נפש חיה אורח חיים· רבי חיים אלעזר וקס
סימן ו
נסתפקתי על מאי דאמר ר' יוחנן בריש שבת בדף ה' ע"ב המעביר חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן להוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך:
אם הפירוש דוקא דכבר נשא החפצים מזויו' לזויו' ואח"כ נמלך והוציאן פטור אבל אם רק עקר החפץ ע"מ להוציאו מזויו' לזויו' וקודם שעקר גופו נמלך ועקר גופו על מנת להוציא שפיר חייב כמו דאמר רבי בריש שבת בדף ג' דהיכ' דהטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ חייב דעקיר' גופו כעקיר' חפץ דמי והכי נמי אף שעקיר' החפץ ממקומו הי' ע"מ להוציאו ממקום למקום מ"מ כיון שקודם שעקר גופו כבר הי' דעתו להוציאה לחוץ חייב כיון דעקיר' גופו כעקיר' חפץ דמי ועקיר' גופו הי' ע"מ להוציאו וע"ז מורה לשון הגמרא המעביר חפצים מזויו' לזויו' נראה דוקא היכא דכבר העבירו מזויו' לזויו' אבל אם רק עקר החפץ ע"מ להעבירו ממקום למקום והוציאו אח"כ תיכף חייב כנ"ל:
אך לפי זה יוקשה עלינו הסוגיא בכתובות בדף ל"א על מאי דאמר שם ר' אבין הזורק חץ מתחילת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקיר' צורך הוצאה הוא מתיב ר' ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניב' קודם שיבא לידי איסור סקילה ואמאי ה"נ נימא הגבה' צורך הוצאה הוא הכא במאי עסקינן כגון שהגביהו ע"מ להצניעו ונמלך עליו והוציאו וכי האי גוונא מי מחייב והא"ר סימן בר אבא אמר ר' יוחנן המפנה חפצים מזויו' לזויו' ונמלך עליו והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך:
וקשה מאי קושיא הלא דוקא במפנה חפצים מזוית לזויו' ונמלך עליו והוציאן פטור אבל כשהגביהו ע"מ להצניעו וקודם שעקר גופו נמלך עליו להוציאו שפיר חייב דעקיר' גופו כעקיר' חפץ דמי ושפיר ניחא התם בגונב כיס בשבת שחייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה היכא שהגביה ע"מ להצניעו ונמלך עליו והוציאו:
ולא עוד אלא אף אם הגביהו תיכף ע"מ להוציאו ג"כ לא שייך הגבה' צורך הוצאה הוא כיון דאף בלא הגבה' חייב אח"כ על עקיר' גופו כאשר בארנו בס' על מאי דהגמרא מתרץ שם בכתובו' דמש"ה לא אמרינן הגבה' צורך הוצא' הוא דאתיא כבן עזאי דסובר דמהלך כעומד דמי ובארנו שם דלבן עזאי ג"כ חייב על עקירה ראשונ' דלפטורא לא אמרינן מהלך כעומד דמי מ"מ כיון דאף בלא עקיר' ראשונ' חייב על עקיר' שני לא הוי הגבה' צורך הוצאה וא"כ ה"ה לרבנן ג"כ כיון דעקירת גופו כעקיר' חפץ דמי וחייב על עקירת גופו אף אם הגבה' ראשונ' הי' ע"מ להוציאו ממילא לא הוי הגבה' צורך הוצאה כלל אף אם הגביהו ע"מ להוציאו דאף אם העקיר' הראשונ' היתה לפטור ג"כ חייב על עקירת גופו:
ואפשר לומר דאף היכא שהגביה ע"מ להצניעו וקודם שעקר גופו נמלך להוציא ג"כ פטור אף שעקירת גופו הוי עקיר' חדשה לחיוב מ"מ עדיין לא כלתה עקיר' הראשונ' מהחפץ ואימתי אמרינן דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי היכא דהחפץ הי' מונח מתחיל' אבל אם החפץ נעקר מתחיל' ממקומו ועדיין לא כלתה העקירה הראשונ' לא מקרי עתה עקיר' להחפץ אף שהגוף נעקר שהרי החפץ כבר נעקר מתחיל' ולא כלתה עדיין עקיר':
וכדאיתא בתוס' בעירובין בדף כ' בד"ה לא יעמוד אדם דכתבו שם דהיכא דהוא ברשו' הרבים ושותה ברשות היחיד לא הוי מוציא מרשו' היחיד לרשות הרבים דהמים נחים בתחיל' בפיו שהוא מקום פטור דכיון שהוא עומד ברשות אחר ופיו ברשות אחר הוי מקום פטור וחזרו והקשו ע"ז ממאי דאיתא בפרק קמא דשבת בהיתה ידו מליא' פירו' והוציא' משחשיכה לרשות הרבים דאי שדי לי' מידו חייב חטאת ואמאי הא נחו במקום פטור בידו שהוא ברשות אחרת וכתבו וי"ל דלא חשיב הנחה במקום פטור אלא בדבר שהוא נוטל ממקומו ומניח אבל התם שהכלי הוא באותו מקום שהי' מונח בתחלה אין זה הנחה אם לא היכא שנטלו מידו אחת ויתננה בידו האחר' ומש"ה מחייב בשביל עקיר' הראשונ' שהי' מרשו' היחיד דאח"כ מה שנח בתוך היד לא הוי הנחה כיון שלא הונח ממקום למקום יעו"ש:
וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שעקר מתחל' החפץ מהארץ אף שעקר אח"כ גופו מ"מ לא חשיב עקיר' לגבי החפץ דהרי גבי החפץ לא כלתה עקירה הראשונ' מה שעקר מן הארץ ולא הי' אח"כ הנחה לעקיר' זו אף שהגוף עמד במקומו מ"מ לא חשיב זאת הנחה שאין כאן הנח' חדשה ממקום למקום (ואילו הי' אח"כ הגוף נעקר ממקומו ועמד אח"כ חשיב ג"כ הנח' כאשר בארנו דהגוף הונח ממקום למקום כאשר כתבו התוס' בשבת בדף ג' בד"ה עקירת גופו דהנח' גופו הוי כהנחת חפץ אבל כאן לא הוי ג"כ הנחת הגוף דעמד במקומו כ תחל' ואין כאן שום הנחה ולא כלתה עקיר' הראשונ'):
וא"כ אף שהגוף נעקר אח"כ אינו נחשב עקירה לגבי החפץ שלח כלתה העקיר' הראשונ' ונחשב העקיר' מעת שנעקר החפץ מהארץ ואז הי' ע"מ להצניעו:
וא"כ הי' ניחא דברי הגמרא בכתובות דאף בהגבי' ע"מ להצניעו ונמלך עליו להוציאו קודם שעקר נופו ג"כ פטור ולפי זה צריך לומר מאי דאיתא כאן המעביר חפצים מזויות לזויות ונמלך עליו להוציאו פטור לאו דוקא במעביר מזויות לזויות אף בהגבי' ע"מ להעביר מזויות לזויות ונמלך עליו והוציאו ג"כ פטור:
אך בשיטה מקובצת שם בכתובות בדף ל"ח בד"ה אבל זורק מאי פטור מבואר היפך מדברינו ומדברי התוס' הנ"ל בעירובין בדף כ' דכתב שם וז"ל אבל זורק מאי פטור פירוש רש"י ז"ל הגביהו וזרקו פירוש לפירושו כי היכא דלהוי הכל בהגבה' ואין להקשות דאכתי לא אתא חיוב שבת ע"י הגבהה דבשעה הגבי' קנה וכלת' עקיר' ראשונ' וכשזרקו הרי כאן עקירה אחרת שנעקר החפץ ממנו דומיא דזורק חפץ די"ל דמיירי כגון שבהגבהתו זרקו ולא נח כלל בידו וזהו שכתב רש"י דתו ליכא עקירה אחריתא יעו"ש:
הרי שהוא כתב להיפך מדברי התוס' הנ"ל אך כיון שעקר החפץ מהארץ ועמד במקומו כלתה העקיר' הראשונ' דכיון שהוא עומד במקומו הוי הנחה אף שלא הונח ממקום למקום:
ולשיטת השיטה מקובצת היכא דהגביה ע"מ להצניעו ואח"כ נמלך קודם שעקר גופו והוציאו בודאי חייב דכבר כלת' העקיר' ראשונ' שהי' בהיתר ואח"כ עקירת גופו חשיב עקיר' דהי' ע"מ להוציאו:
ולשיטתו צ"ל הא דמקש' בגמרא דהגביה ע"מ להצניעו ונמלך עליו והוציאו פטור משום דר' יוחנן דאמר המפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליו והוציאו פטור היינו ג"כ שהגביה תחילה ע"מ להצניעו ועקר נופו ג"כ ע"מ להצניעו ונמלך עליו והוציאו אח"כ אז פטור ולא קשה דהי' אפשר למוקי שהגביה ע"מ להצניעו וקודם שעקר גופו נמלך עליו והוציאו דא"כ יוקשה על מאי דתני סיפא בי' מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהי' מגרר עד שהוציאו לחוץ הא כיון דהתחיל לגרר החפץ ועקר גופו אף שהגביה אח"כ יהי' פטור כיון דהתחיל לגרר תחילה ועקר גופו מתחיל' לא משכחת לה שיתחייב דעקיר' צורך הנחה הוא:
והנה מהרא"ש מוכח ג"כ כשיטת התוס' דלא כשיטת השיטה מקובצת דכלתה העקיר' הראשונה דהרא"ש כתב בהא דקאמר בגמרא דהטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ חייב דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי וכתב הרא"ש דאם לא עקר גופו ועמד במקומו והושיט ידו לחוץ פטור דעקירת היד לא חשיב כעקירת חפץ ואינו חייב עד שיעקור החפץ מהארץ בידו ויוציא אותו לחוץ דדוקא בעקירת גופו ולא בעקירת ידו יעו"ש:
ויעו"ש בקרבן נתנאל דע"כ האי ברייתא בריש שבת בדף ג' ע"ב דהית' ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ משחשיכ' אי שדי לי' אתי לידי חיוב חטאת לשיטת הרא"ש ע"כ מיירי דעקר הפירות בידו מארץ משחשיכה דאז הוי העקיר' באיסור אבל בהיו הפירו' בידו מבעוד יום אינו חייב דעל עקירת ידו אינו חייב יעו"ש:
ולפי שיטת השיטה מקובצת קשה דאף דעקר הפירות מהארץ כיון דלאחר הגבה' נחה ידו מעט הוי הנח' וכלתה העקיר' הראשונ' ואח"כ מה שהוציא ידו לחוץ אינו חייב דעקירת ידו לא חשיב כעקירת גופו ולפי שיט' השיט' מקובצת אינו חייב רק תיכף כשהגבי' מן הארץ הוציאה לחוץ ולא נחה היד כלל וכמו שכתב שם גבי זריקה דאינו לחייב רק היכא דבשעת הגבה' זרקו תיכף ושם בברייתא לא מיירי בכה"ג דתנו הית' ידו מלאה פירות וא"כ נחה היד עם הפירות והפירו' היו מונחים תוך יד ובכה"ג לא יהי' חייב כלל אף אם יוציא הפירו' לרשו' הרבים ויזרקנם שם דעקיר' הראשונ' כלת' בשע' שנח' היד ואח"כ עקירת היד לא חשיב כעקירת חפץ לשיט' הרא"ש:
וע"כ דהרא"ש ס"ל כשיטת התוס' דלא חשיב כלת' עקיר' הראשונ' כיון דלא הונח ממקום למקום והנח' לא הוי רק בהונח ממקום למקום כדברי התוס' הנ"ל:
ומעתה הספק שנסתפקנו בהגבי' חפץ ע"מ להצניעו וטרם שעקר נופו נמלך עליו להוציאו והוציאו תלוי בשיטת אבות העולם דלשיטת התוס' והרא"ש פטור דלא כלת' עקיר' הראשונ' שהית' בהיתר ולא חשיב עקירת גופו כעקירת חפץ דהחפץ לא נח עדיין ולשיטת השיטה מקובצת חייב בכה"ג דחשיב כלת' עקיר' ראשונ' בשעה שהנבי' החפץ ואח"כ כשעקר גופו ע"מ להוציאו הוי עקיר' באיסור דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי: