אור ברסלב

נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס

סימן ז

סימן ו

הנה על דבר הספק שנסתפקנו לעיל. בהגבי' חפץ ע"מ לפנותו ממקום למקום ונמלך עליו להוציא' קודם שעקר גופו אם חייב משום עקירת נופו ג"כ כאשר הארכתי לעיל בראיות ברורות:

א"כ יהי' תמוה לי סוגית הש"ס בסוכ' בדף מ"א ע"ב דאיתא התם יו"ט הראשון של חג שחל להיו' בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציא ברשות ואיתא שם בגמרא אמר אביי ל"ש אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ומקשה הא מדאגבהה נפיק בי' ומתרץ כשהפכו:

ותמוה מאוד מאי מקש' בגמרא הא מדאגבהה נפיק בו הא בשעת עקיר' דהוא הגבה' הוי טועה בדבר מצוה ואינו חייב על העקיר' וממילא ליכא חיוב אח"כ כמו הך דאמר ר' יוחנן המפנ' חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן להוציאן פטור שלא הית' עקיר' משע' ראשונ' לכך.

ובשלמא אם נימא דדוקא במפנ' חפצים מזויו' לזויות ונמלך עליהן להוציאן אחר שעקר גופו אז פטור אבל אם קודם שעקר גופו נמלך עליהן להוציאן חייב הי' ניחא כאן דכאן מדאגבהה נפיק בי' קודם שעקר גופו וחייב אח"כ על עקירת גופו אבל אם נימא דבמפנ' חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן להוציאן קודם שעקר גופו ג"כ פטור תמוה מאוד:

וקושיא זו הקשתי בילדותי עוד. וראיתי אח"כ שהגאון ר' עקיבא אייגר בחידושיו ז"ל תמה בזה ולא מצא מענה:

והנה מכאן ראי' לצד השני שנסתפקנו לעיל דבמפנה חפצים מזויות לזויו' ונמלך עליהם קודם שעקר גופו להוציאם שפיר חייב ובזה סרה תמיהת הגאון הנ"ל:

עוד אפשר לומר לפי דברי התוס' בכתובו' בפרק אלו נערות בדף ל"א בד"ה דלמ"ד הגבה' קונה בפחות משלש' איסור גניבה קדים דעקיר' מתחיל משיגבי' שלשה וא"כ לענין המצוה שיוצא באתרוג בודאי יוצא בפחו' משלש' וא"כ שפיר לבתר דנפיק עדיין איכא חיוב שבת היינו קודם שהגבי' שלש' אז מתחיל העקיר':

ואף לרבא דאמר תוך ג' צריך שינוח ע"ג משהו מ"מ כאן במעביר בידו הוי נח ע"ג משהו כדאיתא בדף פ' לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר כמבואר בארוכה בס' אף שרציתי לומר לקמן דאף למ"ד תוך ג' כמונח היינו דוקא לענין הנח' ולא לענין עקיר' כנ"ל בארוכ' מ"מ כאן במונח בידו דהוי כמונח ע"ג משהו נראה דאין חילוק בין עקיר' להנח':

ובעת הקשיתי קושיא זו בילדותי תירץ לי הרב החריף מו"ה שמחה מגארי ז"ל כעין זה.

ובזה יתיישב בטוב טעם דברי הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שגגות דהוא מביא הדין דהמעביר לולב ברשות הרבים פטור מפני שעשה ברשות ולא מוקי כשהפכו וקשה קושית הגמרא דנימא מדאגבהה נפיק בו:

אך הנה הרמב"ם שינה מלשון המשנ' דבמשנ' איתא שהוציא הלולב מרשות היחיד לרשות הרבים והוא כתב שהעביר ד' אמו' ברשו' הרבים:

והנה התוס' כתבו בשבת בדף ה' ע"ב בד"ה בשלמא לבן עזאי דסובר מהלך כעומד דמי לא יתחייב לעולם במעביר ד' אמו' ברשו' הרבים ובש"ס דילן לא חשיב לה פירכא דד' אמו' ברשות הרבים הלכתא גמירא לה וכן קלוטה לר' עקיבא דאע"ג דכמו שהונח' דמיא בזורק ד' אמות ברשו' הרבים חייב ולא אמרינן כמו שהונח' ד' אמות ברה"ר דמי ואח"כ כתבו וריב"א מספקא לי' כיון דד' אמו' ברשות הרבים לא אמר מהלך כעומד דמי וכו' וכן אם לא עמד חוץ לד' אמו' כגון שנעלה אחר מידו אם אמרינן מהלך כעומד דמי חוץ לד' אמו' או לא וכן קלוטה לר' עקיבא אם אמר כמו שהונח' דמיא חוץ לד' אמו' אפילו קלטה אחר או כלב או שנשרפה כיון דתוך ד' אמו' לא אמרינן:

ובארנו לקמן בסי' דה"ה לרבנן דפליגי על רבי עקיבא וסברו דלא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמיא תוך י' ומודים תוך ג' לר' עקיבא דאמרינן קלוט' כמי שהונחה דמי' הוא ג"כ רק במוציא מרה"י לר"ה אבל במעביר ד' אמו' ברה"ר לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמיא כמו דלא אמרינן תוך ד' דהוי כמי שהונח' ה"ה לאחר ד' וכמבואר בתוס' בדף ק' בד"ה והא לא נח ובד"ה אחזתו הרוח דכמו דלר' עקיבא במעביר ד' אמות ברשו' הרבים לא אמרינן קלוטה כמי שהונח' ה"ה לרבנן תוך ג' לא אמרינן כמי שהונחה יעו"ש:

ונראה ברור דה"ה לענין עקיר' היכא דהעביר ד' אמו' ברשו' הרבים והעקיר' לא הוי מהארץ רק מתוך ג' לארץ אינו חייב דלענין מעביר ד' אמו' ברשות הרבים לא אמרינן קלוט' כמי שהונח' דמיא אף בתוך ג' ולקמן בסי' אביא ראיות ברורות דעקיר' גרע מהנחה ולענין עקיר' אף בתוך ג' לא אמרינן כמי שהונח' דמיא אך שיט' התוס' דאין לחלק בין עקיר' להנח' אבל עכ"פ לא עדיף מהנח' וכיון דלענין מעביר ד' אמו' ברשו' הרבים אף לענין הנח' לא אמרינן דבתוך ג' הוי כמונח מכ"ש לענין עקיר':

וא"כ שפיר ניחא דברי הרמב"ם כיון דהוא מיירי במעביר ד' אמו' ברשו' הרבים א"צ למוקי כשהפכו דאף בלא הפכו פטור ולא קשה מדאגבהה נפיק בו דשוב חסר עקיר' וכאן לא שייך לומר דהעקיר' הוי לאחר שהגביהו מן הארץ קודם שעקר ג' בארץ דבמעביר ד' אמו' ברשות הרבים אינו חייב רק כשעקר מהארץ ממש ואז יצא ידי המצוה ואינו חייב אז על העקיר' ודו"ק:

אך אם נימא דטעם התו' דבמעביר ד' אמות ברשות הרבים לא אמרינן בסוף ד' קלוט' כמי שהונח' דאל"כ יהי' תרתי דסתרי לא יכונו דברינו אלה ולקמן בסימנים הבאים נאריך בזה. ובחידושי על סוגית הש"ס תירצתי קושית הגאון הנ"ל בטוב טעם יעו"ש:

תוכן העניינים

נפש חיה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה