אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן ח

סימן ז

הנה על דברי התוס' בכתובו' בדף ל"א בד"ה נימא הגבה' שהבאנו בסי' הקדום דכתבו וז"ל תימא לפירוש ר"ת דהגבה' קונ' בפחו' מג' טפחים מאי פריך והא כיון דקנא' קודם התחלת עקיר' דעקיר' לא הוי עד שיגבי' ג' דלמע' מג' הוי כלבוד כדאמרינן בהמוציא העביר חצי גרוגרות דרך עלי' חייב וא"כ דין הוא שיתחייב כמו לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי דחייב לפי שקנא' קודם שהתחיל עקיר':

ותמה הפני יהושע דניהו דפחות משלש' הוי כמונח כיון שמונח בידו והוי כמונח ע"ג כל שהוא מ"מ העקיר' הראשונ' שעקר מן הארץ לא נתבטל' ואף דבתוך ג' הוי ג"כ כמונח מ"מ לא עדיף מעמד לכתף שהרי כל חפצו לעקור ולהנידו עוד ממקום הזה ואם נימא דכוונות התוס' דלא התחיל כלל העקיר' בפחות מג' קשה מנין להם זה ועוד דהתוס' כתבו בפירוש גבי זרזא דקני דדוקא גבי זרזא דקני לא הוי עקיר' כיון דלא עקר כולו בפעם אחת אבל במגרר כולו בארץ הוי עקיר' הרי בפירוש דאף שלא הגבי' ג' הוי עקיר' עכ"ד:

ולדידי לפענ"ד ניחא שפיר דודאי במגרר בארץ הוי עקיר' אף שלא הגבי' ג' כיון שעקרו ממקום הזה למקום אחר הוי עקיר' אבל בהגבי' מהארץ למעלה במקום הזה ממש כיון דאמרינן דתוך ג' הוי כמונח בארץ וכלבוד ממש הרי עדיין מונח במקום הזה ממש ואין כאן שום עקיר' דמתחל' הי' מונח במקום הזה וגם עתה עדיין מונח באותו מקום וזה ברור מאוד ולא דמי למגרר דמגרר אותו ממקום הזה למקום אחר אבל בהגבי' באותו מקום פחות משלש' לא הוי עקיר' וזה ברור בסברא דאיך אפשר לומר בדבר אחד דהוי עקיר' והנח' כיון שבפחות מג' אמרינן דהוי כמונח איך נוכל לחשוב זאת לעקיר':

ואף דמגרר בארץ חשיב הנח' ועקיר' כדאמרינן לרבי בזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע דרבי מחייב שתים ברה"י מקור' התם ניחא כיון שנזרק ממקום למקום כל שבא למקום אחר הוי הנח' וכשיוצא ממקום הזה הוי עקיר' אבל במקום אחד שיחשב עקיר' והנח' הוא דבר בלתי אפשרי:

ומה שכתב הפני יהושע דהוי כעומד לכתף אינו מובן כלל דעומד לכתף היינו שמתחיל' הי' עקיר' אח"כ כשעומד לכתף לא נתבטל' העקיר' הראשונ' אבל כאן שמתחיל' העקיר' הוי כעומד לכתף לא התחיל העקיר' כלל דבודאי בשביל המחשב' לא הוי עקיר' כמבואר בסי' לעיל:

וחותני הגאון הגדול מו"ה יהושע נ"י תירץ על קושיא זו דהוי כעומד לכתף כיון דבתוך ג' הוי כמונח בארץ ובמונח בארץ לא שייך עומד לכתף ע"כ והנה בארנו בסי' לעיל דיש ראיות ברורות לסברא זו אך בנ"ד נתבאר בס' דיש מקום לספק כיון דלרבא בפחות מג' בעי שינוח ע"ג משהו אך במונח בידו הוי כמונח ע"ג משהו ושוב עיקר הנח' מה שמונח בידו ובגופו לא הוי הנח' כיון שעומד לכתף אך בלא"ה אין מקום לקושית הפ"י כנ"ל:

והנה הפ"י הביא בשם הר"א דאינו חייב רק בעקרו ג' מהארץ ויוקשה עליו מהך ברייתא דמגרר ויוצא ואולי גם כוונת הר"א כן דהיכא שהגבי' באותו מקום ממש פחות מג' אין זה עקיר' אך גוף ספר הר"א אין אתי ואולי הוא מוקי הך ברייתא דמגרר ויוצא באסקופה גבוה כאשר מוקי הרמב"ן בחידושיו והשיטה מקובצת להך שיטה דמגרר אינו חייב כל עיקר יעו"ש:

הדרן לדמעיקרא דדברי התוס' לענ"ד כנים המה דהעקיר' לא מתחיל רק אחר שיגבי' ג' וא"כ אף שבפחות משלש' הי' התחלת עקיר' בהיתר כגון שטע' בדבר מצוה או שהגבי' ע"מ להצניעו וקודם שהגבי' ג' הוי באיסור שפיר חייב דאז מתחיל העקיר' ושפיר אין מקום לקושית הגאון מו"ה עקיבא אייגר זצ"ל שהניח בתימה שם בסוכה דמקש' מדאגבהה נפיק בי' דהא יחסר העקיר' כמו שהבאנו לעיל בסי' הקדום ולפי הנ"ל ניחא דיצא קודם שהגבי' ג' ואח"כ מתחיל העקיר' כנ"ל בסי' הקדום:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה