"כ צריכין אנחנו לחלק בין חפץ לאדם דרק חפץ המתגלגל בארץ או בפחות מג' לארץ הוי כמונח אבל אדם ההולך ומתנוענע בארץ לא חשיב כמונח כנ"ל:
אך עדיין יוקשה לפי זה מאי מתרץ הגמ' כאן בזורק כאן במעביר כאשר פירש"י דבמעביר כיון שמונח בידו הוי כמונח על גבי משהו דהא היד גופה לא נחה בארץ וצריך לומר כיון דהיד מחובר לגוף והגוף עומד בארץ הוי כאילו היד גם כן נחה בארץ דידו בתר גופו גרירא כשהוא עם הגוף ברשות אחת כאשר יבואר בסימן לקמן וקשה כיון שהחפץ לא חשיב כמונח רק בשביל שמונח על היד המחוברת לגוף והגוף גופי' לא חשיב כמונח כיון שמהלך בארץ ואיך נחשוב החפץ כמונח בשביל שמונח על היד המחוברת לגוף:
וצריך לומר דשיטת התוספו' אינו באמת כשיטת רש"י דמש"ה במעביר חייב בשביל שהחפץ מונח על היד והוי כמונח על גבי משהו דהרי לשיטתם בתירץ שני אף במתגלגל בארץ ממש לא מהני אך המה חלקו דכל היכא שההתחלת ההוצאה הי' למטה משלשה מהני ומש"ה מהני במעביר כיון שהוא פחות משלשה ותחלת ההוצאה היה פחות משלשה מארץ ולא משום שמונח על היד כלל:
ובזה יבואר לנו בטוב טעם לפרש שיטת התוס' הנ"ל שהוכיחו מכאן דהיכא דתחילת עקירתו היה פחות מג' אף שאינו מונח ע"ג משהו חשיב כמונח והמה פירשו כאן בזורק כאן במעביר דבמעביר כיון שהתחיל לעקור בפחות מג' חשיב כמונח אף שאינו מונח על גבי משהו והקשינו לעיל דהא כאן שפיר מונח ע"ג משהו כיון שמונח בידו:
ולפי הנ"ל ניחא דלא חשיב כמונח ע"ג משהו בשביל שמונח בידו דהא אם אזלינן בתר היד המחובר לגוף שוב לא הוי כמונח דהגוף לא חשיב כמונח אפילו במתגלגל בארץ ממש כנ"ל:
אך רש"י פירוש דהחילוק הוא במעביר כיון שמונח בידו הוי כמונח ע"ג משהו וכן הוא בפני יהושע בכתובו' בדף ל"א בד"ה נימא הגבהה דכתב באמצע דבריו וז"ל הוי כהנחה מה שמונחת בידו דכהנחה ע"ג משהו מיהו הוי כדמשמע להו בפ' המוציא במעביר חצי גרוגרות ועיין בפי' רש"י עכ"ד הרי בפירוש כאשר אמרנו:
וצריך לומר לשיטת רש"י דאף דהאדם והיד לא מקרי נח מכל מקום לגבי החפץ שהוא למטה מג' ומונח בידו הוי כנח ע"ג משהו תוך ג' ועדיין צ"ע מאוד שיטת רש"י ז"ל ולקמן בס' יתבאר עוד שיטה אחרת בדברי רש"י:
והנה בגוף דברי התוס' הנ"ל דחלקו דהיכא כשהתחיל לעקור החפץ הי' תוך ג' בודאי הוי הנחה תוך ג' ומכ"ש במתגלגל בארץ ממש כנ"ל יש עוד ראיה לזה מכתובות בדף ל"א דמקשה על ברייתא דגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור סקילה ומקשה דנימא הגבהה צורך הוצאה הוא וכתבו בתוספות ללישנא דאי בעי לאהדורי לא מצי מהדר לא פריך מידי דגם כאן אי בעי לאהדורי מצי מהדר וקשה אם נימא דלענין שבת מתגלגל לא הוי כמונח ולענין קנין בודאי קונה כדאיתא בבבא מציעא בדף י"ב מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי שוב אף במגרר ויוצא חיוב גניבה קודם דבשעה שגורר לסמטא תיכף קונה ומשום שבת אינו חייב עד שינוח ואמאי במגרר ויוצא פטור ולא אמרינן עקירה צורך הנחה להך לישנא דאי בעי לאהדורי לא מצי מהדר:
וקשה אמאי לא מקשה בגמ' איפכא למ"ד דאי בעי לאהדורי לא מצי מהדר ולא אמרינן הגבהה צורך הוצאה הוא ושפיר ניחא מאי דגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסו' סקילה שוב יוקשה איפכא במגרר ויוצא ג"כ חייב:
ודוחק לומר דבאותו רגע דבא לרשות הרבים נח מתנועתו דהרי הגנב משכו לביתו ואף אם נדחק לומר כן או כאוקימתא דרש"י שצירף ידו למטה משלשה וקבלו דהוי תיכף הנחה עדיין יוקשה ממאי דאיתא בשבת בדף צ"א ע"ב מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב וכו' הי' מגרר ויוצא פטור שאיסור שבת וגניבה באים כאחת ואי ס"ד אגד כלי שמי' אגד קדים לי' איסו' גניבה (היינו בשעה שהוציא פרוטה אחת קנאה ולענין השבת אינו חייב שעדיין חצי הכיס אגיד לפנים). ואם כן יוקשה דאף אם נימא אגד כלי לא שמי' אגד גם כן קדים לי' איסו' גניבה דגבי שבת לא חשיב כמונח כל זמן שהוא מגרר עד שהוציא כל הכיס וזה בודאי אי אפשר לומ' דנח בעת שהוציא חצי הכיס דא"כ לא הוי אמר דאיסו' גניבה קדים רק דאיסו' שבת ליכא כלל למ"ד דאגד כלי שמי' אגד ואי אפש' לומ' דהסוגיא אזיל התם לר' חלקי' בר טובי' דסוב' דבפחות מג' הוי כמונח ומכ"ש במגרר בארץ דהא האי מימרא דאגד כלי שמי' אגד הוא ר' יוחנן והוא סובר בדף ק' דבעינן שינוח על גבי משהו ולשיטת התוספו' בדף ק' לר' יוחנן במתגלגל בארץ גם כן לא הוי כמונח ומכאן ראי' ברורה לשיטת התוס' בעירובין בדף צ"ח הנ"ל דהיכא דהתחיל לגרר למטה משלשה בודאי הוי כמונח ודו"ק:
מדי דברי שם בשבת בדף צ"א חמוה לי מאי מקשה דאיסו' גניבה קדים בשעה שהוציא פרוטה אחת ועדיין הכיס אגוד ברשות היחיד לפי מאי דמקשה הגמ' בכתובות דנימא הגבהה צורך הוצאה ומתרץ דאתי' כבן עזאי דמהלך כעומד ופירש"י דכשמניח רגלו אחת חשיב הנחה וא"כ במגרר דלא הוי הנחה בנתיים שוב יוקשה דעקירה צורך הנחה הוא ומאי מקשה בגמ' והיה אפש' לומ' דהגמ' אזיל כאן למ"ד דאי בעי לאהדורי לא מצי מהדר כאשר החבו בתוס' בכתובות דלשיטה זו לא אמרינן הגבהה צורך הוצאה הוא אך כפי שיטת הר"א הובא בפ"י דדוקא לענין חלב אמרינן דאי בעי לאהדורי אבל בשבת לד"ה מתחיל משעת עקירה דעקירה והנחה המה האיסו' ביחד חמוה מאוד וראיתי בהפלאה דכן הקשה וכן תירץ ועדיין תמוה לשיטת הר"א: